כך פתח דובי עופר שלנו את הפוסט שלו ביום שאנטוני מייסון ניפטר. אני לא מצטט את דובי כדי לחסוך לי 'עבודה'. אני מצטט את דובי כי אני לא מסוגל לכתוב זאת טוב כמוהו. הוא מתאר את ההווייה הנקראית אנטוני מייסון טוב יותר משאני יכול, או הרבה שניסו לכתוב עליו (http://www.hoops.co.il/?p=41628)
********************************
הנה מה שדובי כתב:
אנטוני מייסון נפטר היום, 28/2/2015. בתחילת החודש הוא עבר אירוע לב, ומאז אושפז במצב קריטי. היום אחר הצהריים עבר האיש הגדול עם העפעפיים הכבדים לעולם שבו הבירות תמיד קרות, הסטייקים גדולים ומדממים, וכל זריקה היא צ'אקה, גם אם לקחת אותה עם ידיים מיושרות מעל הראש. אבל למען האמת, בעולם הבא האידיאלי של מייסון כנראה אין יותר מדי צ'אקות ולא מהלכי התקפה מלוטשים. לעומת זאת, יש שם הרבה ליטרים של זיעה, בשר אדם בכמויות, כדור כתום אחד וגופיה כחולה מספר 14. כי לא משנה מה עשה אנטוני מייסון לפני 91' או אחרי 96', בשבילי הוא תמיד יהיה הלב הגדול והפועם של הניינטיז ניקס. ולמען האמת, עבורי – אוהד מתוסכל כבר 30 שנה – הוא המורשת של הניקס יותר מכל שחקן אחר.
אנחנו זוכרים אותך, וזוכרים לך רגעים בלתי נשכחים מתולדות הניקס היפה, האמיצה, והלוחמת. כשאנטוני מייסון יצא לפרקט זה נראה כל כך אנטוני מייסון, שאפילו 20 ומשהו שנים אחרי, הלב עדיין מתגעגע ומייחל להתרגשות שעוררה הקבוצה הנפלאה ההיא. מייסון היה לוחם בין לוחמים, חלק מרכזי בקבוצה שהשאירה הכל על המגרש – זיעה, איברים פנימיים, שיניים ודמעות.
אם היום אני יכול לצפות שוב בגמר שובר הלב של 94', זה רק בזכות הגעגועים לאופי של קבוצה ההיא, ולהתרגשות שחשמלה את האוויר בכל פעם שראיתי חמישייה במדי ניקס עולה לפארקט של הMSG כשאנטוני מייסון היה המיופה כוח שלה. הנציג הראוי לייצגה יותר מכל אחד אחר.
יכולתי לכתוב על הכישרון של מייסון. בחיי שהיה לו. אולג'ואן בשיאו ושאקיל הצעיר, הענק והעצבני. וינס קרטר כשעוד היה אייר קנדה, ומייקל ג'ורדן, את כולם שמר מייסון בהצלחה. "אני אוהב לעשות הגנה", הוא אמר פעם, "למדתי שחקנים כדי לשמור עליהם, למדתי דרכים שונות לשמור על שחקנים שונים, ואני פשוט אוהב לצאת לשם ולעשות את זה".
אי אפשר לשמור בכזאת הצלחה על כזה מגוון רק עם רוח לחימה. אחרת גילי מוסינזון היה בNBA. כדי לשמור על אולג'ואן, שאקיל וג'ורדן צריך גם כישרון. תציצו בו מול החלום ב94' ותלמדו על עבודת רגליים, זריזות ידיים ועל איך נראית הגנה כשעושה אותה שחקן שגם מבין וגם רוצה.
למרבה הצער, ההערכה והאהבה של אוהדי הניקס לא מביאה תארים. מייסון היה השחקן השישי ב95' ונבחר לאולסטאר פעם אחת במדי שארלוט, ב2001. על היכל התהילה אין על מה לדבר כמובן. אפילו להופס מייסון הגיע רק אחרי פטירתו, ובתור השוואה לאנטיתיזה צחורת החיוך שמובילה היום את הניקס.
רק למזכרת, הנה אחד השחקנים שהערצתי יותר מכולם:
כיצד ניתן להוסיף על פתיחה כזאת של דובי?
אז רק אסיים איך שהוא.
אנטוני מייסון נולד בפלורידה. שיחק ב-NBA, בקבוצות ליגה G, ובחו"ל מ-1988 עד 2001 . עונתו הטובה ביותר מבחינת סטטיסטיקה היתה דווקא בשרלוט הורנטס.
אבל אנטוני מייסון ייזכר תמיד בקרב אוהדי הניקס כשחקן החשוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר שלא זכתה בתואר אלופה בכל שנות ה-NBA, זאת של שנות 1994 ו-1995.
אנטוני ניבחר רק בסיבוב השלישי בדראפט של 1988 ע"י פורטלנד, כבוגר טנסי סטייט יוניברסיטי. חמש שנותיו הטובות ביותר היו עם הניקס מ-1991-1995 (וכולל), אם כי שנה אחרי, כשהוא כבר בשרלוט הורנטס, הוא ניבחר ל'איש הששי' של הליגה, לחמישיית ההגנה, ולקבוצה השלישית של ה-NBA.
*
לא שבניקס הוא לא היה כל אלה ויותר, אלא שבגלל אופיו המופנם לקח לאנשי ה-NBA שנים להכרתו, והוא קיבל ב-1995 ו-1996 את כל ה-ACCOLADES (שבחים; כבוד; תוארים) שהיה זכאי להם שנים לפני.
ב-1996 הניקס החליטה לפרק את הפרונט-קורט הנפלא שהיה להם – מייסון, פט יואינג, צ'ארלס אוקלי, וצ'ארלס סמית', ולעשות טרייד של מייסון שהביא לניקס את לארי ג'ונסון.
למייסון היתה את עונתו הטובה ביותר עם ההורנטס ב-1996 כשב-43.1 דק' משחק הוא קלע 16.3 נק' עם 11.4 ריב', 5.7 אס', וארבעה טריפל דאבלים לאותה עונה, ואז החלה ירידתו היחסית עש שבעונת 2000 הוא הועבר בטרייד למיאמי היט.
הטרייד של אנטוני מייסון החל את הירידה של הניקס, ירידה ממנה היא לא הצליחה להתאושש עד עצם היום הזה.
הנה בקיצור נמרץ סך הקריירה שלו ב-NBA:
|
|
Career NBA statistics | |
---|---|
Points | 9,656 |
Rebounds | 7,279 |
Assists | 2,963 |
הניקס של 1995-1994: "BLOOD, SWEAT. AND TEARS"
הייתי שם, אישית, כשדם, זיעה, ודמעות – הרבה דמעות – זלגו עם ההחמצה של ג'ון סטארקס שעלתה לניקס באליפות. ישבתי אז יחד עם עפר שלח בשורה 5 באולם ביוסטון, שנינו אוהדים/חולים של הניקס, וראינו את החלום מתפוצץ בפנינו בשני הפסדים רצופים. אנטוני מייסון נתן את נשמתו אבל האכים אולג'ואן, אדריאן קלדוול, פיט צ'ילקאט, זק זבאק, רוברט הוריי, אוטיס ת'ורפ, וצ'ארלס ת'ורפ היו גבוהים מדי, ומאחור היה טון של כוכבים: סם קסל, קני סמית', מריו אלי, וורנון מקסוול, וכמובן קלייד דרקסלר.
הניקס היתה אחת מקבוצות הנשמה הגדולות של ה-NBA. אבל לא היה לה מה זה כשרון. מצד שני לא יכולת שלא לאהוב את המלחמה והעוז של שחקנים שהיו חייבים לשחק נגד יוסטון האדירה, שחקנים כגון דרק הארפר, ג'ון סטארקס, אנטוני מייסון, צ'ארלס אוקלי ופטריק יואינג והמחליפים גרג אנטוני, צ'ארלי וורד, דאג כריסטי, יוברט דייויס, צ'ארלס סמית', הרב ויליאמס, ומונטי ויליאמס. היום אין כבר קבוצות כאלה – גם ליוסטון וגם לניקס לא היה שחקן אחד ממש חלש שלא יכות להשתמש בו בין כל ה-12. אני זוכר את שמות רוב השחקנים בע"פ, עד כדי כך הייתי מעורב פיזית ונפשית בסידרה הזאת.
משחק ראשון ביוסטון הרוקטס מנצחת 78-85. משחק שני ביוסטון הניקס מנצחת (!) 91-83. חוזרים לתפוח הגדול לשלושה משחקים. רוקטס מנצחת את הראשון 93-89, הניקס לוקחת את הרביעי 84-91, ואת ה-5 85-91 – כשאת כל המחצית השנייה אנחנו עם עין אחת על הפארקט ועין שנייה בטיווי (שהיה לכל עתונאי על שולחנו) לראות את הרדיפה בהייוויי של L.A אחרי אוג'יי סימפסון. איזה סיפור: על הפארקט משחק גמר ה-NBA ובטיווי משטרה רודפת אחרי החשוד ברצח מתועב.
הניקס מובילה 2-3 כשטסים לשני משחקים ביוסטון. 22 שניות לסיום. רוקטס מובילה 84-86. פט ריילי לוקח טיים. אנחנו שואלים אחד את השני למה ריילי לא מכניס את אנטוני דייויס, קלעי השלשות הטוב בליגה. ג'ון סטארקס לוקח את הזריקה האחרונה מהצד לשלוש. החטאה. באזר.
המשחק ה-7 היה DOWNER שאיני רוצה להיזכר בו. יוסטון מנצחת 84-90, והיא אלופה.
אנטוני מייסון ללא ספק שחקן הניקס מס' 1. איזו מלחמה ה-2.00 מ' הזה לחם נגד חאכים אולג'ואן והאחרים כי לפטריק יואינג היו בעיות עבירות כמעט בכל משחק בסידרת הגמר הזאת (בגלל רצון שגוי להראות לעולם שהוא לא נופל מחאכים וכתוצאה מכך הוא הגזים בשמירה לוחצת על אולג'ואן) .
ההחטאה של סטארקס:
אחרי הפרישה
חייו של מייסון היו סוערים עם UPS AND DOWNS לאורך כל הדרך.
יש לו ארבעה ילדים (3 בנים ובת) מארבע נשים שונות. הוא מכיר באבהות רק של שניים מהם.
"I Got a Story to Tell"
מייסון וחברתו לשעבר (לפני מוניקה) הם נושאי וגיבורי השיר http://"I Got a Story to Tell ע"י The Notorious B.I.G.. היכנסו אל השיר. אדם ישן עם אשתו של חבר,הניכנס הביתה ורואה אותם. ה-B.I.G לא מזכירים את אנטוני מייסון בשם, אבל אומרים שהוא "מוקדש לשחקן ניקס מסויים". Fat Joe סיפר ל-ESPN שהשיר הוא על אנטוני מיייסון.
למייסון היה כשרון משחק ל-TV
In the TV series New York Undercover, Mason appeared in two different episodes, playing himself in one. He also plays a pickup player in the 1996 film Eddie, and himself in Woody Allen's Celebrity.
In addition, Mason appears in the Diamond D rap video "Best Kept Secret", dunking his way through the video on a New York City playground basketball court.[18]
מותו של מייסון
אנטוני ניפטר מהתקף לב. היו לו בעיות לב שנתגלו שנה לפני. הוא ניפטר בבית חולים במנהטן.לקלוט את מהות הניקס ההיא של ששת שנותיו של אנטוני מייסון יצא האלבום הנפלא – דם, זיעה, ודמעות, עם עיניו החודרות של אנטוני מייסון על הכריכה:
אנטוני מייסון כחודש לפני התקף הלב שגרם למותו:

הנה כמה תמונות שבחרתי לזכרו:
*




פעם קראתי שהוא היה במבחנים בהפועל ראשל"צ, אי שם בסוף שנות ה-80 תחילת ה-90…
הדבר הכי מפתיע שאפשר לכתוב על שחקן שסיים את הקריירה עם 2 שלושת (מ-12 ניסיונות) ?
שבכדורסל של ימינו הוא היה מצטיין יותר מאשר בכדורסל של שנות ה-90'.
.
מייסון היה הגרסה המוקדמת לדיימונד גרין. 201 סנטימטרים של שרירים ונחישות. הוא שמר נהדר על עמדות 3 – 5,
ואין לי ספק שהוא היה מסתדר מצוין עם הצורך לצאת לקו ה-3 בכדורסל של ימינו.
.
בהתקפה, בדומה לגרין, הוא לא היה בגדר "נעלם". הוא היה שחקן פיקח שידע לנהל משחק ברמה גבוהה מאוד. אי אז בשנות ה-90', לא ראו שחקנים שמנהלים משחק מהעמדה שלו,
אבל זה לא מנע ממנו להיות חלק מהותי מניהול המשחק של אותה שארלוט מפתיעה של 97' (עם מאגסי בוגס הננס, דיבאץ', גלן רייס, ושורה של שחקנים אלמוניים שאיישו לסירוגין את עמדה מס' 3),
כאשר הוא מסיים עונה עם 5+ אסיסטים למשחק (שני רק למאגסי בקבוצה. אני די בטוח שבאותה עונה לא היה עוד PF עם מספרים שהיו קרובים לשלו).
.
תודה, מנחם. תודה, דובי. תענוג של פוסט על אחד מהשחקנים המיוחדים ששיחקו בליגה.
חיזוק נפלא גיא לכתבה טובה
תודה רבה בהחלט מזכיר נשכחות …
מייסון היה שחקן מיוחד. חזק מאד עם כתפיים רחבות, אבל גם ידיים מאד זריזות שאיפשרו לו להגן לפני שחקנים. הכדרור שלו היה כל כך טוב, שריילי השתמש בו לפעמים כמוביל כדור.
היה דיבור שינסה לשמור על ג'ורדן, אבל בשביל זה צריך גם רגליים זריזות….
איזו כתבה מעולה. זוכר את הלוחם הזה בקרבות עם הבולס.
תיקון קטן, הניקס הרי התמודדו מול הרוקטס בגמר של 1994. דרקסלר הגיע לרוקטס בעונת האליפות של 1995.
.
מייסון היה חתיכת לוחם. גוש בשר ושרירים ששחקנים לא רצו לפגוש. הוא ידע לנהל משחק מעמדת הפורוורד עם אחלה ראיית משחק. לצערו הוא היה חוסם את עצמו בזריקה…
בנוסף, דאג כריסטי הגיע ב-1995 לניקס ולא היה בקבוצה שהגיעה לגמר ב-94. קורי גיינס, מיודענו, היה בניקס באותה שנה.
תודה מנחם, שחקן שהכרתי אבל לא ידעתי עליו הרבה לפני כן.
הכתבות האלה גורמות לבאסה שלא יצא לי לחזות אז בקבוצות האגדיות של שנות התשעים והשמונים
באסה מוצדקת. זה היה עולם אחר לגמרי.
תודה רבה. שחקן מעורר השראה. כמו שגיא כתב, היא אב הטיפוס של דריימונד גרין.
מעולה, אני די בטוח שאומרים ״בטרם עת״ ולא ״בלא עת״
אפשר גם וגם.
מעולה דוק ודובי. אחד השחקנים המפחידים (גם במובן החיובי) שעלו על המגרש.
המאמר הזה הוא רק של מנחם שהביא ציטוט ממאמר של דובי שהובאה הכתובת שלו.
יוברט דייוויס, לא אנטוני דייוויס! ויש לציין שסטארקס באותו משחק היה בכושר קליעה גרוע מבחוץ, כך שריילי הוסיף חטא על פשע.
תודה דובי ומנחם. מייסון ראוי ביותר למקומו בפרויקט.
כתבה מעולה על אחד השחקנים האהובים עלי.
איך אהבתי את הניקס בשנים האלה.
אפילו ב"הטורף" יש שחקן שממש הזכיר לי אותו….
ושאלה קטנה
בשיר של ביגי הוא זה ששוכב או זה שנכנס ?
🙂
בטוח זה ששוכב. אין הרבה אנשים שהיו אמיצים דיו לשכב עם הבחורה של מייסון. זה כמו לשכב עם החברה של פוטין, גזר דין מוות.
דווקא ההיפך. השיר הוא על ביגי עצמו ששוכב עם החברה.
(וזה הגיוני כי ביגי כבר לא עימנו)
תודה אבל קשה לי להתייחס לתשובות שלכם כמבוססות אמפירית.
מראה שזה מבוסס על ספקולציות, חצאי אמיתות והיקשים לוגיים.
סורי
מחכה לתשובה מגובה בוידאו או לפחות תגובות.
בכל מקרה מייסון נגד ביגי זה משהו שהייתי שמח לראות. יותר שווה מקארל מלון נגד דניס רודמן
🙂
מי ששפך אור על זה היה הראפר Fat Joe, חברו של ביגי, לפני שלוש שנים. הנה הראיון (הקטע הרלוונטי מ-2:15):
https://twitter.com/HQonESPN/status/732311338454679552
אבל משפט המפתח שלו פה הוא מה שהוא אומר "אנחנו הראפרים נוטים למתוח את האמת…"
ו- +1 על המשפט האחרון שלך. אולי בזירה הגדולה בשמיים.
מצאתי…..
ביגי הכניס לאשה בזמן שמייסון נכנס הביתה….
אוי הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר
https://theboombox.com/diddy-confirms-biggies-i-got-a-story-to-tell-anthony-mason/
ביגי, מייסון, חתיכת טעם בגברים יש לבחורה הזאת… בטח היום היא נשואה לגלן דייויס.
ובוגדת בו עם קנדריק פרקינס.
תודה דובי מדהים, כאשר פותחים את ההגדרה במילון ללחימה לנחישות וללב ענק התמונה של מייסון מופיעה, היה מגן אדיר לתקופתו, עדיין מול שחקני ההתקפה הגדולים אין יותר מדי מה לעשות. השחקן ההגנתי שכל קבוצה רוצה
אני עד היום לא מבין למה בניקס ממשיכים לחפש לבנות קבוצות התקפה. בניו יורק רק קבוצות לוחמות מצליחות
עצוב, בחיי. עצוב ומרגש להיזכר.
תודה על הקרדיט מנחם, ובעיקר על האזכור הנוסף של השחקן המיוחד הזה, שמקבל מעט מדי הכרה.
נהדר דובי ומנחם. דובי, הרבה זמן לא קראנו אותך פה, אתה חסר.
הקטע של דובי מצויין. מסכים עם אברי שדובי חסר עם סגנונו המיוחד
מעולה דוק ודובי.
תודה מנחם (וגם דובי),
מייסון, LJ, וצ'ארלס אוקלי, מסמנים מבחינתי את הניקס הלוחמת,
שנהניתי כל כך לאהוד בשנות ה-90.
נקודות התורפה שלהם הייתה בצד המנטאלי – פטריק יואינג שבק ברגעי הדרמה, וג'ון סטארקס ידע לקבל החלטות לא טובות ב-Money Time.
מקווה (ואפילו מעריך), שהקבוצה תתחיל לצאת מהקרקעית הליגה כבר בעונה הקרובה, וכמו שהמזרח נראה יהיה להם סיכוי להיכנס לפלייאוף ב-2020 ולכל המאוחר ב-2021.
אגב, אם להיות לא פוליטקלי קורקט לרגע, אני זוכר גם את הסדרה של הניקס מול יוסטון כדו קרב בין שני הכי מכוערים בליגה.
בפינה האדומה סם קאסל שנראה כאילו הגיע מהסט של הנוסע השמיני.
בפינה הכחולה לבנה דרק הארפר שנראה כמו עכבר מבוגר וחכם מהרוח בערבי הנחל.
לא יודע למה חשבתי על זה אז אבל זה נתקע לי
🙂
🙂
תודה דוק
נפלא
תודה רבה דוק.
אחד השחקנים המיוחדים, והאהובים עלי ביותר, באחת הקבוצות האהובות עלי ביותר.
היה כואב מאוד לאהוב את הניקס של ריילי, אבל היה שווה את זה.
מעולה דוק, כולל ההקדמה של דובי.
בהחלט שחקן ששווה לזכור.
אנטוני מייסון היה הסמל הגדול של הניקס בשנות ה-90. הרבה לפני יואינג או ג'ון סטארקס, הוא פשוט ייצג אותם בצורה הנכונה ביותר. היית יכול לשנוא את יואינג או סטארקס (או יוסטון או וורד או כריס דאדלי) אבל את מייסון היית חייב להעריך.
.
אגב, סיפור שלא רבים יודעים הוא שהוא היה אח מאומץ של קווטרבק הדולפינס בעבר ג'יי פילדר, שאביו היה לקח אותו לביתו לאחר שנים בהם חי ברחוב (ואם זיכרוני אינו מטעה אותי, הוא גם אימץ אותו באופן חוקי). ככה יצא שבאותו הזמן היו שני אחים ששיחקו בשתיים מהליגות הבכירות בענפים שונים – מקרה נדיר מאוד.
שחקן שמאד אהבתי…. יכול להיות שאני טועה אבל עד כמה שאני זוכר אז טרם ה nba הוא הגיע למבחנים בראשון לציון, הם לא בחרו בו….. כמעט בעל משחק של הניקס באותם הימים ששודר בערוץ הספורט שימי ריגר היה מזכיר את זה…..
אתה לא טועה. אגב, אותו הדבר קרה גם עם פי. ג'יי בראון שהגיע למבחנים בהפועל ירושלים ולא הוחתם לפני שהפך לשחקן חמישייה במיאמי.
על הכבוד לדובי או כל מישהו אחר מגיע לך הערכה ואהבה עצומה על הרגע הצניעותי למול דובי.
תודה לדובי ומנחם מייסון ואוקלי באותה קבוצה הרקולס ומציטה ביחד.
איך משחררים כזה שחקן חכם (גיא רוזן)
כנראה גם בגלל זה המיקס בקרמה רעה.
המיקס הניקס וגיא תודה על התוספת בתגובה 2
ןןאוו. מרגש.
אכן היה שחקן נשמה
איזה פספוס של בניקס באותה שנה !
אוי מנחם אתה מחזיר אותי 25 שנה אחורה לימי הניקס העליזים. נדבקתי ממך אז בתור נער בהופלה של הניקס. מקווה שיחזרו לימים היפים ההם
Got my hair cut correct
Like Anthony mason
קצת באיחור אבל כתבה נפלאה, תודה לך ולדובי