משחקי הגמר מזווית אחרת / איתי מלמד
נקודות מעניינות שאולי לא שמתם לב אליהן.
- קוואי לא כל כך יעיל מול גולדן סטייט. כלומר הוא כן, הוא ללא ספק אחד השחקנים הכי שלמים שהמשחק ראה ואחד מהחמישה הטובים בליגה וכו'… וברור שהוא הסיבה המרכזית לכך שטורונטו בגמר. אבל דווקא נגד גולדן סטייט ההשפעה שלו היא הקטנה ביותר (הכל יחסי כמובן).
משתי סיבות:
1) לגולדן סטייט יש את השומרים המתאימים ביותר לזרוק עליו, יותר מכל הקבוצות שהוא נתקל בהן. באטלר היה חלש מידי, מידלטון (ובמידה מסוימת גם יאניס) היה גבוה מידי. קוואי מצריך שמירה מיוחדת, שמירה על המיד ריינג'. שחקנים גבוהים לא מצליחים להידבק אליו (הזריזות מעניקה לו פור קטנטן שהם סוגרים עד הצבע) והחלשים לא מצליחים לעצור אותו מלהגיע לאן שהוא רוצה. קליי ואיגי הם בדיוק השומרים למשימה. (תסתכלו בסטטיסטיקה)
2) סיבה שנייה והיא היותר משמעותית. לקוואי 'אין על מי לשמור'. כלומר כמובן שיש לו, הוא שומר את איגי/תומפסון (ברוב שלבי המשחק) אבל היכולות שלו כ"שומר על" לא באות לידי ביטוי עד הסוף. קוואי זכה ב"שחקן ההגנה" בעיקר בזכות יכולת ה'אחד על אחד' המפחידה שלו. היכולת שלו לשתק את כוכבי היריבה היא פשוט מדהימה (מה הוא עשה ליאניס!) ושחקנים כמו לברון ופול ג'ורג' אוכלים ממנו הרבה קקה.
אבל לגולדן סטייט (בגרסת הנוכחית) אין שחקנים מסוג זה. המשחק שלה, המבוסס על חסימות בלי כדור והפיק&רול האגדי בין קרי לדריימונד, מצריך שומרים מסוג אחר. קוואי לא יכול לשמור על קרי או על דריימונד, אבל מהסיבות ההפוכות. קרי כי הוא זריז מידי ויעבור מהר מידי בין החסימות ודריימונד כי עיקר האיום שלו מתחיל אחרי החסימה (והחילוף) והוא גדול מדי על קוואי. אין להם אף שחקן שמתבסס על בידודים.
וכאן החזרה של דוראנט מתחילה לשחק תפקיד שהוא לא בהכרח חיובי. גולדן סטייט טובה יותר עם דוראנט (דיון ארוך מאוד, יובל עוז כתב על זה בצורה נפלאה), אבל אם יש סיבה אחת קטנה שבזכותה לטורונטו יש יותר סיכוי לנצח דווקא אם דוראנט ישחק היא שלקוואי יהיה את מי לשמור באמת. ודוראנט, שיקבל לא מעט כדורים יתקל בשומר הטוב בליגה, היעילות שלו תרד, שאר הקבוצה תצא מהקצב והופה, יתרון לטורונטו.
*זוהי אופציה אחת. ברור שהאופציה הסבירה יותר היא שדוראנט יצליח לקלוע באחוזים נאותים (בוודאי אם יחזור באותו כושר) והשמירה עליו תתיש את קוואי מאד, אבל זוהי נקודה למחשבה.
- לגולדן סטייט יש את "חמישיית קלי" היא עולה בדרך כלל בתחילת הרבע השני, משחקת 3-4 דקות ויורדת. היא כוללת את: ליווינגסטון, קליי, מקיני/קוק, ג'רבקו, ולוני. הדבר המעניין בחמישייה הזו היא שיש בה שני שחקנים שלא קולעים מ-3 בכלל, ג'רבקו קולע ב-25% ומקיני ב-33% בפלייאוף הנוכחי. זוהי חמישייה עם קלע אחד בלבד. בחמישייה שפתחה במשחק הראשון: קרי, קליי, איגי, גרין, ג'ורדן בל יש שני קלעים, שניים וחצי אם ממש מפרגנים לאיגי.
אני כל פעם מופתע לגלות שדווקא הקבוצה שהביאה את מהפכת השלשות לליגה היא היחידה שלא מחויבת לכללים האלו בכלל. לכל שאר קבוצות שהגיעו לחצאי הגמר יש יותר קלעים בחמישייה. לבוסטון יש 5, לטורונטו ומילווקי יש 4/5 (תלוי איך סופרים), לפילי יש 3 טהורים ותלוי על איזה רגל אמביד קם. רק לפורטלנד יש אותו מספר קלעים בחמישייה ולהם יש על הספסל שחקנים כמו סת' קרי ורודני הוד. בעצם בכל הסגל של גולדן סטייט יש רק 3 קלעים שעוברים את ה-35% (4 אם אתם סופרים את קוק). בכל זאת גולדן סטייט מנצחת, ועם אחוזים מעולים ל-3.
מה אפשר ללמוד מכך? בעיקר על הגדולה של סטיב קר. על השיטה המבריקה שבנה שבה כל שחקני 4 על 3 הופך לדאנק. ועל יעילות התנועה בלי כדור של הלוחמים (הספלאש ברודר), כשכל שחקן שמקבל טיפה מרווח ישר הופך לחסימה, או מבצע הטעיה ומחליק לצבע לסל קל.
זו מחשבה מגניבה, שהקבוצה שהפכה את הליגה היא היחידה שלא מתנהלת לפי חוקי המשחק (וסן אנטוניו, אבל פופ לא נחשב).
- הפציעה של דוראנט טורפת את כל הקלפים. כי נגיד שדוראנט היה נשאר בריא וגולדן סטייט הייתה זוכה באליפות בקלות, דוראנט היה מרגיש שכל הצ'יפים אצלו (בטח אם היה זוכה ב-FMVP שוב) הוא המלך, ההחלטה שלו הייתה נובעת מהאגו הקטן שלו, וחובת ההוכחה הייתה עובר לקרי ולשאר הבחורים. אבל דוראנט נפצע, ולפתע מתברר שגולדן סטייט היא קבוצת כדורסל מעולה גם בלעדיו. פתאום כל ההחלטה שלו מקבלת גוון אחר. פתאום יש אנשים שרוצים שדוראנט יעזוב רק כדי שנזכה לראות את קרי בשיאו. ההחלטה לא סובבת רק סביבו, והוא לא מחליט כמושיע, חובת ההוכחה על היכולת לקחת קבוצה על גבו חוזרת אליו.
ההסתבכות הזאת רק מסבכת את ההחלטה, אולי היא תמשוך אותו להישאר עוד קצת בבית הקסמים הזה, ואולי היא תבהיר לו כמה הקריירה שלו תישאר בצל כל עוד הוא ממשיך לשחק שם.
שווה להרחיב בנקודה זו יותר, אבל הבוקר ראיתי שיובל עוז כבר כתב על זה (ועשה זאת טוב ממה שאני יכול). אבל בכל מקרה זו נקודה ששווה לחשוב עליה לפני הקיץ הנוכחי שעשוי לשנות את כל הליגה לחלוטין.
-
אני לא חוקר, חבל. אם כן הייתי חוקר את ההשפעה של סטף קרי על הצורה שבה המשחק כולו נתפס, ועל דמות הכדורסלן בכללי. ואולי תופעות רחבות יותר כמו קווים לדמותו של כוכב ודמות לחיקוי. לא עוד קעקועים וסמים, לא עוד אתלטים עילאיים. איש משפחה, מתוק, קפיצי, קטן (יחסית) שצמח מתוך עבודה קשה ומלא השקעה (זה לא נכון, ברור שיכולת הקליעה שלו היא כישרון טבעי. אבל זה לא נתפס ככה). חבל שאני לא מומחה החוקר תופעות סוציולוגיות.
לא מסכים שג.ס טובה יותר עם דוראנט.
עניינו רואות את ההיפך הגמור.
אני כן מסכים שכשדוראנט יגיע יהיה לטורונטו הרבה יותר קל להפתיע
בעיקר העיניים שלך.
יותר מהנים כן , טובים? נו פאקינג ווי
איתו זה אולי הקבוצה הטובה בהיסטוריה ואם מאזן 8:1 בגמרים
בלעדיו כיפית ומהנה אבל במאזן 8:7 בגמרים
איתו הם בלתי מנוצחים ,איתו בריא היינו היום ב2:0 מדברים על הרצון שלהם לנעול תאורקל בסוויפ שכנראה היה קורה
כתבת יפה.
כמה דברים:
עם הפציעה של קליי וההיעדרות של לוני (גבוה מהרוטציה) הווריורס משוועים לחזרה של דוראנט. בין אם יהיה לקוואי על מי לשמור או לא. צריך לזכור שגם כשדוראנט על הפארקט הווריורס עדיין מניעים את הכדור ואת עצמם במידה דומה (רק בדרך כלל אם פחות סבלנות ועקשנות).
גולדן סטייט לא הביאה את מהפכת השלשות לליגה פשוט יש לה שניים מהקלעים הטובים בהיסטוריה מחוץ לקשת ולכן היא במוקד. מהבחינה הזו צריך לזכור שהווריורס גם דואגים להביא שחקנים שיוכלו לזרוק את הכדור כשהם פנויים. פשוט אין להם הרבה אופציות מבחינת האיכות של השחקנים הנ"ל. ג'רבקו שחקן ממוצע+ מעבר לקשת וקוק קלע טוב.
גולדן הביאה את מהפכת השלשות. לא לבד, ברור. היא התבססה על התקפת 7 השניות של פיניקס שהייתה ההתחלה הבוסרית. אבל את המהפך הביא סטף קרי בשתי ידיו. וזה נושא ארוך לזמן אחר.
ברור שהווריורס מנסים להביא שחקנים עם קליעה. ועדיין הם מצליחים בלי… זה פשוט קסם.
זה ממש לא נכון ונחמד שאתה אומר את זה בכזה ביטחון. בוא תסביר איפה בדיוק הווריורס הביאו את המהפכה?
המהפך היחידי שסטף הביא מבחינת השלשות הוא הטווח.
ושוב – יש להם שחקנים עם קליעה- להגיד שהם בלי זה פשוט לא נכון.
אבל הגדלת הטווח גררה עליה במספר השלשות הנזרקות, והנקלעות, גם אצל קרי וגם אצל קבוצות אחרות, וגם פתחה את הצבע וכו'. זה לא רק שינוי אינקרמנטלי אלא מהותי.
על סמך מה אתה טוען את זה?
איזה אחוז מהשלשות הנזרקות מגע מהטווחים הנ"ל?
מסכים שיש להם שחקנים שיודעים לקלוע – איגי לגמרי, וגם קאזינס, קוק ואחרים.
לא יודע מה האחוז המדויק, אבל כאמור ההשפעה מחלחלת – אנשים התחילו להתייחס לשלשה כאל זריקה טבעית יותר ולא משהו נדיר ועתיר סיכון כמו פעם. בלי קרי וגולדן סטייט לא היו הארדן ויוסטון, לדעתי.
מצחיק, זה בדיוק להיפך. יוסטון של מורי היו אלה שהובילו את המהפכה עוד לפני פשוט בגלל היעילות של סטף וקליי כולם שמים לב אליהם.
בסדר גמור, את זה אני יכול לקבל – יתכן שיוסטון התחילו במגמה הזו לפני 2015, אבל גולדן סטייט וקרי של 2015 עשו את זה באופן שהשפיע על כל הליגה.
איגי וקאזינס מסוגלים לקלע אבל הם לא קלעים. אחוזים נמוכים מהממוצע בהרבה.
ההשפעה על כלל הליגה כבר קרתה – עוד לפני הווריורס. חפרתי על זה כל כך הרבה כאן אבל אם אתה מתעקש אתה יכול לחזור לקרוא כאן:
http://www.hoops.co.il/?p=100289
תסתכל על הגרף הכחול בתרשים הראשון ותראה בדיוק מתי התחילה המהפכה.
טוב, אז לא נותר לי אלא להודות שאתה צודק.
.
אולי זה בגלל שקר בגולדן של 2015 שיחק נגד מקהייל, בעוד שדאנטוני הגיע רק אחר כך, שאני זוכר את גולדן של 2015 כנקודה שבה מהפכת השלשות באה לידי ביטוי. אני מניח שאנשי אנליטקס בליגה זיהו אותה כבר כשיוסטון התחילה עם העניין, אז אולי גולדן הייתה רק המקום שבו נפל האסימון גם לקהל הרחב, ככל שאני, ואולי גם איתם, משקפים אותו.
אכן, זו בדיוק הנקודה שלי. לליגה זה חלחל הרבה קודם – לתודעה הציבורית רק כששמו להם את זה ממש מול הפרצוף.
מה שאני אומר זה WHEN ALL IS SAID AND DONE, ובעוד 100 שנה מישהו יכתוב על המעבר ממיד ריינג' לשלשות, האדם שיוזכר שהביא את השינוי הוא סטפן קרי.
הוא נושא הלפיד של השינוי, אפילו אם הארדן זרק יותר ממנו.
ההיסטוריה "קובעת" לרוב את מה שכאילו היה, וההיסטוריה תכבד את גולדן סטייט וסטפן קרי בכבוד של 'יוצרי משחק השלשות' או משהו כזה.
זה ויכוח טפשי, כי הוא פשוט על עובדות.
כתוב בגוגל "מהפכת השלשות של גולדן סטייט" ותקבל עשרות כתבות וניתוחי עומק על המהפך האדיר שהם גרמו לכדורסל כפי שהוא נתפס היום.
(שום תהליך לא נובע מאדם אחד בלבד, ברור שגם התפתחות עולם האנליטיקס עזרה מאוד. ועדיין סטף הוא אבי המהפכה והפנים שלה)
ב. לקבוצה הנוכחית, שמשחק בלי דוראנט אין קלעים. סטטיסטית…
לא מבין מה אתה מנסה לטעון מנגד.
פתח סקור בוקס. לחמישייה שפתחה את משחק אחד- יש שני קלעים בלבד. איגי קולע ב25% עד עכשיו בסדרה.
מסכים שאת ג'רבקו ומקיני לא משאירים לבד לגמרי. אבל אתה לא יכול לקרוא להם קלעים. (אולי אולי מקיני)
עכשיו תשווה לטורונטו…
זה בדיוק הענין שזה ויכוח על עובדות – תוצאות חיפוש בגוגל שכל אחד עושה ואז כותב את מה שאחרים כתבו לא הופך את זה לעובדות.
סטטיסטית אין להם קלעים?
קוק – קלע של 42% בקרייה לשלוש
ג'רבקו – שחקן של 36% בקריירה לשלוש.
אתה מנתח סטטיסטית קבוצה לפי בוקס סקור של משחק/ פלייאוף? אם כן כנראה שאתה לא מבין אז מה זה אומר סטטיסטית.
חלוצת מהפכת השלשות כפי שאנחנו מכירים אותה היום היא יוסטון.
למעשה, אנחנו מדברים על הרגע בו הת'אנדר וויתרו על הארדן ושלחו אתו בטרייד ליוסטון.
הארדן פגש את השקפת העולם של דריל מורי, ושם זה התחיל.
לא זאת בלבד שמאז שהארדן הגיע ליוסטון, זו מובילה את הליגה באחוז השלשות מסך ניסיונות הקליעה של הקבוצה,
יוסטון גם מגדילה בעקביות את הפער שלהם משאר הליגה.
יוסטון של השנתיים האחרונות היא הקבוצה היחידה בתולדות הליגה עם יותר ניסיונות קליעה מ-3 מאשר ניסיונות ל-2.
או תודה.
כתבתי כאן לא מעט על היכולת לקרוא סטטיסטיקות, ולהצליח להבין את התמונה המלאה.
יוסטון אולי התחילה לזרוק שלשות קודם לכן. אבל כמו הנס ליפרסהיי וגלילאו גלילי, המהפכן האמיתי הוא מי שהצליח להביא את ההמצאה לעם. להפיץ אותה…
יוסטון הראשונים לזרוק הרבה, אבל מי שהפך את זה לנשק החשוב ביותר, מי שהוכיח שאפשר לזכות באליפיות, לנצח פאקינג 73 משחקים בעונה- כשזה הנשק המרכזי שלך. זה סטף וקליי.
סטף שינה את המשחק.
הוא יצר עולם כדורסל שגבוהים חייבים לצאת לחסימה בפול ספיד (אפילו אם זה בלוגו… ) הוא הסיבה שחילופים אוטומטים חזרו לאופנה, שגבוה שקולע שלשות הפך להיות חובה. שילדים מתאמנים על שלשות, קודם כל.
ואפשר להמשיך ככה עוד הרבה…
סטף שינה את המשחק לחלוטין.
יוסטון בסך הכול קבוצה שמחטיאה הרבה משלוש
מי זה העם?
אני מתייחס כאן לליגה לא למה שחיצוני לה. הווריורס לא זכו באליפות בגלל שהם זורקים שלשות אלא בגלל שהם שיחקו כדורסל אחר לגמרי שהשלשות הן רק חלק ממנו. עד עכשיו לא הבאת נתון אחד שמראה איך זה בא לידי ביטוי? או מה הכוונה במהפכה. הרבה ממה שאתה אומר על סטף נכון אבל השינוי הזה לא קשור למהפכת השלשות אלא לתנועה בלי כדור ושימוש בחסימות. זה באמת מהפכני למרות שעדיין לא רואים שזה בא לידי ביטוי בקבוצות אחרות. אז איפה המהפכה?
אני אנסח את השאלה באופן יותר ספציפי – איזה שינוי הווריורס גרמו לקבוצות אחרות בליגה לעשות מבחינת איך שהם משחקים התקפה?
איתם,
כמה דברים:
.
א. יש לי תחושה שלא ברור לך מה זה סטטיסטיקה.
סטטיסטיקאי לומד לאסוף נתונים, לנתח אותם, ולהסיק מהם מסקנות.
בהקשר לדיון –
העובדה שהרוקטס היא הקבוצה שאחוז השלשות שלה מסך הזריקות הוא הגבוה ביותר ב-NBA מאז שהארדן הצטרף לקבוצה (כבר 7 עונות),
זו עובדה "היסטורית". אין כאן איזה היסק סטטיסטי.
.
ב. טיעון ה-"מהפכה" דורש גיבוי עובדתי. יעזור אם הוא יהיה סטטיסטי.
כן, אני מסכים. קרי הפך לשגריר השלשה. לנסיך הטווח הבלתי נתפס,
וכן –
רואים יותר ויותר שחקנים צעירים מעזים לזרוק מטווחים שפעם היו בגדר טאבו.
אבל בין זה, לבין הטיעון שגולדן סטייט הובילו את מהפכת ה-3, יש פער עצום.
.
ג. אם תבדוק את התזמון של צמיחת כמות השלשות על חשבון המיד ריינג', תגלה שזה התחיל עוד לפני שגולדן סטייט היו ה-גולדן סייט של 15' ו-16'.
השינוי התחיל בכלל עם עלייתו של זרם האנליטיקס ב-NBA. כניסה של אמצעי מדידה חדשים (SportVU הוא המשמעותי ביותר),
ושל אנשי אנליטיקס להנהלות של קבוצות הליגה.
לכן ציינתי שחלוצי מהפכת השלשות הם הארדן ודריל מורי.
אין בכלל ספק שמורי הוא מחלוצי האנליטיקס ב-NBA. הוא ממקימי ה-MIT Sloan Analytics Conference , שהפך לאחד הכנסים המקצועיים החשובים בספורט המקצועני (הוקם ב-2006), ושם, הרבה לפני הארדן, הוא שטח את משנתו.
ההגעה של הארדן לקבוצה של מורי, פתחה את הפתח לשינוי האדיר שהביאו הרוקטס לכדורסל. ההבנה שהמיד ריינג', כאשר הוא נמצא בשימוש על ידי שחקן לא מיומן, פוגע בקבוצה. עדיך שאותו שחקן ייקח זריקה מטר אחורנית, גם אם האחוזים נמוכים יותר.
(כן, אני יודע. זה פשטני לחלוטין, איך שהצגתי את הדברים. אבל זה נוגע במהות – היעילות).
אותו שלוב של מורי והארדן הציב לראשונה בתולדות הליגה קבוצה שזורקת יותר שלשות מזריקות ל-2 נקודות. גולדן סטייט אפילו לא קרובים לנתון הנ"ל, על אחת כמה וכמה מאז שדוראנט הצטרף לקבוצה.
זה שינוי שבבירור הביאו לליגה יוסטון –
המרדף של הקבוצות אחרי סטראצ' 4 שמסוגלים לעשות סוויצ'ים בהגנה?
יוסטון.
הצניחה הדרמטית בחשיבותם של שוטינג גארדס שחיים מהמיד ריינג' (המונטה אליסים של הליגה)?
יוסטון.
.
אחרון –
המשפט "יוסטון בסך הכול קבוצה שמחטיאה הרבה משלוש", מצביע, או על חוסר הבנה, או על זלזול לא הגיוני.
רק להזכיר –
גולדן סטייט, עם דוראנט, קרי, קליי, גרין, היא מצאה את עצמה השנה בשוויון 2 אחרי 4 משחקים מול יוסטון. היא ניצחה בשנה שעברה בקושי רב 4 – 3 את אותה יוסטון.
אני לא חושב שיש מישהו שעוקב אחרי הליגה ומסוגל לטעון שיחסי הכוחות אחרי ניתוח פרסונלי מנבאים סדרות צמודות כל כך.
אולי השיטה של יוסטון שווה קצת יותר מאשר המשפט "יוסטון בסך הכול קבוצה שמחטיאה הרבה משלוש" מלמד?
המהפכה (אני מעדיף את המילה חידוש) של ג"ס היא לא השלשות אלא כמו שעידו צורת המשחק של תנועה וחסימות בלי הכדור.
המהפכה של סטף היא קודם כל תדמיתית.שחקן לבן (לפות נראה) קטן וחמוד עם חיוך וסטייל שלוקח אליפות על הראש של השחקן הגדול של דורנו (שהוא שחור עצום שרירי וסנוב) שובר את שיא הניצחונות של ג'ורדן ולוקח 2 mvp.
מעבר לתדמית,סטף הביא את הטווח את האחוזים ואת השחרור המהיר. כל אלו ביחד הכריחו את ההגנות לשנות את עצמם מהיסוד.
סנטר גדול וחזק שהיה פעם אימת הגארדים היום הוא בסך הכל מאצ' אפ קל
רפיקי,
עם מה שכתבת אין לי וויכוח.
.
כבר כתבתי את זה לא פעם בעבר –
קרי הוא מנהל משחק ברמה הגבוהה ביותר, ומה שהוא עושה ללא כדור זו לא פחות ממלאכת מחשבת.
בנוסף, אין בכלל שאלה שהוא שינה את הדרך בה תופסים כוכבים, ואת הדרך בה תופסים את הקליעה מבחוץ.
.
אבל זו לא מהפכת ה-3,
וזו לא הסיבה שהליגה משנה את משחקה.
זה קשור הרבה יותר לרוקטס ולמקום של האנליטיקס בהנהלות הליגה.
אני חושב שדריל מורי התחיל עם מהפכת השלשות שלו עוד בכלל לפני שהגיע ל NBA? אני זוכר שהיתה לו קבוצה באחת מהליגות הקטנות שהיתה משחקת מהר וזורקת שלשות בצורה קיצונית אפילו יותר מיוסטון הנוכחית.
תודה רבה וברוך הבא!
הנקודה שהעלת על זה שאין לקאוואי על מי לשמור מאוד מעניינת. למרות שאני חושב שקר מספיק חכם בשביל להבין שאם דוראנט מתקשה מול קאוואי הוא פשוט מחזיר את הכדור לידיים של קרי והם מנהלים את הפיק אנד רול שלהם עם גרין ואז עוד פעם לטורונטו יש בעיה.
מה שאמרת על ההחלטה של דוראנט גם מאןד נכונה, פתאום זה לא רק עליו.
מנחם הסביר את זה הכי טוב:
דוראנט יחזור לגולדן סטייט רק אם הם יפסידו בלעדיו. אם הם מפסידים איתו, מנצחים איתו או בלעדיו: הוא יעזוב למקום אחר.
אמרת שאתה לא חוקר. אז מה שאני אומר לך, תחקור! אין דבר יותר כיף מלחקור משהו שמעניין אותך ולהגיע למסקנות לגביו ולשתף את כולם לגבי זה. העלת נקודה מאןד מעניינת על הכוכבות של קרי ואני אשמח מאןד לראות אותך כותב על זה. תודה!
המרדף של הקבוצות אחרי סטראצ' 4 שמסוגלים לעשות סוויצ'ים בהגנה?
יוסטון.
אתה באמת מאמין למה שאתה כותב ??
באירופה כבר למעלה מעשר שנים הקבוצות מחפשות סטרץ 4 אז אל תלך רחוק.
פוסט משובח
בקשר לקרי שכחת לציין אמונה דתית לוהטת.
לא אתפלא אם החבר'ה של אנליטיקס יגלו מתאם בין אמונה דתית לאחוז קליעה.
נתחיל לראות סקאוטים מסכנים את חייהם בלוב וטוניסיה בחיפוש אחר הקרי הבא….
🙂
נקודה מעניינת שקשורה גם לדיון למעלה על קרי מול הארדן כמבשר עידן השלשות – התעוזה של קרי, עוד לפני הארדן, גרמה לשחקנים להאמין יותר שהם יכולים וצריכים לזרוק משלוש. יוסטון לקחה לקצה, ומגיעות לה הרבה מחמאות על זה, אבל לדעתי מדובר במהפכה דו שלבית – קרי התחיל והארדן/מורי פרצו עוד שלב משמעותי, אבל זה לא היה קורה בלי קרי.
הרומטניזציה הזו מאד נחמדה אבל למה אתה תכלס מתכוון? מה לא היה קורה בלי קרי? ולמה?
עזוב, עבר זמנו – סגרנו את זה כבר למעלה…
🙂
בלי אמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה.
.
אמונה זה חשוב, אבל היא לא צריכה להיות דתית.
יש דברים הרבה יותר טובים להאמין בהם.
אחלה טור. תודה רבה.
תודה איתי כתיבה רהוטה ונקודות מאוד מעניינות.
.
עידו כבר כתב לפניי על הקלעים. גם דני גרין בפלייאוף לא מדהים ועדיין לא הייתי מהמר נגדו ונשאיר אותו פנוי בשום פנים.
.
קוואי כמתקיף: אני לא חושב שאיגי וקליי שומרים טובים יותר ממידלטון ויאניס. להיפך. אני כן חושב שההגנות הקבוצתיות שונות וללוחמים יש הרבה יותר גמישות הגנתית ממילווקי הן בגלל סגנון האימון והן בגלל חומר השחקנים. (כן שמעון לוני הנגר מאוד משמעותי בקטע הזה. הוא מאפשר להגנה דברים שלופז איליאסובה או מירוטיץ לא מאפשרים)
.
קוואי כמגן. לדעתי קוואי יכול לשמור על כל שחקן בעמדות 1-4. כולל סטף כולל קיירי. לשתק זה כבר סיפור אחר. הוא ממש לא שיתק את יאניס הוא האט אותו בעזרת מאמץ קבוצתי כולל ומתואם היטב. הוא בהחלט יכול לשמור על סטף אבל אז הם פשוט יביאו חסימה והראפס יביו חייבים להחליף או לבצע שמירה כפולה ואז קוואי מבוזבז. לדעתי השמירה שלו על גרין במשחק הראשון הייתה מצויינת וזה המאצ-אפ שהראפס צריכים לחפש. שמירה שלו על גרין מקשה על הזרימה של המשחק השוטף של הלוחמים ומוציאה את העוקץ מהפיק&רול בין סטף לגרין. הערה אחרונה בהקשר הזה היא אין שאני ממש לא בטוח שקוואי יאט את דוראנט. הייתי חושב שלהפך אם דורנט ישחק הוא יאט מאוד את קוואי.
.
סטף הוא השחקן האהוב עלי בליגה גם בגלל האופי. אבל זה הרבה יותר להיות עם אישיות כזו כשגדלת בסביבה מחבקת ולא טראומטית כמו שרוב שחקני הליגה גדלו בה.
איזה תגובה חכמה. כל אחד מהנושאים שווה ישיבה על בירה/קפה…
בקצרה ממש
*זה השילוב, בין שומרים אישיים כמו קליי ואיגי להגנה גמישה חוכמה…
*כמו הכול בחיים, זה שאלה של רווח מול תועלת. הסברת יפה למה זה לא יעיל שקוואי ינסה לעצור את קרי…
גם לגבי גרין, הוא יכול לשמור אותו, אבל זה עתיד אותו פי עשר מלשמור את איגי, ובאמת לא בטוח שנראה תוצאות. המשחק של גרין לא בנוי על יכולת כדרור ויצירה אלא מקריאת המשחק ומהתנועה בלי הכדור. לא חושב שקוואי יצליח לשבש את הפיק&רול, תסביר לי איך… אם הוא יוצא לקרי, גרין מתגלגל. אם הוא נשאר על גרין קרי לבד לשלוש. אם הם מחליפים אוטומטית נוצרים מיסמאצ'ים/נותנים לדריימונד לנהל מהפוסט.
יש ניתוחים מדהימים ביוטיוב. מומלץ בחום.
בכל מקרה קוואי לא יכול לשנות את הסדרה דרך ההגנה כמו שהוא עשה נגד מילווקי (מסכים שזה היה מאמץ קבוצתי, ומגיע לניק נרס מלא קרדיט…ועדיין קוואי עשה עבודה פשוט אדירה)
איזה אופי בדיוק? שחצני ומתנשא?
לא סובלים אותו בליגה, אופי קקה, צר לי מאוד.
במקרה ראיתי בלייב את הטקס לקבלת mvp הראשון שלו, פשוט מופע יהירות וחוסר מודעות טוטאלית לסביבה.
וגם מסי לא ילד טוב, לא שזה משנה, הם לא בדיוק יודעים שאנחנו קיימים (:
בניגוד להתנהגות המאד מוחצנת שלו על הפארקט מחוץ לו סטף דווקא מאד לא שחצני או מתנשא. גם אני ראיתי את הטקס ההוא. מלוקק? ללא ספק אבל מה בדיוק היה בו יהיר וחסר מודעות?השחקנים בליגה באמת לא נותנים לו מספיק קרדיט וכבוד (רק תשאל את איגי) אבל זה בעיקר בגלל שהוא לא מתאים להם לתבנית.
1+
השחקנים בליגה די אהבלים ברובם
קשקוש מוחלט.
השחורים של ה'בלאק פאואר' בליגה (ויש לא מעט מהם) אולי לא אוהבים אותו כי הוא שחור-לבן כזה, ולא מ'שלהם'.
אלא החבר'ה שמהללים בדר"כ את לברון, שתופס טרמפ על הנושא כדי להעצים את עצמו כ'מנהיג חברתי'.
קרי הוא מותק של בנאדם, נהנה לאללה על המגרש, בחור חמד, גבר לעניין, עובד קשה ולא מתבכיין ותמיד עושה הכל למען קבוצתו ולא הצלחה אישית.
+ מלא אשכוס
כל מילה
הערה קלילה:
קרי שחור, שאלו את אחותו בנושא. אם נכנסים לאינטרסקשנליטי אז זה קצת יותר מורכב, אבל הוא עדיין שחור.
ודבר שני, בלאק פאואר. סיסמא שכינסה רבים מאידאולוגיות שונות. למה שאתה מתכוון, בובי סיל ממקימי הפנתרים השחורים, היה מכנה קפיטליזם שחור, והוא, כאחד שהיה משתמש בבלאק פאואר, היה נגד זה.
תודה איתם. הייתי שמח לשבת לבירה אם לא הייתי נרדם בשמונה בערך..
.
אם אני נרס הייתי מוכן לשלם את המחיר שגרין מקבל את לאורי או ואן-פליט בחילוף בפיק&רול אם זה אומר שקרי עם או בלי הכדור מקבל את קוואי. היתרון של קוואי כשומר הוא היכולת לשבש הקפצה או מסירה ( פחות שמירת אבעת) מול סטף או גרין בעיניי זה מה שצריך.
אם כבר מדברים על להירדם… אני לא זוכר אם עניתי לך או לא?
טרם.
סורי, אני על זה…
אין בעיה בכלל רק הייתי מופתע כי לרוב אתה עונה כמה דקות עוד לפני ששלחתי אליך
כי אם אני לא זה מה שקורה…
טור נפלא ומעניין !
אחרי ששתי הקבוצות למדו אחת את השניה לעומק ,משחק 3 אמור להיות סופר מעניין . כבר לא יכול לחכות
פוסט מעולה שמצליח לחדש בסדרה שנלעסת מכל כוון אפשרי חדשות לבקרים – כל הכבוד לך. תמשיך לכתוב לנו.
תודה רבה, פוסט מעולה.
לפי מה שסיפרו קרי עם השנים מאוד שיפר את קליעתו באופן ניכר, מספרים שכשהיה נער היה זורק מהבטן בכלל ועבד שעות ארוכות על מנת לשנות זאת
פוסט מצויין איתם.
יפה שאת נותן רפרנס לטורים (המצויינים) של יובל עוז.
אתה עדיין צעיר, אבל בהמשך למעורב של מנחם, לגבי אנשי צוות שנכנסים ויוצאים מהאתר לאורך השנים,
גם יובל עוז היה חבר צוות בהופס, שכתב טורים מעולים, לפני שפרש לעצמאות ב-מרגישים NBA.
אי אפשר לטעון שקבוצה יותר טובה כאשר השחקן הכי טוב שלה (ויש יגידו בליגה),
לא משחק.
כן אפשר לטעון שסגנון המשחק של הלוחמים בלי דוראנט שמבוסס על הנעת כדור והרבה תנועה של השחקנים,
הרבה יותר נעים לצפייה, מאשר משחק המבוסס על ISO, שכמו שהם משחקים עם דוראנט וכמו יוסטון עם הארדן.
במיוחד שהוא מאפשר גם לשחקני המשנה להיות מעורבים יותר במהלך המשחק, עם הרבה יותר נגיעות בכדור,
ובהתאם התרומה שלהם עולה לא רק בהתקפה, אלא בעיקר ברצון שלהם להשקיע בהגנה.
תודה רבה ומצוין שהגעת, טור מעולה.
ג"ס התחילה את מהפכת השלשות.
על מי אמר בארקלי לראשונה "קבוצת ג'אמפ שוט לא יכולה לזכות באליפות!"?
עליהם.
הם הביאו את השלשות, הכמות, הפוקוס והטווח לפרונט של הליגה.
יוסטון זה הבן החורג והקנאי שניסה להתעלות עליהם בנשקם, אבל לא מתוך שכל אלא מתוך אובססיה.
ראיתי לאחרונה סרטון טוב של מישהו שאמר – קארי הוא ממשיכו האמיתי של ג'ורדן.
בכך שהוא הראשון מאז ג'ורדן ששינה את המשחק.
כמו שכל ילד רצה להיות כמו מייק פעם, כך כל ילד רוצה להיות סטף היום.
וזה גם אפשרי, כי המשחק שלו לא בנוי על גודל, גובה, מסה או יכולת אתלטית פריקית.
סטף בהחלט הביא משהו שונה שמאד מעניין לראות אם יאומץ גם על ידי אחרים (בינתיים לא, הווריורס עדיין מאד יחודיים בזה) – הרעיון שרכז יכול לנהל את המשחק וליצור מצבים לקבוצתו גם כשהכדור לא ביד שלו.
בשביל זה צריך להיפטר מהאגו ולעבוד קשה בעבודה אפורה נטולת סטט'.
לא הרבה יהיו מוכנים לכך, במיוחד בדור הנוכחי, במיוחד בליגה שמקדשת סטט' ואגו.
אבל הוא מביא גם את ה"פלאש" של משחקו, השלשות הפסיכיות, ההנאה מהמשחק, וזה פונה לרבים.
דנבר?
יוקיץ' אמנם מקבל המון נגיעות, אבל גם כשהכדור לא אצלו הוא ממשיך לסדר ולנהל את ההתקפה, גם בעזרת חסימות (אולי פחות בולט כי הוא בכל זאת טכנית סנטר).
צדיקים בסדום…
חחחח הקטע עם בארקלי ענק אשך.
יש כמה דברים לא נכונים בפוסט הזה. על חלקם עמדו כבר למעלה.
עוד קטנה אחת, אחת ולתמיד, בעניין אגדת הכזב, "קוואי האכיל קקה את לברון":
.
פינאלס 2013, 3-4 למיאמי ולברון על הספרז וקוואי:
לברון: 25.3 נק', 11 ריבאונד, 7 אסיסט, 2.3 חטיפה, 1 חסימה
קוואי: 14.6 נק', 11 ריבאונד, 1 אסיסט, 2 חטיפה, 0 חסימה
לברון FMVP. ליגה נפרדת.
.
פינאלס 2031, 1-4 לספרז וקוואי על מיאמי ולברון:
לברון: 28.2 נק', 8 ריבאונד, 4 אסיסט, 2 חטיפה, 0.4 חסימה
קוואי: 17.8 נק', 6.5 ריבאונד, 2 אסיסט, 0.8 חטיפה, 0 חסימה
קוואי FMVP. ועדיין – לברון בליגה נפרדת.
*
מעניין לציין, שגם בתבוסה בפינאלס 2014, וההשמצות כלפי לברון, "אכל קקה", התמונה בדיוק הפוכה:
לברון בפינאלס 2014: 28.2 נק', 8 ריבאונד, 4 אסיסט, 2 חטיפה, 0.4 חסימה
57% מהשדה, 52% מהשלוש, 0.65 אפקטיב, 0.68 טרו שוטינג
לברון בעונת 2014: 27.1 נק', 7 ריבאונד, 6 אסיסט, 1.6 חטיפה, 0.3 חסימה
56% מהשדה, 38% מהשלוש, 0.61 אפקטיב, 0.65 טרו שוטינג
אמל"ק: לברון שיפר את היכולת שלו *מול הספרז וקוואי גם בפינאלס התבוסה*, מאשר הממוצע עונתי שלו.
so much for אכילת קקה, ומי הסועד.
אפשר התייחסות קצרה להגנה של לברון בסדרות האלו, וגם בסדרה שלפני כן מול דאלאס.
תודה מראש,
ג'ייסון טרי
גולדן סטייט היא שהביאה את מהפכת השלשות לליגה. (נקודה) אל תבלבלו את איתם עם נתונים סטטיסטיים. מי שקצת מבין בתחום יודע שהשקר הכי גדול זה הסטטיסטיקה.
העניין הוא לא מי הביא את השלשות לליגה או מי זרק הכי הרבה. העניין הוא מי התחיל לנצח בשיטת משחק שמבוססת על עדיפות לשלשה ב 40% לעומת 60% בזריקה ל- 2
גולדן סטייט ניצחה ומנצחת…וזאת ההכרה שהביאה לליגה את המהפכה . יוסטון ? באמת סתם זורקים הרבה לשלוש ומקווים שזה ייכנס.
לפי מה אתה קובע מתי הגיע ההכרה הזו לקבוצות בליגה? זה לא אמור להתבטא באיזה שינוי?
הם גם לא היו הראשונים לנצח ככה וגם לא לזכות באליפות. דאלאס וגם מיאמי עשו זאת לא פחות. שם פשוט הכוכבים לא היו אלו שקלעו את השלשות.
עידו, אני, כאמור ב-2.1.1.1.1.7 או משהו כזה, שוכנעתי, ואפשר להוכיח שהשינוי חלחל לליגה גם לפני גולדן סטייט, כמו שהראת בפוסט מ-2017, אבל אני לא בטוח שזה סותר את הטיעון של הברבור על משקלה של ההצלחה.
.
בהחלט אפשר לטעון שההצלחה של גולדן, ש"שברה" את דברי בארקלי, הייתה משמעותית להמשך ותמכה בהמשך אימוצה של מהפכת השלשות בליגה, בעיקר אצל אלו שלא היו רק נאמני אנליטיקס. לשון אחר – מחנה האנליטיקס, שהשפיע עוד לפני גולדן, יכול היה להגיד למחנה הקלאסי משהו כמו – "הנה, תראו, זה לא רק מספרים, וזה לא רק העונה הסדירה, אפשר להגיע ככה עד הטבעת", וזה טיעון שלאנשים המחנה הקלאסי היה קשה יותר להתמודד איתו, מאשר ל"בטל", גם אם לא בצדק, את ערימת הנתונים שאנשי האנליטיקס שפכו עליהם.
.
ואם כבר במחנה הקלאסי עסקינן – מעניין להתסכל על הספרס בעניין הזה. מצד אחד הם הלכו על השינוי הזה, מצד שני הם כן הובילו, למיטב זכרוני, את אחוזי הקליעה משלוש במהלך חלק מהעונה האחרונה. מצד אחד, אני לא יכול להצביע על גיוס צלפים בדראפטים האחרונים, מצד שני כן הביאו את ברטאנס והחזירו את מרקו. מצד אחד עשו את הטרייד עבור מיסטר מידריינג' מטורונטו, מצד שני אולי חשבו שציפ אנגלנד ילמד אותו, ואת הצעירים, לזרוק גם משלוש. בקיצור, למרות שהספרס לכאורה לא במשחק הזה, אני לא בטוח שהם לגמרי לא שם, יתכן שהם פשוט עושים את זה קצת אחרת, או שמים את זה קצת יותר נמוך בסדרי העדיפויות. הגולש פופ מתבקש לסור למשרדי המערכת בהקדם האפשרי ולהסביר את הסוגיה. תודה.
אז שוב אני שואל – במה זה בא לידי ביטוי? האם אתה רואה יותר קבוצות משחקות בסגנון של הווריורס?
אתה מבדיל באופן חד, וכנראה בצדק, בין הסגנון של הלוחמים לבין מהפכת השלשות, אבל אני לא בטוח שאצל כולם, גם בליגה, ההפרדה ברורה כל כך, ולא מופרך להעריך שהישגיה של גולדן מיוחסים, לא רק אבל גם, למהפכת השלשות. שוב, בשלב הזה אני מדבר על פרספציה לא על הנתונים עצמם, שבהם, כאמור, שוכנעתי.
.
אבל זו סוגיה מעניינת גם במהות ולא בפרספציה, לפחות בתיאוריה כי את העבר כבר לא משנה, אז בוא נחשוב על זה ככה:
.
א. אם לא הייתה קשת שלוש בליגה, האם הסגנון של גולדן היה מצליח באותה מידה.
.
ב. אם הייתה קשת שלוש, אבל קרי וקליי היו קלעים ברמה של מילס ודרוזן האם הסגנון של גולדן היה מצליח באותה מידה?
.
ג. ואם לעזוב את התיאוריה ולחזור להיסטוריה – האם יש הבדל משמעותי בין סאן אנטוניו 2014 לגולדן 2015 למעט השלשות? (לא, אני לא מתכוון לשם הפרטי של גרין)
😉
הנקודה האחרונה מצויינת והתשובה שלי היא כן ולא.
הכן נובע מזה שסן אנטוניו היו מבוססים הרבה פחות על תנועה על חסימות. ושיחקו בקצב שונה לחלוטין הלא מתבסס על זה שהם כן היו דומים מבחינת השימוש בהנעת כדור ותנועה בלי כדור.
אבל מבחינה "רוחנית" הספרס של אותה העונה הם האב של הווריורס שנה מאוחר יותר.
דאלאס ומיאמי ? איזה דוגמאות אלו ? למה בדיוק…בטח ששלשות לא היו הפורטה שלהם (כצורת משחק).
זה בא לידי ביטוי בא ל י פ ו ת .
לא בסתם לזרוק מיליון שלשות ואולי זה ייכנס ואולי נחטוף תבוסה.
סטיב קר הושפע מפופ (לדעתי ) בכל הקשור להנעת כדור ולשיתוף… רק שלקר נפלו ביד 2 קלעים מעולם אחר והוא ביצע את ההתאמות . הרוקטס לא הביאו שום מהפכה …הם פשוט חושבים שלזרוק הרבה שלשות יביאו להם אליפויות….אני נותן עוד שנה מקסימום למורי ודאנטוני ביוסטון…
הארדן נשאל במסיבת העיתונאים לאחר הסדרה אם הוא יודע מה הם צריכים לעשות אחרת כדי לנצח בשנה הבאה והוא ענה כן… להעיף מפה את כריס פול (החלק השני במשפט הוא שלי). הוא דפק להם את הרבע האחרון במשחק מספר שלוש
נו…בגלל זה הבאתי לך את דאלאס ומיאמי כדוגמאות. שתיהן לקחו אליפות. שתיהן זרקו ביחס לשאר הליגה הרבה שלשות. וכן זה יה חלק מצורת המשחק.הווריורס לא הפכו פתאום את השלשות לצורת המשחק שלהם. הם פשוט שינו את סגנון המשחק והשלשות באו איתו. מה שהקפיץ אותם לתודעה היה היכולת שלהן לדייק גם. אבל זה כבר בא בתוך מגמת עלייה תלולה לאורך כמה שנים לפניהם.
אם אתה באמת מחפש את מה שקבוצות לקחו מהווריורס ומה שבאמת עשה מהפכה זו מהפכת הקצב. בגל נמשחק של הווריורס רוב קבוצות הליגה התחילו לשחק הרבה הרבה יותר מהר. זה אגב מה שגרם ל"התפוצצות ההתקפית" שאנחנו רואים בשנים האחרונות.
אין ספק שהזכייה של הווריורס הייתה משמעותית בשינוי התודעה אבל היא כבר הגיעה כחלק מתהליך שהיה בעיצומו.
בין אם נוח לך להודות בזה או לא תודעתי מורי ניצח. כולם עכשיו משחקים ב"מגרש" שלו.
תשמע עידו אני מאוד מעריך את הידע הנרחב (בחיי שאתה חייב לעשות עם זה משהו)שיש לך, אבל אמר פעם גדול המתלהמים והמלהגים מר קופמן היקר ואני מצטט "דעה זה כמו רקטום, לכל אחד יש"
אז אני לא השתכנעתי..מה גם שמדובר במשהו אמורפי ולא כזה פשוט להוכחה כי כל אחד מסתכל על קריטריונים אחרים "להצלחת המהפכה"
אז נשאיר את זה כך
מבחינתי אבל זה לא אמורפי. המהפכה באופן מאד פשטני היא הריגת המיד ריינג' לטובת השלשות.
אולי אתה מגדיר את המהפכה אחרת.
דיון מרתק חבלזמן.
.
לדעתי כולכם פה צודקים ופוגעים בנקודות החשובות. בשורה התחתונה מהפיכת השלשות התחילה איפהשהו בין יוסטון של הארדן לגולדן סטייט של קר (שנתן אור ירוק לספלאש לירות בלי הכרה).
.
אפשר לאמץ כמה נרטיבים וזה עניין של טעם. אפשר לטעון שיוסטון של מורי הביאה את המהפיכה בכך שהקבוצה החליטה לזרוק יותר משלוש מאשר משתיים בגלל היעילות האפקטבית הפוטנציאלית, ואפשר לטעון שגולדן סטייט של סטיב קר היא זו שהביאה למהפיכה בגלל היעילות הממשית (תודות לספלאש) של הזריקות משלוש.
.
זה הכל סמנטי, המהפיכה כבר כאן. האם היא החלה בגלל מורי שהבין זאת לראשונה וניסה (וכשל) בקבוצה שלו, או שהיא החלה בגלל הספלאש (שהצליחו) ובעקבותם כל הקהילה הבינה את משמעות המהפיכה זה לא רלוונטי פרט לאגו של מי צודק, דש לבארקלי. תחסכו את האנרגיות שלכם, שניכם צודקים!
2002: 14.7
2003: 14.7
2004: 14.9
2005: 15.8
2006: 16
2007: 16.9
2008: 18.1 שלשות לכל קבוצה בממוצע למשחק.
2009: 18.1
2010: 18.1
2011: 18
2012: 18.4
2013: 20
2014: 21.5
2015: 22.4
2016: 24.1
2017: 27
2018: 29
2019: 32
.
בבקשה, כמות השלשות לקבוצה ב-NBA מאז שינוי כללי ההגנה ב-2001/2
.
אפשר לראות 2 קפיצות, וקל לייחס את אותן קפיצות ל-2 קבוצות שהביאו שינוי בסגנון המשחק:
הסאנס של נאש (מ-2005), יוסטון של הארדן (מ-2013).
2 הקבוצות לא זכו באליפות,
אבל השאירו את חותמן על הליגה.
שלא במפתיעה, בתקופות בהן נראו השינויים במגמות, אלו היו הסאנס (05' – 08') והרוקטס (13' – 19'. למעט 16', אז לרוקטס היה את אחוז גבוה יותר של שלשות מכלל ניסיונות קליעה, אבל פחות שלשות), שהובילו את הליגה בניסיונות קליעה מ-3 למשחק.
.
אלו העובדות כמו שהן. לא סטטיסטיקות, לא נרטבים. עובדות.
גולדן סטייט?
מהקבוצות הגדולות שראתה הליגה. אין בכלל שאלה.
קרי?
גדול הקלעים (לדעתי).
.
זה לא רלוונטי לדיון כלל וכלל.
אם כבר, מאז שדוראנט הצטרף לגולדן סטייט, זו שוב קבוצה שהמיד ריינג' הוא חלק משמעותי במשחקה.
2013-14: יוסטון וגולדן קולעות מס' כמעט זהה של שלשות (0.1 יותר ליוסטון), גולדן קולעת ב-2.2% יותר – וזה עם מארק ג'קסון.
2014-15: יוסטון מקום ראשון בקליעות מ-3 עם 11.4, גולדן מקום שני עם 10.8. גולדן קולעת את השלשות שלה ב-5% יותר.
2015-16: גולדן מקום ראשון בקליעות עם 13.1, יוסטון מקום שלישי עם 10.7. גולדן קולעת בכמעט 7% יותר.
.
בשנים האלה – גולדן אלופה ומאבדת עוד אליפות שכבר הייתה בכיסה.
יוסטון? קדחת.
אז למי הייתה השפעה יותר גדולה על הליגה אחרי השנים האלה בתחום השלשות?
ברור שלגולדן, כי היא הראשונה שהראתה ששלשות מביאות אליפות.
שוב, אתה מסתכל כבר בתוך מגמה כללית שהייתה כבר כמה שנים ומנסה להשליך מאמצע התופעה.
מהנתונים של גיא:
עד 2015: עלייה של 52% בזריקות לשלוש תוך 13 שנה. עלייה של 4% לעונה.
מ-2015: עלייה של 42% בזריקות לשלוש תוך 4 שנים. עלייה של 10.5% לעונה.
.
מה קרה ב-2015?
דיברתי על זה די הרבה – עלייה בקצב המשחק.
ועוד אירוע קטן, אליפות של גולדן סטייט עם שלשות.
מה זה אליפות עם שלשות. מיאמי לא לקחה אליפות עם שלשות? הווריורס לא היו קרובים להיות הקבוצה שזורקת את האחוז הגבוה ביותר מהזריקות שלה לשלוש באותה עונה. למרות שהם היו הקבוצה ששיחקה בקצב הגבוה ביותר בליגה היו שלוש קבוצות שלקחו יותר ריקות מעבר לקשת מהם.
הם לא לקחו אליפות בגלל השלשות הם לקחו אליפות בגלל ששיחקו נהדר בשני צידי המגרש.
משעשע, אשך, איך שאתה בוחר להציג נתונים.
מהרגע שמורי התחיל את ה-"מורי בול" עם הארדן במדי הרוקטס, ב-3 עונות (וזה לפני עידן הספלאש) כמות הניסיונות מה-3 במשחק ב-NBA עלתה ב-21.7%
ב-5 השנים שקדמו, כמעט ולא היה שינוי.
.
אין בכלל ספק שלכדורסל של גולדן סטייט יש השפעה אדירה על ה-NBA, בעיקר בכל הנוגע לקצב, אבל גם בנוגע לתפיסה של חשיבות השלשה.
את את "מהפכת השלשות", התחילה יוסטון.
שוב –
שינוי של 21.7% ב-3 עונות.
.
בעונות שאחר כך, אנחנו מדברים על אפקט מצטבר –
ההצלחה של גולדן סטייט, ההשתלטות של האנליטיקס, המורי בול.
ב-3 השנים האחרונות?
גולדן סטייט "נשארו מאחור". השנה הם במקום ה-8 בליגה בניסיונות מ-3 למשחק, בשנה שעברה הם היו במקום ה-17. לפני שנתיים הם היו במקום ה-5.
ועדיין הליגה נתנה קפיצה מטורפת מ-24.1 שלשות בעונת 15/16, ל-32 העונה (עלייה של 32%)
מה זה משנה שהם נשארו מאחור? דיברנו על מי גרם למהפיכה.
הם קיבלו את דוראנט ויותר משתלם להם לשחק על בידודי מיד-ריינג' איתו.
משעשע איך שאני מציג את הנתונים?
אתה זה שהבאת את הנתונים משנה ספציפית ומדבר על קפיצות לפי הנרטיב שלך.
להלן התגובה מתחת שכוללת את כל השנים.
כל קבוצה שלוקחת אליפות צריכה לשחק נהדר בשני צידי המגרש.
גולדן היו הראשונים שזה היה הנשק העיקרי שלה (לא יודע אם שמעת על הספלאש בראדרס, זה מאז).
גם ס"א לקחו אליפות עונה קודם עם קליעה מצוינת משלוש, באחוז גבוה, וגם מיאמי קלעו טוב משלוש.
אבל גולדן הסתמכה על השלשות בצורה המובהקת ביותר במשחק שלה.
מה זה הסתמכה? מתי אתה מחליט שקבוצה מסתמכת?מיאמי של 2013 הסתמכה גם היא על שלשות. היא זרקה פחות מהווריורס כי זה היה רק תחילת המגמה. אבל בהשוואה לשאר קבוצות הליגה היא בהחלט הסתמכה. אני לא מדבר כאן על אחוזי קליעה אלא על החלק היחסי מסך כל הזריקות.
כמות השלשות שקבוצות מנסות, מאז המצאת קו השלוש ב-1979-80:
https://www.basketball-reference.com/leagues/NBA_stats_per_game.html
.
עלייה הדרגתית לאורך כל התקופה, מלבד שלוש עונות של חריגה סטטיסטית – כשקירבו את קו השלוש.
.
אלא אם מורי גרם למהפיכה כשהיה בן 8, לא רואה כאן שינוי מיוחד בנתונים בגללו.
.
כן רואה שינוי מיוחד בקצב העלייה – מ-2015 – אז הוכיחה גולדן ששלשות יכולות להביא אליפות.
תסתכל בגרף בתגובה שרשמתי למיקי למעלה (2.1.1.1.7). הסתכלות על מספר זריקות בהתעלמות מהקצב היא מטעה מאד. בגרף שם תראה בדיוק את השנים לפני ואת מה שקרה מהרגע שמורי והאנליטיקס נכנסו לתמונה.
כמו שכתבתי לך כבר האליפות שהווריורס לקחו גרמה מיידית להעלאת קצב המשחק של המון קבוצות בליגה זה ביחד עם המשך המגמה הקפיץ את מספר השלשות הנלקחות כל משחק.
קצב זה כבר התחום שלך.
גם קשור לג"ס, לפי דבריך.
לא ברור לי במה הנתונים שונים ממה שהבאתי.
במשך 5 עונות לפני שהארדן הצטרף ליוסטון, נתון הניסיונות למשחק מה-3 היה קבוע.
מתחילת עידן המורי בול, ב-3 עונות יש זינוק של 21.7% ,
זה זינוק משמעותי.
.
את הזינוק מעונת 15', אתה משום מה מייחס רק לגולדן סטייט. יש להם חלק, זה ברור. אבל המגמה התחילה לפני כן, והמשיכה ביתר שאת למרות שגולדן סטייט תופסים חלק קטן יותר בסגנון.
ומה קרה בקפיצה שבין 2007 ל-2008? הארדן החליט להפסיק להתגלח?
ובין 2006 ל-2007? התחיל לחלום על שלשות?
ובין 2004-2005? מורי עשה שלישייה לראשונה עם תאומות?
.
לא כל קפיצה קשורה למורי.
בשורה התחתונה מספר השלשות עולה בהדרגה מאז שהכניסו את הקו.
העלייה בקצב הכי גדול הייתה מאז 2015.
אם היית קורא את תגובתי המקורית, זו שציינה את כל העונות מ-01/02 (שינוי הכללים בהגנה),
היית שם לב שדווקא התייחסתי לשינוי של 05' – 08' .
.
העלייה הגדולה ביותר היא בשנתיים האחרונות. גולדן סטייט הם כבר לא הספלאש, וכבר לא משחקים כדורסל ספלאש.
בינתיים, יוסטון לקחו את המורי בול לקיצון, כאשר יותר ויותר קבוצות עושות את המעבר לכדורסל "אנליטי" (יותר שלשות, פחות מיד ריינג').
כל קבוצה שתרצה ללכת עד הסוף תצטרך להשתמש גם במיד ריינג'.
הניסוי הקיצוני של יוסטון כשל וקרוב לסיומו.
פיניקס השאירה חותם…יוסטון ? מה בדיוק ? אפילו אליפות של המערב הם לא לקחו. היו תפאורה מכובדת זה כן.
אם אתה חושב שחותם זה רק בלקחת אליפות אז אתה מפספס באיך תהליכים קורים בליגה. ברגע שאתה מביא משהו חדש שעובד כולם מתחילים להעתיק ממך.
האמת שחידשתם לי הרבה, (בעיקר עידו) 🙂
אז חשבתי על זה טיפה… לנסות והסביר את התחושה האינטואיטיבית שלי- גולדן סטייט שינתה את המשחק.
אז אני חושב שצריך לחלק את המושג "המהפכה" לשתיים.
א. מהפכת השלשות. ב. שינוי המשחק.
בשאלה מי המהפכן הראשון, והמשמעותי שעלה על זה ששלשה שווה יותר- מסכים , מורי. על בסיס פיניקס של 2006.
מי גרם לשחקנים כמו בלייק גריפין וברוק לופז לעמוד על קשת השלוש כאילו הם רי אלן- ג'יימס הארדן.
מי גורם לעלייה התלולה בכמות השלשות למשחק כל עונה- האנליטיקס.
גולדן סטייט לא חלוצת המהפכה בכלל. היא לא מתעקשת על שחקנים שקולעים בלבד (ליווינגסטון עדיין שם), לא נבהלת מלהשתמש במיד ריינג' (שלישי העונה, שישית שנה שעברה).
אז כן יוסטו אחראית למהפכת השלשות
אבל השינוי של גולדן סטייט מהותי ועמוק הרבה יותר. כמו ג'ורדן בזמנו- שהרים את הליגה מהקרשים ושינה את מקומה של הליגה בחברה האמריקאית ובעולם כולו, כמוהו גולדן סטייט. אם הייתי צריך לדמיין משחק משנת 2010, הייתי חושב על שחקנים חזקים ואתלטים סנטרים גדולים וחזקים. דאנקים מהדהדים… המחשבה שהמשחק כולו מתרחש על קשת השלוש (גם מיד ריינג' של סטף נובעת מהחורים נוצרים על השלוש) הנעת הכדור המהירה, התנועה בלי כדור, הצורך בזריזות ודינמיות (אפילו אצל סנטרים) כמצרך לא פחות חשוב מכוח. הצורך בוורסטיליות הצלחתו של הבחור הקטן והלבן, האומץ להכריע מגרש מהחצי (קרי 2016, לילארד 2019). כל זה גולדן סטייט.
בחור בן 12 שמדמיין משחק כדורסל היום מדמיין משחק גולדן סטייטי זז וחי. ולא את ג'יימס הארדן אונס את השעון ואת המשחק ביחד איתו.
וזו המהפכה שגולדן סטייט אחראית אליה
לזה אני הרבה יותר מתחבר – רק שהמהפכה הזו לא קרתה (לצערי)… רוב הקבוצות לא משחקות כך זה הרבה יותר קשה. גם שחקנים שזורקים מטווחים "אסורים" יש לך מעט.
אני אגיד לך מה המהפכה שאני כן חושב שהווריורס אחראים אליה – מהפכת הקצב. גולדן סטייט גרמה להרבה מאמנים בליגה להבין שהרבה יותר קל לעשות נקודות במשחק מעבר. זה הטיס את קצב המשחק למעלה בשנים מאז שזכו באליפות. זה כן מתקשר לדברים שאמרת על שחקנים גדולים שחייבים להיות גם ניידים גם בהתקפה וגם בהגנה.
אגב אין ספק שלפחות מבחינת תודעית כלפי חוץ הווריורס שינו את איך שהמשחק נתפס לחלוטין.
עידו המהפכה של הPACE AND SPACE התחילה לפני הלוחמים, הם רק החלוצים שלה, גולדן סטייט קבוצה היסטורית אבל אני לא רואה שינוי שהביאו לליגה) , סגנון המשחק שלהם בלתי ישים לקבוצות אחרות שלא מכילות כאלה שחקנים.
לגבי סטפן , הוא שינה את הליגה בכך שהוא השחקן האפקטיבי והמסוכן בהיסטוריה ללא כדור, התנועה שלו היא מלאכת מחשבת ולאט לאט נכנסת החשיבה לליגה עד כמה התנועה ללא כדור חשובה, גם מבחינת ה3 הוא לקוח את הטווח והכמות לקצה למרות שפה הוא לא מוביל המהפכה).
.
אני פחות אוהב שמציגים אותו כילד קטן במגרש של הגדולים הוא בסוף 3״6 מפוצץ שרירים עם זריזות מדהימה וקשר יד עין שאין לאף שחקן בהיסטוריה.
מה שהווריורס עשים זה לא בדיוק מה שהרוב קוראים לו PACE AND SPACE זה יותר כמו שאיתם ציין יפה -seven seconds or less. עובדתית קצב המשחק היה די דומה בעשור שלפני הווריורס והסאנס שניסו לחולל שינוי לא הצליחו לסחוף אחריהם את שאר הליגה. ברגע שהוריורס הביאו את קר ושמו גז כל הליכה התחילה לעשות את זה והקצב טס למעלה.
הקצב, עוד נקודה חשובה.
האמת שהיא גם זו שהחזירה לאופנה את ההגנת החילופים, והסמול בול בגמר של 2015 נגד בלאט עם "חמישיית המוות" המקורית
כל הכבוד אחי. לא ברור מאליו ככה לשנות דעה. עידו צדק לדעתי לאורך הדיון ונראה שהצליח כאן להזיז כמה אנשים (כי הוא צודק). הויכוח הזה הוא מעניין, חשוב ומהותי.
עידו מי זה בגראווטר שלך ?
KJ
https://www.youtube.com/watch?v=ifx_gRF-ouU
צודק – וגם האקים…
איתם, תראה לאיזה דיון גרמת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מעולה ביותר.
תודה
עידו, אותו פוסט שהבאת, שהראה את הנתונים והראה בפירוש איך מצד האנליטיקס כל המהפכה לגמרי הובלה על ידי מורי והרוקטס – הכל נכון. אבל בדיוק באותה שנה שהארדן קיבל את המפתחות ואת הרשיון לזרוק כמה שהוא רוצה מהשלוש ברוקטס, עונת 2012-13, גם ספלאש ברדרס קיבלו את אותו אישור. הם זרקו באותה שנה קרי 600 זריקות (וב45% דיוק שבר את שיא השלשות של ריי אלן, וקליי 526 זריקות ב40.1% מצויינים. הארדן לעומתם זרק 486 (בדיוק של %36.8). אז נכון שרוקטס כקבוצה זרקו באותה עונה 28.9 זריקות למשחק לעומת 19.9 של ג"ס, אז כן מבחינת אנליטיקס ושיטה הכל נכון שזה של רוקטס, אבל לתודעה שלנו ששחקנים (הרבה מהם, כי היו כאלו בבודדים קודם) יזרקו מעל 500 זריקות לשלוש לעונה, מי שקיבע את זה זאת העונה הדרמטית הזאת של הפלאש בראדרס (למעשה זאת העונה הראשונה שלהם ממש יחד כל העונה. קליי התחיל שנה קודם אבל אז סטף היה פצוע ושיחק רק 26 משחקים ) – שהביאה אותם לפלייאוף אחרי הרבה שנים (כנ"ל רוקטס, יש להגיד).
עוד משהו – החל מאותה עונה, 2012-13, סטפן קרי זרק הכי הרבה נסיונות ל-3 בליגה בכל 5 העונות הבאות ברצף: 600, 615, 646, 886, 789. בשנתיים האחרונות הארדן עבר אותו, עם 722 בעונה שעברה ו1028 (הכי הרבה אוור) העונה. האחוזים ממשיכים להיות דומים – קרי נע בין 45% ל41%, והארדן בין 37.5% ל34.7%.
בקיצור זה לא סתם בגלל הטווח שקרי הוא בהחלט סוג של פנים של מהפכת השלשות. המספרים שלו הם בהחלט מה שעושה את זה.