שחקנים שאסור לשכוח: אנטוני מייסון – דם, זיעה, דמעות, ומוות בלא-עת בגיל 48 / מנחם לס

שחקנים שאסור לשכוח: אנטוני מייסון – דם, זיעה, דמעות, ומוות בלא-עת בגיל 48 / מנחם לס

כך פתח דובי עופר שלנו את הפוסט שלו ביום שאנטוני מייסון ניפטר. אני לא מצטט את דובי כדי לחסוך לי 'עבודה'. אני מצטט את דובי כי אני לא מסוגל לכתוב זאת טוב כמוהו. הוא מתאר את ההווייה הנקראית אנטוני מייסון טוב יותר משאני יכול, או הרבה שניסו לכתוב עליו (http://www.hoops.co.il/?p=41628)

********************************

הנה מה שדובי כתב:

אנטוני מייסון נפטר היום, 28/2/2015. בתחילת החודש הוא עבר אירוע לב, ומאז אושפז במצב קריטי. היום אחר הצהריים עבר האיש הגדול עם העפעפיים הכבדים לעולם שבו הבירות תמיד קרות, הסטייקים גדולים ומדממים, וכל זריקה היא צ'אקה, גם אם לקחת אותה עם ידיים מיושרות מעל הראש. אבל למען האמת, בעולם הבא האידיאלי של מייסון כנראה אין יותר מדי צ'אקות ולא מהלכי התקפה מלוטשים. לעומת זאת, יש שם הרבה ליטרים של זיעה, בשר אדם בכמויות, כדור כתום אחד וגופיה כחולה מספר 14. כי לא משנה מה עשה אנטוני מייסון לפני 91' או אחרי 96', בשבילי הוא תמיד יהיה הלב הגדול והפועם של הניינטיז ניקס. ולמען האמת, עבורי – אוהד מתוסכל כבר 30 שנה – הוא המורשת של הניקס יותר מכל שחקן אחר.

אנחנו זוכרים אותך, וזוכרים לך רגעים בלתי נשכחים מתולדות הניקס היפה, האמיצה, והלוחמת. כשאנטוני מייסון יצא לפרקט זה נראה כל כך אנטוני מייסון, שאפילו 20 ומשהו שנים אחרי, הלב עדיין מתגעגע ומייחל להתרגשות שעוררה הקבוצה הנפלאה ההיא. מייסון היה לוחם בין לוחמים, חלק מרכזי בקבוצה שהשאירה הכל על המגרש – זיעה, איברים פנימיים, שיניים ודמעות.

אם היום אני יכול לצפות שוב בגמר שובר הלב של 94', זה רק בזכות הגעגועים לאופי של קבוצה ההיא, ולהתרגשות שחשמלה את האוויר בכל פעם שראיתי חמישייה במדי ניקס עולה לפארקט של הMSG כשאנטוני מייסון היה המיופה כוח שלה. הנציג הראוי לייצגה יותר מכל אחד אחר.

יכולתי לכתוב על הכישרון של מייסון. בחיי שהיה לו. אולג'ואן בשיאו ושאקיל הצעיר, הענק והעצבני. וינס קרטר כשעוד היה אייר קנדה, ומייקל ג'ורדן, את כולם שמר מייסון בהצלחה. "אני אוהב לעשות הגנה", הוא אמר פעם, "למדתי שחקנים כדי לשמור עליהם, למדתי דרכים שונות לשמור על שחקנים שונים, ואני פשוט אוהב לצאת לשם ולעשות את זה".

אי אפשר לשמור בכזאת הצלחה על כזה מגוון רק עם רוח לחימה. אחרת גילי מוסינזון היה בNBA. כדי לשמור על אולג'ואן, שאקיל וג'ורדן צריך גם כישרון. תציצו בו מול החלום ב94' ותלמדו על עבודת רגליים, זריזות ידיים ועל איך נראית הגנה כשעושה אותה שחקן שגם מבין וגם רוצה.

למרבה הצער, ההערכה והאהבה של אוהדי הניקס לא מביאה תארים. מייסון היה השחקן השישי ב95' ונבחר לאולסטאר פעם אחת במדי שארלוט, ב2001. על היכל התהילה אין על מה לדבר כמובן. אפילו להופס מייסון הגיע רק אחרי פטירתו, ובתור השוואה לאנטיתיזה צחורת החיוך שמובילה היום את הניקס.

רק למזכרת, הנה אחד השחקנים שהערצתי יותר מכולם:

כיצד ניתן להוסיף על פתיחה כזאת של דובי?

אז רק אסיים איך שהוא.

אנטוני מייסון נולד בפלורידה. שיחק ב-NBA, בקבוצות ליגה G, ובחו"ל מ-1988 עד 2001 . עונתו הטובה ביותר מבחינת סטטיסטיקה היתה דווקא בשרלוט הורנטס.

אבל אנטוני מייסון ייזכר תמיד בקרב אוהדי הניקס כשחקן החשוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר שלא זכתה בתואר אלופה בכל שנות ה-NBA, זאת של שנות 1994 ו-1995.

אנטוני ניבחר רק בסיבוב השלישי בדראפט של 1988 ע"י פורטלנד, כבוגר טנסי סטייט יוניברסיטי. חמש שנותיו הטובות ביותר היו עם הניקס מ-1991-1995 (וכולל), אם כי שנה אחרי, כשהוא כבר בשרלוט הורנטס, הוא ניבחר ל'איש הששי' של הליגה, לחמישיית ההגנה, ולקבוצה השלישית של ה-NBA.
*

לא שבניקס הוא לא היה כל אלה ויותר, אלא שבגלל אופיו המופנם לקח לאנשי ה-NBA שנים להכרתו, והוא קיבל ב-1995 ו-1996 את כל ה-ACCOLADES  (שבחים; כבוד; תוארים) שהיה זכאי להם שנים לפני.

ב-1996 הניקס החליטה לפרק את הפרונט-קורט הנפלא שהיה להם – מייסון, פט יואינג, צ'ארלס אוקלי, וצ'ארלס סמית', ולעשות טרייד של מייסון שהביא לניקס את לארי ג'ונסון.

למייסון היתה את עונתו הטובה ביותר עם ההורנטס ב-1996 כשב-43.1 דק' משחק הוא קלע 16.3 נק' עם 11.4 ריב', 5.7 אס', וארבעה טריפל דאבלים לאותה עונה, ואז החלה ירידתו היחסית עש שבעונת 2000 הוא הועבר בטרייד למיאמי היט.

הטרייד של אנטוני מייסון החל את הירידה של הניקס, ירידה ממנה היא לא הצליחה  להתאושש עד עצם היום הזה.

הנה בקיצור נמרץ סך הקריירה שלו ב-NBA:

Career NBA statistics
Points 9,656
Rebounds 7,279
Assists 2,963

 

 

הניקס של 1995-1994: "BLOOD, SWEAT. AND TEARS"

הייתי שם, אישית, כשדם, זיעה, ודמעות – הרבה דמעות – זלגו עם ההחמצה של ג'ון סטארקס שעלתה לניקס באליפות. ישבתי אז יחד עם עפר שלח בשורה 5 באולם ביוסטון, שנינו אוהדים/חולים של הניקס, וראינו את החלום מתפוצץ בפנינו בשני הפסדים רצופים. אנטוני מייסון נתן את נשמתו אבל האכים אולג'ואן, אדריאן קלדוול, פיט צ'ילקאט, זק זבאק, רוברט הוריי, אוטיס ת'ורפ, וצ'ארלס ת'ורפ היו גבוהים מדי, ומאחור היה טון של כוכבים: סם קסל, קני סמית', מריו אלי, וורנון מקסוול, וכמובן קלייד דרקסלר.

הניקס היתה אחת מקבוצות הנשמה הגדולות של ה-NBA. אבל לא היה לה מה זה כשרון. מצד שני לא יכולת שלא לאהוב את המלחמה והעוז של שחקנים שהיו חייבים לשחק נגד יוסטון האדירה, שחקנים כגון דרק הארפר, ג'ון סטארקס, אנטוני מייסון, צ'ארלס אוקלי ופטריק יואינג והמחליפים גרג אנטוני, צ'ארלי וורד, דאג כריסטי, יוברט דייויס, צ'ארלס סמית', הרב ויליאמס, ומונטי ויליאמס. היום אין כבר קבוצות כאלה – גם ליוסטון וגם לניקס לא היה שחקן אחד ממש חלש שלא יכות להשתמש בו בין כל ה-12. אני זוכר את שמות רוב השחקנים בע"פ, עד כדי כך הייתי מעורב פיזית ונפשית בסידרה הזאת.

משחק ראשון ביוסטון הרוקטס מנצחת 78-85. משחק שני ביוסטון הניקס מנצחת (!) 91-83. חוזרים לתפוח הגדול לשלושה משחקים. רוקטס מנצחת את הראשון 93-89, הניקס לוקחת את הרביעי 84-91, ואת ה-5 85-91 – כשאת כל המחצית השנייה אנחנו עם עין אחת על הפארקט ועין שנייה בטיווי (שהיה לכל עתונאי על שולחנו) לראות את הרדיפה בהייוויי של L.A אחרי אוג'יי סימפסון. איזה סיפור: על הפארקט משחק גמר ה-NBA ובטיווי משטרה רודפת אחרי החשוד ברצח מתועב. 

הניקס מובילה 2-3 כשטסים לשני משחקים ביוסטון. 22 שניות לסיום. רוקטס מובילה 84-86. פט ריילי לוקח טיים. אנחנו שואלים אחד את השני למה ריילי לא מכניס את אנטוני דייויס, קלעי השלשות הטוב בליגה. ג'ון סטארקס לוקח את הזריקה האחרונה מהצד לשלוש. החטאה. באזר.

המשחק ה-7 היה DOWNER שאיני רוצה להיזכר בו. יוסטון מנצחת 84-90, והיא אלופה.

אנטוני מייסון ללא ספק שחקן הניקס מס' 1. איזו מלחמה ה-2.00 מ' הזה לחם נגד חאכים אולג'ואן והאחרים כי לפטריק יואינג היו בעיות עבירות כמעט בכל משחק בסידרת הגמר הזאת (בגלל רצון שגוי להראות לעולם שהוא לא נופל מחאכים וכתוצאה מכך הוא הגזים בשמירה לוחצת על אולג'ואן) .

ההחטאה של סטארקס:

*

אחרי הפרישה

חייו של מייסון היו סוערים עם UPS AND DOWNS לאורך כל הדרך.

יש לו ארבעה ילדים (3 בנים ובת) מארבע נשים שונות. הוא מכיר באבהות רק של שניים מהם.

בעת מותו אשתו היתה מוניקה, אבל לא ברור מי מארבעת הילדים הוא שלו.

 

"I Got a Story to Tell"

מייסון וחברתו לשעבר (לפני מוניקה) הם נושאי וגיבורי השיר  http://"I Got a Story to Tell ע"י The Notorious B.I.G.. היכנסו אל השיר. אדם ישן עם אשתו של חבר,הניכנס הביתה ורואה אותם. ה-B.I.G לא מזכירים את אנטוני מייסון בשם, אבל אומרים שהוא "מוקדש לשחקן ניקס מסויים"Fat Joe סיפר ל-ESPN שהשיר הוא על אנטוני מיייסון.

למייסון היה כשרון משחק ל-TV

In the TV series New York Undercover, Mason appeared in two different episodes, playing himself in one. He also plays a pickup player in the 1996 film Eddie, and himself in Woody Allen's Celebrity.

In addition, Mason appears in the Diamond D rap video "Best Kept Secret", dunking his way through the video on a New York City playground basketball court.[18]

מותו של מייסון

אנטוני ניפטר מהתקף לב. היו לו בעיות לב שנתגלו שנה לפני. הוא ניפטר בבית חולים במנהטן.לקלוט את מהות הניקס ההיא של ששת שנותיו של אנטוני מייסון יצא האלבום הנפלא – דם, זיעה, ודמעות, עם עיניו החודרות של אנטוני מייסון על הכריכה:

אנטוני מייסון כחודש לפני התקף הלב שגרם למותו:

*
עד היום אין הסכמה אם אנטוני מייסון ניפטר מאותו סינדרום שמתקיף ספורטאים צעירים, כמעט כולם שחורים (רג'י לואיס, פלורנץ-ג'ו, וכל האחרים – עשרות רבות של ספורטאים שניפטרו ממה שמכנים היום סינדרום ה-The sickle cell trait (SCT). במחקר אחרון, מתוך 2,643 שניפטרו מ-SCT עשרים ושניים היו אתלטים צעירים בגילאי 16 עד 32, ומתוך ה-22, 15 היו אתלטים שחורים!!! (https://medicalxpress.com/news/2011-04-young-black-athletes-sickle-cell.html)

הנה כמה תמונות שבחרתי לזכרו:

*

*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*

אחד משחקני הנשמה המיוחדים מכל אלה שראיתי כאן ב-58 שנות קירבה גדולה מאד ל-NBA. כמעט בא לי לומר שלא ראיתי או הכרתי שחקן נשמה כמוהו ב-NBA בכל שנותי כאן.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!
Subscribe
Notify of
47 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
שמואל קלימי
שמואל קלימי
23/07/2019 8:08:30

פעם קראתי שהוא היה במבחנים בהפועל ראשל"צ, אי שם בסוף שנות ה-80 תחילת ה-90…

גיא רוזן
גיא רוזן
23/07/2019 8:42:15

הדבר הכי מפתיע שאפשר לכתוב על שחקן שסיים את הקריירה עם 2 שלושת (מ-12 ניסיונות) ?
שבכדורסל של ימינו הוא היה מצטיין יותר מאשר בכדורסל של שנות ה-90'.
.
מייסון היה הגרסה המוקדמת לדיימונד גרין. 201 סנטימטרים של שרירים ונחישות. הוא שמר נהדר על עמדות 3 – 5,
ואין לי ספק שהוא היה מסתדר מצוין עם הצורך לצאת לקו ה-3 בכדורסל של ימינו.
.
בהתקפה, בדומה לגרין, הוא לא היה בגדר "נעלם". הוא היה שחקן פיקח שידע לנהל משחק ברמה גבוהה מאוד. אי אז בשנות ה-90', לא ראו שחקנים שמנהלים משחק מהעמדה שלו,
אבל זה לא מנע ממנו להיות חלק מהותי מניהול המשחק של אותה שארלוט מפתיעה של 97' (עם מאגסי בוגס הננס, דיבאץ', גלן רייס, ושורה של שחקנים אלמוניים שאיישו לסירוגין את עמדה מס' 3),
כאשר הוא מסיים עונה עם 5+ אסיסטים למשחק (שני רק למאגסי בקבוצה. אני די בטוח שבאותה עונה לא היה עוד PF עם מספרים שהיו קרובים לשלו).
.
תודה, מנחם. תודה, דובי. תענוג של פוסט על אחד מהשחקנים המיוחדים ששיחקו בליגה.

דורון שאוהבכם
דורון שאוהבכם
24/07/2019 0:03:28

חיזוק נפלא גיא לכתבה טובה

אהרון שדה
אהרון שדה
23/07/2019 9:02:36

תודה רבה בהחלט מזכיר נשכחות …

נתן
נתן
23/07/2019 9:13:14

מייסון היה שחקן מיוחד. חזק מאד עם כתפיים רחבות, אבל גם ידיים מאד זריזות שאיפשרו לו להגן לפני שחקנים. הכדרור שלו היה כל כך טוב, שריילי השתמש בו לפעמים כמוביל כדור.
היה דיבור שינסה לשמור על ג'ורדן, אבל בשביל זה צריך גם רגליים זריזות….

דינגו
23/07/2019 9:19:47

איזו כתבה מעולה. זוכר את הלוחם הזה בקרבות עם הבולס.

Smiley
Smiley
23/07/2019 9:34:28

תיקון קטן, הניקס הרי התמודדו מול הרוקטס בגמר של 1994. דרקסלר הגיע לרוקטס בעונת האליפות של 1995.
.
מייסון היה חתיכת לוחם. גוש בשר ושרירים ששחקנים לא רצו לפגוש. הוא ידע לנהל משחק מעמדת הפורוורד עם אחלה ראיית משחק. לצערו הוא היה חוסם את עצמו בזריקה…

Smiley
Smiley
23/07/2019 9:39:08
Reply to  Smiley

בנוסף, דאג כריסטי הגיע ב-1995 לניקס ולא היה בקבוצה שהגיעה לגמר ב-94. קורי גיינס, מיודענו, היה בניקס באותה שנה.

רותם אלרן
23/07/2019 9:43:08

תודה מנחם, שחקן שהכרתי אבל לא ידעתי עליו הרבה לפני כן.
הכתבות האלה גורמות לבאסה שלא יצא לי לחזות אז בקבוצות האגדיות של שנות התשעים והשמונים

אשך טמיר המקורי
23/07/2019 17:50:04

באסה מוצדקת. זה היה עולם אחר לגמרי.

amitlahev
amitlahev
23/07/2019 10:22:11

תודה רבה. שחקן מעורר השראה. כמו שגיא כתב, היא אב הטיפוס של דריימונד גרין.

אוהד שיקגו (לשעבר סקלבריני)
אוהד שיקגו (לשעבר סקלבריני)
23/07/2019 10:29:04

מעולה, אני די בטוח שאומרים ״בטרם עת״ ולא ״בלא עת״

פאקו
23/07/2019 11:14:48

אפשר גם וגם.

פאקו
23/07/2019 11:15:25

מעולה דוק ודובי. אחד השחקנים המפחידים (גם במובן החיובי) שעלו על המגרש.

הציפור הנדירה
הציפור הנדירה
23/07/2019 12:24:24
Reply to  פאקו

המאמר הזה הוא רק של מנחם שהביא ציטוט ממאמר של דובי שהובאה הכתובת שלו.

הציפור הנדירה
הציפור הנדירה
23/07/2019 11:24:42

יוברט דייוויס, לא אנטוני דייוויס! ויש לציין שסטארקס באותו משחק היה בכושר קליעה גרוע מבחוץ, כך שריילי הוסיף חטא על פשע.

אסף
אסף
23/07/2019 12:58:22

תודה דובי ומנחם. מייסון ראוי ביותר למקומו בפרויקט.

Berch
Berch
23/07/2019 13:19:06

כתבה מעולה על אחד השחקנים האהובים עלי.
איך אהבתי את הניקס בשנים האלה.
אפילו ב"הטורף" יש שחקן שממש הזכיר לי אותו….
ושאלה קטנה
בשיר של ביגי הוא זה ששוכב או זה שנכנס ?
🙂

Avri
Avri
23/07/2019 13:48:21
Reply to  Berch

בטוח זה ששוכב. אין הרבה אנשים שהיו אמיצים דיו לשכב עם הבחורה של מייסון. זה כמו לשכב עם החברה של פוטין, גזר דין מוות.

פאקו
23/07/2019 14:08:56
Reply to  Avri

דווקא ההיפך. השיר הוא על ביגי עצמו ששוכב עם החברה.

פאקו
23/07/2019 14:09:33
Reply to  פאקו

(וזה הגיוני כי ביגי כבר לא עימנו)

Berch
Berch
23/07/2019 15:42:11
Reply to  פאקו

תודה אבל קשה לי להתייחס לתשובות שלכם כמבוססות אמפירית.
מראה שזה מבוסס על ספקולציות, חצאי אמיתות והיקשים לוגיים.
סורי
מחכה לתשובה מגובה בוידאו או לפחות תגובות.
בכל מקרה מייסון נגד ביגי זה משהו שהייתי שמח לראות. יותר שווה מקארל מלון נגד דניס רודמן
🙂

פאקו
23/07/2019 16:31:11
Reply to  Berch

מי ששפך אור על זה היה הראפר Fat Joe, חברו של ביגי, לפני שלוש שנים. הנה הראיון (הקטע הרלוונטי מ-2:15):
https://twitter.com/HQonESPN/status/732311338454679552

אבל משפט המפתח שלו פה הוא מה שהוא אומר "אנחנו הראפרים נוטים למתוח את האמת…"

ו- +1 על המשפט האחרון שלך. אולי בזירה הגדולה בשמיים.

Berch
Berch
23/07/2019 16:42:34
Reply to  Berch

מצאתי…..
ביגי הכניס לאשה בזמן שמייסון נכנס הביתה….
אוי הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר
https://theboombox.com/diddy-confirms-biggies-i-got-a-story-to-tell-anthony-mason/

Avri
Avri
23/07/2019 22:02:41
Reply to  פאקו

ביגי, מייסון, חתיכת טעם בגברים יש לבחורה הזאת… בטח היום היא נשואה לגלן דייויס.

Avri
Avri
23/07/2019 22:03:29
Reply to  Avri

ובוגדת בו עם קנדריק פרקינס.

ברוך רובין
ברוך רובין
23/07/2019 13:37:22

תודה דובי מדהים, כאשר פותחים את ההגדרה במילון ללחימה לנחישות וללב ענק התמונה של מייסון מופיעה, היה מגן אדיר לתקופתו, עדיין מול שחקני ההתקפה הגדולים אין יותר מדי מה לעשות. השחקן ההגנתי שכל קבוצה רוצה

יוני לב ארי
23/07/2019 13:41:06

אני עד היום לא מבין למה בניקס ממשיכים לחפש לבנות קבוצות התקפה. בניו יורק רק קבוצות לוחמות מצליחות

דובי
דובי
23/07/2019 13:42:27

עצוב, בחיי. עצוב ומרגש להיזכר.
תודה על הקרדיט מנחם, ובעיקר על האזכור הנוסף של השחקן המיוחד הזה, שמקבל מעט מדי הכרה.

Avri
Avri
23/07/2019 13:49:16
Reply to  דובי

נהדר דובי ומנחם. דובי, הרבה זמן לא קראנו אותך פה, אתה חסר.

שימי
שימי
23/07/2019 14:25:59

הקטע של דובי מצויין. מסכים עם אברי שדובי חסר עם סגנונו המיוחד

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
23/07/2019 14:40:33

מעולה דוק ודובי.

אופיר נ.
אופיר נ.
23/07/2019 15:25:46

תודה מנחם (וגם דובי),
מייסון, LJ, וצ'ארלס אוקלי, מסמנים מבחינתי את הניקס הלוחמת,
שנהניתי כל כך לאהוד בשנות ה-90.
נקודות התורפה שלהם הייתה בצד המנטאלי – פטריק יואינג שבק ברגעי הדרמה, וג'ון סטארקס ידע לקבל החלטות לא טובות ב-Money Time.

מקווה (ואפילו מעריך), שהקבוצה תתחיל לצאת מהקרקעית הליגה כבר בעונה הקרובה, וכמו שהמזרח נראה יהיה להם סיכוי להיכנס לפלייאוף ב-2020 ולכל המאוחר ב-2021.

Berch
Berch
23/07/2019 15:33:19

אגב, אם להיות לא פוליטקלי קורקט לרגע, אני זוכר גם את הסדרה של הניקס מול יוסטון כדו קרב בין שני הכי מכוערים בליגה.
בפינה האדומה סם קאסל שנראה כאילו הגיע מהסט של הנוסע השמיני.
בפינה הכחולה לבנה דרק הארפר שנראה כמו עכבר מבוגר וחכם מהרוח בערבי הנחל.
לא יודע למה חשבתי על זה אז אבל זה נתקע לי
🙂

אשך טמיר המקורי
23/07/2019 17:52:25
Reply to  Berch

🙂

זיו פנמה
23/07/2019 16:40:54

תודה דוק
נפלא

אשך טמיר המקורי
23/07/2019 17:48:46

תודה רבה דוק.
אחד השחקנים המיוחדים, והאהובים עלי ביותר, באחת הקבוצות האהובות עלי ביותר.
היה כואב מאוד לאהוב את הניקס של ריילי, אבל היה שווה את זה.

no funny shtuff
no funny shtuff
23/07/2019 18:03:40

מעולה דוק, כולל ההקדמה של דובי.
בהחלט שחקן ששווה לזכור.

שחר דלאל
23/07/2019 18:47:18

אנטוני מייסון היה הסמל הגדול של הניקס בשנות ה-90. הרבה לפני יואינג או ג'ון סטארקס, הוא פשוט ייצג אותם בצורה הנכונה ביותר. היית יכול לשנוא את יואינג או סטארקס (או יוסטון או וורד או כריס דאדלי) אבל את מייסון היית חייב להעריך.
.
אגב, סיפור שלא רבים יודעים הוא שהוא היה אח מאומץ של קווטרבק הדולפינס בעבר ג'יי פילדר, שאביו היה לקח אותו לביתו לאחר שנים בהם חי ברחוב (ואם זיכרוני אינו מטעה אותי, הוא גם אימץ אותו באופן חוקי). ככה יצא שבאותו הזמן היו שני אחים ששיחקו בשתיים מהליגות הבכירות בענפים שונים – מקרה נדיר מאוד.

אילן
אילן
23/07/2019 20:58:38

שחקן שמאד אהבתי…. יכול להיות שאני טועה אבל עד כמה שאני זוכר אז טרם ה nba הוא הגיע למבחנים בראשון לציון, הם לא בחרו בו….. כמעט בעל משחק של הניקס באותם הימים ששודר בערוץ הספורט שימי ריגר היה מזכיר את זה…..

שחר דלאל
23/07/2019 23:18:48
Reply to  אילן

אתה לא טועה. אגב, אותו הדבר קרה גם עם פי. ג'יי בראון שהגיע למבחנים בהפועל ירושלים ולא הוחתם לפני שהפך לשחקן חמישייה במיאמי.

דורון שאוהבכם
דורון שאוהבכם
24/07/2019 0:07:55

על הכבוד לדובי או כל מישהו אחר מגיע לך הערכה ואהבה עצומה על הרגע הצניעותי למול דובי.
תודה לדובי ומנחם מייסון ואוקלי באותה קבוצה הרקולס ומציטה ביחד.
איך משחררים כזה שחקן חכם (גיא רוזן)
כנראה גם בגלל זה המיקס בקרמה רעה.

דורון שאוהבכם
דורון שאוהבכם
24/07/2019 0:08:36

המיקס הניקס וגיא תודה על התוספת בתגובה 2

Barry
Barry
24/07/2019 0:55:45

ןןאוו. מרגש.
אכן היה שחקן נשמה

איזה פספוס של בניקס באותה שנה !

Noam
Noam
24/07/2019 2:18:10

אוי מנחם אתה מחזיר אותי 25 שנה אחורה לימי הניקס העליזים. נדבקתי ממך אז בתור נער בהופלה של הניקס. מקווה שיחזרו לימים היפים ההם

יד הנפץ
יד הנפץ
24/07/2019 17:36:40

Got my hair cut correct
Like Anthony mason

האווי לאסוף
האווי לאסוף
26/07/2019 0:03:13

קצת באיחור אבל כתבה נפלאה, תודה לך ולדובי

סגירת תפריט
47
0
Would love your thoughts, please comment.x