סדק בראשמור/שמעון טבדי

סדק בראשמור/שמעון טבדי

22 משחקים לסיום העונה הלייקרס עומדים על מאזן שלילי של 31-29 ובמקום ה-10 במערב. האם מישהו דמיין זאת לקראת סוף פברואר? מה הביאם עד הלום?

לברון ג'יימס הוא אלוף המזרח לשנים 2011-2018 ברצף, לא עניין פעוט אבל זוכרים שאנשים תמיד אמרו מה היה קורה אילו היה משחק במערב? שבמערב הוא לא היה מגיע לאותם ההישגים? אז היום אנו עדים לזה שהוא משחק בקונפרנס המערבי ונותר לעלות תהיות איך הקריירה שלו הייתה נראית בצד המערבי של ארה"ב.

לברון הגיע לצד המזרחי בשנת 2003 בבחירה ה-1 בדראפט. אזור המזרח היה באותה העת חלש ברמה היסטורית, היו אולי 2-3 קבוצות טובות וכל היתר מה שנוהגים לקרוא להן "נמושות". כמו כן הקאבס מעולם לא השכילו לבנות ללברון צוות מסייע ברמה הנדרשת או ברמה שהוא רצה ולאחר 7 עונות לברון הבין שהגיע הזמן לקחת את גורלו בידו ולהתחיל לאסוף טבעות כדי להיזכר בהיסטוריה (או להתחיל לבנות את הנרטיב של ה-GOAT, מה שתרצו).

כמובן שאז הגיע ה-DECISION הדרמטי בו הוא לקח את הכשרון שלו למיאמי והתחיל לבנות למעשה את היסודות לשושלת שלו וכיצד הוא רוצה שהקבוצות שלו יהיו בנויות. הוא לקח סופרסטאר בדמות וויד והנחית אולסטאר בדמות בוש כאופציה שלישית שיקבל את תפקידו בהכנעה ללא יותר מידי שאיפות אישיות. מסביבם הוא דאג לותיקים אשר יודעים את מקומם ואת עבודתם ואין להם שאיפות מעבר לזה ברמה האישית אשר נמצאים בשלבי הקריירה המתקדמים ברובם.

4 שנים הוא בילה במיאמי והביא 2 אליפויות. מכיוון שרוב הקבוצה הייתה בנויה מותיקים אז יכולתם דעכה, השובע הגיע, העומס הכריע וללברון לא הייתה סבלנות לבנייה מחדש ועל כן בחר לחזור לקליבלנד לגאולה שבזמן זה כבר התחילו להעסיקו מחשבות מורשת ביתר שאת. לקאבס היה אז את קיירי ארווינג, בחור מוכשר, אבל עוד לא כוכב שלברון ידע לזהות את כשרונו. כמו כן, הוא הפעיל את קשריו והנחית את קווין לאב ממיניסוטה כאשר בדיוק כמו במיאמי, הוא התחיל למלא את הצוות המשלים בותיקים ובשחקנים אשר יודעים את מקומם ואת עבודתם ואין להם שאיפות מעבר לזה ברמה האישית.

4 שנים הוא בילה בקאבס במהלכן הביא אליפות היסטורית. אחרי 3 שנים קיירי ארווינג ביקש טרייד והשאיר את לברון לראשונה מאז 2010 ללא הנוסחא של 2 האולסטארים לצידו. לברון די התקשה להתמודד עם זה בצד המקצועי וקבוצה שלו לראשונה מאז 2010 סיימה במקום הרביעי במזרח. בפלייאוף הוא שוב הראה שבמזרח אין לו תחרות כאשר פציעות של קיירי והיוורד גם סייעו לו לקבל בוסטון פצועה אשר אותה הדיח במו ידיו אחרי 7 משחקים קשים.

קיץ 2018 הגיע והמלך הרגיש שהלימון ביחידת הפרשים נסחט לחלוטין, סיים את שירותו ביחידה ולקח את הכשרון שלו להוליווד. היה זה צעד מתבקש שהשחקן המסוקר והמדובר ביותר יגיע לקבוצה המסוקרת והמדוברת ביותר על מנת לתת לקהל שואו מבחינת כל האספקטים או אם תרצו מיזוג תאגידים השווים מיליארדים. מי שכמובן קיבל את השליטה דה פקטו במיזוג היה תאגיד קלאץ' ספורטס.

גרעין השליטה דה פקטו.

כאשר תאגידים מתמזגים נוצרים הסכם רכישה ותקנון בו נקבעים התנאים, דבר שבלייקרס כנראה שכחו לעשות. לברון בא עם ציפיות מסויימות לגבי כיצד הוא ינהל את המערכת, מג'יק ופלינקה יבצעו את הוראותיו וכך הוא יקים את הקבוצה שהוא חפץ בעיקרה ויתחיל להילחם על עוד אליפויות בישורת האחרונה כדי להיזכר כגדול בדורו.

"רוב מה נעשה? רק שלא יפטר אותנו בקיץ".

צעד ראשון מתוכנן היה פיטורי עובדים קודמים והבאת עובדים מתאימים אך מכיוון שב-NBA אי אפשר לפטר ישר היה צריך לחכות עד ינואר-פברואר, 2019. את הבאת הותיקים לברון התחיל לבצע מיד עם כניסתו לתפקיד והחתים את רונדו, סטיבנסון, מגי וביזלי. עם תחילת העונה שראה שחסר לו גוף בהגנה הרים טלפון לחברו ג'יימס ג'ונס מנג'ר הסאנס והנחית את טייסון צ'נדלר, כלומר רוב הותיקים התקבלו לעבודה ואולי בנו בהמשך על צירופים נוספים בשוק הביי אאוט. כמובן שאיש לא הבטיח לעובדים הותיקים כלום וכולם הוחתמו לשנה אחת על מנת לשמור על גמישות מקסימלית לקיץ 2019 בו לא מעט כוכבים יהיו חופשיים.

השלב הבא היה הבאת 2 האולסטארים הנדרשים על מנת להוביל קדימה את הקבוצה. הוא החתים אחד מהם עם כניסתו לתפקיד אך הייתה בעיה קטנה, אותו אחד, אנתוני דיוויס, חתום בחוזה עד 2020 בקבוצה אחרת וצריך היה למצוא פתרון לשחררו משם. כמובן ש"המשחק" שוחק לאורך זמן ובשלב הראשוני דיוויס לא ביקש טרייד והמשיך לשחק כרגיל אבל שלח רמזים להנהלת הפליקנס דרך משחק ההגנה שלו והמאזן הקבוצתי שהגיע הזמן להעביר אותו. השקנאים לא כ"כ הבינו את הרמז ואחד מהם אפילו אמר שדיוויס לא יוטרד אפילו תמורת ביונסה.

במקביל הלייקרס שיחקו לא רע מבחינה מקצועית, השיגו נצחונות מרשימים לצד הפסדים מביכים ונעו במקומות 4-6 לאורך התקופה אולם אחת מתוכניות המלך, להיפטר מהמאמן, יושמה לאורך כל אותו הזמן ביחס של חוסר כבוד, הדלפת ספינים, אי מילוי הוראות, התעלמות משמו והענקת הכינוי המחייב למי שאינו חפץ בעיקרו "Coaching staff" כאשר מדברים על המאמן. מג'יק, המנג'ר על הנייר, ניסה לעזור לו וגם הוציא ספינים משלו על כך שלא מרוצים ממנו ושהיו קללות וטונים גבוהים בשיחה ביניהם בזמנו אבל מסתבר שבלייקרס יש בעלים בשם ג'ני באס שלא כ"כ התלהבה מפיטורי המאמן ופשוט לא נתנה למהלך לקרות עד היום.

אז מה עשה לברון? עבר למבצעי פאסיב אגרסיב מתקדמים יותר מבית היוצר שלו כאשר השיא הגיע עם הפציעה במשחק מול גולדן סטייט שנתנה לו סיבה למשוך אותה מעבר למה שהייתה בפועל על מנת להבהיר את הנקודה, אתם לא יכולים בלעדי וכדאי שתשלחו את המאמן הביתה כמה שיותר מהר. הוא כנראה שכח שהמשחקים האלו שעשה בעבר היו במזרח ושם העונש היה ירידה במיקום או שניים בדירוג אבל במערב הפרוע העונש יכול להיות שקיעה למצולות מחוץ לפלייאוף.

יש לזכור ששחקני הלייקרס שאמורים להיות "הגרעין" הינם צעירים ובעלי שאיפות, חלקם רוצים להיות אולסטארים, שחקנים מובילים, חוזים גדולים. הם לא נמצאים בשלב בו כל מהותם הוא לרצות את המלך ולהשלים אותו או את האולסטארים שעתידים להגיע, הם לא בשלב הזה בקריירה בו הם יודעים את מקומם כמו יתר הותיקים שהיו בקבוצות המלך בעבר.

לכן הייתה פה התנגשות בין רצונות, בעוד המלך חיפש שחקנים שיסתמו חורים בהגנה, ישימו גוף, ירדפו אחרי שחקנים ויעשו עבודה שחורה השחקנים הצעירים חיפשו להיות נוצצים באל איי, לרוץ מהר, לתת שואו ולספק נקודות במשחק מהיר. "עבודה שחורה" פחות הייתה בראש מעיינם באופן רציף.

זה עוד היה כלום לעומת מה שהתרחש לקראת סיום הטרייד דד ליין כאשר ימים לפני כן המלך לקח לעצמו קרדיט בצורה בוטה ומיוחצנת (סטייל מסיבת ה-8 אליפויות במיאמי) בו הוא מראה לכולם שדיוויס בכיס שלו באינספור ראיונות (כולל פגישה מיוחצנת לארוחה משותפת) והשפיל בצורה בוטה את הפליקנס עם דחיקה לפינה בצורה הכי אגרסיבית שניתן. הסתבר לנו שגם בקרב מיליארדרים יש לאגו חשיבות לא קטנה והפליקנס שנפגעו דאגו להשפיל חזרה את הלייקרס ולגרום להם לזחול על גחונם והשאירו אותם ללא דיוויס. לטעמי אם הכל היה נעשה בשקט הטרייד היה מתרחש די בקלות.

המלך שכבר ראה את AD במדים הצהובים נותר מאוכזב ולמעשה בפעם הראשונה בקריירה תוכניותיו לא יצאו לפועל, וולטון עדיין מאמן, הצעירים עדיין שם ואולסטארים אין, כל ההפיכה שתכנן כשלה והיה עליו לחשב מסלול מחדש עד לסיום העונה שלאחריה התוכנית תמשיך במלוא כוחה.

נראה שלברון עסוק יותר בניהול, יצירת משברים, דרמה ובחישות מאשר בכדורסל. כן את דפי הסטטיסטיקה הוא ממלא יפה מאד עם 26.8 נק', 8.7 ריב', 7.7 אס' ב-35.1 דק' לערב אבל איפה ההגנה המינימלית ביותר (לא שאנו מצפים ממנו בגיל 34 לשמור אבל מינימום קצת, לעשות כאילו)? המנהיגות שהוא כ"כ מתגאה בה? הוא למעשה ניתק את עצמו מהקבוצה כאילו יש אותו ויש את השאר שלא קשורים אליו ורק הם הבעיה.

"אני לא מכיר אותם". לברון והחברים.

הם ביצעו עוד שטות בדמות ויתור על זובאץ בצבע שנתן תפוקה נאה בכל דקה בה שיחק תמורת מייק מוסקאלה שלעניות דעתם היה אמור "לרווח" את המשחק עבור לברון אבל אנחנו יודעים שהוא לא "מרווח" כלום ונמצא בחסד בליגה הזאת.

אחד מהבודדים שנראה פורח התקפית למעט לברון הוא קוזמה שמעמיד 19.1 נק' לצד 5.7 ריב' ב-32.8 דק' לערב אך כמו לברון גם הקשר שלו למשחק ההגנה מקרי בהחלט. גם אינגראהם מנפק עונה לא רעה כולל שיפור מאז עבר לעמדת הרכז עם 17.5 נק' ו-5 ריב' ב-33.4 דק'.

היתר נראים פשוט רע מאד, נראים כאילו לא יודעים מה מצופה מהם, הותיקים לא מצליחים לייצב את ההגנה וגם בצד ההתקפי לא מהווים משהו לספר עליו לחבר'ה. קשה מאד להצליח עם קבוצה שלא מתאמצת בהגנה ושם זה התחום בו ניכרת השקעה של שחקנים מעבר לנדרש.

האם הוא חשב שאחרי שרצה להטריד את כולם ומרח להם את זה על הפרצוף יום יום ובשלטי חוצות הם "יתנו את התחת" עבורו בהגנה? יעבדו קשה בעבודה שחורה? אמנם עוד חזון למועד אבל זה נראה רע מאד למורשת שלו. לא להגיע לפלייאוף (במידה ויקרה) בשלב שאתה נחשב בין הטובים בעולם לא קרה לשום שחקן גדול בעבר.

לוח המשחקים של הלייקרס לא הולך ונהיה קל, הוא כולל 10 משחקי חוץ: פיניקס, בולס, טורונטו, דטרויט, ניקס, באקס, יוטה, נ"א, OKC, קליפרס. נניח שהם ינצחו במקרה הטוב 6 משחקים אם הבאקס עוד יתנו להם וינוחו לקראת סיום העונה. 12 משחקי בית: נ"א, באקס, קליפרס, דנבר, בוסטון, נטס, קינגס, וושינגטון, שארלוט, ווריירס, יוטה, פורטלנד, נניח שינצחו 7 משחקים במקרה הטוב. כל זה יביא אותם ל-42 נצחונות שאולי אולי יספיק לפלייאוף.

מה שבטוח שהם יצטרכו להתאמץ מאד עבור זה וכל משחק יהיה מלחמת עולם עבורם.

שאלה גדולה נוספת שנשאלת היא מה יקרה בקיץ? מה יקרה אם הלייקרס לא יצליחו לשים ידם על שום כוכב? הרי נניח הנחה פרועה שדוראנט, קליי וקאווי לא יגיעו. סיכויי AD להגיע לפני תום חוזהו בהתחשב ביחסי פליקנס לייקרס כרגע לא גבוהים. מי שנותרו למעשה בשוק הם קיירי, באטלר, האריס ו-ווקר כשחקנים חופשיים וברדלי ביל בטרייד. האם הם שחקנים שוברי שיוויון? או שמא לברון מכין לנו הפתעות גדולות יותר לקיץ? בכל מקרה הם יהיו הדבר הכי מעניין ומרענן בקיץ 2019 מכל הבחינות.

הנה מחשבות של אוהד לייקרס:

via GIPHY

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. בדיוק היה לי ויכוח עכשיו עם חבר הופס לשעבר בפייס.
    אני טענתי שעצם זה שלברון לא יגיע לפליאוף שמה כוכבית על כל הגמרים באזור הנחות.
    הוא טען שעונה 16 בליגה לא ראיה להישגי העונות האחרונות
    אני טענתי עקרונית נכון אבל אם אלו הסט של שנה 16 בליגה ובשנה ה 15 הוא היה בגמר זה כנראה מעיד על משהו
    הוא טען שאם יהיה עוד מישהו שיעשה 8 שנים ברצף בגמר המזרח שאני אדבר איתו
    אמרתי לו שלדעתי אם דוראנט בגיל הנכון ואחרי שלקח אליפויות היה מגיע לאזור נחות שכזה ישנה סבירות גבוהה שזה היה נגמר אותו דבר.
    ובכל מקרה לא צריך לספור גמרים בטח לא באזור נחות אלא לספור טבעות כשחקן מוביל
    (זה לא סותר את דעתי לכך שהוא עדיין הכי טוב לאחר עידן מייקל אך רחוק מההשוואות למייקל )

    1. אין לי פייסבוק.
      אז בבקשה, תמסור ד"ש לידידינו אוהד מכבי (חיפה),
      ומסר שקולו המתון (pun intended) חסר במחוזותינו.

    2. רחוק מהשוואות למייקל עדיין יכול להיות שווה חמישיית כל הזמנים ואצלי לברון הוא משני הפורוורדים הטובים בכל הזמנים לצד בירד.

  2. גם אם לברון היה במערב מתחילת הקריירה בקבוצה מערבית שטובה בלעדיו בדומה לבולס בעידן מייקל ללא מייקל, עדיין הוא היה לאליפויות ותארים אישיים כפי שהגיע עליהם. שלוש פעמים הוביל את קבוצותיו לניצחון על אלופת המערב והיה המצטיין בגמר. אם היה במערב בקבוצה שטובה בלעדיו (אךלא מועמדת לאליפות, ברור שהיה זוכה בכמה אליפויות, גם אם לא היה לו רצף זכיות בגמר האיזורי כפי שהשיג במזרח.
    (וכן זכייתו בארבעה תארי MVP של העונה הסדירה ו-12 בחירות לחמישיית העונה הראשונה שהן שיא ליגה מוכיח שהוא מהגדולים ביותר ללא קשר לאזור שבו משחק.

  3. אנו אנשי ה-ללל מחכים בקוצר רוח ,להעלמות היצור בריח פלולה מהליגה הטובה בעולם.
    לכבוד השמחה שהיצור הזה לא ישחק בפוסט סיזן, קנינו לו מתנה ,שקית נייר חומה ………. חומה לכבוד התזכורת שהוא מזכיר לנו קקי.נייר ,כדי שישים אותו על הראש הבולבוסי שלו ושלא נראה אותו עד תחילת עונת 20.

    1. לברון לטעמי אחרי מג'יק ובירד בגלל שהם היו מהרגע הראשון מנהיגים ווינרים מהמעלה הראשונה ולברון לא, וגם היו גאוני כדורסל יותר מלברון.
      יש לציין לגבי השוואה בין בירד ללברון שהפער הסטטיסטי הברור לטובת לברון הוא מרמה כי בירד נפצע הרבה יותר מלברון ופציעותיו פגעו בנתוניו.

  4. תודה על הסיכום.
    אין ספק שזו עונה מורכבת וקשה ללברון שעשה הרבה טעויות והעריך לא נכון הרבה מהאתגרים שעמדו בפני הקבוצה.
    רק חייב לציין שהיו שחקנים מובילים שנחשבו לטובים בעולם ולא לקחו את קבוצתם לפלייאוף – דוגמה שעולה מהראש היא קובי ברייאנט ב04-05.

  5. מסכים עם רוב מה שכתבת.הטעות הגדולה ביותר שלו שדפקה את כל העסק היה הקטע עם AD שהוא חשב שהוא יכול להשתין מהמהקפצה אבל התברר שלא.לברון בקטע הזה מזכיר לי את העקרב מהמשל של העקרב והצפרדע.הרי מהתחלה דובר על עונת מעבר,במקום לתת לעונה להיגמר ואז לנסות לעשדות טריידים בשקט ובלי רעש וצלצולים הוא היה חייב לעשות רעש ולהראות הנה אני מביא את AD ובכך לא רק שדפק את כולם אלא דפק את ההגעה של AD ללייקרס בכלל

    1. משרדך עדיין פנוי ומחכה לך.
      אני מנקה אבק מדי פעם ושואב את השטיח, ומעביר יד בחיבה על התמונות המשותפות 💔

  6. סקירה מצוינת שמעון.
    לראות את הסרטון הבא (קרדיט לסוסמעץ שהביא אותו) ולהשוות להצהרות הפוליטיקאי שלו ולליכלוך שהוא מפזר על חבריו בתקשורת:
    https://mobile.twitter.com/CurryDagger/status/1100271753190879232
    .
    הקבוצה ויתרה על לברון ונראית בדיוק כמו מיאמי בגמר 2014 וקליבלנד של שנה שעברה, שעברו את אותו תהליך.
    הול אוף שיימר של הר חירייה.

  7. סיכום מדויק של עלילות לברון בליגה, תודה רבה שמעון.
    .
    אין ספק, התחיל פרק חדש בקריירה של לברון, והתכנית הקודמת לא ממש מצליחה בינתיים. יתכן שמדובר בעיכוב ותו לא, אבל אין ספק שמג'יק פעל לאט מדי ופספס הזדמנויות שעלו, לכל הפחות, בעונה הנוכחית.

  8. שמעון תודה
    עונה בודדת לא תפגע במורשת של אף אחד
    על המגרש – לברון מס 1 בכל הזמנים
    מחוץ למגרש – אחד השנואים שיש אי פעם
    כמכלול ובגלל שהוא מעורר המון אנטיגונזים הוא לעולם לא יהיה מס 1 וידיח את מייקל
    ככל שהקריירה שלו תתקדם יהיו לו טיעונים ( נקודות ,אסיסטים ריבאונדים ועוד )

    1. תפגע גם תפגע.
      זה כתם ענק עליו כי זאת לא סתם עונה, זה המעבר לראשונה למערב כשהוא עדיין בשיאו וזה חושף אותו לחלוטין.
      גם מקצועית וגם חברתית.
      על המגרש אם הוא טופ 10 בכל הזמנים הוא מברך הגומל.
      שחקן ממוזל מעין כמוהו שמתוך 3 האליפויות שלו 2 זה פוקסים יותר גדולים מדובי גל.
      וזה למרות שהיקום נחלץ לעזרתו בכל דרך לאורך כל הקריירה – תקשורת, שופטים, מזפח, אולסטארים להישען עליהם.

      1. הוא חכם
        הוא מגמד את כל מי שסביבו
        ברמה האישית הוא ממשיך לנפץ שיאים אישיים
        כשחקן הוא תופעה של פעם בחיים אם היה לו אופי ווינרי הוא היה במקום אחר
        קובי היה חרא לחברים שלו לקבוצה באימונים ולא לכלך עליהם בכל הזדמנות
        עם כל התיעוב אליו (והיה הרבה) אי אפשר להתעלם מהיכולת שלו
        8 גמרים רצופים בכל קונפרנס הם הישג פנומנלי בעיקר בעונה שעברה
        תראה איך קליבלנד נראית בלעדיו ….

        1. השיאים והמספרים לא מעניינים כלום.
          זה עידן שהמספרים בו כבר לא רלוונטיים ולא מעידים על דבר.
          סתם קוריוזים ומשהו להתעסק איתו לחובבי המספרים.
          יכולת סבבה, אבל היו לא מעט טובים ממנו עם יכולת נטו טובה יותר אבל בלי ההייפ התקשורתי וההאדרה העצמית.
          קליבלנד נראית ככה גם כי היא רוצה להיראות ככה.
          ברמת האופי זה ביוב שלא היה כדוגמתו. בחשן בלתי נלאה, תירוצן ומאשים אחרים בעל אישיות נרקיסיסטית הגדולה אולי בעולם הספורט. האדרה עצמית שלא ראיתי כמוה מימי.
          האדרה עצמית עושה ההיפך מהאדרה של אחרים. היא מורידה אותו בסולם.

        2. ולא דיברנו בכלל על ההגנה והמאמץ (חוסר המאמץ) המביש כבר שנים, כולל בפלייאוף.
          ועל היחס למאמנים.

  9. תודה שמעון
    אני גורס שלברון ביי-פאר השחקן הכי מוכשר שדרך על הפרקט **לא בציניות לפחות משנות ה80** ולא אכפת לי שלא ראיתי בלייב את כל מי שאומרים שגדול ממנו. אבל זה פשוט לא מספיק בשביל להיות "הכי גדול"
    קצת מוזר להגיד את זה כי יש לו 3 טבעות אבל אם הוא היה יודע למקסם את באמת את הכישרון שלו ולא רק לקחת אותו למיאמי היינו רואים עריצות מהי – אולי 7-8 טבעות.
    הוא פשוט לא עושה את מי שסביבו טוב יותר; הוא כאילו לא מסוגל להסתגל לסגנונות שונים, וכאילו יש בו מן נוקשות שהקבוצות שבהם הוא משחק ישחקו רק לפי מה שטוב לו. ההצלחה של קיירי עכשיו בבוסטון, היא לדעתי הסימפטום מאחורי התופעה הזו.
    אם הלייקרס לא מגיעים השנה הזו לפלייאוף זה בהחלט כתם כבד על הפסל שלו, לא סתם חרא של ציפור יותר כמו ריסוס של ספריי כל כך הרבה כישרון יש שם שנראה שאשכרה עומד ללכת לפח רק בגלל הנוקשות במשחק שלו.
    איזה בזבוז.

      1. שימון
        הבעייה של רונאלדינו היתה ששחקני הקבוצות היריבות שנאו אותו וקיסחו לו את הצורה בכל משחק.
        במצב כזה שבו אתה חוזר לכמה משחקים ואז מושבת לתקופה ארוכה אין אפשרות להפוף ל GOAT.
        ממסי ורונאלדו (דושבגלדו) נהנים משמירה מיוחדת של השופטים ובצדק. חבל שלא היתה שמירה כזו גם בתקופת רונאלדינו בברסה.

  10. אתם יודעים למה לברון הולך לבכות לתקשורת כל הזמן לאחרונה?
    כי אין לו מקום אחר לעשות זאת.
    השחקנים לא שמים עליו קצוץ והוא מנודה מהם (בצדק מוחלט) ולכן כל מה שנשאר לו לעשות זה ללכת לבכות למורה וללכלך.

  11. אחלה פוסט. העונה הזאת היא נקודת שפל בקריירה שלו . הבעיה המרכזית שיש תחושה שהמשחקים המניפולציות וכ' עלו ליותר מידי אנשים על העצבים. יותר מידי אנשים בליגה כבר נפגעו מהם ולא מוכנים יותר לסלוח או לשמש סטטיסטים בהצגה הזאת.
    לברון שחקן מצוין אחד הגדולים בדורו (בסדר: "הגדול בדורו" … אין לי כח לויכוחים מפגרים) אבל מייקל הוא לא היה איננו ולא יהיה. לא עניין של הייטר או לא – זו פשוט עובדה .
    יחד עם זאת את מה שיש לו אי אפשר לקחת. אני מעריך אותו חוץ מיכולת הכדורסל המעולה שלו על הרצון הבלתי פוסק שלו להתחרות ברמות הגבוהות ביותר. הוא לא נהיה שבע הוא נלחם עד הסוף. מזמן היה כבר יכול ללכת לקומפורט זון שלו עם כל המליונים והתהילה שצבר אבל הוא עדין מחפש להתחרות . על זה גם השונאים הגדולים ביותר אמורים להעריך אותו. הוא מעולם לא היה שותף לדברים בזויים דוגמת הפרוסס של פילי. הוא תמיד התחרה והפך את הליגה למעניינת יותר. נראה לי שגם אלה שהכי שונאים אותו עוד יגלו שהם מתגעגעים אליו אחרי שילך. את מי הם ישנאו … את הארדן? יש גבול.

    1. הוא הכי הלך לקומפורט זון.
      אם היה רוצה להמשיך להתחרות ברמה הגבוהה ביותר היה הולך לפילי, יוסטון, ספרס למשל (חס וחלילה).
      לא היה שותף לדברים בזויים?! בבקשה תגיד לי שאתה מעושן היטב, אחרת אין לי הסבר ליציאה הזאת שלך.
      אני משונאיו הגדולים ואני מת שיעוף לי כבר מהעיניים כדי שיהיה אפשר להתעסק בכדורסל ולא בדרמות המגעילות שהוא מייצר סביבו ובבחישות הדוחות של הקלאץ' שלו.

  12. אני חושב שבאמת ברמה האנושית, עם כל ההתנהלות עם AD ומול שאר השחקנים, הוא חירב לעצמו את העונה הזאת, ואולי בגלל זה את ההמשך. הוא היה במצב ממש טוב לפני הפציעה והטמפרינג עם AD, כל אחד היה מברך אותו על עונה של להגיע לפלייאוף המערב עם החבורה הצעירה ועם הזקנים שמשלימים, ואם היו גומרים מקום 7 (וזה היה לגמרי אפשרי) הם היו מסוגלים לעבור סיבוב מול דנבר (הניסיון של לברון היה מכריע – אגב הם לא היו עוברים אף קבוצה אחרת להבנתי – לא OKC, לא יוסטון ואפילו לא בלייזרס). כל מה שהוא צריל לעשות זה להמשיך בכיוון שעבד לא רע עד שנפצע. זה הכל. והוא ממש דפק את זה בעצמו לגמרי.

  13. הלייקרס היו הקבוצה מס' 21 בליגה, סיכויי הפלייאוף שלהם היו על הקצה ממילא, ולא השתנו (חוץ מהדרמות).
    לברון קיבל החלטה עסקית נטו, בטח לא למקסם סיכויים לאליפות. אחרת היה הולך לקבוצה מס' 1, 2, 3, 4, 5 וכו'.
    בהקשר הזה, למחוק סופית את "אם לברון היה במערב":"
    אם לברון היה במערב, היה לוקח 8 אליפויות רצוף עם פופ, טימי, מאנו, פארקר, קוואי והחברה. למשל.
    סביר באותה מידה.
    או עם אוקלהומה של ראס-דוראנט. או עם הלייקרס של קובי. ואולי הילדים האלה הנחמדים מהמפרץ, אולי היה מגיע אליהם דווקא.
    תשובה בנוסח, "אבל ברור שהוא לא היה מגיע לספרס", מטופשת באותה מידה.
    ועוד נ.ב:
    האיש ניצח *בסדרות הגמר אל אלופת המערב* –
    שלוש מהקבוצות הגדולות בעת החדשה:
    אוקלהומה הגדולה של דוראנט-ווסטברוק-הארדן
    הספרז המושלמת והכדורסל היפה
    גולדן סטייט 73-9
    נקודה.

  14. תודה רבה, שמעון !
    לגבי האופי של לברון, ומעשיו מחוץ למגרש, בואו לא נשכח את התרומות והקמת בית ספר באקרון, אוהיו.
    דווקא מבחינת הנאמנות לחבריו ואישתו הוא הרבה יותר מרשים ממייקל שהתנהלותו מחוץ למגרש ידועה.
    לכן, לדעתי הוא בעל אישיות הרבה יותר מרשימה ממייקל.

  15. ללברון חסר קילר אינסטינקט כמו שהיה לקובי ומייקל ויש היום לווסטברוק לדעתי.
    הוא ייזכר כמו צ'מברליין כזה…. תופעת טבע אבל לא מספיק טבעות
    🙂

  16. דווקא באופי מחוץ למגרש (ואני מתעלם משמועות כמו AD) הוא שחקן שהייתי מעדיף לפגוש מאשר נניח את קובי או מייקל, פשוט נראה איש הרבה יותר נחמד ולטעמי כל ההתעסקות שלו בפוליטיקה עומדת מאוד לזכותו.
    הבעיה שהאופי היחסית נח עומד מאוד בעוכריו במשחק, אני רואה דברים שקוזמה או שאר הילדים עושים, וואו אם זה היה קורה עם קובי, הם לא היו רואים מגרש. בנוסף חסר לי את הטירוף לנצח בכל מחיר, הוא יותר מידי זמן משחק בקומפורט זון שלו וחי על הנתונים הפיזיים העל אנושיים שלו ובמקום לדרוס את כולם כל משחק ל60-70 נקודות, הוא תקוע על ה25, זה מעולה לכל אולסטאר אבל לא לטוען לגדול בכל הזמנים.
    נקודה נוספת, אין שום סיכוי שביקום שקובי או מייקל היו מפסידים גם לניו אורלינס וגם לפאקין ממפיס עם כזה צוות מסייע, בהנחה והלייקרס לא יגיעו לפלייאוף השנה (ותכלס לא מגיע להם), זה באמת יהווה כתם על הקריירה, לא שלי אישית זה משנה, אני תמיד טענתי שקובי ומייקל היו טובים ממנו.

  17. פוסט מעולה שמעון. סחטיין על הבעלים של הלייקרס שעומדת על רגליה האחוריות ולא נכנעת ללחצים והגחמות שלו ושל עושה דברו, מג'יק.

    גם אני חושב שהעונה הזו (לראשונה במערב), תטיל צל כבד מאוד על ה- 8 גמרים במידה ולא יגיעו לפליאוף.

    לא נשכח ולא נסלח, דיוויד בלאט.

  18. איזו תאוריית קונספירציה על כבלי תרנגולת.

    התאוריה – לברון התגיד שולט בליגה. שולט בהנהלה ושולט בשאר השחקנים. יכול להביא כל קבוצה עד לפחות לגמר הקונפרנס. ולהכתיב לקבוצתו את מי להחתים ואיזה צוות הוא רוצה ליידו. ודשא לא צומח ליידו.

    במציאות – לברון עבר ללוס אנג'לס כמו שרצה לעשות מאז שעזב את מיאמי, אחרי שהוא הסיר את הגירוד הקטן שהיה לו בדבר אליפות לקליבלנד.
    לא הוחתם שום כוכב גדול בנוסף עליו. קוזמה ואינגסטרם עושים ליידו עונת פריצה (ושלא ליידו הם מחאבנים קוביות קטנות), המאמן והצוות הקודם כולם נשארו וממשיכים בעבודתם.
    והפציעה הטורדנית אכן מפאיע לו לחזור לכושרו המפלצתי כממקודם. ועדיין את ה $2 שלי אני שם על לייקרס בפלייאוף לפני קבוצות כמו ס"א או סקרמנטו.

    אנא שמאו את הלינק לטור הזה ונראה אופה לברון יהיה אחרי הפסחא…

  19. יופי של פוסט שמעון. לברון עשה את טעות חייו שבא למערב. אם יש משהו שנוכל צריך להזהר ממנו זה להאמין לשקרים של עצמו. קצת כמו "קוסם" שיטעה לחשוב שבמקום טריקים באמת יש לו כוחות קסם וינסה לחתוך אדם לשניים ואחרי זה לחבר אותו בחזרה.
    לברון האמין לשקרים של עצמו שהוא באמת כזה ענק וגדול ו"מורשת" וכל השטויות האלה ושכח שהוא עבד על כולם עם שנים במזפח, אז הוא חתך את עצמו לשניים עם המעבר למערב ולצערו גילה שאין לו באמת כוחות קסם כך שלא יכול לחבר את עצמו בחזרה. הבלוף התגלה.

    1. לברון ג'יימס הוא נייר לקמוס לזיהוי הייטרים טיפשים.
      "שאדו" הוא אחד כזה, ומהכי אובססיבים.
      הוא סולק מדה-באזר, ומגיע להופס, רק, ואך ורק, כדי להעיר משהו מסריח על לברון ג'יימס.
      עניין חולני. מריח מקילומטרים טקסט שקשור ללברון – ומגיע במיוחד כדי להסריח.
      אני! שאדו! טוקבקיסט מאיזה חור במזרח התיכון – כפר-יונה, או מודיעין במקרה הטוב – כותב הערות נורא קיצוניות נגד לברוןןןןן ג'יימסססססס!!
      אני מלך העולם!!!!!!!!!!! תראו מה אני כותב עליו!!!!!!!!!! אמא אני יודע לעשות קקי לבד בלי ידיים!!!!!!!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט