מכתב פתוח לראסל ווסטברוק / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

מכתב פתוח לראסל ווסטברוק / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

לראסל הגדול והמרהיב והמושלם שלומות,

זה אני, מאנו דה מאן (לשעבר מיקי). מופתע הא? מבין אותך. נכון, עד היום לא היינו קרובים. אם לומר את האמת, לא תמיד ראינו את הדברים עין בעין. יחסינו ידעו בעיקר ירידות …ירידות עליך. כתבתי תחקיר שלם שמסביר מדוע שיחקת תפקיד מרכזי בכך שאוקלהומה לא ידעה אליפות בימי חלדה. ייחסתי לך משקל משמעותי בהחלטתו של דוראנט לעזוב, ואף הסקתי מכך שיש להטרידך בהקדם האפשרי. אפילו את פרסטי שכנעתי. נכון, כך היה. לא נכחיש זאת. אבל כל זה מאחורינו עכשיו ראסל.

ראסל, הטריפל-דאבל-דאבל שלך הלילה גרם לי לטרנספורמציה טוטלית. שינוי של 180 מעלות. שחור הפך לבן. לבן הפך שחור. הארץ הפכה מעגולה לשטוחה. ראסל, אני כותב לך כדי לומר לך שטעיתי. רציתי לומר לך שהיום אני מבין שצדקת לאורך כל הדרך, ואני – הסומא, הטיפש, בן התמותה – לא ראיתי את הדברים כמו שהם. וכך הם הדברים כמו שהם:

היום ראסל אני מבין שאין דבר כזה הישג קבוצתי. כשהקבוצה מגיעה להישג, איך אפשר לדעת בכלל בזכות מי זה קרה? זה מיד נהיה עניין של יחסי ציבור ופוליטיקה פנימית. אתה זוכר מה קרה לשאקובי? אנחנו באמת רוצים שפול ג'ורג' ואתה (סליחה, אתה ופול ג'ורג'. אתה תמיד ראשון) תתחילו לריב בזכות מי הטבעת? אנחנו באמת רוצים שכל מיני גראנטים ושרודרים למיניהם יתבעו חוזה מקסימום בגלל שזכו באליפות? שריימונד יתחיל לחשוב שהוא הרכז המוביל של הקבוצה? למה זה טוב?? מה זה נותן??? סתם רעש והסחת דעת.

היום ראסל אני מבין שזה הכל עניין של בן אדם אחד, יחיד ומיוחד שנותן את כל מה שיש לו. בשביל זה אנחנו שם. בשביל לראות את האיש הזה בשיאו. זו הליבה. זה הלוז. על זה בעצם כולם מדברים.

אז היום אני מבין שלמסור, למשל, זו פעולה שמטרתה היחידה היא לשפר את נתוני האסיסטים. כמה טיפש הייתי כשחשבתי ששחקנים אשכרה מעבירים את הכדור כחלק מאיזו תכנית התקפית על מנת למצוא את השחקן הפנוי. השחקן הפנוי מיי אסססס… הם בסך הכל משפרים את הנתונים שלהם. כמה טיפש הייתי כשחשבתי שצריך להגן. הגנה זה לתבוסתנים. הגנה זה להודות שהעולם יכול להשפיע עליך. פחחחחח – מי שבאמת גדול משפיע על העולם. לא ההפך.

היום אני מבין שכל אחד לעצמו ראסל, כל אחד לעצמו, ומי שטוב ינצח. אם אדאמס באמת היה טוב, ובאמת היה רוצה, היה לוקח בעצמו את הריבאונד. לא מתאים לו שאתה לוקח ריבאונדים? שיקפוץ שנייה אחת קודם. מה זה צריך לעניין אותך? בכלל, כל העניין הזה של התרבות הארגונית, הסינרגיה הקבוצתית, כל הממבו-ג'מבו הניו-אייג'י הזה. לא להאמין שקניתי את הבבל"ת הזה. זו הייתה הפרופגנדה של פופ שהשפיעה עלי ראסל, נפלתי קורבן למניפולטור הקשיש שגם הוא בעצמו רק רודף אחרי דון נלסון ופיל ג'קסון. הוא בכלל שיחק בליגה? כמה טריפל דאבלים יש לו?

היום אני מבין ראסל, שמי שבאמת גבר לוקח בעצמו את השלשה המכרעת. קלע אמיתי לא נותן להחמצה הקודמת לעצור אותו מלקחת את הזריקה הבאה. גם לא לעשרים ההחמצות הקודמות. מה ההבדל בין החמצה קודמת אחת לעשרים כאלו? אין שום הבדל, זה כמו העניין עם הקוביות והסיכוי ל-6/6 – תמיד יש לך את אותו סיכוי. בדקתי את זה באינטרנט. והאחוזים האלה – EFG, TS, בטח מחר ימציאו איזה משהו חדש כי משעמם להם – כל השטויות האלה לא אומרות כלום. תראה מי משתמש בהם הכי הרבה – אוהדי פיניקס, ואיפה הקבוצה שלהם נמצאת? בתחתית החבית. נו באמת, אז הם יגידו לנו מה נכון? עזוב אותך מהם, ראסל, עזוב.

ורק לחדד ראסל, כשאני מדבר על זריקות אני לא מדבר על איזו חדירה לסל או ג'מפ שוט מהמיד ריינג'. מה אתה כריס פול? ענתיקה קליפרסית שנפצעת במאני טיים?? לא. אתה ראסל ווסטברוק (הראשון. תמיד ראשון). ולכן אצלך זה לשלוש נקודות. קודם כל, זה מוסיף עוד נקודה ומקצר את הדרך לדאבל פיגרז. חוץ מזה, ככה הולך המשחק היום, ואם המחליף שלך הארדן יכול לעשות את זה אז גם אתה יכול. עוד יגידו שהמחליף שלך יותר טוב ממך ושעדיף היה להשאיר אותו ולשחרר אותך. רק זה חסר לנו.

היום אני מבין אחרת גם את עניין העבירות הטכניות. מישהו מתייחס לזה בכלל? מישהו יודע כמה עבירות טכניות היו למייקל או לקארים? זה בכלל רלוונטי? לא חשוב בכלל. סתם קשקשת ברשת. לספור עבירות טכניות זה טוב לאנשים רגילים ולרואי חשבון. אתה לא איש רגיל. אתה איש מיוחד, ומה שחשוב ראסל, זה שתישאר מיוחד, שתהיה עצמך, תמיד, בפול גז, כל הזמן, ולא חשוב מה אחרים חושבים על זה, ובטח שלא השופטים. אריה, ראסל, לא מתייחס לדעתן של הכבשים. ואתה ראסל, אתה אריה.

ואני ממש מכה על חטא על כל הדגש הזה ששמתי על טבעות. טבעות? טבעות?? מה זה חשוב בכלל? טבעות זה לגמרי אאוט. טבעות זה טים דאנקן ועוד כל מיני טיפוסים משעממים. מישהו יודע כמה טריפל דאבלים יש לרוברט הורי? לסטיב קר? אלה אנשים שאף אחד לא מתעניין בהם. למאנו יש 4 טבעות ובטקס שלו ציינו שהיה שחקן מחליף. אתה רוצה שבטקס שלך יגידו שהיית מחליף???? זה רציני??? טבעות זה לא בשבילך ראסל. אתה איש של חולצות, משקפיים ועוד כל מיני דברים מגניבים שאפשר לקנות ב-205 מיליון דולר. טבעות אתה לא צריך. ואפילו, נניח במקרה שתזכה באחת כזו, מה זה ייתן? הרי ישר יסבירו לך שלקובי יש חמש, למייקל יש שש, ולראסל השני (אתה הראשון. רק אתה) יש 11. אתה תיכנס למשחק שאתה לא יכול לנצח בו. חבל. חבל על האנרגיה היקרה הזו שיכולה להיות מושקעת בעוד טריפל דאבל דרמטי או דאנק משמעותי מאין כמוהו. אלה הם החומרים שמהם עשויות אגדות, ואתה, זאת יגידו כולם, אגדה. ואם בכל זאת תתעקש, אין בעיה, נקנה לך כמה טבעות שתרצה.

ראסל, אני בטוח שאתה מבין את מה שאני אומר, אבל חשוב לי, לשנינו למעשה, להגדיר איזה יעד ברור שיוכל למשוך אותך קדימה ולשמור אותך מפוקס על המטרה. משהו מדיד, משהו שיקל עלינו להוכיח לכולם כמה אתה גדול.

טריפל-טריפל-טריפל.

כן. אני רציני. ולא איזה קליל כזה עם ריבאונדים ואסיסטים, זה קטן עליך. אני מדבר על 30 נקודות. 30 חטיפות ו-30 חסימות. נכון, זה קשה. נכון, זה גובל בבלתי אפשרי. ובדיוק לכן זהו היעד שלך. ואם צריך – תחטוף לפול ג'ורג' ותחסום את אדאמס, הם כבר התרגלו, ומה זה בכלל משנה? לא צ'מברליין. לא הארדן. לא תנחום כהן מינץ עשו את זה. הישג כזה, בלתי נתפס, בלתי ניתן לשבירה, יקבע סופית את מעמדך כשחקן הגדול מכולם. כאדם המופלא בעולם. כאורגניזם המוביל ביקום.

יקומו העוברים והשבים, הגולשים והמגיבים, ויגידו לך שאני כותב מאחר ואני צריך שתפסידו לפחות משחק אחד עד סוף השנה כדי שהספרס לא יסיימו במקום השמיני. אז יגידו. ואני אכחיש (יש מצב שתצטרכו להפסיד אפילו יותר, אנחנו ממש מדשדשים כרגע). עזוב אותם ראסל, זו שיחה בארבע עיניים. דיבור צפוף. רק אני ואתה – מאנו א מאנו. מאנו א ראסל.

ראסל היקר,
תודה על הסבלנות (שאין לך), תודה על ההקשבה (שלא ניחנת בה), תודה על הדוגמא האישית (אישית, רק אישית, שמעת פעם על מישהו שמחמיאים לו על הדוגמא הקבוצתית? ברור שלא, נו מה)
שלך,
כמו תמיד,
בירידות
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי).

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 55 תגובות

  1. מג'יק ג'ונסון,לברון ג'יימס ודוקטור ג'יי יכלו להגיע ל 30-30-30 במידה והיו מתרכזים בזה כמו שווסטברוק עסוק.
    זה הרבה יותר קל ב2019 כשהשיפוט לטובת ההתקפה וגם יחסי הכוחות לא שיוויונים.

  2. כתוב פשוט מעולה מיקי אבל אני חייב שלא להסכים עם הקו הכללי.
    כן ווסטברוק שחקן מאד ריכוזי, כן ווסטברוק אוסף סטטיסטיות לא פעם, אבל לא ראסל, לא חושב רק על עצמו אלא עושה את מה שלדעתו יביא לקבוצה ניצחון.
    אז נכון אתמול הוא קושש עוד 2-3 ריבאונדים לקראת הסיום לטובת ההישג האישי. אבל איך הגענו לשם? כשראסל ירד לנוח לקראת סוף הרבע הראשון היו לו 0 נקודות עם 5 החטאות אבל הקבוצה הובילה. למה? כי היו לו כבר 10 אסיסטים ו-7 ריבאונדים. במחצית כבר היו לו 14. אלו לא היו אסיסטים של הנה אני מוותר על הכדור ועכשיו השחקן משסרתי לו זרק וקלע. אלו היו מצבי כדורסל נהדרים שראסל סידר לחבריו שהביאו לנקודות קלות. למי שלא ראה לכו תסתכלו על 21 האסיסטים האלו רובם הגדול פשוט מהלכי כדורסל נפלאים של שחקן שחושב איך אנחנו עושים סל עכשיו ולא איך אני רושם אסיסט.
    אז כן מספרים אישיים חשובים לו. נכון הוא חושב שתמיד יותר טוב ששהכדור בידיים שלו, אבל אני מרגיש שהרבה יותר חשוב לו לנצח.

    1. תודה רבה עידו.
      .
      את המשחק אתמול לא ראיתי, אז אני לא באמת יודע, אבל את הקריירה שלו ראיתי גם ראיתי, ולדעתי יש שתי אפשרויות, ויתכן גם שילוב שלהן – או שהוא מדגיש את העניין האישי או שהוא פשוט לא יודע לשחק קבוצתי – בכל מקרה, בשורה התחתונה, הקבוצה שלו מצליחה, באופן מתמשך, פחות ממה שניתן היה לצפות על בסיס הכשרון ברוסטר.

      1. לווסטברוק יש את הבעיות שלו שלדעתי רובן קשורות דווקא לזריקות שהוא לוקח. מה הכוונתך ב"לא יודע לשחק קבוצתי". אגב הוא בהחלט אוהב להדגיש את ההישגים האישיים שלו אבל זה לא סותר.

        1. זה לא רק הזריקות. הן רק סימפטום. לא יודע לשחק קבוצתי זה ההבדל בין טייווין לאניסטר, שיעקם וישרוף את הממלכה בשביל מה שהוא, ורק הוא, חושב שטוב לבית שלו, לבין ג'ון סנואו, או אפילו דאינריז, שגם אם היא דואגת להדגיש את עצמה, וגם אם הם טועים, עדיין הם מנסים לעשות את הדבר הנכון בשביל הקבוצה ומקשיבים לדעות שונות. זה ההבדל בין פבלו פיקאסו שחשב שהוא מביא פרספקטיבה חדשה לאומנות, אבל כזו שהוא מייצג את כל הצדדים השונים בה, לבין פרידה קאלו שאשכרה סיפרה פרספקטיבה חדשה מזווית שבקושי סופרה.
          מודה שלפעמים לא ברור אם זה באמת הוא, או שהמעריצים שלו מתעקשים להדגיש את הצד הזה. מצד שני, לא ווסטברוק יקרא את הפוסט הזה, למרות שהוא מיועד לו אישית (ולא קבוצתית, כמובן).

          1. אני גם מאמין שיש בו את הצד של "אני יודע מה טוב לקבוצה". אבל אני לא חושב שזה הופך אותו לשחקן שלאיודע לשחק קבוצתי. פשוט לשחקן שלא תמוד יודע לשחק נכון.

          2. אז תגדיר משחק קבוצתי.
            כי לטעמי לשחק עם הקבוצה ולשחק את הקבוצה הם דברים שונים לחלוטין.
            (ואתה יודע שזה יגיע, אז אפלוט את זה כאילו אני איזה לאניסטר שיכור – עוד לא אמרת לי את דעתך לגרסא שלי לטור הזה)

          3. משחק קבוצתי – משחק שממקסם את היכולות של חבורת השחקנים שנמצאת על המגרש.
            אתה שואל על מלקוביץ,מלקוביץ' מלקוביץ? – מאד אהבתי גם אם לא הסכמתי אם הכל.

          4. אני לא חושב שהוא אי פעם מיקסם את היכולות של חבריו לקבוצה. איכשהו הקבוצה עם פול ג'ורג' וכרמלו/שרודר מגיעה לאותם הישגים כמו הקבוצה בלעדיהם. הוא יודע להוביל כדור ולמצוא את השחקנים במסירות פשוטות, אבל צריך יותר כדי למקסם וכל עוד הכדור בלעדית אצלו זה בלתי אפשרי בכדורסל של היום.
            אישית הייתי מעדיף לקרוא לזה דון קיחוטה, אבל תודה.

          5. 1. המסירות שלו ממש לא פשוטות. יש בהן המון חוכמת משחק (אני יודע שקשה לאנטי-ראסים לקבל את זה)
            2. הכדור לא בלעדית אצלו – אחד הדברים שהוא ממש למד בשנתיים האחרונות.

          6. פשוט לא אומר לא חכם. אולי בעצם זו המילה הלא נכונה. אני אתן לזאק לואו להגיד את זה יותר ממני:
            Westbrook is not as innovative a passer as James or Harden. He has led the league in assists mostly making drive-and-kick passes the defense expects. It is a tribute to Westbrook's greatness that he can break apart defenses so often, and so completely, as to lead the NBA in assists making expected passes. James and Harden make unexpected passes. They are two and three steps ahead. James especially triggers passing sequences. The Thunder ranking dead last in total passes is an annual tradition.
            .
            הוא בהחלט השתפר בתחום הבלעדיות, והרבה מהביקורת היא בגלל מה שעשה עד עכשיו. אבל עדיין – לא מספיק (הוא עדיין מנסה למלא את תפקיד כל הקבוצה יותר מדי פעמים), לא כשחשוב, ומה שהוא עושה בזמן שהכדור אצל אחרים (ראיתי אותו העונה בעיקר מול דנבר ויוטה. בפעמים הבודדות שהוא זז בלי הכדור, ההגנה נכנסה לפאניקה).

          7. אוקיי נכון שזו רק דוגמא אבל תסתכל על האסיסטים שלו מהלילה ותגיד לי אם הפסקה הזו תופסת. ההפרש בין יוסטון ל-OKC במספר המסירות קטן מאד ונובע בעיקר מהדגש בתאנדר על משחק מעבר.

          8. את חלקם, כן. את החלק האחר אני לא חושב שאי פעם ראיתי אותו עושה. אז הלכתי לעוד כמה משחקי היילייט שלו, וגם שם לא ראיתי את רובם. ייתכן שהוא כן השתפר והמסירות שלו פחות פשוטות לעיתים. וגם אם הוא השתפר מאוד, הוא עדיין לא הצליח למקסם את היכולת של הקבוצה שלו (ראה היכולת שלהם בתקופה האחרונה, זו שמעריציו מריירים על היכולת שלו בה). וזה עדיין לא משחק קבוצתי לפי ההגדרה שלי.

          9. בקיצור, אני מסכים שהוא השתפר, ייתכן ובהרבה, אבל עדיין נקודת ההתחלה שלו הייתה כל כך בקצה הימני שרק עכשיו הוא מתחיל לגרד את הקצוות הקיצוניים של משחק קבוצתי.

        2. מדהים איך מכווווווולם דווקא הקאפקייק נופל למלכודות דבש הסטט' האלו.
          .
          כל הסטט' ההיסטוריות האלו במחצית, ובמשחק –
          20 נק 20 ריב' 21 אס'
          והמשחק (הלייקרס !!! בלי לברון !!! ולונוזו !!! ואינגרם!!! וקוזמה !!!)
          היה עוד חי עמוק ברבע הרביעי..

    2. אם ראסל היה מתרכז בלקלוע שלשות ביותר מ 35% כמו שהוא מתרכז בלסיים משחק עם עוד טריפל דאבל, הוא היה מנצח הרבה יותר, ואני בטוח שהוא יודע את זה.

      אבל כשהוא יכול לשחק איך שהוא אוהב ועוד לקבל על זה 40 מליון בשנה, למה שיעשה מהפך? למה שיפסיק לשרוף אנרגיה בלתפוס ריבאונדים או להכריח אסיסטים כדי להשיג ממוצע ט"ד ויתמקד במקום בהגנה?

        1. זה כשאתה מוסר לשחקן, ומאיים על השומר שלו שדיר באלאק אם הוא לא משאיר אותו חופשי.
          ובנוסף, כששחקן קולע שלא ממסירה שלך, אתה הולך למזכירות ודורש מהם שירשמו אסיסט על השם שלך.
          🙂

  3. לחדור ולהוציא כדור למרות שהקבוצה השניה יודעת שאתה מחפש למסור, במקום לזרוק כל פעם שלא שומרים עליך מספיק טוב.

    ברור לי שלווסטברוק היה ממוצע שקרוב לטריפל דאבל בכל מקרה, אבל כמו שרשם אשך טמיר – סטטיסטיקה אמורה לתאר מציאות, לא לייצר אותה.

  4. מצויין מיקי. ממש סוכריה על מקל על הבוקר.
    שלוש מילים על ראסל? אני אוהב אותו.
    בנבחרת ארה"ב הוא הראה שהוא יודע טוב מאד לשחק משחק קבוצתי. הכל תלוי בחבריו למשחק. באוקלהומה אף פעם לא הייתה לו חמישייה שלמה מצויינת. תמיד היו חורים שהוא הרגיש צורך למלא בעצמו. אמש הוא עשה כניסה אחת מחצי המגרש שעוצמתית ומהירה ממנה לא ראיתי.

  5. מסכים עם רוח הדברים. השלב הבא זה עונת טריפל דאבל של 10 חסימות, חטיפות ויצירת עבירות תוקף. אם הוא עושה את זה אז הוא יוצא נקי מכל הטענות וההאשמות כלפיו. יאללה ראס, אתגר.

  6. מעולה מיקי. רדיפת הסטטיסטיקות שלו לדעתי פוגעת בקבוצה ולא מרשימה יותר מדי בדרך כלל (למרות שהסיבה לירידה שלהם היא שפול ג'ורג' חזר לאחוזים הרגילים שלו ולא לעונת MVP), אבל זה לא קשור למשחק היום – הם ניצחו הרבה בזכות מחצית ראשונה נהדרת שלו וחוץ מזה הוא עשה דאבל טריפל דאבל. זה משחק של פעם ב-50 שנה ומשהו שיככב בשאלות טריוויה בברים מעכשיו ועד הנצח. יש משחקים שאין סיבה לפרט עליהם מעבר למחיאת כפיים ושלו היה לגמרי כזה.

  7. גדול!!!
    היה לי רגע כאן שחשבתי שהעולם התרסק כאן ומאנו עבר צד….
    נרגעתי שהכל תקין מאנו אה ראסל!

  8. תודה מיקי מאנו, לא מסכים אבל קראתי ונהניתי.

    אמרו לקולומבוס "מה החכמה למצוא את אמריקה? מפליגים מערבה ומגיעים אליה, לא ביג דיל מה שעשית"
    אז קולומבוס ענה : "אתם יכולים לגרום לביצה הקשה הזאת לעמוד?"
    ניסו ניסו ולא הצליחו, היא נפלה בכל פעם.
    ואז קולומבוס נתן לה מכה קטנה בשפיץ – היא נשברה קצת – ולא הייתה שום בעיה להעמיד אותה יציבה על השפיץ השבור.
    אז אמרו לו שוב "אה, ככה זה לא חכמה"
    "זאת באמת לא חכמה" אמר קולומבוס "אבל אני עשיתי את זה ראשון"
    לא חכמה לעשות 20/20/20
    לא חכמה לעשות עונת TD
    כל אחד יכול

          1. שאנחנו חיים, שאנחנו רואים כדורסל, שאנחנו בני אדם (הוויקינגים הגיעו לאמריקה 400 שנים לפני קולומבוס, בערך בתקופה של ווילט ו-ביג או)

    1. יום אחד שאלו את יוליוס קיסר, "תגיד, יולי, מה לדעתך התרומה הכי גדולה שלך לאנושות?".
      יוליוס חשב ימים על השאלה הזו. הוא חשב עליה בימים, והתהפך במיטתו בגללה בלילות.
      בסוף הוא חזר לאותו אדם עם תשובה. "סנדוויץ' של חמאת בוטנים, אורז מלא, סרדינים ומשחת שיניים".
      השואל היה בהלם. יוליוס ראה והמשיך להסביר "אני לא האדם הראשון או האחרון שקיבל כוח והחליטו לא לוותר עליו. אבל אני בהחלט הראשון שחשב על לאכול סנדוויץ' כזה".

  9. לא יעזור גם בית דין של מעלה – אין דבר כזה "לאסוף סטטיסטיקה" על חשבון משהו אחר. יש שחקן אחד בליגה – אחד בלבד בדור הזה – שמגיע ערב ערב כבר שנים ומשאיר על המגרש 125 אחוז יכולת. אפשר כמובן להתחכם ולנסות להציג זאת כחיסרון. אז גם מאמא קס שרה יותר מדי יפה, מייקל ג'ורדן שיחק יותר מדי יעיל ובן גוריון עבד יותר מדי שעות.

  10. קודם כל כתיבה ברמה גבוהה ביותר, אהבתי את השנינות.
    לדעתי ראסל על המגרש הוא יותר ילד סופר מוכשר עם בעיות קשב וריכוז קשות שגורמות לו לחשוב שהוא יודע מה הוא עושה, מאשר ילד אגואיסט שרק רוצה לעצמו ושיישרף העולם. אני מאמין שהוא באמת מנסה בכל כוחו שהקבוצה תנצח אבל לא תמיד מבין שהוא אחת הסיבות לתקיעות שבה הרעמים מצויים בימים אלו. על בחירת הזריקות שלו לא צריך להרחיב, אבל אם ניקח אספקט אחר למשל משחק בלי הכדור שבו היכולת שלו לוקה בחסר – הדבר לא נובע מאגואיסטיות אלא מזה שהוא לא יודע אחרת – אני חושב שזה שהוא לא שיחק מעולם תחת מאמן דגול מוסיפה לקושי שלו להגמיש את צורת המשחק שלו. לחשוב מה היה יכול לצאת ממנו תחת מאמן שיודע להפיק ממנו ומהקבוצה..

    1. מסכים לגמרי. הוא כדורסלן מחונן ולכן מוצא פנויים לאסיסט. הוא חרוץ ומשקיען ולכן אוסף ריבאונדים. ודאי לא רכז בנשמתו, הכשרתו ותפיסת עולמו. המשפט האחרון שלך הוא החשוב. מעריך שדונובן יזרק מייד אחרי ההדחה בפלייאוף והשאלה מי יבוא במקומו. תיאורטית העונה הבאה יכולה להיות מעולה. ג'ייסון קיד יכול להיות מעניין (אבל גם מתכון לאסון).

  11. אני מסכים שהוא רודף אחרי סטטיסטיקה, בעיקר ריבאונדים, כי אסיסטים באים לו טבעי בגלל סגנון המשחק הריכוזי. אבל אני חושב שהבעיה היא הרבה יותר עמוקה מרדיפה אחרי סטטיסטיקה וזאת הסיבה שראסל ווסטברוק לא ישתנה.

    הבעיה העיקרית לדעתי היא שראסל פשוט לא מבין את המשחק . הוא לא מבין שאם הוא יפתיע את ההגנה ויעשה חסימה לג'ורג' הוא יוביל את ההתקפה של אוקלהומה לזריקה טובה יותר מאשר אם הוא יעמוד סטטי במקום וייתן לג'ורג' לעשות מהלך לבד. ההבנת כדורסל שלו מאוד נמוכה ומאוד מתרכזת בכוחי ועוצם ידי מול כוחך ועוצם ידך. אז אם ג'ורג' לוהט במשחק הזה אז הוא ייתן לג'ורג' לשחק אייסו ויעמוד בפינה ואם לג'ורג' לא הולך אז הוא יילך ראש בקיר בתקווה שהזריקה הזאת תיכנס. הבעיה הזאת בולטת בעיקר סופי משחקים כאשר הוא מנסה להיכנס ראש בקיר או נותן לג'ורג' להכינס ראש בקיר. אני לא חושב שזה נובע מאגואיסטיות או מרדיפה אחר סטטיסטיקות אלא מתפסה סוליסטית שפשוט לא מתאימה לכדורסל.

    1. זה נכון, אבל התפיסה הזאת היא מבחירה.
      ככה הוא רוצה לשחק.
      שנים אני אומר שהוא שחקן טניס מפוספס, הוא פשוט אדם שמתאים לספורט יחידני.

  12. הוא לא חושב על הקבוצה
    הוא לא חושב על עצמו
    הוא חושב רק כדורסל
    מתחיל בכל הכח ומשם רק מגביר
    מת עליו
    וגם עליך מאנו לשעבר מיקי
    🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט