הלילות הקסומים של מאי ויוני

חלק שני- מאני טיים

עד הגמר האזורי הרגשתי שאני על הגל, ורציתי למשוך אותו  עוד ועוד, להתנפץ רק ברגע המתאים. למרות שמדי פעם הייתי יוצא מהשבלונות או מתבלבל בחישובי החיתוכים בנגריה, רחמים היה סלחן, הוכחתי את עצמי בחודשים שלפני, כך שמשום מה הוא חשב שבשורה התחתונה אפשר לסמוך עליי.
בדירה הפוטנציאל לפיצוץ היה יותר גבוה אך זכיתי להקלות בחסות אוניברסיטת תל אביב.

רותם הייתה בתקופת מבחנים, ובזמן שהיא לא חרשה היא עבדה במסעדה ההיא על נורדאו כדי להביא את החצי שלה בשגרת החיים היקרה שהיא הפילה עליי. הינו נפגשים לכמה דקות פה, כמה דקות שם, לכוס קפה, פאף או קוויקי. יחסיים  אידאלים לתקופת הפליאוף, בריאים, כל עוד הראש שלה היה עסוק באלף עניינים אחרים, היא לא ראתה אותי  ממטר, וככה היה פחות סיכוי  שהיא תבין שאני משוגע  ותזרוק אותי. והחיים זרמו לי. הייתי בטוח שלאה צדקה, קצת מודעות ,הטריק החדש עם מעגלי השינה, קצת חשיבה קדימה וכל העניין האבוד מראש הזה, פתאום נראה לי פשוט, זה לא סיפור  כזה גדול לתפקד. לשחק אותה נורמאלי. ואיפה היתי כל הזמן הזה? אילו רק היא הייתה   צצה לי בחיים כמה שנים קודם, אולי היה לי בגרות, מקצוע, עתיד מזורגג.

ואז ביום שני  לפנות בוקר אחד, הגיע המשחק החמישי של גמר המערב. ומשום מקום  כריס, הזקן והחברים שלהם באדום הפגינו אופי וניצחו  במבצר שלנו. 3- 2  לטובת  הרעים והסדרה חוזרת אליהם הביתה, ליוסטון. ניצחון ביתי אחד שלהם וכל חלום האליפות הולך לפח. עישנתי סיגריה במרפסת מנסה לעקל  את הסכנה הקיומית הזאת, כשרותם התעוררה, יצאה עם שתי כוסות קפה והנחיתה את המכה הגדולה באמת.

"היום המבחן האחרון לשבוע " היא אמרה "והחלטתי שאני לוקחת חופש עד חמישי. לא עובדת , לא פותחת ספר אחד, אתה לא מאמין לי? חכה תראה. יהיה לנו זמן איכות סוף סוף, ואני אקום  איתך בלילות, נכין משהו טעים ונראה  ביחד את המשחקים שלך".

"מה שני לילות ברצף?" לא הצלחתי לבלום את עצמי.

"כן מותק, יהיה לנו כיף. אבל אם אתה לא רוצה אז לא חובה, פשוט  אלך לישון  לבד עוד לילה, אני כבר רגילה "
הייתי מבועת.

למחרת בתום העבודה תפסתי קו חמש לרוטשילד פינת  שינקין ומיהרתי למקלט. נאחזתי  בתקווה היחידה שיכולתי  להיאחז בה, המנטורית שלי, שאולי תשלוף לי מהכובע פתרון לזוגיות על סף תהום.

הרכב הצעקני שלה כבר חנה שם, גם הקורלה של רונצ'ו, הווספה לא. לואיס כבר נעדר ארבע פגישות ברצף, הוא נאבד לנו, בפעם האחרונה שהגיע הוא נראה כמו ביזנסמן שרודף אחרי הזנב של עצמו, או ג'אנקי  מזופת, יו ניים אייט.

רונצו עדין הגיעה אבל נראה זוועה, משקולות מתחת לעיניים, ואם במקרה הייתה צומחת לו שערה אחת על הראש היא ישר היתה נצבעת בלבן.
"מה אני עושה? מה אני עושה?  זה לא בסדר מצידי בכלל ,עוד רגע עוד פעם מפטרים אותי, ועוד חודשיים נולד לי ילד זה לא אחראי, לא מוסרי" הוא בלבל את הביצים על השטויות שלו, ואני חיכתי בקוצר רוח שהוא כבר יסיים להתבכיין ואני אוכל לעלות את הבעיה הגדולה.

-"לרותם יש חופש כל השבוע" שפכתי " איך אני אמור לשרוד את זה?  היא רוצה להישאר איתי ללילות, והיא תשאל כל מיני שאלות מטומטמות, ותשבור  את כל הקסם".
-"פשוט תדבר איתה, תסביר לה אני בטוח שהיא תבין"  אמר רונצ'ו .
-" מה אתה מפגר?" עניתי "אתה בזוגיות כבר חמש שנים וזה מה שיש לך להגיד".
-"כן, בקשר הכול  זה ענין של כנות, ואם אתם  מספיק אמיתיים אחד עם השני אפשר להתגבר על כל דבר ביחד ,תסבירי  לו לאה?" הוא שחרר  לאוויר, ושנינו תלינו  בה מבט שואל.
-" זה לא יעבוד" היא פסקה " היתה לי בעיה דומה עם בעלי המנוח. ברגע שהוא יצא לפנסיה, הוא החליט שלא יאה שאשתו תקום בלילות לבדה ותצפה באירועי ספורט בלי שבעלה יסביר לה מה קורה שם באמת. הוא היה בלתי נסבל, הוא לא הבין כלום. פעם אחת שהקאבס הריצו מתפרצת הוא צעק על   השופט בגלל שהוא לא שרק לנבדל, הנהנתי כמה לילות ונתתי לו להרגיש גבר. עד שהתחלתי לפורר לו כדורי שינה לתוך האוכל והבעיה נפתרה, אתה רוצה שאני יביא לך כמה?" היא שאלה אותי.
-"זה נשמע לי קצת מוגזם",  אמרתי ,בכל זאת היה גדול עליי להכין ארוחות ערב בימים לחוצים כמו אלה.
-"כן.. כן..  אולי זה נכון " היא אמרה בקול קצת חנוק ואז קמה ופלטה " אני חיבת ללכת לעשות פיפי" ויצאה מהמקלט.
-"מסכנה" אמר רונצ'ו "עוד שבועיים  ימלאו שנתיים למוות של מנחם, הוא נפטר בלילה שקירי  ולברון ניצחו את הווריוס שלך" ואז הוסיף "לפחות הוא לא סבל, אם כבר למות אז כמוהו, לעצום עיניים במיטה  ולא לקום יותר".

לאה לא חזרה מהפיפי, ואיזה קונספירציה אפלה התחילה להיווצר לי בראש, אבל העפתי אותה הצידה, לא היה לי זמן להתעסק בשטויות כאלה, הרי  בבית חיכה לי הנורא מכול.

הירוקים של לואיס פגשו את לברון, משחק 6 בגארדן. וקינג ג'ימס שיחק אותה אלוהים במאני טיים, וכפה משחק 7. גם אני התמודדתי כמו גדול. ברבע הראשון רותם  הכינה פנקייקים  אז היא בקושי הפריעה. הרבע השני היה קשוח. היא התחילה לחקור אותי, ממתי אני רואה נבא? ומי השחקנים שאני אוהב? ולמה? ולמה כולם שחורים? ולמה התסרוקות שלהם מוזרות כל כך? ככה שאיך שהבאזר של המחצית  צפצף, הכרזתי שאני הולך לam pm,להביא סיגריות. נשאר לי טבק, אבל נאחזתי בתקווה נואשת שאולי אפשר לקנות שם כדורי שינה.  לא היה, אז קניתי סניקרס והתיישבתי מחוץ לבניין עושה מדיטציה, מנסה לגייס כל טיפת סבלנות שלא היתה בי.

כשנכנסתי חזרה רותם היתה מדהימה, היא נרדמה על הספה, אז כיסיתי אותה וסגרתי את האור שחס וחלילה היא לא תתעורר לי.  לקחתי את הלפטופ ואת המאפרה ופתחתי קנטה במיטה.

למחרת חשבתי  לתומי שהגרוע  מכול כבר חלף, שהיא הבינה שעדיף  לה ללכת לישון, ובאמת נרדמנו במיטה, כשאני מגדיל ראש וישן עם הפלאפון עליי, עם שעון מעורר על רטט.

אבל כמה דקות  אחרי שהתגנבתי לסלון, היא הופיעה אחרי " למה לא הערת אותי?" היא שאלה עדין חולמנית ואז הוסיפה  " עוד פעם פנקייקים? אולי בלינצ'סים?"

המחצית הראשונה  הייתה אסון מתגלגל, יוסטון יצאו  כמו מלוע של תותח במטרה לגמור את הסדרה הזאת, לגדוע את חלום האליפות שלי, וקבוצת הסופר סטארים נראתה כמו חבורת ילדים מבולבלים בקט סל ב. רותם לא הקלה על העניין, היא זיינה לי ת'שכל וכבר סטתה מענייני הנבא, לזיכרונות מהילדות שלה, הרצונות החבויים  כביכול שבה וכל הקושי בלהגשים אותם, היא קדחה  לי בראש ויוסטון פירקו לי ת'לב. הייתי חסר מנוחה, התחלתי לגלגל כמו משוגע, תרפיה בעיסוק, 72  סיגריות, לא בתולות ולא גן עדן, היו מונחת על  השולחן כשהפסקת המחצית  נגמרה, ורותם עדין דיברה. רציתי להתפוצץ. אבל אז סטף התחיל לרקד ונסחפתי איתו, בזמן שרותם  קשקשה משהו על פרנויות, פסטיבלים,  וגרמניה. היא אמרה לי "היי אתה מקשיב לי בכלל?"

"ברור שלא" נפלט לי "תראי מה הולך על הפרקט".

היא שתקה.

חיפשתי את הטון הכי דיפלומטי שלי ואמרתי "אולי  כדאי שתלכי לישון, במילא זה לא מעניין אותך לא?".

והיא הלכה לחדר.

אשכרה החבר הקירח שלי צדק, הכול ענין של תקשורת, ובאמת האמנתי בזה למשך חמש דקות עד    שהיא חזרה ואמרה שאנחנו צריכים לדבר.
"אתה מתנהג אליי חרא" הטיחה בי בזמן שkd  תפר ג'אמפ שוט קשה, וההפרש קוצץ ל8 בלבד.

"כל מה שמעניין אותך זה הנבא המטופש שלך, אתה לא רואה אותי ממטר"  היא טרקה את מסך הלפטופ וקטעה את כל המומנטום.
לא הייתה  ברירה, אלא לטוס  משם לפאב ההוא של האקסית של שלומי שבן.

(מחר, שבת, החלק ה-3 והאחרון)