הווריורס השיגו מה שרצו, והרפטורס בדיוק את ההיפך!

1)סיפור המשחק: הווריורס הגיעו הערב להחזיר להם את יתרון הבית, והם השיגו מה שרצו.

2)הרפטורס באו הערב לא להפסיד במקום לבוא לנצח. אז הם הפסידו בשתי החזיתות.

הווריורס עשו מה שבאו לעשות: לגנוב את יתרון הבית מטורונטו רפטורס. הם עשו עוד דבר חשוב מאד: הם גרמו לרפטורס להיות שוב חסרי בטחון וחסרי אמונה שהם יכולים לעשות זאת.

איש כמובן לא יודה בזאת ואולי הם אפילו לא מודעים לכך בנחרצות, אך אני די שנים בעסק גם כמאמן וגם במבקר בליגה הזאת כבר 50 שנה לדעת שבתת-הכרתם נוצר עתה ספק גדול מאד אם הם יכולים לעשות זאת.

אבל…ישנו זיק של תקווה לקנדים, שלא נעים לבנות עליו אבל אלה הם החיים: קליי תומפסון מתח את שריר ההמסטרינג. זה שריר השוק האחורי שתפקידו לכופף את הברך, וליישר את הירך. אני מדבר מנסיון: אני לא יודע את רצינות המתיחה, אבל מתיחת ההמסטרינג (זה לא שם השריר האמיתי. אלה למעשה שלושה שרירים שאחד מהם הוא דו-מפרקי, והם נקראים כך משום שבאטליזים זה השריר שבו הקצבים תולים את החזירים על הקיר כשהם חותכים ממנו חתיכות לסטייק או PORT CHOPS) היא עניין לא נעים שמוטב לא למתחו שוב לפני ההחלמה המחלטת. בד"כ פציעה כזאת היא עניין של לפחות שבוע-שבועיים אם היא קלה, וזמן ארוך יותר אם המתיחה קרעה חלק מסיבי השריר. הבעייה עם ההמסטרינג היא שאם אתה לא דואג לריהביליטציה מחלטת והפצוע חוזר לתיפקוד מהר מהרצוי, הפציעה עלולה להפוך לכרונית כשהפצוע ימתח את השריר שוב ושוב בדיוק באותו מקום.

אז זהו הסיפור, קומראדים: הווריורס הגיעו לקנדה לנצח משחק אחד ולחזור הביתה עם יתרון בית. הם עזבו הערב את 'סקוטיהבנק ארינה' עם מסר ברור ביותר לרפטורס:

אתם תצטרכו לשחק הרבה, הרבה, הרבה יותר טוב ב'אורקל ארינה' אם ברצונכם שיהיה לכם אפילו סכוי קטן לנצחון!

מה שהנצחון הערב עשה היה הרבה יותר מסתם נצחון: הוא הפך את גל הגיאות שהקיף את כל קנדה – ולא רק את טורונטו – לדומייה.

ההתלהבות הלא-תאומן ניכחדה הערב ב-5 דקות בערך בסוף הרבע השני, ו-6:30 דק' בערך הרבע השלישי, כשב11 דקות וחצי היא הפכה דפיציט של 37-49 בריצה של 37-12 ליתרון של 74-61 – כולל ריצת 18-0, דבר שאסור שיקרה בכדורסל לקבוצה ביתית.

.כולם מכירים את הווריורס. כולם יודעים שתחילת הרבע השלישי הוא הרבע שלהם. חובה – חובת המאמן בהפסקת המשחק להכניס לראשי השחקנים שעליהם לעשות הכל כדי למנוע את ה-ONSLAUGHT.: להאט את המשחק…לחזור מיד להגנה…להימנע מאיבודי כדור…

את כל הדברים האלה עשתה טורונטו בדיוק ההיפך.

הנה המנצחים והמפסידים הערב, ללא סדר הגיוני, פשוט דברים שעולים לי לראש.

1.ה-NBA היא המפסידה הגדולה ביותר של הערב!

כיצד ה-NBA משבצת למשחק כה חשוב את שופט הכדורסל הגרוע והחלש ביותר שלה – טוני ברת'רס?. אני אפילו לא מדבר על אהדתו הברורה לווריורס, אבל כמה שריקותיו היו מעל ומעבר סתם חוסר ידע. המקרה החמור ביותר היה כשסטפן קרי עשה את אחד הפאולים הברורים, והטפשיים ביותר על קוואי לינארדכשהוא ממש טיפס עליו וניתלה עליו בכל גופו. ברת'רס? שורק לכדור ביניים…

למזלו – ולמזל הכדורסל הפיירי, אד מלוי – לדעתי השופט היחיד מהשלושה שהוא טוב ומדוייק – השלישי, סקוט פוסטר שופט כבר 25 שנה, וזמנו לפרישה היה כבר לפני 5 שנים, מיד שרק לפאול.

בקיצור ולעניין, אני לא מבין כיצד ה-NBA משבצת שופטים כאלה (מלבד מלוי)? האם ברת'רס בגלל שהוא שחור וה-NBA לא רוצה שמשחק של בעיקר שחורים ייראה כאילו היחידים היכולים לשפוט אותו הם שופטים לבנים?

עם ברת'רס קיימות בעיות כל עונה. הנה רק שתי דוגמאות:

https://bleacherreport.com/articles/139763-tony-brothers-the-most-incompetent-official-in-the-nba

או:

The Controversy Over NBA Referee Tony Brothers Boils Over

http://sharontalon.com/archives/3399

פשוט חילול המשחק כשנותנים לשופט כזה לשפוט משחק גמר של ה-NBA, וגם שופט שני שידע כדורסל מתקופה אחרת לחלוטין. טורונטו שיחקה את רוב הרבע הרביעי אשכרה BOX-AND-ONE. שני גבוהים תחת הסל אחד בימין ואחד משמאל, ושני גארדים מלפנים, כשרק קוואי (או ואן-וליט) שומרים אישית על נושא הכדור. נדמה לי שבראת'רס – שממש עמד שני מטרים מהם – לא הבין מה שהוא רואה.

2. הבעייה הראשית של הרפטורס היא חוסר קלעים טהורים מרחוק

דני גרין הוא הפיור שוטר היחיד של הרפטורס, אבל הוא פיור שוטר המאבד את בטחונו עם ההחטאה הראשונה. שוטרס גדולים כלארי בירד, ריי אלן, או רג'י מילר, רק מתלקחים כשהשלשה הראשונה או השנייה לא ניכנסת, והם ממשיכים לקלוע כי הם יודעים שאולי תהיה עוד החטאה או שתיים, אבל אז יבואו הסלים בלהקות. פיור שוטרס אמיתיים לא מוותרים ויהי מה. דני גרין? כשהכדור הגיע אליו הוא מיהר להיפטר ממנו במסירה (כששתיים ניגנבו), וממש פחד לזרוק.

הקבוצה סיימה עם 28.9% מה-3 ו-37.2% מהפארקט. הווריורס היתה בעשרה אחוזים טובה יותר גם בזה וגם בזה.

3. אכזבת המשחק שלי? קוואי לינארד

אף פעם בכל ימי ב-NBA לא ראיתי שחקן שקלע 34 נק', בכדורסל נטול השראה ו'מבלף' כשלו. היו לו יותר איבודי כדור (5) מאסיסטים (3). הוא קלע את נקודותיו בעזרת יום נפלא מהקו של 16 מ-16. אבל מה-3 הוא היה גרוע מאד (2 מ-9) ומהפרקט היה רק 8 מ-20, כשהוא מנסה לקלוע מעל קאזינס, וגבוהים אחרים. כמובן שהיו לו 14 ריב', ואתה לא יכול לסכם את משחקו ככשלון, אבל הוא הכוכב האמור לשאת את הקבוצה על כתפיו, ובמקום זאת הוא סיים עם 14-, שני מלמטה רק לקייל לאורי (17-).

מה שגיליתי היום בקשר לקוואי הוא שהוא שחקן איטי מאד בריצתו. כניסתו לסל נעשית ממש בסלו-מושיון, וכשהוא ניכנס – בגלל איטיותו וחוסר זריזותו – במקום להתפתל ולמצוא אור יום לסל, הוא ניתקל בחומת מגינים, ואו שהוא מאבד את הכדור, או שהוא זוכה לפאול (כמה מהפעמים שריקת פאול תוקף היתה נכונה בדיוק כמו שריקה נגד המגינים). הוא התגלה לי – היום לפחות – כשחקן העושה את נקודותיו מ'מקרי זבל'. מין ג'אברג' כזה. אבל 34 זה 34, אם כי לדעתי הוא היה הערב שחקן מאכזב ביותר.

4. דריימונד גרין היה אחד מגבורי הווריורס

הוא סיים עם 17 נק', 10 ריב', ו-9 אסיסטים. המשחק הרביעי או החמישי שהוא מסתובב מסביב הטריפל-דאבל. אבל לא בגלל זה אני בוחר בו כהשחקן של הווריורס: הוא שימש מבצר תחת הסל. לא איפשר למרק גאסול, איבקה, או סיאקם לפעול תחת הסל. הוא שינה את כל קווי הפריצה של הרפטורס.

5. דמרכוס קאזינס הפתיע במשחק טוב מאד

לדמרכוס קאזינס יש לפעמים הבעה דבילית. אבל דבר אחד יש לו, וזוהי אינטיליגנציית משחק. הוא קטף 10 ריב', נע בקלילות, קלע 11 נק' ב-28 דקות ששיחק, אבל הוא חילק 6 אסיסטים שכמה מהם היו נהדרים בעת הריצה הגדולה של הווריורס בסוף הרבע השני ותחילת הרבע השלישי. הוא גם חסם 3 כדורים. ס"ה הופעתו הטובה ביותר מאז חזר לשחק, והוא נראה בדרך לחזור לרמת המשחק הטובה,הרגילה שלו.

6. קליי תומפסון, ולא סטפן קרי, שמר את הווריורס במשחק

כשהרפטורס איימו לברוח עם המשחק במיוחד במחצית הראשונה, עד כ-6 דקות למחצית, קליי היה זה ששמר על הווריורס שלא תפגר בהפרש שממנו אין חזרה. הוא נע לאורך ולרוחב, קלע מצויין (10 מ-17, כולל 4 מ-6 מה-3 ל-25 נק', וכן 5 ריב' ו-5 אס'. היתה לו רק פאשלה אחת גרועה מאד כשקוואי עבר אותו בהטעייה פשוטה של כדורסל ילדים. עכשיו נשאר לחכות ולראות מה עם פציעתו.

7. אנדרה איגודלה קלע שתי שלשות ששוות הרבה יותר מ-6 נקודות!

השחקן הוותיק הזה קלע 2 מ-4 מהשלוש (סיים עם 8 נק'). הראשונה עצרה ריצה של הרפטורס, אבל השנייה ניצחה את המשחק. הווריורס עם הכדור כשהם מובילים בשתי נקודות עם 28 שניות לסיום. כמובן שהרפטורס לא יעיזו לעשות פאול. רק לעצור את הווריורס, ואז יישארו 6-8 שניות להשוות או לנצח. לפתע איגודלה בעצמו ליד הקשת משמאל. הוא מסתכל לראות היכן הוא נמצא. אף אחד בסביבתו. הוא מבטיח שהוא מחוץ לקשת, ובקור רוח מופלא קובר אותה. נוק אאוט!

8. קווין קוק ואנדרו בוגוט עלו מהספסל ותרמו ה-מ-ו-ן!

קוק 3 מ-5  לשלוש בזמנים שהווריורס שיוועו לשלשה, ואנדרו בוגוט ב-7 דקות שם 3 מ-3 ל-6 נק', והם היוו תרומת ספסל חשובה ביותר, כשאנדרו משמש גם כעוגן הגנתי ודי מחסל את מרק גאסול כשהוא שיחק. לחשוב שאנדרו בוגוט הוא רק הסנטר השלישי שלך? לוקסוס לא נורמלי.

9. מלבד קוואי שכתבתי עליו, רק פרד ואן-וליט נתן משחק ראוי

פרד ואן-וליט קלע 17 נק', שמר טוב מאד על סטפן קרי, והיה הרפטורי היחיד שמגיע לו שאציינו בחיוב.  מרק גאסול, קייל לאורי, סיאקם, דני גרין – כולם היו פחות מבינוניים. במה הם אשמים? שהם לא הצליחו להתעלות על רמת משחקם הדי ידועה, ושהיא אינה מרקיעה שחקים, אך במשחק הראשון הם נתמנו להתלהבות ושכרון החושים לעלות אותם מדרגה מעל מה שאנחנו יודעים עליהם. אילו רק יכולים היו לשמר את המומנטום הזה.

אבל הם ניכשלו. אז אולי הם – סך הכל – "ONE TRICK PONY"???

10. חובה לציין בהערכה את סטפן קרי שעלה לשחק חולה. משהו לא היה בסדר איתו. ועדיין הוא היה חלק חשוב ביותר בחזרה של הווריורס למשחק, וריצת הנצחון של 0-18!