***************
הערב אשתי ואני זזים לפלורידה גם בענייני משפחה, וכשיהיה זמן קצת להשתזף ואולי אפילו לשכור איזו סירת מפרש קטנה. אני מקווה שאצליח להמשיך עם 'המעורבים' כרגיל, אבל אם אחמיץ פה ושם תדעו למה.
**************
1. סרטי הכדורסל הגדולים מכולם
(וודי הרלסון וווסלי סנייפס ב-"WHITE MEN CAN'T JUMP")
סתם להירגע קצת, בואו נתחיל עם כמה סרטי כדורסל אחול מניוקי
1) WHITE MEN CAN'T JUMP
זהו הסרט האהוב עלי. גם העלילה, וגם בחירת השחקנים. גם וודי הרלסון וגם ווסלי סנייפס שיחקו היי סקול בסקטבול ויש להם מושג. הם לא היו צריכים 'TO FAKE' שום דבר. הכל בא אשכרה טבעי.
וואוו, וואוו…איך סידני דין (סנייפס) ובילי הויל (הרלסון) הסלינג בכל הפלייגראונד עבור מה? עבור – –
hustling for cash and style points — while constantly clashing — all over Los Angeles!
הדיאלוג הוא לפנתאון. TWO-ON-TWO STREET BASKETBALL. ללקק את האצבעות. ראיתי את הסרטו לפחות 5 פעמים. הגיע הזמן לשבת על הכורסא, לפתוח את ה-70", וליהנות משעה וחצי של סרט הכדורסל הגדול והנפלא מכולם!
2) THE HOOSIERS
כמה אהבתי את הסרט! הוא הופיע על המסכים אחרי ביקור נפלא שעשיתי באינדיאנה עם אשתי רינה ז"ל שבעקבותיו בא הסיפור מהתיבה שכתבתי כי הסרט הכניס אותי שוב לאווירה של התיכונים בעיירה קטנה באינדיאנה, אווירת כדורסל שאין לה אח ודוגמא בעולם כולו. לאלה שלא קראו את הסיפור שכתבתי, אז הנה הוא שוב (הכנסתי אותו בשלמותו בסוף הפוסט, כשיש זמן לקרוא).
הסיפור הוא על מאמן מיוחד נורמן דייל (בגילום אחד משחקני הוליווד הגדולים מכולם – לדעתי – ג'ין הקמן) המאמן את הסינדרלה מהעיירה היקורי, 'היקורי היי סקול' – באליפות התיכונים של אינדיאנה, והאב השיכור של אחד מכוכבי הקבוצה שהפ]ך לעוזרו של דייל. הצוטרה שדייל מדבר ומאמן את שחקניו יכולים לשמש דוגמא לכל מאמן בעולם, כולל מאמני NBA, כיצד צריכים להיות היחסים בין מאמן ושחקנים. סרט קלאסי.
היו עוד רבים, והאמינו לי שראיתי כל סרט כדורסל שאי פעם הוסרט בארה"ב בהוליווד או טיווי…
"THE FISH THAT SAVED PITTSBURGH"…"BLUE CHIPS"…"FORGET PARIS…HE GOT GAME…SPACE JAM…COACH CARTER…SEMI PRO…
ראיתי את כולם, אבל לטעמי שני הראשונים שבחרתי הם ליגה אחרת.
2. המאמץ המפרך של הווריורס, והגישה הנועזת והחצופה של בעלה הקבוצה היהודי, להפוך ל'רומא החדשה'
(מאמר מאת איתן סטראוס ב'אתלטיק' שהוא לא מתורגם כלל בגלל אורכו, אבל הוא נתן לי השראה לכתוב סיפור משלי שמתבסס על המאמר באופן כללי בלבד, כשאני מנסה להישאר נאמן ל'אווירה' של המאמר המקורי).
****************************
|
|||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| © Jew or Not Jew, 2006-2019. j…@jewornotjew.com. | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פסק הדין? בעל הווריורס הוא יהודי כשר!
זה אחרי שגולדן סטייט תחת מרק ג'קסון היתה הקבוצה 'הנוצרית' ביותר ב-NBA כי מרק ג'קסון הוא JESUS FREAK.
אבל רגע. מה זה מתחילים לדבר על סטף שהוא יהודי?
עתה, תחת שרביטו של הבעל היהודי של הקבוצה, מתחילים לדבר על 'הנישה היהודית של הווריורס'.
הכניסו אפילו את תמונתו של סטפן קרי בין בלמר וגוטליב, כשמדובר על 'יהודים בעלי השפעה עליונה' ב-NBA.
אני החלטתי בעצמי להוציא את תמונתו של סטפן קרי כי אפילו רמז שהוא יהודי – כמובן שלא כהלכה, אבל ברגש ובשייכות – היא RIDICULOUS, אפילו שכותב המאמר טוען 'שישנן סמיכויות' להצהרה שסטפן מרגיש יהודי. בואו נגיד שזה משהו כמו מדונה, והבה נסיים את הדיון כאן.
רק חסר לי שגולשים באתר יתחילו לאהוד את הווריורס בגלל ששחקנם הטוב ביותר הוא – עלאק – 'יהודי'. הוא לא, אוקיי? לא אכפת לי מה סטף 'מרגיש'. שירגיש יהודי ושיכתוב טאטו על אצבעות ידו בעברית. הוא 'מרגיש' יהודי? גם אני מרגיש בן 51 (חבל רק שהבולבול יודע את האמת)
************************************
טוב. עכשיו בוב מאיירס מצטרף.
שני טייקונים שמחזיקים את הפרנצ'ייז הגדול, אולי, מכל פרנצ'ייז אחר שאי פעם נשם תחת כיפת ה-NBA. הם צוחקים. הם נהנים. הם יודעים שיש להם זהב ומרגליות בכף ידם. הם לא צריכים לעשות עכשיו דבר מלבד להיזהר לא לפגוע בקיים.
הם נמצאים עתה ב-ORACLE BRIDGE CLUB, הפאב היקרתי בו נפגשים כל הטייקונים של סיליקון וואלי TO NOBNOB לפני משחקים. בפינה אפילו מזכירים את ישראל ואת הבשר המלאכותי שחברת סטארט-אפ מתחילה לייצר מסיבי שרירים של פרה. השמועות והרכילויות הם שהדתיים יאשרו זאת כ'בשר כשר למהדרין' כי יש הרבה כסף בעסק הזה. בעתיד. זה על מה שהטייקונים של ההיי-טק של ה-'וואלי' מדברים.
בעונה הבאה האולם החדש הסופר-סופר-סופר מודרני שהעולם לא ראה כמוהו – הכל היי-טק ובינה מלאכותית מלבד המשחק עצמו. אל תצחיקו את השכנים בדיבורים שלייקוב לא תיכנן הכל מראש. הראש היהודי תיכנן שנים לפני שאיש חשב על כך שאוקלנד לא יכולה להיות 'רומא'. רק סן פרנציסקו יכולה להיות 'רומא'. לכן המחיר ששילם על הקבוצה היה קמצוץ גרעינים לעומת המחיר שיום אחד נכדיו ימכרו את הקבוצה. 10 מיליארד אמרנו?
הכפילו ב-1.4 הייתי אומר.
המלצר שואל את לייקוב, "משהו לשתות? אולי רום עם קוקה-קולה?"
-קוקה-קולה? נא לא להזכיר את השם. פפסי. רק פפסי קולה. ללא רום (RUM). את זה נשאיר לאחרי המשחק!
בוודאי. פפסי קנתה כבר את הזכויות של השם ושל כל מה שיישפך מהברזים. POURING RIGHTS זה נקרא בשפת הטייקונים.
מה הטרמינולוגיה הזאת?
לי POURING RIGHTS לא אומר כלום, אבל לי זה נשמע טוב, הוא אומר.
לאוקלנד העיר מאומה לא נשמע טוב. העיר הפכה מ'הפרבר של S.F' ל-'עיר הכדורסל' עוד לפני סטיב קר. היום היא כתר המלכות. היא יודעת שהכתר עובר לעיר הגדולה. גם קיסריה היתה פעם עיר גדולה לפני חדרה.
אני זוכר שב-1962 הגעתי פעם ראשונה לסן פרנציסקו עם רינה. זה היה אחרי שגרמנו חצי שנה בניו יורק, ב-1961.
-זאת עיר? אמרה לי רינה'לה. זה לא יותר מכפר עם גבעות ו-STREET CARS.
לפני 80 שנה – אחרי ה'תפוח הגדול' – 'סן פרן' היתה עיר יפהפיה אבל לקרוא לה עיר היה כמו לקרוא לערד עיר. "עיר" היתה ניו יורק. "עיר" היתה שיקגו.
עתה? שהווריורס מגיעים העירה וסיליקון וואלי קורץ, הנה מה שניכתב בניו יורק מגזין:
“Is San Francisco New York?” The article begins, “It’s hard to pinpoint the exact moment that San Francisco morphed into bizarro-world New York, when it went from being the city’s dorky, behoodied West Coast cousin to being, in many ways, more New York-ish than New York itself — its wealth more impressive, its infatuation with power and status more blinding.” Such trends have only accelerated.
עכשיו עם הווריורס בעיר? סן פרנציסקו מתחילה לחשוב שניו יורק קטנה עליה. היא מתחילה לחשוב 'רומא'.
מחיר דירת שלושה חדרים בעשירון ה-50 הוא 1.3 מיליון. השכרת דירה בעשירון ה-50 הוא $4,600 לחודש. $55,200 לשנה. מדברים כאן שכר דירה. וכשהווריורס יקרטו לה בית, הכל יעלה ב-4% ( https://www.sfchronicle.com/sports/ostler/article/Warriors-new-arena-gives-some-season-12720962.php )
לייקוב החליט שהוא לא בונה BASKETBALL ARENA. הוא החליט שהוא בונה מוזיאון. ארמון. משהו שכל העולם ידבר עליו.
BILLIONAIRE AMBITION. טרוף. הוא רוצה לבנות את הקולוסיאום ברומא מודל סן-פרנציסקו 2019.
עכשיו עלתה בעייה חדשה:
So here we are, with the Warriors and San Francisco having teamed up for world domination. Brothers in ambition or avarice, depending on your perspective. It prompts the question: What’s next? Lacob doesn’t just stop building. What’s a dynasty to do after winning championships and securing that ever elusive San Francisco stadium?
אז זה היה המצב והתכנית:
1)הפיכת הווריורס לקבוצה הטובה בעולם לזמן בלתי מוגבל.
2)לבנות להם ארמון, קולוסיאום מודרני של רומא לפני 2,000 שנה שיהיה הקנאה והחלום של כל ספורטאי בכל מקום בעולם; אולם כדורסל גדול ומפואר אפילו מהקבוצה עצמה.
3)??????
"לבנות קבוצה ראוייה בעונה הבאה (2019-20???), ובעונות שאחריה, ובעונה שאחריה…שתהיה ראוייה לאולם כזה. שכל שחקן ירגיש פריוילגיה לשחק שם. "חובה" לשחק טוב יותר מאשר שיחק עד אז!", אומר לייקוב.
"אתה שואל מה היא המטרה שלי?", הוא שואל עם חיוך רחב.
"זאת המנטליות שלי. ה- Lacobian Mentality שלי. דומיננטיות מחלטת בכדורסל עד שקבוצות ירגישו שאין טעם לבוא הנה לשחק ולבזבז אנרגיה של כוכבים. עדיף כבר לשלוח את קבוצת ה-G שלנו!".
3. דייב ג'ורגר: ההצלחה של סקרמנטו קינגס היא רק התחלה של משהו גדול!
האם דיי ג'ורגר הוא המאמן הטוב ביותר ב-NBA?
בממפיס לא חושבים מכך, אחרי 3 עונות שם (2013-2016).
אבל הוא מאמן עם בוחטה של אליפויות:
תבינו דבר אחד: לנצח ב-IBA זה אותו אתגר כמו לנצח ב-NBA. לנצח ב-CBA לא קל יותר מאשר ב-NBA. כי אתה מנצח עם הכלים שיש לך בתחרות ברמה שלך. למאמנים האחרים ישנם בערך אותם כלים. אז התחכום, האסטורטגיה, הממזריות, לקיחת הטיימים, וההחלפות הם תחרותיים בדיוק כמו ב-NBA.
הקינגס היו אמורים לנצח 25 משחקים העונה. הם מזמן עברו את ה-"PROJECTED WINS", ועתה מספר ה-W'S לא מעניין אותם. הדבר היחיד בראש מעיינם – כמו שאומרים החברים שלי מראש הנקרה (מהקיבוץ; לא מאתר התיירות) – הוא הפלייאוף. זה מה שג'ורגר אמר לעתון סקרמנטו בי (https://www.sacbee.com/sports/nba/sacramento-kings/article226994304.html):
“We’re playing hard and we don’t quit,” Joerger said. “What we’re building here, we will reap the rewards of this for many years to come — not many years from now, but going forward. If this is who we are, and I believe it is, we’re a tough out (in a playoff series) and Sacramento is a tough place to play if you’re a visiting team. We’ll keep coming at you.”
אם אתם לא מאמינים, תשאלו את זיו שלנו, אוהד הקינגס מספר אחד בהולי לנד, והמכיר ויודע את הקבוצה טוב יותר מכל אחד אחר במזרח התיכון.
אז יאללה, זיו, ספר לנו הגולשים קצת על ד'ארון פוקס, מרווין בגלי, באדי היילד, בוגדן בוגדנוביץ', והארי גיילס. דבר אחר אני אספר לגולשים: כל חמשת המצויינים האלה הם בשנה הראשונה, השנייה, או השלישית שלהם ב-NBA, וכולם בני 26 ומטה.
תשמעו מנה אמר קווין דוראנט ל-https://www.nbcsports.com/bayarea/warriors/kevin-durant-qa-warriors-star-addresses-legacy-why-nba-wont-fulfill-him
"לי, אישית, הקבוצה הקשה ביותר לשחק נגדה היא סקרמנטו קינגס".
וכל המוסיף גורע.
4. "?Could be that the Celtics are broken in unfixable ways"
Danny Ainge and his braintrust have engineered one of the finest, youngest, most flexible rosters in the league. They fleeced the Nets for three first-rounders and a pick swap! The Sixers paid them to take Markelle Fultz over Jayson Tatum! They got Kyrie Irving in a trade that essentially destroyed the Cavs! And the guy coaching the team is a 42-year-old whiz kid type who took a busted, borderline juvenile squad to the Eastern Conference Finals last season. Heading into '18-'19, every basketball-knower worth their laptop was predicting a 60-win campaign and a probable showdown with the Warriors at year’s end. This was a more than reasonable thing to believe. What wasn’t to like, beyond the chowder-breathed Bostonicity of it all?
הבעיות?
את רובן דיסקסנו כבר, אבל הנה עוד שעדיין לא דברנו עליהם:
1)קיירי אירוינג מוכר את חברי הקבוצתו הצעירים למדיה – רק תבקשו, LADS – כדי ששמו יופיע עוד ועוד בעיתונים. התוצאה? לפי ה'נשיון' אף אחד מהצעירים אינו חבר של קיירי. אחד הדברים החשובים בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה של קבוצה היא – צדקתם – קיבוץ. יותר מקיבוץ שם היו יותר מדי בגידות ורומנים, בקבוצה חייבת להיות כמו שרחל פעם שרה – חברותא.
בסלטיקס, קבוצה שכולנו האמנו שתתחבר כמו דבורים בכוורת, טאטום ובאון ורוזייר יוצאים יחד. הייוארד ממהר לאשתו החתיכה. גם אל הורפורד שאשתו היא – לדעתי – החתיכה מס' 1 בין כל נשות השחקנים, ממהר הביתה כי אשתו מחזיקה שוט בבית למקרה שהוא מאחר. מרכוס סמארט? כולם פוחדים ממנו. אולי הוא שייך לאיזו כנופייה.
קיירי? לאף אחד לא איכפת. שיילך לאן שהוא רוצה. זה לא מעניין אף אחד.
ככה אי אפשר לנצח. שחקני קבוצה חייבים לחבב אחד את השני, לצאת יחד לבירה או שתיים, להקריב אחד עבור השני. כמו שהיה פעם בפלמ"ח. הסלטיקס הם CRUNCHTIME אחד מדריימונד גרין מקלל את קווין דוראנט. אבל הווריורס טובים מספיק לספוג בולשיטינג כזה. הסלטיקס לא. הסלטיקס (לפחות כמה מהם) קרובים מאד לצעוק לעבר קיירי – "למה שלא תתעופף כבר מכאן?".
עוד בעיות?
2) נראה שהדבר היחיד שמעניין את טאטום הוא להגיע לרמת כוכב-על. אז מה? אז הוא לוקח המון BAD SHOTS וחושב על עצמו יותר מאשר על הקבוצה. הוא עדיין לא ברמה של הטובים באמת כמו דוראנט או פול ג'ורג' ב-CONVERTING כדורים לסלים בעצמו, אבל הוא מתעקש לנסות, וזה על חשבון הקבוצה.
3) ג'יילן בראון? אם אתה יכול להבין את משחקו, אתה יכול להבין גם את סוד הבריאה. לפעמים הוא טוב יותר כסטרטר ולפעמים טוב יותר כשחקן העולה מהספסל. לפעמים הוא חם ולפעמים הוא קר. בראד סטיבנס עדיין לא החליט מה הוא ה-ROLE שלו.
4) זאת הבעייה הגדולה ביותר לדעתי: טאטום, בראון, ורוזייר רוצים – איך אומרים – מ'TO EXPRESS THEMSELVES'. היו מקרים רבים של שלושה צעירים כמוהום נשהגיעו יחד, והצליחו להביע את עצמם תוך כדי שהם שיחקו כחולייה, ולמעשה הצליחו לעשות מהחולייה דבר גדול וטוב יותר מסכום החלקים. בסלטיקס השלושה מנסים 'להביע את עצמם' תוך שהם דופקים אחד את השני. סכום החלקים גדול בהרבה מגודל החולייה. זאת בעייה. מרכוס סמארט אמר בעצמו: "הבעייה שלנו היא שאנחנו לא משחקים אחד עבור השני אלא כל אחד לעצמו".
5) מתברר יותר ויותר שבראד סטיבנס הוא (אולי!) טקטיקן מעולה. אבל מסתבר שהוא לא מבין ויעיל ב-EGO-MANAGEMENT וזוהי בעייה גדולה. היכולת החשובה ביותר של מאמנים כגרג פופוביץ', צ'אק דיילי, רד אורבך, פט ריילי, לארי בראון, ג'רי סלואן, או פיל ג'קסון היה ב-EGO MANAGEMENT. הם ידעו כיצד לטפל וללטף איגו-מניאקים מבלי להתחנף אליהם. ב-NBA זה הרבה יותר חשוב מ-X ו-Y.
הבעייה היא שאין לבעיות PRESCRIPTION להבראה!
5. בגלל אייל רודושקוביץ ושחר דלאל הנטס הפכה ל'קבוצת הבית' של הופס.קו.איל!
*
הנה משפט המחץ שנתגלה לי רק כשניכנסתי לנטס נשיון:
ראסל, לברט, ודינווידי שיחקו יחד העונה רק 90 דקות!!!
דינווידי אמר :
“D’Lo is obviously playing at a high level. Caris is working his way back into form,” Dinwiddie said. “They’re going to do what they do, and our focus and our sights are set on the playoffs and trying to win as many games as possible, trying to be that team that not only makes it but strikes a little fear into some of those top seeds’ heart.”
"דינווידי יהיה מוכן ל-בק-טו-בק אקשיון תוך יומיים-שלושה", אמר מאמן הנטס קני אטקינסון. ניזהר איתו בתחילה".
מוטב שזה יקרה מהר ככל האפשרר כי בלעדו הנטס הם 8-6.
מה שחשוב הוא שלברט יחזור לכושרו לפני הפציעה כשהיה 18.8 נק' ב-14 המשחקים הראשונים. מאז הפציעה הוא ירד ל-8.9 נק' למשחק.
"I NEED DINWIDDIE", הוא הגיב כשנשאל מדוע ירד ביכולתו.
6. גילוי מצער ומפחיד ביותר במעמקי האוקיאנוס!