ריצות פלייאוף מיוחדות ובלתי נשכחות – 10 – פורטלנד טרייל בלייזרס 2019 / עמיחי קטן

ריצות פלייאוף מיוחדות ובלתי נשכחות – 10 – פורטלנד טרייל בלייזרס 2019 / עמיחי קטן

הכתבה העשירית והאחרונה בסדרה "ריצות פלייאוף מיוחדות ובלתי נשכחות" עוסקת בפורטלנד של עונת 2019. פורטלנד סיימה את הפלייאוף הזה במקום טוב בהרבה מהציפיות, ועל אף שהיא לא היוותה איום על האליפות בשום שלב של הפלייאוף הזה, היא עשתה ריצה יפה מאוד, בעלת כמה רגעים בלתי נשכחים, ולמרות שכנראה שלא נראה אותם מועמדים לאליפות גם בתקופה הקרובה, בכל זאת צריך לציין ולהזכיר את ריצת הפלייאוף שלהם.

מאזן: 53 – 29. מקום שלישי במערב.

חמישייה: דמיאן לילארד, סי ג'יי מקולום, מו הארקלס, אל פארוק אמינו, אנס קאנטר. שחקנים מרכזיים בספסל: רודני הוד, סת' קרי, זאק קולינס, מאיירס לנארד, אוון טרנר.

פורטלנד בשנים האחרונות בונה את הקבוצה מסביב לצמד הגארדים דמיאן לילארד וסי ג'י מקולום ומנסה למצוא את השחקנים המתאימים לידם. מאז שהשיגו את יוסוף נורקיץ' בטרייד מדנבר ב-2017 הוא השתפר בכל עונה, ובמהלך העונה האחרונה הוא הגיע להישגי שיא של 15.6 נקודות ו-10.4 ריבאונדים למשחק, כולל משחק שיא היסטורי של 5*5, כלומר לפחות 5 ב-5 קטגוריות שונות, עם 24 נקודות, 23 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 5 חטיפות ו-5 חסימות בניצחון על הקינגס ונדמה היה שלפורטלנד יש סיבות לאופטימיות בעמדת הסנטר, עד שכמה שבועות לפני הפלייאוף נפצע נורקיץ' וגמר את העונה, ומי שתפס את מקומו בחמישייה היה אנס קאנטר, חודש וחצי אחרי ששוחרר מהניקס כי הוא לא מספיק טוב. ניצחון דרמטי של אוקלהומה על יוסטון במשחק האחרון של העונה הסדירה העלה את פורטלנד למקום השלישי, ושלח אותם לסדרה נגד אותה אוקלהומה.

אף אחד לא נתן סיכוי לפורטלנד בסדרה הזאת, למרות יתרון הביתיות, הרבה מזה בגלל הסוויפ אותו ספגו פורטלנד בדיוק שנה קודם לכן ובדיוק באותה סיטואציה נגד ניו אורלינס, אבל כבר ברבע הראשון של הסדרה פורטלנד הראו אחרת, כשסיימו אותו ביתרון 39 – 25. אוקלהומה חזרו למשחק ברבע השני והפכו אותו לצמוד, אבל פורטלנד שמרו על היתרון לכל אורך המשחק בדרך לניצחון צמוד 104 – 99. לילארד קלע 30 ומקולום 24, ביחד עם 20 נקודות ו-18 ריבאונדים של קאנטר נגד הקבוצה ששלחה אותו לניקס שנתיים קודם לכן, לעומת 26 ו-10 ריבאונדים של ג'ורג' ו-24, 10 ו-10 רגיל של ווסטברוק. את המשחק השני הת'אנדר פתחו יותר טוב והחזיקו ביתרון לאורך רוב המחצית הראשונה, אך היא הסתיימה בשוויון 54. במחצית השנייה רק פורטלנד היו על המגרש כש-33 נקודות של מקולום ו-29 של לילארד מובילים לניצחון קל בזמן שווסטברוק קלע 5/20 מהשדה ואפילו החמיץ את הטריפל דאבל בריבאונד אחד.

לקראת משחק 3 כנראה שנזכרו להודיע לווסטברוק שלא צריך יותר טריפל דאבל, ולכן הוא הסתפק ב-5 ריבאונדים בלבד, ביחד עם 33 נקודות ו-11 אסיסטים, והוא הוביל את אוקלהומה ליתרון בטוח וניצחון במשחק, למרות רבע שלישי בו פורטלנד קלעו 43 נקודות. בצד של פורטלנד לילארד קלע 32, מקולום 21 וקאנטר 19. משחק 4 סומן כמשחק קריטי עבור 2 הקבוצות – עבור אוקלהומה הפסד מעמיד אותם בפיגור 3 -1 ואילו עבור פורטלנד הפסד מעביר רשמית את המומנטום של הסדרה מהם והלאה. בהתאם לכך, המחצית הראשונה הייתה מאוד צמודה והסתיימה בהפרש 4 בלבד לפורטלנד, אבל בריחה קטנה ברבע השלישי שהעמידה את ההפרש על דו ספרתי לזכות הבלייזרס הכריעה את המשחק והעלתה את פורטלנד ליתרון 3 – 1, באדיבות 27 נקודות של מקולום ו-24 של לילארד. מהצד השני 32 של ג'ורג' לא הספיקו, לא מעט בגלל ה-5/21 של ווסטברוק מהשדה, כלומר 23.8%, שזה פחות מהנקודות של לילארד או מקולום במשחק.

את משחק 5 אוקלהומה פתחו טוב יותר, בעיקר הגנתית, בזמן שאף אחד בפורטלנד לא פוגע, מה שגרם ללילארד להבין שאת המשחק הזה הוא לוקח על עצמו. הרבע הראשון הסתיים בתוצאה 37 – 29 לאוקלהומה, כאשר לילארד קולע 19 נקודות ברבע הזה בלבד. גם ברבע השני לילארד המשיך באותו כיוון, והפעם הקבוצה שלו התחילה להתעורר, וביחד הם לקחו את היתרון בהפסקה 61 – 60, כאשר לילארד כבר עם 34 נקודות במחצית. באמצע הרבע השלישי ריצת 9 – 0 של פורטלנד העלתה אותם ליתרון 84 – 75, אבל אוקלהומה הגיבו בריצת 30 – 6 שנמשכה עמוק אל תוך הרבע האחרון והעלתה אותם ליתרון 105 – 90. פורטלנד התחילו לצמצם לאט לאט ו-6 נקודות רצופות של מקולום השוו את התוצאה על 113. ג'ורג' החזיר את היתרון לאוקלהומה, אבל לילארד השווה, ולאחר שווסטברוק החטיא ליי אפ לילארד קיבל כדור אחרון כשפול ג'ורג' שומר עליו… לילארד סיים את המשחק עם 50 נקודות, הכי הרבה בפלייאוף הזה, בשוויון עם דוראנט שעשה זאת ימים בודדים אחר כך. את הסדרה סיים לילארד עם 33 נקודות, 6 אסיסטים ו-2.4 חטיפות למשחק, ומקולום תרם 24.4 נקודות ו-5.4 ריבאונדים.

בסיבוב השני היריבה של פורטלנד הייתה דנבר, בכיכובו של הסנטר ניקולה יוקיץ', וגם הפעם הרוב המוחלט הספיד את פורטלנד וקבע שלאחר שדנבר הדיחו את הספרס פורטלנד יהיו קטנים עליהם. במשחק הראשון גילו פורטלנד בדרך הקשה שמאוד קשה לעצור את יוקיץ' שסיים עם 37 נקודות, וביחד עם 23 נקודות של מארי ו-19 של מילסאפ זה הספיק עבור דנבר לניצחון, למרות 39 נקודות של לילארד, 26 של קאנטר ו-17 של רודני הוד מהספסל. במשחק השני פורטלנד הבינו שהמפתח עבורם צרך להיות הגנתי, והם הצליחו לעצור את דנבר ללא נקודות ב-4 הדקות האחרונות של המחצית הראשונה, מה שסידר להם יתרון 50 – 35 במחצית. דנבר צמצמו את הפער במחצית השנייה, אבל לא הצליחו למחוק אותו ופורטלנד ניצחו 97 – 90 בדרך לשוויון 1 בסדרה.

משחק 3 היה צמוד לכל אורכו, ובאמצע הרבע הרביעי ריצה של דנבר העלתה אותם ליתרון 5. הארקלס ענה ב-5 רצופות וסלים של לילארד ובארטון קבעו שוויון 102. אמינו החטיא שלשה והמסירה של מילסאפ הלכה לאיבוד, אז הולכים להארכה. סל של מארי נענה ב-5 נקודות של מקולום, עליהן מארי השיב בסל נוסף. מילסאפ ושוב מקולום קלעו סלים נוספים ויוקיץ' החטיא שלשה על הבאזר ויש הארכה שנייה בשוויון 109, לאחר שמקולום קלע את כל הנקודות של פורטלנד בהארכה הראשונה. לילארד ומקולום כבר העלו את פורטלנד ליתרון 5, אבל דנבר השוו את התוצאה, ורצף החטאות של מקולום, קאנטר, יוקיץ' ולילארד בדקה האחרונה מסדרות הארכה שלישית. 7 נקודות של מקולום העלו את פורטלנד ליתרון 4, אבל דנבר הגיבו בריצת 8 – 0 , ו-2 סלים של לילארד השוו שוב. מארי החמיץ הזדמנות לנצח ויש הארכה רביעית לראשונה במשחק פלייאוף מאז 1953. במצב של 133 – 131 לטובת דנבר החליט טרי סטוטס, מאמן פורטלנד, להעלות את רודני הוד מהספסל. להוד היה עד אז 12 נקודות והוא היה טוב בדקות שקיבל מהספסל, אבל הוא החליט להיות אפילו יותר טוב. הוד קלע את 7 הנקודות הבאות של פורטלנד, כולל שלשה שהעבירה אליהם את היתרון 18 שניות לסיום ההארכה הרביעית. יוקיץ' סחט עבירה ונשלח לקו, אבל החטיא את הכדור הראשון ופורטלנד נשארו ביתרון נקודה. סת' קרי דייק מהקו וחתם את המשחק בתוצאה המדהימה 140 – 137. יוקיץ' רשם טריפל דאבל של 33 נקודות, 18 ריבאונדים ו-14 אסיסטים ב64:58 דקות, הכי הרבה מאז 1953 בפלייאוף, מארי קלע 34 ובארטון 22, אבל זה לא הספיק מול 41 של מקולום, 28 של לילארד, 18 ו-15 של קאנטר וכמובן 19 נקודות של רודני הוד, 7 מהן שהכריעו את המשחק בהארכה הרביעית.

המאני-טיים מתחיל בערך ב-10:00

גם משחק 4 הלך צמוד כמובן. למרות בריחה של דנבר ברבע השלישי הצליחו פורטלנד לחזור למשחק ל-2 בלבד בדקות האחרונות, אבל הפעם היה זה תורו של לילארד להחטיא זריקת עונשין קריטית בפיגור ודנבר ניצחו 116 – 112 בדרך לשוויון 2 בסדרה. מארי קלע 34, יוקיץ' רשם טריפל דאבל נוסף, הפעם 21 נקודות, 12 ריבאונדים ו-11 אסיסטים ומילסאפ הוסיף 21 ו-10 ריבאונדים, ואילו בצד של פורטלנד מקולום קלע 29, לילארד 28 ואמינו וסת' קרי הפתיעו עם 19 ו-16 בהתאמה. משחק 5 היה היחיד בסדרה שלא היה צמוד, כאשר דנבר פתחה פער ברבע הראשון שעד המחצית כבר הגיע ל-18 הפרש בדרך לניצחון 124 – 98 קל. יוקיץ' רשם 25 נקודות, 19 ריבאונדים ו-6 אסיסטים ומילסאפ 24, כאשר אצל פורטלנד רק לילארד עם 22 בלט לטובה. הפעם ההיסטוריונים ציינו שב-10 מקרי עבר בסיטואציה דומה תמיד הקבוצה עם יתרון הביתיות לקחה את הסדרה, ב-6 או ב-7, מה שאומר שלפורטלנד אין סיכוי הפעם.

דנבר פתחו טוב וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 34 – 26, אבל פורטלנד החליטו לצאת למאבק אחרון, עבורו החליט סטוטס לשנות את מבנה הרוטציה, כלומר לוותר כמעט לחלוטין על הארקלס ואמינו ולתת במקומם יותר דקות לזאק קולינס ואוון טרנר. עד המחצית פורטלנד כבר לקחו את היתרון אותו הם הגדילו מעט ברבע השלישי. למרות כמה ניסיונות של דנבר לחזור למשחק, ההפרש לא ירד מתחת ל6-7 ברבע האחרון, ופורטלנד זכו בניצחון ובקיומו של משחק 7 בזכות 32 נקודות של לילארד, 30 של מקולום, 25 של הוד ו-14 של קולינס, ביחד עם 0 נקודות, אבל 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים של אוון טרנר. בצד השני יוקיץ' רשם 29 נקודות, 12 ריבאונדים ו-8 אסיסטים ומארי הוסיף 24 ו-10 רביאונדים.

למרות הניצחון הזה, דנבר סומנה כעדיפות ברורה לקראת משחק 7, אבל מבחינת פורטלנד הם כבר מצאו את הדרך לעשות את זה. דנבר עלו למשחק בטירוף וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 29 – 17, אבל, כמו במשחק 6, המחליפים החזירו את פורטלנד למשחק, אם כי הפעם הם נאלצו לחכות עד לסוף הרבע השלישי עבור המהפך, אשר התרחש בעיקר בזכות 14 נקודות של מקולום ברבע השלישי. ברבע האחרון פורטלנד הצליחו לפתוח פער קטן, אבל דנבר נשארו צמודים ויוקיץ' הוריד את ההפרש לנקודה 1:45 לסיום. סל של מקולום נענה בסל של מארי חצי דקה לסיום, ושוב רק נקודה יתרון לפורטלנד. עוד סל גדול של מקולום החזיר את היתרון ל-3 ופורטלנד שלחו את יוקיץ' לקו, ושוב, כמו במשחק 3 הוא החטיא את הכדור הראשון. אוון טרנר דייק 2 מהקו, השלים 10 נקודות ברבע האחרון מתוך 14 במשחק בסך הכל, וסגר את המשחק בתוצאה 100 – 96, ואת הסדרה על 4 – 3 לזכות פורטלנד. מקולום קלע 37 ב-17/29 מהשדה ביחד עם 9 ריבאונדים ולילארד קלע 13 ב-3/17 מביכים מהשדה, אבל הוסיף 10 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, ובעיקר הבין שזה לא היום שלו ופינה את הבמה למקולום. בצד השני, יוקיץ' סיים עם 29 נקודות, 13 ריבאונדים ו-4 חסימות, אבל יצא הגיבור הטראגי, כאשר החטיא זריקת עונשין קריטית בשני משחקים שונים בסדרה. בסך הכל בסדרה מקולום קלע 26.4 עם 6 ריבאונדים למשחק, לעומת 25.1 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק של לילארד.

היריבה בגמר המערב הייתה כמובן הגולדן סטייט ווריורס. מצד אחד, הם הגיעו ללא דוראנט הפצוע, אבל מצד שני זה בדיוק מה שהחזיר את סטף קרי, אחיו של סת' מפורטלנד, לכושר, לקראת הפעם הראשונה ששני אחים יתמודדו אחד מול השני בסדרת גמר אזורי. טרי סטוטס קיווה לשלוט בצבע, ולכן במשחק הראשון הוא בחר להגן על הפיק אנד רול של סטף ודריימונד באמצעים שנועדו בעיקר למנוע מהלוחמים סלים קלים בצבע, והעדיף לאפשר לספלאש בראדרס סלים קלים לא פחות עסורם מחוץ לקשת. סטף סיים עם 36 נקודות ב-9/15 מחוץ לקשת, ובצד השני גולדן סטייט הצליחו להתמודד קצת יותר טוב עם לילארד ומקולום שסיימו עם 19 ו-17 בהתאמה ב-11/31 מהשדה, בדרך ל-116 – 94 קליל של גולדן סטייט. במשחק 2 לילארד ומקולום שיחקו טוב יותר, גם התקפית וגם הגנתית, אבל השינוי המרכזי של פורטלנד הייתה שומר מיוחד לסטף קרי, אחד עם ניסיון של עשרות שנים, אחיו סת', שהצליח לגרום ל-6 איבודים של ה-MVP לשעבר. ריצת 20 – 6 של פורטלנד ברבע השני העלתה אותם ליתרון 17 מפתיע, ו-65 – 50 במחצית. 13 נקודות של קליי ו-11 של סטף ברבע השלישי מחקו את כל היתרון של פורטלנד ובסך הכל רבע של 39 – 24 מצד גולדן סטייט קבע שוויון בסוף הרבע השלישי. ברבע האחרון פורטלנד החזירו את היתרון ועלו ליתרון 8, אבל ריצת 8 – 0 של גולדן סטייט החזירה את היתרון. שלשה של קרי, כלומר סת' קרי, אחיו של סטף, העלתה את פורטלנד ליתרון 111 – 110 דקה לסיום. סטף קיבל דאבל אפ והעביר לגרין שמצא את לוני לסל קל שהחזירו את היתרון ללוחמים, ולאחר החטאה של מקולום סטף מצא את דריימונד לסל נוסף שהעלה את גולדן סטייט ליתרון 3. לילארד לקח את הכדור האחרון, אבל איגודאלה הצליח לחסום אותו ולקחת לו את הכדור, במהלך שיש בו יותר מסתם ספק לעבירה, והבטיח את הניצחון הנוסף של גולדן סטייט. סטף קלע 37, אבל רק 4/14 לשלוש. בצד של פורטלנד לילארד תרם 23 עם 10 אסיסטים ומקולום קלע 22.

בפורטלנד האמינו שהחזרה הביתה למשחק 3 תעזור להם להשתחרר, בנוסף לשינוי בחמישייה, אליה נכנס מאיירס לנארד, במקום אנס קאנטר שכל החסרונות ההגנתיים שלו נוצלו על ידי גולדן סטייט. אחרי רבע ראשון צמוד פורטלנד רצו 16 – 3 בשני ופתחו פער. ההפרש הגיע לשיא של 16 ובמחצית 66 – 53 לפורטלנד, אבל גולדן סטייט בסדרה הזאת חזרה לעידן טרום דוראנט, כלומר ריצה גדולה ברבע השלישי. הפעם הריצה התבססה בעיקר על ההגנה ורבע שלישי של 29 -13 העביר את היתרון לגולדן סטייט, שהמשיכה את המומנטום ברבע הרביעי, והצליחה לפתוח פער, בדרך לניצחון 110 – 99 בו סטף שוב הוביל את הקלעים עם 36 נקודות. בצד של פורטלנד מקולום הוביל עם 23, בנוסף ל-19 של לילארד ו-16 של מאיירס לנארד.

משחק 4 נפתח בהפגזה דו כיוונית, כאשר מאיירס לנארד, שהפתיע עם 16 נקודות במשחק 3, הגביר קצב וקלע 14 ברבע הראשון בלבד, אבל סטף השיב ב-12 משלו והווריוס לקחו יתרון נקודה 36 – 35 בסיום הרבע הראשון. קרב השלשות בין סטף ללנארד המשיך ברבע השני, כאשר לנארד בלט בעיקר בתחילת הרבע ועזר לפורטלנד לעלות ליתרון 66 – 55, ואילו סטף הוביל קאמבק בדרך לתוצאה 69 – 65 במחצית. מאיירס לנארד קלע 25 נקודות במחצית הראשונה, לאחר 32 נקודות בסל הכל בשני הסיבובים הראשונים של הפלייאוף. פורטלנד לחצו על הגז מחדש ברבע השלישי, ובהובלת 11 נקודות של מקולום ו-9 של לילארד הגיעו ליתרון 95 -78, מה שהפך את המשחק הזה להיות השלישי ברציפות בו פורטלנד מובילין ביתרון שיא של 17 על גולדן סטייט, אבל ריצת 9 – 0 של גולדן סטייט סגרה את הרבע השלישי בתוצאה 95 – 87. פורטלנד עלו שוב ליתרון 11, אבל גולדן סטייט חזרו שוב למשחק וסל של גרין העלה אותם ליתרון. לילארד הגיב בשלשה ואסיסט להטבעה של לנארד, אבל שלשה של קליי השוותה את התוצאה על 111, קצת פחות מ-2 דקות לסיום. בשלב הזה הרבה החטאות ואיבודים של סטף ולילארד גרמו לכך שעד הסיום לא נקלעו סלים, והמשחק הלך להארכה. סל של אלפונסו מקיני מריבאונד התקפה העלה את גולדן סטייט ליתרון נקודה 1:24 לסיום ההארכה, ולאחר החטאה של אוון טרנר סטף מצא את גרין לשלשה שהעלתה את ההפרש ל-4. לילארד צימק ל-119 – 117 בליי אפ וסטף החטיא שלשה שנתנה ללילארד כדור אחרון, אבל הפעם הוא החטיא את שלשת הניצחון, וגולדן סטייט ניצחו את המשחק ואת הסדרה. מאיירס למארד קלע 30 ב-12/16 מהשדה, מתוכן 25 במחצית הראשונה, והוסיף 12 ריבאונדים. סייעו לו לילארד עם 28 נקודות ו-12 אסיסטים ומקולום עם 26 נקודות ו-7 אסיסטים. בצד של גולדן סטייט סטף רשם טריפל דאבל של 37 נקודות, 13 ריבאונדים ו-11 אסיסטים, וחבר לדריימונד שרשם 18 נקודות, 14 ריבאונדים ו-11 אסיסטים, מה שהפך אותם לצמד הראשון אי פעם שרושם טריפל דאבל באותו משחק בפלייאוף.

לילארד סיים את הסדרה עם 22.3 נקודות למשחק, אבל ב-37% רעים מהשדה, בדומה למקולום שקלע 22 ב-39%. דווקא מאיירס לנארד קלע 17.7 עם 7 ריבאונדים למשחק ב-60% מהשדה ו-50% מחוץ לקשת, וביחד 73% טרו שוטינג ו-73% אפקטיבי, אבל המדגם שלו היה קצת פחות מייצג, מכיוון שהוא לא שותף במשחק הראשון וקלע 25 מתוך ה-51 שלו בסך הכל בסדרה במחצית הראשונה של משחק 4. אמנם הסדרה הזאת נגמרה בסוויפ, אבל היא הייתה מאוד צמודה, כאשר שני משחקים הוכרעו על חודה של החטאה של לילארד, או עבירה עליו שלא נשרקה, ובכל אחד מהמשחקים אחרי הראשון פורטלנד הובילו ב-17 הפרש ונכנעו רק לקאמבקים מפוארים של גולדן סטייט. יותר מזה, פורטלנד הובילו במשחק במשך 101 דקות במהלך הסדרה, לעומת 83 דקות בהובלה של גולדן סטייט – נתון יוצא דופן במיוחד שהופך את הסוויפ הזה לאחד הצמודים בהיסטוריה.

בסך הכל בפלייאוף הזה הצליחו פורטלנד לנתץ את כל התחזיות שניבאו להם הדחה בסיבוב הראשון, והצליחו להגיע עד לגמר המערב, תוך כדי מגוון רחב של משחקים מעניינים ומותחים במיוחד בדרך לשם. מתוך 16 משחקים בפלייאוף הזה 7 הוכרעו ברגעים האחרונים, מתוכם אחד סירב להיות מוכרע עד ההארכה הרביעית, והשווה בכך שיא למשחק פלייאוף, לראשונה מאז 1953. לילארד ומקולום הוכיחו שהפלייאוף הקודם הפחות טוב שלהם היה היוצא דופן, ואילו טרי סטוטס הצליח ב-2 סדרות שונות לשנות את מבנה הרוטציה באופן שיתאים ליריבה וישבש לה את סגנון המשחק. כל זה אחרי שיוסוף נורקיץ', שהיה אמור להיות השחקן השלישי בחשיבותו בפורטלנד, נפצע וגמר את העונה זמן קצר לפני תחילת הפלייאוף. הסיפור הדרמטי הזה, שהגיע הרבה יותר רחוק ממה שכולם חשבו, ראוי למקום בסדרה.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. Berch

    25 אוג 2019 07:50:16

    ללא ספק אחת הסדרות הכי מתאימות פה.
    גם אני לא נתתי להם סיכוי כשנורקיץ' שבר את הרגל אבל הם הפתיעו הענק
    🙂

  2. סימור סקגנטי

    25 אוג 2019 09:30:43

    אכן יופי של פלייאוף, הבלייזרס בהחלט החזירו לעצמם את הכבוד אחרי הסוויפ המביך מול הפליקנס ב 2018. אני בטוח שגם ג'ניפר גאה בשחקנים 🙂

  3. Havlicek stole the Ball

    25 אוג 2019 10:48:46

    dude, תודה על ההשקעה והכתיבה הקולחת – תמיד מעניין לקרוא וכיף להיזכר.

    אבל בחייייייייייייייאת, ההגבלה (שאתה שמת לעצמך!) לא לחזור על קבוצות פעמיים גרמה לך לא רק לפספס לגמרי את מיאמי של תחילת העשור, אלא מעבר – במקום לבחור בשתי האליפויות אולי הכי היסטוריות אי פעם (הטעות ליד האגם ופאקינג קנדה בNATIONAL BASKETBALL LEAUGE!!! ), אתה שם איזה no-name שהגיע לגמר אזורי ועף בסוויפ, או שסתם לא עשה אימפקט.
    אני לא יודע מה האג׳נדה ולמה לא לכתוב, עם כותרת כזאת, על קבוצות באמת בלתי נשכחות -אתה חושב שעוד 5 שנים מישהו יזכור את פורטלנד 19??? אולי את הסל של לילארד..

    בקיצור חבר, סדרה נחמדה, בחירות תמוהות ביותר.

    2. חיים

      25 אוג 2019 11:21:31

      תודה גם על המחמאות וגם על הביקורת.
      המטרה העיקרית שלי הייתה לחזור ולספר על ריצות פלייאוף מיוחדות שהיו בעשור האחרון, ולנסות להיזכר בהן. ניסיתי לבחור בקבוצות שכולן ראויות לכותרת "מיוחדות ובלתי נשכחות" וזאת בלי לחזור על אותה קבוצה, שזה הופך את כל הסיפור לדי דומה.
      השתדלתי גם לספר סיפורים שלדעתי לא קיבלו את תשומת הלב הראויה להם, אפילו אם יש סיפורים יותר טובים, אבל מטבע הדברים גם מדוברים הרבה יותר – האליפויות של קליבלנד וטורונטו לדוגמא.
      נ.ב. גם הסל של לילארד וגם משחק של 4 הארכות זה דברים יוצאי דופן שאני מאמין שייזכרו הרבה קדימה.

      1. bobby

        25 אוג 2019 13:18:17

        +1
        את האליפות של טורונטו וכל המסע (הנהדר!) שלהם עד האליפות, ברור שלא ישכחו מהסיבה הפשוטה שזה הסתיים ב..אליפות!
        את פורטלנד לעומת זאת אולי קצת ״קל״ יותר לשכוח, ולכן זה נחמד להיזכר.
        אגב, עד הגמר האזורי, המסלול של שתיהן היה דיי דומה – 4-1 בסיבוב הראשון, ו-4-3 בסדרת חצי הגמר. באזר-ביטרים, משחקים צמודים.. כל קבוצה חוותה כמה כאלה עד שעלתה לגמר האזורי.
        לדאבונם של פורטלנד, בגמר האזורי הווריורס מחוסרי דוראנט היו עדיפים עליהם.. עם דוראנט זה היה כנראה גם מסתיים בסוויפ, מינוס חלק ניכר מהדקות בהן פורטלנד היו בהובלה..

        1. Havlicek stole the Ball

          25 אוג 2019 19:41:30

          אם לא עושים אליפויות – לגולדן, ספארס ומאבס, בסדר יורד, אין מקום כאן. אם עושים – אז יש קבוצות נדירות שיזכרו באמת (ניקס 99 סטייל, או נאגטס 94).
          אם 'קל יותר לשכוח' – אז הן לא בלתי נשכחות! זו בדיוק הנקודה. כמו שיש שחקנים שאסור לשכוח מול שחקנים בלתי-נשכחים, או מייקל מול מאגסי.. פורטלנד 19 היא סידני מונקריף בואכה גל מקל.. אם אלופה צריכה לנצח 8 משחקים בשתי הסדרות האחרונות, היא ניצחה 0. ושוב, אם אליפויות – 11,16 ו19 לדעתי הכי מרשימות, גם הדרך וגם האליפות הראשונה של הפרנצ׳ייז..
          אבל דקדוקי עניות, זה לא באמת משנה.. לא הבנתי לגמרי את הגיון הבחירה כמעט בשום שנה, אבל מי אני שאבין הגיון..
          לא מצליח להבין את אלו של דקארט החל מהשלישי.

  4. חיים

    25 אוג 2019 11:23:18

    אני מתכנן בהמשך לנסות לדרג את סדרות הגמר של העשור, וזאת מכיוון שנטען כלפיי, במידה מסוימת של צדק, שהתעלמתי מאלופות מסוימות שהיו ראויות ליותר, בעיקר על סמך סדרת הגמר שלהן.

    1. stam

      25 אוג 2019 14:03:04

      יופי. הנה בינתיים הדירוג שלי:
      .
      1. 2016, קליבלנד – גולדן סטייט. 10 פלוס:
      סדרת הפינאלס הדרמטית והגדולה בתולדות ה-NBA, והסדרה האישית הגדולה ביותר של שחקן NBA. כל מילה נוספת מיותרת, ואם לא, אפשר לקרוא אצלי קודם, בהרחבה.
      .
      2. 2011, דאלאס – מיאמי: 10.
      דירק נוביצקי, לבן אחד גדול נגד כל השמאל. או סיסמה יותר מוצלחת שמישהו ימצא.
      .
      3. 2013 מיאמי – סן אנטוניו: 9.5 פלוס.
      מפגש הטיטאנים, שתי קבוצות על בשיאן, דרמה עד השניה האחרונה. וריי אלן, שבעצם ניצח את כל הסדרה בסל אחד ויחיד (לא באמת, כן).
      .
      4. 2010, לייקרס – בוסטון: 9.5.
      חידוש היריבות ההיסטורית, מהפך עך גב מהפך על גב מהפך. בוסטון במסע אדיר נעצרת ע"י הריפיט של קובי, במה שיירשם כפינאלה הגדול של תקופתו.
      .
      5. 2014 סן אנטוניו – מיאמי: 9.
      נצחון הכדורסל הקבוצתי, אולי היפה ביותר שנראה ב-NBA אי פעם בסדרת גמר. אבל קצת במעמד צד אחד. לא אשמת הספרז.
      .
      6. 2019 טורונטו – גולדן סטייט: 8.5.
      קוואי משחרר את לברונטו מאלפיים שנות ייסורים. סדרת דם יזע ודמעות, ולכן גם קצת (הרבה) נפגעה בגלל הפציעות של דוראנט, ובסוף גם קליי תומפסון. כוללת את המשחק הכי גדול של סטף אי פעם, שקצת הולך לאיבוד. אולי יהיו עוד כאלה בהמשך?
      .
      7. 2015 גולדן סטייט – קליבלנד: 8 פלוס.
      הטרגדיה של דיוויד בלאט. בגלל הפציעות של קווין לאב וקיירי ארווינג, הפכה לסדרת דוד וגליית (או בעצם – גליית נגד הרבה דוידים). הקבוצה אולי החלשה בתולדות הפינאלס, נגד גולדן סטייט "היפה", זו שאוהדיה מתגעגעים אליה עד היום.
      .
      8. 2017 גולדן סטייט – קליבלנד: 8.
      KD מצטרף לקבוצת ה-73-9, וכל הנבואות/ תחזיות שחורות מתממשות, עם ריבית: ביחד זה הכוח האימתני ביותר שראתה הליגה אי פעם. תכלס סדרה של לא-כוחות, למרות מאמץ הרואי מהצד השני, היחיד לסחוט משחק אחד מגולדן סטייט בכל הפלייאוף, וגם זה רק בזכות מכונת התקפה אדירה כשלעצמה, וערב קליעה חד פעמי מטורלל. אחד…
      .
      9. 2012 מיאמי – אוקלהומה: 7.
      כגודל הציפיות… על הנייר, אם היינו מתחילים היום הכל ומסתכלים קדימה? זו היתה המועמדת אולי לסדרת כל הזמנים. לברון הצעיר, במיטבו, עם הסופר-טים (נו) במיאמי. נגד הסופר-טים של הפנטזיות, זה שלעולם לא יתגשם בהמשך. ווסטברוק-דוראנט-הארדן ביחד, צעירים בריאים ובלתי עצירים… וכמה מהר וחד צדדי זה נגמר. פרסטי מה עשית.
      .
      10. 2018 גולדן סטייט – קליבלנד: 3.
      במילה אחת: אוי. בשתי מילים: ואבוי. בכל מקרה יישאר היילייט אחד, JR סמית' שומר על הכדור בשניות הסיום של משחק 1, להבטיח נצחון. וזה אומר הכל.

  5. חגי "התותח" ניסני

    25 אוג 2019 13:36:43

    יופי של פוסט ויופי של סדרה.
    .
    לצערי זה נראה שזה הגג של הגג שדיימו יגיע. כמו שמו"ר האשך לימד כאן בכמה וכמה פעמים – הם תקועים בבינוניות וזה שהם נצרכו לסיטואציה כל כך ייחודית שכנראה לא תחזור על עצמה בשנים הקרובות במערב הפרוע זה מבאס. עם מאמן ממקסם הם יכלו להסתכל לכל יריבה מערבית בעיניים אבל זה כנראה לא יקרה לצערי.

  6. עגל

    25 אוג 2019 14:16:05

    תודה חיים.
    אני חושב שכדאי לך להתמקד בסקירות של סדרות בודדות ולא בריצת פלייאוף שלמה. דווקא של קבוצות שלא הגיעו רחוק. היו ב-10 השנים האחרונות כמה סדרות סיבוב ראשון שנגמרו ב-7 משחקים צמודים ומותחים לגמרי.

  7. אשך טמיר המקורי

    25 אוג 2019 14:58:05

    תודה רבה.
    קבוצה בינונית שנהנתה משיבוץ קל במיוחד.
    עם פתיחת הפלייאוף, היה ברור שאחת מהארבע יגיעו לגמר המערב:
    .
    ס"א הפצועה והצעירה, אחרי רמונט / דנבר הצעירה הנאיבית שעוד לא חוותה פלייאוף / אוק' החלשה להחריד, ללא שיטת משחק ועם הנגר ההול-אוף שיים האידיוט שלה / ופורטלנד הבינונית עם התקרה המוגבלת.
    .
    בסוף היא עשתה את שלה וזכתה באתגר המוגבלות.
    אבל זה לאחר שביקה מדהימה של הספרס, הטובה מבין המוגבלות, מול דנבר הנאיבית.
    ואז דנבר כמובן לא מימשה את הזכייה הראשונית וקרסה (ס"א לדעתי הייתה עוברת את פורטלנד וגם נותנת פייט יותר טוב בגמר).
    .
    את היכולת האמיתית של פורטלנד ראינו בגמר.
    למרות שהובילה כל פעם, הכישלון היה באוויר וסטוטס עשה עבודה מחורבנת.
    וזה עוד בלי דוראנט.
    .
    קבוצה בינונית שפשוט זכתה בדרך קלה.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט