1. ג'ייסון טאטום "לא יכול לחכות" לשחק עם קמבה ווקר

היש מצב שכל העסק עם קמבה ווקר והסלטיקס התחיל בסוף יוני כשאנשי הברנד של ג'ורדן קפצו לפאריז לרחרח פה ושם ולחתום כמה חוזים?

שניים מהם היו ג'ייסון טאטום וקמבה ווקר.

אנחנו רגילים לחשוב על ווקר כצעיר שהוביל את יוקון לאליפות המכללות, אבל האמת היא שהיום הוא גבר בעמיו – כמו שאומרים החברים שלי מהדר הכרמל – המהלך כאציל בין שחקני הליגה הצעירים.

היום גם ווקר וגם טאטום משדרים שהשיחות ביניהם היו החימום וריכוך הדרושים לחתימת הדיל. במיוחד טאטום, שבשעה שהוא מדבר הוא מראה בגאווה את הקולון החדש על שמו.

"לא בקשתי ממנו לבוא לסלטיקס אבל אמרתי לו איזה כיף זה יהיה לשחק יחד, והוא הסכים איתי. כמובן שאמרתי לו שאבין אם יחליט אחרת כי כל אחד חייב לעשות t, מה שטוב ביותר בשבילו".

ווקר, כמובן, היה יכול לחתום רק אחרי שקיירי אירוינג החליט לעזוב את הסלטיקס עבור הנטס, אחד הצעדים המפתיעים ביותר של עונת טריידים זאת.

זה לא אומר שטאטום רצה – או דחף – לעזיבת אירוינג. השניים חברים טובים עם הקשר לדוק ואפילו יצאו לחופשות יחד.

–"אתם שואלים אותי אם רציתי שקיירי יעזוב?" שואל טאטום. "לא. לא רציתי שהוא יעזוב. רציתי שהוא יישאר וקמבה ווקר יצטרף. אתם יכולים לתאר לעצמכם את קיירי, קמבה, ואותי משחקים יחד?"

עזיבתם של שחקנים כאל הורפורד וקיירי אירוינג נתנו את המפתחות לטאטום שעתה – ALMOST BE DEFAULT – הוא נעשה מנהיג הקבוצה והאיש מס' 1 שלה. זוהי ההזדמנות שלו להפוך לסופר כוכב.

2. האם זוהי השנה בה הקינגס תעשה זאת סוף-סוף?

ג'רד דובין שואל אתמול בטוויטר שלו (https://twitter.com/JADubin5) אם הקינגס עשו מספיק בעונה שעברה והקיץ כדי סוף סוף 'לעשות את זה'.

כמובן של'לעשות את זה'ישנם מובנים שונים העונה את אתה הקליפרס או הקינגס. הקינגס לא היו בפלייאוף מאז 2006 וייתכן שעצם הגעה לפלייאוף יהיה הישג, אבל הם רוצים יותר. 13 שנות הבצורת שלהם היו הארוכות ביותר שלהם ב-4 שנים, וזו הבצורת השנייה באורכה בתולדות הליגה.

בעונה שעברה הם היו 'כמעט בפלייאוף' משך 56 משחקים, הווה אומר שיותר מחצי עונה הם לחמו במין תלבושת של פלייאוף מוכנה על המדף, ועכשיו האתגר הוא לבנות על ההצלחה החלקית שהיתה ולהפוך אותה לכניסה גאה לפלייאוף, וישנן סיבות להאמין שהם חמושים טווב יותר משהיו אי-פעם ב-13 השנים האחרונות לעשות זאת אבל כפי שתראו להלן, ואת זה כותב דוק לס כי הוא מוכן לשים את בגדיו ונעליו על כך, הדבר תלוי. ובמה הוא תלוי?

קצת סבלנות.

בעונה שעברה הקינגס היו הקבוצה הרביעית בצעירותה בליגה, אבל היא שיחקה עם צעיריה יותר מכל קבוצה אחרת בליגה (MINUTE-WEIGHTED AGE). ישנו מדד הנקרא Wins Above Age-Derived Expectation (WAADE) metric, ולפיו הקינגס היו אמורים לנצח רק 31 משחקים בהתבסס על גילם. הם ניצחו 39.!!!

הנה:

היתה זו הפעם הראשונה ב-13 שנה שמדד ה-WAADE היה חיובי, וזה סימן מעודד ביותר.

הקינגס משחקת באזור המערבי הקשה, והעונה הם ישחקו בדיביזיה הפסיפית שם ישחקו לברון ואנטוני דייויס, קוואי לינארד ופול ג'ורג', הווריורס עם סטפן קרי ודריימונד קינג (וכמובן תומפסון כשיחזור), אבל הקינגס עדיין מתכננת (ומקווה כמובן) להמשיך בעלייתה בקו ישר בשנתיים האחרונות. היא, הקינגס, מקווה שהצעירים שהיא כה בנתה עליהם, יהפכו לשחקני כדורסל טובים מאד, כפי שבנו עליהם.

את השיפור המשמעותי ביותר עשה, לדעתי, ד'ארון פוקס כשהפך למחלק כדורים טוב ויעיל, והפך את זריקתו הלא-יעילה שהיתה "LONG 2" לשלשה, או לכניסה עם הפלוטר המצויין שפיתח. הוא שיפר את הסיום בטבעת, וקצב זריקות הפאולים שלו הוכפל.

השיפור במשחקו שינה את כל משחק הקינגס. כשהוא היה רוקי, הקינגס היו גרועים יותר איתו על הפרקט מאשר בלעדיו ב-5.8 נק' ב-100 פוזשיונס. בשנה השנייה שלו, הקינגס היו טובים יותר איתו על הפרקט ב-5.3 נק' פר 100 פוזשיונס מאשר בלעדיו. זוהי קפיצה מסיבית בשנה אחת!

בואדי היילד קבר 278 שלשות, יותר מכל שחקן ליגה אחר שלא עונה לשם סטפן קרי, ג'יימס הארדן, או פול ג'ורג'. והוא קבר אותן בדרכים שונות (https://fansided.com/2019/01/24/buddy-hield-elite-shooter-kings-playoffs/). הוא הפך לשחקן אקסטרה-דלישיוס של הקבוצה, וערכו הסגולי עלה בתמידות ובקביעות משך כל העונה כשהוא רוכש יותר ויותר את בטחון חבריו וכבודם אליו כמנהיג.

מרווין באגלי היה מצויין כרוקי כשהוא הופך בס"ה לרוקי ה-6 מאז שנת 2000 וה-26 ס"ה מבין כל הרוקים מאז ומעולם לקלוע 14.5 ולקטוף שבעה וחצי למשחק עם טרו שוטינג % של 55. הוא וג'ו אמביד הם היחידים מבין כל הרוקיס בהסטוריה לעשות זאת בפחות מ-30 דקות, ובאגלי שיחק פעמיים כפול המשחקים מאמביד.

.השלושה האלה לבדם דיים להוות את הבסיס הראוי של הקינגס ליצור קבוצה טובה ומסוכנת.

אבל הם לא לבדם. הוסיפו את הריסון בארנס, בוגדן בוגדנוביץ', ונמניה ג'לינקה המרחיבים את הפארקט, את הארי גיילס עושה מה שהארי גיילס יודע, וספסל משופר עם טרבור אריזה, רישון הולמס, דוויין דמון, וקורי ג'וזף, ומיד קופצת בראשך המחשבה שישנה כאן קבוצה עם פוטנציאל לא סתם 'טוב', אלא רציני.

דעתי? אם אתם רוצים לשמוע את דעתי, אז הנה היא באותיות מודגשות. זה 'האבל' הגדול שלי ממקודם:

הקבוצה הצעירה הזאת תוכל לעשות זאת רק אם היא תשחק הגנה טובה. היא לא חייבת להיות מצויינת או יוצאת מין הכלל בשלב זה, אבל היא חייבת להיות להיות הגנה טובה של קבוצת כדורסל, ולא "הגנה שהיא טובה ועוברת לקבוצה צעירה כזאת". אין כאן הנחות ואיש לא מסתכל בתעודות הלידה של השחקנים. הסיפור פשוט: אתה גבר מספיק חזק ועם אשכים מספיק גדולים לשחק הגנה טובה ב- NBA או לא?

אם הקינגס רוצה להיות קבוצת כדורסל שנסתכל עליה ברצינות היא חייבת לעשות מטמורפוזה מיידית מקבוצה של ילדים-צעירים חמודים ונחמדים – לחיות רעות ומכוערות. אין יותר CUT Y-CUTY. אין יותר BUDDY-BUDDY.

באדי אינו מגן טוב. באגלי עדיין מגן כרוקי. גיילס אינו עוגן הגנה. לבוגדנוביץ' וג'לינקה יש הרבה מה ללמוד עדיין בהגנה.

הישועה חייבת לבוא מטרבור אריזה, אפילו מהספסל. לבארנס יש את הגוף אבל הוא חייב להכניס לנפשו קצת רוע. ג'וזף הוא נועז ויכול לשמור על כל פוינט. לדדמון יש אורך ומהירות.

הבעייה של הקינגס היא ששחקניה הטובים ביותר – 'השלישייה הגדולה' – היא החוליה החלשה (שלוש החוליות החלשות) בשרשרת ההגנה. השחקנים הפחות טובים הם המגינים הטובים יותר.

אי אפשר לתת לשחקנים הטובים יותר בהתקפה אך החלשים יוותר בהגנה את הדקות של הטובים פחות ומגינים יותר.

את ההתקפה של אריזה ושות' אין לשפר בשלב זה. השיפור חייב לבוא בהגנה של 'השלישייה הגדולה'. כשזה יקרה, סקרמנטו לא תפתיע אותי לא רק אם תגיע לפלייאוף, אלא תעלה אפילו לסיבוב השני.