זה הולך להיות פוסט ארוך ופילוסופי אז מי שזה לא מעניין אותו יכול לדלג..

יש דברים בחיים – ובכדורסל – שקשה להבין אותם. לא משנה מאיזה זווית מסתכלים, לא משנה אם שמים את ה'כובע' של המנהל, של הסקאוט, של האוהד הממוצע, של שחקן בקבוצה או של עיתונאי – לא מצליחים להבין. וזה די מדהים כי לפעמים התמונה כל כך ברורה, כל כך לא משתמעת לשתי פנים, שכל מה שנותר זה לחכוך בסנטר בפליאה מכופלת. זה, באנאלוגייה, כאילו כיסו בכיסוי עיניים למקבלי ההחלטות לראות את מה שכל אדם נייטרלי רואה (ע"ע בסיפור 'המלך הוא עירום', על אף ששם, מלבד חוסר היכולת לראות ולומר את המציאות כהווייתה, השתרבב פחד לתמונה) ללא מאמץ. זה מזכיר לי, להבדיל, את הקונספציה השגוייה שקיבעה את מיטב המוחות בשלטון הישראלי בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים ורשימת הדוגמאות היא בלתי נגמרת, כאשר בכל יום מתווספת לרשימה איוולת מקובעת נוספת מכל תחומי החיים ומנעדם. ונשאלת השאלה: "אז מדוע, לעזעזל, זה קורה??", מדוע אנשים מצליחים, בתחומם (או לפחות נחשבים כאלה), טועים פעם אחר פעם בקבלת החלטות מביכה ובבחירות איומות? אני חושב שהאמת די פשוטה, אם חושבים על זה קצת יותר לעומק מאשר 'להגיב מהמותן'. הדבר המגביל ביותר בני אדם הוא לא הכשלונות שצברו במהלך חייהם. הוא לא מספר הפעמים בו טעו, נפלו, שגו, התבלבלו. להיפך – על פי רוב זה מה שמאפשר להם להיות טובים יותר בפעמים הבאות (ע"ע אייזיק ניוטון ו999 הנסיונות הכושלים שלנו להמציא את הנורה, מה שהפך אותו לcandidate המתאים ביותר {ובעל הנסיון הרב ביותר} להצליח בפעם ה1000 – מה שהוא אכן עשה). מה שבאמת מגביל ועוצר אנשים לרוב – אלו ההצלחות שלהם, הדברים שעבדו עבורם בעבר, המדליות שהם נושאים בגאון על חזם, גם אם עברו 20 או 50 שנה מאז, והעולם השתנה ללא הכר (מה שאכן קרה). אז מה אני בעצם אומר? מה זה העיוורון הזה שגורם לראשי הלייקרס (במקרה הזה) לא להיות מסוגלים לקבל החלטות נבונות ופשוטות אלא לחזור על אותן בחירות שגויות פעם אחר פעם? ובכן, לדעתי, השגיאה הבסיסית שלהם היא שהם מנסים לשחזר משהו שעבד פעם: להביא 'שם גדול', לחשוב על ההווה במחיר העתיד, ללכת 'על בטוח' וכו' וכו' וכו'. ואפשר, ברמה מסוימת, להבין אותם – הם תחת לחץ לספק תוצאות כאן ועכשיו. לקהל אין סבלנות לתהליך (בקבוצה קטנה או בקבוצה ללא היסטוריה מפוארת {ע"ע ב'מדליות על החזה'} אין בעיה עם תהליכים ארוכי טווח וסבלנות) וחוסר היכולת של ראשי הקבוצה להתמודד עם לחץ שכזה (שרק הולך וגובר עם כל החלטה ובחירה שגויה) מוביל לסחרור ולכשלון אחד אחרי השני. וזו ביצה טובענית, ומכיוון שלא לכולנו יש את היכולת של הברון מינכהאוזן לשלוף עצמו לבדו מהביצה הטובענית (http://csermelyblog.net/conversion), הצורך למצוא משהו או מישהו שיוכל לסייע לראשי הקבוצה ולקבוצה עצמה לצאת מהסחרור הנ"ל הופך לקריטי. יש משפט שאומר ש'התשובה לא נמצאת לעולם היכן שהשאלה נשאלת' (מכיוון שאם כך אז לא היו שאלות ולא היה צורך בתשובות), ולכן מאמן כזה או אחר, או שחקן כזו או אחר – לא יובילו לשינוי אמיתי אלא, וזה רק במקרים מסוימים, לעלייה שלאחריה תבוא ירידה (כמו שקרה במהלך השנה הזאת, וכמו שקורה כמעט בכל ליגה כאשר מאמן חדש נכנס למערכת ומיד הקבוצה מנצחת אך אם התהליך של השינוי מתחיל ונגמר במאמן בלבד אז התוצאה הסופית תשאר דומה להתחלתית ואף פחות מכך.
בכל אופן, אני חושב שהלייקרס בבעיה די רצינית משום שאני חושב שאין שם הפנמה אמיתית של גודל ה'ברוך', וכידוע, בלי הכרה בבעיה עצמה – הדרך להבראה אינה סלולה.
מה עליהם לעשות לדעתי?
א. להכיר בגודל ה'ברוך' ועומק הביצה שהם נמצאים בה נכון לעכשיו. (בלי לייפות את העניינים עם משפטים כמו: 'יש פוטנציאל גדול בסגל הנוכחי', ו/או 'זה רק עניין של זמן עד שנתחבר', או/ו 'מאמן חדש יעשה סדר בעניינים'.
ב. לבנות תכנית ארוכת טווח (10 שנים לכל הפחות) שתתמקד בבניית הקבוצה מן המסד ועד לטפחות בכל הרמות (ניהולית, מקצועית, חינוכית וכו')
ג. הטמעת שיתופי פעולה עם גורמים שונים מחוץ לעולם הכדורסל בכדי לקדם תהליכים של שינויי פרדיגמות, משום שבלי זה כל שינוי (כפי שהוזכר קודם לכן) יהיה קוסמטי ולא מהשורש.
ד. לקבל החלטות כואבות, לא נעימות ולא פופולריות בלי חשש מהתגובה הציבורית ועם אורך הרוח והסבלנות הנדרשת בזמן ההסתגלות לאחר ההחלטות.
ה. לשנות את שם הקבוצה (זה נשמע אולי מצחיק ומיותר אבל ההיסטוריה של שינוי השם במין האנושי היא לא המצאה חדשה {http://csermelyblog.net/conversion} והרעיון המקורי שעמד מאחורי שינוי השם היה הנסיון לעצור את הזרימה האנרגטית שנבעה לשם {יוסף, יצחק, ישראל, בהאיים – וכל שם שמגדיר משהו או מישהו} ולפיכך את הפסיכולוגיות, ההתניות, ההטיות וכדומה שנסללו במרוצת חייו של אותו דבר או אדם, ובכך לייצר נתיב או אפיק חדש של הזדמנות שלא היה יכול להיתכן כאשר האדם היה משמר את שמו הקודם. למשל, אדם שהיה רוצה להתחבר למהות מסוימת כמו נתינה, היה משנה את שמו ל'נתן' לזמן מה, עד שהערוץ הנדרש לנתינה היה הופך לחלק בלתי נפרד ממנו). בכל אופן, שינוי השם מ'הלייקרס' למשהו אחר אמנם יהיה קשה לאוהדים לבטח, אבל האפשרות החדשה שהשם החדש יכול להעניק היא גדולה יותר. (זאת, כמובן, אם אין 'כיבוס' של השם הישן באצטלה ישנה, כמו במעבר מ'כושים' ל'אפרו-אמריקאים' שלא באמת שינה (אם חושבים על כך לעומק ובוחנים לאורך זמן) את מה שעומד מאחורי הלשון של האדם שאומר 'כושי' או 'אפרו-אמריקאי', אלא אם בתוך אותו אדם התבצע בצורה מודעת תהליך העמוק של ההבנה מה אומרת המילה ומה משמעותה (נדיר ביותר בימינו).
בכל אופן, ואחרי שקראתי והתנגדתי לחלק ממה שכתבתי כאן כבר, אני משחרר את זה לאוויר, כחלק מהנסיון להכניס קצת פילוסופיה לתגובות. למה לא בעצם? 😊