אני עדיין לא יכול לכתוב חופשי. בא לי רעיון (יצליח או לא – תלוי בכם).

אני מכניס שיר (ארוך) שכתבתי על בריכת בת גלים ליובל השכונה שחגגנו ב-2007. אני מכניס אותו כפי שהוא, והאתגר הוא לחשוב על מקרה שהיה לך כששיחקת, דבר שראית, משחק שהדהים אותך. כל דבר יילך בתגובות.

עכשיו, עם אליפות העולם בשחייה (ראיתם את נצחון האוסטרליות על האמריקאיות ב-200X4 חתירה? שתי הקבוצות שברו את השיא העולמי שעמד 20 וכמה שנים!) מתאים שיר על בריכה...

"בריכת בת גלים" – בלאדה ליהלום ספורט של פעם / מנחם לס

תנסו היום למלא שני יציעים בארבעת אלפי איש לתחרות שחייה!

יום ששי, ה-2 למאי, 2014. אחרי כנס לא יאומן אמש ברמת הנוסטלגיה וההסטוריה שלו של ספורטאי קרית טבעון מ-1949 עד 1961, שנת טיסתי ללימודים בארה"ב (ביניהם בועז ינאי, מיכה קניץ, וספורטאים רבים אחרים שהגיעו ללאומית – 'ליגת העל' של אז, כולל עבדכם הנאמן שבשנת 1958 שיחק עונה אחת בהפועל בלפוריה)  – אני עתה  בבת גלים מחכה לשעה 12 בה יתקיים מפגש משפחתי של משפחת חס וצאצאיה, להחליט מה עושים עם שני הבתים ברח' התכלת 31 ורח' התכלת 29 (הבית החום הגדול בו שוכנת היום מסעדת הדגים הטובה בארץ 'מוסה דג'). מאחר ולא ראיתי פוסטים חדשים להיום, דפדפתי בין אוצרות התיבה שלי ודגתי שיר שכתבתי על בריכת בת גלים ז"ל שאני יושב 200 מטר בבית קפה מול חורבותיה, ולצידה השלד של הקזינו, גם עליו כתבתי ספורים ושירים. זאת היתה הבריכה שהיתה פעם 150 מטרים מחדר השינה שלי, שבו גדלתי וחייתי את חצי 12 שנותי בבת גלים. בבריכה הזאת ניצחתי את "אליפות פלשטינה-א"י לילדים 10 ומטה" בשחיית חזה ל-50 מטרים בשנת 1947, ממש לפני הכרזת המדינה באו"ם.

ללא קשר, הצעה למשקיעים: אם יש לכם כמה גרושים בכיס, קנו  ה-י-ו-ם  בבת גלים. השכונה החצי מתה היום עומדת להפוך תוך 10 שנים ליהלום מיוחד במינו בארץ. שני בתי מלון של 14 קומות מתחילים בבנייה, וקלוב חדש ומודרני לגלישה ווינד סרפינג – STATE OF THE ART – עומד להיבנות ב-"חוף הדייגים". כל הצד של בי"ח רמב"ם עומד להפוך למרכז  שייט מפרשיות עולמי (אליפות עולם בשייט בסירות מסויימות עומדת להיערך שם ב-2015 כי הרוחות המיוחדות לבת גלים עושות ממנה בשני חלקיה ליעדים עולמיים ממש: "חוף הדייגים" לאחד ממוקדי ה-WIND SURFING, וה-"חוף השקט" (שהוא שקט רק ליד החוף; צאו קילומטר לים והרוחות שם הם כמו בסן פרנציסקו. אני מכיר זאת אישית. שחיתי שם עשרות פעמים בילדותי!) יהפוך למוקד שייט מפרשיות עולמי.

טוב. הנה שיר שכתבתי על הבריכה שהתפרסם באתר בת גלים לפני 7-8 שנים:

• בלאדת בריכת בת גלים

  הבלאדה הזאת על בריכת בת-גלים הידועה
  מוקדשת לאלה שעבורם היא סתם אגדה
  ברצוני לפרט בכמה מילות שיר
  את עברה המפואר ומעמדה הנדיר

  במקום שפעם היתה בריכה נמצאת היום חורבה עזובה
  כמו כל סוף ראוי לבלאדה עצובה
  אך למקום היה פעם עבר אחר,
  שבצניעות, בלאדה זאת מנסה לשחזר.

  היה זה במאה הקודמת באמצע שנות העשרים
  שרעיון גאוני צץ בראש אחד המייסדים
  "הבה נבנה בריכה שבכל האוריינט תהיה יחידה,
  בריכה אולימפית עם מגדל קפיצה!"

  הם פנו לאדריכלים יהודים וערבים,
  "בריכה אולימפית היא מה שאנחנו רוצים.
  "לא סתם בריכה, אלא בריכה אולימפית
  שתהיה רק שלנו, בריכה בת גלימית!"

  "מה המיוחד בבריכה אולימפית?" – אדריכל אחד שאל
  "האם זו בריכה מיוחדת, יוצאת מהכלל?"
  -"אתה מתבדח?" המייסדים שאלו,
  "איזה מין אדרכל הבאתם, מי בכלל הוא?".

  אבל הגיב אחד מהאדריכלים
  עם ראייה רחוקה וצמד ביצים:
  "לי אין בעייה לבנות בריכה כזאת,
  אך היא תעלה לך כמה מאות!"

  "אל תדאג ללירות", משקיע הבריכה הגיב,
  וכולו מתמוגג עם מבט מגניב,
  "את בעיית הלירות תשאיר נא לי,
  תפקידך היחיד הוא להיות ענייני!"

  ואז בעל הבריכה העתידי עוצם עיניו
  ולרגע הוא מרגיש כמו יהלום או זהב,
  "אל תדאגו להשקעה או עתיד
  הכל עלי, והעתיד מגניב!"

  ואז לאדריכל היהודי הוא פונה,
  "הקשב לי, ינוקה, והקשב יפה!
  אין כאן מקום לשגיאות או טעויות,
  כי זאת בריכה להווה, לדורות!"

  "בנה לי בריכה עם שמונה מסלולים,
  שאורכה המדוייק הוא 50 מטרים!
  בריכה שתאפשר לכל המנסים,
  לשבור שיאים בכל הסגנונים!"

  "אני רוצה בריכה מדוייקת להפליא
  בה כל שיא יהיה "שיא ארצי",
  ובשני צידיה אני רוצה טריבונה
  שתוכל לאכלס את כל הקומונה!"!

  "כי אני מנבא שלמשחים הגדולים
  יבוא קהל, אולי באלפים,
  הוא ינהר מדרום ומצפון
  ואני מתכנן לכולם מקום!".

  "בצד הצפוני תחפור לי בור עמוק
  לקופצי המגדל – מבלי לשבוק!
  ובראש כל מסלול – מדרגת שהיא גבוהה
  כדי לאפשר זינוק ממש מההפטרה!

  "ומה הסיפור של מגדל הקפיצה?"
  שואל האדריכל, ובעינו קריצה,
  "מה גובהו וממה הוא ניבנה?
  וכיצד מגיעים לקומה העליונה"?

  -"הקומה השלישית 10 מטרים גובהה,
  אך היא לא עומדת שם יחידה!
  הקומה הראשונה היא עבור מקפצה,
  וגובהה המדוייק? 3 מטרים מהריצפה,

  "והקומה השנייה – 5 מטרים גובהה
  ובגובה זה אין כל מטרה ברורה,
  כי בלוח האולימפי עכשיו התבוננתי,
  ושום קפיצה מה-"5" לא מצאתי!"

  זאת תהיה קומת אימונים שתתנשא אל-על
  לפני הקפיצה מראש המיגדל,
  זאת לא תהיה "קומה" טיפוסית
  כי לא ניבנתה למגמה תחרותית!"

  "בסדר", מגיב אותו אדריכל,
  "אך איך מגיעים לסוף המגדל?"
  "מגיעים אליו עם סולם", ענה המשקיע המדופלם,
  "ועלותו כבר כלולה בס"ה המשולם!".

  המשקיע הוסיף, "אני רוצה בסיס רציני,
  כי הסולם – כך אני מבין – יעמוד ב-'אנכי',
  ואני מצווה שכל שלב בסולם 'יישב'
  על עץ קשה כך שלא יירקב!".

  "ואני רוצה שיהיה בית קפה
  לתה , גזוז, או וויסקי לשותה,
  ואני רוצה גם מבנה קטנטן
  לפלפל, ותירס, ושתיית קנקן".

  הבריכה היתה קטנה לחדרי הלבשה
  אז ביקשו מהקזינו את שלהם בהשאלה,
  מהקזינו השיבו , "שמעו לנו, אל תדאגו,
  מה שיש לנו תמיד WILL DO!"

  "ואני רוצה גם בריכה כזאת קטנה
  עם מים רדודים לכל בן ינוקא"
  ושם בבריכה הקטנה הזאת –
  האמינו או לא – למדתי לשחות!

  ובעל הבריכה את דברו לא סיים:
  "אני חייב לשאוב מים, וזה לא ייאמן,
  ממעמקי הים וזה לא פשוט
  כשבמקום פחם יש לך מזוט"

  אבל מכונות השאיבה המשיכו לתפקד
  ורעשן אף-פעם לא הפך ל-"שד".
  פשוט התרגלנו לרעש המנועים,
  עד שהפכו חלק מבת גלים!

  את הבריכה סיידו פעם בשבוע
  עם סיד שהובא מכפר יהושע,
  ואת כל הקירות צבענו בסיד,
  ומה משנה מה הרופא יגיד?

  המים יהיו קצת לבנים, אז מה?
  הכל יתנקה תוך שעה קלה,
  ולמי שהסיד צורב בעיניים,
  נעשה לו "נא" ישר באוזניים. 

  "אני גם רוצה גשר קטן מעץ
  לאלה בבריכה שבים רוצים להתרחץ,
  וסככה מוצלת לכל אורך החול
  לכל אלה שמשחקים "BALL!"

  ותבנה לי גדר גבוהה וחזקה
  כדי למנוע מפרחחי השכונה,
  שירצו ת'גדר שלך להביס,
  במקום לשלם את מחיר הכרטיס,

  "ואני רוצה מערכת רם-קולים
  שאותה תישמע כל שכונת בת גלים,
  ובמערכת צלילי מארשים ידועים,
  לפני התחרויות להנאת הצופים.

  האדריכל בנה בריכה לתפארת,
  שעשתה מבת גלים שכונה מיוחדת,
  שכונה שכל הארץ רצתה לבקר,
  בבריכה קצת לשחות, בקזינו לזמר!

  ארבעים שנה היינו מרכז העולם
  ואחד המקומות המועדפים על העם,
  מכל רחבי הארץ תושבים נהרו
  לספר לחברים ש-"גם הם שם היו"!

  תחת הטריבונות תמיד הסתוגגנו
  כי "מציאות" מגן-עדן תמיד מצאנו,
  כי למעלה ביציעים הגבוהים,
  במקום "סולידי" היו מושבים רעועים

  וכל פעם ששם הסתובבנו,
  מספיק "קש" לפלאפל מצאנו,
  ואותו דבר בריצפת הבריכה,
  כשכל מסות מים הוצאו מתוכה,

  ואז בדוכן בשלושה גרוש וחצי
  קנינו פלאפל, ולפעמים גם "פפסי",
  ומאחורי הדוכן עמד ערבי ומכר
  "סברס על כיפאק, סברס קר!".

  לנו הבת-גלימים היו שלוש אפשרויות:
  להתגנב לבריכה מבלי להיראות,
  כי לנו האוטנטים התגנבות לבריכה,
  היה הטריק הקל בנמצא!

  כל מה שהיה עלינו לעשות מהחוף הצפוני,
  היה לעבור בשחייה את הגלים מהצד החיצוני,
  ואז לשחות לכיוון הגשר
  שם חיכה לנו "איש הקשר".

  שסימן מתי זמן טוב להתגנב
  כשהמציל והשומר לא שמים לב,
  או סתם קפיצה קלה מעל הגדר
  בשעה שהשומר לא היה ער,

  אבל לתחרויות היותר גדולות
  כשהשומרים סתמו את כל הכניסות,
  היתה לנו שיטה אחרת לי'כנס,
  ללא תשלום ובלי להיתפש:

  על חומת הקזינו מאחור היינו עולים.
  האמת? היתה זו דרך חתחתים!
  ואז דרך חלון באה הקפיצה
  ישר לתוך חדר ההלבשה!

  רובנו הילדים במכבי היינו שוחים,
  כל יומיים – אימונים מפרכים!
  בשלישי וששי באחת בצהריים
  היה לנו אימון שחייה של שעתיים!

  איזייה המאמן צועק בקולו הרועם:
  "מנחם, מנחם, ת'-KICK תסיים!
  ולמה אתה מוכפף מרפקים
  כשאני צורח "ישרים! ישרים!"?

  ואז היה זורק חבל למים,
  "עבודת רגליים! עבודת רגליים!"
  ואנחנו מרוב פחד לעריץ,
  עשינו מיד מה שהעריץ!"

  ופעם בחודש לרוב בשבת
  היתה תחרות ביגור או בגבת
  ופעם אפילו אליפות הילדים,
  בים הכנרת בין שני מצופים!

  אבל התחרות המרגשת ביותר
  התקיימה אצלנו, ממש בחצר!
  כל המשפחה, החברים וקרובים,
  חיכו לשחייתי כשהם ביציעים.

   

  

  (השופטים כולם קצינים בריטיים!)

  מוסיקת המארש מרקיעה שחקים
  ואנחנו על דוכן הקפיצה עומדים,
  ואז באה הירייה לזינוק השחייה,
  וכולנו כאחד קפצנו בשורה

  היתה זו שחייה ל-50 מ' חזה
  לאליפות הילדים, אם אינני טועה!
  היה זה לגילאי 10 ומטה,
  ואני בן 9, קטן כפטאטה!

  על עמדות הזינוק 8 ילדים עמדו
  ולפתע כל הפחדים נעלמו.
  "אני באליפות הילדים לחזה!"
  והרגשתי כאלוף, ואני לא מתחזה!

  מימיני ילד מקיבוץ הזורע
  ולשמאלי עוד אחד, מהיכן? לא יודע!
  ואני רואה במסלול השמיני
  את אורי בר-לב שתמיד מנצח אותי!

  הוא ממכבי ברית מכבים עתיד
  והוא נראה בן 12 – וכל אחד יעיד!
  הוא תמיד מנצח וזה מרגיז
  ומבט פניו אומר "אל תעיז!"

  ואז זינקתי עם כולם למים
  כשמתחתי המים ומעל השמיים,
  ואמרתי לעצמי "אתה 'מנחם הקטן',
  ותוכל להביס גם את השטן!"

  ואחרי שחייה שנימשכה כנצח
  פתאום בקיר הסיום נוגע המצח
  "זאת לא הדרך לסיים ת'מישחה!
  זאת ממש בושה וזה לא נאה!"

  אבל כעבור דקותיים בסך הכל
  אני שומע ברור ברמקול:
  "האלוף החדש בשחיית ילדים,
  הוא 'מנחם הקטן', מכבי בת-גלים!"

  ואחרי שבן כתתי עוזי בק
  ל-50 חתירה בחיוך זינק,
  וכשניצח בשיא ילדים נפלא,
  אמר איזייה, "לא רע! כלל לא רע!".

  חשבתי לרגע "אוקיי מנחם, עכשיו אתה נח",
  אבל רגע, מה אם אשכח?
  ידעתי שעלי לספר את סיפור הסולם
  שדרכו עלינו עד קצה העולם!

  לעולם לא אשכח ת'עליה ל-'שלישית'
  שהיום הקופצים עושים במעלית,
  אנחנו? עלינו על סולם רעוע
  שהבטיחו לתקן 'כבר לפני שבוע'.

  הסולם עמד אנכית כשלמעלה הוא קשור
  עם חוטי ברזל חלודים, כדי ליצור 'חיבור'
  רוב השלבים היו עץ רקוב
  כי תמיד, תמיד היה שם רטוב

  והיו שם שלבים כל כך רופפים
  שכדי שלא יתפרקו חיזקו במסמרים,
  ועל הסולם המסוכן הזה עלינו,
  כי לקפוץ מה-'שלישית' תמיד כה רצינו!

  היום היו מכניסים לבית-אסורים
  כל מהנדס שנתן אישורים,
  אך זאת עובדה – וזאת לא בדיחה –
  ששום אסון רציני שם לא קרה!

  ***************

  • המשך שניכתב יותר מאוחר)

    בימי זוהרה של בריכת בת גלים,
    בכדורמיים ושחייה היינו אלופים,
    תנשמת, וואגו וגם עוזי בק
    הם רק כמה שמות שאני מנפק!

    והיה גם שחיין שמו סגל צבי,
    שסגנון גב חדש הוא המציא,
    ומה עם עודד פז, המטורף הנפלא
    ששחה מהקזינו עד ראש הניקרה?

    ליד המגדל היו שערי כדורמים
    שחיכו יבשים עד היכנסם למים,
    כדורמים היה משחק השכונה
    ואין כאן – האמינו – כל הגזמה

    רודי ריהן, האחים ביגר, ואפילו בצלאל בינה
    היו שחקני השכונה לצד כוכבי 'הכח וינה':
    וואגו, ופרנצי, תנשמת, וארנסט בש
    טילטלו 'תתל-אביבים כמו במשחק שש-בש,

    כשהם מעבירים כדור מיד אל יד
    כל הקהל בטריבונה בטרוף נעמד,
    וכשהם כובשים שערים בצרורות
    שכחנו שישנן בעולם גם צרות!

    לקחנו אליפויות, ניצחנו ת'אנגלים,
    ובדרך לנצחון לא לקחנו שבויים,
    ועתה ברור שבכל דברי הימים
    לא היתה קבוצה כמו מכבי בת גלים!

    ***************************

    בשבת בבוקר ביום של אליפות,
    כבר ב-8 הרגשת ת'התעוררות,
    משאיות מגיעות מכל הקיבוצים,
    עם דגלים אדומים ושירי חלוצים,

    וכשהמנון המרינס "מיי דראם איז מיי שוקר"
    התחיל לנגן כבר ב-10 בבוקר,
    האווירה מתחממת והמתח עולה,
    ומהטריבונה כבר שרים "אולה, אולה"

    מוכרי הסברס, התירס והגלידה
    גם הם מתחילים להגיע,
    ואז אין כאן כל שאלה
    שעכשיו בת גלים היא בירת המדינה!

    התחרות מתחילה עם משחה שליחים
    בת גלים, יגור, ו-"ברית מכבים",
    רובן שנפר, נחום בוך ומנדלבאום יורם
    שוחים ראש בראש כמו כרישים בים

    ואז עוזי בק פורץ לראש ומוביל,
    ואחריו תנשמת – כמה הוא יעיל! –
    ואז מיקי הרציג בסגנונו המדהים
    חותם עוד נצחון למכבי בת גלים!
    **********************************

    יום אחד שמועה איומה פשטה כשטפון,
    "אוצו לבריכה, קרה שם אסון!
    המציל פול מה-'שלישית' נחת כאבן,
    והוא בתחתחת הבריכה, ניפתחה לו הבטן!"

    "כל מי הבריכה הפכו אדומים
    מדמו שנישפך לכל הכיוונים,
    אומרים שהיתה נחיתה איומה,
    אבל איך זה קרה לאלוף הקפיצה?"

    בריצה לבריכה הגענו מבוהלים,
    אבל מה זה? המים צלולים!
    "איפה פול? כבר שמענו מה קרה!"
    "מה קרה? כלום לא קרה, פול סתם נמצא בחופשה!"

    אבל הסיפור על פול סירב להיעלם,
    ואפילו שעבר כבר דור שלם,
    עדיין ישנם שיישבעו באימם,
    שאת פול ראו שוכב במערבולת של דם!
    ********************************

    בעל הבריכה היה מר מרגוליס
    שהגיע אלינו מביתו שבג'וליס,
    דוד, מיקי, ובני, היו הילדים,
    שעשו בבריכה לילות כימים,

    כל בוקר כשהבריכה ניפתחה
    דייויד מהמים לקח לגימה
    ואם מליחותם היתה מתאימה,
    לכל העולם הוא תקע נהימה!

    כי את איכות המים מדד דייב בפיו
    ואז היה תוקע מבט מגניב
    כשהמים היו טובים. אך אם לא?
    יותר טוב לא להיות בקרבתו!

    הוא תמיד היה בולע 3 כוסות מים
    כי מנחם בורר אמר שזה טוב למעיים,
    "המלח הוא הרפואה הטובה בעולם,
    ואם תתמיד תהפוך לשאזאם!
    *******************************

    ועכשיו אספר לכם עוד חווייה
    שאולי מזכרון רובכם נישכחה:
    כשהייני מבקרים את יהושע חסן
    הוא היה מוציא טלסקופ מתוך המחסן,

    והיה עושה פוקוס על חתיכות בטריבונה,
    ואז אמר לנו, "אוקיי, שימעו נא.
    זאת הבלונדינית שבשורה שבע
    הייתי נותן לה 'תשע ורבע'

    וזאת היושבת לה בנוח בשורה האמצעית
    מקבלת רק '6' , אבל לא בגלל שהיא עצבנית
    את הציון אני נותן ע"פ סימטריה ויופי
    כי לנתינת "ציוני חתיכות" אין שום קשר לאופי!"

    ואז מגלה הוא לנו סוד כמוס ונורא,
    שבחדר ההלבשה של הגברים בצד התיקרה,
    הוא וחבריו קדחו פעם חור
    שעם גרדרובת הנשים יוצר הוא קו אור!

    "זהו חור עם אפשרויות רבות,
    כשמסתכלים דרכו בשעות הנכונות,
    ביחוד בימים שיש תחרויות,
    כשבנות קבוץ גבת מורידות ת'שמלות!"

    היינו אז בני עשר אולי
    "אבל אף פעם " – כך אמר – "לא מוקדם מדי,
    ללמוד על אנטומיית האישה בפרטים,
    אם דרך החור הנכון מסתכלים!".

    מיהרנו לשם בריצה די פרועה
    ומצאנו סולם שהעמדנו מהריצפה,
    והגענו עד החור בטיפוס מהיר,
    אך כשהסתכלנו דרכו ראינו רק קיר!

    "אל דאגה" אמר חסן יהודה,
    "ישנו פתרון לכל בעייה.
    מחר אביא לכם מראה קעורה
    ועולם ומלואו תוכלו לראות דרכה!".

    את המראה הקעורה הצבנו בחור,
    וכל מה שראינו היה וילון שחור,
    וזה היה הסוף של הפאן,
    לאכזבתו הגדולה של יהודה חסן!
    *******************************

    סופה של הבריכה החל לדעתי
    כשאת הטריבונה פירקו למשעי
    פתאום עמדה לה בודדת בריכה
    ללא טריבונה ומקומות ישיבה,

    ואז באה המכה הנוראה
    שהוציאה מהבריכה נשמה אחרונה,
    החליטו שמגדל הקפיצות מסוכן,
    וחובה לפרקו, לאכסנו במחסן.
    ****************************
    וכשבפעם הבאה ניכנסתי לבריכה
    ללא טריבונה ומגדל קפיצה,
    היא נראתה לפתע כמו סתם מים בחור,
    כמו חסידה ללא כנף ומקור.

    אבל אולי הבריכה ירדה מגדולתה
    כי לאיגוד השחייה היתה חוקה חדשה:
    לא מאשרים יותר שיאים,
    אם הושגו במים מלוחים!

    אז הבריכה שניסתה לחקות אולימפיאדות
    והיתה ביתן של כל המכביאדות,
    הפכה לפתע לעוד סתם בריכה,
    אליה באה כל המשפחה,

    וזה נגד כל כך את הרעיון הבסיסי
    להקים בריכה עם בסיס או-לימפי,
    ומאחר וקאונטריס ניפתחו בכל חור
    עתיד הבריכה הפך שחור משחור,

    סיבה נוספת, אני חייב להגיד
    היתה כי לא רצו יותר לשחות בסיד,
    היום בריכות הקאונטרי מרוצפות
    ופשוט תענוג בהן לשחות!

    וסיבה אחרונה היא המים המלוחים
    שלנו הוותיקים היו כל כך מתוקים!
    ואז להוסיף מכה לחבורה
    גם הקזינו ניסגר בטריקה.

    ***********************

    עכשיו כל שנותר לבקש
    שיופיע משקיע עם הרבה-הרבה קש
    שיסתכל על החורבה ועל כל מה שיש
    ובדיוק כמונו כל כך יתבייש!

    המשקיע, כמו המייסד שיצר יש מאין,
    החליט שאין מקום לייאוש עדיין,
    כי אם ישיג מהעירייה רשיון
    הוא מוכן להתחיל ליצוק בטון

    הוא יבנה בריכה חדשה
    ויחזיר התהילה לשכונתנו הקטנה,
    וזאת תהיה הכרזה מחדש,
    ששוב יש לנו בשכונה, בית מקדש!

  •