סיכום השבוע בבייסבול / יוני לב ארי

אף אחד לא ראה את זה מגיע – הניו-יורק מטס פשוט לא עוצרים, עם 15 ניצחונות מ-16 משחקים, ונושקים למקום בפלייאוף. וגם: הרוקיז משתלטים על הליגה, ומה היה השבוע לפני?

פחות מ-50 משחקים לסיום העונה הסדירה במייג'ור ליג בייסבול, ותמונת הפלייאוף, שאמורה להתבהר, רק הופכת יותר ויותר מורכבת. אז מי התקדם, מי הסתבך ומי נשאר במקום?

אלונסו ודייויס חוגגים. צילום: 12up.com

Mets לחיות

עד לפגרת האול-סטאר, אוהדי הניו-יורק מטס נהנו בעיקר מעונת הרוקי הנפלאה של פיט אלונסו, אבל לא הרבה מעבר. אך משהו קרה שם בפגרה. באותו הזמן המטס היו רחוקים שבעה משחקים ממילווקי, שתפסה את המקום בוויילד קארד האחרון. היום, 26 משחקים מאוחר יותר, המטס רחוקים חצי משחק בלבד מהברוורס (נכון ליום ראשון), נושקים למקום בפלייאוף!

אך מעבר לטבלה, שלא משקרת אף פעם, הדרך, או הדרך. המטס כמעט בכל ערב רושמים קאמבק אחרי קאמבק, כשהם עם הגב לקיר, מלהיבים את האוהדים שנופלים בקסם הנפלא הזה. גם אם הכתומים כחולים לא יגיעו לפלייאוף, לפחות האוהדים רואים קצת נחת…. צפו בעוד קאמבק של המטס:

כשלא הולך אז לא הולך

שלוש מתוך שש נועלות הטבלאות בליגה, מוכיחות ערב ערב (גם אם זה משחק בצהריים) מדוע המקום הזה מגיע להן בזכות. הפיירטס, האוריולס והרוקיז, רשמו השבוע מאזן משותף של 15:0 (!!!), בחלוקה שווה והוגנת. אפשר לוותר על העונה, אבל יש דרך… דטרויט, לדוגמה, הקבוצה עם המאזן הגרוע בליגה, ניצחה שלושה מתוך חמשת משחקיה האחרונים, כך שאפשר גם אחרת…

כשהולך, אז הולך

מהצד השני של המטבע, שתי מוליכות הבתים המערביים טסות במצב שיוט, בדרך למאזנים לא הגיוניים. היוסטון אסטרוז (0:5 השבוע) והלוס אנג'לס דודג'רס (1:4), שנפגשו בוורלד סירייס 2017, מוליכות על הקבוצות שבמקום השני ב-11 ו-18 משחקים בהתאמה, כשכרגע הן בדרך ל-56:106 מפלצתי.

צפו בטריפל פליי של הטווינס

יש גם קומבינה לשלושה

Triple Play הוא אחד המהלכים המלהיבים ויוצאי הדופן בבייסבול. כאוהד, אם אתה רואה מהקבוצה שלך אחד כזה ב4-5 עונות – זכית. אוהדי הטווינס, שנהנים העונה בעיקר מהתקפה חסרת מעצורים ומטח של הום ראנס בכל משחק, זכו בטווח של שבועיים לראות שני טריפל פלייס! כבוד!

רוקי 3

יורדן אלוורס ואריסטידס (טעיתי?) אקווינו, הם שניים מהרוקיז היותר מלהיבים שעונת הרוקיז הנפלאה הזאת הולידה. ועם שמות כמו ולדימיר גוררו ג'וניור, פרננדו טטיס ג'וניור ופיט אלונסו, קשה לבלוט. אבל הילדים של יוסטון וסינסינטי הצליחו לעשות משהו שלא קרה מעולם בליגה. וזה קשה.

צפו בשלושער של אקווינו

אלוורס ואקווינו היו לצמד הרוקיז הראשון אי פעם שחובט שלושה הום ראנס באותו היום. אלוורז עשה זאת ב-2:23 המפחיד של יוסטון על בולטימור, אקווינו ירה שלושער ב-1:10 של הרדס על הקאבס. איפה הם יעצרו אם בכלל?

הקלף הלוהט

אז שימו לב לתמונת המצב במרדף אחרי הוויילד קארד בנשיונל ליג: כרגע וושינגטון ומילווקי תופסות את הכיסא, אך מאחוריהן לוהטות (יש יותר ויש פחות) סיינט לואיס (חצי משחק), המטס (0.5), הפיליס (1.5), אריזונה (2.5), הג'איינטס (4) והרדס (4.5). שמונה קבוצות, שני מקומות. יאלה תתחילו הימורים.

מהלך השבוע: צפו במייק טאקמן שודד הום ראן

במבט קדימה

אם הרדס רוצים לסגור את ה-4.5 משחקים האלה, הסדרה השבוע בבית מול הקארדינלס, סדרה של ארבעה משחקים, היא Must Win מבחינתם. לפחות 1:3. המטס, שעדיין לא איבדו תקווה לזכות בראשות הבית המזרחי, רחוקים 7 משחקים מהברייבס. השבוע הם יתארחו באטלנטה. אם הכתומים יצליחו להביא את הכושר המדהים שלהם עד לג'ורג'יה, אולי זה אפשרי.

השבוע לפני

ג'ו דימאג'יו הוא אולי האח המפורסם, אבל גם לדום אחיו הקטן היתה קריירה יפה. השבוע לפני 70 שנה, ב-9 באוגוסט 1949, נעצר ה-Hitting Strick של כוכב הרד סוקס על 34 מרשים, דווקא בגלל תפיסה מרשימה של אחיו היאנקי.

האחים דימאג'יו. צילום: nytimes.com

מדלגים 20 שנה, כשב-5 באוגוסט 1969, השבוע לפני 50 שנה, היה ווילי סטראגל לראשון שמעיף כדור מחוץ לדודג'רס סטדיום, כדור שטס למרחק של 506 פוט, בדרך לניצחון של האורחים, סטראגל והפיירטס, 3:11 על הדודג'רס.

ב-1999 היו רצף אירועים מרשים. נתחיל ב-5 באוגוסט, כשהאיש והכוכבית, מארק מגווייר, חובט את ההום ראן ה-500 בקיירה. יום לאחר מכן, מגיע טוני גוון, הכוכב של הפאדרס, ל-3,000 חבטות בקריירה, עוד הישג סופר מרשים. וכשעוד יום חולף, ואנחנו ב-7 באוגוסט, מגיע ווייד בוגס לאותו הישג, כשהכוכב הוותיק של טמפה ביי רושם 3,000 חבטות בקריירה. שבוע של ציוני דרך.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 15 תגובות

    1. היאנקיז ממשיכים להיפצע, ואיכשהו לנצח משחקים למרות רוטיישן די חלש, הרבה בזכות ההתקפה, וקצת בזכות מהלכי הגנה ובולפן. המקום הראשון די סגור שלהם, אבל בפלייאוף יהיה להם סופר קשה לעשות משהו

  1. עונה מלהיבה, ים של הום ראנס, ו-2 טריפל פלייס, לא מספיקים לטווינס בשביל לשמור על מקומם בראשות הבית –
    הם סיימו את הסדרה מול האינדיאנס עם 3 הפסדים וניצחון אחד, והם כרגע במקום השני בבית (מאזן זהה לאינדיאנס).
    כמובן שצריך לזכור, זה בייסבול. על הענף הזה המציאו את המשפט "לא לעולם חוסן". בביסבול, "לעולם" יכול להיות פרק זמן של חודש…
    .
    כאמור, המטס (הפסידו הלילה) קרובים קרובים לוויילד קארד. סיבה קטנה לצמצום הפערים ממילווקי היא היעדרותו של ייליץ' בגלל פציעה (גב). הלילה הוא חזר לאינינג בודד (סטיירקאאוט). מילווקי זקוקים לו באותו כושר של MVP שהוא הציג עד לפציעה (אבל ממש עד לפציעה – הוא נפצע בגבו במשחק בו חבט 2 הום ראנס).
    .
    תודה, יוני.

  2. יש אצלי בחור בעבודה שאוהד את המטס (ובכלל, רוב אוהדי הבייסבול הישראלים שאני מכיר אוהדי המטס), שצחקתי עליו לפני פגרת האולסטאר, כי יצא כל פעם מוקדם בשביל להגיע למשחקים (יש לו מנוי עונתי). אך הוא הבטיח לי שזה ישתנה וצדק.
    ובכלל, מי שיסתובב היום בניו יורק יראה המון (המון) אוהדים של המטס שפתאום גאים ללבוש את המרצ'נדייס שלהם
    🙂

    1. מי שאוהב את הפועל ת"א אוהד את המטס. מי אוהב את מכבי ת"א אוהד את היאנקיס. קווינס, חלק גדול מברוקלין, וכמעט כל לונג איילנד (מלבד גרדן סיטי, ההמפטונס, ועוד כמה עיירות עשירות בצפון לונג איילנד) הם אוהדי המטס. העיליתה של מנהטן – יאנקיס.
      אני מהפשוטים אבל אוהד יאנקיס כי שם ניגלה לי הבייסבול.
      היאנקיז פצועים-פצועים אבל עם רק 41 הפסדים הם כמו יוסטון והדודג'רס.

      1. אוהדי יאנקיז, ורוכבי עגלה מכביסטים בכל העולם, הם אנשים עם חרדת כישלון, שמנסים לשאוב כוח מדומה מהידבקות להכי חזק, היידה בובו, כמו אנפית-בקר על תחת של קרנף. שלפחות יצחצו שיניים, זה מה אני אומר.

  3. נעשה פה מגה-ניחוס למטס, וממילא יש לנו לו"ז די רצחני עד לסוף.
    יחס גורר יחס, יאנקס. לא כדאי לכם להתחיל.
    בינתיים נפטרנו סופית מהשטן הקטן מבוסטון. אשרינו. אחד פחות לדאוג.

      1. אני שומע את הסאבטקסט! תראו כמה רחוק אתם צריכים ללכת!
        סתם, סתם. בכיף. אחלה טורים, אחד-אחד.
        אם תרצה פעם חוויות של ילד שהיה במשחק 6, ההוא, אתה יודע למי לפנות.

  4. חזרה לענייני דיומא – זו סתם הרגשה שלי, או שהאמריקן בקביעות נסגרת נו-רא מוקדם? לא בודק, יכול להיות שזו סתם תחושה לא מבוססת.
    שוב יש 2 אלופות בתים בהפרש 700 משחקים, שוב הראש-בראש בסנטרל בלי כלום מתחת. וב-WC זה גג מירוץ משולש, שבטח יוכרע לפני הפיניש. כל היתר, ברארה. שבועות ארוכים של ברארה. ממש חבל.
    בנשיונל כמעט תמיד יהיה מירוץ המוני ב-WC, הסנטרל היה ונשאר מסורתית בית מאוד תחרותי, והמזרח כמעט תמיד יציע תחרות כלשהי. גם המערב היה בסדר, אפילו מעולה לפרקים עם הרבה קבוצות, עד שהדוג'רס ברחו קדימה והיתר פשוט מתפרקות. מה קרה לסלאגרים של אריזונה וקולורדו, ומה יהיה עם הג'איינטס. בושה למועדון הפאר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט