מאז ומתמיד בערה בי התשוקה לחפש את השונה. את הלא ברור. את הקו האחר והלא צפוי. לפעמים זה בא לטובתי ולפעמים עשיתי שטויות אבל כמו שאומרת הקואוצ'רית שלי "תמיד תקשיב לבטן שלך; היא צודקת".

כמובן שקיבלתי את דבריה באופן גורף ומאז בכל פעם שבטני חושקת באיזה המבורגר עסיסי אני מקשיב לה וחס וחלילה מלחשוב על קלוריות.

גם בכדורסל אני אוהב לחשוב על הפחות נראה לעין, ידוע ומובן. אני לא הולך בכוונה נגד הזרם כדי לשחק אותה חכם או פיקח. אני פשוט קורא חדשות, מנסה לעכל אותן, ואז מביע את דעתי. אם היא לא הולכת עם הזרם – אז לא. יש מכם שיעקמו את האף מדעותיי, וגם זה בסדר.

ברצוני לדסקס את הטרייד הגדול בין הלייקרס והפליקנס – ממש The decision.

ראשית, הבא נתחיל מכך שאנחנו לא באמת יודעים איך תראה הלייקרס בסופו של דבר, אבל איך שלא מסובבים זאת, לי אין אלא להסכים עם אדון לבאר בול ולומר שהלייקרס עשו טעות טרגית ולא ייקחו אליפות. ואני אסביר:

כולם מזכירים שמות כקוואי לינארד, קיירי אירוינג, קמבה וולקר או ג'ימי באטלר כבחירה של הלייקרס בכסף שנשאר. אני לא בטוח מה אפשרי ומה לא מבחינה כספית, או מי מהם ירצה בכלל לשחק בלייקרס, אבל זאת לא הנקודה. נניח שהלייקרס יכולים לבחור אחד מהם, את מי שהם מעדיפים.

לדעתי ישנה בעיה גדולה עם זה. בתקופה האחרונה זה קצת נשכח אבל כדורסל הוא משחק קבוצתי שבסופו של דבר מבוסס על התאמה: גם גולדן מפוצצת הכוכבים לא הביאה כוכב רק כי הוא כוכב. הם חשבו טוב טוב-טוב איך הוא ישתלב מבחינה חברתית, מבחינת משחק, והתאמה למאמן ולשיטה. לכן כאשר קאזינס הציע את עצמו לבוב מאיירס בסכום שווה ערך לפלאפל ענבים ('הכל יחסי' אמר איינשטיין) הוא לא הראה התלהבות יתרה ולקח לסטיב קר זמן להחליט האם הוא באמת מתאים לסגנון, לשיטה, ולאגו שכבר קיים (דריימונד אמרנו?). הם בנו קבוצה שהיה בה מספיק אגו לתריסר לברון ג'יימסים, אבל כשעולים לשחק כדורסל אף אחד לא דרך על המשבצת של השני.

לטורונטו יש פחות שמות ממילוואקי או מפילדלפיה אבל לכל אחד ברור בדיוק מה הוא עושה הכי טוב ומה הוא משאיר לאחרים. זה לעומת הבחורים מפילדלפיה שפשוט לא היה ברור להם – כפי שלא היה ברור לנו – מי תורם, מה וכמה; מי מנהל משחק; מי מוביל כדור; מי עושה תנועה וחסימות; ומי לעזאזל זורק מחוץ לקשת שלא קוראים לו ג'יי ג'יי רדיק (מה שכמובן הסתיים בכישלון חרוץ!). מגיעים לבוסטון. למען השם מי בבוסטון אמור לעשות תנועה ללא כדור? מי ה-ש-ח-ק-ן של הקבוצה? אצל מי הכדור? מי בחמישייה ומי מחליף את מי? ועכשיו בקשר לזריקות: כיצד קרה שמרקוס מוריס לוקח ללא סוף זריקות כשיש לך את טייטום, ג'יילן בראון וגורדון הייוארד, שהיה יכול להתקדם הרבה יותר אם הייתה לו קבוצה שבנויה נכון סביבו ואם היו נותנים לו הרגשה שהוא כוכב המתקדם ממשחק למשחק במקום לתת לו את ההרגשה של מחליף כשאין ברירה אחרת..

זאת הסיבה שמאז ומתמיד חיבבתי פוינט גארד שמנהל משחק נכון, דואג לחלוקת כדורים בין כולם, שולט בקצב, והוא בעל הגנה רצחנית. רק אזכיר את ג'ייסון קיד ומה שעשה בכל קבוצה אליה הגיע, ולא משנה רמת הכישרון!

נחזור ללייקרס: ללייקרס יש כלים מהרמה הגבוהה ביותר, אך אני רואה את כל התזמורת הזאת קורסת לחלוטין במידה ולא יהיה מי שינהל אותה נכון. האסון הגדול ביותר של הלייקרס יהיה להביא פוינט גארד או כל שחקן אחר הפורח רק כאשר הכדור אצלו ביד: אירוינג קיירי, קמבה ווקר, קוואי לינארד, ג'ימי באטלר. כולם שחקנים מעולים אבל לא מתאימים ללייקרס. הם חייבים להביא פוינט גארד שיגרום לשלם להיות גדול מסכום חלקים. כל השמות שהזכרתי יגרמו לחלוקים להיות גדולים בהרבה מהשלם.

לו הייתי מנהל הלייקרס כך הייתי פועל:

עמדת הפוינט גארד מאוישת על ידי שחקן ללא אגו עם ראיית משחק מצוינת, חלוקת כדור נכונה, והגנה רצחנית. הלייקרס טעו טעות מרה כאשר ויתרו על לונזו בול המתאים להם כמו כפפה ליד עם כל המעלות הנזכרות לעיל. הוא אחד הגארדים עם השמירה הטובים בליגה, וזה מגובה במספרים. הוא יכול לשחק ללא כדור ובלי תלונות (אביו יעשה זאת בשבילו; לונזו בחור שקט ומופנם). ראיית משחק מהמעולות שיש, אייקיו כדורסל נדיר ואתלטיות מעולה. החיסרון היחיד שלו הוא חלוקת גנים משותפים עם בן סימונס בכל נושא הזריקה אך זה עניין שאני מאמין שישתפר. הייתי מחליף את קוזמה בבול כל יום, אך את הנעשה אין להשיב וכעת צריך לחפש רכז העונה לדרישות. אחד כמו פטריק בברלי, ג'ורג' היל, אלפריד פייטון וכאלה.

שוב אני מדגיש – רכז סקורר שאינו יודע לחלק כדורים, לשתף את חבריו ולעשות הגנה יהיה אסון לקבוצה הזאת (אגב, בעמדת הרכז המחליף ראז'ון רונדו צעיר היה עושה את אותה עבודה בדיוק במידה ויחתום. זה שהוא בגילו אולי עלול לצמצם את יעילותו).

כך אני רואה את הלייקרס עם סיכוי ללכת כל הדרך, או קרוב מאד לסופה:

1. על עמדת הפוינט גארד דיברתי.
2. עמדת השוטינג גארד תהיה מאוישת ע"י שחקן חובב תנועה ללא כדור, חסימות וקאץ'-אנד-שוט ושיעשה הגנה. לבחירתכם: קליי תומפסון, ג'ו האריס (ברוקלין),  סת' קרי. המבטים שהם יקבלו ממסירות של לברון ורונדו (אוי ראיית המשחק של בול כמה נתגעגע אלייך!) יהיו פשוט תאווה לעיניים.
3. עמדת הסמול פורוורד תאויש על ידי הברון מחברון לברון ירום הודו שיעשה מה שהוא יכול בגילו המתקדם (הייתי חושב על בוגדנוביץ' מאינדיאנה כשחקן השישי אבל תלוי בכסף).
4. עמדה מספר ארבע תאויש על ידי חד הגבה, חד קרן, וחד גדיה שיקבל המון כדורים טובים למקומות שהוא אוהב (לונזווווווווווווו לונזוווווווווווו). לספסל הייתי חושב על מרקוס מוריס ומירוטיץ'.
5. לעמדה מספר חמש הייתי מביא שחקן שיכול לעמוד על קשת השלוש ולפנות את הצבע ללברון, דיוויס ולפוינט גארד (שחקן כג'אבייל מגי רק יפריע בתוך הצבע ולטעמי ישחק מהספסל). האפשרות הטובה ביותר היא כמובןןןןן ברוק לופז האדיר שיעשה עבודה מושלמת ליד דיוויס, וכמובן מארק גאסול האלוף החדש.

זה האידיאל. מה שיתאפשר מבחינה כספית ואפשרויות זה סיפור אחר, אבל בכסף שהיו צריכים לשלם לקוואי לינארד, ניתן יהיה להביא לפחות 3 שחקנים מאלה שהזכרתי.

מוסיף כאן את רשימת השחקנים החופשיים לעיונכם.

נעבור לצד השני של המטבע:

הפליקנס קנו את עתידם עם הטרייד הזה והולכים להיות רלוונטיים בשנים הקרובות, ותודה לגריפין שבורך כנראה בשכל אבל יש לו גם מזל.

לא הייתי מקנא בשום גארד שבעולם – לא משנה מי הוא – שייאלץ לשחק נגד צמד הבולדוגים לונזו והולידיי כשבצבע מחכים לו ציון ורנדל.

על אינגרם אינני מעוניין לדבר – הבן אדם מחרב כל מקום שבו הוא נמצא. משחק בסגנון ווסטברוק אבל בלי התשוקה.

לגבי ציון אני רוצה לומר שבאמת אינני מבין מה כל ההייפ מסביבו! הגנה חזקה כדוגמת טורונטו לא נותנת לו לזוז סנטימטר. יעמידו מולו גופות שלא משנה כמה גבוה הוא יקפוץ – הוא לא יתקרב לאזור הסל. מה שכן יש לו – ואת זה אי אפשר לקחת ממנו – זו הנקודה שהעלה דוקטור מנחם: הוא פיטבול!!!! יש לו תשוקה למשחק ברמות הגבוהות ביותר, הוא מחויב למשחק ההגנה וההתקפה והוא יהרוג את עצמו בשביל לנצח לא משנה אם בשביל זה צריך להקיף את כדור הארץ על רגל אחת.

החשש הגדול לגביו היא פציעה חמורה, וראינו כמה וכמה כישרונות שסומנו לגדולים ביותר ואיבדו את הכל בגלל פציעה. אינני מבין גדול אבל נראה לי שכל כך הרבה  משקל על גוף כזה קטן ורגליים דקות יחסית לאורך 82 משחקים, זה מעמס עצום על הגוף. במיוחד עם רמת האינטנסיביות של שחקן כזה. אינני מבין גדול בנושא ואני מקווה שאני טועה.

לסיום, אני רוצה להודות למנחם שנתן לי את הבמה ואפשרות לכתוב את דעותיי אף אם הן אינן מקובלות ואשמח לתגובות אם ישנן הסותרות את דעתי.