הקבלות בין שחקני NBA לאמני מטאל\אופיר מתתיהו (בן 16)

*****************************

הערה של מנחם לס: אני הוא שהכניס את כל הסרטונים לפי ההוראות של אופיר. אני מבין בזה כמו שאני מבין בזיבול מטעי סלק. האשה שלי בזמר היא:

והשירים שלה שגורמים לי להיי ואורגזמה הם יונתן, זמר נוגה, אל ארצי, או – כמובן – כנרת! הו כנרת שלי! אלה היו שירים. זה היה תוכן. את הזמר ל-"ולו" אני זוכר עד היום. אבל זה דור שונה, עולם שונה, וכל מה שאני יכול לעשות זה להיכנע תוך כדי שאני מזמר לעצמי "בלילה בא המבשר"

**********************************

אהלן קהילת הופס היקרה, חג שמח (נכון לזמן הכתיבה).

נעדרתי ליותר משנתיים מכתיבה באתר והחלטתי לחזור. השנה פיתחתי תשוקה חדשה: מוזיקת מטאל (במיוחד תראש ודת'קור, לאלו שמבינים) וכשחשבתי על זה, גיליתי שיש לא מעט הקבלות בין כדורסל לרוק\מטאל: שניהם נעשים בלהקה (ברוב הזמן), שניהם אגרסיביים ומלאים באמוציות, אך דורשים מיומנות והבנה תאורטית רבה בנבכי התחום. המאמר יעסוק בקשר בין NBA לקהילת המטאל.

הבה נתחיל!

בגלל שאני ציוני טוב: עמרי כספי\להקת "בצפר" (betzefer) (ניתן להכניס גם את אורפנד לנד).

גם כספי וגם "בצפר" היו הראשונים מישראל שהגיעו ל"ליגה של הגדולים" (כספי ל-NBA, בצפר הוחתמו ל-"roadrunner records"). שניהם נחשבים לטובים ביותר שאי פעם יצאו מישראל ונתנו תודעה לכדורסלנים\מטאליסטים (אלה שמנגנים ושרים) בארצנו הקטנטונת.

תודה לעומרי כספי ותודה לבצפר!

הבולס של שנות ה-90\ג'ודס פריסט.

ג'ודס פריסט- להקת הבי מטאל בריטית, נחשבת לאחת מחלוצות הז'אנר.

כשם שמייקל ג'ורדן נחשב לאלוהי הכדורסל, כך רוב הלפורד, זמר הלהקה, נחשב לאלוהי המטאל. כל דבר שעשו כמעט נחשב ליצירת מופת שמתחילים מנסים לחקות. סקוטי פיפן ודניס רודמן נראים לי כמו הקיי. קיי. דאונינג וגלן טיפטון של ה-NBA כי הם משלימים את היכולות של ג'ורדן (הלפורד) והרבה פעמים עוזרים לו להעלות את רמת הקבוצה. והשיר הכי מפורסם שלהם, "painkiller" פשוט נכתב על ג'ורדן.

הסלטיקס של שנות השמונים והשישים\ בלאק סבאת' (black sabbath).

לארי בירד הוא האוזי אוסבורן של הכדורסל- נחשב לטוב ביותר, עושה את מה שהוא עושה לאט ומכתיב את הקצב הזה על כל מי שאיתו, נשאר בעסקי הכדורסל גם לאחר שחדל לשחק (כמו שאוזי אוסבורן נשאר דמות מרכזית גם לאחר שעזב את בלאק סבאת'). כל הקבוצה שיחקה בקצב איטי מהרגיל, אך הם שיחקו באופן משובח. בדיוק כמו המטאל שבלאק סבאת' ניגנו. הסלטיקס השפיעו על רבים משחקני הכדורסל בסגנונם, כמו שסבאת' השפיעו כמעט על כל להקת רוק\הבי מטאל שקמה אחריהם. אפשר גם להשוות דווקא את ביל ראסל לאוזי אוסבורן (מכיוון שתקופתם הייתה יותר חופפת, ושניהם היו הראשונים שהביאו את תחומם לתודעה) ואילו את לארי לג'נד אפשר להשוות לרוני ג'יימס דיו (dio) גם בגלל קווי זמן יותר חופפים וגם בגלל שאם תשאלו את רוב הבסקוהוליקים\ מטאל הד'ס "מי מייצג את התחום הכי טוב" הם יענו "לארי\דיו"

השואוטיים לייקרס\מטאליקה (metallica): היה להם סופרסטאר שמילא יותר מתפקיד אחד (מג'יק ג'ונסון\ג'יימס הטפילד) היה להם משלים בשיאו (קארים עבדול ג'באר\ קליף ברטון) ואיי.סי גרין הוא פשוט הלארס אולריך (המתופף) של הכדורסל: עקבי, אמין, הולך לבצע בנאמנות את תפקידו כל פעם. שתיהן מקליפורניה (מטאליקה היו במקור מעיר המלאכים, אך עזבו לסן פרנסיסקו) ושתיהן השפיעו על התחום באופן גורף.

שאקיל אוניל\קורן (korn): שניהם התחילו את הקריירה בין 1993-1994 בסערה (korn עם האלבום על שמם, שאקיל בעונת הרוקי שבה קלע  23.4 נקודות ואסף 13.9 ריבאונדים למשחק) לקורן היה סאונד מאוד אגרסיבי וחזק (כמו שאק בצבע) אבל גם סאונד קליל כמו חוש ההומור של שאק, והיו בו לעיתים ווייבים של היפ-הופ, שזה כידוע הז'אנר ששאקיל עסק בו באופן חובבני-למחצה. בקורן היה סכסוך (שעדיין קיים) בין דייויד סילבריה (מתופף הלהקה) לבין שאר חברי הלהקה כשם ששאקיל רב עם קובי בראיינט בלייקרס, סכסוך שהגיע עד לאיומי מוות (אך בסופו של דבר יושב) שאקיל שיחק עם אגדות NBA רבות (פני הרדאווי, קובי, דווין וויד, סטיב נאש, אמארה, לברון,הביג 3 בבוסטון) כמו שקורן הוציאו שירים עם אמנים רבים (noisia, ice cube, skrillex, corey taylor,downlink ועוד) בנוסף אני מאוד אוהב גם את שאק וגם את קורן ולכן מדובר בעוד מכנה משותף

קווין לאב\ צ'סטר בנינגטון (bennington,מlinkin park)

שני בחורים שאני מאוד מעריך,שני בחורים מהחוף המערבי של ארצות הברית, שניהם מאוד כישרוניים במעשיהם, שניהם התמודדו\מתמודדים עם בעיות נפשיות, שניהם לא מרבים לדבר מחוץ למלאכתם. רק נקווה שגורלו של קווין לא יסתיים כגורלו של צ'סטר (שהתאבד בתלייה לפני שנתיים)

צ'ארלס בארקלי\ death

משקלו של צ'ארלס היה כבד ככובד הסאונד של האלבום הראשון של דת' (הכי טוב בעיניי) גם לזמר\גיטריסט\בסיסט הלהקה (מדובר באותו אדם) קראו chuck, אך היתה מידה רבה של טכניקה ומיומנות עילאית במוזיקה של דת' כמו באיך שהאציל שיחק. הדאנקים שצ'ארלס ידע להביא למרות גובהו ומשקלו היו רועמים כמו הבס בשיר zombie ritual

קובי בריאנט\סליפנוט וקניבל קורפס (slipknot\cannibal corpse)

קובי מזכיר את סליפנוט מכיוון שהתחיל את הקריירה שלו באותו קו זמן (1996) אך פרץ לתודעה ב1999 כמו סליפנוט. הוא היה הפנים של הNBA בין ג'ורדן ללברון, כמו שסליפנוט היו השם הכי בולט בעולם המטאל בתקופה שבין 2001-2010. כמו שחברי סליפנוט הסתירו את פניהם עם מסיכות, כך גם קובי הסתיר את עצמו מאחורי הכינוי "בלאק ממבה" בעת שהואשם באונס. אחרון חביב, הוורסטיליות של קובי על הפרקט הזכירה את זו של זמר הלהקה קורי טיילור (שש וחצי אוקטבות, בנוסף ליכולת גם לשיר בקול רגיל וגם לצרוח)וגם השיר spit it out פשוט תפור על קובי. קובי דומה לקניבל קורפס בגלל רצונו החולני להרוס, לחסל, לקרוע, ולהיות אגרסיבי (כמו הדיסקוגרפיה של קורפס)

קובי היה אגרסיבי ולא מתפשר ולו לרגע, כמו השירים של הלהקה.

*

ראסל ווסטברוק\סלאייר (slayer)

כשם שסלאייר היו החלוצים של הת'ראש מטאל (מטאל מהיר וכבד באופן קיצוני) כך ווסטברוק הוא החלוץ של הרכז המהיר, האגרסיבי והבטוח בעצמו ויהי מה. כשם שסלאייר הביאה לעולם סגנון של מטאל כסחני וחסר גבולות, כך גם ווסטברוק הביא לעולם סגנון של גארד שלא היה מאוד פופולרי: זורק את הזהירות לעזאזל, אגרסיבי, מכסח, מעלה טסטוסטרון. עוד נקודה של השוואה היא תשומת הלב שראס\סלאייר הביאו לדומים להם. כמו שבזכות ווסטברוק שמנו לב לרכזים אתלטיים כמו דריק רוז (שתכלס היה ראוי לתשומת לב בפני עצמו) ג'ון וול (ראסל יותר מחושב וקצת פחות טוב) מרקל פולץ (לפחות זה של הקולג') וקולין סקסטון, כך סלאייר נתנו תשומת לב ללהקות כמו exodus, overkill, pantera ו testament שאמנם נחשבות ללהקות נהדרות, אבל לא בטוח שהיו זוכות לכל כך הרבה תשומת לב אם לא סלאייר.

קיירי אירווינג\דייב מאסטיין (megadeth)

שניהם היו בצל אדם שנחשב מפורסם וטוב מהם עם "ג'יימס" בשם (לברון\ג'יימס הטפילד) קיירי ביקש לעזוב והועזב, ומאסטיין הועף ממטאליקה בגלל בעיות שכרות וסמים. קיירי הלך לסלטיקס ושיחק נגד לברון בגמרים האזוריים שנה שעברה, והשנה נחיה ונראה לאן הוא מגיע. מטאליקה ומגהדת', ובמישור האישי מאסטיין והטפילד, ניהלו מאבק ביניהם של "מי יותר טוב מהשני" שנמשך שנים. שניהם מיומנים ביותר מאלמנט אחד (קיירי בקליעה וכדרור, מאסטיין בשירה וגיטרה) ונחשבים לאושיות משפיעות גם מחוץ למגרש\סטודיו.

אנתוני דייויס\ קוורת'ון (bathory)

נקודת ההשוואה הכי גדולה היא שהם פשוט עושים את הכל לבד- quorthon שר, וניגן בכל הכלים, וכך גם דייויס, שאף פעם לא היה לו צוות מסייע טוב מאוד שיעזור לו (ולראיה הusage של דיוויס 29.5%, מקום שלישי בקרב פאוור פורוורדים וסנטרים). כשם שקוורת'ון ביסס את מעמדו כאגדה בגיל צעיר, כך גם דייוויס.

רק נקווה שדייויס לא ימות בגיל צעיר (קוורת'ון מת בגיל 38), ושימצא מקום בו יוכל לשחק במיטבו ביחד עם שחקנים משלימים תותחים.

קלייד דרקסלר\ אוברקיל (overkill)

אני משווה את דרקסלר לאוברקיל מכיוון ששניהם היו איכותיים מאוד בתחום עבודתם, אבל תמיד חסו בצל מישהו שהיה יותר טוב מהם, והיו רמה אחת מעליהם (מייקל ג'ורדן ומג'יק ג'ונסון\סלאייר).

לן ביאס\ דייב וויליאמס (מdrowning pool)

שניהם הפגינו כישרון עצום בגיל מאוד צעיר (ביאס בקריירת הקולג'ים שלו, וויליאמס עם האלבום "sinner" שלדעת רוב מוחץ מעריצי הלהקה נחשב לאלבום הטוב ביותר שהיא הפיקה) אבל מתו בטרם עת עצום (וויליאמס מת בגיל 30,ביאס בגיל 23) לדאבונם של המעריצים שלהם.

ג'ואל אמביד\ צ'אד גריי (מmudvayne)

שני בחורים שגילו את התחום במקרה לחלוטין, גילו שהם מצטיינים בו ועזבו את חייהם כדי להתמקד בתחום שבסופו של דבר  (אמביד גילה את הכדורסל בגיל 15 ועזב לארה"ב כדי להתמקד בכדורסל , גריי נחשף למטאל במקרה ועזב עבודה במשרה מלאה לאילינוי כדי לרדוף אחרי חלומו להיות זמר מטאל) העונה הראשונה של אמביד עזרה לו לפרוץ לתודעה כשם שהאלבום הראשון של mudvayne עזר להם לפרוץ לתודעה כלהקת נו (nu) מטאל מוצלחת (אם כי לזמן קצר). נקווה שאמביד יצליח לשמר את הגדולה שלו לזמן רב ולא יצא מהתודעה כמו מאדויין.

דריק רוז\ m shadows (מavenged sevenfold).

שניהם היו צעירים מבטיחים מאוד ומוצלחים מאוד, שהקריירה שלהם הייתה בחוסר ודאות בגלל פציעה (רוז בברך, שאדוז במיתרי הקול) אך מצאו דרך חדשה להצליח (רוז באמצעות כדורסל טכני יותר ופחות מסתמך על אתלטיקה, מת'יו באמצעות סגנון שירה כבד אך מלודי, גבוה וחסר חספוס). כמו כן השיר hail to the king די מזכיר את עונת הMVP של רוז.גם השיר שבקישור למען האמת…

ג'יימס הארדן\ zakk wylde

שני ברנשים עם זקן מרשים וכישרון מרשים עוד יותר. הם פשוט עושים תחרות למי יש זקן יותר מגניב ומי יותר תותח במה שהוא עושה. שניהם היו אמורים להיות משלימים בלבד, אך נהיו מובילים בלהקה שלהם (הארדן היה אמור להיות סקורר שלישי באוקיסי, וזאק היה אמור להיות הגיטריסט נטו, שניהם נהפכו למנהיגים שמזוהים עם הקבוצה\להקה שלהם)

טוני פארקר\ גוג'ירה (gojira)

את האמת, אין לי יותר מדי נקודות השוואה, פרט לכך ששניהם מצרפת ולשניהם סגנון מתוחכם מאוד.

האחים קרי (סטף וסת')\ האחים אבוט (דארל ו-ויני) (מpantera)

קודם כל, שניהם זוגות אחים שבחרו להתמקצע באותו דבר (כמעט אותו דבר- דארל היה גיטריסט ו-ויני היה מתופף) שנולדו לאב שעסק באותו התחום (דל קרי\ ג'רי אבוט שהיה מוזיקאי קאנטרי, ודי מפתיע שבניו בחרו להיות מטאליסטים) נקודת שוני היא שבמשפחת קרי רק אח אחד נחשב לאגדה, בעוד במשפחת אבוט שני האחים נחשבים לאגדות בעולם ההבי מטאל. גם פה נקווה כולנו שהאחים קרי לא יזכו לאותו גורל כמו של האחים אבוט.

פורטלנד ג'ייל בלייזרס\ מייהם (mayhem) ובורזום (burzum)

נקודת הדמיון הכי בולטת היא שגם בלהקות וגם בקבוצה היו לא מעט הסתבכויות עם החוק ועם הרס עצמי בכללי (dead הזמר של מייהם התאבד, הגיטריסט של מייהם euronymous נרצח באכזריות, varg vikernes מבורזום רצח אותו, וגם שרף כמה כנסיות בנורבגיה). גרסה מעודנת שלהם היא הג'ייל בלייזרס, שהורכבה מראשיד וולאס המשוגע, זאק רנדולף הסטלן (דאז), ודיימון סטודמאייר שהיה די bone-head ונעצר על שטויות כמו ספידינג או אחזקת מריחואנה. חוץ מזה היה המון כישרון שפשוט הלך למחוזות יותר עברייניים בשני המקרים.

*

האחים גאסול\ מקס ואיגור קבאלרה (sepultura, soulfly, cavalera conspiracy)

עוד צמד אחים שהגיע לרשימה שלי. בכנות אני לא רואה הרבה דמיון חוץ מזה ששניהם נחשבו\נחשבים לשמות חזקים בתחום כל אחד לחוד (למרות שלדעתי הפופולריות של איגור באה בגלל קרבתו למקס, לא בגלל שהוא גרוע אלא בגלל שהוא מתופף). נקודה של שוני לעומת זאת, היא שהאחים קבאלרה שיתפו פעולה אחד עם השני, ולעומת זאת האחים גאסול מעולם לא זכו לשתף פעולה באותה קבוצה.

דנבר נאגטס\דרים ת'יאטר (dream theater)

הנאגטס כל כך מזכירים לי את דרים ת'יאטר. יש כישרון בכל עמדה (יוקיץ', מילסאפ, מארי, ברטון, האריס) ויש המון כישרון התקפי (מקום שביעי באופנסיב רייטינג, יוקיץ' אחד משני הסנטרים ההתקפיים הכי טובים בליגה) אבל גם לדנבר וגם לדרים ת'יאטר חסר אגרסיביות ועוצמה, שהם מרכיבים חשובים מאוד גם בכדורסל וגם במטאל. חסר להם (לשניהם) קצת טסטוסטרון לטעמי, וחבל! גם דרים ת'יאטר (שהם להקה מדהימה ואני יכול להפליג עד אוסטרליה בתשבחות עליהם) וגם הנאגטס יכלו לצאת נשכרים מתוספת הורמוני מין זכריים (במיוחד בפלייאוף שם מי שמרים יותר, סיכוייו לנצח גבוהים יותר)

אם יש למישהו הצעות להשוואות נוספות אשמח לשמוע. ואם יש עוד חובבי רוק כבד ומטאל באתר אשמח לדעת!