ג'רמי גרנט – החוליה החסרה

היה קיץ שקט בדנבר, באופן יחסי. הם הרוויחו שני שחקנים עם פוטנציאל גבוה מאוד וסיכון גבוה לפציעות בדמות מייקל פורטר ג'וניור ובול בול ומעבר לזה הם שמרו על הסגל הקיים כמעט לחלוטין, כש-3 השחקנים המובילים שלהם בני 21 (ג'מאל מארי), 23 (ניקולה יוקיץ') ו-24 (גארי האריס). השיפור הפנימי שלהם, נוסף על כך שהסגל שלהם רץ כמה עונות ביחד בניגוד לכל כוח אחר במערב, מלבד פורטלנד, יכול להפוך את הנאגטס למועמדים ריאליים למקום הראשון בסיום העונה הסדירה. הם עדיין עשו חיזוק נוסף שלא מוערך מספיק, כשהשיגו את ג'רמי גרנט מאוקלהומה תמורת בחירת סיבוב ראשון.

גרנט הוא החוליה החסרה בחמישייה של דנבר. הוא יכול לשחק כדורסל בקצב גבוה יותר ממילסאפ ויותר מתאים לצד יוקיץ' בהתקפה. הוא קלע העונה ב-39.2% מהשלוש בקבוצה בה חוץ ממנו היה קלע שלשות טוב אחד בחמישייה (פול ג'ורג'). הנאגטס קבוצה שמתבססת יותר על הנעת הכדור ועל משחק שיתופי בהרבה, כך שהוא יכול לזרוק שם יותר. יש לו תנועה חזקה לסל בלי הכדור שיכולה לבוא היטב לידי ביטוי ליד מוסר ברמה של ניקו בקו הקדמי. הניידות המרשימה שלו יכולה להפוך אותו לשותף פיק-נ'-רול מעניין עם יוקיץ', במהלך מסוכן מאוד על הנייר.

התרומה המרכזית שלו, למרות זאת, תהיה בהגנה. מילסאפ עשה עבודה לא רעה בהסתרת החולשות של יוקיץ', אבל הוא שחקן של 25-30 דקות למשחק. גרנט מגן טבעת טוב משני הגבוהים המרכזיים של דנבר והשילוב שלו ליד הסרבי יכול לאפשר ליוקיץ' לצאת מהשמירה על הטבעת לאזורים בהם הוא יותר יעיל, כמו קליטת מסירות (1.4 חטיפות ו-2.4 דפלקשנס במשחק, הנתון הרביעי הכי גבוה מכל הסנטרים של הליגה). ההצלחה של דנבר העונה הושגה בזכות עליית המדרגה בהגנה ועכשיו הם יכולים לעלות צעד אחד קדימה בזכות מגן טבעת טוב כמו גרנט. הם עדיין צריכים שחקן שיכול לשמור על שחקני כנף ברמה גבוהה ואני מאמין שנראה אותם משיגים אחד, אבל גרנט צעד ענק בכיוון הנכון.

הוא היה אחד מהבוקס-אאוטרים היעילים ביותר בליגה בעונה האחרונה וזה חשוב מאוד לדנבר, קבוצה שנתנה ליריבה שלה כמות גדולה מאוד של ריבאונדים בגלל סגירה בעייתית לכדור החוזר. ג'רמי אחד השחקנים המשלימים האנדרייטד ביותר בליגה ונראה שהוא השלים בדיוק את מה שדנבר הייתה צריכה, נוסף על ממד נוסף שהוא יכול לתת לה בדקות בלי יוקיץ'. דנבר תוכל להרשות לעצמה לנסות דקות עם מילסאפ כסנטר ליד גרנט בהרכב שיכול להיות שימושי נגד חמישיות נמוכות שינסו לרוץ, למרות שהוא לא יכלול את השחקן הטוב ביותר של הפרנצ'ייז, עם הגנה חזקה והרבה חילופים. מאמין שנראה אותם מנסים את זה, בין אם בעונה הרגילה או בפלייאוף.

נבחרת ארצות הברית שלי

אחרי כל הפרישות, יש לאמריקאים סגל לא רע. רביעיית המאמנים המדהימה שלהם (גרג פופוביץ' כמאמן הראשי, סטיב קר, לויד פירס מאטלנטה וג'יי רייט מוילאנובה כעוזרים. 8 אליפויות NBA ו-2 אליפויות מכללות כמאמנים ראשיים לארבעתם ביחד) תוציא זהב עם כמעט כל קבוצה שתביאו לה. מוזמנים לרשום את הקבוצה שלכם בתגובות, הנה הבחירה שלי.

סגל השחקנים (12 יכנסו): קמבה ווקר, קייל לאורי, דונובן מיטשל, מרקוס סמארט, ג'יילן בראון, האריסון בארנס, קריס מידלטון, ג'ייסון טייטום, פי ג'יי טאקר, ג'וליוס רנדל, ת'דאוס יאנג, קייל קוזמה, מונטרז הראל, אנדרה דראמונד, ברוק לופז, מייסון פלאמלי, מיילס טרנר.

גארד: קמבה ווקר. אולי השחקן הכי טוב בקבוצה הזאת. 25.6 נקודות למשחק בעונת האן.בי.איי האחרונה בקבוצה חלשה כמו שרלוט, לצד 6 אסיסטים בערב. ווקר הראה שהוא יכול להוציא מקבוצה את מלוא הפוטנציאל שלה כבר במכללות כשסחף את יוקון לאליפות והוא יהיה אחד המנהיגים של הנבחרת הזאת. אין ספק, לדעתי, שהוא בחמישייה הפותחת.

גארד: דונובן מיטשל. השחקן השני הכי טוב שזמין לבחירה. סקורר נהדר עם אתלטיות יוצאת דופן שיכול לפרוח בזירה הבין-לאומית. יהיה מעניין לראות איך יסתדר ליד ווקר, רכז שאוהב את הכדור לא פחות ממנו, אבל שניהם שחקנים קבוצתיים באופן יחסי שיכולים לשתף פעולה. אני מאמין שנראה את פופוביץ' מנסה להפריד בין הדקות שלהם במקרים מסוימים, כשמיטשל יכול לשחק למשל עם קייל לאורי בדקות בהן ירצו לשים דגש על ההגנה.

פורוורד: קריס מידלטון. בדומה ל-2 הבחירות הקודמות, הוא פשוט איכותי יותר מהמתחרים על התפקיד של הסמול פורוורד הפותח. מידלטון יכול מצד אחד ליצור לעצמו ומהצד השני לקלוע טוב מחוץ לקשת ולחיות על היצירה של השאר. יש כאן 3 שחקנים שמסרו לפחות 4 אסיסטים למשחק בעונה החולפת, מה שמבטיח קבוצה עם IQ כדורסלני די גבוה. ההגנה רק מחזקת את הקייס שלו.

פורוורד: ת'דאוס יאנג. בחירה קצת שנויה במחלוקת, לכן אנמק אותה. יאנג מוסר יותר טוב ממקביליו (טאקר, רנדל, קוזמה) ויכול לקלוע מחוץ לקשת, בדומה לקוזמה שלא היה יעיל בכך העונה. ההגנה הבעייתית של קוזמה הופכת אותו לשחקן שיהיה נכס יותר טוב מהספסל ובניגוד לטאקר הוא יכול לעשות דברים יותר משמעותיים בהתקפה מלרווח את המגרש מהפינות, מה שנותן לו מקום ומייצר חמישייה חכמה מאוד.

סנטר: מיילס טרנר. הסנטר שמתאים בצורה הטובה ביותר לחמישייה הפותחת. הראה שהוא יכול לנעול את הצבע באינדיאנה של העונה, נייד מאוד, יכול לקלוע שלשות ומיד-ריינג' ושותף תאורטי לפיק-נ'-רול, הנשק האהוב על ווקר. משלים בצורה נהדרת את החמישייה הזאת ויותר מגוון מברוק לופז, מה שנותן לו את המקום לפניו בסגל על אותה נישה.

ספסל:

גארד: קייל לאורי. עדיין לא ברור אם ישתתף בגלל שעבר ניתוח באגודל, אבל אם כן הוא חייב להיכנס. שחקן חכם שיכול להשפיע על המשחק בלי לזרוק יותר מדי ומנהיג לכל דבר, גם בהתקפה וגם בהגנה. אחרי אליפות NBA היסטורית בעונה בה מסר יותר מאי פעם וזרק 11.4 זריקות בערב, הכמות הנמוכה ביותר מאז שהפך לשחקן חמישייה, הוא משהו שהאמריקאים יכולים להרוויח ממנו. לא אופתע אם נראה אותו מקבל הרבה דקות ליד מיטשל כשחקן שיכול לפרוח גם בתפקיד משני יותר, משהו חשוב לנבחרת שלא עשירה בכוכבים.

גארד: ג'יילן בראון. התלבטתי בינו לבין סמארט, אבל נבחרת עם מיטשל, מידלטון ולאורי יכולה לשמור על כל גארד. בראון שחקן הגנה טוב מאוד בזכות עצמו, יכול לשחק גם כסמול פורוורד ובעל זכות קיום בהתקפה כשחקן שיכול להשיג לעצמו נקודות ולקלוע. הוא יכול לשחק בהרכבים נמוכים כסמול פורוורד והגמישות הזאת מצדיקה מקום בנבחרת האמריקאית.

פורוורד: האריסון בארנס. היה בעבר האופציה החמישית בחמישייה מוכשרת במיוחד וזה הצליח לא רע, להוציא 3 משחקים בסוף 2016. שחקן לא פחות טוב, כרגע, מג'ייסון טייטום, ואולי נכנס לפניו למרות שטייטום מוערך יותר. בארנס יכול לשחק כפאוור פורוורד בניגוד לטייטום והיה טוב ממנו העונה בכל הקשור לבידודים, מה שיעניק ממד נוסף לנבחרת אמריקאית שאין בה הרבה שחקנים שמצטיינים בזה מלבד מיטשל וקמבה.

פורוורד: קייל קוזמה. לא קלע באחוזים מרשימים העונה, אבל סקורר ששווה 18 נקודות למשחק באן.בי.איי. יכול להיות מסוכן במיוחד כשהוא מוקף בשחקנים טובים ממנו, בניגוד למצב באל.איי הבינונית של העונה, והוא שחקן שיכול לשנות מומנטום של משחקים מהספסל. יכול להיות היורש של כרמלו אנטוני בנבחרת ארצות הברית בויתור על האגו ומשחק שמבוסס על ספוט-אפ שוטינג.

פורוורד: פי ג'יי טאקר. יכולה להיות כאן אינפלציה של פאוור פורוורדים, אבל אני לא חושב שארבעתם ישחקו רק כ-4 במשרה מלאה. רנדל יכול לשחק כסנטר וטאקר כסמול פורוורד. הוא בנבחרת כשחקן שיחיה על שלשות מהפינה השמאלית בזמן שהוא מוקף ביוצרים ובעיקר כמומחה ההגנתי, נגד היאניסים והיוקיצ'ים של האליפות הזאת. האיש למשימות מיוחדות.

פורוורד: ג'וליוס רנדל. הוא ומונטרז הארל הגיעו, פחות או יותר, על אותה נישה – גבוה שיכול להשיג נקודות בצבע. הארל שחקן פיק-נ'-רול טוב יותר וזה יכול לתת לו את היתרון היחסי, למרות שרנדל סיים מהלכים כאלה ביעילות מרשימה לא פחות בעונה האחרונה. הוא שחקן פוסט מגוון שהשיג 22 נקודות למשחק בעונה האחרונה בניו אורלינס חלשה ויכול לטרוף את הסלים באליפות, בדומה לקנת' פאריד שנבחר לחמישיית הטורניר באליפות העולם של 2014, למרות שנחשב נמוך ביחס ל-NBA.

סנטר: ברוק לופז. מחליף לא רע לטרנר באותה נישה של ביג-מן שחי על השלשות. חוסם נהדר שיודע לקלוע מרחוק ובעת הצורך, כמו במשחק הראשון בגמר המזרח, יכול להשיג נקודות בצבע. השילוב שלו ליד רנדל, כשחקן שמשחק מבחוץ ועושה בוקס-אאוט לצד אחד מריבאונדרי ההתקפה הטובים ביותר באן.בי.איי, יהיה קטלני. הוא צריך להיכנס.