מבשלים עם כוכבי הליגה / Ljos

במעמקי המוח שלכם, אתם יודעים שהגוף של שחקני הליגה, הסופרמנים והאדוניסים של העת המודרנית, נבנה בהדרגה ועם מחשבה רבה מאחוריה. השחקנים עובדים עם צוות שלם של מאמני כושר ותזונאים שמטרתם להביא את הגוף האנושי לשיא יכולתו, ואז עוד קצת. אבל אתם לא ממש שמים לב לעבודה האפורה והקשה הזו של שחקני הליגה שמתרחשת רובה ככולה מאחורי הקלעים. ה-NBA הוא עסק כלכלי, ולכן אי אפשר שנדבך כל כך חשוב מחיי השחקנים יעבור ללא ניסיון להשיג רווח.

לכן, בתקופה מתה זו, קיבלנו מהם את המתנה (תמורת הסכום הנמוך של חוזה מינימום אחד) האולטימטיבית – ספר בישול של כוכבי הליגה!

כדי לפרסם את הספר, הליגה הוציאה קטעים נבחרים ממנו לציבור. לא טמנתי את ידי בצלחת והבאתי לכם את הקטעים שפורסמו עד כה. בתיאבון.

קובי בריאנט

המנה שלנו היום תבוא מיפן. לא, זו לא תהיה המנה שנקראת על שמי. אני אכין היום את המנה שנקראת "איקיזוקורי". זה לא רק רצף הברות יפניות שנשמעות חביבות. כדי להתחיל, לכו למאגר המים הקרוב לביתכם. התבוננו במים השקטים. הקשיבו לקולה המרגיע של תנודת המים, אחורה וקדימה. אחורה וקדימה. הניחו את הידיים בתוך המים. חכו לרגע המתאים. ושלפו את הדג הכי גדול מתוך המים. בתנועה חדה הוציאו את סכין הציידים שלכם וחיתכו את הדג לאורכו, שופכים את מעיו על הרצפה, בזמן שהוא מתפתל בזרועותיכם. זרקו אותו לצלחת והמשיכו לחתוך אותו תוך כדי שעיניו הענקיות מסתכלות עליכם בתחינה. הביטו בעיניים הרוטטות שלו. הביטו! זה, כאן בדיוק נמצאת מנטליות ממבה! אל תעזו להוריד את העיניים ממנו. תראו את החיים יוצאים ממנו. משאירים מאחוריהם כלי ריק שעד לפני רגע שחה בהנאה מסביב לחוף האהוב עליכם. תתענגו על זה.

חלשים.

אתם חלשים.

ניקולה יוקיץ'

אמרו לי שהדבר הכי חשוב לספורטאי מקצועי זה פחמימות. בשמחה הסכמתי. בורקסים. צ'יפס. שוקולד/אוריאו/חמאה מטוגנת. והכל עם תוספת קאימק. וליטר קולה בצד. אבל מדי פעם מגיע מישהו ואומר שאני צריך מעט להפחית את כמות האוכל השמן שאני צורך. בדיוק לרגעים אלו אני שומר את המתכון הכי חשוב בחיי.

זה מתחיל עם פסטה. נבשל אותה "אל דנטה" ואז נוסיף אליה את המרכיבים החשובים ביותר, אלו שבלעדיהם לא הייתי מי שאני על המגרש: סירופ מייפל, רוטב שוקולד, מרשמלו, פופ-טרטס ואם אן אמ'ס. המשיכו לבשל עד שלא תשמעו יותר את רעש הפיצוח של האם אן אמ'ס. בתיאבון. ואין בעד מה.

ג'יימס הארדן

אתם מכירים את שיטת הבישול הייחודית שלי. כולכם ראיתם אותה בפעולה. קחו סיר והתחילו לערבב את חומרי הגלם. המשיכו לערבב. ולערבב. אל תדאגו מהמבטים של בני המשפחה שלכם שיעמדו עם השעון ויחכו לאוכל. התעלמו מילדיכם הבוכים מרעב. גם כשהקטן בחבורה ינסה לנשוך ברעב את הכלב, תמשיכו בשלכם. התרכזו בערבוב. זה הדבר היחיד שחשוב בעולם. הם יבכו. הם יתלוננו. הם ירעבו. אבל כולם יודעים שהאוכל שלי תמיד יוצא מושלם.

via GIPHY

ג'ימי באטלר

קודם כל, תנו לתנור להתחמם מראש. חם יותר. עוד קצת. בזמן שאתם דורשים מאחד הצעירים שיקלף בצל עבורכם, תביאו עוד תנור כדי להגביר את החום. זה עדיין לא מספיק. תמלאו את החדר בתנורים. דחפו תנור בכל פינה. תגבירו את החום. תמשיכו להגביר את החום. עוד. עוד. עוד!

עכשיו אתם יכולים לצאת ולהשאיר מאחוריכם את השאריות השרופות של המטבח.

לברון ג'יימס

ארבע מסעדות אנגליות זכו לכבוד הגבוה ביותר בעולם המסעדנות, הר הראשמור של הענף – שלושה כוכבי מישלן. שתיים מהן מנוהלות על ידי צרפתים. השלישית שייכת לגורדון רמזי. היום אנחנו ניגע במישלן ונלמד להכין מנה מהמסעדה הרביעית והטובה מביניהן.

– ג'ורדן בישל יותר טוב!

"קולו של המרעה" נקראת המנה. בעזרת אוזניות היוצאות מתוך סלע קטנטן ומשמיעות רחשי רוח בשדה פתוח, אתה אמור להרגיש שאתה עומד בפני שטח אדמה אמיתי, ייצוג של כדור הארץ בו אנחנו חיים. כדור ארץ קטן ועלוב למראה שאתה הולך לבלוס ולהשמיד.

– הכי טוב אי פעם! העוצמה, החוכמה. אף אחד לא יבשל יותר טוב מהמלך

על מצע פירורי פנקו ושעועית ירוקה נפזר חתיכות מבושלות קלות של סטייק פרה, סטייק גדי בחלב אימו, סטייק עז…

– עז?! בחיים לא תהיה העז

על אפך וחמתך הוא כבר עז

– הוא בחיים לא יסיים להכין את המנה הזו

– הוא כבר סיים אותה ואכל אותה וזו הייתה המנה הכי טובה אי פעם

אני חושב שיצא פה קצת בלאגן. אני אקרא לשף של המסעדה שיעזור לי להכין. נקרא גם לגורדון רמזי כגיבוי.

דריימונד גרין

אספתם המון פוקימונים לאורך השנים. חלקם הקטן יהיו אלו שיעזרו לכם לנצח ולהיות אלופי המכון. הם אלו שאתם לא רוצים לאכול. גם כי הם חשובים לכם לאליפות, וגם כי בגלל המאמץ הבשר שלהם יהיה סיבי ומר. אתם רוצים לאכול את הפוקימונים האחרים. אלו שרק שם כדי לעזור לעבור את 82 המאמנים של העונה הרגילה ללא פציעות לפוקימוני מפתח, ולא תשתמשו בהם ברגע האמת במכון. חייהם חסרי הדאגות ליד הפוקימונים החשובים יותר יגרמו לבשר שלהם להיות רך ונגיש.

למנת פתיחה אתם יכולים ללכת על סלט פוקימונים דל קלוריות: עלה מבלבזאור, בלספראוט, אודיש קצוץ. בשביל להוסיף לטעם אפשר לשבור טוגפי מעל הסלט.

כמנה ראשית אי אפשר לטעות עם טנגלה וכדורי וולטורב. ממליץ להוסיף מנת לשון ליקיטונג מבושלת במי סקווירטל. מעדן.

לקינוח ג'לי ג'יגליפאף הוא הבחירה הקלאסית. אך הרחיקו את חבריכם הטבעונים מהמנה, כי היא מכילה מג'יקארפ טחון.

קיירי אירווינג

מנהיגות זו דרך בודדה. בדרכנו להיות אנשים אנשים שלמים, עם חופש מחשבה מוחלט, אנחנו צריכים לעבור בדרכים שונות. בית ספר זה לא דבר אמיתי. כי הוא נגמר. אבל הלימודים אף פעם לא נגמרים. מלמדים אותנו בבתי ספר שזמן הוא דבר אמיתי, אבל אני יכול לגרום לזמן לנוע מהר או לאט. אומרים שרואים אותי עוזב את הקבוצה, אבל, כאילו, איך מראות הן אמיתיות אם העיניים שלנו לא?

גורדון הייוורד

לא כל אחד יכול להשיג את המרכיבים האקזוטיים הטובים ביותר. לא לכולכם יש חזירים מאולפים מוכנים להסתער על כל פטריית כמהין שגדלה לה בערבות ניו אורלינס. וגם אם הצלחתם, בזכות ניהול קר ומוצלח, להשיג את מרכיב העל שלכם, לפעמים הם לא לטעמכם, אולי חריפים מדי, או שלא תמיד קל לשמור על הטריות שלו בזמן שקיוויתם. רק תראו מה קרה ללובסטר שהואכל בגללי עז שהואכל בזהב טהור שתכננתי להכין ממנו את המנה. במקום, אני אלמד אתכם איך אפשר לפעמים… לרמות. להחליף את המרכיבים שאתם מכירים במרכיבים יותר נגישים ויותר תפלים, ללא רגשות אשם.

בוסטון היא עיר השעועית. ומה מנת השעועית הכי מפורסמת? צ'ילי קון קרנה. אבל לא כולם אוהבים את החריפות של הצ'ילי. לכן אפשר להחליף במנה בכל פלפל אחר, שיותר יתאים לחוש הטעם הלא אקלקטי שלכם. גמבה זו בחירה טובה.

קארי הוא תבלין פופולרי במטבח ההודי. אבל לא כולנו יכולים לשים את ידינו על התבלין הנדיר. אבל כל אחד מאיתנו יכול לשים את ידיו על המקלדת, לגגל "קארי" ולגלות שבמקור מדובר בתערובת תבלינים משתנה לפי האדם שמכר אותה. מה שזה אומר לכם, זה שאתם יכולים לאסוף כל תבלין שיש לכם בבית ולקרוא לו "קארי". שקדים טחונים ומעט מלח? גם טוב.

רוברט סארבר

כבעלים של פיניקס סאנס, אני יודע איך לרצות קהל שלם שמחכה לך ולתוצרת שתגיש לו לשולחן. אותו הדבר בדיוק גם בבישול. למשל, מי לא אוהב גלידה?

הגלידה המפורסמת של סארבר היא בעצם גלידה שעשויה מסרירצ'ה. הרבה אנשים אמרו לי "רוברט. סרירצ'ה זה רוטב. לא מכינים אוכל מזה". ולהם עניתי "אבל הכנתי, וזה מה שיש". הגלידה יוצאת בטעם סרירצ'ה, וזה לא אמור להיות כך. אבל איתה נעביר את עונת החורף הקרירה, עד לתקווה שבקיץ הבא אכין גלידה חדשה. יש פה הרבה עובש מסביב, אולי גלידה בטעם גבינה כחולה.

קווין דוראנט

אמצע הלילה. אתה עומד מול המקרר כבר כמה זמן. היית כבר אמור לקחת איזה חטיף לילה ולחזור למיטה. אבל אתה לא יודע. אתה לא יכול להחליט מה. לא שיש הרבה אפשרויות. אבל אתה מרגיש שאתה חייב לבחון הכל. מה יגידו עליך אם שוב תבחר לא נכון? אתה זוכר מה קרה כשלקחת חתיכת פסטרמה, גילגלת אותה ולפני כל ביס מרחת מנת חרדל נדיבה? אמרו שאתה לא יודע לבחור. לא משנה שזה כל מה שהיה לך אז במקרר. ואת הפעם ההיא ששפכת כל רוטב שמצאת על חתיכת קאפקייק? זה היה פיצוץ של טעמים. קטשופ, טריאקי, סחוג, הכל בביס אחד מתוק בריגוש של חושים! אבל שוב, התגובות. אנשים נגעלו. אבל הפעם זו הבחירה החשובה. זו שאולי אתקע איתה לנצח. זו שיזכרו באמת. עכשיו שוב הדדליין הגיע, והאמת שבמצבי הרפואי קשה להמשיך לעמוד פה ולחשוב. אנשים מצפים לשמוע מה אבחר. אני לא יכול להמשיך לחשוב רק מה אנשים יחשבו עלי. אי אפשר לגרום להם להפסיק לחשוב?

קוואי לאונרד

תפוח אדמה.

מיקרוגל.

5 דקות.

שתי טבעות אליפות כנגד כל הסיכויים.

באיחור, משהו. מזל טוב לטורונטו על האליפות!

 

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. "אתם חלשים."
    ענק , איסלנדי!
    .
    (זה יהיה פוסט של "10" עגול, אבל יורד ציון בגלל הגבינה הכחולה. ובגלל יותר מדי מלח. על הפצעים.)

  2. Ljos זה אחד הפוסטים הגדולים שיצא לי לקרוא בהופס. הומור משובך. אהבתי במיוחד את המנות של באטלר וקאווי. תודה רבה.

  3. יצא לך מוצלח מאוד, שמח שאתה מתאושש.
    רק שכחת את קארים. נבטי עולש ומי מעיין סודיים, הנובעים ממערה שרק הוא מכיר מאנטוליה, צ'מליהמשין.
    למען האמת גם זה לא. קארים פשוט צם.
    אנשים לא יודעים, אבל קארים העביר את כל הקריירה שלו בצום מוחלט.
    הקרבה אמיתית, שגרמה לו לשחק רק עד גיל 42.
    איזה פספוס.

  4. אהבתי מאוד את קיירי ובאטלר.
    קובי – הוא לא רק מבשל ככה, זה גם משקף את חיי האהבה שלו, כמו שתעיד מישהי מקולורדו.

  5. הייתי מוסיף את לברון שבוחש בקלחת, את דרק רוז שחתך לעצמו את האצבע איך שהתחיל לחתוך את הסלט ואת ג'ארד דאדלי שאוכל ישר מהסיר

    1. הייתי מוסיף גם מתכון עם הרבה אלכוהול לארון ביינס, כל מה שיעזור לו להעביר עוד יום בפיניקס.
      אולי איזה מתכון עם עכבר חי, או מה שזה לא יהיה שנחשים אוכלים היום, בשביל פלינקה.
      וגם מתכון עם בייצים לסימונס, קצת בשר בשביל השערות בחזה, ושיהיה משהו עם הרבה גזר שישפר לו את הראיה מרחוק.
      ואיזה מתכון פיוז׳ן ויאטנמי, מלזי ניו-זילנדי לכל החברים מדטרויט, שסוף סוף יהיה שם משהו מעניין בפרנצ׳ייז הזה.

      סליחה, נסחפתי.

  6. אוי ענק. מישהו צריך לקשור אותך למקלדת (הםם זה רעיון).
    בכל מקרה שלא תחשוב לרגע שהמנחה הזו מוחקת חובות עבר. אם תשמע קול של עץ עגול נוקש בעץ תדע מי בדלת.

    1. אתה יודע איך זה.
      אתה מתיישב כדי לעשות משהו, פתאום הדחיינות מתחילה להשתלט, אתה מחפש בנרות מה לעשות, מתעורר בך דחף עמוק להתחיל לנקות את הבית במקום, אתה מנסה להתחיל לנקות אבל הדחיינות מתעוררת לה שוב ומכריחה אותך לחפש דרכים אלטרנטיביות, וככה עד שאתה נופל על משהו שאתה מצליח לעשות. גם לחובות נגיע.
      הן ישולמו במלואן.

  7. מעולה, ואפילו הצליח לעורר בי תיאבון (אין אולסטאר שיבשל, אבל יש פה למטה מטבח של שילשולץ, למי שמכיר את חיי ההיטק…), רק שכחת את המנה הישארלית שתרם כספי: צלחת מלאה בדגני בוקר. כן, הם נראים בדיוק כמו שהאמריקאים אוהבים, אבל הטעם? זה עדיין תלמה…
    .
    תודה רבה ליוס

  8. עם "אלו שרק שם כדי לעזור לעבור את 82 המאמנים של העונה הרגילה" הפלת אותי על הרצפה
    עם קוואי זו כבר הייתה פגיעה מדוייקת בטחול.
    חוצמזה שאני אישית חובב את הגלידה של סארבר. עם מלח גס.
    בכללי כל דבר גס זה סבבה
    🙂

  9. עלי להודות שחצי מהכתוב היה הרבה מעל הבנתי ובינתי, אבל מה שהבנתי היה גדול, בעיקר קובי, קיירי, ובאטלר. בכמה מהקטעים רמת הבלטריסטיקה שלך עולה בהרבה על פרי-דמיוני. אני אומר זאת כמחמאה

  10. תודה לכולם!
    שמח שלא רק אני נהניתי כשכתבתי את זה.
    .
    דרך אגב, הליגה הכריזה שבקרוב היא תחשוף את המתכון המיוחד של זאיון וויליאמסון. לאף אחד אין מושג במה מדובר ולאיזה כיוון הוא ילך, אבל מומחים כבר טוענים שהוא יהיה המתכון הכי טוב בספר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט