השבוע במכללות: הסתיימה העונה הסדירה. לט דה מאדנס בגין! / ערן שור

 

אז הנה, תוך פחות מארבעה חודשים, הסתיימה לה העונה הסדירה במכללות והגיע הזמן לטורנירי הקונפרנסים (השבוע) ואחריהם לדבר האמיתי, הריקוד הגדול. בסוף הפוסט אכתוב קצת על הלו"ז לשבועות הבאים, אבל עוד לפני כן, מה קרה בשבוע האחרון של העונה?

 

משחק השבוע: העונה הסדירה הסתיימה בשבת עם שלושה משחקי דרבי מעניינים, שבכולם המנצחת השלימה סוויפ עונתי. הפחות מעניין מבין אלו היה הדרבי של אריזונה, שבו אריזונה סטייט ניצחה את אריזונה (64-72). מעניין וחשוב יותר היה הדרבי של מישיגן, וגם כאן מישיגן סטייט עם ניצחון על מישיגן (63-75) עם עוד הצגה של קאסיוס ווינסטון (עוד עליו אחר כך). ולבסוף, הדרבי הגדול של צפון קרוליינה, הטאר-הילס מול הבלו-דבילס. וגם כאן צפון קרוליינה משלימה סוויפ עונתי על דיוק נטולת זאיון (70-79).

ולמרות כל אלו, משחק השבוע שלי הוא זה שבו הכי הרבה היה מונח על השולחן. מדובר כאן על גמר טורניר הקונפרנס של אוהיו ואלי, לא קונפרנס שבדרך כלל מושך תשומת לב. אבל השנה משחק שם, כידוע ג'א מוראנט (מרי סטייט). מוראנט לא זכה כמעט השנה לשחק מול מכללות היי-מייג'ור וחלק מהספקנות לגביו כפרוספקט של טופ דראפט נובע מזה. אז הפסד בגמר מול בלמונט היה כנראה מסמן את סוף העונה של מרי סטייט וסוף קריירת המכללות של מוראנט. במחצית הראשונה של המשחק היה נראה שאנחנו בדרך לשם. בלמונט הקבוצתית והמאומנת, שכבר ניצחה השנה את מרי סטייט די בקלות, הובילה ונראתה בדרך לכרטיס המיוחל. אבל מוראנט לא הסכים לסיום כזה של קריירת המכללות שלו. הוא אמנם לא מסר כהרגלו (ובעיקר החברים לא ממש קלעו), אבל קלע 36 נקודות ופחות או יותר בכוחות עצמו סחב את מרי סטייט לניצחון (65-77), שמבטיח לה (ולו) מקום בריקוד הגדול. יהיה כיף לראות אותו לפחות עוד קצת, ונקווה שזה גם יהיה מול אחת מקבוצות העילית של המכללות.

 

שחקן השבוע: קאסיוס ווינסטון (מישיגן סטייט). הספארטנס איבדו השנה לדראפט את JJJ ואת מיילס ברידג'ס. אבל הם נשארו אחת הקבוצות החזקות במכללות, בעיקר הודות לרכז הנפלא שלהם, הג'וניור קאסיוס ווינסטון (וכמובן המאמן האגדי טום איזו). ווינסטון הנמוך (רק 1.83) הוא פרוספקט נבא גבולי, אבל שחקן מכללות נפלא, ולדעתי שחקן השנה הבלתי מעורער בקונפרנס הביג-10 ואולי גם הרכז המצטיין השנה במכללות, עם 19 נקודות ו-7.5 אסיסטים למשחק. ולא היה שום מקום שזה בלט בו יותר מאשר במשחקי הדרבי מול מישיגן. לפני שבועיים הוא הביא למישיגן סטייט ניצחון חוץ באן ארבור עם 27 נקודות ו-8 אסיסטים. אתמול במשחק הבית זה נראה במחצית הראשונה שמישיגן תשיג את הנקמה. הם שלטו במשחק, כשווינסטון עם חצי די חלש. אבל בחצי השני, כמו הרבה פעמים השנה, הוא העמיס את הספארטנס על הכתפיים, קלע מסר, שמר, והוביל אותם לעוד ניצחון משכנע וסוויפ עונתי, עם 23 ו-7 אסיסטים. נתראה אולי שוב בסוף השבוע, בגמר הקונפרנס (למרות שגם פרדו, אינדיאנה וויסקונסין עוד לא אמרו את המילה האחרונה).

 

חובבי דירוגים. כבר מזמן לא התעדכנו בפינה כאן בדירוגים. ברשותכם, נתמקד בחמישייה המובילה, זו של הקונטנדריות, שממנה תבוא כנראה בסופו של דבר האלופה הבאה. אז יש שם כמובן את החשודות הרגילות: דיוק, נורת' קרוליינה, קנטאקי, וירג'יניה וטנסי. כולן טובות, כולן ראויות (למרות שטנסי נראית קצת בירידה לאחרונה). אבל מי שמובילה את הדירוג בסוף העונה הרגילה היא גונזאגה. העניין עם גונזאגה הוא שתמיד לוקחים את המאזן שלהם בעירבון מוגבל. אחרי הכל, מאז סוף דצמבר הם לא פגשו אף יריבה מהיי-מייג'ור. אז אני כאן כדי להגיד לכם: הם פור-ריל.

כמה טובים היו הבולדוגז השנה? תעיפו מבט על הגרף למטה. אז נכון, היריבות שלהם בחצי השני של העונה לא היו מהעילית של המכללות. ועדיין, הם בחמישייה המובילה ביעילות הגנתית ומובילים, רחוק מכל היתר, ביעילות התקפית. אני לא חובב הימורים גדול, אבל אם מצמידים לי אקדח לראש ומכריחים אותי לבחור במועמדת שלי לאליפות, גונזאגה היא הקבוצה שאיתה אני הולך. קבוצה שיש לה הכל עם הקו הקדמי הטוב במכללות (האצ'ימורה וקלארק), עם רכז נפלא ומנוסה (פרקינס), ועם קלעי אימתני (זאק נורוול) גם אם לא הכי יציב. רק עמדת הסמול חלשה יחסית, אבל כקבוצה הם נראים פשוט נפלא. וחוץ מזה, בעיני גם הכי מגיע להם כי הם ממש מגדלים שחקנים, לא רק מביאים את העילית של כדורסל התיכונים.


 

חובבי ציון: אז עדיין לא זכינו לשיבת ציון (וכן, אין גבול לחידודי הלשון שוויליאמסון מזכה בהם את דוברי העברית). ואם היינו צריכים עוד הוכחה למה הוא שחקן השנה במכללות, היא הגיעה השבוע. בלעדיו, דיוק היא קבוצה בינונית לחלוטין, שהפסידה השבוע לצפון קרוליינה ולא הייתה רחוקה מלהפסיד גם בבית לווייק פורסט החלשה, שהגיעה לזריקה אחרונה בפיגור נקודה, עם זריקה נוחה בסוף השעון שנראתה כבר בדרך פנימה,  אבל בסוף איכשהו התגלגלה החוצה. בלי זאיון, דיוק במאזן של 3:3 ולא באמת יש לה סיכוי. החדשות הטובות עבור דיוק (והרעות לכל השאר)? אין עוד הודעה רשמית, אבל לפי השמועות נראה שזאיון הולך לחזור כבר בטורניר הקונפרנס. וגם אם לא, כנראה שנזכה לראות אותו שוב בריקוד הגדול.

 

חובבי דראפט: הפעם משהו קצת שונה. קן פומרוי הוא אחת מאושיות הסטטיסטיקה המובילות בקולג'ים (אם לא ה-). התובנות הסטטיסטיות שלו מצוטטות הרבה בקרב חובבי כדורסל הקולג'ים והכתבים שמסקרים אותו, כולל מדד הקן-פום הידוע, שמעריך את החוזק היחסי של הקבוצות בקונפרנסים השונים (ממש לא עניין פשוט לחישוב). פומרוי התחיל את הקריירה כמטאורולוג, אבל באיזשהו שלב החליט ששחקני וקבוצות כדורסל מעניינים אותו יותר ועשה הסבה. מאז הוא כותב לאתרים כמו האתלטיק, סלייט, ו-אספן. לא מזמן נתקלתי בכמה סטטיסטיקות מעניינות מבית היוצר שלו, שיכולות להסביר למה קבוצות נותנות עדיפות כמעט מוחלטת בדראפט לפרשמנים וסופומורים.

הנה, למשל, ההתקדמות של שחקנים בארבע השנים שלהם בקולג' מבחינת אחוזי קליעה, מהעונשין, מ-2 ומ-3. ניתן לראות שהשיפור במהלך ארבע השנים בהחלט לא זניח וקורה בכל הקטרגוריות. אבל גם שהשיפור העיקרי הוא בין השנה הראשונה לשנייה ובין השנייה לשלישית. רוב השחקנים בשנת הסיניור שלהם כבר לא משפרים משמעותית את היעילות ורוב העלייה בתפוקה אצלם קשורה ליותר דקות או יוסג' גבוה יותר.

 

והנה עוד גרף, הפעם אחד שמתמקד באחוזים משלוש והשינוי בהם לא רק לאורך ארבע השנים במכללות, אלא גם על המגמה באחוזים לאורך השנה. שלא במפתיע, השיפור הכי גדול הוא אצל הפרשמנים. אבל מה שעוד מעניין זה להשוות את האחוזים בסוף העונה לאלו שבתחילת העונה שאחריה. למרות שבמכללות יש המון זמן בין עונות, זמן שאפשר להקדיש לעבודה יום יומית על הקליעה, הנתונים מראים שבכל פעם השחקנים (ככלל) קולעים קצת יותר גרוע בתחילת השנה מאשר בסוף השנה שלפניה.

 

אז מה קורה כאן? האם הם שוכחים לקלוע במהלך הקיץ? פומרוי מסביר את זה בכך שאין כמו משחקים חיים ואי אפשר לעשות לאלו סימוליצה באימוני קליעות. יכול להיות שזה חלק מהעניין. אבל לדעתי יש כאן גם עניין קבוצתי. להרבה קבוצות לוקח זמן להיכנס לשטף התקפי ולהנעת כדור שמייצרת זריקות נוחות יותר. כשזה קורה, גם האחוזים משתפרים.

 

חובבי מייפל: בקנדה יש 10 פרובינציות—המקבילה למדינות של האחות הגדולה מדרום—ועוד 3 טריטוריות. הפרובינציות מפוזרות לאורך הגבול עם ארה"ב, איפה שמזג האוויר עוד איכשהו נסבל (אם מתעקשים לקרוא למינוס 25, הטמפרטורה במונטריאול בשבוע האחרון, "נסבל"), בעוד שהטריטוריות הן שטחים עצומים בצפון המדינה שכמעט אף אחד לא גר בהם (בעיקר כפרים קטנים של הילידים המקוריים של המדינה, הפירסט ניישנז כמו שקוראים להם כאן).

אבל מבחינת כדורסל, רוב השחקנים הבכירים מגיעים מפרובינציה אחת – אונטריו, וליתר דיוק ממה שנקרא ה-GTA, ה- GREATER TORONTO AREA. למעשה, ל-GTA אין מה להתבייש מבחינת התוצרת שלו בעשורים האחרונים גם בהשוואה למכות של הכדורסל – ערים כמו ניו יורק, שיקאגו ו-ל.א.

ועדיין, גדול השחקנים הקנדיים בכל הזמנים, הייר קנדה, הגיע כידוע מפרובינציה אחרת – קולומביה הבריטית (BC), שנושקת לאוקיינוס הפסיפי ואפילו זכתה לארח לכמה שנים קבוצת נבא משלה. גם היורש של נאש ב-נבא, קלי אוליניק (אוקיי, לא לקפוץ, מדובר כמובן על היורש במחלקת השיער) הוא יליד BC. השנה גם טחנתי לכם את המוח על עוד שחקן יליד BC שהולך להגיע בקרוב ל-נבא, לא אחר מבי. סי. (בראנדון קלארק). אבל מעבר לאלו, באמת שאין בשורות גדולות מהפרובינציה, ומבט על הכשרונות הצעירים בשנים האחרונות מגלה שאולי המעיין יבש.

ואולי בכל זאת יש תקווה. ג'רמיין היילי מקולומביה הבריטית הגיע השנה לווסט וירג'יניה אחרי ששיחק בג'וניור קולג'. עבור ווסט וירג'יניה זו הייתה עונה שחורה ועמוסת הפסדים, הכי גרועה של המכללה בעלת המסורת המכובדת מזה שנים. אחרי כמה שנים שבהן הגיעו לסוויט-16 הם יראו כנראה השנה את הריקוד הגדול מהבית. גם להיילי זו לא הייתה עונה מוצלחת. מבחינת נתונים גולמיים הוא נראה טוב. גארד/פורוורד אתלטי, 2.01 עם גוף חזק, חדירה טובה, וראיית משחק. אבל בפועל הוא לא הצליח להתרומם, לא תמיד קיבל דקות, וכמעט לא הגיע לספרות כפולות בנקודות.

ואז, ממש לפני שהעונה נגמרת, היילי פתאום החליט להתעורר. בארבעת המשחקים האחרונים הוא קלע 13, 18, 23, ו-28 (כולם שיאי קריירה), כשהוא מוסיף 7 ריבאונדים ו-5 אסיסטים למשחק. אם זו לא התעלות חד פעמית (לא יהיה המקרה הראשון של שחקן בסוף עונה), אז יכול להיות שמחכה לו עונת סיניור גדולה ואולי בהמשך גם קריירה מקצוענית באירופה.

 

חוץ מהיילי, זה היה שבוע טוב גם לעוד כמה מהשחקנים המועמדים לדראפט השנה. בקצרה: אר ג'יי בארט עם 27 נקודות, 9 ריבאונדים ו-4 אסיסטים למשחק. ניקיל אלכסנדר ווקר עם 20, 7, ו-6. איגי בראזדייקיס עם 21 ו-5. ולו דורט עם 18 למשחק.  פרוספקט דראפט נוסף, ברנדן קלארק, לא שיחק השבוע (גונזאגה שלו סיימה את העונה מוקדם).

 

בשבוע הבא: הנה זה מגיע! הרוב הגדול של טורנירי הקונפרנסים (כולל כל הגדולים) יתקיימו השבוע ובסופם נדע מיהן 32 הקבוצות שזוכות להיכנס אוטומטית לטורניר סוף העונה. היתר ייקבעו על ידי הועדה המסדרת בעוד שבוע בדיוק (סלקשן סנדיי). הטורניר עצמו מתחיל ביום שלישי הבא, עם משחקים בין שמונה המדורגות האחרונות על הזכות לקחת חלק בסוף השבוע הראשון. Let the Games Begin !

 

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. יאללה, הגענו לפריים טיים של העונה
    תודה רבה על כל הסיקורים עד כה, רק בזכותך אני מרגיש השנה מחובר יותר למכללות

  2. מצוין ערן. ממש מעניין.
    קסיוס ווינסטון באמת נהדר העונה במיוחד מאז שניק וורד נפצע.
    השבוע הזה הולך לפוצץ את הבועה של הרבה תקוות. נראה לך שיש לבלמונט סיכוי לקבל אט-לארג'?

    1. לא חושב שבלמונט יקבלו. דווקא למרי סטייט היה סיכוי גם בלי לזכות בגלל אפקט מוראנט. אבל מי יודע, לפעמים יש הפתעות בסלקשן סאנדיי (למרות שבדרך כלל הן לטובת הקבוצות הגדולות).

      1. אבל מה שכן, יש לבלמונט שחקן נהדר שלא כל כך הכרתי קודם, דילן ווינדלר. לבן, אבל אתלטי ומצויין. בהחלט נראה לי פוטנציאל להגיע ל-נבא.

  3. כרגיל, המון תודה על הסיקורים של המכללות.
    העניין של הסטטיסטיקה היה מעניין מאוד, מה שאותי מאוד משך זה העניין שהשנה האחרונה שלהם לא כל כך משפרת אותם.

  4. כרגיל נפלא ומעניין.
    ובכל זאת מחשבת כפירה (שיהיה לך על מה לחשוב כשאתה חולף על פארק ז'אן מאנס המושלג):
    האם קצב השיפור באחוזים מידרדר עם השנים במכללה, **בגלל** שהטובים ביותר נקטפים ראשונים אחרי שנה או שתיים, ולא נמצאים בליגה גם בשנים מאוחרות יותר כדי לאזן את המגמה? כלומר – אם כל התותחים היו נשארים במכללות 4 שנים, אולי כן היינו רואים את אותה מגמה גם בשנים 3 ו-4. כי כרגע – הנתונים של שנים אלו הם כתוצאה מממוצע של מחזורים ש"קיפדו את ראשם", ולכן הוא (הממוצע) נמוך יותר.

    1. אתה צריך לזכור שיש מעט מאד שיוצאים מהקולג' מוקדם. אנחנו מדבברים כאן על מספרים של כל המכללות כלומר מעל 4000 שחקנים (ריאלית יותר קרוב ל-2500) הרוב המכריע נשאר ארבע שנים. זה בעיני די הגיוני שהשיפור הגדול ביותר יהיה בשנים הראשונות. אנחנו רואים תופעה דומה ב-NBA.

      1. עידו, ישנם כנראה פי 5 שחקנים. חשוב לציין שאתה מתכוון רק לדיבישיון וואן.

        ערן – עשית ממשחק המכללות אייטם שחובה לקרוא. אני ניסיתי כמה פעמים ונכשלתי.

        תודה גדולה.

        ועכשיו הטרוף מתחיל

        1. צודק בהחלט, התכוונתי לדרג הראשון (אני חושב שהנתונים מתייחסים רק אליו).
          בהקשר הזה – הכוכב הגדול של הדרג השני הודיע שהוא מוותר על השנה האחרונה שלו וינסה להיבחר בדראפט.

          1. היה כמובן את הזווית הישראלית: אלעד ענבר שנבחר ל-MVP של הדיוויזן ה-2 (או אולי 3…) יחד עם המושבה הישראלית: שחר נחמיאס (שגדל בגליל עליון ועבר שנים רבות בליגות הנמוכות), מתן סימנטוב (אחד מסוכני השחקנים המובילים כיום בארץ, לשעבר היה שותף עם לירון פנאן שעזבה לתפקיד ב-NBA) ואורי גרינוולד (היה תקופה במכבי חיפה ואז עבר לליגות הנמוכות).

          2. אלעד ענבר ויתר החבר'ה שיחקו ביומאס-לואל שהיתה בזמנו בדרג השני (היום ב-D-I). הוא אכן זכה בתואר שחקן השנה במכללות, אך לא הצליח לפתח קריירה מקצוענית בארץ.
            אגב, זה לא אומר הרבה על הרמה של הכדורסל שם, כי הקבוצה שלו מעולם לא הצליחה להגיע לאליט-8 (המקבילה של D-II לפיינל פור) והישראלים ששיחקו שם היו מבוגרים בכ-5 שנים מיתר השחקנים שהיו מולם.

      2. כן עידו צודק. זה נתונים לגבי דיוויז'ן 1, ואכן, המוני שחקנים, כך שעזיבה של כמה מוקדם יותר לדראפט בקושי מזיזה את המחוג כאן (זה משפיע קצת, אבל ממש בשוליים).
        .
        תודה מנחם. כן, מעכשיו זה נהיה באמת מעניין.

  5. סיקור נהדר כמו הקודמים ויישר כוח ותודה רבה לכל המסקרים (ולא רק של המכללות) וכל הכותבים.

    עם ויליאמסון דיוק הייתה כנראה הראשונה ורם הוא יהיה בריא לטורניר הגמר, אז דיוק היא המועמדת המובילה.

    1. אפילו איתו אני לא בטוח. כאמור, אני מאמין יותר בגונזאגה, וגם וירג'יניה, צפון קרוליינה, ואפילו קנטאקי בכושר הנוכחי שלה לא פחות טובות.

      1. אפשר להפליג בדיבור על דיוק והכוכבים שלה שלא היו טובים (בלשון המעטה) ללא ציון (למרות השיא של בארט אתמול), אבל כדאי ורצוי לדבר על צפון קרוליינה. בשני המשחקים שלה מול דיוק, הם הראו שהם מועמדים רציניים השנה ללכת עד הסוף, כשהמבחן הראשון שלהם יהיה בטורניר ה-ACC (עלו אוטומטית לרבע הגמר).
        מלבד גונזגה הם כנראה הקבוצה היחידה שמציגה ניסיון וכישרון ברמה זהה, כאשר גם בדומה לבולדוגס יש להם סגל שבו כל אחד יודע מה המקום שלו ומה התפקיד שלו בכל נקודות זמן (לדוגמה ההפוכה מוזמנים להסתכל על דיוק). הטאר הילס בהחלט צריכים להגיע לפיינל פור עם קבוצה כזאת.

        1. כן, הם נראים מצויין. בעיקר קובי ווייט, שבמשחקים שראיתי אותו לגמרי נראה כמו רכז נבא עם מנטאליות חזקה והרבה ביטחון עצמי.

  6. לערן אתה מצליח להתחרות גם באתרים בינלאומיים. אתה לא מפריז במספרים ולא מכור לאחוזים לשלוש כמו כל מיני אתרים. לא מזמן קראתי מוקדראפט בו כמעט כל שחקן נמדד לפי הקליעה שלו מהשלוש.
    התוכן מעניין ושוטף, אין קשקושים.
    אני בטוח שכמות הקוראים גבוהה עשרות מונים ממספר המגיבים.
    כל הכבוד!

  7. כמו בכל העונה –
    סיקור אינפורמטיבי, מעניין, וקולח.
    או במילה אחת –
    מרשים!
    .
    תודה גדולה, ערן.
    (הלוואי והיה לי יותר מה לתרום לדיון. אבל את מה שאני יודע על המכללות, אני שואב מהפוסטים הנהדרים שלך)

  8. נהדר מחכים מאד למאמר על כל טורנירי הקונפרסים שאותי אישית מעניין לפחות כמו צמד הסיבובים הראשון במכללות

  9. פוסט מעולה, רוב תודות.
    .
    תקופה נהדרת בשנה- המארץ' מאדנס ומאבקי המיקום בנ.ב.א.
    אגב, האם גם השנה יהיה בראקט בהופס?

  10. סקירה מעולה
    גם אותי קנית השנה עם המכללות ואם מישהו היה טורח לדבר אתי בנושא הייתי זורק לו זיון, ג'א, בארט וגוזנגה בלי להניד עפעף
    🙂

    1. אין ספק שזה יפגע בהם, אבל האמת שגם לפני כן לא ממש הייתי על העגלה שלהם. בעיני הם די בינוניים, למרות הניצחון על קנטאקי. בהחלט לא קונטנדרים. גם לא מחזיק במיוחד מנאז ריד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט