*
במילים שלנו, הצ'חצ'חים (אבל לא רק; זה הפרוש!) "הפייסרס תקועים בחור, והאשמה היא ב-NBA"
מה טענתו? הפרי אייג'נסי'ס מחליפים כסאות כמו במשחק מוסיקלי, אבל כשהם מתיישבים הם מצליחים איכשהו להימנע מליפול לחור, ולקבוצה, כמו הפייסרס. וזה אפילו אחרי שנים רבות של 'הצלחה'.
ומה היא 'הצלחה' לפי הגדרתו? להגיע לפלייאוף. הם מגיעים לפלייאוף עונה אחרי עונה. הם קבוצה טובה שנתנה לסלטיקס את כל מה שיכולה היתה לעכל, וקבוצות שונאות להגיע לפייסרס לשחק נגדה כי כל משחק שם הוא מלחמת גוג ומגוג. אבל אף שחקן חופשי שהוא סופרסטאר לא יבחר בה כמקום נחיתה. נמנעים ממנה כמו מדיבוק. אתם יכולים לתאר לעצמכם את קווין דוראנט נוחת בפייסרס? זה כמו ששמעון (מזרחי; לא שימון שלנו) ינחת בהפועל ת"א לשמש יושב הראש שלה בארבע השנים הבאות (זה אני כותב, לא קרביץ)
למה, שואל קרביץ, ונותן את התשובה בעצמו: "הם רוצים לשחק בשווקים גדולים ולא בחורים כמו אינדינאפוליס".
"הם אפילו לא עונים לטלפונים מהפייסרס. הם לא יכבדו אותם אפילו בביקור נימוסין".
אפילו שחקנים מהשורה השנייה של כוכבים, שחקנים ככריס מידלטון או טוביאס האריס לא באו לפגישה.
-"האלו? מי מדבר?"
-לא, תודה. אנחנו כבר בקשר עם מישהו אחר.
"אני (קרביץ) לא אומר שהם STRUCK OUT לחלוטין. הם כן הצליחו לגייס את מלקולם ברוגטון ואת ג'רמי למב. עם האנשים שכבר יש להם, התוספות שהזכרתי, וויקטור אולדיפו בריא, הם שוב קבוצת פלייאוף, אבל הם שוב לא יגיעו רחוק כי דוראנט, קוואי לינארד, או אנטוני דייויס לא יחשבו אפילו לנחות במקום כמו הפייסרס.
הם, בואו נגיד, סמל לבינוניות (הרבה ממה שאתם קוראים אלה מילותי, אבל כל מה שאני מנסה לעשות זה להכניס קצת חיים לכתיבתו של קרביץ).
זוהי הצרה של הפייסרס, ההאוקס, או המג'יק. כל מה שהן יכולות להבטיח לאוהדיהן הוא משהו באמצע, די טוב, מייצג בכבוד את העיר, ואז ניכשלים בהמשך הדרך.
קבוצה כמו הפייסרס לא תעיז TO TANK. זה לא בפילוסופיה שלהם ולא ב-DNA שלהן. אלה קבוצות נחותות שלא תודינה בנחיתותן ותמיד תנסינה להפתיע את הסלטיקס והווריורס של העולם. הן תמיד אי שם באמצע, טובות מספיק לעניין את השפוטים שלהן, אבל אף פעם לא טובות מספיק לנצח את ה-BIG ONE. (טוב, את 'הסרייה האחרונה').
אלה קבוצות שהן LOW REVENUE TEAMS, לרוב בבעלות של קבצנים (טוב, אתם יודעים למה אני מתכוון…), ותמיד נלחמות לנצח 45 משחקים. הן חלק מה-"HAVE-NOTS". מהצד השני ישנן ה-"HAVES".
מה קורע את ה-HAVE-NOTS?
גג המשכורת הרך של הליגה.
בגלל גג המשכורת הרך, הגדולות והעשירות תמיד צדות את מי שהן רוצות, ואת הפירורים משאירות לפייסריות ולמג'יקיות של העולם.
אז מה בקשר לבחירה של הקליפרס ע"י קוואי לינארד? או הנטס של KD ו-קיירי אירוינג?
כן, הם בחרו בקבוצות מהשיכבה הבינונית, אבל מהסופר-ערים של ארה"ב. הם בחרו בשווקים הגדולים ביותר שניתן למצוא.
קרביץ שואל:
"האם זה מצב בריא?"
והוא עונה,
"תנו לי לענות על השאלה. לא, זה לא מצב בריא".
ואז הוא מכה על הברזל החם:
האם מקור הבעייה הוא שאין HARD CAP?
–ABSOLUTELY – הוא עונה !!!
Is this healthy?
Let me answer my own question.
This is not healthy. ללא HARD CUP לא יהיה אף פעם EVEN PLAYING FIELD!.
ואז הוא ממשיך:
"איגוד השחקנים לא יסכים אף פעם להחלטה על סף משכורות קשה וסופני ללא אפשרות לשוברו. השחקנים תמיד ירצו עוד ועוד!!!"
ברור לכולם שסף המשכורת הקשיח הוא רק "הצעה". כמו תמרור מקסימום המהירות. שוברים אותו על ימין ועל שמאל, ואז רק העשירות מהשווקים הגדולים מסוגלות להרוויח ולנצח.
ולכן, הוא מסיים את מאמרו, "קבוצה כמו הפייסרס שהיא דוגמא לאמינות, מהימנות, עקביות, ואחידות – הכל נכון למקום 6 המזרח או 12-14 ב-NBA – כבר 30 שנה, לא היתה אלופה אף פעם, וגם לא תהיה בימינו".
לי ישנם כמה דברים לומר בנידון, ואני בטוח שגם לכם. סתם מחשבות ללא כל סדר הגיוני.
1. בקשר ל-"איגוד השחקנים לעולם לא יסכים לסף משכורת קשיח כי שחקנים ירצו עוד ועוד". זה כלל לא נכון. ישנם בליגה הרבה יותר שחקנים של 3-4 מיליון משחקנים של 30-40 מיליון. השחקנים עם המשכורות הנמוכות שהם הרוב הגדול יודעים שהם לא הסיבה לשבירת התיקרה אלא הלברונים של העולם. להיפך – הם מקנאים ולא אוהבים את ה-40 מיליון שלהם כי הם לא מאמינים ששוויים לקבוצה הוא פי עשר מהם עצמם. לדעתי ה-CBA מוכן לסף משכורות קשה. מי שמסרב לכך היא הליגה עצמה, או – יותר נכון – כמה ביליונרים בליגה.
2. סן אנטוניו היא עיר גדולה. אני חושב שהיא בין 7-8 הגדולות בארה"ב. אבל היא 'שוק קטן' כי היא עיר דרומית עם השפעה מכסיקנית גדולה. זוהי עיר שלא היתה לה כל מסורת כדורסל, ותראו איזה קבוצות-על התפתחו בה בגלל ניהול נכון, מאמן-על, וכמובן מעט מזל. אז הספארס הפכו את סן-אנטוניו לשוק גדול, ולא 'השוק הגדול' גרם לכדורסל עילאי.
3. לפייסרס אין לבוא לטענות אלא לעצמם. קבוצה שהיתה יכולה להיות בית היום לקייל קוזמה או ג'ון קולינס בוחרת במקומם את TJ LEAF (עם כל הכבוד לליף!).
4. הווריורס היא האלופה הגדולה ביותר בעשור האחרון. סטף קרי, קליי תומפסון, ודריימונד גרין כולם הפכו לשחקני הלוחמים ע"י בחירות דראפט חכמות. הפייסרס, פשוט, לא ידעו לבחור נכון.
5. טורונטו היא אחת מהטרופוליטנים הגדולים בצפון אמריקה. היא שוק עצום להוקי (אם כי המייפל-ליפס לא זכו כבר שנים על שנים ב'סטנלי קאפ של ה-NHL) אבל שוק קטן – כמעט אפסי לכדורסל. הם לקחו את האליפות העונה בלי אף בחירת לוטרי, ועם שוק שהוא האחרון שאמריקאי ירצה ליפול לשם. למה? הדולאר הקנדי…הקור והשלג…למה לגור בקנדה כשאפשר לגור בארה"ב?…מי רוצה לשחק כדורסל בעיר שהרייטינג בכדורסל שלה היה 2.8 עד לפני שנה??? אז מה קרביץ בוכה על ה-NBA שפוגעת בפייסרס? היא פוגעת – אם היא פוגעת – בטורונטו באותה צורה.
6. 'שוק קטן'????? האם באינדינאפוליס שמעו על מילווקי? לא רק שיש שם את הגרין-ביי פקרס במרחק שעה נסיעה, אלא שזו עיר עם מזג האוויר בין הגרועים ביבשת. כל מה שצריך הוא למצוא גריק פריק ולבנות הכל מסביבו. לפייסרס היה פעם אחד כמעט כמוהו – רג'י מילר.
7. פורטלנד טריילבלייזרס היא אחד השווקים הקטנים בארה"ב, אבל בעל הקבוצה פול אלן, אחד ממייסדי מיקרוסופט, הוא בעל הקבוצה העשיר ביותר מכולם (יותר מסטיב בלמר, עוד אחד ממייסדי מיקרוסופט ובעל הקליפרס). אמנם זאת הרשומה כבעלת הבלייזרס היא ג'ודי אלן, אחותו, אבל זאת רק כי הוא שם אותה כ'מנהלת' לייצג אותו. בין עשרת המנהלים העשירים ביותר ב-NBA, 6 הם בעלי קבוצות בשווקים 'קטנים! הפייסרס היא בשוק קטן, אבל בעלה הוא בעשירייה הראשונה של בעלי הקבוצות מבחינת $$$!!!!!!!
8. השוק הגדול ביותר בכל ה-NBA, והקבוצה היחידה שהיא SOLD OUT בכל משחקיה היא הניקס. ולמרות השוק הענק וקהל אוהדים אכזרי, היא בור הצואה של הליגה עונה אחרי עונה. אותו דבר הלייקרס של השנים האחרונות.
9. מספיק נשיא (או CIA אחראי על פעולות כדורסל) גרוע מאד אחד להרוס שנים על גבי שנים של הצלחת בקבוצה, ולא משנה באיזה שוק היא נמצאת. לארי בירד היה מאמן טוב מאד (ועונה אחת אפילו מצויין) של הפייסרס. אבל כנשיא הקבוצה הוא הרס אותה לאיזה 5-6 שנים טובות. לגודל בעיר או גודל השוק לא היה כל קשר לכך.
10. הטובות נעשות טובות יותר כי קל להן בגין "חוק לארי בירד". מאחר ולקבוצה כמו הווריורס מותר להחתים את שחקניה הבוגרים למשכורות שאינן נחשבות בתוך תקרת השכר, כמה שהקבוצה טובה יותר, קל לה להחתים את שחקניה הטובים (כי יש לה כאלה!) בעוד שלקבוצות כמו הפייסרס אין "שחקני לארי בירד" ממשיים שכדאי לדסקס כאן. אין לזה קשר לגודל השוק. זה עניין של "גלים": פעם אתה בטופ, וזה עוזר לך להישאר בטופ עד הירידה, ואז לוקח גל שני – אחרי שנים רבות בד"כ, לעלות שוב על הגל.
11. ישנם בעלים קמצנים וישנם בעלים פזרניים, וזה לא תלוי בגודל העיר או הקבוצה. בעל קבוצה 'פזרן' כמו לייקוב של הווריורס המוכן לשלם כל סכום כמס מותרות כדי לשמר את שחקניו, יכול לשמר את שחקניו (אם הם רוצים…KD לא כל כך רצה) ע"י תשלום מס עונש. הוא תמיד מאמין שטיב הקבוצה יחזיר את מס המותרות כפליים ויותר.
12. קבוצות כמו אינדיאנה הן האחרונות ברשימת המקומות הרצויים לשחקנים חופשיים. אתם יודעים מי היה השחקן החופשי הטוב ביותר שהגיע אי-פעם לפייסרס? דייויד ווסט בכבודו ובעצמו! זה לא בגלל גודל השוק או גודל העיר. בפוטבול – אין שחקן שלא רוצה לשחק בגרין-ביי פקרס! אם לאינדיאנה היתה סופר-קבוצה, הרבה "חופשיים" היו חפצים ביקרה.
13. תיקרת שכר קשיחה תעזור מאד לקבוצות כמו הפייסרס שאין להן סופר כוכבים. נניח תקרת השכר הקשה היא 120 מיליון. ונניח שלברון עומד על 45 מיליון, ו-AD – כשיהיה 'חופשי' – יבקש מקס אף הוא. מה זה משאיר ל-10 שחקנים אחרים. קבוצה כמו הפייסרס יכולה לשלם לאולדיפו 20 מיליון, ואז יש לה 100 מיליון ל-11 שחקנים נוספים!
