אני לא מבין כיצד מאמן לא רואה (ולא מבין) מה שקורה!

("למאמן הזה, בוב מקילופ, אני חייב את זריקתי")

אני אפילו לא יודע כיצד להתחיל לכתוב על המשחק הזה כי אני כל כך כועס ומתוסכל.

פורטלנד קלעה 29 נקודות ברבע הראשון.

פורטרלנד קלעה 37 ברבע השני.

פורטלנד קלעה 13 נקודות ברבע השלישי.

ופורטלנד קלעה 20 ברבע הרביעי.

מה קרה? כמובן שאחד הגורמים היה המשחק הטוב הרבה יותר של הווריורס.

אבל מה שעזר מאד לווריורס לשפר את משחקה, היתה פורטלנד ששכחה מה הביא אותה ליתרון 18. מי שהיה צריך לזכור (ולהבין!) היה המאמן סטוטס.

אין כלל שאלה שהווריורס היא קבוצה טובה יותר. והיא הרבה, הרבה, הרבה יותר טובה כשהיא משחקת סמול-בול נגד קבוצה המאפשרת לה לשחק סמול בול. מה שקרה אחרי כמה דקות ברבע הראשון היה שבתכנון – או במקרה? – סטוטס העלה את זאק קולינס לשחק עם מיירס ליאונרד. איתם שיחקו – בעיקר – דמיאן לילארד, מקולום, ושחקן חמישי שהוחלף. עם הוד, פעם סת' קרי, פעם מוריס הרקלס, וכמה וכמה דקות אפילו קנטר.

מה קרה? מאיירס החל לקלע (הוא קלע לאורך כל החצי); זאק קולינס קלע. אפילו קנטר קלע. פורטלנד הובילה כבר ב-12, ואח"כ ב-14. סטיב קר לקח טיים והבין שהוא נקרע על ידי הגבוהים של פורטלנד. הוא מיד נענה עם גבוהים משלו. דמיאן ג'ונס, ג'ונאס ג'רבקו, אפילו אנדרה בוגוט!!! עד כדי כך הווריורס נילחצה.

אני צרחתי 20 פעם לפחות בבלוג החי, "סטוטס, תמשיך לשחק עם הגבוהים שלך. תמשיך לשחק 'ביג בול'. תכריח את סטיב קר לשנות את צורת משחקו ותגרום לו לשחק על פי התכתיב שלך!!!".

ככה זה בספורט: או שאתה מנסה  ליצור ולגרום ליריב להגיב, או שאתה מחכה שהיריב ייצור, ואתה תגיב.

אז ב'סמול בול' לאף קבוצה אין צ'אנס נגד הווריורס. לכן אני מאמין שלמילווקי יש צ'אנס נגדם. גם לפורטלנד היה צקאנס וסטוטס הפסיד להם את המשחק.

איך הוא הפסיד?

ככה הוא הפסיד: אני בחצי הזהרתי את פורטלנד לא לתת לווריורס להתפרץ עם ההתפרצות הידועה שלהם. איך לא לתת להם? כתבתי: הישאר עם מאיירס  ליאונרד (2.16 מ') ועם זאק קולינס (2.14 מ'), ואו עם מו הרקלס (2.06 מ') או עם אל פארוק אמינו (2.06 מ'). הגבוהים יאיטו את המשחק. קר יצטרך להגיב עם גבוהים משלו, וזה יאט את המשחק עוד יותר! אני הצעתי אפילו שינסה שוב לצרף אפילו את  קנטר. כשפורטלנד שיחקה גבוה, סטיב קר שיחק גבוה, ופורטלנד העלתה את ההפרש ל-18.

ברבע השלישי סטוטס חזר לחמישייה שלו שהיא די גבוהה עם ליאונרד, אמינו, והרקלס. אבל אחרי 4-5 דקות שפורטלנד החזיקה מעמד, סטוטס חזר לשחק נמוך כשהוא מכניס את סת' קרי,  רודני הוד (שהוא 2.03 מ' אבל 'משחק נמוך'), ואבן טרנר – 2.00 מ' – שהיה הגבוה ביותר בחמישייה.

זה היה הרגע שהווריורס החלה לחגוג. היו מקרים שסת' היה השומר על דריימונד גרין! הצונמי החל, וסטוטס שיחק ישר למלטאות של הנמר וקבוצתו נאכלה כשעד סוף המשחק הוא לא שיחק "TALL" אפילו פעם אחת.

המסקנה שלי?

במחצית הראשונה כשהוא שיחק TALL זה בכלל לא היה מתוכנן. זה פשוט קרה בגלל חילופים. כי אם זה היה מתוכנן, הוא היה מבין למה קבוצתו שולטת ממש במשחק, ובוודאי ובוודאי שהיה חוזר לשחק ככה במחצית השנייה.

כמה נקודות שברצוני להוסיף:

*דריימונד גרין שיחק הערב את משחקו הטוב ביותר מאז שהגיע לווריורס. כמות האנרגיה במשחקו היתה מקסימלית. קיצונית בכל המובנים. השאפתנות שלו הדביקה את שאר השחקנים, ובעיקר שחקני ספסל כקוק, בל, או לוני שהחלו לשחק כאלופים. הוא נראה לי לפעמים כבולדוזר הדוב=הר במהירות של מכונית מרוץ, ואוי היה לאדם שעמד בדרכו. הכניסות שלו לסל היו נפלאות, והוא לא הכריח אף זריקה. כשמגן נשאר איתו, הוא מצא שחקן חופשי לכדור נהדר. משחקו הערב היה קרוב מאד ל-"10".

*ישנם משחקים בהם שחקן נולד. הערב מאיירס ליאונרד נולד. אני לפעמים מנסה לעצור בעצמי מלכתוב 'לא אמרתי לכם?', אבל אני חייב להזכיר שכבר 2-3 אני כותב על הבזבוז שלו על הספסל. הערב הוא הוכגיח שמקוצו בחמישייה, על הפארקט. אני ידעתי כל הזמן שיש לו את זה. עכשיו כולם יודעים, כולל הוא, שעד עתה היה קצת עצור במשחקו וחשש לקחת מנהיגות. מעתה ישנו סנטר טוב חדש ב-NBA.

*לא נעים לי ממש לכתוב על דמיאן לילארד. אני לא מבין מה קרה לו.ה יו כאלה שכתבו 'דאבל טים'. שטויות. עשו עליו דאבל טים כל העונה, והערב ממש – אבל ממש – כמעט לא עשו עליו שום דאבל טים. כשהכדור היה בידו כל משחק פורטלנד נעצר. במחצית הראשונה כשהוא ישב קצת והכדור נע, פורטלנד היתה במיטבה.

*סת' קרי הוא קלעי מצויין שמבוזבז לחלוטין בפורטלנד. כל דקה ששיחק היתה מיותרת כי גם לילארד וגם מקולום לא רואים אותו חופשי לחלוטין בפינה. הוא מבוזבז.  למה שיחק 30 דקות זה דבר מעל בינתי. שוב מראה את חוסר ההבנה של סטוטס. הוא הרי לא שומר מעולה. אז מה אתה נותן לו 30 דקות? כדי שיזרוק 6 כדורים, 4 מהם במצבים מאד לא נוחים אבל הוא רצה לתרום משהו. זה היה כאילו פורטלנד שיחקה בהתקפה עם 4 שחקנים, ובהגנה המסכן שמר שוב ושוב על דרקיימונד גרין שיכול לבלוע אותו בביס אחד ואפילו לא לגהק. אגב, האשמה היא גם בו: כשהוא עומד ניצב בפינה ושום כדור לא מגיע אליו, הוא צריך להתחיל לנוע ללא כדור כמו אחיו, ואז אולי יגיעו אליו כדורים.

*אתמול מגזין ESPN יצא במאמר נפלא על סטפן קרי, ומאמנו בדוידסון בוב מקילופ, שהיה פעם מאמן אגדי בתיכון הקתולי 'הולי טריניטי' של לונג איילנד, שם זכה באליפויות ניו יורק והפך לאגדה. סטפן קראי הגיע לאוניברסיטת דוידסון הקטנה ליד שרלוט (שם נולד וגר סטפן, והוריו דל וסוניה גרים שם עד היום), ושם התפחתו בין השניים יחסים שאם אתחיל לתאר כאן את הכתוב ייקח לי 2,000 מילה. אבל בקיצור סטפן נותן 100% מהקרדיט על קליעתו למקילופ.

מקילופ אומר, "שטויות, הוא הגיע הנה עם הג'אמפ שלו, המיוחד ביותר מכל הג'אמפים שישנם כי סטופן מתחיל עם הזריקה בזרוע מכופפת ואז במקום ליישר את מרפקו ולזרוק עם כף היד, זריקתו היא בכוח המתמשך מתחילה ועד סוף, ולכן הוא 'עם הכוח כל משך הזריקה' ולא מאבד שליטה – אפילו בתת הכרה – עד שהכדור משוחרר מידו. (זה לא הכל. יש עוד הרבה שבהזדמנות אסביר).

אבל דבר אחד סטפן למד מבוב מקילופ על בטוח, וזה מה שעושה ממנו את הקלעי הגדול בכל הזמנים "לעולם לא להסס בזריקה, ולעולם לא לחשוב פעמיים". הוא אמר לסטף כבר אחרי כמה ימים כפרשמן: "יש לך רשות לזרוק מתי שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, ומכל מרחק שאתה רוצה". הוא עשה זאת 4 שנים במכללה והוא עושה זאת עד היום.

"לא היה מעולם קלעי כמוהו" אומר מקילופ. "אני בביזנס כבר 55 שנה וראיתי את רובם כולל את כל קלעי ה-NBA. לאף אחד לא היה את שחרור הכדור שיש לסטף, את זווית הזריקה שלו, ואת המנטליות של סטף"

סטף אומר שללא מקילופ הוא לא היה מעז לזרוק את הזריקות שהוא זורק היום.