שיטת לברון / גדי הלוי

שיטת לברון / גדי הלוי

"לברון כל כך צריך שהכדור יהיה בידיים שלו, שאף אחד אחר לא יכול למצות את מלוא היכולת שלו […] אתה צריך לבחור בקפידה את השחקנים שיוכלו לקחת את הכדור כשלברון לא איתו". דייוויד גריפין, ה-GM לשעבר של הקליבלנד קאבאלירס, 2015.

בכתבה הזאת החלטתי להסתכל על הפגם העיקרי במשחק של לברון ג'יימס, שמנע ממנו לזכות ביותר אליפויות NBA. הפגם הזה הוא חוסר המוכנות של לברון לשחק תחת "התקפת שוויון הזדמנויות", שבה כל השחקנים בקבוצה מעורבים בהתקפה בצורה כזו או אחרת, ולהמשיך להסתמך על מה שקוראים "שיטת לברון" (The LeBron system).

"שיטת לברון" היא שיטת משחק המסתמכת על שחקן אחד (לברון ג'יימס) שיהיה הפליימייקר המרכזי שלה וגם הקלעי המרכזי, בזמן שהוא מוקף בזורקי שלשות מעולים. דרך הריווח שהשחקנים האלה מייצרים, הם מושכים את הסנטרים מהצבע, ונותנים ללברון לחדור עם התנגדות מועטה עד לא קיימת מצד ההגנה. עוד יתרון שהשחקנים האלה מביאים הוא יכולת זריקה מעולה, שאיתה הם יכולים לקלוע ממסירות של לברון כאשר ההגנה קורסת לאחר שהוא חודר לצבע.

עד כמה שהיתרונות האלה נשמעים טובים, לשיטה הזאת יש גם חסרונות, ובייחוד ההשפעה שלה על כוכבים אחרים שמשחקים לצד לברון.

"זה הולך להיות מאוד מאתגר בשבילו… גם אם הייתי לצידו ויכולתי להגיד לו למה לצפות ומה לעשות, זה לא היה משנה. זה מאוד מאתגר ומאוד מתסכל. הוא יצטרך להתמודד עם זה". כריס בוש על ההתאמות שקווין לאב צריך לעשות כדי לשחק עם לברון, 2014.

בזמן ששיטת לברון מעצימה את הסטטיסטיקה של לברון ג'יימס, היא מחלישה את הכוח של כוכבים אחרים לצידו. מאז עונת 2010/11 עד 2017/18, לברון שיחק בכל שנה עם שני שחקני אול NBA ואול סטארים, דוויין ווייד וכריס בוש עד 2013/14, וקיירי אירווינג וקווין לאב מאז ואילך. כל השחקנים הללו השיגו רבות בשנים שלפני ששיחקו עם לברון, בין אם זה להיות אלוף NBA או אלוף ריבאונדים או MVP של גביע העולם או הופעות רבות במשחק האול סטאר: השאלה שעולה היא איך שחקנים שהשיגו כל כך הרבה, יורדים ברמה בצורה כזאת בוטה כשהם מתחילים לשחק עם לברון.

אחת הסיבות לכך היא שהדרך היחידה ששיטת לברון תצליח היא שלברון יהיה השחקן הדומיננטי היחיד בהתקפה, גם אם זה על חשבון המשחק של כוכבים אחרים בקבוצה שלו. רואים את זה בבירור כשמסתכלים על כריס בוש וקווין לאב. שיטת לברון דורשת מהם לרווח את הרצפה, ובעצם מורידה אותם דרגה לקלעים בלבד. למרות שגם לאב וגם בוש יכולים לזרוק שלשות, המשחק העיקרי שלהם נובע מהפוסט ולא מבחוץ.

אפשר לראות זאת גם על ידי מבט מהיר על הסטטיסטיקה שלהם לפני ואחרי לברון:

בוש 2009/10: 24 נקודות למשחק, 10.8 ריבאונדים ו-2.4 אסיסטים,

בוש 2010/11: 18.7 נקודות למשחק, 8.3 ריבאונדים ו-1.8 אסיסטים.

לאב 2013/14: 26.1 נקודות למשחק, 12.5 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים,

לאב 2014/15: 16.4 נקודות למשחק, 9.7 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים.

אז במקום להיות הגרסה הכי טובה של עצמם, הם נהפכים להיות רק מה ששיטת לברון צריכה שהם יהיו, שזה שחקנים תפקודיים מפוארים.

במקרה של דוויין וויד וקיירי אירווינג, המכשול שלהם הוא שהם תמיד נתקעים במשחק של "עכשיו תורך, עכשיו תורי" עם לברון ג'יימס, בגלל ששיטת לברון מסתמכת על שחקן דומיננטי אחד בלבד. הדבר הזה יוביל הרבה פעמים להתקפה לא מאוזנת, שבה שחקן אחד משחק אחד על אחד, והארבעה האחרים צופים בו. וזה בדיוק ההפך מהתקפת שוויון הזדמנויות, ששמה דגש על הנעת כדור, ולא מציבה שחקן אחד מעל כל השאר.

"אם אתה נוגע בכדור ולוקח חלק במהלך – בין אם זה בתור המוסר, מניע כדור, זורק, מכדרר – ככל שיותר אנשים מעורבים בהתקפה, ככה היא נהיית יותר קטלנית". סטיב קר, מאמן גולדן סטייט ווריורס.

בתור אחד הפליימייקרים הטובים של זמנו, ראיית המשחק של לברון ג'יימס מאוד מוערכת. אבל כמה שהוא פליימייקר טוב, יכולת המסירה שלו השאירה הרבה מקום לשיפור במובן של מעורבות הקבוצה. הסיבה לכך פשוטה: בגלל ששיטת לברון דורשת מלברון להיות עם הכדור במהלך רוב המשחק, היא הרבה פעמים גורמת לשחקנים האחרים בקבוצה להפוך לשותפים לא פעילים בהתקפה, בזמן שלברון עושה את רוב העבודה.

הוא אמנם עושה כל הזמן את המסירה הנכונה בהתקפה כשההגנה קורסת, אבל האסיסטים שלו באים הרבה פעמים על חשבון הנעת הכדור הקבוצתית. את זה אפשר לראות כשמשווים את מספר האסיסטים שלו למספר המסירות שלו.

2018/19: 8.3 אסיסטים למשחק (מקום 4 בליגה), 54.8 מסירות למשחק (מקום 20 בליגה).

2017/18: 9.1 אסיסטים למשחק (מקום 2 בליגה), 57 מסירות למשחק (מקום 16 בליגה).

2016/17: 8.7 אסיסטים למשחק (מקום 6 בליגה), 59.6 מסירות למשחק (מקום 13 בליגה).

2015/16: 6.8 אסיסטים למשחק (מקום 9 בליגה), 50.3 מסירות למשחק (מקום 33 בליגה).

2014/15: 7.4 אסיסטים למשחק (מקום 7 בליגה), 52.5 מסירות למשחק (מקום 30 בליגה).

2013/14: 6.3 אסיסטים למשחק (מקום 14 בליגה), 49.5 מסירות למשחק (מקום 24 בליגה).

בזמן שב-5 מתוך 6 העונות האחרונות שלו לברון היה בטופ 10 באסיסטים למשחק בליגה, הוא אף פעם לא היה בטופ 10 במסירות למשחק.

חוסר המעורבות של שאר השחקנים בהתקפה הוא הסיבה שאף קבוצה של לברון לא הייתה אפילו בטופ 5 בליגה באסיסטים. זה בניגוד מוחלט לקבוצות אשר היו מובלות על ידי כוכבים אחרים, דוגמת מג'יק ג'ונסון ולארי בירד:

קבוצות של מג'יק ג'ונסון היו בטופ 5 באסיסטים 11 פעמים מתוך 12 עונות, והובילו את הליגה 6 פעמים. קבוצות של לארי בירד היו בטופ 5 באסיסטים 4 פעמים ב-12 עונות, והובילו את הליגה פעמיים.

פרט מעניין נוסף הוא שהעונה שבה לברון הצליח הכי הרבה, היא אותה עונה בה לקבוצה שלו היו יותר אסיסטים מכל הקבוצות האחרות שהוא היה בהן. העונה המדוברת היא 2012/13, שבה מיאמי הובילו את הליגה באחוזים מהשדה, היו מקום שני באחוזים משלוש, הציבו את המאזן הכי טוב בליגה ולבסוף זכו באליפות. בנוסף, כל שלושת הקלעים המובילים שלהם קלעו עם אחוזים של מעל 50%, וכל חמשת קלעי השלשות הכי טובים שלהם קלעו עם אחוזים של מעל 40%.

למרות שהקבוצה הזאת הייתה רק מקום שביעי בליגה באסיסטים, היא נתנה לנו מבט קטן על כמה טובה יכולה להיות קבוצה של לברון, המסתמכת במידה מסוימת על התקפת שוויון הזדמנויות.

אז כמו שניתן לראות, שיטת לברון לא רק פוגמת ביכולת של כוכבים לצד לברון, היא גם פוגעת באווירה השיתופית של הקבוצה האמורה לייצר התקפה יעילה וזורמת. ושוב, זה מפני שהשיטה מעלה שחקן אחד מעל כולם, ולברון הבהיר שתחת כל מאמן, לא משנה איזה, הוא ימשיך לשחק בשיטה הזאת. ובעוד שהשיטה הזאת עוזרת ללברון להיות טופ 5 בנקודות בהיסטוריה של ה-NBA, וגם טופ 10 באסיסטים בהיסטוריה של ה-NBA, היא פוגעת ביכולת שלו לנצח.

עכשיו, לאחר עונה פחות מוצלחת עם הלוס אנג'לס לייקרס, לברון נכנס לעידן חדש בקריירה שלו. השאלה שאני מעלה כאן לדיון, בתגובות, היא האם אותו דבר יקרה עם אנת'וני דייוויס? האם הוא יהיה עוד שחקן תפקודי מפואר שהפך לזורק שלשות סתמי? או האם לברון יוותר סוף סוף על שיטת המשחק הזו, שהוכיחה פעם אחר פעם שהיא לא אפקטיבית לניצחון?

לפוסט הזה יש 83 תגובות

  1. צ'יטה עם סטפבק

    5 אוג 2019 12:10:38

    ברור שיקרה אותו הדבר. אבל דיוויס הרבה יותר טוב מלאב ובוש ולברון לא אותו לברון אבל לברון לא יתן לאיש להיות מס 1 זה רק הוא ונצחון רק בשיטה שלו בפועל.
    כל יתר הדיבורים ויתורים וכו זה שטויות לברון לא הולך להיות העוזר של דיוויס להיפך.

      1. חיים

        5 אוג 2019 12:15:54

        מבין כל הרשימה רק וויד השיג אליפות בלי לברון. בוש ולאב היו שחקני חמישייה שנייה לפני שלברון הפריע וקיירי היה אולסטאר פעמיים בגיל 21 ו-22…

  2. רועי ויינברג

    5 אוג 2019 12:16:29

    כתיבה טובה, אבל אני לא כל כך מסכים. הגיוני שהמספרים של לאב ובוש ירדו כשהם עברו ממספר 1 בקבוצה בינונית או חלשה למספר 3, כמו המספרים של ריי אלן בבוסטון. לברון כן ריכוזי אבל בכל השנים הטובות שיחק עם גארד משמעותי, בין אם קיירי, מו וויליאמס או וויד. בשנתיים האחרונות לא היה לו כזה לאורך זמן, לכן מספרי האסיסטים עלו והקבוצות פחות הרשימו מהשנים הקודמות.

    מה הבעיה ב"שיטת לברון"? חוזים מנופחים לרול פליירס כמו תומפסון, שאמפרט וסמית' שלא היו שווים אותם. רלוונטי גם עם קלדוול-פופ, נוסף על מאמנים חלשים, מלבד ספולסטרה ואולי בלאט, שלא הצליחו לבנות סביבו הגנה מתפקדת

    1. חיים

      5 אוג 2019 12:50:13

      מייק בראון דווקא בנה הגנה שהייתה הטובה בליגה ליד לברון, וזה לא סותר את היותו מאמן בינוני מינוס אם מפרגנים. ספולסטרה המאמן הטוב ביותר שהיה ללברון, ובלאט בנה הגנה שניטרלה את גולדן סטייט ב-2015 והייתה הבסיס לכל דרך בה מתמודדים עם גולדן סטייט עד היום.

  4. erez

    5 אוג 2019 13:02:34

    כתבה לדיון מסויים שבסיסה הוא אנטי לברון .
    זה הכל.
    כתבת וכתבת , כאילו יפה ומקצועי, כתבה מלאה בשטויות רק בכדי להסביר לכולם כמה לברון הוא רע לקבוצות שלו וכל זה באצטלה של "מה יהיה עם דייויס". מגוחך.
    שים לב שבשורה התחתונה אף אחד לא מגיב ל"עניין" הדיון שלך אלא על כל מה שכתבת מסביב.
    כבר כתבו והסבירו לך דבר שאתה כנראה לא מבין אבל אני אגיד שוב
    גם בוש וגם לאב ירדו מלהיות כינור ראשון בקבוצות פח לכינור שלישי בקבוצות על.
    זה הכל.
    לאב גם כמוביל בקליבלנד לאחרהפציעה הוא פח.
    הוא אחלה שחקן אבל ממש ממש לא בטופ 30 או אפילו 40 בליגה.
    קיירי?????? קיירי העמיד עונות הרבה יותר טובות לצד לברון מאשר הבלוף שקרה בבוסטון. רק עיוור לא יראה זאת.
    וויד???? וויד ירד וירד ובשנתיים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה של שושלת מיאמי היה בינוני לחלוטין וזאת רק עקב יכולת אישית מזדקנת.
    בלייקרס של שנה שעברה היו מובילי כדור והכדור זז מלא.

    בקיצור, ניצלת הזדמנות לכתוב כתבת "דיון" בכדי להאכיל את עצמך ואת עדת השונאים פה.
    אז בתאבון.

    1. shaul

      5 אוג 2019 13:13:38

      ראשית, בוא נירגע. אין עניין להילחם בהייטריות עם הייטריות לכיוון השני.
      אני מסכים אבל, למרות ההסתייגות החריפה מהטיעון לגופו של כותב, עם עיקר דבריך – עולה מבין השיטין של הפוסט הנחת יסוד מובלעת שלברון כופה על חברי קבוצתו שיטת משחק רעה להם. מה לעשות, לא כולם חושבים ככה.

      1. erez

        5 אוג 2019 19:11:29

        1. על סמך המספרים שהיו, במקרה הטוב ולאחר הפיכתו למוביל קבוצה, אותם מספרים ואפילו מעט נמוכים יותר.
        2. לא שיחק – בוסטון בגמר מזרח
        3. שיחק – בוסטון בשום מקום.
        4. מנהיגות- אני מניח שלא צריך לפרט.
        אני יכול להמשיך אבל זה נראה לי מספיק.

        1. חגי "התותח" ניסני

          5 אוג 2019 20:14:35

          כאילו זה שבוסטון הגיע לגמר המזרח באחת השנים היותר גרועות של המזרח זו הוכחה למשהו? אולי רוזיר באמת שווה את החוזה שלו וג'ורדן הגאון היחידי שרואה את זה.
          מנהיגות מעולם לא הייתה לו והוא לא השתלב בקבוצה בצורה טובה בכלל אבל המספרים היבשים האישיים שלו כמעט בכל קטגוריה טובים יותר בתקופה שהוא בבוסטון מאשר בקליבלנד

          1. erez

            6 אוג 2019 05:36:48

            אני לא מהבודקים לעומק, מודה, אבל לדעתי אין אף מספר שלו להשתפר. כלום.
            אז איך בדיוק זה יכול להיות??? גם ברח מלברון האיום והנורא, מחזיק הכדור והלא משתף. גם הפך להיות השחקן המוביל, תקוות וגאוות בוסטון הירוקה וגם לא השתפר בכלום????? וגם לא הגיע לכלום ושום דבר?? וגם היה אכזבה אחת גדולה שהקהל כבר די הקיא החוצה?
            ממש מעניין.
            ואתה שואל ומנסה לנמק מדוע קיירי כן היה טוב בוסטון?
            מתנצל, לא ברור לי מכיוון שעל כל המצח של הפרוייקט הזה חרוט כשלון בצבעים זוהרים.

            אגב…….גם בנטס, לדעתי, לא יקרה שום דבר מיוחד אבל זו רק ספקולציה. נחכה ונראה.

    3. stam

      5 אוג 2019 20:39:26

      מדויק. עוד מניפסט של הייטריזם – הילד כבר הספיק לעשות כאלה, כשעמד על הראש בפוסטים החרדתיים, "קיירי, אל תצטרף אליו!", ובפוסט "קוואי, אל תצטרף אליו!" – במסווה של ניתוח.
      ניתוח שיש בו יותר חורים מקלישאה על גבינה שויימרית עם חורים. קיירי איבד מיכלתו לצד לברון, כן, בטח. תבדוק בבקשה מה עשה קיירי לפני, ואחרי.
      די נו, מה יש להתייחס. נולד עוד הייטר חדש, כי זה באמת מה שצריך פה, זו משאבת הרייטינג שתמיד עובדת, ונגיד מזל טוב.

  5. Berch

    5 אוג 2019 13:18:14

    התשובה היא לא
    אולי עוד שנתיים כשהאגו שלו ירד מהבננה המרחפת (יחד עם האגו של כרמלו בין השאר) אז הוא יעשה שינוי.
    אני רק יכול לומר מנסיוני שזה באמת נהיה מתסכל כשאתה רץ למעלה ולמטה במגרש ולא נוגע בכדור…. שבשביל זה בכלל באת לשחק
    🙂

    1. שחר אלוני

      5 אוג 2019 13:43:25

      השנה הוא יעבור להוות יותר מנהל משחק
      בשנים קודמות שחקנים נגעו הרבה בכדור זאקו קלעו ומסרו.
      אפילו בשנות השיא של לברון, קיירי סיים משחקים בסדרות המכריעות בפלייאוף עם 30 ו 40 נקודות.
      בבוסטון זה לא היה קרוב לזה

  6. שחר אלוני

    5 אוג 2019 13:21:48

    היי גדי תודה על הפוסט
    אני לא כל כך מסכים עם הניתוח.
    אין מה להתבסס על ציטוטים של גריפין שהגמרים והאליפות שלברון הביא לו עשו לו את רוב הקריירה.
    הירידה בסטטיסטיקה של בוש לאב וגו' היא סבירה מאד. עברו מקבוצה בינונית לקונטנדרית, אז באופן טבעי יקדו קצת ובתמורה זכו על לברון באליפויות וגמרים.
    לברון בטופ באסיסטים שזה אוב מאד, השנה זה כנראה יעלה. הוא גם מנהיג שהיה בכל מעמד ולכן דייןיס קוזמה והאחרים יכולים להגיע רחוק בפחייאוף גם בלי להוביל בעצמם שאת זה בודדים יכולים לעשות ( לברון קוואי ואולי הבראדרס ויאניס)

  8. IDO

    5 אוג 2019 13:36:40

    תשמע גדי הלוי. לברון לוקח איזה קבוצת שחקנים שהם והופך אותם לקבוצת פלייאוף? למה, כי שהכדור בידיים שלו יש מעט מאד מה לעשות נגד זה.

      1. IDO

        6 אוג 2019 01:41:10

        חחח…. ראינו איך עד כריסמס הם נצחו כל מה שזז ואז לברון לקח חופשת מחלה עד מרץ והלייקרס לא הצליחו לנצח בלעדיו את דינמו מסחא….

          1. גיא רוזן

            6 אוג 2019 06:53:08

            נו באמת. עד כמה אפשר לכתוב דברים ולקוות שהם נכונים? זה שמשהו מתאים לנרטיב, זה לא הופך אותו לנכון.
            בשנה שעברה לברון שיחק 55 משחקים. החמיץ 27 משחקים. מתי הייתה הפעם הקודמת שהוא החמיץ 27 משחקים?
            לא הייתה?
            20?
            מה, גם זה לא?
            טוב, 15. מתי הייתה העונה האחרונה שהוא החמיץ 15 משחקים, שמעון?
            .
            אני אעזור לך –
            לא הייתה כזו. הייתה עונה שהוא החמיץ 13 משחקים. אז שיחקו לצדו קיירי ולאב (2015).
            .
            אבל עם העובדות הפשוטות לא מספיקות, יש גם נתונים נוספים שיחזקו את תמונת המציאות כפי שהיא (זאת אומרת, "לא נרטיב) –
            בעונה שעברה, כאשר לברון כן שיחק, הקבוצה ניצחה ב-2.4 נק' הפרש בכל 100 פוזשנים.
            כאשר הוא לא שיחק, הם הפסידו ב-5.9 נק' בכל 100 פוזשנים.
            .
            לצורך השוואה, ב-2018, אז שיחק את כל 82 המשחקים, כאשר לברון היה על הפרקט, הקבוצה ניצחה רק ב-1.4 נק', כאשר ישב על הספסל, הקבוצה הפסידה ב-0.5 נק'.
            קל לראות ש-27 המשחקים שלברון ישב בחוץ הם ההבדל בין פלייאוף, ללא פלייאוף.
            .
            טוב, אם נהיה כנים, חלק לא קטן מהתפרקות הקבוצה, זה על לברון, קלאצ', ועלילות הטרייד שלא היה.
            רק שזה קשור לאופי מחורבן. לא ליכולת. היכולת שלברון הציג, בהחלט הספיקה ללייקרס בשביל מקום בפלייאוף.

  9. שחר אלוני

    5 אוג 2019 13:45:18

    המצרך הכי נדיר בליגה זה שחקנים שיכולים להוביל קבוצה לשלבים הסופיים בפלייאוף ולאליפויות.
    בינתיים זה לברון וקוואי, כאשר יאניס רוצה להגיע לזה מתישהוא והבראדרס עשו זאת רק פעם אחת לחא דוראנט ( והשנה היו קרובים)

  10. Smiley

    5 אוג 2019 13:45:30

    לא ממש מדוייק.
    בוש ו-וויד הובילו קבוצות לפלייאוף לפני שחברו ללברון. הם היו שחקנים מוכחים. וויד אפילו זכה באליפות.
    מיאמי של לברון ו-וויד היו עם התקפה של שני גארדים דינמים שחותכים מצויין ויודעים לעשות הכל עם הכדור. בוש ירד להיות כינור שלישי (שהיה מצויין מתי שהוביל את ההתקפה), אבל זה המחיר ליד שני גארדים כל כך דומיננטים. עושה רושם שגם מנטלית היה לו הרבה יותר נוח עם התפקיד הזה מאשר זה שסוחב את הקבוצה.
    לאב וקיירי – שניהם נתנו מספרים יפים אבל לא הובילו את הקבוצות שלהם לשום מקום. לאב ירד, כי גם פה, המשקל של המשחק עבר לגארדים ולאב הפך להיות כינור שלישי לצד שני מחזיקי כדור דומיננטים.
    אצל קיירי, הוא היה סקורר היילייטס מהסוג של מונטה אליס. עם לברון הוא נתן את הקפיצה הגדולה שלו. גם לו היה נוח שלברון נמצא וסופג את כל האש ומשחרר את קיירי לאחד-על-אחד שהוא כל כך אוהב. קיירי הראה בדיוק בסלטיקס מה הוא שווה. הוא כרגע יותר מספר 2 אדיר ולא אלפא דומיננטי שיסחוב קבוצה (וקיבל עוד שנה לנסות להוכיח את עצמו ללא דוראנט).
    דיברת על הקבוצות של מג'יק ובירד – אלו מהקבוצות הגדולות של המשחק. הסגל שם פשוט הרבה יותר טוב מכל סגל שלברון שיחק איתו אי פעם.
    .
    הסגנון של לברון בהחלט מיוחד ודורש התאמות. הליגה מאז גם התפתחה למהפכת השלשות והריווח. אבל המשחק הזה הביא שמונה גמרים רצופים. 3 אליפויות וקאמבק אחד הירואי מול קבוצת ה-73 ניצחונות.
    .
    לברון הגיע ללייקרס בצד היורד של הקריירה. בסופו של דבר, אף אחד לא מנצח את הזמן, וההתמודדות של לברון עם ההזדקנות בהחלט מרשימה. דייויס הוא אולי השחקן הכי מוכשר אי פעם ששיחק עם לברון (לוויד יש פה קייס, כי בכל זאת, הוא סחב קבוצה לאליפות גם ללא לברון). ההבדל מוויד,שדייויס שחקן גבוה, והליגה היום נשלטת ע"י הגארדים שמחזיקים בכדור וצורת משחק המרווחת את המשחק לזריקות מבחוץ.
    .
    התייחסת פה ממש לצד השלילי וניסית לרכב על ההייטריות ללברון, לא מובן לי מדוע ניסית ללכת בדרך הזו (וזו לא פעם ראשונה). אני חושב שבתור כתב ו/או רושם טורים כדי שתהיה אוביקטיבי (ותתן טיעונים לכאן ולכאן), לפחות בתחילת דרכך (אם אני לא טועה אתה הצעיר בצוות הכותבים), במקום לנסות "לרכב" על איזה גל של הייטריות.

    2. רן הנרגן

      5 אוג 2019 17:47:01

      דיוויס יש אולי יותר יכולות ובוודאי גובה אבל אישיות של קאפקייק ורקורד של סופגניה בת שבוע . לוויד יש אישיות ורקורד של ווינר

  11. גיא רוזן

    5 אוג 2019 14:34:55

    יש כמה אקסיומות בפוסט, כאלו שלא קשורות למציאות –
    יותר אסיסטים, אחוז אסיסטים גבוה יותר, או יותר מסירות – אין משמעותם בהכרח התקפה טובה יותר.
    את העונה שעברה הפליקנס סיימו כקבוצה במקום ה-3 באסיסטים למשחק. ההתקפה שלהם דורגה בסיומה של העונה במקום ה-12.
    בעונה שעברה הקבוצה שמסרה הכי הרבה פעמים במשחק היא ממפיס, ההתקפה שלה דורגה במקום ה-27 בסיומה של העונה.
    .
    נמשיך –
    נכון, הקבוצות של לברון מוסרות פחות. אבל למה זה משנה?
    אתה רוצה לשפוט את ההשפעה של שיטת לברון על ההתקפה של הקבוצה?
    זה לא מסובך. כמה נק' הקבוצה קולעת ב-100 פוזשנים (כך מנרמלים קצב). אופנסיב רייטינג.
    מאז "ההחלטה", הקבוצות של לברון סיימו עונה במקומות ה- 2, 6, 1, 3, 4, 3, 3, 5, ובעונה שעברה במקום ה-24 (למעשה, העונה הראשונה שלא ממש שוחקה "שיטת לברון" מאז "ההחלטה").
    אני חושב שאפשר בהחלט לראות איך "שיטת לברון" פשוט עובדת. הקבוצה היחידה שמציגה נתונים טובים יותר מהקבוצות של לברון בתקופה הנתונה, זו גולדן סטייט. אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בתולדות הליגה.
    .
    יש נקודה נוספת משמעותית לגבי התקפת קליבלנד בעידן לברון + קיירי:
    הם פעם אחר פעם העלו הילוך בפלייאוף, כאשר הם מציגים התקפה מטורפת. את פלייאוף 17' הם סיימו עם אופנסיב רייטינג פסיכי של 119.9
    את פלייאוף 16' עם אופנסיב רייטינג של 114.6 (ב-2 המקרים, הנתון הגבוה בליגה).
    .
    מה שמוביל אותי לאקסיומה הכי מטעה שנכתבה בפוסט:
    "אחת הסיבות לכך היא שהדרך היחידה ששיטת לברון תצליח היא שלברון יהיה השחקן הדומיננטי היחיד בהתקפה, גם אם זה על חשבון המשחק של כוכבים אחרים בקבוצה שלו."
    .
    כפי שהראיתי, הנתונים מלמדים שהתקפת קליבלנד הייתה התקפת עילית כאשר לברון וקיירי הריצו אותה. אז איך זה יכול היה להתרחש, אם לברון "סירס" (מצטער, אבל זה הפועל היוצא של מה שכתבת) את קיירי?
    התשובה הפשוטה והברורה היא ש-"לא". לא זאת בלבד שב-"שיטת לברון", לקיירי הייתה את הבמה לפרוח,
    למעשה, ה-USG של קיירי ב-17', היה גבוה משל לברון. הוא גם לקח יותר זריקות מהשדה בממוצע למשחק.
    מספיק להשוות את נתוניו של קיירי לצדו של לברון, לנתוניו בבוסטון (בקבוצה עם "התקפה מסודרת"), בשביל להבין שקיירי לא "עוכב" על ידי לברון.
    .
    השורה התחתונה –
    לי זה מרגיש כמו מקרה קלסי בו המסקנה ידועה מראש, ועכשיו נאספו נתונים שמטרתם להוכיח את הנקודה.
    אני ממליץ בעתיד, קודם לשאול שאלה, אחר כך לחפש נתונים (ולנסות לחפש את אותם נתונים בעיניים פקוחות), ולבסוף להגיע למסקנה.
    אחרת זה פשוט עוד מטרה שצוירה מסביב לחץ.
    .
    בצד החיובי של הדברים, זו מטרה שצוירה בהחלט יפה…

    1. erez

      5 אוג 2019 19:16:02

      עם כל הכבוד וההערכה לעבודת הכתיבה וההשקעה לכותב המאמר, חבל שככה כותבים.
      מחליטים משהו ומנסים להוכיח אותו במאמר שאינו קשור לשום מציאות מלבד זו שנבנתה במוחו הקודח והשונא של הכתב.
      לא מתאים.
      מאכיל פה הייטרים ותו לא.
      חבל.

    2. ברוך רובין

      5 אוג 2019 20:55:19

      שוב גיא אני ואתה מסכימים בכל מילה , כל הפוסט מלא גיבובים שטויות שאין בהם קשר לנתונים בפועל, מקרה קלאסי של לירות חץ ואז לסמן מטרה

    1. Avri

      5 אוג 2019 19:50:01

      יש גם את העניין שלברון מה לעשות, מזדקן, וראו את זה עליו העונה. לברון של לפני שנתיים שלוש היה לוקח גם את חבורת חדלי האישים מהלייקרס לפלייאוף במערב.

      1. stam

        5 אוג 2019 20:47:35

        עוד אמירה שלא נתמכת במשהו מוצק. ולך זה לא מתאים, אברי.
        האיש העלה את הקאבס 2018, באמת אוסף גרוטאות, עד לפינאלס, שוב. יודע מה קרה שנה אח"כ? הוא הציג אותם מספרים, אפילו יותר טובים. ממוצע היסטורי, האמת: אין לאף שחקן בהיסטוריה עונה של 8-8-27, עם יותר מ-50 אחוז מהשדה – םרט ללברון ג'יימס, ב-3 העונות האחרונות… מדהים.
        לברון, עד הוכחה חדשה, נמצא בטופ אוף היז גיים. והאמת, כשאתה רואה את בריידי, נדאל ופדרר – לך תדע כמה רחוק וארוך עוד יגיע. הטכנולוגיה של תעשיית לברון, לא הייתי מזלזל בכוחו של הסייבורג.
        אלא מה, לגבי ההערה שלך – הלייקרס של שנה שעברה, עם לברון ואפילו שניים, לא היו מסוגלים להגיע לשום מקום. אולי לשלוותא.

  14. NBA בדם

    5 אוג 2019 15:57:22

    לברון הוא השיטה הטובה ביותר לנצח בnba
    מה לעשות שחצי מהקריירה היה לו קבוצות פח וחצי שני הוא שיחק נגד בפרס האגדיים ושושלת גולדן עם דוראנט הנוכחי.
    אם דוראנט לא היה עושה את המעבר המלוכלך המלך היה עם 5 טבעות בידו

    1. אור

      5 אוג 2019 17:10:32

      אם ואם ואם. באותה מידה אפשר להגיד שיוסטון היו מנצחים את הקאבס, או הקבוצה בה דוראנט כן היה משחק, או מה היה קורה אם לברון היה במערב כל השנים.

      1. stam

        5 אוג 2019 20:50:33

        אם לברון היה משחק במערב כל השנים? נניח עם קובי? או עם דנקן-פארקר-ג'ינובילי? או עם אוקלהומה של ראסל ודוראנט? מזל גדול שלא – היו לו איזה 8 טבעות רצופות. שיאי שיעמום.
        מזל שבחר במזרח הצולע וקבוצות meh, כמו קליבלנד, ששנה לפניו ואחריו הגיעה ל-20 נצחונות בערך. או הלייקרס דוורא, הקבוצה מס' 21 בליגה. מה היה קורה אם היה מצטרף לקונטדרית כמו יוסטון של הארדן?! אסון. באמת מזל, ולו עבור התחרות.

        1. אור

          5 אוג 2019 21:55:11

          עד סיום הארכת החוזה הראשונה שלו הוא לא "בחר" כלום. אחר כך הוא "בחר" בסופרטים ואחריה בשלו התנאים לחזרתו של הילד האובד מאקרון.
          .
          8 אליפויות במערב.. די אתה מביך את עצמך

          1. stam

            6 אוג 2019 02:18:47

            אני לא מביך את עצמי, אור. לא קרה עד היום, נדמה לי שלא יתחיל לקראות מעכשיו. מוכן לרסק על טיעון שלך.
            מה זה לברון לא בחר כלום? בחר להישאר בקליבלנד! קבוצת פח מארץ הפחים! ה-MVP הבלתי מעורער של הליגה, שעושה מעל ומעבר רק בגלל איזו נאמנות עיוורת, הרבה יותר מדי שנים, ועוד איכשהו מביא את ורז'או ועד יותר נידחים עד לגמר. מה לא בחר? בחר, ומטופש מאוד. טוב שהלך למקום נורמלי יותר. זה היה גם טוב לליגה. הסדרות של מיאמי והספרז, מפסגות העשור.
            והסיסמה הריקה הזו שחזרת עליה, שכבר באמת נרקבה לה במחסנם ההייטרים: מה היה קורה אם לברון היה במערב כל השנים". אתה יודע מה יפה במשחקי ה-what if? שאפשר לקחת את אותם לאן שרוצתים.
            אז ככה: בתסריט החלופי, לברון היה עובר למערב. ומתנהג כמו דוראנט. בוחר בקבוצה הכי חזקה שיש. למה לא? למה תמיד להוביל עגלות? בוחר בקבוצה שהוא רוצה – וכל קבוצה בליגה היתה אומרת, כן בבקשה, רק תבוא, קינג ג'יימס.
            אז הוא היה בוחר בספרז של דאנקן ושות'. או בלייקרס של קובי. מקים את הסופר-טים הכי אימתנית אי פעם, וכן, למה שלא ייקח שם גם 8 אליפויות? מה קרה, הסלטיקס לא לקחו איזה 15 בערך? 8, קל. מי בכלל היה מתקרב אליהם.
            כל ההייטרים עם, "אם לברון היה במערב" – גם משבצים אותו בדמיונם באיזו מושבת עונשין, מינסוטה, או פיניקס. "ואז הוא לא היה עושה בכלל פלייאוף, לא כמו במזרח!". למה מינסוטה? למה פניקס? אני אומר, לייקרס עם קובי. אוקהלומה עם דוראנט וראסל. הרבה יותר הגיוני, אם יש הגיון במשפט הנבוב הזה, "עבר למערב". לברון עבר למערב – באמת חבל שלא עשה את זה, ככה היה גם סוגר כל ויכוח על השחקן הכי טוב אי פעם. אבל הטיפש בחר במקומות יותר דלוחים. "מאתגרים". לא בדרך הכי קלה לטבעת. הנה: הנראטיב השתנה בבת אחת.
            אגב, סגנונית ותוכנית, ממליץ לך לא לחזור על קלישאות סטייל זוהייר אלול מבלומשטיין, חה חה. "בשלו כל התנאים לחזרתו של הילד האובד מאקרון" – זה אשכרה מחולל קלישאות ספורט גנריות כותב את זה. "בשלו כל התנאים", "הילד האובד מאקרון". מה הדבר הבא, "הגארד האקספלוסיבי"? נסה להיות מקורי יותר, כי מקורי יותר עשוי גם להיות מעניין יותר, ולא, "אם לברון היה במערב", או "בשלו התנאים לסופרטים". ואם אתה לא בטוח – תשאל. יהיה בסדר.

            1. stam

              6 אוג 2019 02:21:20

              ("לקרות", "כל טיעון", "במחסני", אותם לאן שרוצים", אינעל אחות ההקלדה בנסיעה)

  15. מנחם לס

    5 אוג 2019 15:58:59

    יותר מדי מתקיפים את כותב הכתבה הצעיר (בן 15-16) שלדעתי פחתח תיזה הדי הגיוניתטוב מאד גדי. המשך לכתוב ללא חחש ופחד כי בכתיבה אתה מביע את דעתך ולא קובע אמיתות.

    2. stam

      5 אוג 2019 20:55:27

      פוסטים על שינאה ללברון יש פה הרבה יותר מפוסטים בכלל. 100 פעם ביום, אותן קללות, אותן בדיחות, ואנשים מבוגרים עושים את זה, בפיקסציה מדאיגה, האמת. איזו כמות אנרגיה מתבזבזת על לברון הייטריזם! ומה היה אפשר לעשות בחיים, במקום זה!
      אז באמת לא צריך עוד אחד. ואם זה מתיימר להיות ניתוח, כדאי שיהיה מגובה בעובדות וטענות חזקות. מה לעשות, הצצה בתגובות – תתחיל עם גיא למשל – מעידה שזה לא ככה. אז אנשים עונים בהתאם. חריף, והילד יעמוד בזה. זה כולה כדורסל.

  16. ADISU33

    5 אוג 2019 16:05:05

    תודה.
    אם לברון היה הולך לקולג' הוא היה בונה יסודות של שחקן שיכול לשחק בשיטה שאינה "שיטת לברון"
    אני מאמין שאם הוא היה לומד לשחק בתוך מערכת כיום היו לו אולי פחות אסיסטים/ריבאונדים/נקודות אבל כמעט בטוח שהיו לו יותר אליפויות מהפסדים בגמרים.

  17. איצקו

    5 אוג 2019 16:17:02

    האמת שעל גופו של הפוסט אין לי מה להגיב כי אני מסכים ממש עם מה שכתבו למעלה שזה סוג של מטרה שסומנה מראש
    אבל צורת הכתיבה שלך ובדרך שהצגת את הנתונים היא מעולה ממש נהנתי לקרוא תמשיך ואל תיבהל ממה שיגידו לך

  18. אשך טמיר המקורי

    5 אוג 2019 17:27:17

    גדי, אל תתרגש, ההייטרים האמיתיים הם הפאן בויז השפוטים של לברון שלא מסוגלים לשמוע את האמת עליו.
    מי שמשתמש בכלל במילה הייטר הוא ההייטר האמיתי.
    מי שלא אוהב את לברון יודע למה ויכול להסביר זאת, כמו שכתבת היטב.
    הקופצים הם הפוסלים במומם, ששונאים ללא סיבה כאלה שפשוט חושבים אחרת ולא מהססים לומר את האמת שלהם.

  19. שחר אלוני

    5 אוג 2019 17:37:40

    גדי, יש לך כישרון כתיבה ויכולת להשקיע והתמצאות
    בפעם הבאה פשוט תתחיל כמו שגיא אומר מהנתונים ומהם תעלה תמונה
    או לחילופין תתחיל מתמונה שאתה רוצה לבדוק ואז אם הנתונים לא תומכים בה, שחרר אותה
    לבדוק נתונים בצורה מסודרת ואובייקטיבית ככל האפשר, זו מיומנות לא פשוטה, אבל שווה לרכוש אותה
    תמשיך לכתוב!

  20. האווי לאסוף

    5 אוג 2019 17:38:08

    לא הייתי מצפה לראות שינוי גדול מדי בצורת המשחק של לברון, עד כה השיטה הנוכחית הלכה לו לא רע (לחברי הקבוצה שלו אולי יש תחושות אחרות).
    .
    אחלה מאמר גדי, תודה רבה

  21. אבי טרכטמן

    5 אוג 2019 17:51:08

    האמת היא שאהבתי מאד את ההשוואה בין מספר האסיסטים למספר המסירות. אבל כמו שגיא כתב כאן קודם – זאת תזה לא בשלה, וצריך בהחלט לבשל אותה ולהוכיח כאן משמעות או אפילו השוואה לשחקנים אחרים (כמה מסירות מנפק ווסטברוק למשל?)
    בכל מקרה, אהבתי את הכתבה, ובגדול אני מסכים גם אם בגלל נימוקים אחרים. אבל הנה העניין – עד השנה שעברה לברון היה מספיק גדול, בשביל שזה יספיק בדרך כלל לגמר, למרות כל החסרונות.

  22. גיא א

    5 אוג 2019 17:54:34

    אני לא כך כך מסכים עם שאר המגיבים שמתנגדים לדעה שהובעה.אמנםהכתב צייר את התמונה בקווים קצת כללים מדי, ולמרות דעתו, עדיין ל״שיטת לברון״ יש כמה יתרונות שעזרו לה להביא איזה השג או שניים.

    אבל השורה התחתונה היא שלברון מכריח לבנות קבוצות סביבו וסביב הצורה שבה הוא חושב שצריך לשחק. והקבוצות שנבנות סביבו עובדות בצורה מאד מסוימת שלמרות ההשגים שלה יתכן שהיא לא האופטימלית. דיעה לגיטימית ואני לא מבין למה תוקפים אותו ככה.

    1. גיא רוזן

      5 אוג 2019 18:15:51

      אין בכלל ספק שדעתו של גדי לגיטימית.
      ואני מסכים שאין מקום לתקוף ברמה אישית כותב שמפרסם פוסט (ועוד אחד מנומק) המתאר את דעתו.
      .
      having said that
      .
      על התוכן, על מהות הדעה, ועל ההנמקה, בהחלט אפשר לדון ולהתווכח.
      לדעתי, רוב התגובות לא עסקו בגופו של כותב.

  23. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    5 אוג 2019 18:06:26

    אני מבין את הביקורת, אבל לא מצאתי כאן הייטריות. אולי אפשר היה לנסח את זה קצת אחרת ולשאול האם שיטת לברון היא אכן הדרך הכי נכונה להפיק את המקסימום מלברון, וזו שאלה מעניינת מאוד, שהייתה רלבנטית כמעט בכל נקודת זמן בקריירה שלו. למשל:
    .
    א. קיץ 2014, לברון חותם על חוזה ארוך טווח במיאמי – האם היה זוכה ביותר מאליפות אחת בחמש השנים האחרונות? נשמע לי סביר מאד.
    .
    ב. קיץ 2016 – לאור החלטתו של דוראנט, לברון מחליט לעזוב את קליבלנד ולחתום באוקלהומה, בספרס או בקליפרס, האם גולדן סטייט של דוראנט הייתה מגיעה לשלושה פיינלז רצופים? ממש לא בטוח.
    .
    ג. קיץ 2018 – לברון חותם בפילי או בדנבר – גם כאן אליפות נראית סבירה לחלוטין.
    .
    רוצה לומר, שאין ספק ששיטת לברון הביאה אותו להישגים מדהימים, אבל היא לא בהכרח האופציה היחידה שאפשר היה לאמץ, ומעניין לחשוב על תרחישים אחרים שאולי היו מביאים אותו להישגים מדהימים אפילו יותר.
    .
    פוסט מעניין ורלבנטי, תודה רבה גדי

    1. NBA בדם

      5 אוג 2019 18:47:41

      לברון מתחילת הקריירה שלו תמיד היה שנוא.
      1.בתחילת הקריירה אמרו שאין לו קליעה-שיפר זאת והפך לשחקן אמין מהשלוש.
      2.אמרו שהוא צ'וקר ברגעים קריטיים-לא מעט סלי ניצחון בפלייאוף והמון אחריות ומנהיגות ברגעים מכריעים גם כמסר וחיפש שחקן במצב טוב יותר משלו.
      3.אמרו שהוא חייב קבוצת כוכבים כדי להגיע רחוק-בעונה האחרונה בקליבלנד הוא שיחק עם ערימה של גופות ולקח אותם על גבו לגמר (אפילו שהמזרח היה חלש זה עדיין מדהים), בגמר כמעט לקח מגולדן הגדולה 2משחקים (1 בבית ו1בחוץ באחת מהופעות הגמר הגדולות אי פעם-תודה לסמית' על העזרה באותו משחק).
      כל פעם השלמות במשחקו של לברון מפריעה לשונאיו וכל פעם הם מחפשים משהו אחר, עכשיו מדברים על זה שליד לברון הכוכבים לא פורחים-ממש קיירי ולאב פרחו מאז עזיבת לברון.
      אותם אנשים שכל פעם מחפשים משהו רע במלך זה אותם אנשים שעיוורים כלפי מייקל ג'ורדן ולא נותנים סיכוי לאף אחד לנשל אותו מתואר השחקן הטוב בכל הזמנים(אפילו ג'ורדן הוכיח את פחדו מלברון כששאלו אותו מי יותר טוב לברון או קובי והוא בחר בקובי בגלל יותר אליפויות–קובי הוא מייקל רק בגרסה פחותה ולכן אם הוא יגיד שקובי יותר טוב מלברון אז התואר הנצחי יישאר שלו.
      צפוי וטיפשי מצד ג'ורדן וגם מצד כל שונאיו של לברון המלך הבלתי מעורער של ה15 שנה האחרונות והטוב בהיסטוריה.
      אני עוקב על לברון עוד מהתיכונים וחיכיתי לכישלונו במשך שנים כולל אמצע הקדנציה במיאמי-אבל אז התברר לי שרק בגלל גדולתו חיפשתי בו פגמים ואין טעם לחפש פגמים כי אין והוא המלך של הכדורסל לדורותיו!!

  24. עידן

    5 אוג 2019 19:23:14

    חמישיית העשור של הנבא(העונה הקרובה תהיה שייכת כבר לשנות ה 20)
    סטפן קרי
    גיימס הארדן
    לברון גיימס
    קווין דוראנט
    קוואי לאונרד

    חמישייה שניה
    כריס פול
    ראסל ווסטברוק
    כרמלו אנתוני
    בלייק גריפין
    אנטוני דייויס

    חמישייה שלישית
    דווין וויד
    קובי בראיינט
    פול גורג
    יאניס אנטטקומפו
    למרכוס אולדרידג

    2. חיים

      5 אוג 2019 19:52:09

      חמישיה ראשונה:
      סטף
      הארדן
      דוראנט
      לברון ה-MVP
      מארק גאסול (כי צריך גבוה)
      חמישייה שניה:
      ווסטברוק
      קובי
      קוואי
      פול ג'ורג'
      גריפין
      חמישייה שלישית:
      וויד
      כריס פול
      יאניס
      כרמלו
      דיוויס

    3. caduraraam

      5 אוג 2019 21:11:13

      באמת?
      קליי תומפסון לא מופיע בשם חמישייה?! הצחקת אותי.
      קליי תומפסון נמצא בחמישייה הראשונה במקום הארדן.

  25. חגי "התותח" ניסני

    5 אוג 2019 20:50:09

    תודה גדי.
    .
    שאלת לברון קשה מאוד מאוד לתשובה:
    נשים רגע את שאלת האופי בצד ונצא מנקודת הנחה שלברון הוא אדם מאוד נוח מחוץ למגרש, ובמגרש הרצון שלו לנצח מוביל אותו לשחק בדרך אותה הוא משחק והוא רואה רק את טובת הקבוצה אז:
    .
    חלק ממה שאני כותב חוזר בצורה כזו או אחרת על מה שאמרת אבל נראה לי שזה נכתב קצת אחרת ומעלה עוד זוויות אז זה שווה את זה.
    .
    טיעונים נגד לברון
    1 קבוצות צריכות להשתנות מקצה לקצה בשבילו – מאוד מאוד בולט במקרה של הלייקרס שבסך הכל הייתה שם קבוצה די סימפטית משהו סטייל הקינגס שאם ניקח את סף הכישרון שהיה בקבוצה בתוספת לברון הייתה אמורה להגיע רחוק מאוד כבר בשנה שעברה. (היו פציעות מה שקצת מוריד מערך הטיעון)
    2 תחושת חוסר מיצוי – ניקח את הריסון בארנס כדוגמה – בשנתיים עם קר הוא קלע באחוז אפקטיבי די טוב (סביבות 54%) עם 11 נקודות למשחק פלוס מינוס ובמעבר לדאלס הנקודות עלו והאחוזים ירדו. אם זה כך אז הייתי מצפה שגם יקרה הפוך כאשר שחקן שהוא כוכב של קבוצה קטנה עובר לשחק ליד לברון הייתי מצפה שהנקודות ירדו והאחוזים יעלו עם לאב ועם בוש זה לא קרה, בצורה כזו שאפשר לומר שהנוכחות של לברון אמנם הקטינה את הנקודות אבל הגדילה את האחוזים (כהערת אגב – תמיד יש תנודות באחוזים אפילו של אחוזי העונשין שברור שלא קשורים לשום דבר אז קצת קשה להתייחס לתנודות ספציפיות)
    3 קושי מול מאמנים – זה נראה שלברון לא ניתן לאימון – הוא משחק בכל מקום באותה התבנית מה שלא מאפשר להוציא ממנו ומהקבוצה דברים שאולי יש בפוטנציאל הראשוני. (ואני לא מדבר כאן על "חדר ההלבשה")
    .
    טיעונים בעד לברון
    1 הגעה לגמר – תולים את ההגעה של לברון לגמר רק בחולשת המזרח אבל אם זה כך אז למה יאניס לא הגיע לפחות פעמיים לגמר מקונפרנס כל כך חלש?
    2 נתונים סטטיסטיים – כל שנה הקבוצה של לברון נותנות מספרים פנטסטיים בכל הקשור לצד ההתקפי זה לא משהו -שאפשר להתעלם ממנו.
    3 אם הוא "פוגע" בשחקנים אחרים בגלל הלברון סיסטם אז זה צריך להתבטא באופן רחב ולא רק אצל קווין לאב או בוש – (כמו שכתבתי לעיל בכדי להוכיח את זה צריך להראות שזה לא נגרם מתנודות אקראיות אלא מהשפעה ישירה של לברון וזה מאוד קשה להוכחה)
    .
    גדי אם יש לך כוח לעשות בדיקה היה מעניין לראות איך שחקנים משנים את המשחק שהם לידו. למשל אפשר לראות שקווין לאב בשנים ליד לברון זרק הרבה פחות פעמים במרחק של 0-3 פיט מאשר בשנים שלא שיחק ליד לברון – אותו הדבר בוש (זו אמורה להיות זריקה מאוד יעילה) . נראה לי שנתונים כאלו ועוד נתונים רבים שיש יאפשרו לראות אילו שינויים שחקנים שמשחקים לידו צריכים לעשות על מנת למקסם את השיטה

  28. הציפור הנדירה

    5 אוג 2019 22:05:20

    רואים שמדובר במאמר שנאה ללברון ולא משהו אמתי או כמו שכתב מישהו שהכותב ירה את החץ ואח"כ סימן סביבו את המטרה.
    לברון היה הכוכב הגדול ביותר בקבוצותיו וברור שהכל יעבור דרכו והוא היה פוינט פורוורד מהגדולים ביותר שרק בירד יכול להתחרות בו בזה.
    הוא בהחלט לא סירס אף שחקן וכמו שכתבו זה טבעי ששחקנים שעברו להיות ממובילים בקבוצתם הקודמת לשניים או שלישיים בחשיבותם, שנתוניהם ירדו. לקיירי היו נתונים דומים בסלטיקס למה שהשיג בקאבס.
    לגבי העונה האחרונה, עד הפציעה של לברון הלייקרס היו בדרך לפלייאוף ופציעתו עצרה אותם וסאגת הטרייד על דייוויס שבהחלט באשמת לברון וגם מג'יק החמירה את המצב.

  29. משה פ. לא מבין כלום בטריידים ודראפטים

    6 אוג 2019 00:16:07

    תודה על המאמר, אף שאני מסכים רק עם חלק מהדברים.
    עם לברון יש משהו חמקמק, המספרים והנתונים לא מספרים את כל האמת.

    תראו את דריימונד גרין למשל. באופן מובהק הוא שחקן הרבה יותר טוב כשהוא עם קרי וקליי מאשר עם כל אחד אחר. יש שיגידו שבלעדיהם הוא בכלל לא היה כוכב. בשנות התשעים אמרו זאת גם על סקוטי פיפן. גם קרי וגם ג'ורדן בבירור עשו את השחקנים סביבם טובים יותר. כנ"ל לגבי בירד ומג'יק.

    לעומתם שחקנים כמו לברון, ווסטברוק ואפילו קובי זה משהו הפוך. הם לוקחים את כל התהילה לעצמם, ולא משאירים מקום לאף אחד אחר בקבוצה. הציטוט ההמדובר של גריפין על לברון הוא מדויק. וזה בדיוק מה שמביא את כותב המאמר (והוא לא היחיד) למסקנה שלו. אפילו הנתונים תומכים בו. כל השחקנים יורדים בסטטיסטיקה לידו. אבל זה ברור למה, כי הוא מחזיק בכדור בערך 90% מהזמן שהוא על המגרש.

    אבל האם זה אומר שהוא באמת הופך אותם לגרועים יותר? לא בהכרח. כמו שציינו חלק מהמגיבים רוב השחקנים ששיחקו לידו (חוץ מוויד) לא באמת הגיעו למשהו בלעדיו. כמו שכריס בוש אמר, צריך להתרגל לשחק לידו. זה לא שהשחקנים הופכים לגרועים, הם פשוט לא משחקים בתפקידים הטבעיים שלהם, אלא באיזשהו תפקיד שמתאים במיוחד לצרכי לברון. כך שהם לא מצליחים להביא למקסימום את הכשרון הטבעי שלהם, אבל הם כן מביאים למקסימום את היכולות שלהם לשרת את לברון. ופה הבעיה – כל הקבוצה, השיטה, המאמן והשחקנים מוכפפים לשיטה של לברון והמטרה של כולם היא לשרת את המלך. בנקודה זו אני מסכים לחלוטין עם הכותב.

    אבל כל זה היסטוריה. כי עכשיו נפתח פרק חדש לחלוטין.
    בניגוד לשנים קודמות, לברון לראשונה בקריירה שלו הוא לא לגמרי השחקן הכי טוב בקבוצתו, ולא רק זה, אלא שהגיל עושה את שלו והוא חייב את חבריו לקבוצה כדי להחזיק ולא להתמוטט. שלא תהיה טעות, הוא עדיין המלך. ברוח התקופה הייתי משווה אותו לאודין ות'ור, או לאיירון מן ו… (שכל אחד ישלים את החסר, אבל איירון מן הוא בבירור לא הכי חזק ובבירור הוא כן המנהיג הקובע).

    עכשיו השאלה המרכזית – האם לברון ידע להיות מלך חכם, לקחת צעד הצידה (לא בהכרח לאחור, רק הצידה) ולתת לנסיך הצעיר (דיוויס) את המושכות כאשר הוא המנהיג הזקן ממשיך להיות מנטור חכם שמקבל את ההחלטות, או שהוא יתעקש לשלוט בכח ברזל עד לרגע האחרון כמו שקובי עשה בלייקרס.

    אין לי ספק שאם הוא ידע להיות סוג של לברון-אודין ליד דיוויס-ת'ור, יכולה להיות עוד אליפות אחת או שתיים בקריירה (וזה אם שניהם ביחד ידעו גם לתת קרדיט לקבוצה שלהם ולשתף אותם ברצף המשחק).

    1. הציפור הנדירה

      6 אוג 2019 10:33:35

      גם הירידה ביכולות לא ממש קשורה לשיטת לברון אלא למעבר מכוכבים מובילים בקבוצה הקודמת לשנייםמאו שלידיים בחשיבותם. גן פירס ירד בנתונים לאחר שגארנט ואלן הגיעו.

  30. the block

    6 אוג 2019 04:12:12

    שמע אדון כותב הפוסט הנכבד, הייטריות זה מקצוע שיש להשקיע בו ברצינות. סתם לזרוק אוסף של נתונים שלא מייצרים טיעון קוהורנטי זה מעט מדי

  31. gl

    6 אוג 2019 11:21:43

    תודה פוסט מעניין
    לא סתם שלושת האליפויות שלו הגיעו שאו וויד או קיירי היו בכושר מטורף ועשו הרבה נק ממהלכי אחד על אחד זו הדרך היחידה להצליח לידו
    אני לא מאוהדיו הגדולים אבל מאוד מעריך אותו אם היה יודע לשתף ולשפר תשחקנים שלידו היה יכול להתחרות על העז .
    אני חושב שהשנה הוא ינסה יותר מקווה בשבילו שזה לא מאוחר מידי

  32. tomash

    6 אוג 2019 22:12:28

    תאוריה תמוהה. הרי לא לאב ולא קיירי היו שחקנים שמובילים קבוצה להישגי פלייאוף או לאליפות. הם קלאסיקה של כוכבים בקבוצות בינוניות עד לא טובות. המעבר הזה עם הירידה במספרים זה בדיוק מה שהיו צריכים לעשות כדי להגיע להשגים כאלה. ווייד לקח אליפות אבל ב2010 היה כבר שחוק פיזית

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט