שבוע מדהים שאזכור לנצח: חוויות מאליפות אירופה עד גיל 20 בתל אביב/ שי בוקר

 

אז כן, בניגוד לעידו יצחקי, לא סיקרתי את טורניר אליפות אירופה לנבחרות עתודה עבור הופס, סיקרתי עבור Sports Around the Globe with Shai Boker שזה אתר שבניתי לפני כשנה כשלמדתי ב"מכללת ספורט פאנל" של נדב יעקובי לכתבים ושדרנים, אבל רציתי לשתף את הסיפור שלי מהשבוע הכי טוב בחיי.

 

Image may contain: Shai Boker, smiling, standing

האתר שאני בניתי התחיל כתוכנית בערוץ של עיירת לקסינגטון, עיירה מחוץ לבוסטון שם גרתי במשך כמעט 12 שנים לפני שחזרתי ארצה בפברואר 2018. שידרתי עבור הערוץ במשך שש שנים (רק בן 24). עד עכשיו הצלחתי להשיג אקרדיטציה דרך האתר שלי לכל אירועי פיב"א של נבחרות ישראל שנערכו בארץ בשנה האחרונה, אלא שלטורניר הנוכחי שהסתיים בתחילת השבוע לא הצלחתי. ואולם, למזלי דובר איגוד הכדורסל של ישראל, חגי סגל, שלפני שנתיים (עוד לפני שהתחלתי את התוכנית שלי בארה"ב) אישר לי להגיע לאילת לערוך ראיון עם שחקנית אירית, אנה קלי שכעת משחקת בשבדיה. קלי שיחקה ארבע שנים בתיכון בו שידרתי (הייתי ב-יב' כשהיא התחילה לשחק בתיכון) כשנבחרת העתודה נשים אירחה את אליפות אירופה דרג ב' באילת (הייתי בארץ במסגרת תוכנית של מתמחים מארה"ב), סידר לי אקרדיטציה וסיקרתי כמעט כל משחק בטורניר ולא רק את נבחרת ישראל. עוד לפני שהטורניר התחיל, לא היה לי ספק שיניפו שוב את הגביע. למה? במילה אחת: דני. בשתי מילים: דני אבדיה.

כפי שציינתי למעלה, זה היה השבוע הכי טוב בחיי וצברתי המון חוויות. החלטתי לכתוב לכם על עשר החוויות שהכי נהניתי מהן:

 

השבוע שלפני הטורניר

5 ביולי (שישי) – ההתרגשות שלי הייתה בשיאה לקראת קבלת האקרדיטציה לטורניר או לפחות חשבתי שאקבל. חבר שלי מאתר ISPORT, רועי ינקלוביץ', שלח אלי הודעת וואטסאפ שהוא קיבל ואמר לי לבדוק את האימייל. בדקתי ולא היה כלום. באותו לילה הייתי עם הוריי שבאו לבקר מארה"ב והמשפחה המורחבת שלי. מצב הרוח שלי התהפך ב-180 מעלות. בשבילי הטורניר הזה הוא גם הזדמנות להראות כמה התקדמתי בשנה האחרונה ועכשיו הייתי בטוח שלא אוכל. פיב"א מעולם לא דחו אותי, אבל כל משחקי הנבחרת עד לרגע ההוא היו בהחלטת האיגוד וחגי סגל שתמיד אישר לי אקרדיטציה. החלום לסקר טורניר בינלאומי התנפץ לי בפרצוף. אבל לא ויתרתי ויומיים לאחר מכן ניגשתי לחגי סגל בזמן טורניר הכנה שסיקרתי ושאלתי אותו מה לעשות. כתבתי לפיב"א וציינתי שדיברתי איתו. עברו שלושה ימים ולא קיבלתי כלום. ויתרתי. קניתי מנוי לטורניר. האופטימיות הבלתי שבירה שלי, נשברה.

12 ביולי (שישי) – השעה היא 1:40 לפנות בוקר ואני באמצע כתבה לאתר שלי על נבחרת העתודה ומה מצפה להם בעתיד. כמעט נרדמתי מול המסך. ניגשתי להטעין את הפלאפון שלי. המסך הודלק והראה לי אימייל מפיב"א ובו כתוב שקיבלתי אקרדיטציה. ההתרגשות שלי הייתה מטורפת כמו שאני לא זוכר ולא נרדמתי רוב הלילה. מכאן רק התחיל השבוע הכי כיף בחיי.

 

הניסים של נבחרת העתודה של ליטא מול יוון (שלב הבתים) וקרואטיה (משחקי הדירוג והעלייה למשחק על המקום החמישי) והשיחה על נס קובנה

טוב נו, הקאמבקים של הליטאים מול יוון וקרואטיה לא היו באותה רמה של אחד הקאמבקים ואחד הסלים הגדולים ביותר בתולדות היורוליג ובכדורסל האירופאי בפרט, אבל הם היו ניסים בפני עצמם. מה הסיכוי שבתוך שבוע אחד קבוצה תחזור מהקבר פעמיים? כמעט אפסי.

ליטא חזרה מפיגור 9 (73:82) מול יוון עם 1:53 לסיום הארכה בזכות מהלך כמו בנס מילאנו: כל אוהדי מכבי תל אביב זוכרים שבפעם האחרונה שהקבוצה זכתה ביורוליג ב-2014, במשחק הראשון מול מילאנו בסדרת ההצלבה, עבירה בלתי ספורטיבית של ניקולו מלי על טייריס רייס ביתרון חמש נקודות לאיטלקים שינתה את הסדרה ועלתה לקבוצתו בהדחה של 1-3 לאחר הפסד במשחק הראשון בהארכה 103:99. היוונים היו ביתרון 83:86 כשיורגוס קמפראיידיס ביצע עבירה בלתי ספורטיבית על ארנס וליצ'קה עם פחות מ-15 שניות לסיום. וליצ'קה ששייך לנוער של ז'לגיריס קובנה דייק פעמיים וצימק לנקודה. בהתקפה הבאה הוא לקח ריבאונד התקפה ומצא את איגנס סרג'יונאס שגם שייך לז'לגיריס לשלשת ניצחון על הבאזר (88:86).

גם במשחק הדירוג מול קרואטיה (יום לפני סוף הטורניר), הליטאים היו בפיגור של 7 נקודות ועם פחות מ-40 שניות לסיום הצליחו להשלים עוד קאמבק גדול בזכות 6 נקודות ב-6 שניות של סרג'יונאס ו-וליצ'קה שצימקו את התוצאה ל-93:92. לאחר החטאה קרואטית, לוקאס אולצ'קאס שאף הוא שייך לאלופת ליטא, סחט עבירה בריבאונד ודייק פעמיים כדי להבטיח לליטא את המשחק על המקום החמישי.

למחרת, לאחר שהליטאים הבטיחו את המקום החמישי עם ניצחון קליל על טורקיה, לאחר שראיינתי את ויטאליוס קוזיס שגם שייך לז'לגיריס, יצא לי לדבר איתו קצת על הטורניר ועל הניסים שחוללו הליטאים. השיחה התגלגלה עד נס קובנה. הוא סיפר לי שהסל של שארפ היה אחד הרגעים שהעם הליטאי ירצה לשכוח אבל יש כאלה שזה עדיין רודף אותם עד עצם היום הזה. וכשאתה שחקן של ז'לגיריס אתה לא יכול להתחמק מההיסטוריה הזאת. הוא עוד הוסיף כי הסל של שארפ שם עם שחולה כדורסל ב"אוול". אני סיפרתי לו שזה היה הרגע הכי מאושר בחיי. הוא סיפר לי שהוא שמע על חולצות הנס שמכבי תל אביב הוציאה לקראת הגעתו של דריק שארפ מול חימקי מוסקבה בדצמבר אשתקד, ובכך הסתיימה השיחה המעניינת ביותר שלי בטורניר.

אני מאחל לויטאליוס שיום אחד יעשה נס משלו עבור ז'לגיריס אבל אשמח אם זה יהיה על חשבון קבוצה אחרת ולא מכבי תל אביב.

בשבילי "נס קובנה" זה הרבה יותר מנס. זה היה הרגע שהתאהבתי בכדורסל ורציתי להיות שדרן/כתב ספורט. בלי הנס, ספק רב אם אני בתחום הזה. תודה לך, דריק!

 

נהג המונית שחשב שאני בן 15

ביום שבת ה-20 ביולי (יום לפני שהטורניר נגמר), חוויתי ללא ספק את אחד הרגעים המצחיקים בטורניר. הייתי בדרך להיכל קבוצת שלמה ליום מלא של משחקים ואני והנהג מדברים על הנבחרת. פתאום הוא שואל אותי איך אני נהנה מהחופש הגדול ושואל אם אני בן 15. אני מתפקע מצחוק ומראה לו את תג העיתונאי שלי ומספר לו שאני תכף בן 25 (11 באוגוסט) והוספתי, "הרבה אנשים אומרים שאני נראה כמו בן 17, אבל תודה על המחמאה…" תמיד כיף להראות צעיר!

 

השיחה עם קארים קווילי הבריטי שמשחק בנוער של ריאל מדריד

קארים קווילי, הכוכב הבריטי שמשחק ב-18U של ריאל מדריד שגמר את הטורניר לאחר שני משחקים בלבד כתוצאה מפגיעה במותנו, ישב לבדו מאחורי השורה השנייה של הכתבים בה אני ישבתי לפני שקבוצתו התמודדה נגד טורקיה במשחקי הדירוג 5-8. התחלנו לדבר קצת ואז הוא שאל אותי איך אני מסקר את הטורניר כי היה בטוח שאני נראה כמו בן 16. אני צחקתי והשיחה המשיכה. הוא שם לב שיש לי אנגלית מעולה ושאל אותי אם אני אמריקאי. עניתי בחיוב. סיפרתי לו על זה ששידרתי כדורסל תיכונים בארה"ב במשך שש שנים וגם על האתר שלי שהתחיל כתוכנית ספורט בעיירה בה גרתי שעבורו אני סיקרתי את הטורניר. הוא שאל אותי מיד אם יש לי אינסטגרם לאתר/תוכנית. הוא מיד עקב אחרי העמוד. שאלתי אותו איך קבוצתו ניצחה את סרביה בשמינית הגמר והוא אמר לי שקבוצתו בכלל לא חשבה שתישאר בדרג א'. הם ניצחו בזכות רצונם לשרוד בדרג א' והוא אף הוסיף, "עשינו מעל ומעבר".

Image may contain: 2 people, people smiling, closeup
סלפי עם קארים קווילי

 

 

האכזבה הגדולה שלי לאחר שיוון בעטה בדלי נגד ליטא

היוונים חזרו מפיגור 15 במחצית הראשונה והשיגו חמש דקות נוספות והזדמנות להילחם על ראשות הבית. התאומים הזהים פאניוטוס ויורגוס קאלצאייקיס השתלטו על המשחק ונתנו ליוונים יתרון 73:82 שנראה בלתי שביר בייחוד כשנותרו רק 1:53 לסיום. אני מאוד רציתי לראיין את התאומים ביחד כי אני תאום זהה בעצמי (עם זאת לא ממש הצליח לי לשחק באותה קבוצה של אחי התאום נדב). אני ועידו יצחקי התחלנו לחשוב על שאלות טובות וגם לנסות לומר את השמות של היוונים בצורה הכי טובה בעזרתו של אהרל'ה ויסברג "מוואלה! ספורט" שיודע המון על הכדורסל היווני. התרגשתי כי ידעתי שהראיון שלי עם התאומים יכול ליצור עניין. כמה עבירות מאוד לא חכמות של היוונים בתוספת לעבירה בלתי ספורטיבית מיותרת לחלוטין עלו להם ב-15 נקודות ב-102 השניות האחרונות של ההארכה, ובהפסד על הבאזר. סיום המשחק יצר מבטים של אי אמונה במה שקרה. פיב"א, למזלי, צילמה את התמונה הכי משוגעת של הטורניר (אני עם החולצה הכחולה משמאל בשורה השלישית, כשגם פאניוטוס לא מאמין שקבוצתו התפרקה).

Image may contain: 1 person
תפיסת ראשים. (FIBA.Basketball)

 

"מזל שיש אותך" – רז אדם אליי

21 ביולי, ראיון לאחר משחק הגמר והזכייה של ישראל באליפות אירופה עם רז אדם. לאורך כל חיי, כשאני מדבר על סטטיסטיקה שאנשים אחרים אינם זוכרים, או אפילו רגעים מהחיים עצמם שקרו לפני 15-20 שנה כשאני עם חברים, תמיד אומרים לי: "מזל שיש אותך". המוח שלי אוהב לזכור כמעט הכל, טוב או רע. להיות כנה, מעולם לא שמעתי את זה משחקן, אבל ידעתי שיום אחד זה יקרה. צפו בראיון שלי עם רז אדם:

 

 

השיחה עם דני אבדיה על לברון ודוראנט באימון הנבחרת לפני שמינית הגמר

טוב, זו לא חוויה מיוחדת, אבל זו הייתה חוויה מפתיעה עבורי במידה מסוימת. מי שקרא את הכתבה שלי על שחקני העתודה לפני הטורניר, ראה שכתבתי שאבדיה מזכיר לי גם את לברון וגם את דוראנט בדרך המשחק שלו. אמרתי לאבדיה שהוא מזכיר לי אותם בדרך המשחק שלו בשני צידי המגרש. אבדיה, אדם מאוד צנוע לטעמי, אמר לי שהוא לא באמת צופה בהם אבל אהב את המחמאה. רק בעתיד נדע אם דני יגיע לרמה שלהם, אבל גם אם לא, יש סיכוי לא רע שהוא יוכל להתפתח ללברון או דוראנט הישראלי. השמיים הם הגבול בשבילו. חשוב לציין כי אחד מהסקאוטים שיצא לדבר איתו מדראפט אקספרס, חשב שהשוואה שלי מאוד מעניינת, כי בהחלט יש אצלו ניצוצות של כוכב עולם עתידי.

 

ההופעה הכי טובה בעיר: עומר או רז אדם?

17 ביולי עד ה-21 ביולי, ערב שמינית הגמר ועד סיום משחק הגמר: בזמן בו רז אדם ונבחרת ישראל התמודדו נגד מונטנגרו בהיכל שלמה, במרחק 550 מ' מההיכל, הופיע עומר אדם מול 50,000 איש בפארק הירקון. אישית, אני מאוד אוהב את השירים של עומר אדם (מעולם לא הייתי בהופעה שלו). מצד שני, עוד לפני תחילת הטורניר, לא באמת ידעתי מי זה רז אדם. ואולם, כשאני חושב על הזכייה של הנבחרת באליפות אירופה, היא לא הייתה יכולה לעשות את זה שנתיים ברציפות בלי "12 משוגעים". הופעת השיא של רז אדם הייתה מול ליטא ברבע הגמר כשסיים עם 17 נקודות ו-3 חטיפות, והראה לחימה מיוחדת. לאחר הניצחון שאלתי את אריאל בית-הלחמי מי לדעתו מופיע יותר טוב. צפו בראיון המצחיק:

אז כן, בניגוד לעומר אדם שהופעתו הייתה רק לילה אחד, רז אדם הוכיח שאין על ההופעות שלו. ובעצם, גם אם הוא לא יאמר את זה, לפחות לדעתי הוא היה השחקן החשוב ביותר בספסל של הנבחרת. אם הייתה אופציה לבחור את השחקן השישי של הטורניר, כולכם יודעים במי הייתי בוחר.

Image may contain: 2 people, people smiling, selfie and closeup
לפעמים צריך להסיר את הכובע בפני לוחם גדול כמו רז אדם.

 

 

כשאחד המאמנים הספרדים שאל אותי על מי אני הולך בגמר

21 ביולי, ערב הגמר – הרבתי לדבר עם הספרדים לפני משחקים מסוימים בטורניר וכשעה לפני הגמר זה לא היה שונה. שאלתי את אחד המאמנים על שלומו של יואל פארה שהגיע לעולם בכיסא גלגלים עקב פציעה בקרסול מול טורקיה ברבע הגמר. המאמן סיפר לי כי הכוכב הצעיר של באדלונה ייעדר בין 2-3 חודשים. אחרי זה המאמן שאל אותי על מי אני הולך במשחק הגמר. השבתי לו: "אני מאחל לכם הצלחה אבל אני הולך עם הסטטיסטיקה. ישראל היא הפייבוריטית". אמרתי לו שאני חושב שישראל תנצח במשחק צמוד 77:88. עוד הוספתי, "אם פארה היה משחק, הייתי נותן לכם סיכוי גבוה יותר לנצח, אבל דני אבדיה הוא שחקן שהופך קבוצה לקונטנדרית, הוא שובר שוויון". המאמן מאוד אהב את מה שאמרתי ואף הסכים איתי שאבדיה הוא שובר שוויון. לאחר הזכייה של הנבחרת, ראיתי את המאמן במיקסזון ואמרתי לו שמאוד נהניתי לצפות בקבוצה שלו לאורך כל הטורניר ואיחלתי לקבוצתו בהצלחה בשנה הבאה.

 

אני וגביע אירופה

לאחר הזכייה של הנבחרת, אחד מאנשי הנבחרת הביא לאזור הכתבים את גביע אירופה הטרי. אני כמעט יצאתי מהאולם, אך כשראיתי את הגביע וכמה כתבים מצטלמים איתו, הצטרפתי. אחרי כל החוויות שצברתי לאורך הטורניר, אין לי ספק שזה היה אחד הרגעים הכי מרגשים. אבל יותר מרגש מזה היה לשמוע את "התקווה" ולראות את ישראל מניפה גביע שנתיים ברציפות.

Image may contain: 2 people, including Shai Boker, people smiling

 

לסיכום, למדתי המון על עצמי גם כאדם וגם ככתב. הבנתי שזה התחום שאני הכי רוצה להיות בו ולפתח אותו לקריירה אמיתית. עם זאת, נהניתי לצפות בכוכבים של הטורניר ולראיין אותם, ואני כבר לא יכול לחכות לראות אותם מככבים ברמות הגבוהות ביותר אם זה ביורוליג או ב-NBA.

לצפייה בשאר הראיונות והתמונות:

עמוד היוטיוב שלי

עמוד הפייסבוק

מוזמנים לעקוב גם באינסטגרם

לפוסט הזה יש 13 תגובות

    1. האמת שידעתי כמעט הכל בקורס. הייתי שם כדי שתהיה לי תעודה ואוכל ליצור קשרים ושיהיו לי יותר חברים.

      בטורניר עצמו הייתי ב-25 משחקים והשגתי לפחות 34 אולי 35 ראיונות.

  1. תודה שי, יופי של חוויה והעברת אותה בצורה מצוינת, מאחל לך המשך קריירה בתחום ושתמשיך לכתוב לנו גם באליפויות הבאות.
    .
    וכן, בן 25? לא נראה בכלל.. (נדוש אבל הייתי חייב)

  2. שי, אני רוצה שתדע דבר אחד: אני, ושאר אנשי הצוות והגולשים (ומידן שהעדיף לצאת מהופס ושראייון אותך עבורי לפני שהיכנסתי אותך כאיש צוות) – כולנו אוהבים ומעריכים אותך. אתה צעיר שעובד ללא הפסק ולא מוותר על שום מכשול.
    אני מי]עריץ אותך, ואני רוצה שכל הגולשים יידעו שהכתיבה היא כתיבה של צעיר שגדל על אנגלית יותר מעברית, ובמיוחד השפה הכתובה.
    אני מאחל לך הצלחה, ותמיד אעזור בכל מה שאני יכול!

  3. שי, נהניתי מאוד לקרוא. אתה כותב בצורה מאוד מעניינת ויפה. תמשיך לצפות בכדורסל ולכתוב עליו. הרבה בהצלחה בעתיד.

  4. שי יפה מאוד, נראה לי שאתה נהנת מאוד מהטורניר ובטח שגם אנחנו מהסיפורים האלו.
    אולי בזכות המראה הצעיר שלך זה גורם להם להיות משוחררים איתך בראיון
    הרבה הצלחה בהמשך

כתיבת תגובה

סגירת תפריט