********************************

קודם בקשת הבנה (וסליחה): זהו הפוסט הראשון שלי בוורדפרס המשודרג. בגיל 82 (עוד שבועיים) חידושים לא באים באותה קלות כפי שהם באים לרולם אלרן בן ה-13, חבר הצוות החדש ביותר שלנו שכנראה זרקו לו סמארטפון ומחשב למיטה כשהיה בן שנתיים וכל הדברים הטכניים האלה באים טבעי.

אז בוודאי עשיתי כל מיני שגיאות בעריכה, ואולי אפילו בהקשת מילים כי הכל היה מסובך והיה קשה לי להתרכז.

אני אשתפר מפוסט לפוסט עד שאשתלט על החידושים בוורדפרס שלנו.

תודה

**************************

מייק שמיץ כתב היום מאצר ראשי שכותרתו היתה "דני אבדיה – המועמד הקוטבי לבחירת דראפט גבוהה ב-2020.

הוא מתאר את דני כיצד בסוואגר שהוא כבר פיתח פנה לספסל הספרדי עם 35 שניות לסיום, ובלי להעליב אלא לתת הצהרה, הבהיר לכולם מי יהיה אלוף אירופה U20 העונה.

אני מבסס את מאמרי על הפוסט של מייק שהיה אצלנו בישראל, אבל לא מתרגם אותו במילה במילה. אני מוסיף את דעתי (ותדעו שהיא שלי) ובשעה 18:18 הערב, אציע לכם "אתגר דני אבדיה" בקשר לכל עכניין הדראפט של דני.

אבל כמובן שהפוסט הוא – כללית – מבוסס על הפוסט של מייק שהיום קראו אותו כמה מ-4 מיליון רשומי האינסיידר הגדול מכולם.

הוא מתאר את 4,000 הישראלים שהשתוללו מהתלהבות כשאבדיה צועק לעבר הספרדים – מבלי לעלות על אצבעות אף אחד – ADIOS!

מותר היה לו אחרי משחק של 23 נק', 7 אס', ו-3 חסימות, כולל תואר ה-MVP של הטורניר. "אין שאלה" כותב מייק, "שדני אבדיה הגדיל משמעותית את הסטטוס שלו לבחירת הדראפט.

הוא אמר למייק מה-ESPN: "אני רוצה להיות שחקן משמעותי; אני לא רוצה להיות עוד שחקן NBA משעמם מאירופה. אני מתכונן לעשות הבדל!

"לאיזה מקום אני חושב שהוא הביא עצמו בטורניר זה?" שואל מייק. " הייתי אומר שמקום חמישי הוא לא משהו דמיוני".

אולי הוא לא "העליב" את הספרדים אבל הוא פגע במיתרי נפשם והם התחילו לזרוק פריטים שונים על הפרקט. אבדיה חייך את חיוכו המסויים. היה זה גם חיוך תודה של הסרבי הזה, שהוא קצת BRASH במשחקו, אבל בשום אופן לא מעצבן, מקציף, ועולה על העצבים.

כן, הוא WILL SULK שחקן ששגב, אבל במין צורה המראה רצון לתקן לפעם הבאה ולא להעליב או להשפיל. הוא אולטרה-תחרותי והוא יכסה את פניו בכעס עצמי או FRUSTRATION אבל בכל התנהגותו את הפרצוף המעצבן של לברון , החיוך הדפוק של דריימונד גרין, או את ההבעה המעצבנת של דוראנט כשהוא קובר עוד שלשה דרך גרונך.

זה שהוא מכסה את פניו בעת החמצה שלו, או של חבר קבוצתו – הסיבה היחידה והדבר היחיד הדוחף אותו הוא רצונו העז לנצח. הוא רק בן 18 אבל הוא כבר משדר את ההווייה של וינר גדול. הבודי אימאג' שלו, הסוואגר, ה-PASSION שלו, וה-RIVALROUS NATURE שלו – כולם הראו איזה מתחרה טבעי נהדר שהוא, וזה היה המוקד והעיקר בנצחון ישראל.

את החלר הזה עלי להעתיק מילה במילה:

After Israel took down France in the U20 semis, Avdija made his way to the team bus where hundreds of fans were waiting in celebration. Avdija draped the Israeli flag over his head and walked into the center of the crowd only to be hoisted into the air, leading chants and songs while beaming ear to ear. Shortly after, he was paraded around the crowds, taking selfies with fans and lifting up babies, à la "The Lion King," before being whisked away onto the bus. The celebration was even grander after the win over Spain, with a shirtless Avdija front and center in the mosh pit yet again.

At practice with his club team, Maccabi Tel Aviv, the confidence remains. He'll tal

מה שמייק אהב לראות היה את אימוניו עם מכבי ת"א.

כיצד הוא לא חשש מאחד-נגד-אחד נגד חבריו האמריקאים המבוגרים ממנו בכמה שנים לא בחוצפה, אלא במאבק אמיתי ודוגרי, בוודאי גם כדי להתרגל לסוג היריבים שיהיו לו במחנות האימון בארה"ב.

עוד קטע שחובה להעתיק (האנגלית בסיסית ביותר):

k RIGHT smack to his older American teammates during post-practice one-on-one battles. When I met him for an interview in Herzliya, Israel, he was sporting a white T-shirt that simply read, "F—", uncensored, in red letters. During a performance by Eden Ben Zaken — one of the nation's biggest pop stars — at the Israeli League all-star game, Avdija joined in on the show, grabbing the mic, soaking up the spotlight and belting into song despite shaky vocal chords.

"I really like singing. I'm not a good singer, but I'm trying my best," Avdija said, jokingly. "I think my future in singing is bright."

קצת על האבא:

The swagger runs in the family. His father, Zufer Avdija, played with a similar edge and personality. Born in what was formerly Yugoslavia, Zufer starred for now-Serbian powerhouse Red Star from 1979 to 1990, serving as a team captain. The 6-foot-8 scorer also was a mainstay for the Yugoslavian national team that won bronze in the 1982 FIBA World Championship. He competed against Michael Jordan when MJ was playing for North Carolina.

After an injury while playing in Serbia, Zufer took his talents to Israel, where he eventually met Deni's mom, Sharon, who was a track athlete and basketball player. During a professional career that spanned nearly 20 years, Zufer once scored more than 70 points in a second-division Israel game. Zufer never saw a shot he didn't like, according to former teammates, and he combined that aggressive scoring with a signature mean streak.

---

טוב. עכשיו השאלה הגדולה. עם כל הנאמר ומסופר – –

How will Avdija's game fit in the NBA?

זאת שאלת השאלות. כל מה שנאמר וסופר עד עתה לא יעזור אם אבדיה יגיע לארה"ב ולפתע הוא ייעלם בין כל הסופר-אתלטים האמריקאים השחורים (והלבנים) שזה חזרו משנת משחקים בדוק, במישיגן-סטייט, ובקנטקי.

מיי כותב:

While he still must prove himself at the pro level and doesn't have the tantalizing tools of James Wiseman or the three-level shot-creation potential or athleticism of Anthony Edwards, Avdija, by my estimation, deserves to be in the top-3 conversation, given his skill set built for the modern game.

מה שנותן לאבדיה צ'אנס מצויין היא העובדה שהדראפט הבא לא יהיה מעולה במיוחד לשחקנים זרים!!! הזרים הטובים באמת הם ב-U19 לא ב-U19..

מה שעוד מלהיב אצל דני היא העובדה שבהתקפה הוא משחק כפאור-פורוורד בהגנה, ופוינט גארד בהתקפה.

Defensive improvement

At 6-foot-9 in shoes with a proportionate 218-pound frame and 8-foot-10 standing reach, Avdija should be able to function at the 4 defensively in the NBA for stretches as he gets stronger and gains more experience — opening up a world of lineup possibilities offensively.

כמובן שישנם לו עדיין הרגלים רעים בהגנה, אבל השיפור נראה על כל צעד ושעל. הוא היה שלישי בחסימות בטורניר כשהוא מראה שיפור עצום ממש בטיימינג, ובאגרסיביות שבבלוקים. היו לו 3.0 בלוקים פר 40 דקות. ישנה לו גם יכולת מיוחדת שאינה לצעירים בגילו, והיא הניתור הוורטיקלי שלו. רוב הצעירים מנתרים קדימה. לא אבדיה. לכן הוא נמנע מפאולים בזמן החסבימה שהפכה מצויינת שלו. הוא גם הוכיח את עצמו כמוכן לעשות את הדברים הקטנים, והדברים הקטנים האלה – כמו שלימד אותנו המורה שלנו קווינט – מביאים לדברים גדולים.

הוא גם הוכיח שוב ושוב את הציפייה, וה-ANTICIPATION שלו בהגנה. האינסטינקט שלו בריבאונד הפליא ממש לצעיר כמוהו. השיפור שלו ב-RIM PROTECTION היה יוצא דופן. דבר נוסף שמאד הרשים אותי (את מייק שפיץ) היתה מכונתו להתאים לעצמו למצבים שונים שקרו במשחק עצמו.

Shot-creation skills

כל קבוצת NBA מחפשת בזכוכית מגדלת שחקן צעיר גבוה שהוא "יוצר קליעה". זה מאפשר LINEUP FLEXIBILITY, הדבר שאבדיה מאפשר ועושה שוב ושוב.

"He can shoot the ball, he's playing defense, he's playing offense, he can play post up, he can dribble the ball up, he can play pick-and-rolls, he's smart," U20 teammate Yam Madar said.

אין כאן הרבה מה לתרגם. מדובר כאן על היכולות המצוייטנות של אבדיה בהתקפה:

It starts with Avdija's ability to push off the glass. He is fast in the open court, either moving it ahead through the air with on-the-money outlets over the top or racing up the floor with his dribble. The transition push from a player of Avdija's size is one of the more devastating plays in basketball, given the chaos and cross-matches it creates. Combine that with his basketball IQ and ability to shoot it from deep and his open-court game becomes that much more valuable.

In the half-court, Avdija's intrigue starts with his ability to make pull-up 3s. Now, he shot only 28.6% from 3 during this tournament, and he is a career 58.2% free throw shooter on 306 attempts, which is concerning. But watching him play in person for more than two years, he is not lacking touch. The fact that he can hop into 30-foot pull-ups versus switches or step back into 3s gives him tremendous upside as a half-court shot-creator, even if he's still learning on the job, particularly as a ball handler. Avdija made 2.1 3s per 40 minutes at the U20s, and he is a career 32.4% 3-point shooter on 358 attempts, which likely would be a much higher clip if he were more selective.

With defenders having to at least respect the pull-up, Avdija can then pick teams apart out of pick-and-roll, particularly as a playmaker. While he is extremely right-hand dominant with his handle, he understands how to use his body to put defenders in jail.

While he had major help from breakout point guard Madar, Avdija orchestrated Israel's offense from all over the floor; it is something we've seen in different settings and so impressively that I've suggested lead guard might well be Avdija's best offensive position in the long term.

When he wasn't pushing in transition or operating out of ball screens, Avdija took defenders down to the post, where he is more often than not looking to create for others. This bodes well for Avdija's ability to punish switches in the NBA. He can make a short turnaround, use his strength to create opportunities or employ fairly crisp footwork to draw fouls. He sees both sides of the floor from the block and loves to hit the weakside shooter on the wing.

There's still too much catch-and-hold in his game when he is the primary option, but given the role he is expected to play with Maccabi along with the glimpses he showed at the U20s, there's certainly optimism that he'll be able to adjust to playing more off the ball when necessary.

כמובן שישנם דברים לשפר אבל אבדיה נראה מוכן הרבה יותר מפרשמנים אמריקאים. לכן הוא כזה ENTICING PROSPECT

1. Finishing

Avdija struggled mightily around the rim all tournament, to the point where he appeared to develop a case of the yips for stretches, blowing wide-open right-hand layups or air-balling short floaters. He lacks a degree of physicality as a finisher, too often shying away from contact and lacking versatility in his technique. Predominantly a one-leg jumper, Avdija must find more ways to keep the defense guessing while utilizing his size and strength, in order to benefit in the long run.

2. Shooting consistency

For all the worthy praise about his natural touch, the percentages still speak for themselves. His free throw issues were a problem all tournament, so much so that he started staying after games for extra reps. He would avoid contact around the rim with panic shot fakes in part because of his ineffectiveness at the free throw line. For a player who generally plays with confidence, the mental aspect of his free throw woes is noteworthy.

3. Left hand

As aforementioned, Avdija is exceedingly right-hand dominant as a driver. He will do whatever it takes to get to that right hand, lacking much variety in his dribble moves, often resulting in deep contested 3s because he doesn't have a host of ways to attack. When he is forced to drive left, he'll kill his dribble or try to retreat and re-attack right. If given the opportunity to extend with his left around the rim, he'll shy away. Part of this is because he has spent so much of the past few years dominating the under-18 level in Israel while playing however he wanted. He simply hasn't had consistent opportunity to test himself against greater athletes, given his age and the huge gap between youth and pro basketball in Israel.

4. Decision-making

Avdija still has some flash over substance to his game and can be a bit turnover prone. He is a high-IQ player who generally trusts his teammates, but he'll still jack contested 3s early in the shot clock, airmail a home run pass attempt or break off the offense to go get his own shot. Finding the right balance in his risk-reward style will be important to earning the trust of Maccabi's coaching staff.

5. Inconsistent energy

Part of this is energy conservation while playing a big role, but Avdija walks on the floor too often, sometimes not even crossing the half-court line (a pet peeve among NBA scouts). He has occasional dips in intensity defensively, as well. He loves to point and switch assignments and doesn't always want to leave the paint to contest jumpers.

האם מכבי יתנו לא צ'אנס?

"כמה זה מוזר שכל כך הרבה בבחירה של אבדיה תלוי בכמה מכבי יתנו לו לשחק.

אם יחביאו אותו על הספסל, כל מה שהוא הרוויח לעצמו ב-U20 יילך לאיבוד. הסקאוטים יבואו לת"א ויראו אותו מחמם את הספסל.

המסר שלהם הביתה, לארה"ב?

"היי. חכו. צריכים לחשוב פעמיים."

האם אבדיה טוב כלוקה?

אבדיה עצמו נתן את התשובה הטובה ביותר: "אתה לא יכול להשוות שחקן ששיחק מאות משחקים שח[לצים ביורובסקט לשחקן צעיר כמוני שעדיין לא זכה לנסיון שיש ללוקה.

אבל…

הנה מה שדני אבדיה אומר:

I mean, Luka's a great player," Avdija said of the Slovenian swingman and NBA Rookie of the Year. "I really like him. I really like how he's playing and what he's doing. One of the biggest Europeans to have came from here. But I can tell you Luka's the exception, you know? He played like a grown-up at the age of 18, and I can tell you that it's nice, but I don't want to do that. I like how young I am and how I have this ceiling to improve."

Avdija brings the ability to slide anywhere between positions 1 through 4 in a pinch on both ends. He has basketball pedigree. He has winning instincts and star quality. He also will be facing enormous pressure this season as Israel's first real elite draft prospect while trying to earn a role on a major club.

כך מסכם מייק את מאמרו:

אם מדברים על לוקה, מדברים על שני דברים שונים. עוד שנתיים-שלוש ההשוואה עלולה להיות יותר וולידית. אבל לזכותו של אבדיה, המחמאה הגדולה ביותר לאבדיה היא שהוא ב-CONVERSATION כשמדברים על הטובים ביותר בין הצעירים. הוא גם בשיחה המוקדמת עם ווייסמן ואדווארדס. כמובן שאם הוא "יהיה האופציה החמישית של מכבי ת"א, הדבר יפגע בו, אולי אפילו מאד.

אבל אם מבססים את יכולתו על מה שראינו ב-U20 ועל כמה ששחקנים מסוגו חשובים היום ב-NBA, גם בחירה גבוהה וגם הצלחה בליגה מובטחת לישראלי הצעיר הזה!

כמה פופולרית היא ה-NBA?

כמה פופורלית היא ליגת ה-NBA? לינארד טירטיק מעלה את השאלה הזאת באתלנטיק ואני רוצה להרחיב בנושא.

ראשית, כמה מילים על כדורגל.

שאלתי כבר בעבר 'איזה משחק אתם מעדיפים לראות'. נניח טוטנהאם נגד ברצלונה באיזה שהוא גמר אירופאי או מילווקי באקס נגד דנבר בגמר ה-NBA?

1. אישית (אני מניח שתעדיפו כדורגלI)
2. בטיווי.

הטיווי הוא הוא שמעניין כי הוא שקובע ברייטינג.

 לפני כמה שבועות ניכתב ב-CROSSOVER שהנבא הוא AT THE TOP OF ITS GAME. ניכתב שהליגה מעניינת עתה יותר מאי-פעם בעבר, יותר מתקופה לארי בירד ומג'יק ג'ונסון, ויותר מאשר כשאלוהים שלט בכיפה ואסף אליפויות כפי שאני אוסף צדפים במרטל ביץ' (חוף בצפון קרולינה מומלץ ביותר אם תוותרו על חנויות בגדי הים שכולן מנוהלות ע"י ישראלים מחולון וכפר סבא).

היו לכתבה הזאת מבקרים רבים שטענו שהרייטינג לגמר האליפות בין טורונטו וגולדן-סטייט היה נמוך בהרבהב מהימים ההם של הסלטיקס והלייקרס. העניין הוא ש'עניין' הוא הרבה יותר מרייטיג טיווי בסידרת הגמר.

בשנה שעברה רנדי הארווי כתב בולס אנג'לס טיימס שאף פעם, ב-72 שנות הליגה, ה-NBA לא היתה פופולרית כפי שהיא עתה (ב-2017-18): מספר החוזים בטיווי היה הגדול ביותר (2.5 מיליון טיווי פתוחים למשחק בשידורי NBA, ו-1.5 מיליון ב-TNT) וכן מספר הצופים באולמות למשחק.

אמנם סידרת הגמר בין טורונטו לווריורס היתה הששית מלמטה מאז 1981 במספר החוזים בטיווי, אבל פציעות שחקנים וחוסר ההתלהבות שטורונטו גרמה בארה"ב הן הסיבות הברורות. במשחק הששי צפו רק 7.7 מיליון, שהוא המשחק הקובע עם ציפייה שהינה פחות מחצי במשחקים קובעים בעונות אחרות (בקנדה הסיפור היה אחר לחלוטין אך הילסן רייטטינג לא מתחשב בצופים קנדיים (7.7 מיליון קנדים מ-37 מיליון תושבים לחזו במשחק הששי)

בהשוואה לספuרטים אחרים הכדורסל הוא באמצע פחות או יותר. יחד עם הקנדים, בערך 14.8 מיליון צפו במשחק הששי. בוורלד סרייס צפו בממוצע 16 מיליון, וב-FINAL FOUR ש המכללות צפו בממוצע 17 מיליון. משחקי הפוטבול במכללות וב-NFL עולים על המספרים האלה יותר מפי ארבע באליפות המכללות , ובסופרבול האחרון צפו מעל 100 מיליון צופים.

אבל בסושיאל מדיה ה-NBA צועד בראש כל ענפי הספורט האחרים ברמות. אין כלל השווה. זה נכון בכל 'ענפי' הסושיאל – טייוטרים, אינסטגראמים, סרטונים,

---

ודבר אחרון, ל-NBA יש יותר עוקבים גלובליים מכל ספורט אמריקאי אחר ברמות. אחת הסיבות כמובן היא מספר השחקנים הזרים, שעם 62 היווה שיא כל הזמנים, והסיבה השנייה היא שכדורסל משוחק בכל העולם הרבה יותר מהוקי קרח, בייסבול, או פוטבול.

אבל כדי להיות פייר, חובה לציין שבבייסבול ישנו אחוז גדול יותר של שחקנים זרים מאשר ב-NBA: כ-29% מכל שחקני הבייסבול ב-MLB הם זרים!

---

(