באופן נוח להפליא רק כביש צר מפריד בין מרכז הקונגרסים של הכנס לבין הסטייט פארם ארינה, כך שאני פשוט מחליף את התג של הכנס בתג של המדיה. כך, במחי החלפת תג, אני פושט את צורת העובד המסור ולובש את צורת העיתונאי החובב, ממש טרנספורמר. מתברר שאני לא היחיד שמנצל את ההזדמנות ללכת למשחק, לא מעט ממשתתפי הכנס מנצלים את ההזדמנות וחוצים את הרוביקון בין שני הבניינים. ההפך כנראה שלא.
הסטייט פארם ארינה אינו משוכלל ומהודר כמו שכנו מרצדס בנץ אבל הוא בהחלט אולם נעים והצבע האדום מוסיף לו, ובכן, צבע. הקהל עצמו מבושש להגיע, וחלק לא קטן מהאוהדים במקום הם דווקא מפורטלנד. בין המתחממים לפני המשחק אפשר לציין את ג'ון קולינס, בחור גבוה וחזק שמתאמן בעיקר בקליעות מרחוק.
בצד השני ידידנו אנס קנטר מתראיין בחיוך ובחפץ לב, יפה שהוא שומר על מצב רוח טוב עם כל הבלגן בינו לבין ארדואן, ומיד רץ להתחמם בעצמו.
אני קופץ לחדרי ההלבשה רק כדי לגלות שהם שוממים למדי – היכן מתחבאים השחקנים? לא ברור, אבל אני מנצל את ההזדמנות לצלם את הלוקר של דדמון, אקס-ספרס חביב וענק שכמותו, בעל נעליים במידה בלתי סבירה בעליל.
כשאני חוזר לפרקט דדמון מתחמם, ומשקיע בעיקר בזריקות מחוץ לקשת. הצצה קלה בסטטיסטיקה מגלה שבממוצע הוא זורק 1.3 שלשות ב-25 דקות בממוצע למשחק, וקולע אותן ב-38%! מרשים מאד, אני חייב להודות, ושוב תוהה מדוע בעצם פופ נתן לו ללכת.
גם קנט בייזמור מתאמן בשלשות, אחרון המוהיקנים של אטלנטה המצוינת של אמצע העשור. לא לגמרי ברור לי מה הוא עושה שם בעידן הנוכחי, כנראה עוזר להם להגיע לרצפת השכר או משהו כזה, אבל כדורסל נטו הוא בהחלט מוסיף לקבוצה.
בינתיים אני מזהה על הקווים דמות מוכרת בחליפת בז' אלגנטית.
בין המזהים נכונה תוגרל הטבעה אדירה משנת 1985.
נכון, זהו דומיניק ווילקינס, גדול שחקני אטלנטה בכל הזמנים, שגופייתו מתנוססת במרומי האולם, אי שם בין זו של מוטומבו לזו של פיט מרביץ' המופלא. דומיניק, כך מתברר, התחבר לאטלנטה בשלב מוקדם מאד כששיחק באוניברסיטת ג'ורג'יה, נבחר בדראפט על ידי יוטה אבל סרב לשחק בה והועבר לאטלנטה שם בילה 11 עונות רצופות. קובי, אתה לא לבד.
ההוקס קולעים את הסל הראשון במשחק בהאלי הופ של יאנג לקולינס והקהל, שממלא רק חצי מהמושבים באולם, גועש וסוער. הבלייזרס לא מתרגשים יותר מדי וקולעים שני סלים על כל אחד של המקומיים, כשהקבוצות יורדות לפסק זמן ראשון זה כבר 20-11 לבלייזרס. יפה לראות את הדו-קרב בין יאנג לבין לילארד – שניהם גם שומרים אחד על השני – יאנג קטן יותר, חלש יותר ומנוסה פחות, אבל משחק ללא פחד וללא חששות – קולע, מוסר וניכר שהוא הלב החדש של הקבוצה. גם כשהוא מסתבך בחדירה לא מחויבת המציאות ונבלם בעבירה הקהל מתחיל לקרוא Rookie of the Year, ומוחא כפיים כשהוא קולע את הזריקה. גם האחראי על הסטטיסטיקה מפרגן ליאנג, באופן שאולי קצת יכול להלחיץ…
…אבל נחמד להיות אהוד כל כך בגיל צעיר כל כך ואני מקווה שיאנג יהיה מהכוכבים שיישארו בצור מחצבתם, בדומה לדומיניק, ולא יחליפו קבוצות כמו גרביים.
שלוש דקות לסיום הרבע, רק 27-21 לבלייזרס, ושוב פסק זמן והפעם לכבוד ג'ון לואיס, נציג של ג'ורג'יה ואטלנטה בבית הנבחרים מאז שנת 1987, ופעיל זכויות אדם, שצעד עם מרטין לותר קינג, וזכה במדליית החירות הנשיאותית בתקופת אובמה. אין להתפלא על כך שהנושא, והאיש, זוכים לסטנדינג אוביישן ממושך. לפחות לפי 12 השעות שאני נמצא כאן, זו עיר עם תושבים אפרו-אמריקאים רבים מאד, והאמת שלא ראיתי איש לבן ב"שכונה" של האיירביאנבי שלי, חוץ ממני.
42 שניות לסוף הרבע הראשון עולה לשחק אחד, מספר חמש עשרה, וכל הקהל מריע ממושכות. אין הרבה שחקנים שאפשר להצדיק התרגשות כזו לקראת 42 שניות משחק רצופות שלהם, אבל וינס קרטר הוא לגמרי אחד מהקבוצה המצומצמת הזו, והוא מוכיח זאת כשהוא מזנק על לילארד על מנת למנוע זריקה אחרונה ברבע. 38-30 לאורחים בסיום הרבע הראשון.
שתי שלשות רצופות של וינס קרטר מקפיצות את הקהל וזה רק 45-40 לאורחים, אבל גם הוד יודע לקלוע והפער שוב נפתח. 52-42 ושוב פסק זמן. ג'סטין אנדרסון מקפיץ את הקהל עם חסימה אדירה, אבל ההפרש נותר בעינו ובמחצית זה 60-51 לאורחים. בהפסקה מתקיים מופע כלבים מאולפים והקהל מתלהב מאד.
הכרוז מכריז על נוכחותו באולם של מנחה הטלוויזיה ג'ון סטוארט. סטוארט השתתף בתכנית של לברון במספרה וכנראה שהוא חובב כדורסל, וגם תומך ידוע בזכויות אדם.
שתי הקבוצות חוזרות קצת קרות מההפסקה ואחרי חמש דקות זה רק 62-57 לאורחים, והבלייזרים לוקחים פסק זמן בסיומו קנטר חוצב את דרכו בצבע ומסיים בהוקשוט נאה. גם לילארד מטביע בסיום חדירה יפה, אבל מיד הטבעה של קולינס בצד השני. ידידי דדמון עולה לשחק ובאמת רץ לפינה מיד בתחילת ההתקפה, גם בהתקפות לאחר מכן הוא ממעט מאד להיכנס לצבע ובדרך כלל עומד בחוץ לשלשה או חסימה.
המשחק עצמו מתנהל על מי מנוחות, פורטלנד לא מתאמצת יותר מדי להגדיל את ההפרש ואטלנטה לא מתאמצת יותר מדי לסגור אותו. בהעדר מקולום ונורקיץ', לילארד דומיננטי מאד גם בהובלת הכדור וגם בקליעה, ואיכשהו ההפרש צומח לו ועכשיו 88-67 לאורחים. אחרי פסק הזמן קרטר עולה לשלשה נוספת והקהל חוגג. מי שמשחק יפה מאד הערב הוא אל פארוק אמינו ששולט ללא מיצרין בצבע בשני צדדי הפרקט. 90-76 בסוף הרבע השלישי.
סלים יפים של יאנג וקולינס מצמצמים ל-92-82 אחרי חמש דקות משחק, אבל מספר עצירות יפות של הבלייזרס מגדילות שוב את הפער ל-97-82. האח של קרי קולע שתיים מהעונשין, ולילארד בלונג-טו וזה 101-88. דדמון בולם את קנטר בחסימה יפה כשנשארו עדיין חמש דקות לסיום, אבל הקהל מתחיל לעזוב. קצת גארבג' טיים והתוצאה בסיום, 118-98, מקובלת על שני הצדדים.
את הפרס-קונפרנס עם לויד פירס בסיום המשחק פספסתי עקב התברברות קשה בקטקומבות של הארינה, אבל הספקתי להגיע לשמוע את סטוטס מדבר עם התקשורת. כשנשאל אם ציפה לנצח הערב בקלות יחסית, אמר שאטלנטה ניצחה לאחרונה קבוצות חזקות ולכן בהחלט התכונן למשחק תחרותי. כנשאל על העדרו של נורקיץ' החמיא מאד לאנס קנטר, וציין לטובה את הפיק-אנ-רול שלו עם ליליארד. כשאמר שליליארד קלע 36 נקודות אפילו אני הופתעתי, מאחר וזה היה נראה עוד יום במשרד בשביל לילארד.
תם הטקס – פורטלנד השיגה ניצחון נוסף למאבקי המיקום בפלייאוף, וממתינה לשובו של מקולם לכשירות. אטלנטה שפשפה עוד קצת את הצעירים לפני שתחשב מסלול מחדש בשנה הבאה, כנראה לאחר שתבחר פעמיים בסיבוב הראשון בדראפט הקרוב. ויש הרבה בסיס לאופטימיות – סביב יאנג, קולינס, הוארטר ושתי הבחירות הצפויות יכולה להתפתח יופי של קבוצה, כמו שבהחלט מגיע למועדון הסימפטי הזה.
Berch
30 מרץ 2019 10:21:03סיקור נפלא מאנומיקי
איזה כיף זה לעסות טרנספורמציה כמו שעשית…
🙂
אשך טמיר המקורי
30 מרץ 2019 11:16:18תודה מאנו יא תותח!
בתזמון מדהים, כל התשובות לשאלות שלך על דדמון בפוסט שלי! 🙂
מאנו דה מאן לשעבר מיקי
30 מרץ 2019 13:42:32Spurs minds think alike
🙂
אשך טמיר המקורי
30 מרץ 2019 14:30:44🙂
אשך טמיר המקורי
30 מרץ 2019 11:28:07מאנו איך לא נסעת לסאן-אנטוניו לטקס של מאנו??
מאנו דה מאן לשעבר מיקי
30 מרץ 2019 13:44:07היה בלבול בהזמנות – הם הזמינו את המאמן הלא נכון. היה עדיף שאני אפרוש והוא ימשיך לשחק. בכייה לדורות.
😉 🙂
מאנו דה מאן לשעבר מיקי
30 מרץ 2019 13:44:28את המאנו…
אשך טמיר המקורי
30 מרץ 2019 14:32:02לפחות הוא שמח ושלם עם עצמו.
מה שהרווחנו ממנו הרווחנו.
Ljos
30 מרץ 2019 12:05:26ועוד זכית לראות את האולם אחרי השיפוץ המאסיבי בקיץ.
אם פספסת את הטקס למאנו, אז לפחות וינס קרטר היום הוא הדבר הכי קרוב שיש.
מאנו דה מאן לשעבר מיקי
30 מרץ 2019 13:41:39עוד על דדמון ושלשותיו המרובות כאן:
http://www.hoops.co.il/?p=153695
חגי "מוריד את הרמה באתר" ניסני
30 מרץ 2019 18:46:59מעולה מיקי.
מנחם לס
30 מרץ 2019 19:46:54מיקי, איך החמצנו אחד את השני? אנחנו באטלנטה כבר כמעט שבוע עם הנכדות בנות ה-13 וה-16. הן בוגרות כמו בנות 23 ו-26 אבל טלי בת ה-16 (שישנה לה כבר מכונית VOLVO 2015) תתחיל לנהוג רק עוד 3 חודשים ובינתיים הגענו הנה להיות נהגי UBER לנכדות עם כל הפעילויות שלהן (שירה בת ה-13 תשחק טניס במכביה הבאה בתחרויות הנוער וטלי בת ה-16 משחקת כדורעף (בינונית) אבל טובה מאד בנבחרת בית הספר ב-DEBATE.
כיף של סיקור, כשהתמונות הן תוספת אדירה. את הארינה הזאת אני מכיר כמו את ביתי. הארינה עצמה היא אולם די ישן אבל היא באמצע כל ה-ACTION של אטלנטה כמו בנייני CNN, ה-FERRIS WHEEL והכל.
שמח שקבלת אקרדיטציה!
תהנה עד כמה שאפשר. כל הביקור שלך באטלנטה היה הפתעה מחלו[טת עבורי!!!
מחליף זמני לטרולים
30 מרץ 2019 23:07:43תותח מיקי. מצוין, מעיפים אותי מאגודת הטרולים, חרפתי נפשי בשבילך
שלהבת
1 אפר 2019 00:02:41תודה על הסיקור!