דירוג סדרות הגמר הגדולות של העשור – חלק ראשון / עמיחי קטן

דירוג סדרות הגמר הגדולות של העשור – חלק ראשון / עמיחי קטן

כסוג של המשך לסדרה "ריצות פלייאוף מיוחדות ובלתי נשכחות" אני אנסה לדרג את סדרות הגמר הגדולות של העשור לפי עניות דעתי, כלומר 2010 – 2019, כמובן בתוספת סקירה של כל אחת מהסדרות. הקריטריון המרכזי של הדירוג יהיה כמובן התחרותיות והדרמה, אבל כמובן שגם להישגים ההיסטוריים, לסטטיסטיקות ולעוד הרבה דברים אחרים יש חשיבות, והם יבואו לידי ביטוי בדירוג שלי. הדירוג יתבצע ב-2 חלקים, כאשר בכתבה הזאת יופיעו מקומות 4 – 10, ואילו שלושת המקומות הראשונים, שהם גם שלושת הסדרות שהגיעו למשחק 7, יופיעו בכתבה הבאה והסקירה שלהן תהיה יותר בהרחבה. כולם כמובן מוזמנים להביע את עמדתם, על הדירוג ובכלל, הן בתגובות, והן בראנקר שיופיע בסוף הכתבה השנייה.

10: גולדן סטייט – קליבלנד 2018 – 4 – 0.

שחקן מצטיין: קווין דוראנט – 28.8 נקודות, 10.8 ריבאונדים, 7.5 אסיסטים, 2.3 חסימות, 52.6% מהשדה, 40.9% לשלוש, 96.3% מהקו.

רגע השיא: משחק 1 – הופעת שיא של לברון שכמעט הספיקה לחולל סנסציה בגמר שזהות המנצחת בו לא הוטלה בספק לרגע. 51, 8 ו-8 עם 19/32 מהשדה ו-10/11 מהקו, אבל מחסור בצוות מסייע הוביל להפסד שגרר ייאוש סופי בדרך לסוויפ.

באופן כללי: הגמר היחיד בעשור הזה שהסתיים בסוויפ, אפילו היסטורי, עם ממוצע של 15 הפרש לניצחון של גולדן סטייט. המשחק הראשון היה אחד הגדולים בקריירה של לברון, שכמעט הוביל לניצחון מדהים, אלמלא החטאת עונשין של ג'ורג' היל ויותר מדי ג'יי אר סמית, וקריסה של קליבנד בהארכה. במשחק 2 סטף שבר את שיא השלשות למשחק גמר והעמיד אותו על 9 בדרך לניצחון קל. משחק 3 היה יותר צמוד, בעיקר בגלל יכולת רעה של כל מי שאינו דוראנט בגולדן סטייט, וגם בזכות משחק טוב של רודני הוד שקיבל דקות לראשונה, אבל דוראנט הביא ניצחון עם 43 נקודות ו-13 ריבאונדים. משחק 4 היה ניצחון קליל נוסף של גולדן סטייט, כאשר דוראנט רשם טריפל דאבל ראשון בקריירה בפלייאוף, וביחד עם אחוזי 90-40-50 בסדרה זה הספיק לו לתואר פיינלס MVP.

9: מיאמי – אוקלהומה 2012 – 4 – 1.

שחקן מצטיין: לברון ג'יימס – 28.6 נקודות, 10.2 ריבאונדים, 7.4 אסיסטים, 1.6 חטיפות.

רגע השיא: דקות הפתיחה של משחק 2 – אוקלהומה ניצחו את הראשון ובאו עם מומנטום משמעותי ויתרון ביתיות, אבל הביג 3 של מיאמי פתחו את המשחק השני עם ריצת 18 – 2 שבסופו של דבר הספיקה לניצחון למרות קאמבק של הת'אנדר. מכאן והלאה מיאמי ניצחו את כל שאר משחקי הסדרה.

באופן כללי: הקרב הסטטיסטי בין לברון ובין דוראנט הסתיים בתיקו, אבל הצוות המסייע של אוקלהומה הלך לאיבוד לאחר ניצחון במשחק הראשון, ולברון הוביל שליטה של מיאמי בשאר המשחקים בדרך לניצחונות די קלים. לאחר שמשחק 1 היה ניצחון נוח של אוקלהומה. משחק 2 היה בשליטה די מוחלטת של מיאמי, למרות קאמבק של אוקלהומה בסיום שכמעט הספיק. במשחק 3 בריחה ברבע האחרון הספיקה למיאמי לניצחון. במשחק 4 ווסטברוק קלע 43 והוביל את אוקלהומה ליתרון 14 בסוף הרבע הראשון, אבל מיאמי חזרו למשחק ולקחו את היתרון במחצית השנייה, וספלושה החטיא שלשה שהייתה יכולה להשוות את המשחק. במשחק 5 מיאמי כבר הביסו את אוקלהומה בדרך לניצחון קליל ואליפות ראשונה של לברון.

8. גולדן סטייט – קליבלנד 2017 – 4 -1.

שחקן מצטיין: קווין דוראנט – 35.2 נקודות, 8.2 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 55.6% מהשדה, 47.4% לשלוש, 92.7% מהקו.

רגע השיא: הדקות האחרונות של משחק 3. משחק אותו קליבלנד חייבת לנצח כדי לחזור לתמונה, ובמחצית השנייה הקאבס לוקחים את היתרון ומגיעים עד ליתרון 113 – 107 בערך 3 דקות לסיום. מאותו רגע גולדן סטייט רצה 11 – 0 עד לסיום, כאשר דוראנט וסטף מספקים את הנקודות ובצד ההגנתי בעיקר איגודאלה ותומפסון עושים את העבודה. הרגע הזכור במיוחד בריצה הזאת הוא השלשה של דוראנט שהעבירה את היתרון לגולדן סטייט.

באופן כללי: גולדן סטייט הגיעה במאזן פלייאוף מושלם לגמר, ואילו קליבלנד הפסידו משחק אחד לבוסטון בגמר המזרח, ולא היה ספק ששתי הקבוצות האלו הן רמה אחת לפחות מעל שאר הליגה. ב-2 המשחקים הראשונים גולדן סטייט ברחה ברבע השלישי בדרך לניצחונות קלילים. בראשון זה היה בעיקר בזכות 4 איבודים בלבד, ובשני האחוזים מחוץ לקשת והשליטה בריבאונד. במשחק 3, גולדן סטייט הובילו במחצית הראשונה, אבל קליבלנד לקחו את היתרון ברבע השלישי, בדרך לסיום צמוד ודרמטי, כלומר ריצת 11 – 0 של גולדן סטייט שהפכה את התוצאה בדקות האחרונות בדרך ליתרון 3 – 0. במשחק 4 קליבלנד קלעו 49 נקודות ברבע הראשון ו-86 בסך הכל במחצית, שניהם שיאי גמר, וזה הספיק לניצחון קליל, וגם הפסד ראשון ואחרון של גולדן סטייט בפלייאוף. במשחק 5 קליבלנד לקחו את היתרון בהתחלה, אבל ריצה גדולה של גולדן סטייט ברבע השני העבירה אליהם את היתרון, עליו הם שמרו עד הסוף והאליפות.

7. סאן אנטוניו – מיאמי 2014 – 4 – 1.

שחקן מצטיין: קוואי לנארד – 17.8 נקודות, 6.4 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 1.2 חסימות, 41.7% לשלוש, 72.4% אפקטיבי.

רגע השיא: 16 הדקות הראשונות של משחק 3. כדורסל בשלמותו, כלומר משחק קבוצתי והנעת כדור יוצאת דופן, שמעלה את הספרס ליתרון 55 – 30 ב-19/21 הזוי מהשדה. קוואי הופך להיות השחקן הראשי בהצגה של הספרס, אחרי שדאנקן עשה את העבודה ב-2 המשחקים הראשונים, כל הדרך אל התואר האישי המפתיע.

באופן כללי: את המשחק הראשון הספרס סגרו עם 10/11 מהשדה ובריחה במאני-טיים. במשחק השני לברון היה ענק עם 35 ו-10 ריבאונדים והוביל את מיאמי לניצחון. במשחק השלישי קוואי קלע 29 ב-10/13 מהשדה, ובמשחק 4 הוא רשם 20 נקודות, 14 ריבאונדים ו-3 אסיסטים, חטיפות וחסימות, ובשניהם ההתקפה הקבוצתית העילאות של הספרס סידרה ניצחונות קלים. במשחק 5 לברון הוביל את מיאמי לפתיחה מוחצת ויתרון 22 – 6, אבל ריצת 39 – 15 של הספרס הובילה למהפך ותבוסה נוספת שסגרה עניין. ארבעת הניצחונות של הספרס הושגו ב-72 הפרש, ממוצע של 18 למשחק, שיא לסדרת גמר. הסדרה הזאת לא הייתה מספיק תחרותית כדי לדעתי כדי להיכנס גבוה יותר בדירוג.

6. גולדן סטייט – קליבלנד 2015 – 4 – 2.

שחקן מצטיין: אנדרה איגודאלה – 16.3 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 52.1% מהשדה, 40% לשלוש, 35.7% מהעונשין.

רגע השיא: הרבע האחרון של משחק 3. במהלך הרבע השלישי לברון כבר הוביל את קליבלנד ליתרון 68 – 48, אבל גולדן סטייט עברו לסמול בול והתחילו בקאמבק בו סטף קלע 19 נקודות ו-5 שלשות ברבע האחרון בלבד, כולל כמה שלשות שרק הוא מסוגל לקלוע. קליבלנד אמנם ניצחו את המשחק, אבל זה היה הרגע בו גולדן סטייט מצאו את ההרכב אליו לבלאט אין מענה, וגם הרבע שהראה אולי הכי טוב את ריקוד המכונה של גולדן סטייט.

באופן כללי: במשחק הראשון לברון וקיירי קלעו ביחד 70 מתוך ה-100 של קליבלנד, וקיירי גם חסם את סטף במהלך מכריע, אבל בהארכה קיירי נפצע וגמר את העונה. בלאט נאלץ להעלות בחמישייה את מת'יו דלאבדובה, והוא הפתיע בהגנה מדהימה על סטף, שנעצר במשחק 2 על 2/15 מחוץ לקשת ו-5/23 מהשדה, וקליעות עונשין קריטיות של האוסטרלי בהארכה סידרו לקליבלנד גם ניצחון מפתיע ושוויון 1 בסדרה. במשחק 3 דלאבדובה גם קלע 20 בנוסף להגנה שלו, ויתרון 20 שנפתח ברבע השלישי הספיק לניצחון. במשחק 4 סטיב קר עבר לסמול בול שבו איגודאלה עלה בחמישייה, ולמרות 28 נקודות של מוזגוב, או אולי דווקא בגלל הרבה דקות של מוזגוב הכבד, זה היה ניצחון קל לגולדן סטייט. במשחק 5 בלאט ניסה הרכבים נמוכים משלו, אבל סטף תפס יום שיא וקלע 37 ב-7/13 מחוץ לקשת. במשחק 6 ההגנה של גולדן סטייט וטירפל דאבל של גרין הספיקו לניצחון נוסף ואליפות. על לברון בסדרה הזאת כבר כתבתי בהרחבה, ולכן אני אסתפק בלציין שהממוצע שלו היה 35.8 נקודות, 13.3 ריבאונדים ו-8.8 אסיסטים, וחוץ ממשחק 4, לברון גם היה הקלעי המוביל בכל המשחקים, כולל משחק שיא מבחינה סטטיסטית עם טריפל דאבל של 40, 14 ו-11 במשחק 5.

5. טורונטו – גולדן סטייט 2019 – 4 – 2.

שחקן מצטיין: קוואי לנארד – 28.5 נקודות, 9.8 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 2 חטיפות, 1.2 חסימות.

רגע השיא: דקות הסיום של משחק 2. גולדן סטייט ביתרון 12 כשנותרו 5:40 לסיום. ניק נרס מנצל את העובדה שדוראנט ותומפסון מושבתים ועובר לשחק בוקס אנד וואן, כלומר הגנה אישית צמודה ושמירות כפולות על סטף, כשהשאר מקבלים הזדמנות לקלוע. טורונטו מנצלת את המחסור של גולדן סטייט בשחקני כדורסל ויוצאת לריצת 10 – 0. אמנם שלשה של איגודאלה ניצחה את המשחק עבור גולדן סטייט, אבל טורונטו מצאה את השיטה להתמודד עם סטף, תוך ניצול העובדה שדוראנט שיחק 12 דקות בסדרה וקליי לא שותף במשחק 3 ובעוד 2 רבעים אחרונים בדרך לאליפות.

באופן כללי: נגד יוסטון ופורטלנד גולדן סטייט הסתדרה יפה גם בלי דוראנט, אבל המשחק הראשון הוכיח שנגד ההגנה של טורונטו המצב קשה יותר. טורונטו שלטו במשחק וחצי הראשונים, אבל ריצת 18 – 0 של גולדן סטייט בתחילת הרבע השלישי של משחק 2 העבירה להם את היתרון, עליו הם הצליחו לשמור עד סוף משחק 2, למרות שגם קליי תומפסון נפצע. במשחק 3 בלי דוראנט, קליי ולוני לא היה לגולדן סטייט שום סיכוי, למרות 47 נקודות של סטף ב-54.8% אפפקטיבי. למשחק 4 קליי ולוני חזרו, אבל ההגנה של טורונטו עצרה את הלוחמים על 92 נקודות בלבד בדרך ליתרון 3 – 1. דוראנט עלה בחמישייה משחק 5 ופתח עם 11 נקודות, אבל נפצע שוב בתחילת הרבע השני, אבל קאזינס שנכנס במקומו הצליח לשמור על היתרון של גולדן סטייט בשלב הזה. ברבע האחרון טורונטו השלימו את המהפך וכבר עלו ליתרון 6 כשנותרו 3 דקות, אבל 2 שלשות של קליי ואחת של סטף סידרו לגולדן סטייט ניצחון חוץ נוסף. במשחק 6 קליי היה הקלעי המוביל של המשחק, כחלק מהקשר הידוע בין קליי ובין משחק 6 בפיגור 3 – 2, למרות שהוא נפצע ונטש את המשחק ברבע השלישי, והוביל את גולדן סטייט ליתרון, אבל טורונטו לקחו אותו ברבע האחרון. הפעם סטף החטיא את זריקת הניצחון הפוטנציאלית וטורונטו לקחו את האליפות.

4. דאלאס – מיאמי 2011 – 4 – 2.

שחקן מצטיין: דירק נוביצקי – 26 נקודות, 9.7 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 97.8% עונשין.

רגע השיא: רבע אחרון של משחק 2 – מיאמי בורחת ליתרון 88 – 73. מאותו רגע ההגנה של דאלאס שולטת וההפרש לאט לאט יורד. 9 נקודות של נוביצקי ב-3 הדקות האחרונות, כולל סל הניצחון, הופכות את התוצאה ומשוות את הסדרה.

באופן כללי: המשחק הראשון היה צמוד, אבל בריחה של מיאמי ברבע האחרון הספיקה לניצחון. המשחק השני נראה אותו דבר, אבל הפעם דאלאס הצליחה לעשות קאמבק במאני-טיים ולקחת את המשחק, למרות 36 נקודות של וויד. משחק 3 הולך גם הוא צמוד, אבל סל של בוש העלה את מיאמי ליתרון ונוביצקי הפעם החטיא את הזריקה המכרעת. למשחק 4 נוביצקי עלה חולה וסיים את המחצית הראשונה עם 1/11 מהשדה, אבל התאושש בשנייה וסיים עם 21 ו-11 ריבאונדים, כולל סל שהעלה את דאלאס ליתרון 3 בשניות האחרונות. במשחק 5 הנתון המרכזי הוא 13/19 לשלוש של דאלאס, כאשר במיוחד בלט ג'יי ג'יי בראה עם 4/5, וניצחון של דאלאס. במשחק 6 דאלאס הם אלו שבורחים ברבע האחרון, בעיקר בזכות 27 נקודות של טרי, ומשיגים את הניצחון ואת האליפות.

שלושת המקומות הראשונים יזכו לגרסה מורחבת בחלק הבא, שבסופו תהיה גם אפשרות לדרג.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. אבי טרכטמן

    28 אוג 2019 09:14:19

    תודה. בגדול, אני מסכים אם כי אולי הייתי מעלה באיזה מקום או שניים, את הניצחון של הספרס על מיאמי.
    אני גם חושב שהניצחון של דאלאס הוא כן אחד משלושת הגדולים של העשור (הייתי מוריד את בוסטון-לייקרס, מקום אחד), לצד הניצחון של קליבלד על גולדן סטייט שהוא בעיניי הגדול של העשור, קצת לפני הניצחון של מיאמי על סן אנטוניו.

    2. Ari

      28 אוג 2019 09:32:01

      +100
      ספרס על מיאמי היה משחק הכדורסל המושלם והיפה ביותר בעשור האחרון
      הדרמות הגדולות הם כמובן דאלאס לייקרס קליבלנד בסדר הזה

  2. dvir

    28 אוג 2019 10:14:32

    בסך הכל דירוג טוב עם זאת לדעתי הסדרה בין גולדן סטייט לקליבלנד ב2015 ראוייה למקום הרביעי. זו הייתה סדרה באמת אדירה חבורת הכאסחנים של בלאט ולברון מול הלוחמים. סדרה מאוד צמודה שהביאה את לברון ליכולת שיא. לדעתי הmvp היה צריך ללכת לסטף כי ברגע שהוא יתעורר הסדרה די נסגרה ולקליבלנד לא היה סיכוי.

    1. הציפור הנדירה

      28 אוג 2019 14:03:57

      המילה "יתעורר" היא בלשון עתיד ומדובר בסדרה שהייתה בעבר. לשון עתיד שייך למה שעדיין לא התרחש. הצ"ל "התעורר".

  3. dvir

    28 אוג 2019 10:21:20

    לדעתי הסדרה ב2016 צריכה להיות מדורגת ראשונה. נכון המשחקים לא היו הכי צמודים אבל הסיפור המדהים שהיה שם שקליבלנד חוזרת מהקבר בזכות לברון שהוכתר כבר כלוזר הכי גדול אי פעם ומשחק 7 המדהים שמים את הסדרה הזאת במקום הראשון. אני מזכיר לכם עד משחק 5 כולם התחילו להשוות את קרי לגורדן. במקום השני הסדרה ב2013 ובשלישי הסדרה ב2010

    1. stam

      28 אוג 2019 11:00:36

      אין תחרות בכלל.
      זה הפינאלס הגדול אי פעם, זו תצוגת היחיד הגדולה אי פעם (שליטה בכל 5 הקטגוריות על כל שחקני 2 הקבוצות – זה לא קרה באף סדרה, פריוד. בטח לא בפינאלס. אפילו לא במשחק בודד, נדמה לי), זה טריפל-דאבל משחק 7 (רק וורת'י עשה כזה), זה שלושה משחקי הדחה רצוף, מתוכם 2 בחוץ, נגד קבוצה עם מאזן בית 2-39, נגד הקבוצה עם המאזן הטוב בהיסטוריה, עם ה-MVP פעמיים רצוף, לחזור לראשונה מ-3-1, עם הסל המכריע בתולדות ה-NBA, עם הבלוק הגדול בתולדות ה-NBA, לשבור קללה של 50 שנה, להשלים את ההפי-אנד של סיפור הבן האובד (והמקולל) שחזר הביתה, כולל משחק 5 דאבל 41 לשחקנים מאותה קבוצה, כולל התצוגה מספר 1 בכל הזמנים (במדד גיים-סקור) במשחק פינאלס (לברון, משחק 5), ומקום 6 בכל הזמנים (לברון, משחק 6). זה הכי תמוד שיכול להיות: במצב 89-89 בגיים 7, שתי הקבוצות היו במצב שוויון מוחלט במשחקים ובנקודות מצטברות… אי אפשר להמציא פינאלזס יותר גדול. ומי שראה אותו, לא צריך בעצם את כל זה.

      1. חיים

        28 אוג 2019 12:47:55

        באותו משחק גרין פספס את הטריפל דאבל באסיסט אחד, וקלע יותר עם יותר ריבאונדים באחוזים טובים בהרבה…
        הדרמה הגדולה התנקזה לכמה דקות מטורפות, אבל אם מבודדים את היבט הדרמה הסדרה של 2013 עדיפה.
        הנה רשימה של כמה סדרות גמר מהעבר שעולות לי לראש תוך רגע ומונעות ממני להכריז על סדרה אחת שהיא הגדולה ביותר אי פעם:
        1962 – הארכה במשחק 7
        1969 – ג'רי ווסט במספרים עדיפים על אלו של לברון ועדיין מפסיד וזוכה בתואר האישי
        1970 – וויליס ריד והפציעה
        1974 – 2 הארכות וסל ניצחון של קארים במשחק 6
        1984 – סלטיקס נגד לייקרס בסדרה הגדולה ביותר ביניהן
        1988 – משחק 6 של אייזאה המקורי שקלע 25 ברבע על רגל אחת, טריפל דאבל מוצלח יותר של וורת'י במשחק 7
        1994 – הניקס כמעט לקחו אליפות. מרחק זריקה אחת…
        2005 – רוברט הורי במשחק 5, ההגנה של הספרס במשחק 7…

  4. גיא רוזן

    28 אוג 2019 10:43:21

    דאלאס 11'. לטעמי, טופ 2 קל (שני רק לפיינלס 16').
    .
    היה שם הכל –
    סיפור גדול. התרוממות אדירה של אנדרדוג ענק. התרסקות אדירה של סופר טים. וגם כדורסל לא רע בכלל.
    .
    תודה, חיים.

    1. חיים

      28 אוג 2019 12:49:52

      הייתה לי על זה התלבטות קשה באופן אישי, אבל בכל אחת מהסדרות שהעדפתי לא רק שהיה משחק 7, אבל משחק 7 עצמו, או המאורע שחולל אותו, היה דרמטי במיוחד והביא את הסדרה לשיאים חדשים

  5. stam

    28 אוג 2019 11:03:21

    עשיתי קודם את הדירוג שלי, ולטובת מי שהחמיץ, הנה הוא (אפשר גם להציע דירוגים שלכם. זה כל הקטע נראה לי):

    1. 2016, קליבלנד – גולדן סטייט. 10 פלוס:
    סדרת הפינאלס הדרמטית והגדולה בתולדות ה-NBA, והסדרה האישית הגדולה ביותר של שחקן NBA. כל מילה נוספת מיותרת, ואם לא, אפשר לקרוא אצלי קודם, בהרחבה.
    .
    2. 2011, דאלאס – מיאמי: 10.
    דירק נוביצקי, לבן אחד גדול נגד כל השמאל. או סיסמה יותר מוצלחת שמישהו ימצא.
    .
    3. 2013 מיאמי – סן אנטוניו: 9.5 פלוס.
    מפגש הטיטאנים, שתי קבוצות על בשיאן, דרמה עד השניה האחרונה. וריי אלן, שבעצם ניצח את כל הסדרה בסל אחד ויחיד (לא באמת, כן).
    .
    4. 2010, לייקרס – בוסטון: 9.5.
    חידוש היריבות ההיסטורית, מהפך עך גב מהפך על גב מהפך. בוסטון במסע אדיר נעצרת ע"י הריפיט של קובי, במה שיירשם כפינאלה הגדול של תקופתו.
    .
    5. 2014 סן אנטוניו – מיאמי: 9.
    נצחון הכדורסל הקבוצתי, אולי היפה ביותר שנראה ב-NBA אי פעם בסדרת גמר. אבל קצת במעמד צד אחד. לא אשמת הספרז.
    .
    6. 2019 טורונטו – גולדן סטייט: 8.5.
    קוואי משחרר את לברונטו מאלפיים שנות ייסורים. סדרת דם יזע ודמעות, ולכן גם קצת (הרבה) נפגעה בגלל הפציעות של דוראנט, ובסוף גם קליי תומפסון. כוללת את המשחק הכי גדול של סטף אי פעם, שקצת הולך לאיבוד. אולי יהיו עוד כאלה בהמשך?
    .
    7. 2015 גולדן סטייט – קליבלנד: 8 פלוס.
    הטרגדיה של דיוויד בלאט. בגלל הפציעות של קווין לאב וקיירי ארווינג, הפכה לסדרת דוד וגליית (או בעצם – גליית נגד הרבה דוידים). הקבוצה אולי החלשה בתולדות הפינאלס, נגד גולדן סטייט "היפה", זו שאוהדיה מתגעגעים אליה עד היום.
    .
    8. 2017 גולדן סטייט – קליבלנד: 8.
    KD מצטרף לקבוצת ה-73-9, וכל הנבואות/ תחזיות שחורות מתממשות, עם ריבית: ביחד זה הכוח האימתני ביותר שראתה הליגה אי פעם. תכלס סדרה של לא-כוחות, למרות מאמץ הרואי מהצד השני, היחיד לסחוט משחק אחד מגולדן סטייט בכל הפלייאוף, וגם זה רק בזכות מכונת התקפה אדירה כשלעצמה, וערב קליעה חד פעמי מטורלל. אחד…
    .
    9. 2012 מיאמי – אוקלהומה: 7.
    כגודל הציפיות… על הנייר, אם היינו מתחילים היום הכל ומסתכלים קדימה? זו היתה המועמדת אולי לסדרת כל הזמנים. לברון הצעיר, במיטבו, עם הסופר-טים (נו) במיאמי. נגד הסופר-טים של הפנטזיות, זה שלעולם לא יתגשם בהמשך. ווסטברוק-דוראנט-הארדן ביחד, צעירים בריאים ובלתי עצירים… וכמה מהר וחד צדדי זה נגמר. פרסטי מה עשית.
    .
    10. 2018 גולדן סטייט – קליבלנד: 3.
    במילה אחת: אוי. בשתי מילים: ואבוי. בכל מקרה יישאר היילייט אחד, JR סמית' שומר על הכדור בשניות הסיום של משחק 1, להבטיח נצחון. וזה אומר הכל.

    (http://www.hoops.co.il/?p=166961 הערה 4.1)

    2. חיים

      28 אוג 2019 12:50:59

      כמובן שזה חלק משמעותי מהעניין – שכל אחד יציע את הדירוג האישי שלו – בשביל זה יהיה ראנקר בפוסט הבא, וכמובן גם בתגובות זה מצוין.

    3. no funny shtuff

      28 אוג 2019 19:26:07

      מסכים לחלוטין עם הדירוג של stam, בכל אחד ואחד מהסעיפים המנומקים היטב.
      בסה"כ עשור עם סדרות גמר נהדרות (קצת הגזימו בסוף עם הקאבס-ווריורס אבל מילא). אם נזכרים בסדרות המחורבנות של עשור האלפיים (להוציא 2,3 סדרות) אז בכלל..

  6. jefffoster10

    28 אוג 2019 12:38:43

    אולי הייתי מקפיץ את דאלאס לטופ 3 ע"ח בוסטון-לייקרס 10', בגלל הסיפור, המעגל הגדול שנסגר, הקתרזיס של נוביצקי, וסיפורי המשנה (אליפות לפז'ה, אליפות לקיד…)

  7. dvir

    28 אוג 2019 12:45:49

    לא ברור לי איך אתם מדרגים את דאלס מיאמי שני רק. הסדרה ב2013 הייתה ענקית משחק 6 מדהים משחק 7 מותח וגם שאר המשחקים היו צמודים. סאן אנטוניו הזקנה נתנה ריצה מדהימה שאף אחד לא חשב שהיא מסוגלת. אחרי שהכל היה נראה גמור לברון עם קאמבק אדיר במשחק 6 מחזיר את מאימי לעניינים אבל פארקר הביא את סאן אנטוניו על סף אליפות. לברון קלע שלשה אחת ואז החטיא את השנייה בוש עם הריבאונד ואלן עם שלשה מדהימה. בוש חוסם פעמיים בהארכה ומיאמי מנצחת איכשהו ולוקחת את הסדרה במשחק 7. ב2016 עד משחק 4 כולם היו בטוחים שגולדן סטייט הקבוצה הגדולה אי פעם אחרי הקאמבק מול אוקלהומה שהיא כבר הייתה בקבר. אני זוכר שהשוו את תברון לגרי ווסט בגלל כמות ההפסדים בגמרים. משחק 5 היה היסטורי קליי תומפסון וקרי המשיכו את היכולת ממשחק 4 ותומפסון קולע 37 נקודות ב50 אחוז מהשדה וקרי 25 נקודות באחוזים טובים וזה אמור להספיק לאליפות אבל קיירי ולברון מתעלים אליהם עם 41 נקודות כל אחד ( קיירי ב70 אחוז מהשדה) . משחק 6 נפתח בטירוף ולברון וקיירי ממשיכים באותה יכולת ופותחים פער אבל קרי מצמצם וברבע הרביעי זה רק 3 הפרש. אבל לברון עם תצוגה ענקית גומר את המשחק. ועל משחק 7 אין על מה לדבר מדובר על המשחק הכי טוב בתולדות הליגה בתקופה המודרנית ( מאז שנות ה80) .

  9. Ljos

    28 אוג 2019 13:54:18

    הכי חשוב להגיד – חבל.
    חבל שדאלאס – מיאמי לא הייתה במקום הראשון. סדרה שהיה בה הכל ונבנתה במשך חצי עשור. גמר מלא תהפוכות שבסופו נוביצקי וקבוצתו מנצחים את הקבוצה והכוכב שהכריע אותם ב-2006 מחוזק בעוד שני סופרסטארים, נוקמים בפרשת השיעולים ומרגשים כל חובב כדורסל באותה תקופה.
    .
    אבל יותר מזה, חבל.
    לא חבל שהמשכת את הסדרה הנהדרת שלך לעוד פוסט-שניים המשך טובים. אני שמח על כל המשך של הכתיבה שלך.
    מה שחבל הוא שהגורם להמשך הסדרה הוא ניסיונות החטיפה המבישים. חבל שהמעבר לשיטת ההרשמה לא פתרה את הבעיה, וחבל על הקורבנות שנוצרו ועוד ימשיכו להיווצר.

    1. חיים

      28 אוג 2019 14:44:39

      הגמר של נוביצקי זאת אחת מהסדרות האהובות עליי בכל הזמנים, ובהחלט אחת מסדרות הגמר הגדולות של כל הזמנים, אבל אני חושב שכל שלושת משחקי ה-7 בגמר שהיו בעשור הוסיפו לאותן סדרות גמר משהו מיוחד, מכיוון שכולם היו משחקים נפלאים, ובשקלול נדמה היה לי שזה קצת חסר לסדרה של דאלאס.

          1. no funny shtuff

            28 אוג 2019 21:38:29

            טוב, עשיתי צפיה חוזרת למשחק ולסדרה. עד אמצע רבע רביעי היה צמוד..
            אני משנה את דעתי-
            מבחינתי זו ה-סידרה של העשור (ואחת המרגשות בהיסטוריה). הסדרה של ווריורס- קאבס עם החזרה מ-3:1 וכו' נדחקת למקום השני.

  11. stam

    28 אוג 2019 21:44:25

    אוקיי, עוד משהו נחמד (ככה זה כשיוצאים לפנסיה מוקדמת מדי):
    *** איזה פלייאוף בעשור האחרון היה המרתק ביותר? ***.
    .
    השתמשתי בכלי אובייקטיבי אחד. ולכן גם שטוח. אבל הוא מספרי וקל לבדיקה:
    מספר המשחקים בסדרה.
    ככל שסדרה ארוכה יותר, ככה היא מרתקת יותר ומאוזנת יותר.
    סוויפ הכי גרוע. גיים 7 הכי טוב. פשוט.
    .
    הפרמטר השני היה, סיבוב הפלייאוף.
    נתתי יותר משקל לסדרת פינאלס מרתקת, לפני גמר קונפרנס, לפני חצאי גמר, לפני סיבוב ראשון.
    גם זה, נו בריינר. ככל שסיבוב הפלייאוף מתקדם, ככה גם האיכות והדרמה עולה, וכל משחק שווה יותר.
    .
    לכן, ניקדתי כך:
    כל נצחון בסדרת סיבוב ראשון (מעל למינימום של 4 משחקים), יקבל נקודה (מקסימום אפשרי =1*3= 3 נק').
    המקס' האפשרי בכל הסיבוב הראשון (כל הסדרות הלכו לגיים 7): 8 סדרות * 3 נק' = 24 נק'.
    .
    כל נצחון בסדרת סיבוב שני (מעל למינימום של 4 משחקים), יקבל 2 נקודות (מקסימום אפשרי = 2*3 = 6 נק').
    המקס' האפשרי בכל הסיבוב השני: 4 סדרות * 6 נק' = 24 נק'.
    .
    כל נצחון בגמר קונפרנס (מעל למינימום של 4 משחקים), יקבל 3 נקודות (מקסימום אפשרי: 3*3 = 9 נק').
    המקס' האפשרי בגמרי הקונפרנס: 2 סדרות * 9 נק' = 18 נק'.
    .
    כל נצחון בפינאלס (מעל למינימום של 4 משחקים), יקבל 4 נקודות (מקסימום אפשרי: 4*3 = 12 נק')
    המקס האפשרי הוא כנ"ל כמובן, 12 נק'.
    .
    פלייאוף נורא, בו כל הסדרות ייגמרו בסוויפ, שווה 0 נקודות בסה"כ.
    פלייאוף מושלם, הכי דרמטי שיש, בו כל הסדרות הולכות לגיים 7, שווה 78 נק'.
    פלייאוף חציוני, הכי סטנדרטי, שווה איפוא 39 נק'.
    .
    וזה מה שהמחשבון קסיו הוציא.
    (מדגיש: ציון *לכל הפלייאוף!* אני רק מציין את הגמר, כדי שתיזכרו באיזו עונה מדובר…)

    1: פלייאוף 2016 (גמר: קליבלנד מנצחת את ג"ס) = 51 נק'
    2 (משותף): פלייאוף 2013 (מיאמי על סן אנטוניו) = 46 נק'
    2. פלייאוף 2014 (סן אנטוניו על מיאמי) = 46 נק'
    4. פלייאוף 2012 (מיאמי על אוקלהומה) = 43 נק'
    5. פלייאוף 2019 (טורונטו על גולדן סטייט) = 41 נק'
    6 (משותף): פלייאוף 2010 (לייקרס על בוסטון) = 38 נק'
    6. פלייאוף 2015 (גולדן סטייט על קליבלנד) = 38 נק'
    8. פלייאוף 2011 (דאלאס על מיאמי) = 37 נק'
    9. פלייאוף 2018 (גולדן סטייט על קליבלנד) = 31 נק'
    10. פלייאוף 2017 (גולדן סטייט על קליבלנד) = 29 נק'
    .
    אם למישהו יש כוח, אפשר לשכלל את המודל הפרימיטיבסקי הזה, להציע אחר, או להרחיב אותו, לכל הפלייאופים אי פעם (תידרש התאמה לעונות עם סדרות קצרות יותר, ועוד).
    בתיאבון.

  12. זיו פנמה

    29 אוג 2019 06:41:11

    לכל חובבי הג'ודו באשר הם – אכתוב את זה תחת כל עץ רענן עד שהמסר יעבור:
    השידור הישיר בערוץ הספורט הוא מביש. ממליץ לכולם לכתוב "judo" ביוטיוב ולהיכנס לשידורים הישירים שלהם. מקצועיות, הבנה, פשוט תענוג. הם משדרים את כל האליפות, את כל הגראנד סלאם, את כל הגראנד פרי, הכל ישיר, הכל בחינם, ויש אפשרות לעבור ממזרן למזרן על פי בחירתכם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט