הריסון בארנס תמיד היה 'השחקן ה-7' או 'השחקן ה-8', אפילו כשהיה בחמישייה ואפילו כשזכה באליפויות. הוא תמיד היה 'השחקן הנוסף'. תמיד היה האחרון שכאילו במקרה הוא בקבוצה. כאילו הוא זה ש-'איך ה-ו-א הגיע הנה?'.
אבל כשפופ אסף את עוזרי מאמניו בנבחרת ארה"ב ושאל אותם "על מי לדעתכם ניתן לסמוך הכי הרבה מהחבורה הזאת?", לפי רוב הדיווחים – ראו זה פלא – שמו של הריסון בארנס הושמע ברמה יותר מכל שם אחר.
האמינו או לא, אבל הריסון רכש מוניטין של 'השחקן שיודע כיצד לנצח'. קשה להאמין, אבל הוא השחקן היחיד בנבחרת ארה"ב עם טבעת על אצבעו (עם הווריורס, 2015)., והיחיד עם מדליית זהב (אולימפיאדת 2016, ריו). הוא גם היה שחקן מפתח בווריורס שניצחה 73 משחקים.
"לפופ ישנה אמונה מיוחדת לבארנס", סטיב קר אמר לג'ו ורדון מהאתלטיק ( https://theathletic.com/1171229/2019/08/29/pop-trusts-him-why-team-usa-is-counting-on-harrison-barnes/) הוא בוטח בו והא 'COUNTS ON HIM' להוציא את הצעירים ממצבים מסובכים. הוא יודע שהוא יכול לסמוך עליו לעשות את הבדבר הנכון בזמן הנכון", אומר קר, שהיה מאמנו של הריסון בארנס כמובן באליפות של 2015, אבל הרושם שלי תמיד היה שקר סומך יותר על סטפן קרי או קליי ת'ומפסון מאשר על בארנס. והעובדה היא שקר נתן לו ללכת.
בארנס קלע רק 8.5 נק' בארבעאת משחקי המבחן, אבל זה לא משחק כל תפקיד במוחו של פופ. הוא יודע על מי הוא יכול לסמוך ברגעים הקשים שבוודאי יהיו בטורניר הזה.
ובקבוצה הסתמן עוד דבר מעניין: בארנס הוא טיפוס שקט וצנוע, ואין בו טיפת אגרסיביות, ועדיין עם כל השקט והענווה שלו הוא הפך למנהיג השקט של הקבוצה והשחקן ששחקנים פונים אליו עם שאלות ועם בעיות. הוא אף-פעם לא היהנ אמור להיות מנהיג של קבוצה אך כאן – כמעט ב-DEFAULT – הוא הפך לכזה.
ורדון שאל את בארנס בקשר לעניין המנהיגות וכולי. בארנס: "אני לא יודע בקשר למנהיגות, ארבל כשניצחת אליפות NBA וזהב אולימפי, אתה יודע מה זה לוקח לנצח טורניר חשוב. עליך לנצח 8 משחקים. עליך להתרומם ולרומם את משחקך 8 פעמים. אני עשיתי זאת והנסיון הזה הוא חשוב ביותר. אני מנסה את הטוב ביותר שאני יכול להסביר לבחורים מה יהיה. מה יקרה, וכיצד להתכונן לסערה"
האמריקאים פותחים את הטורניר נגד צ'כיה. הם כבר לא פייבוריטים כפי שהיו בכל הטורנירים האחרונים. זה יכול לעבוד בשתי דרכים: או להוות מכשול כי איש לא פוחד מהם יותר, או להוות נקודת זינוק להופעה מוצלחת ביותר כשהמוטיבציה היא להראות לכולם כמה הם טעו. שזה עדיין 'המשחק של אמריקה' ושהם טובים מספיק להגן על הכבוד.
תודה דוק. ממה שראיתי – בארנס משחק תפקיד די משני בנבחרת.
לסמוך על בארנס ? לא צפיתם בגמר מול קליבלנד ב2016 לאיש רועדות הידיים, הוא לא מסוגל לקבור זריקה פנוייה במשחק צמוד בלחץ אין לו את זה, אחד הלוזרים הגדולים בתולדות המשחק.
.
בסדרה מול קליבלנד בזריקות חופשיות ממש שאפילו הנכדה שלי קולעת הוא קלע 9.3 נקודות 35% מהשדה ו31% מ3 לאפקטיבי עלוב של 41.5 אחוז, ושוב זריקות אימון ממש ללא שומר, עונה סדירה הוא קלע 19 נקודות 47 % מהשדה 35% מ3 ל49.8 אפקטיבי
האמת שגם מאז הוא לא הוכיח את עצמו
ברוך, הוא היה בחמישייה של הווריורס שניצחה 73 משחקים ואליפות. יש לו מדליית זהב. הלוואי עלי לוזר כזה, ואני מקווה שהנכדה שלך תעשה את חמישיית הכיתה שלה.
1. בארנס היה SF פותח במהדורת 2014 – 2016 של הקבוצה המרגשת ביותר בליגה מזה זמן רב, לפחות במאה הנוכחית.
2. זה לא אומר שהוא עצמו ריגש מאוד. הוא היה הצלע היותר שגרתית בחמישיה הפותחת – ולא הטביע אף פעם את רישומו כסטף , קליי , דריי והאוסי .
3. לא פלא שכשהסוכן שלו והוא התעקשו על חוזה מקס, הלוחמים שלחו אותו הלאה . הוא בחר לעזוב קבוצה היסטורית ובשביל לא הרבה יותר כסף ( שהרי הוצעו לו 80 מיליון ל-4 שנים במפרץ ) לשלוח את הקריירה שלו לדישדשו מתמשך במחוזות דאלאס וסקרמנטו.
4. כמובן שהוא לא עתיד להושיע את האמריקאים המוחלשים באליפות העולם .
הייט אשברי בוא לא נשנה את ההיסטוריה
1. הלוחמים שלחו אותו הלאה כי דוראנט הגיע.
.
2. הציעו לו 64 מליון הלוחמים בעוד בטקסס הוא קיבל חוזה מקס 94 מליון ולהיות אופציה ראשונה , זה המון כסף תוספת של 46% מי היה מוותר על זה?
.
3. על איזה קבוצה היסטורית אתה מדבר ללא דוראנט הם לא היו לוקחים עוד אליפות אחת, ראינו מה קרה כשנפצע
לא צריך לריב מגיבים יקרים, שניכם צודקים.
.
בארנס היה חלק מהקבוצה ההיסטורית של ה73-9, אבל גם חלק ניכר מאותה היסטוריה ששמטה לראשונה יתרון של 3-1 בגמר וקיבל את הדלת היוצה בגלל המצב שנוצר להחתים את השחקן הטוב בעולם באותו הרגע.
.
לעולם לא נדע מה היה קורה אם…
.
לצד החיבה שלו לצניעות של בארנס אני לא יכול להתעלם מהעובדה שאולי הצניעות הזו הובילה אותו להיחנק באותה סדרת גמר. אי לכך או בהתאם לזאת, יחד עם נושא הכתבה של מנחם שהוא השחקן שאפשר לסמוך עליו בנחברת אני מטיל ספק גדול שארהב תלך עד הסוף באליפות.
מיסטר ברוך – כפי שאני לא מנסה להתחרות איתך בידע על קבוצת השיקוצון מעיר הטילים , אל תנסה להתחרות איתי לדבי הלוחמים , כי פשוט אין לך מושג , או שאתה נהנה להטריל.
1. הלוחמים לא שלחו אותו הלאה כי דוראנט הגיע . העובדות הפשוטות הן שעוד בקיץ לאחר האליפות הראשונה ולפני עונת ה-73 : 9 , בארנס סירב להצעה של הנהלת ג"ס לחוזה של 4 שנים על 80 מיליון . זאת היתה ההצעה האחרונה שהוא סירב לה , ודרש במקום זאת מקס. ולכן הוא שיחק את עונת ה-73 : 9 בידיעה שהוא עוזב אחרי העונה הזאת למי שתסכים לשלם לו מקס, מה שמארק קיובן אכן נתן לו.
2. ייתכן שגם אם היה מסכים לחתום על הארכת חוזה באותו קיץ, ג"ס היתה מטרידה אותו בקיץ שאחרי כדי לפנות מקון לדוראנט. אבל את זה לא נדע אף פעם .
3. ג"ס של העשור הנוכחי היו נכנסים להיסטוריה גם ללא שתי האליפויות עם דוראנט, בזכות הקבוצה הייחודית עם הכדורסל המענג שהם הביאו לליגה בעונת האליפות הראשונה ובעונת ה-73 :9 .
את "יוסטון יש לנו בעיה" איש לא יזכור .
https://www.google.com.mx/amp/s/amp.businessinsider.com/harrison-barnes-huge-contract-mistake-2016-6
הווריורס לא הציעו לו חוזה בקיץ שאחרי כי דוראנט הגיע זה העובדות
.
איך בדיוק היו נכנסים להיסטוריה לא מאמין שהם עוברים את קליבלנד ואוקלהומה 2017 (עם החיזוק של אולדיפו ) ואני בטוח שהם לא היו עוברים את יוסטון 2018 , וטורנטו 2019 הפסידו
אני קורא באתרים של קבוצה ולא רק את הגלוי . במגעים עם הסוכן שלו הם היו מוכנים לעלות ל-80 , וקיבלו תשובה שלילית. בארנס רצה מקס, וקיבל אותו בדאלאס אחרי שהוטרד.
.
הבנת הנקרא – כתבתי שהיו נכנסים להיסטוריה בזכות 2014 ו-2015 ללא תלות בשנתיים שאחרי .
קצת מוזר…..
כנראה שמדובר בפאן המנטאלי בלבד
🙂
הפאוור פורוורד היחיד של הנבחרת הזאת. הופך אותו לחשוב
אם הוא ה-שחקן של הנבחרת אז היא בבעיה חמורה… לדעתי פופ מלטף לו את האגו כי הוא צריך ממנו הרבה הקרבה. בהגנה לחטוף מכות מאירופאיים גבוהים וחזקים ממנו, ובהתקפה בעיקר לרווח את המגרש בשביל קמבה/מיטשל ולחיות מהשאריות (כי טייטום ומידלטון יקחו את הזריקות שלהם)