הטור של מל ליום ראשון: כמה מחשבות מאוחרות על נצחון טורונטו / מנחם לס

באיחור – כמה מחשבות על נצחון טורונטו!

כפי שציינתי, בגלל בעיות טיווי בחווה החמצתי חלקי משחק רבים מנצחון הרפטורס האחרון דשקבע 1-3 לטובתם. מה שהחמצתי ראיתי הבוקר בשידור חוזר של המשחק. דור, יניר, והאשך עשו עבודה מצויינת, אבל במאורע חשוב כזה – המרגיש לי אפילו 'הסטורי' במידה מסויימת – אנ י רוצה לתרום כמה מחשבות משלי, אם כי ברור שלא אתרום הרבה חדש. אבל איך לימד אותנו המורה שלנו קווינט? אפילו אלוהים אמר "כי טוב" יותר מפעם אחת.

טורונטו ניצחו משחק שני ברציפות במפרץ. הם מובילים 1-3 בפיינלס. אילו הייתי כותב משפט זה לפני שבוע וחצי היו מאשימים אותי בהונאה.

בעמק הסיליקון השוק הוא טוטאלי. משום מה הם מאמינים שאלוהים קידש את קבוצתם הווריורס, אפילו שבוודאי 90% מהם לא מאמינים באלוהים. בוואלי מאמינים רק בצ'יפים.

הווריורס הפכו, בניגוד מחלט לאהדת רוב חובבי הכדורסל שהפכה לאשכרה שנאה עם החתימה של קווין דוראנט, למה שהלייקרס והסלטיקס היו בשנות ה-80, מין אוסף של שחקנים ומאמנים שהאמינו שעליונות כדורסלנית היא מתנה שהם קיבלו ב-DNA מלידה, ושעליונותם לא עומדת אפילו לויכוח. היא – לאמונתם – רצון אלוהים.

פיגור 3-1 עם יתרון בית לאוייב נראה INSURMOUNTABLE, אם כי הוא לא. הם יודעים מה הקאבס עשו להם: הם לא באו למשחק ה-5 עם רצון לנצח 3 רצופים. הם באו עם רצון אחד, ואחד בלבד: לנצח את המשחק הבא ותו לא. ואז הם הגיעו למשחק ה-6 לא לנצח פעמיים ברציפות במשחק אחד, אלא רק לנצח אחד ולהשוות ואז בשביעי, כפי שכתוב בקהלת, "הכל יכול לקרות" (אז אם זה לא בקהלת, זה משפט שבקלות היה שייך לספר), וכמובן שקרה.

הווריורס החלו לקבל את החסידות הזאת. השקפת עולם ריליגלית – אתאיסטית כזאת – שעליונותה היא כבר לא אמונה אלא הוכחה מדעית. חלק מהטבע.

הכל נישבר אמש, ולכן אני מאמין שלמשחק היתה השלכה היסטורית. הוא הוכיח לא רק את (1) ה-VULNERABILITY  של הווריורס לקבוצה השומרת בכוח לכל אורך המשחק ועל כל השחקנים ביעילות, וכן, (2) לקבוצה שבאה ממש, אבל ממש, ללא רגשי נחיתות, ובנחרצות לנצח ולא להפסיד בכבוד לעליונה ממנה.

ספציפית,  אני אישית נהניתי ביותר מאיבקה. איזה משחק הגנה מעולה הוא נתן, בנוסף לקליעה שחזרה לו.  ממש כוכב רול פלייר  du jour עם 20 נק' ועם המבע שמזמן לא ראיתי: פרצוף חמור. עיניים מזרות חימה ואימה. קילינג אינסטינקס שלא ראיתי ממנו כבר מזמן..

קוואי לינארד עשה את הדבר החשוב ביותר שיכול היה לעשות לעצמו (ולקבוצתו): חזר לעצמו. במקום לחדור לסל בכניסותיו האיטיות והמהססות עד קיר ההגנה ואז להסתבך בו, הוא חזר למשחק ההתקפה היעיל הרבה יותר שלו: לקחת את השחקן השומר עליו צעד או שניים אחורה, ואז להסתובב לג'אמפ בחצי סיבוב שלו ממיד-רייינג' – הטוב והיעיל ביותר שלו – והטוב בליגה. זה כלי הנשק שעושה ממנו אולי השחקן המסוכן בליגה, ובמיוחד כשהמיד ריינג' שלו מתחבר לשלשה שלו שלפעמים ניכנסת ל-BINGE -רצף קליעות. ועל הגנתו המצויינת אין צורך לדבר. זו אקסיומה. הנחה וודאית.

הנה דוגמה אחת למיד ריינג' המסוכן שלו:

*

ואם הוא לא מצליח, הוא אף פעם לא מכריח זריקה כמו ג'יימס הארדן למשל, אלא הוא מבין שאין טעם לנסות, וכך הוא נע ונד עד שמוצא אדם למסירה, ולסל:

*

מה היתרון הגדול היותר במשחקו?

הוא משבש לווריורס את כל קצב משחקם.

מה קורה כשהווריורס מפגרים? הקבוצה הנגדית מנסה סל. הפוינט גארד חודר בין הגנות עד שהוא מנסה להגיע לסל. כשהוא לא מצליח, המומנטום שלו בד"כ דוחפו אל מעבר הסל, או אפילו לנסיון שגורם לנפילתו, וזה הזמן המצויין ביותר לווריורס להתחיל בפאסט ברייק. היה 10 הפרש, ועכשיו במקום שיהיה 8 הפרש הוא גודל מיד ל-12 בפאסט-ברייק ביתרון אדם. ואז היריבה מנסה בכל הכוח להחזיר את הדפיציט ל-10, ושוב פעם אחד הגארדים מכריח את עצמו לכניסה מסובכת, שוב חסימה, ושוב פאסט ברייק ביתרון אדם. אז ב-24-28 שניות במקום 8 הפרש יש פתאום  14הפרש, וה-ONSLAUGHT – שחיטה – בעיצומו

עם קוואי הסיפור שונה לחלוטין. הוא משנה את כל  הריתמוס של הווריורס כי הוא אינו השחקן עם הכניסה המוחצת עד הטבעת. הוא נעצר לפני, מסתבב, וקולע מיד-ריינג'. או מוסר לשחקן פנוי. והיה והכדור לא נייכנס, הוא נמצא בדיוק במקום הנכון לחזור להגנה ולמנוע מהווריורס את הצונמי. זה הנזק הגדול ביותר למיפעם המושלם כמעט של הווריורס כשהם ביתרון אדם בטרנזיטשיון, ואז לפני שאתה אומר 'מיסיס רובינסון' הם כבר קלעו 12. בבניילון קלקולוס חישב מישהו שהווריורס קולעים מכל החמצה של כל שחקן אחר 1.2 נקודות. מהחמצה של קוואיט הם קולעים רק 1.04 נקודות!

 

ואז יש את פרדי ואן-וליט. הוא לא הגארד המגן הטוב ביותר על סטפן קרי אבל הוא נראה לי כמטרד הגדול ביותר שלו. הוא נראה כמסבך ומבלבל את קרי במשחקו. הוא לא קונה את ההטעיות וההצגות של הקלעי הנפלא הזה, וכשואן-וליט שומר עליו הוא, איכשהו, מקטין את סטף לממדים נורמליים,ולא לממדי השכינה שלעתים כה רבות הוא הוא משליט על המשחק כאילו הוא הכליכול של המשחק. מין אוגוסטה נעלה שאין לנטרילה. השמנמן המזוקן שלא חייך כבר איזה 14 שנה עושה זאת כמובן מאליו, ואפילו לא מתחיל להתנהג כאילו ניטרל איזה כוח עליון.

הווריורס קלעו רק 92 נק' במשחק עם 17 איבודי כדור, ו-28% או משהו כזה מהטריי. למזלם היה להם את קליי תומפסון שהיה יעיל עם 18 חיצים, 6 מ-10 מהטריי. שאר הלוחמים – כולל 'השכינה', היו רק 2 מ-17 משם.

קראתי היום בטורונטו ב-THE STAR של הטורונטו סאנס שבאסיפת הקבוצה האחרונה, ניק נרס חזר ואמר, חזר והדגיש, את הרבע השלישי: "אני מבטיח לכם" הוא אמר, "שאם אתה מנצחים את הרבע השלישי, ניצחתם את המשחק".

אני חייב להודות שאת המטמורפוזה הגדולה ביותר במחשבתי והרגשתי בקשר לכל בן אנוש המייצג את טורונטו עשה ניק נרס, מאמן טורונטו.

הוא המאמן הרגיל ביותר לעשות את הכי בלתי רגיל.

תנו מבט בעברו כמאמן, אחרי שהיה שחקן לא ידוע ולא מרשים בנורת'רן איובה מהדיביזיה השנייה. פוינט גארד רגיל שרק אמו ואחותו שמעו עליו:

Career history
As coach:
1989–1990 Northern Iowa (assistant)
1990–1991 Derby Storm (player-coach)
1991–1993 Grand View
1993–1995 South Dakota (assistant)
1995–1997 Birmingham Bullets
1998 Telindus Oostende
1998–2000 Manchester Giants
2000–2001 London Towers
2001 Oklahoma Storm (assistant)
2001–2006 Brighton Bears
2005 Oklahoma Storm (assistant)
2007–2011 Iowa Energy
2011–2013 Rio Grande Valley Vipers
20132018 Toronto Raptors (assistant

………

הבנאדם עבר את כל מהדורות הגיהנום של אימון, כשמשנת 1990 עד 2013 משכורתו בוודאי לא עלתה על $60,000-$70,000, בקושי לספק משפחה של אשה (רוברטה) ושלושה ילדים. החיים בליגת ה-D לא פשוטים הם: נסיעות באוטובוס של 7-8 שעות להגיע למשחקים כי טיסה יקרה מדי (המצב קצת השתפר בשנים האחרונות כשליגת ה-D הפכה לליגת ה-G). אולי הישגו הגדול ביותר היה שהוא שלח 23 משחקניו בליגת D ל-NBA, ולאלה המתמצאים במלחמת ה-'כלב-אוכל-כלב' הזאת יודע שזהו מספר גדול מאד.

הוא היה עוזרו הנאמן של דוויין קייסי משך 6 עונות מבלי לחתור תחתיו ומבלי לעורר כל תרעומת. המנכ"ל מסיי יוג'ירי החליט על דעת עצמו שדוויין קייסי כנראה מיצה את עצמו והגיע הזמן לדרך חדשה. נרס הפך למאמן כ-DEFAULT ולא יותר. איש לא ציפה שהוא יהיה הדבר הבא. לנרס יש את הפנים המתאימות ביותר לדגמן סגן מנהל ספרייה עירונית, ואם תלחצו עלי, אז מורה להסטוריה בחטיבת הביניים. הוא שייך לסוג המאמנים של סטיב קליפורד, אבל מסתבר שיש לו הרבה יותר מאשר צורתו החיצונית משדרת.

מה שאני אוהב ומתחיל להעריץ אצל נרס הוא ה-COMMON-SENSE שלו. הוא נמצא בעסק מספיק שנים, והוא יודע שכל העסק מתחיל עם הגנה. אין ספק שיוג'ירי (שאני מודה שלא החזקתי ממנו כי לא הבנתי מה עושה ניגרי כמנכ"ל קבוצת NBA, כפי שלא הייתי מבין מנהל אמריקאי בקבוצת קריקט הודית, לפני שתתחילו להאשים אותי, שוב, באפלייה) עזר מאד בבחירת השחקנים הנכונים, כולל ההחלטה הסופר-מעולה להביא את קוואי, אפילו אם לעונה אחת בלבד.

נרס אמר: "תנצחו את השלישי, וניצחתם. זה אומר למנוע מהווריורס כל ONSLAUGHT".

הם ענו לו ברבע שלישי של 37-21.

אחד האשמים בהפסד הוא ללא ספק סטיב קר.

נרס, מסתבר, בנזונה קר רוח המרגיש את המשחק ואת שחקניו יותר, אולי, מכל מאמן אחר, והכל ללא ההצהרות יוצרות הכותרות של סטיב קר, שאולי, אחרי הכל, הוא לא מאמן כזה טוב כפי שחשבנו, אלא האיש שהתמזל מזלו להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, ומאחר והוא בילה שנים עם איגו-מניאקים כמו מייקל ג'ורדן, דפוקים בראש כמו דניס רודמן, ועם מעוקלים, מסובכים, נעלבים, ו-CRY BABIES כמו סקוטי פיפן, הוא ידע דבר אחד מצויין: לגרום לשקט, מתינות, ושפיות בקבוצת-העל הזאת הגולדן-סטייט ווריורס שגם לה לא חסרים מוזרים ומחוספסים מכל המינים והסוגים כדריימונד גרין, דמרכוס קאזינס, או קווין דוראנט.

ניק נרס OUT-COACHED סטיב קר כמעט משך כל הסידרה. ההבדל בין מאמן שרואה ומבין את המשחק לבין מאמן שהוא שחקן שהפך למאמן מבלי לשלם את דכר הלימוד נראה הפעם בצבעים בהירים. מה שבלט באימון חסר ההגיון והכיוון של קר היו החילופים שלו. לפעמים נשארתי תוהה ממש מה היתה בכוונתו של קר בחילוף פתאומי מחוץ לכל מבנה או הגיון. כאילו כל פעם שמשהו נידפק הוא חיפש שחקן מהספסל שידפוק איזו שלשה.

סטיב קרי היה חלש במשחק אבל שמתי לב שהמשחק פשוט נעלם ממנו. כאילו ששחקניו עשו עליו חרם והעדיפו את קליי ת'ומפסון. כשזה קורה, סטף ניכנס למין MODE של קפאון והוא נראה כאילו הוא מחוץ למשחק. מי חייב לדאוג שהוא יחזור למשחק? מאמנו.

לי לא נראה שעשה אפילו דבר אחד בנידון. ראיתם פיק-אנד-רול אחד בו סטפן קרי היה הרול?

לי לא זכור אפילו מקרה אחד.

הרבע השלישי יצר 12 הפרש לטובה עם פתיחת הרביעי, ויתרון שנשאר בסביבות ה-10 עד הסוף.

מה שהרפטורס עשו ברבע השלישי היה הריסת ה-MYTHS גם שלהם וגם של הווריורס.

הם חיסלו אחת ולתמיד את ה-MYTH שהרפטורס לא מסוגלת לנצח את ה-'ביג-וואן'. חשבו שהיא קבוצה יותר מדי נאיבית, יותר מדי קנדית, ויותר מדי תמימה. ועוד דבר: לא מספיק 'רעה'. ה-MYTH הזה נעלם והלך לעולמו לעתיד הקרוב באופן מחלט. GONE.

ה-MYTH השני שחטף נוק-אאוט סופי, תכליתי, ומוגמר היה העליונות הברורה והמחלטת של הווריורס. אין שאלה שהיתה להם את ה'האורה – AURA – של בעלי הכשפים שלפעמים מרשים לך אחיזת-עיניים של "אולי", אבל בסופו של דבר מגיע הלהטוט של סטפן, או קליי, או קווין, והופך עוד נס בהתהוות לכשלון. הפעם לא היה כל נס או מזל בנצחון הרפטורס: הם פשוט עלו עם בטחון של שחקנים הבאים לנצח, ואחרי אשכרה יום עבודה טוב, הכריעו את הווריורס וגרמו להם לכרוע.

כאן אני מגיע לפועל השחור, ולא בגלל שהוא שחור אלא בגלל שהוא 'פועל שחור'. אני מתכוון לקייל לאורי שבלעדיו אין נצחון.

כמובן שלפעמים הוא גורם לך למריטת שערות. כמובן שלפעמים הוא גורם לך – ווריורס הייטר – לרצות לפוצץ את מסך הטלוויזיה. הוא-הוא השחקן הניכנס עם הראש בקיר. מין אהבל מהסרטים שלפעמים אתה שואל איפה מצאו אותו. אבל עבורי – אנא כורדי – הוא הלב, הנשמה, והמהות של טורונטו. אני בטוח באלף אחוזים שאם במקומו היה דמאר דרוזן, טורונטו היתה מפגרת היום 3-1 ולא מובילה 1-3.עם כל השגיאות הוא מביא את האנרגיה, חוסר המורא, וההחלטה שבאים לנצח מהרגע הראשון ועד האחרון. הוא מין דריימונד גרין נמוך, אבל עם אותה נחישות ורצון בלתי נלאה לנצח.

הסטאר כותב:

One by one, the Raptors dispelled any untruths around the team. This iteration is different. This iteration is great.

חובה לחזור לקוואי שוב ושוב: הוא היה האדם שהחזיק את טורונטו במשחק בחצי הראשון, האיום שלהם, והוא היה זה שנתן לקבוצתו הובלה עם סלים מדהימים ברבע השלישי – זוכרים את שתי השלשות בתחילת הרבע השלישי? הראשונה הביאה את הרפטורס עד נקודה מהווריורס, והשנייה נתנה הובלה ראשונה, שהרפטורס לא איבדה עד שריקת הסיום.

אז כל מה שנותר היה עליו לעשות היה לשמור על ההפרש ברביעי, דבר שהוא עשה במה שנראה לי כדבר הטבעי ביותר בעולם.

הוא סיים עם 36 נק' ב-22 זריקות, קטף תריסר, היה מצויין מהקו.

הווריורס? סטפן קרי FADED לקראת הסיום. נעלם. איגודלה הראה שהשנים עשו את שלהן והוא גמר. לווריורס אין ספסל, כשרק לוני היה ממש אקטיבי על הסלים, ודריימונד גרין איבד את הבטחון בזריקתו.

בקיצור, קומראדים, במשחק הרביעי נסתיימה השושלת.

ואולי זה רק ראוי שדווקא קבוצה שמריעים לה בוונקובר ובהליפרס, באדמנגטון ובמונטיראול, עשתה זאת.

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 62 תגובות

  1. תודה מנחם מסכים בכל מילה, לגבי לאורי זה סדרה רעה שלו ההבדל מגרין שאותו אי אפשר להשאיר על ה3 חופשי כיוון שהוא יקבור את הטרייז ושה מרווח המון את המשחק מדובר על שחקן שבמשך כמה עונות היה סביב 40% מ3 ,דרוזן ולאונרד יושבים על אותו עמדה ברור שצריך מנהל משחק ולכן טורנטו עם לאורי וקוואי גדולה בעשרות מונים מטורנטו עם דרוזן וקוואי.
    .
    לגבי תוצאה זה היה ידוע מראש כתבתי על זה עשרות פעמים לפני הסדרה על החולשה של גולדן סטייט, על המחסור בספסל בהגנה, על החולשה של גרין לא הקשיבו.

    אני אעתיק מילה במילה את התגובה לפני הסדרה רק לציין כמה שזה היה צפוי זוהי התגובה מהפרוויו של הסדרה וצדקתי בכל הנקודות:
    .
    ״לא רק בעונה הסדירה גם מול פורטלנד וגם מול יוסטון ההגנה הייתה נוראית, מה שניצח זה משחק ההתקפה, פורטלנד קלעה כל משחק פרט לראשון 65-70 נקודות עד המחצית ואז הפסיקה לשחק כדורסל, נגד יוסטון מה שניצח היה ההתקפה כמו בסדרות מול קליבלנד בשנתיים קודם לכם (הרייטינג של יוסטון התקפית לא השתנה).
    קרי הוא מגן חלש מאוד ראינו את זה שוב ושוב כמה פשוט לתקוף אותו ממש ברמה של הארדן (הסטטיסטיקה מראה שהארדן מגן בינוני+ , הסטטיסטיקות ההגנתיות הם שקר וכזב).
    .
    לגבי ההתקפה של גולדן סטייט היא הרבה יותר חלשה ממה שראינו בסדרה מול פורטלנד ״אין הגנה״, בסוף לגולדן סטייט יש רק שני שחקנים שיכולים לקבור אותך מ3 וליצור לעצמם קרי וקליי (כל עוד דוראנט פצוע), את גרין בדומה לסימונס שומר טוב שייתן לו מטר משתק אותו בשנייה ואין בליגה שומרים טובים יותר ממה שיש לטורנטו בעמדות 2-4 הקטע זה לתת לשחקני המשנה לקבור אותך כשהם פוגעים לגולדן סטייט אין חולשה ובאמת אין יותר מדי מה לעשות.
    .
    לדעתי הסדרה תיפול ותקום על היכולת של שחקני טורנטו ששמם לא קוואי של טורנטו לקבור את הקליעות החופשיות (לאורי ואן פליט, גרין , פאוול, סייאקם …) אם הם מופיעים החריגה סטטיסטית כמו זאת מול הבאקס ללוחמים אין סיכוי , אם הם מופיעים נכים כמו במקרה מול פילי לטורנטו אין סיכוי, אני בהחלט רואה שהם מופיעים איפה שהו באמצע ולדעתי זה הסדרה של טורנטו לקחת.
    .
    אני בהחלט חושב שהבלוף של גרין התקפית והגנתית יתגלה בסדרה מול סייאקם וקוואי. ואני מהמר על טורנטו ב6 כל עוד דוראנט פצוע.״

    1. לגבי קוואי גם לא מסכים הוא יכול בקלות להיכנס לסל, לא יודע על איזה כניסה איטית מדובר, הוא שולט בגוף שלו ובמרחב בצורה מושלמת.

      1. לאורי מבחינת נק' באמת לא בסדרה משהו אבל ניהול המשחק שלו והשליטה בקצב הם מלבד קאווי המפתחות הכי חשובים ליתרון של הראפטורס בסדרה.
        גם נרס שעבר חתיכת דרך באימון והסיפור שלו מרתק עושה עבודה נפלאה בסדרת הגמר הראשונה שלו,
        יופי של ניהול רוטציות ויד על הדופק כל הזמן .
        אלו הדברים שלמעט במשחק 2 מונעים מהלוחמים את הריצות שלהם (יחד עם הגנה קבוצתית מעולה).
        מסכים על קאווי מאוד זה באמת נראה כאילו לעתים הכניסה בהילוך איטי אבל יש לו שליטה נפלאה בגוף ובמרחב והבנה כמעט בכל רגע נתון איפה הוא ואיפה חבריו לקבוצה נמצאים.

      2. נכון מאוד, הוא יודע להאט את הכניסה כדי למצוא נתיב פנוי לזריקה או להוציא כדור אחורה, זה יתרון שיש למעט מאוד שחקנים בליגה, הוא יודע להשתמש בגוף שלו ובחוזק כדי להוציא ככה and 1 מלא פעמים, קוואי גאון!

  2. משעמם כמו ברוך רובין והילד בן ה12
    מנחם הפכת לכתב הגרוע באתר
    קוואי המהיר והטרנטה קרעו אותך לאחר שירדת
    עלהם.
    גוזמאי .מגזימן עם תעודות
    תתפטר

  3. טור מהנה מאוד .
    .
    אני חייב לומר שוב,האיטיות של קוואי היא לא בגלל שאינו יכול אלא בגלל שהוא רוצה לשלוט במשחק וכשהוא רוצה הוא גם יכול להיכנס לסל בסגנון לברון או ראס.
    הבחור פשוט שולט בקצב המשחק (זוכר שהוא שלט ב3 רבעים בגמר המערב לפני שנתיים עד שסטיב קר שלח את נשק יום הדין הגרוזיני לחיסול ממוקד).
    לא כולם חייבים להיות מהירים ואתלטיים בכניסות לסל בשביל להצליח או להתלהב מהמשחק ואני לא מבין מה בדיוק הבעיה שיש לך בכך שקוואי מעדיף לשלוט ולשחק בקצב שלו,זה מוכח וזה מצליח אז למה זה מפריע?
    אין לו שום חור במשחק ,הוא השחקן המושלם מאז ג'ורדן .
    הוא מצויין מהקו (החטיא 3 מתוך נדמה לי 50 זריקות בגמר!!)
    הוא מעולה מחצי מרחק
    הוא טוב מאוד מה3
    הוא מעל הממוצע בכניסות כשהוא מחליט.
    וההגנה ,אין אפילו צורך להוסיף.
    .
    העניין בטורונטו בניגוד ליוסטון או פורטלנד זה שטורונטו אוהבים לכפות את הקצב ,הם יודעים שאין למה לשחק משחק ריצות ומלחמת שלשות ,הוא יעשו זאת כשהם יחליטו לעשות זאת,הם ירוצו כשהם מחליטים לרוץ ולא בגלל שג"ס כופה עליהם את הקצב.
    יוסטון ופורטלנד קבוצות עם שחקנים וצוות אימון מפגר תמיד נכנסו למלכודות ג"ס,הם משחקים לידיים של היריב.
    פורטלנד מובילים ב17 ב3 משחקים והם יוצאים עם הפסדים בכולן!
    למה?
    כי פורטלנד לא ידעה להאט את הקצב ב17 הפרש ,הם המשיכו להעיף שלשות ב8-10 שניות של ההתקפה במקום לסחוט את 24 השניות.
    במקום ללכת לקו ברגע שלא הולך לך הם המשיכו להעיף שלשות ובכך הם שיחקו לידיים של ג"ס.
    כך גם יוסטון.
    .
    קוואי עושה את ההפך הגמור מאשר הכוכבים של יוסטון ופורטלנד ,הוא רואה שג"ס נכנסת לקצב ומצד שני טורונטו לא מצליחה לשים סל הוא הולך לסחוט עבירות,קולע את העונשין ובכך הוא מחזיר שוב את השליטה ומשבש את הקצב והמומנטום של ג"ס.
    .
    מאוד שמח על תשומת הלב שלך לגבי לאורי והחשיבות שלו לקבוצה הזו,הוא הלוחם והלב שלה ועושה דברים מאוד חשובים שאינם נראים על דף הסטט'.

    1. מה שיש לקאוויי זו עבודת רגליים מדהימה, וכוח. המון כוח. זה מאפשר לו להגיע למצב זריקה גם אחרי מגע. זה מאפשר לו לשלוט במהלך מתחילתו ועד סופו, כמעט ללא תלות במגן. מזכיר לברון ברמה מסוימת. רק שלקאוויי יש טווח גדול יותר (אחוזים טובים יותר מהשלוש).
      אם בעבר היתרון של לברון היה יכולת ניהול המשחק שלו,
      אז השנה בפלייאוף, כאשר מתחילים לראות יכולת ניהול משחק מרשימה מצדו של קאוויי, הוא בכלל הפך לבלתי עציר.

  4. כולם מהללים ומנתחים את טורונטו, אבל בל נשכח כי כבר קליבלנד של לברון עם חבורת מוגבלים (כן, גם קיירי מוגבל, אין לו משחק הגנה והוא לא יציב), "פיצחה" את השיטה ב-2016, והגיעה למצב שהיא יודעת לכסח את ג"ס, אבל אז בא דוראנט. דוראנט לא עציר ותמיד נותן את הנקודות. אם דוראנט היה בריא ומשחק התמונה היתה שונה ואף אחד לא היה מהלל את טורונטו.

  5. טורונטו מנצחים קבוצה חבולה שהספסל שלה ממש קצר (מבחינת התרומה שלו). סטף היה גמור ממשחק של 47 נקודות ואף אחד חוץ מקליי לא ממש תפקד בחצי השני. אם טורונטו לוקחים זה יהיה עם כוכבית, כי בלי דוראנט ובלי קלי (משחק אחד) זה לא נחשב לגמרי. זה נכון שבדיעבד הנצחון על קליבלנד בגמר שקיריי ולאב היו פצועים הוא גם כוכבית על גולדן סטייט. בכל אופן, למרות שרציתי שקבוצה מזרחית תנצח זה היה עם הבאקס, או בוסטון או פילי לא משעממי הצפון. לא בדיוק ההשוואה, אבל כמו שבעבר גרמניה ניצחה מונדייאלים במקום ברזיל וכו'. תודה בכל אופן, מנחם.

    1. (קודם כל, זה עוד לא גמור)
      .
      כוכבית?
      למה, הם פצעו את דוראנט?
      טורונטו יכולים לשחק רק מול מי שמולם.
      דרך אגב, דוראנט שיחק ב-2 המשחקים בין הקבוצות בעונה הרגילה (כאשר במשחק הראשון קרי לא שיחק, ובשני קאוויי לא שיחק),
      וטורונטו ניצחה ב-2 המקרים (כולל ניצחון מרשים במיוחד בהפרש דו ספרתי מול גולדן סטייט בהרכב מלא, במפרץ, כאשר קאוויי לא משחק).
      .
      בנוסף –
      רק להזכיר: ב-2 מ-3 הניצחונות, גולדן סטייט היו עם קליי, עם לוני, עם כל ההרכב למעט דוראנט.

      1. צודק גיא, זה לא גמור.
        נכון שניצחו גם בעונה הרגילה, אבל זה לא אומר שאני נהנה לראות אותם משחקים.
        ורק דוראנט בחוץ זה די משמעותי.

        1. על טעם ועל ריח…
          אין לי ויכוח בכלל.
          גם אין לי גם ויכוח עם מי שחושבים שגולדן סטייט היו מנצחים עם דוראנט. 2 אליפויות ברזומה זה טיעון חזק למדי.
          .
          יש לי רק בעיה עם כוכביות.
          זה הופך למסובך למצוא אליפויות "נקיות".
          קאוויי נפצע ב-2107,
          בוגוט ב-2016,
          קיירי ולאב ב-2015.
          לטעמי?
          אין כוכבית על אף אחת מאותן אליפויות.
          .
          הזמן, דרך אגב, מלמד שהזיכרון הקולקטיבי גם הוא לא מאמין בכוכביות.
          אני לא זוכר מתי לאחרונה מישהו פקפק ברפיט של הבאד בויז, לדוגמה. או באליפות ה-"פו, פו, פו".

    2. הווריורס פצועים וחבולים – כן
      הווריורס חסרים את השחקן הכי טוב שלהם – כן
      הראפטורס מנצלים את זה (כמעט עד הסוף) – בוודאי שכן.
      .
      האם האליפות של הראפטורס (במידה ויקחו) עם כוכבית – ממש לא!!!
      .
      זה ספורט, לפעמים זה נגדך ולפעמים זה איתך. פציעות (וחבל שהן קורות) אבל הן חלק מהמשחק.
      שום אליפות ב-NBA לדעתי באה ללא כוכבית. בסופו של דבר, הקבוצה שהייתה יותר טובה מנצחת

      1. גם אתה צודק סמיילי. זה ספורט ופציעות הן חלק מהעניין. עדיין לא חושב שעם דוראנט בריא היה קרב ממשי, לכן כוכבית קטנטנה. לא אומר שלא מגיע לטורונטו שמשחקת לפעמים יפה.

        1. אני בטוח שגם הראפטורס היו רוצים לנצח את הווריורס עם דוראנט (כנראה שנשאר לנו רק לחשוב מה היה קורה), כי כל ספורטאי רוצה לנצח את הכי טובים בתחרות הכי קשה.
          .
          לצערינו, אוהדי ה-NBA, דוראנט כנראה ישחק רק בעונה הבאה

          1. מסכים לגמרי עם ההנחה שהרפטורס היו רוצים (דגש על הרוצים) לנצח כשדוראנט על המגרש, אבל זה מה יש. עוד לא גמור, אבל אם הראפטורס לוקחים האם הכוכבית (אם כבר בכוכביות עסקינן) יורדת מדוראנט ומאפשרת לו להשאר ככוכב שבלעדיו אין אליפות? והאם קוואי קובר את עצמו בטורונטו (לדעתי לא ממש רצה להשאר אבל אם אליפות ביד זה יהיה קשה לעזוב).

          2. לפי דעתי, אני לא חושב כוכבית גם על דוראנט. זאת הדרך שהוא בחר וזאת הקריירה שלו.
            האם הוא עשה את הדרך שלו לתואר "קלה" יותר – כן. האם זה שם כוכבית ליד השם שלו – לא (לדעתי).
            .
            לדוראנט חלק גדול (מאוד) בשתי האליפויות האחרונות של הווריורס, הוא היה השובר שוויון הכי גדול שיש.
            בראייה לאחור על הקריירה שלו (נניח שהיא מסתיימת עכשיו) – אני חושב שהוא שחקן גדול, סקורר היסטורי, אבל לעניות דעתי הוא לא בדרג של ג'ורדן, וגם לא של קובי ולברון.

        2. אז לפי התגובות שלך אפשר לומר שיש כוכבית על כמעט כל האליפויות של גולדן סטייט.
          ב2015-ניצחו קבוצה חבולה ללא קיירי ולאב כאשר כל הדרך במערב הם שיחקו מול קבוצות עם פציעות של שחקנים משמעותיים..
          .
          ב2017-ניצחו את ס"א ללא קוואי אחרי שזאזא פצע אותו (ס"א הובילו ב20+ במשחק הראשון עד הפציעה).
          מאיפה לך איך הסדרה הזו הייתה מתנהלת ללא הפציעה של קוואי?
          .
          ב2018-ניצחו את יוסטון בגלל הפציעה של כריס פול .
          .
          קיצר זה כזה קשקוש שממש מבאס לקרוא תגובות כאלו.
          אז בגלל שאתה משתעמם ולא אוהב את המשחק של טורונטו אתה מחליט להמעיט בחשיבות הניצחונות שלה?
          זה בדיחה כי בסופו של יום תמיד היו פציעות וחיסורים של שחקני מפתח לאורך ההיסטוריה ככה שבמקרה הזה הוא הראשון וגם לא האחרון.
          טורונטו משחקת עדיין מול קבוצה חזקה וכשרונית עם 4 אולסטארים בפוטנציה.
          ואל תשכח שגם טורונטו חבולה ופצועה (קוואי ולאורי שאמור לעבור ניתוח אחרי הגמר הזה ויש מצב שהנזק באגודל הוא משהו רציני).

          1. האליפות האחרונה שהיה אליה כוכבית זה אליפות של הספרס שגנבה בעזרת טים דונהי את הסדרה מהסאנס, אפילו אוהדי ספרס יודעים מי האלופה האמיתית של אותה שנה.

          2. מה אתה מתבאס מתגובות כאלה?
            מדובר באוהד שלא מסוגל להתמודד עם העובדה שהקבוצה שלו מפסידה 3:1 אחרי שהיה בטוח במיליון אחוז שהם יקחו אליפות, אז הוא ממציא כל מיני תירוצי כוכביות, פציעות ושאר בולשיט כלשהו.
            הכי טוב זה להתעלם מקשקושים כאלה.

    3. הכוכבית היחידה שיכולה להיות ליד אליפות היא במקרה שהמשחק מוטה ומכור בצורה ברורה. חוץ מזה אין דבר כזה אליפות עם כוכבית.

  6. טור אדיר וכייפי כמו שרק מנחם יכול.
    גם אני מאוד אהבתי את לאורי בסדרה. שיחק עם המון לב ומאמץ. סדרה מצוינת שלו.

  7. כוכבית כמו שהווריירס יקבלו אחת שקוואי הופצע,שכריס פול נפצע (הובילו 3-2) וקיירי ולאב בחוץ.
    what goes around comes back around….
    זה בריא לליגה סוף השושלת ונותן לנו רוח לקראת השנה הבאה.
    אבל עוד לא גמור…

  8. אני חושב שהכל מתחיל ונגמר בתחושות אישיות, מה שהאמריקאים אוהבים זו הנקמה בסרטים תוצרת הוליווד.
    בסדרה הזו אנחנו רואים מסע נקמה של כמה שחקנים.
    קודם איבקה שהיה קרוב לקחת את אליפות המערב עם אוקייסי ובסוף נדרס על ידי הסטייקים. אוקייסי הייתה קבוצה מדהימה באותה השנה, מעין סופר טים בעצמה.
    שנית קוואי שנוקם על אותה הפציעה הנוראית שעיכבה את הקריירה שלו בשנתיים ואולי דפקה אליפות שישית לפופ ואת מערכת היחסים מאמן מנטור ושחקן על.
    שלישית לאורי שמוכיח לעולם שכשאין דה פרוזן בסביבה הוא כן מנהיג אמיתי שאפשר לסמוך עליו. הוא יהיה חייב להוכיח את זה סופית במשחק הבא בטורונטו. אם אני לאורי, הייתי מביא את הפוטון למגרש של הראפטורס מתנחל שם ומתאמן על השלשות והחדירות עד שהמשחק יתחיל. זה משחק על כל הקופה!
    עכשיו רק נשאר לקוות שהאליפות באמת תלך לראפטורס בשביל שאולי לא נחזור בשנה הבא על הנרטיב המייגע של מיזפח.
    מקווה שלא יחזירו את דונאט מהמתים למשחק החמישי בטורונטו.

  9. מילה על לאורי.
    הוא היה נהדר אתמול, למרות שהנתונים היבשים מלמדים על משחק בינוני.
    ברבע הרביעי, הוא היה הלב של התקפת טורונטו.
    הוא ניצל עד כדי שלמות את העובדה שגולדן סטייט ניסו "ללכוד" את קאוויי עם שמירה כפולה בפיק אנד רול.
    הנעת כדור שלו. המסירות המדויקות. ועוד יותר, ההבנה של היכן נמצאים שחקני ההגנה של גולדן סטייט בשביל ליצור מהלכים,
    אלו היו חלק מכריע בעובדה שגולדן סטייט לא הצליחו לעצור את הראפטורס ברבע הרביעי (שלא לדבר על ליצור קמבאק משמעותי).
    דוגמה למהלך שכזה –
    .
    https://youtu.be/nFQhYJPDM2c?t=741
    .
    שוב דאבל טים אגרסיבי על קאוויי. קאוויי מוסר לאיבאקה שנע לטופ אוף דה קי. איגודאלה מגיע לכסות את איבאקה, ואיבאקה מוסר ללאורי שממתין חופשי בכנף. לוני נע לעברו של לאורי בשביל למנוע שלשה חופשית, ואיגודאלה חוזר לצבע בשביל לכסות את סיאקים שממתין חופשי בצבע.
    כאן רואים עד כמה לאורי מבריק –
    הוא עושה הטעיה של מסירה לסיאקם (ובכך "מכריח את איגודאלה להתחייב לכיסוי של סיאקם) כאשר למעשה הוא מוסר לאיבאקה שממשיך עד לטבעת לעוד 2 נקודות קלות. כשמתבוננים בהילוך אטי במהלך ומתמקדים באיגודאלה, ניתן ממש לראות איך ההטעיה עובדת היטב כאשר איגודאלה עם מבט רצוף לכיוונו של לאורי משנה את המומנטום של תנועתו לכיוונו של סיאקם ובכך הופך את הדאנק של איבאקה לבלתי נמנע.
    זה רק מהלך אחד במשחק שלם, אבל הוא מלמד עד כמה טורונטו הגיעו מוכנים למשחק,
    מוכנים להגנה של גולדן סטייט, ובעיקר –
    מרוכזים.
    .
    תודה, מנחם.

  10. חיכיתי למעורב שלך מנחם….
    הבעיה של הלוחמים שלקוואי יש נשק עתיק שכבר כמעט לא מוכר – זריקה מחצי מרחק.
    זו שהוכחה כלא יעילה
    והנה… קוואי… שלמד עליה בבית מדרשו של המכשף הכי עתיק בליגה
    הפתיע את הלוחמים עם השימוש בה
    🙂

  11. תודה דוק, אחלה מעורב
    כוכבית – אין דבר כזה בעולם של המבוגרים "אליפות עם כוכבית". לילדים זה נחמד להתווכח ולשים כוכביות על הישגים ספורטיביים אבל מבוגרים מבינים שפציעות הן חלק מהמשחק, ושהדרך לאליפות בליגות הגדולות כרוכה במאמץ ספורטיבי עילאי כך שאין כזה דבר כוכבית לדעתי.
    תומפסון – נקודה חשובה בעיניי. הוא היה חם וטוב מאוד וראו שהוא רוצה ומסוגל לקחת את המשחק על עצמו. אין לי מושג איך בקבוצה מסודרת כמו הלוחמים הלכו יותר על קרי מאשר על תומפסון. קרי זרק 12 פעמים במחצית השנייה ותומפסון רק 8. אם זה היה הפוך לדעתי הלוחמים היו נשארים במשחק.
    קאזינס – למרות הרוטציה הקצרה, הוא צריך לצאת ממנה לגמרי. הוא איטי ומגושם מידי לגמר הזה.
    דוראנט – עכשיו ברור לכולם כמה הוא ענק. ממשחק 5 בגמר 2016, שקבוצות הבינו איך להתמודד הגנתית עם הלוחמים, החוק הוא שבלי דוראנט הלוחמים מפסידים בפיינלס ועם דוראנט הם מנצחים. במספרים זה 1-6 בלעדיו ו-8-1 איתו. מדהים. אם מרחיבים לכל תקופת קר זה עדיין 8-9 בלעדיו.
    אני גם חושב שצריך להפנים את ההבדל בין אוקייסי איתו ובלעדיו כדי להבין את גדולתו.
    טורונטו – חזקה מאוד הגנתית ומותאמת להאט את הלוחמים, אבל גם מוגבלת מאוד התקפית. איבקה שנתן משחק גדול יכול להיות 2-9 משחק הבא ואין להם על מי לסמוך באופן קבוע מלבד קוואי. נראה לי ברור שאם דוראנט היה משחק זה די קרוב לסוויפ ללוחמים.
    קוואי – שחקן ענק אין מילים, אבל בכל היבט התקפי הוא פחות טוב מדוראנט, לרבות המיד ריינג' עליו כתבת.
    פציעה – קראתי את כל הדיווחים על דוראנט ועולה תמונה שהוא לא באמת כשיר, אבל יכול לסכן את עצמו ולעלות לשחק. אם זה נכון והסיכון לא משמעותי מידי, לא הייתה סיטואציה מתאימה יותר להסתכן מאשר הסיטואציה הנוכחית (לדעתי). אם הוא ישחק גרוע והם יפסידו אף אחד (מלבד כדור הרעם :-)) לא יוכל לטעון כנגדו. אם הם ינצחו, וזה אפשרי לאור המגבלות של טורונטו, זה יהיה פשוט מדהים.
    ההבדל בין קרי לדוראנט במשפט – כשאנחנו מפנטזים על משחק כדורסל, אנחנו רוצים להיות קרי. כשקרי מפנטז על משחק כדורסל, הוא רוצה להיות דוראנט….

  12. סליחה על השליליות, אבל הוא בעצמו (קאפקייק) הפסיד להם. ולא סתם, אלא לאחר יתרון 3:1 ומשחק 6 בבית.
    אם משקללים גם גיל ופציעות, נדמה כי קוואי הוא הוא השחקן החם בשוק הקיץ.
    נראה לי שזה נו- בריינר להחתים אותו -ולא את דוראנט- בעולם בו המנהל יכול לבחור את מי הוא רוצה.

    1. אין ספק שההפסד אז הוא לא שיא הקריירה של דוראנט, רק שאפשר להכניס אותו לפרספיקטיבה של זמן.
      באותה סדרה מוביל ה-%USG של שתי הקבוצות היה ראסל ווסטברוק. אז אמרתי שזה לא הגיוני ופוגע בקבוצה, שלוש שנים אחרי כולם מבינים זאת.
      באותה סדרה שחקנים לגיטימיים ברוטציה של אוקייסי היו דיון וויטרס (19 מ-53 מהשדה…) ואנדרה רוברסון (שההגנה החכמה של הלוחמים פשוט לא התייחסה אליו).
      לכן, לדעתי, עצם ה-3-1 של אוקייסי זה הישג מדהים לדוראנט עם קבוצה כל כך לא מתפקדת ומאמן כל כך לא חכם.
      אגב, יכול להיות מאוד שבהתחשב בפציעות ובגיל, קוואי הוא אבן פינה טובה יותר מאשר דוראנט

  13. כוכביות? עוד פעם צבא האמת של סטף מכין את הקרקע בתירוצים?
    לא ככה הוא עשה את האליפות היחידה לפני KD? ועוד איגי קיבל FMVP. רגע לפני הצ'וק ההיסטרי שנה אח"כ, ואז התרבות המנצחת של גולדן סטייט, דריימונד בוכה מהאוטו בחניה, "KD, בוא להציל!".
    פציעות? תגידו, כל החגיגות על זה שלברון לא עשה השנה פלייאוף – זה כולל הכוכבית על הפציעה שלו, שדפקה את הלייקרס? אחרי כמה, 15 שנה, עומס שאין לתאר, כל עונה לפנתיאון עם מספרי קריירה שסטףףף ושמףףף יכולים לחלום עליהם, 15 שנה, טיק-טאק, טיק-טאק – אז למישהו איכפת מהפציעה של לברון עכשיו? זה המחיר! כריס פול, נפצע. יש כוכבית? קוואי, סיכול ממוקד. יש כוכבית?
    ומה זה, "סטף התעייף ממשחק 3"?! השפן הקטן, שכח לסגור הדלת! הצטנן המסכן! התעייף הסטף!!! איפה דוראנט? קווין, תחזור מהר – אני טובע פה בלעדיך!! לא פייר ככה – נשארנו רק 4 אולסטארים. ואני עיייייייףףףף נוראאאאא! לא אמרו לי שב-NBA זה ככה!
    בחיים לא היה כוכב כזה אובר-רייטד, כזה מפומפם, שקיבל כאלה הנחות כמו סטףףףף. "הפוינט גארד השני הכי טוב בהיסטוריה", יש כאלה שאומרים אפילו הכי טוב – הא??? שייתן סדרת פינאלס אחת, אחת!!, טובה. לא משחק אחד, מתוך 26 משחקים עד היום. סדרת פינאלס אחת!
    סטף לא רכש את המעמד, לא של לברון, לא של מג'יק, לא של לארי, לא של קרים – לאלה הוא בכלל לא מתקרב לאיזור חיוג. הוא אפילו לא קיירי ארווינג. שייתן סדרת פינאלס אחת, כמו קיירי ב-2016. מה זה, על מה קיבלת MVP פעמיים רצוף? ועוד פה אחד, עם כל המדיה שמצחצחת לו את הטוסיק הלבנבן (אוקי, צהבהב) במקהלה עליזה. על מה ולמה?
    אם סטף הוא מה שאתם אומרים שהוא, כל השנים האלה, רק בלי אף קבלה, חוץ ממפגני קליעה מרהיבים במשחקי עונה סדירה, והצטטינות באיזו הארכה נגד פורטלנד –
    אם הוא כזה, שייתן עכשיו, 3 משחקים לפנתיאון. לא אחד, לא שניים – שלושה. שייקח את האלופה על הרגליים ויביא בעצמו גביע. לא פחות. זה המינימום.
    ואלה טורונטו בצד השני, לא הלייקרס שואוטיים, לא הבאד-בויז, לא סלטיקס-לארי, לא הבולס של מייקל, לא אוקלהומה של הטריו, לא הספרז של דאנקן-פופ, לא שאקובי, אפילו לא קליבלנד של קיירי-לברון. כולה טורונטו, בכל הכבוד לקוואי. עם גאסול ודני גרין על סף פנסיה, איבקה שחזר לרגע מהקבר, לאורי השמן עם המיונז ממקדונלדס על השפתיים, ועוץ לי גוץ לי ואן ולוצקי. ויש לסטף גם כמה וכמה שחקנים לידו, שעד היום ידעו לחלץ אותו יופי מכל צרה. הגיע הזמן שיחזיר משהו.
    זה או נצחון לגולדן סטייט בסדרה, קארי FMVP בלתי מעורער, ב-3 תצוגות במשחקים 5,6,7, להיסטוריה. או שהאגדה נקברת קבורת חמור. זהו.

    1. תשמע, אתה די צודק כשאני חושב על זה.
      לקרי באמת לא היתה סדרת גמר אחת טובה. תמיד היתה שם איזו פציעה ברקע, השתנקות קלה, KD אחד.
      הסדרה עוד לא גמורה. מאוד מעניין איך סטף יופיע למשחק 5.

  14. תודה מנחם
    הלוחמים בלי דוראנט הם קבוצה מעולה וכיפית אבל אם אתה שולט בקצב משחק אגרסיבי ומונע מהם תריצות ושלשות במעבר אתה יכול לנצח אותם ואם אתה מנסה לנצח אותם בריצה ושלשות אתה תחטוף. דוראנט זה השובר שיוויון בקטע הזה גם כי הוא ארוך בהגנה שובר קווי מסירה ויכול לייצר ריצות וגם כי בקצב איטי הם עוברים לשחק "התקפת משולש" ( הבלוף הגדול בהיסטוריה זרוק תכדור לגורדן/שאק/קובי/דוראנט שיעשה סל )והוא עושה סל כמעט כל התקפה , דונקי סטף וקליי יותר מתקשים שאתה שולט נגדם בקצב .
    בקיצור איתו הם בלתי מנוצחים
    ההפתעה של הגמר מבחינתי זה כמו שמנחם אמר ניק נרס זה אשכרה נראה שהוא החכם היחידי בליגה עושה עבודה מטורפת בלשנות כל הזמן ובעצירת מומנטומים

  15. עוד דבר משמעותי בלי סמול פאוארד גבוה אין לסטיב קר את היכולת לשחק את הסמול בול הידוע בכינויו הרכב המוות שאני לא זוכר סדרה בחמש שנים האחרונות שהוא לא היה הגורם המנצח
    לדעתי הוא ינסה המשחק הקרוב אם לוינגסטון כי אין לו בררה

  16. הווריירס וקרי בקרב על הלגסי שלהם.
    אם אני סטיב קר, אני שם בריפיט את הקאמבק מול טורנטו לפני 6 שנים https://www.youtube.com/watch?v=Bw5MaUkw-ko&t=424s
    ומתפלל בכל כוחי שדוראנט יחזור.
    טורנטו לא פראיירים בכלל, יש להם סגל פשוט מדהים ולא מוערך יתר על המידה – גאסול, איבקה, לאורי, גרין, קוואי, שחקנים עם ניסיון, אולסטארים.
    הם ניצחו את מילווקי עם יאניס וחבורתו ופילידלפיה בהרכב מלא, אבל יש לי תחושה שהאריה הולך לשאוג במשחק 5 – גולדן היו באנרגיות נורא נמוכות ב2 המשחקים האחרונים.
    אסור לתת לקאזינס לפתוח, צריך להעלות אותו לדקות מדודות ביותר ולא לתת לו להוביל כדור.

  17. אלופות העשור: 2010 לייקרס, 2011 דאלאס, 2012-3 מיאמי, 2014 ספרז, 2015 ג"ס, 2016 קאבס, 2017-2018 ג"ס.
    אלופת 2019, מי שלא תצא, תהיה האלופה החלשה ביותר של העשור. אבל אפשר להתווכח על זה.
    אגב –
    זכיה של טורונטו תעמיד את מספר האליפויות של כוכבי היום על: לברון, סטף – 3. קוואי, דוראנט – 2.
    יותר סביר שקוואי/ דוראנט יסגרו את הפער בהמשך (אולי יחד בקבוצה אחת? יא ווראדי), מאשר הרביעית של לברון או סטף… (ורק להארדן וראסל לא נשאר)

  18. כצפוי ישנם דיווחים שדוראנט לא יופיע במשחק ה-5 (ותוספת שלי- ובכלל עד סוף הסדרה למרות שבתקווה לא {מלח-מים-שום-בצל } תמשיך מעבר למשחק הבא).
    הספלאש בראדרס יצטרכו להמשיך להסתדר לבד.

  19. ראיתי שסטיב קר אופטימי לגבי השילוב של דוראנט מחר , מספיק 20 דק שלו ( 6 דק תחילת רבע שני , 5 תחילת רביעי ו10 דק סמול בול )

  20. בקיצור קאווי בגיל 28 (עוד מעט) עם 2 אליפויות אדירות ו2 FMVP
    אלו הישגים שבודדים עשו אי פעם (אליפות אחת על לברון ואחת על סטף קרי 2 שחקנים מהעשירייה הראשונה בכל הזמנים)
    וכל הקשקשנים רפי ההבנה וזה כולל את הדוק שלכלך עליו אוכלים את הכובע!!

    הייתי מצפה ממנחם להתנצלות רשמית,ולהפסיק את ההתעסקות מטופשת בכניסה האיטית שלו לסל

כתיבת תגובה

סגירת תפריט