מה לא עובד בכדורסל (ובספורט) הישראלי / הגולש אדם ברזל

הגולש אדם ברזל הוא חייל בן 18 מאחד הקיבוצים בצפון הארץ.

אני מרגיש שהפוסט טיפה מאוחר בגלל שעברה כבר כל טרפת העתודה, חודש אחרי שכל עם ישראל צפה ועקב באדיקות אחרי משחקי העתודה, וכל אדם שני הפך להיות סקאוט NBA שמנבא את סיכויי אבדיה להיות שחקן מוביל בליגה. אבל לדעתי הפוסט הזה רלוונטי מתמיד. מבחינת האוהד הממוצע, עוד חמש שנים אנחנו צריכים להיות מהנבחרות הטובות באירופה. הרי אנחנו היינו בגמר עד גיל 21 כבר 3 שנים ברציפות, אז למה לא? מה זה אומר על הכדורסל הישראלי? התקדמנו לא?

לדעתי, כנראה שלא. אז למה ההצלחה בנבחרות הצעירות באופן עקבי לא מתורגמת להצלחה בבוגרים?

קודם כל, כנראה שרק אנחנו לוקחים את התחרות הזו ברצינות. שנה אחרי שנה אנחנו שולחים את השחקנים הכי טובים שלנו, בניגוד לנבחרות אחרות. כאלה אנחנו, מתמקדים בניצחונות בענפים ובטורנירים הכי שוליים – תותחים בג'ודו ובמפרשיות 470. מספיק רק לראות את נבחרת צרפת האחרונה שכמעט הפסדנו לה, מבלי שזימנה את שלושת השחקנים הכי טובים שלה, לכן צריך לקחת את תוצאות הטורניר באופן מוגבל.

מעבר לזה, נדמה כי לרוב השחקנים הישראלים זו תהיה פסגת הקריירה שלהם, ואילו רוב האירופאים יגיעו רחוק יותר. רק מספיק לזכור את האמירות של שמוליק ברנר (מי?) שבזמנו בנבחרות העתודה לא היה ברור מי טוב יותר – שמוליק ברנר הגיע ל… לא ברור וטוני פארקר… אני חושב שזה מובן.

אבל למה זה קורה? יש לזה כמה סיבות:

קודם כל, בכדורסל הישראלי יש מנטליות של לנצח עכשיו מגיל אפס. מתחילים לשחק ב"ליגה" מכיתה ה' עם כדור 5 ובסל נמוך, בשביל מה? זה לא נותן ניסיון משמעותי לבוגרים ובא על חשבון יסודות הכדורסל. מספיק לראות שבארה"ב אין מסגרות קבוצתיות עד הקולג', יש טורנירי נוער של AAU בקיצים ומסגרת של בית הספר לפי עונה (כל עונה ענף ספורט משלה). הגישה הישראלית באה גם לידי ביטוי בטקטיקה מתקדמת בגיל צעיר (כי חשוב העוד 3 ניצחונות בילדים א'). אימוני הטקטיקה גוזלים מאימוני היכולת האישית והיסודות. בנוסף, כשהילדים משחקים מול אזוריות ומשחקים תרגילים מורכבים מעבר לפיק אנד רול זה מסרס את פיתוח היכולות האישיות של הילדים. חלק נוסף בגישה הזאת הוא הטיפול בגבוהים. בגילאים הצעירים, לא פעם ולא פעמיים, המאמנים לוקחים את השחקן הגבוה ושמים אותו בתור סנטר כי הם רוצים לנצח בעוד משחקים. השחקנים האלה מבוזבזים כי לרוב הם נמוכים מכדי לשחק 4-5 בבוגרים, וחסרי יכולות של גארדים וקואורדינציה בסיסית בשביל לשחק בעמדות הגארד או הפורוורד. אבדיה, למשל, ניצל מכך, עד כיתה ט' הוא היה בגובה 1.80 ואז הוא חווה פרץ גדילה צמח לגובה 2.06. אם היה צומח מוקדם יותר סביר מאוד שהמאמנים הישראלים היו מציבים אותו מתחת לסל. לדוגמה, אפשר לתת את איתי שגב שעד גיל 16 שיחק באקדמיה בתור גארד והיה עם פוטנציאל מטורף, לאחר פירוק האקדמיה הוא עבר למכבי, שם שיחק בתור סנטר ופחות או יותר נתקע ויסודות הכדורסל שלו פשוט שואפים לאפס (פשוט מביך לראות שחקן ביורוליג שעושה 2 איירבולים ברצף מהעונשין). אפשר לראות לדוגמה ממדינות אחרות איך עושים את זה – למשל, בנבחרת הספרדית, כל השחקנים בכל העמדות היו בסייז נפלא (שדומה לבוגרים) – היו להם כמה גארדים בגובה 2 מטר פלוס שבארץ כנראה היו משחקים בעמדות הפנים.

דבר שני שהוא ייחודי לישראל – עאלק "התמקצעות" בגיל צעיר. הדבר גורם לכך שהיכולות האתלטיות של הספורטאים הישראלים חלקיות ומוגבלות מכיוון שכל ענף מפתח יכולות אתלטיות אחרות. בישראל מגיל צעיר אתה בוחר באיזה ענף ספורט אתה מתמקצע, בניגוד לארצות הברית למשל, שם הספורט הוא עונתי ולכן עד גיל מאוחר מאוד הילדים משחקים במספר ענפים ולכן הם יוצאים אתלטים שלמים. זוהי עוד סיבה למה השחקנים האמריקאים והאירופאים מגיעים לשיאם בגיל מאוחר יותר – הם התמקצעו פחות זמן על הענף אבל מגיעים עם יכולות אתלטיות יותר טובות ושלמות ועם יסודות יותר טובים – ככה מוציאים ספורטאים לרמות הגבוהות. אפשר לתת לדוגמה את לברון ג'יימס שעד גיל מאוחר שיחק גם כדורסל וגם פוטבול, ואת האקים אולאג'וואן שמעיד על עצמו שהמשחק שלו כשוער שיפר רבות את יכולת ההגנה שלו.

סיבה נוספת לכישלון של הכדורסל והספורט הישראלי בפרט – מעמדו של השחקן הצעיר. בישראל, מעמד השחקן הצעיר הוא נמוך והוא כמעט ולא מקבל הזדמנויות. מנבחרת העתודה האחרונה רק שלושה ישחקו בעונה הבאה בליגת העל כשאחד מהם הוא פרוספקט NBA. האם צריך לתת יותר הזדמנויות לשחקנים צעירים בארץ? בוודאי. למה בפריימרליג ובלה ליגה בכדורגל ובפנרבחצ'ה ואולימפיאקוס ביורוליג שחקנים בני 18 יכולים לשחק ובליגת העל למיניהם לא? לכולנו עברה המחשבה אם לוקה דונצ'יץ' וריקי רוביו היו מקבלים הזדמנויות בארץ ומגיעים לאיפה שהגיעו. התשובה לא חד משמעית (מבחינתי לפחות) למרות הכישרון הנדיר.

סיבה רביעית שגם היא ייחודית לישראל – צבא. בישראל קיים צו גיוס חובה לכל נער בן 18. הצבא תוקע קריירות רבות חוץ מאשר לספורטאים מצטיינים (בודדים) וככה אנחנו מפסידים ספורטאים רבים. לא חסר בכל ענפי הספורט שחקנים שפרצו מאוחר (דניס רודמן ומבחינתי גם דונובן מיצ'ל), או כאלה שהיו גרועים בנוער והשתפרו עם הזמן לרמות עלית. אנחנו מפסידים את הספורטאים האלה.

סיבה חמישית היא כמובן גנטיקה. גנטיקה זה הדבר שהכי משפיע על היכולת הגופנית, לא יעזור. הגנטיקה היהודית היא לא מרשימה, בלשון המעטה. לא סתם אין לנו אף פעם גבוהים טובים בנבחרת. זה מאוד נדיר שחקן עם מבנה הגוף של עמרי כספי, דני אבדיה וזוסמן – לא סתם הם השחקנים היחידים שהגיעו או כמעט ל-NBA וזו הסיבה שאין לנו כדורגלני על כמו יוסי בניון. מבחינה פיזית, אנחנו פשוט לא ברמה עם שאר העולם.

לסיכום, המצב של הספורט הישראלי לא השתנה ואין יותר מדי סיבות להאמין שההצלחה האחרונה של נבחרות העתודה תשנה את זה. האם ניתן לשנות את זה? כנראה שכן, אבל אלה לא דברים שבאים ברגל.

לדעתי יש דברים שאפשר לעשות:

צריך לשנות את התפיסה של ניצחון כאן ועכשיו, על חשבון יסודות. בנוסף, צריך למצוא מודל אחר שבו הספורטאים הישראלים לא יתמקצעו בגיל צעיר (כמו למשל האמריקאי). יש להרחיב את מספר הספורטאים המצטיינים – זה לא יעשה את ההבדל אם ננצח במלחמה או לא, אבל לדעתי זה כן ישפר את מצב הספורט הישראלי. וכמובן מתן "אשראי" הזדמנויות גדול יותר לשחקנים צעירים.

אשמח שתציעו בתגובות – איך הכדורסל הישראלי יוכל להשתפר?

*הפוסט מתמקד בעיקר בכדורסל הישראלי (וגם מעט בכדורגל) אבל הוא תקף לכל הספורט הישראלי.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. פוסט מדויק מאוד. שמעון אמר פעם שהילדים כאן חייבים לעבוד על דריבל, יכולת אישית ושלשות, רק חבל שבישראל המצב לא כזה

  2. אביע את דעתי בגדול ובכללי: הספורטאי הישראלי הוא עצלן. אתם צריכים לראות אמריקאים בבייסבול זורקים ותופסים כדורים משך שעות. לי יש רק שני מקרים מעשיים לדבר עליהם: כשנמרוד דרייפוס (הפועל ת"א, נבחרת ישראל) שיחק אצלי ב'אדלפי' הוא אמר לי, "מנחם, בארץ אף מאמן לא העביד אותי ככה. אף פעם לא הוכרחתי להתאמץ באימונים כמו אצלך". אותו דבר אמר לי לפניו רובי יאנג (הפועל חיפה, קפטן נבחרת ישראל, אדלפי, ניו יורק קוסמוס: "מל, אף מאמן בארץ לא העביד אותנו ככה. בארץ היו עושים נגדך מרד ושביתה". באדלפי אף פעם לא שמעתי תלונה אחת מאף שחקן על 'אימונים קשים מדי'.

    1. מנחם זה כל כך נכון
      אני כבר טוען שנים שזו בעייה קשה שלנו בתחומים רבים ולא רק בספורט. רופאים שלא הץמכירים לעומק מחלות בסיסיות, עורכי דין שאינם בקיאים בחוק ועוד

      התקדמנו בהרבה תחומים כגון רמת המתקנים שעלתה פלאים או שיטות האימון מקצועיות יותר. עם זאת, בתחומי התזונה, שמירה על הגוף, פיתוח יכולות אישיות בגיל צעיר אנחנו ממשיכים באותה מגמה מקולקלת. די לראות איך נראה אימון נערים או ילדים בכדורסל בכדי להבין זאת. הבן שלי למשל מתאמן בחוג כדורסל, רוב הילדים לא מקשיבים, מפריעים ולמדריך שגם ככה צריך לספק את רצונות ההורים אין ברירה אלא לעשות משחקים בין הילדים

      קיימות עוד הרבה דוגמאות

    2. 100% מסכים
      העצלנות פה היא לא רק בספורט אבל בספורט היא בולטת במיוחד.
      היא תוצר של מה שסבתי ז"ל היתה מכנה "דור השפע" אלו שלא ממש ידעו את הצנע של תחילת החמישים (אני לא מדבר על הילדים של הצנע אלא על ההורים).
      יש יחידי סגולה כמו אשרם, מוקי ואבדייה.
      הבעייה היא שבמכבי הוא לא יקבל השנה מספיק הזדמנויות להראות כמה הוא טוב ומצד שני לא ישחררו אותו.
      עם הוא הגיע לשיא באליפות ומקומו במוקדרפט קפץ לעשירייה הראשונה, בדרפט של 2020 הוא ייפול שוב ל 23 ואולי למטה כי לא יקבל הזדמנויות.
      הימים של מיקימוטי מאחורנו.

  3. קודם כל תודה על הפוסט הזה – שכתוב מצוין – שזה משהו שחייבים לדבר עליו.
    .
    לגבי הדברים שהעלית – יש הבדל גדול בין הצלחה ברמה אולימפית בענפים שאתה קורא להם איזוטריים (ג'ודו ושייט) בין מדינות מתקדמות. היכולת של מדינה בינונית כמו ישראל ללא מסורת ספורט לייצר אחת כזאת היא דרך הצלחה בענפים שלא נמצאים בשלישייה הגדולה (אתלטיקה, התעמלות ושחייה) ורק אח"כ תבוא ההצלחה במקומות האחרים.
    .
    לגבי הכדורסל בארה"ב – האמירה שלך היתה נכונה ללפני 15-20 שנה, כאשר מרבית השחקנים שיחקו רק בבית הספר, עם טורניר AAU פה ושם, כאשר ביתר החודשים הם מתמקדים בענפי ספורט אחרים. המציאות היום היא שהשחקנים האלה הופכים מעשית למקצוענים כבר בגיל 12, כאשר חברות ההנעלה מקיימות טורנירים אין סופיים ומלחמת הדירוגים יורדת לשנתונים נמוכים יותר ויותר. מי שלא משחק את המשחק (ע"ע ג'בארי פארקר) פשוט לא יכול לעמוד יותר במעמסה שיש במשחק המקצועני (אגב, זה נכון גם בענפים אחרים, לדוגמה אתלטיקה, שם אסאפה פאוול צמח בדרך שונה מיתר האצנים במדינה ונכשל שוב ושוב במעמדים הגדולים).
    .
    עם זאת, הפוסט שלך כן נוגע בנקודות הנכונות שעליהם יש לבנות לעתיד, ודומה יותר לבנייה היגוסלבית (או המזרח אירופית) ששמה דגש בבנייה מהגארדים החוצה, כאשר כולם לומדים את כל העמדות לפני שמתחילים ללמוד דברים אחרים. החיסרון המשמעותי שלנו בעמדות הגארד ו"הפריחה" בעמדות הפורוורד הוא הוכחה לכישלון השיטה הקיימת. בנוסף, כפי שאמרת, צריך לבטל את הליגות בגילאים הנמוכים (לדעתי לפחות עד הקדטים אם לא יותר) ולקיים טורנירים איזוריים מספר פעמים בשנה, עם הפסקות ארוכות בין לבין שיאפשרו עבודה על יסודות.

  4. מה שלא עובד פה זה דבר מאד פשוט – אין מחזוריות בכדורסל הישראלי.
    היורוליג דפק פה(באירופנ) את כל העסק.
    אין תגמול אמיתי למנצחות, וכל העסק תקוע.

    שחקן ישראלי שלקח אליפות אירופה רואה רכבות זרים משחקות על חשבונו, ואוהדי הקבוצה גומרים(סליחה) על איזה 17 דקות מול נס ציונה, בזמן שהשחקנים שהוא ניצח באליפות אירופה משחקים בליגה המקומית(ובאירופה) מול אריות כדורסל.
    איזה שחקן ישראלי נורמלי(מוביל באירופה ובשל ל NBA) צמח שם ב 20 שנה האחרונות?

    בקיצור יש פה קבוצה אחת שתוקעת ענף שלם.

    נכון, יש עסקנות מגעילה לפעמים, אבל קבוצה אחת שמונעת מענף שלם להתפתח.

  5. עוד לא קראתי הכל, ואני מסכים עם זה שיש בעיות שצריך לפתור, אבל אני רוצה לצאת (שוב) נגד הדעה השלטת לפיה הנבחרת הבוגרת היא חזות הכל. דעה שבעצם מקטינה הישגים של נבחרות צעירות.
    הרי מה המטרה של נבחרת בוגרת? להביא נצחונות והישגים שיאדירו את המדינה וישפרו את המורל הלאומי. ועכשיו – אם זו המטרה, למה לא להשיג אותה בעזרת הנבחרות הצעירות גם כן? ראיתם והרגשתם את התחושה אחרי האליפות של העתודה – הרי לזה אנחנו מקווים מהנבחרת הבוגרת. אבל למה? אם מקבלים את התחושות האלו גם בנצחונות של נבחרות צעירות – אז מה זה משנה? בסופו של דבר מטרת העל הושגה.

    אוקיי – זה כמובן לא אומר שהכל דבש ואין בעיות. אבל זה כן אומר שמדינה (או איגוד כדורסל) בהחלט צריכים לשים להם כמטרה לזכות באליפויות הצעירות, ולא לראות בנבחרת הבוגרת את חזות הכל. בעצם – האמירה לפיה התפקיד של הנבחרות הצעירות הוא לספק שחקנים לבוגרת – פשוט שגויה בעיניי ולא צריכה להיות המטרה של נבחרות אלו. המטרה שלהן היא להביא להישגים, שיגדילו את החשיפה וההייפ סביב הענף והנבחרת, וכך ימשכו עוד צעירים לענף ויגרמו לחשיפה חיובית שלו.

  6. תודה אדם. מסכים מאוד אתך על נושא העבודה בגילאים הצעירים על יסודות , אתלטיקה וכו'… הרבה יותר חשוב מנצחונות בשלב זה לפיתוח שחקנים..
    לגבי "מתן אשראי" גדול יותר לשחקנים צעירים יש משהו שאפשר לקדם בנושא ולא עושים פה , השוואת המס בין זרים לישראלים, כשתשלום המס זהה אז רוב הקבוצות (אולי למעט מכבי וי-ם) יביאו 3-4 זרים ולא 5-6 , דרך לא רעה לפנות בסגל דק' רוטציה משמעותיות לעוד ישראלי או שניים בכל קבוצה.
    אגב כרגע הליגה הישראלית הבכירה האמיתית היא הליגה הלאומית (השנייה) , שם משחקים שני זרים בקבוצה והרבה מאוד שחקנים שלא הצליחו לקבל דק' אמיתיות בליגה הראשונה מגיעים לשם כולל בוגרי הנבחרות הצעירות שמתקשים למצוא דק' בליגה העל רווית הזרים והמתאזרחים.

      1. זה לגמרי קשור אחד לשני. תוריד את המיסוי העודף , קבוצות יחשבו פעמיים לפני שיחליפו זרים כמו גרביים ויבחרו טוב את מי שמביאות…

  7. יש לזכור כי נבחרות צעירים זה בעיקר מחזור אחד מוצלח בעוד נבחרות הבוגרים מתפרסות על פני טווח גילאים של 10-15 שנה.
    בישראל יש כל כמה שנים מחזור מוצלח עם איזה עילוי כזה או אחר (אבדיה, זוסמן…), אבל בבוגרים בזמן שכל השאר מתבגרים ומפתחים גוף חזק פיזי ואתלטי הישראלים נשארים צנומים… אם כל מחזור גילאים יצליח להוצי אם כל מחזור (או נבחרת צעירה) תצליח להוציא 1-2 שחקנים טובים מאוד לליגת העל מצבנו יהיה טוב (ואז נותר לחלום שיהיו 3-4 (הבעיה שאנחנו בכלל לא שם).
    בשנים האחרונות המעטפת והאימונים השתפרו פלאים ממה שהיה בעבר. השחקנים הרבה יותר אתלטים ומהירים, אבל אנחנו עדיין לא שם לעומת האירופאים.
    מספיק לראות את ים מדר, שחקן סופר מהיר, שכנראה יעלם במקצוענים. אפילו תמיר בלאט שהוא עם IQ כדורסל אדיר, קטן מדי ולא ממש אתלט כדי באמת להשיג את חוכמת הכדורסל שלו.
    טור יפה מאוד ונגעת פה בנקודות חשובות. כמות הזרים לטעמי היא בלתי הגיונית ואני חושב שהפחתה שלהם תהיה "ירידה לצורך עליה" – בטווח הקצר הקבוצות הישראליות יפגעו, אבל בטווח הארוך, השחקנים הישראלים ישתפרו בגלל דקות המשחק והניסיון לצד זרים יותר איכותיים שיגיעו (יהיו 2-3 ולא 8)

  8. פוסט חשוב מאוד מאוד שכתוב מצוין.
    כשופט שיצא לו לשפוט לא מעט בגילאים צעירים, תמיד הייתי עד לשיטה המטומטמת של ניצחון כאן ועכשיו. תמיד יש לחץ שמגיע מכיוון המאמנים, העסקנים וההורים ויוצר מציאות בלתי אפשרית לילדים המסכנים.
    שיתנו לישראלים הצעירים לשחק במקום רכבות הזרים שנוחתים פה כל קיץ. גם ככה אין לנו הישגים ברמת המועדונים.
    על הדרך שיבטלו גם את שיטות השריונים האוטומטיים ביורוליג ואת הפיינל פור הישראלי המטופש.

  9. עוד עובדה שלא צוינה כאן עדיין, היא שפשוט אין הרבה אנשים בישראל. 7 מיליון זה בכלל לא הרבה. באיזה קולג' בחור נידח באינדיאנה יש יותר חבר'ה מאיזה חצי שנתון בארץ. זה גם משפיע.

    שאלה קצת קשורה, כל החבר'ה מה-nba שהגיעו מעוני ומשכונות קשות, באיזה גילאים הם מתחילים להכיר מאמנים ומסגרות מקצועיות? בקולג' לכולם כבר יש תשתית מתאימה ברמות האלה והיום אני מניח שכבר בתיכון. אבל לפני כן, אני מאמין שרובם לא נפגשו עם מאמן מקצועי. לצורך העניין, מתי ג'ימי באטלר וג'יימס הארדן הכירו את המאמן הראשון שלהם?

    אם הם למדו את רוב מה שהם יודעים מהשכונה זה מקשה על הרבה מהכתבה. אחוז גדול משחקני ה-nba לא גדלו בתנאים רגילים.

    1. השיטה היום מאפשרת להם לפרוח בגיל צעיר ולזכות במאמנים איכותיים כבר בשלב מוקדם בסבב ה-AAU (בערך בגיל 12). היום כבר לא תשמע על אגדות כדורסל רחוב שהתגלו מאוחר.

  10. ולא דיברנו על המוטיבציה של חבר'ה בארה"ב לרצות לצאת מהגטו. זה קצת פוליטי וסטריוטיפי, אבל בארץ יש פחות עוני כבד מבארה"ב ובטח מהמדינות במזרח אירופה, שייתן לאנשים מוטיבציה לשחק. בנוסף, אין בארץ מספיק כסף ותהילה בכדורסל שילדים מרקעים קשים בכלל ישאפו לתת הכל בשביל להצליח. בכדורגל יש קצת יותר תקווה וכסף לישראלים צעירים.

    מאמין שאם יפחיתו את כמות הזרים, יהיו יותר שחקנים ישראלים מפורסמים שיתנו השראה להרבה צעירים ישראלים נוספים. זה בלי קשר לרקע שלהם.

    1. שטויות. תראה איך הבן של לברון ושאקיל מתאמנים. קמים בחמש בבוקר בשביל לזרוק הופס שלוש שעות לפני הבית ספר. וזה ילדים שלא צריכים לעבוד שניה בחיים שלהם.

  11. לכל חובבי הג'ודו באשר הם – אכתוב את זה תחת כל עץ רענן עד שהמסר יעבור:
    השידור הישיר בערוץ הספורט הוא מביש. ממליץ לכולם לכתוב "judo" ביוטיוב ולהיכנס לשידורים הישירים שלהם. מקצועיות, הבנה, פשוט תענוג. הם משדרים את כל האליפות, את כל הגראנד סלאם, את כל הגראנד פרי, הכל ישיר, הכל בחינם, ויש אפשרות לעבור ממזרן למזרן על פי בחירתכם.

  12. ישראל מדינה של כוסיות עצלות. אבל מנחם כבר כתב את זה קודם.
    יש איזה כדורסלן עם מסה שרירים עליו? זה לא קשור לכשרון, רק עבודה קשה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט