על ספת הפסיכולוג – אפילוג / עידו רבינוביץ

על ספת הפסיכולוג – אפילוג / עידו רבינוביץ

 

בקושי רב הרמתי עפעפיי כמו תריסים ארכאיים, אורות הפלורסנט הישנים הבהבו כאנקת כאב. החדר הצפוף, א-לא האביר האפל, עורר את הקלאסטרופוביה המשתקת שלי, כאשר החבל שקשר את ידיי לא סייע. מקום מאוד אפוף במסתורין, וכנראה גם בכלורופורם.

"בוקר טוב יקירי, איך אתה מרגיש?"

הקול צלצל לי מוכר אמנם לא הייתי יכול לשים את האצבע על שייכותו.

"העיניים עוד לא התרגלו, חכה כמה שניות, אתה תכף תזהה אותי" אמר הקול, כאילו נמצא במוחי שלי.

לאחר עוד רגע קט, צלחתי בזיהוי הצללית שעל הרצפה המעופשת, את צורת הישיבה הזו, רגל על רגל בנינוחות כמעט זחוחה, אני תמיד אדע לזהות. השתנקתי.

"אתה נראה מופתע משהו, השתלטות שלי היא לא זרה לך הרי"

"על מה אתה מדבר? מה קורה פה?" פציתי את פי הצרוד לראשונה.

"חטפתי אותך, חשבתי שעשיתי את זה ברור, אמנם אולי הערכתי את יכולת הקליטה שלך יתר על המידה"

"אבל למה? מה האינטרס שלך פה? אתה רוצה כסף?"

"אני כבר עושק אותך מספיק בטיפולים שלנו, אל תדאג"

"אז מהי הסיבה? אני מאוד מבולבל…"

"ובכן, הסיבה היא, אתה"

"מה זאת אומרת?"

"התשובה היא אינה ברורה או חד משמעית, לפעמים אתה פשוט נותן לי להשתלט ולהרע לך, זה פשוט איך שזה עובד. זה מפתיע אותך כל פעם מחדש, בהיות הבן אדם הריאלי שאתה"

"אני לא מבין, שום דבר מפה לא רציונלי!"

"אוקיי, קודם כל, אני לא חושב שאתה יכול להגיד את הביטוי הזה ללא תשלום תמלוגים לדן אריאלי. בנוסף, אתה צודק, מה שקורה פה באמת לא רציונלי, אבל ביחס לאדם מאוד הגיוני הדברים הלא הגיוניים שולטים בחייך בצורה די נרחבת"

"למה הכוונה?"

"נו באמת, אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר. מה לגבי נאמנותך העיוורת לכל קבוצות הספורט שלך? מה יוצא לך מלעודד את כל פחי הזבל האלה?"

בניסיוני לשלוח יד לפניו ולארגן לו מחדש את האיברים שם, נשכחה ממני העובדה שאני קשור לחבל.

"פעם נוספת העובדה שאתה קשור יותר מדי למשהו גרמה לך לכאב, אירוני קצת הייתי אומר"

"אתה יודע טוב מאוד שהכאב הזה שווה את השמחה שבהצלחות"

"אתה בטוח? או שזה מה ששכנעת את עצמך כי אתה מכור והיית מספיק כרגע אם היית יכול?"

בידיעה נכונה מאוד שהדיון הזה לא יגמר לעולם, החלפתי את הנושא.

"איפה אנחנו בכלל?"

"כרגע, איפשהו בין לימה לסטוקהולם. אולי שילוב של שניכם, אני לא ממש בטוח"

"אתה יודע שבסוף יבואו לחפש אותי נכון?" החלטתי לענות בהתעלמות מוחלטת מהתשובה ההזויה שקיבלתי "אתה לא תראה את אור הבוקר".

"אה, צדק יותר טוב. בנוסף, אם אתה נכנע לי כל הזמן, זו לא חטיפה בעיניי האחרים. טרמינולוגיה זה דבר מצחיק, לא?"

"ממתי אני נכנע לך? זה כ…"

"כבר קרה בעבר? כן, כל כך הרבה פעמים שאני כבר יכול להשלים את המשפטים שלך"

ליקקתי שפתיי להעביר את יובשן ולקחתי נשימה עמוקה.

"אני מצליח להכניע אותך לפעמים?"

"כמובן, ברוב הפעמים"

"נקודת ההתחלה שלי פחות מאופטימלית היום"

"האמת שבאופן יחסי, יש לך הרבה אגרופים טובים בשרוול, הקרב היום יהיה מעניין מאוד. בוא נפסיק לעכב את המאוחר, סכם לי את הדברים הטובים שקרו למיאמי מהפעם האחרונה שנפגשנו"

"מה?"
"פשוט תעשה את זה, תאמין לי"

"אוקיי, לאחר שלאורך 27 הימים הראשונים של פברואר ניצחנו 2 משחקים מתוך האחד עשר ששיחקנו וכולם החלו לעלות על ההפסדים כמו מרכבה, התרחש המיאמיראקל השני השנה. דויין וייד קלע את אחת מהשלשות הכי מטורפת בהיסטוריה של הליגה כדי לשחוט את הטיטאן ששמו הגולדן סטייט ווריורס…" בעודי מדבר, אני חש בהתרחבות השרירים שלו, בזרימת האנדרנלין לורידיי, כמו פופאי לאחר מנה הגונה של תרד. החבל נקרע. "אני עדיין זוכר את כל המאורע כמו סרט נע, כאשר כל תמונה אלוהית מהשנייה: הראשונה היא כאשר הכדור היה באוויר, כל העיניים מופנות לדבר אחד בלבד בהשתהות שמיימית."

הנחתתי אגרוף ראשון.

"השנייה היא לאחר הזריקה, כאשר ג'סטיט ווינסלו, ג'וש ריצ'רדסון ובאם אדאביאו רצים לאחר וייד המחויך, כמו ישו וממשיכי דרכו."

בעטתי לו בחזה עד שנפל למצב ישיבה לא רצויה

"השלישית, העלייה לפאנל העיתונאים והצגת "זה הבית שלי" בפעם האחרונה. והרביעית והאחרונה, השכיבה על הספסל, מחובק בחבריו לקבוצה א-לא ציור מתקופת הרנאסאס שהיה צריך את הזריקה הזאת למשוך את המכחול כדי לסיים את היצירה כמו שצריך"

הרמתי אותו מצווארונו ונגחתי בראשו. הוא נפל חזרה לרצפה, עדיין בהכרה מספקת.

"הרקורד שלנו במרץ  הוא 11-4, עלינו ב-5.6 נקודות +/- בממוצע וגם ב-5.2 נקודות נט רייטנג, לאחר שהיה שלילי לאורך העונה. להשתפר במרץ זה לא דבר זר למיאמי בתקופת ספולסטרה. מאז עונת 08/09, ההיט במקום השני באחוזי ניצחונות במרץ עם 65.2%, בפיגור רק אחרי סן אנטוניו, בנוסף ל-79.5% ניצחונות ביתיים."

הוא הגיח מהכאב, ניגב קצת דם מאפו והעיף לכלוך מכתפיו.

"אז ספולסטרה הוא מאמן מושלם אם כך?"

"כמובן שלא, אף אחד לא מושלם, אבל הוא עדיין מאמן בטופ 5 של הליגה" עניתי בגמגום וחשתי ברפיון שרירים.

"אז ההגנה אזורית של 2-3/2-1-2 שהתחלתם להריץ הרבה יותר בזמן האחרון מסייעת לכם בצד ההגנתי? זה לא קמט התחכמותי ויומרני יתר על המידה של אריק שמוביל לכמות אבנורמלית של שלשות פנויות?" שאל בזמן שהצמיד אותי בחוזקה לקיר.

"אולי אתה אוהב את חוסר העקביות בקריאת מהלכים שלו בקלאץ' בסקאלה שנעה בין נפלאות התבונות לתווית של 'מה חשבת לעצמך?' כמו על ארגז בגדים מכוערים" הוא חייך וגרר את גבי במעלה הגבס הגבשושי.

"קואץ' ספו אולי מלא בעצמו לפעמים, אבל על העובדה שהוא מצליח לנצח משחקים חשובים אי אפשר להתווכח, גם אם זה לא נראה יפה, או ללא שחקני מפתח" השלכתי אותו מעליי.

"מה אתה אומר" ענה בסרקזם האופייני לו. "מה לגבי המשחק האחרון מול אורלנדו?"

"ידעתי שתטיח את זה בפניי"

הרים הוא אריח מהרצפה וזרק עליי.

"את זה ידעת שאטיח בפניך?" אמר כאשר הצד הימני של שפתיו מועלת בחכה.

השתעלתי קלות ונעמדתי בחזרה.

"בוא אני אספר לך על עוד משהו טוב שקרה מאז פגישתנו האחרונה. גוראן דראגיץ' חזר לליינאפ ולאחר תקופת התאוששות והתרגלות קצרה, הוא בכושר פנטסטי, בעיקר בקליעה מחוץ לקשת. העקביות עדיין לא בדיוק שם (הוא קלע 20+ נקודות בשלושת המשחקים הראשונים שלו מאז החזרה אך לאחר מכן קלע פחות מ-4 בממוצע בשלושת הבאים) אבל זה בדרך לשם, ובגדול."

הייתה לי תחושה שעדיף לי להרים את הבלטה השמינית מהרצפה, שם מצאתי סכין, והתחלתי לשעוט לעברו.

"גם ג'סטיס ווינסלו משחק טוב, או בעצם שיחק"

אחז בידי והעיף לי את הסכין.

"הוא היה בספק למשחק אחד ואז בחוץ לארבעה הבאים ועדיין אין שום מידע קונקרטי על הפציעה שלו". השתופפתי.

"ניצחנו כבר כמה משחקים בלעדיו"

"אתה מדבר על הניצחונות על הניקס והמאבס? אלו בהם פיגרתם ברוב המשחק והייתם צריכים הופעות גדולות ברבע הרביעי בשביל לגנוב אותם?"

"כל ניצחון זה ניצחון, במיוחד בקרב צמוד כזה למקום בפלייאוף" דחפתי אותו מעליי והמשכתי לתקוף "אפרופו הופעות גדולות, וייטסייד נתן מספר מכובד של הופעות כאלו, תרתי משמע. העובדה שהוא עולה מהספסל פשוט עשתה לו פלאים. סנטרים מחליפים לא מהווים לא יריב מבחינת הגנה בצבע והוא פשוט מגיע לזריקות קלות ברוב הזמן. המאמן של הראפטורס, ניק נרס, ניסה לסכל את זה כאשר עלה עם סרג' איבאקה בחמישייה והוריד את מארק גאסול לספסל. זה לא ממש סייע וחסן התחיל עם 4/4 מהשדה, הבעיה שלו הייתה שהוא לא המשיך לחפש זריקות טובות, אלא רק זריקות ולכן סיים עם 8 נקודות בלבד במקום עם 20+ כפי שהיה יכול, אבל זה עדיין עלייה בעקומת השיפור. הוא מזכיר ילד באסיפת הורים בבתי ספר, הרבה פוטנציאל שלרוב לא ממומש, אך כאשר הוא כן מגיע לידי ביטוי, זה פנטסטי."

"52 מיליון לשנתיים הקרובות לפוטנציאל שלרוב לא ממומש זה לא אידיאלי הייתי אומר"

"נכון, אבל נתקענו עם החוזה הזה כבר לפניי שנתיים, בכי ונהי עליו עכשיו מיותר"

"אם כבר פתחת דיון על דברים מיותרים, בוא נדבר על ג'וש ריצ'רדסון" בלעתי כמות של רוק שלא ידעתי שהייתה לי בגרון. "פחות מ-40% מהשדה וסביבות ה-33% משלוש ב-60 המשחקים האחרונים, הרבה אנשים טוענים שאכן יש לו עונת פריצה, אולם גם אני וגם אתה יודעים שכל שיפור סטטיסטי מונפץ הוא רק בגלל עלייה בווליום ולא ביכולת. הוא אף לא יוכל להיות כוכב בליגה, אין לו את ה"איט" פקטור."

"הוא כנראה לעולם לא יהיה כוכב, אבל הוא יהיה שחקן משלים טוב לקבוצת אליפות, ואני כבר השלמתי עם העובדה הזאת. יש לי את תסמונת הילד המחונן איתו: הראה גאונות מסוימת ועכשיו אני מצפה ממנו ליותר מהיכולת שלו."

הוא גיחך "זה הקאמבק שלך? בוא נעלה קצת את הרמה של הקרב הזה, תתחיל לשמוע את הפעמון המצלצל של הזירה"

סטרתי לו היישר בפנים "מספיק מצלצל בשבילך?"

"חביב, למרות שהעקיצה הקודמת הייתה יותר איכותית"

"אם חיבבת את זה, אתה תאהב את הסגמנט הזה על באם אדאביאו. 13 נכנס לחמישייה בערב של הניצחון האדיר מול הווריורס ומאז הוא משחק את הכדורסל הטוב בקריירה שלו בשני צדי המגרש. הוא מהיר בשישה אחוזים יותר מחסן וייטסייד בפוזשנים התקפיים, מה שמאוד מסייע בסכמה ההתקפית המרובה בחיתוכים שמריצים בסאות'-ביץ'. הוא תורם 3.1 'אסיסטי חסימה', מקום 23 בליגה ויותר ממיילס טרנר, חסן וייטסייד ודמרקוס קאזינס, כל זה עם 22 פתיחות בחמישיה. בנוסף, השיפור שהוא עושה בהגנת הפיק נ' רול הוא פנטסטי, באם נמצא באחוזון 85% חיובי במספר נקודות שנקלע עליו במהלך מהסוג הנ"ל עם 0.75 בלבד! כפי שאמרתי מתחילת הקריירה שלו, תמיד רואים שיפור קטן באספקט שנראה מינורי אבל הוא בעצם בעל השפעה אדירה. בניצחון על הוויזארדס הוא קלע 16 נקודות, קטף 11 ריבאונדים, חילק 8 אסיסטים וחסם ארבעה זריקות. רשימת השחקנים האחרים שהגיעו לשורה הסטטיסטית הזו העונה: יאניס אנטטקונמפו, זהו."

"ועדיין הייתם צריכים לקחת את ג'ון קולינס"

"תמיד יהיה מישהו שהיה אפשר לקחת במקום מישהו אחר, אם נתעסק בכל שחקן שהיינו יכולים לבחור במקום אחד אחר היינו משתגעים. הבה נדבר על שחקן שלא נבחר בדראפט, לא דאנקן רובינסון שנכנס לאחרונה לרוטציה וימשיך לנצח את כל הסיכויים כפי שעשה בקפיצה שלו מדיויז'ן 3 ל-1 בקולג' (הראשון בהיסטוריה שעשה את הקפיצה הכפולה הזאת על מלגה מלאה), גם לא יאנטה מאטין שקורע את ליגת הפיתוח. דווקא דרק ג'ונס ג'וניור, זוכרים ש-60 קבוצות וויתרו עליו ב-2016? הדאנקר האתלטי מתויג ככזה בגלל מהלכי ההיילטס שלו, אמנם הוא כל כך הרבה יותר מזה. שחקן הגנה מצוין שמומחה בלעשות טראפים ולעבוד בתוך הסכמה ההגנתית על מובילי כדור שספולסטרה מריץ, ב-16 פוזשנים ג'יימס הארדן קלע עליו 6 נקודות, 9.6 פחות מהממוצע שלו. דמאר דרוזן קלע עליו 3 נקודות ב-23 פוזשנים, ג'רו הולידיי לא קלע עליו ב-10 פוזשנים והרשימה פשוט נמשכת. בנוסף, הוא הפך לאחד מחותכי הסלוט הטובים בליגה. תמיד היו לו את הכלים האתלטיים לעשות את זה, והשנה הוא סוף סוף מימש אותם. לפחות מספר פעמים במשחק אנחנו רואים אותו מציל שחקן שנתקע מתחת לקרש עם חיתוך מעולה שלו לכיוון הסל, מה שברוב הפעמים נגמר בהטבעה עוצמתית. מה יש לך להגיד על זה?"

לאחר כמה שניות של עיכול, התרומם שוב ואמר "אתה יודע, העובדה שהדיון הזה עדיין צמוד היא רק בגלל שנתתי לך לכוון אותו. אתה מתחיל להתעסק במיקרו, בוא נדבר על המאקרו. למרות שאתם לא עשיתם את מה שאני אוהב לקרוא לו 'סקאר-פייס לג'ק וג'יל' כמו קליבלנד (פעמיים) אחרי שלברון עזב, אתם עדיין לא התקרבתם לרמה של הביג 3. אתם בשטח האפור כבר 5 שנים, ותקועים עם הרבה חוזים גרועים לשחקן בינוניים. ולזה, לא תהיה לך תגובה."

מתחתי את זרועותיי, דחפתי אותו חזרה למטה וניתקתי את האריח שמתחתיי ברצפה. שם חיכה לי השוטגאן. עיניו נפערו. בעודי מאפר את הכדורים ומחליקם לתוך הרובה. אמרתי לו "כל אוהד ספורט יודע שאי אפשר כל שנה לזכות באליפות, וגם הארגונים הכי גדולים נופלים לסיטואציה קשה שצריך להתרגל ולהבין כיצד לצאת ממנה. ועד שיוצאים ממנה, צריך להשתדל ליהנות ממנה. זה ההבדל ביני לבינך, בחיים לא צריך שקוביות הדומינו יפלו באידיאליה, אלא שיפלו כמו שצריך במקומות החשובים."

יריתי לו היישר בפרצוף, שברי הזכוכית ממנו כיסו לי את הרגליים.

"עוד מישהו שם למעלה איתך?" נשמע קול זועק מלמטה.

"לא, פשוט נשברה פה מראה, אני פה, לבד".

 

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. פשוט עצום. כתיבה נהדרת וקולחת, סוף מפתיע ומעניין בהרבה מהעונה של מיאמי. מאחל לנו קבוצה טובה יותר כאוהדים ואחת ששווה לרמת הכתיבה שלך. אחד המאמרים שהכי אהבתי לקרוא באתר בזמן האחרון.

  2. נהדר עידו! מקווה שהאפילוג של העונה ייגמר בעוד הופעת פלייאוף אחרונה לדווין וויד שמראה לנו מה זה סיבוב פרידה בסטייל העונה וכאשר אתה לגמרי עדיין רלוונטי בקבוצה תחרותית. ללא ספק ייזכר כשחקן הכי גדול של ההיט בעת הנוכחית (קובי תלמד)

  3. נפלא עידו. ממש מצויין. אבל בחרת יום לא טוב וזמן לא טוב להכנסת הפוסט.
    הנה מה שאני אעשה: בערב (שלי) אשנה את הזמן של הכנסת הפוסט כל שייכנס שוב (כמו שהוא ועם התגובות) מחר (יום ששי) בצהריים, והפוסט אולי יקפוץ לשורה הראשונה, אבל בכל מקרה יהיו פחות פוסטים ויום ששי הוא יום אחלה לפוסט מהסוג שכתבת.
    אני אטפל בזה:

  4. החוק הראשון של להיות אוהד ההיט הוא שאתה לא מדבר על להיות אוהד ההיט
    החוק השני של להיות אוהד ההיט הוא שאתה לא מדבר על להיות אוהד ההיט
    החוק השלישי של להיות אוהד ההיט הוא שאם מישהו צועק דוויין ווייד אתה עובר לדום (רועי אתה צריך לעבור שוב על החוק הזה)
    החוק האחרון של להיות אוהד ההיט הוא שאתה תמיד מפסיד (רגע טעות, זה ממועדון האוהדים של הסאנס)

  5. פוסט אדיר. והקבוצה היא אחלה באמת גם לפני וגם אחרי לברון. יהיה כיף לראות ריצה אחרונה של וייד ונקווה שזה לא יחמוק להם.

  6. הסוף ענקקק. ממש !!!
    פיצול האישיות שלך כה מקסים וחינני…
    וברצינות
    כתוב משובח, טיעונים חזקים לכאן ולכאן. כל קבוצה צריכה אוהד כמוך.
    🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט