יומן אליפות פילדלפיה 76 (1)


כמה חיכינו לזה! כבר שבוע שאני בהתרגשות לקראת הפלייאוף! והוא לא מאכזב.

משתף את התחושה:

 

אז לקראת המשחק הראשון בסדרה הכנתי את עצמי כמו שצריך – ישנתי שנ"צ קטלני, הכנתי פחית קרה ונוטפת זיעה כמו בפרסומות, הלבשתי את הילדה בת 4 חודשים בבגד גוף שדוד שלה קנה לה של הסיקסרס, קראתי את הפירוויו המעולה של עמית על הסדרה וכמובן ראינו game of zones המדבר על מיודענו באטלר.

אחרי כל ההכנות למשחק והעמידה בהתחייבות שלא לצעוק פן אעיר את הילדה (ואת עצבי האישה) התיישבתי לראות את המשחק וכבר בדינדון הפעמון של פילי שאייברסון הכה לפני הצגת השחקנים ליבי רטט, מעי התהפכו בקרבם לקראת הפלייאוף המתחיל.

על הסדרה נכתב ודובר רבות ולכן לא אכביד במילים נוספות אך אקח נקודות עיקריות שארצה לעקוב אחריהן לאורך הסדרה:

  1. המאמן – דובר רבות על יכולות האימון של ברט בראון, על אי שילובם של ג'ימי והאריס ועוד ועוד.
  2. באטלר את האריס – קבוצת תהליך כמו פילי הנחיתה 2 שחקנים מהטופ של הליגה. אחד כבר הספקנו להכיר בפוסט זה והשני היה כוכב בקליפרס והגיע כדי להשלים את קבוצת החלומות אשר יכולה להלחם על כתר המזרח. ג'ימי הוא העוגן ההגנתי של פילי, הוא מנוסה בהגנה, הוא יודע מה לעשות, מסביר לשאר מה לעשות. למד את זה מהטובים ביותר כאשר היה בקבוצה הלוחמת של הבולס שהמאמן היה מומחה ההגנה של הליגה, ואיתו שיחקו ג'ואקים נואה (שחקן ההגנה באותה תקופה) ולואל דנג.
    האריס הגיע מהקליפרס ככוכב שלה יחד עם חברו הטוב בובאן ומייק סקוט. האריס הוא השחקן שאמור להשלים את החסר בקבוצה – הוא אחלה שומר, קלע טוב מכל הטווחים ומשחק בצורה נטולת אגו.
  3. פיצול החמישיות – כשהחמישייה עמוסת הכוכבים שצריכים את הכדור ביד והספסל בינוני על גבול החלש, אז הדבר המתבקש כדי לממש את היכולת של כולם הוא לפצל את החמישייה, וזה מה שעשה בראון – בהתחלה עולים כל החמישה ואחרי 5-6 דק' אמביד, סימונס ורדיק יורדים ומשאירים את ג'ימי כמנהל משחק לצד האריס, בובאן, מקונל וסקוט. כשאחרי 5-6 דק' מחליפים אותם אניס, אמביד, סימונס, סימונס השני ובולדן (לאו דווקא המחליפים הללו). ברגע שהחמישייה הראשונה משחקת טוב קשה לעצור אותם.
    הספסל של הנטס הוא מהחזקים בליגה ולכן פילי צריכים לשחק חכם עם השילוב של החמישייה והספסל.
  4. רדיק – 5 משחקים העונה הוא קלע פחות מ-10 נק', בארבעה מהם הסיקסרס הפסידו. הוא הריווח של המגרש, קלע שלוש מהטובים שבליגה ועושים בשבילו הרבה מהלכים תוך שימוש בחסימות, פילי תלויה ביכולת שלו להמטיר שלשות ולעשות את הנקודות מבחוץ כשאין מישהו אחר שמיועד לכך.
  5. בריאותו של אמביד – על היכולות והפוטנציאל של אמביד אי אפשר להתווכח, הוא סנטר אימתני שסותם את הצבע בשני צדדי המגרש ואין מי שיעצור אותו, אך אסור לו לסכן את עצמו ואת הקבוצה בפציעה ארוכה ומתמשכת.

המשחק הראשון החל בהיסוס משני הכיוונים וחשו שפרפרים הגיעו לבטנם של השחקנים שכן הרבע הראשון הסתיים צמוד מאוד, בהמשך המשחק כבר היה ניתן לראות את המגמות הברורות של הקבוצות – ברוקלין רצים ופילי מנסה לצמצם כשג'ימי משאיר את המארחת בחיים אחרי עקירת ליבו של וויגנס (ע"ע game's of zone). ברוקלין לוקחת את המשחק הראשון אחרי משחק משכנע מאוד.

רשמים ממשחק אחד:

  1. משחק נוראי של פילי. המאמן לא השתמש בשחקנים נכון, לא בוצעו מהלכים אלא הרבה אילתורים. ההגנה לא תפקדה כמו שצריך. נראה היה שבראון לא עשה שיעורי בית. מדיווח שניתן ב-ESPN במידה ופילי יפסידו את הסדרה הוא מפוטר במקום.
  2. ג'ימי היחיד שהגיע למשחק וקלע שיא קריירה בפלייאוף עם 36 נק' ו-9 ריב' ובזכותו איכשהו פילי נשארה בתמונה כאשר הוא על המגרש הקבוצה מצמצמת וכאשר הוא יורד ברוקלין רצה לניצחון.
    אחרי המשחק הראשון ג'ימי עלה למסע"ת ונשאל על משחקו הטוב, האחרון ענה: (תרגום חופשי) מה שהכי מטריד אותי זה שסיימתי את המשחק בלי אף אסיסט. אני חושב שאם הייתי מערב עוד אנשים ומביא אותם למצבים נוחים לקליעה, המשחק היה הולך בכיוון אחר. באטלר יכול לשחק 48 דק' (ע"ע הסדרות של הבולס ב-13-12) אבל המטרה היא היעילות שלו ולא לקרוע אותו. האריס היה אנמי עם 4 נק', 7 ריב' ו-6 אס'. הוא חייב להיות יותר פעיל ולקבל יותר כדורים כדי להביא את יכולותיו לידי ביטוי.
  3. במשחק החמישייה הגיעה רדומה כאשר ג'ימי ואיכשהו גם אמביד (ניתן להתווכח על זה) היחידים שקולעים בספרות כפולות, שאר החמישייה הייתה חושך, וככה לא ניתן לנצח. הספסל של ברוקלין קלע 59 נקודות אל מול 26 של פילי שאפשרה ריצה של הנטס בקלות. נקודת האור היחידה בספסל זה בובאן שקלע 13 נק' (שיא קריירה בפלייאוף).
  4. במשחק הראשון הוא קלע 5 נק' באחוזים רעים ושימש כנקודת חולשה (שחקן חילוש בלשון השכונה) בהגנה עשו חסימות שמביאות את השחקנים לבידוד עליו ואז או שקולעים נקודות קלות או שסוחטים עבירה מה שהביא לבעיית עבירות עד שבסוף הוא יצא ב-6 עבירות.
  5. אצטט את באטלר ממסע"ת: "ג'ואל הוא שחקן מועיל מאוד ואני שמח שיש לנו אותו אך אם הוא לא בריא עדיף שישב".  במשחק 1 הוא היה רחוק מהסל בלי רצון להיכנס למלחמה של הצבע ולכן זרק 5 שלשות והחטיא את כולן. סיים משחק מאוד מאכזב. בשביל להחליף אותו אפשר להשתמש בבובאן (שנתן נקודות חשובות מהספסל), מונרו ובולדן.

 

תוצאת תמונה עבור ‪philadelphia 76‬‏

 

בין המשחקים הילדה החליטה שנמאס לה להיות סטטית והחלה להתהפך לי מהגב לבטן ומהבטן לגב (סיוט להחליף לה חיתול). מכיוון שחכמים אמרו שהנבואה ניתנה לשוטים ולתינוקות, ראיתי שתינוקת יש אז החלטתי לשתות. ואכן חכמים צדקו – מהפך.

במשחק השני היה צמוד עד למחצית, וברבע השלישי התפוצצות של פילי עם 51 נק'!! הכי הרבה העונה לרבע של קבוצה אחת. השוו את השיא של לייקרס משנת 62' להכי הרבה נקודות ברבע בפלייאוף. החל מכאן ברוקלין כבר לא יכלה לחזור, ואנחנו ברבע רביעי של גארבג' טיים.
כמו כן, פילי שברה שיא מועדון משנת 56 של הכי הרבה נקודות במשחק פלייאוף שעמד על 141 וכעת השיא עומד על 145.

רשמים ממשחק שתיים:

  1.  המאמן בא חדור מטרה אחרי השלמת השיעורים ולמידת הטעויות של קבוצתו. פילי שיחקו את הכדורסל שציפו מהם, וברבע השלישי הם הוכיחו למה כולם מדברים עליהם כאופציה רצינית לכתר המזרח.
  2. ג'ימי אמר וקיים – במשחק השני הוא אמנם קלע 7 נק' אך מסר 7 אס' וקטף 4 ריב'. שני בקבוצה במדד הפלוס-מינוס להאריס. האריס הלילה הראה למה הביאו אותו – 19 נק' ו-5 ריב' כשהוא מוביל את ההתפוצצות ברבע השלישי.
  3. הפיצול עבד טוב כאשר בראון מחליף שחקנים ומתאים את ההגנה להתקפה של הנטס. החמישייה עשתה את המצופה ממנה ושיחקה טוב בהגנה ובהתקפה. סימונס לקח קשה את שריקת הבוז מהקהל ושיחק קשוח, נלחם להגיע לסל, ועשה טריפל דאבל לא רע של 18/10/12. החמישייה של הנטס קלעו 43 אל מול 84 של פילי. הספסל גם בא לעבוד – בובאן אגדה מהלכת עם 16 נק' ו-8 ריב' ב-18 דק', מייק סקוט עם 15 נק'. אף שחקן לא משחק יותר מ-30 דק' על המגרש.
  4. רדיק חזר לעצמו ורץ בין החסימות כעכבר הבורח מחתול וקולע 17 נק' ב-58 אחוז מהשדה.
  5. אמביד חוזר לעצמו, הוא עדיין נראה פצוע וכבד אך כפי שאמר השדרן הוא בא בגישה טובה למשחק וראו את זה על המגרש, הוא לא זרק את השלשות הפנויות שנתנו לו וחפר בצבע לנקודות וסחיטת עבירות.

שאפו למאמן ולשחקנים!

פילי יוצאת מהבית ועוברת לברוקלין ושם היא חייבת להמשיך את המומנטום. אני מאמין שהיא תיקח לפחות משחק אחד, ועם היכולת של המשחק השני את כל שאר הסדרה.

נסיים באווירת הפסח האופפת אותנו עם הריחות של הניקיון בכל מקום וההכנות לחג בעיצומם, אז ניתן איזה חידוש קטן:

כנגד 4 בנים דיברה הקבוצה:

אחד חכם:

תוצאת תמונה עבור ‪j.j. redick‬‏

אחד רשע:

תוצאת תמונה עבור ‪jimmy butler game of zone‬‏

אחד תם:

תוצאת תמונה עבור ‪tobias harris‬‏

ואחד שאינו יודע לזרוק:

תוצאת תמונה עבור ‪ben simmons shot‬‏

 

חג פסח כשר ושמח לכל חברי קהילת הופס. שתזכו לחירות אמיתית!

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. מעולה שחר. אמביד חייב לנוח אני מתבאס שהוא פצוע לקראת הסידרה מול הראפס. אם הוא לא כשיר שם אין לנו סיכוי. פילי צריכים לנצח את הנטס גם בלי אמביד אבל אצל בראון אין סיכוי שזה יקרה

  2. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לפילדלפיה ולליגה זה הדחה סיבוב ראשון, או השפלה בסיבוב 2.
    ברט בראון חייב ללכת, מזמן. לא שזה יספיק אבל זה הכרחי.
    קבוצה עם כזה אסוף של כישרון שנראית ככה, זה קודם כל מאמן.
    סימונס עם הכישורים הייחודיים שלו תקוע ותוקע את היתר. ג'ימי באטלר משחק הירו-בול. טוביאס האריס נראה כמו סתם אורח. אמביד שהוא סופר-סטאר, אחד מ-5 השחקנים הטובים בליגה, נשק אימתני שאין נגדו תשובה, משוטט על קו השלוש. הספסל לא מנוצל נכון, ג'ונתון סימונס למשל הוא מי שקבוצות אחרות היו שמחות לקבל. הרוטציות קבועות ומומטמות. אין תרגילים לשחרר קלעים. אין שום יד של מאמן.
    ברט בראון חייב ללכת מהר.

  3. תודה שחר. מצוין. אני חושב שלא מעריכים מספיק את החשיבות של רדיק בפילי ובעיקר בחמישייה הוא היחיד בה שיש לו קליעה יציבה משלוש וקריטי שהוא יפגע מבחוץ.

  4. מעולה שחר, מאוד אהבתי. סימונס היה טוב מאוד היום ולא הנטל ההתקפי של המשחק הראשון. זה ששאר החמישייה זרקה הרבה יותר סימן מעודד מאוד להמשך וגם החזרה של ג'יימס אניס. אפשר להיות אופטימיים לקראת משחקי 3-4. עכשיו התור של אטקינסון לעשות התאמות.

  5. יומן מעולה על קבוצתי האהובה.
    נראה לי שהם הפסידו בכוונה את הראשון כדי לאתגר את עצמם עבור השלבים הבאים
    כן, זה התירוץ שאני נותן לעצמי
    🙂

  6. שמעון לא יאהב לשמוע את זה אבל מה שניצח את המשחק זה ההגנה החונקת של סימונס על ראסל ברבע השלישי(16 נקודות בחצי הראשון, 0 בחצי השני) שהוציאה את הנטס מחות למשחק שלהם לחלוטין

  7. אני יודע שזה הבונטון הנוכחי לקטול את סימונס, ואחרי ההייפ של עונת הרוקי שלו + ההתנהלות שלו מחוץ לפרקט, יש מצב שהוא "הרוויח" חלק מהביקורת.
    אבל –
    ראבק. הוא שחקן בעונתו ה-2 בליגה. 2!
    אם נחזור אחורנית בזמן, ונתבונן על הקריירות של גדולי הרכזים, נגלה בקרב רובם גרף למידה שלקח יותר מ-2 עונות.
    כל זה לא פותר את סימונס משאלת ה-"ואחד שאינו יודע לזרוק" (מבריק, שחר).
    אבל לפני שקוטלים אותו סופית, צריך –
    א. לתת לו עוד זמן.
    ב. להבין שבניגוד למסופר, מדובר בכישרון ענק. יותר מזה, מדובר בשחקן שכבר כיום הוא שחקן מצוין.
    .
    מה שמחזיר אותי למשחק הלילה –
    לסימונס מניות רבות בניצחון. הן בזכות ניהול המשחק שלו, והן בזכות ההגנה שלו.
    הוא עוד ייתקל כבר העונה בהגנות חזקות מזו של הנטס (הגנה בינונית מינוס), אם וכאשר, ואז שוב יחשפו את החיסרון הזועק של היעדר קליעה מבחוץ.
    אבל זה לא מבטל את היכולת שהוא הציג במשחק האחרון, ושיש לי תחושה שעוד יציג בהמשך הסדרה.
    .
    תודה, שחר. יופי של יומן.

    1. טכנית, אתה צודק. מעשית –
      הוא שיחק 2 עונות מלאות. את העונה הראשונה שלו הוא "בילה" בניסיון להחלים מפציעה.

  8. יומן מעולה ביותר. אם סימונס ימשיך לשחק כמו אמש – הגנה, התקפה, הכל – לפילדלפיה עדיין יש הרבה מה למכור. לפני משחק אמש חשבתי שהיא גמורה. השמירה של סימונס היתה מעולה והוא חיסל את ראסל

  9. תודה שחר!
    איך שזה נראה, בסוף העונה שתי קבוצות יעשו חושבים – אוקלהומה תפטר את דונובן ופילדלפיה את בראון.
    יום למחרת – החדשות: ברט בראון חתם ל 3 שנים באוקלהומה ובילי דונובן לעונה אחת בפילדלפיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט