היום הפעלתי את המזגן ברכב על קירור ומבחינתי זה הסיפור המרכזי. באמת שהחודש האחרון היה קר ברמות. מה זה קר ברמות אתם שואלים? אז השיא היה מינוס 19 וסופת שלגים שחלפה על פנינו הורידה בערך חצי מטר שלג בלילה. עכשיו אל תבינו אותי לא נכון, זה נחמד בגדול. מדליקים את האח, צולים מרשמלו ואופים תפוחי אדמה, משחקים משחקי קופסה ביחד ורואים סרטים. נחמד. הבעיה היא שזה לא נגמר וגם מסתבר ששמש זה אחד מהדברים האלה שאתה לא באמת מעריך עד שאתה מאבד אותם.

מה שהולך כאן בראש ובראשונה זה הפקה מטורפת וזה מדהים איך שזה מתקתק. שחקנים, בני משפחותיהם, צוותי אימון, פועלים, סדרנים, מאבטחים, שוטרים, אוהדים, צבא של עיתונאים, שדרנים, צלמים, מקליטים, תאורנים, קייטרינג, הסעות, אירועים שמתרחשים בו זמנית במקומות שונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט. וכולם מחייכים אליך ומסבירים בנימוס לאן ללכת למרות שכמעט לא צריך לשאול כי יש שילוט מפורט בכל מקום וכל יום יוצאים איזה שמונה מיילים עם כל הפרטים של כל האירועים. כל עיתונאי מקבל תג עם תמונה וברקוד שכשהוא נסרק בכניסה מופיעה התמונה על צג המחשב של הסדרן ובנוסף, מקבלים כרטיס מגנטי שמוטען ב-20$ ביום לקנות אגוזי ובסוף כל יום עוד מזמינים את כל העיתונאים להשתכר באיזה סוויטה במלון (אה, מחר הכתבה תעלה באיחור, היום פסחתי על המסיבה כי הבטחתי למנחם שאעלה את הפוסט אחרי המשחק). לא ציפיתי לפחות מה-NBA אבל התקתוק של האירוע הזה בכל זאת מאוד מרשים.

הבוקר נפתח עם יום מדיה. בתוך אולם כדורסל מחוץ לעיר הקימו עשרה או קצת יותר תאים ובכל אחד מתיישב שחקן וניתן לראיין אותו (או לנסות לראיין אותו). את כל אחד מהשחקנים הליגה מצלמת ומעבירה את הפיד בלייב. שני סבבים של חצי שעה כל אחד. סבב ראשון, נבחרת העולם. סבב שני, נבחרת ארה"ב. כמובן שחלק מהשחקנים חנוקים מתקשורת וחלק עריריים. בסבב הראשון שמו את לוקה בקצה אחד ובקצה השני את סימונס כך שהעומס יתחלק. תפסתי מקום טוב אצל לוקה שהגיע קצת באיחור ולפני ששמתי לב חלף הזמן ותם הסבב הראשון. ילד מקסים שנראה לי עף על החיים והחיים עפים עליו.

שימו לב למיקרופון עם הלוגו המוכר בתחילת הסרטון:

נכנסו האמריקאים והופ אני אצל העכביש מיטשל, גם חמד של בחור. לא רציתי להיתקע אך שוב קרה אותו המקרה. לקח למחר – מעבר מהיר בין ראיונות.

אחרי שתמו הראיונות ביקשו מכולם לרדת מהמגרש ואחת שתיים, העיפו משם הכל, הרימו את הכיסוי של הרצפה והנה יש לנו פארקט.

קודם התאמנו נבחרת העולם ואח"כ ארה"ב. באימון הראשון לוקה ואייטון בלטו מעל כולם באישיות הכובשת שלהם והמנהיגות שלהם. קשה להסביר את זה אבל קל מאוד לראות את זה. האחרים רוצים להיות בסביבתם והם כל כך בטוחים בעצמם. אבל נראה לי שמה שכולם חיכו לו זה לראות את סימונס משליך מהשלוש. בתחילת האימון הוא החטיא איזה חמש עשרה זריקות רצופות מהמיד ריינג' אבל בסופו, כשהתחלקו לחמישיות ועשו תחרות קבוצתית של זריקות מהשלוש הוא דווקא קלע לא רע. לבן אדם יש זריקה הזויה, תנועה לא חלקה. הוא קודם מישר את המרפק ורק אחר כך את פרק כף היד. סגרו את האימון בזריקות מהחצי, רק לוקה קלע.

אייטון מפגיז מהשלוש:

הלכו הזרים והגיע השוק, איזה הבדל, רעש, אי סדר, בלגנים, צחוקים, דאנקים. טייטום מנהיג שקט עם נוכחות חזקה, מיצ'ל מקבל הרבה כבוד, טריי מנסה להטביע ולא מצליח וקוזמה הוא קוזמה. שזורקים מבחוץ טריי מתבלט מעל כולם ושעושים מתיחות אז מיטשל מחפף, לא מבין למה לא מתחילים כבר.

לאחר האימון נשארתי לקשקש קצת עם עיתונאים אמיתיים ולבסוף שמתי פעמי לעבר הדאון טאון עם עצירה בדרייב אין להמבורגר וטבעות בצל כמו בסרטים כי הייתי חייב.

נדלג לאולם המשחק. חיפשתי את ג'ורדן בכל מקום אבל ללא הועיל. שאלתי סדרנית אחת איפה הוא והיא ענתה שהיא לא יודעת מי הוא והיא רק יודעת איפה זה מכה, אמרתי לה שזה גם אני יודע והסתלקתי. כמות הצלמים והכתבים שעמדו מסביב לפארקט איימו לכלותו. כולם מתחממים ומידי פעם שחקן נחטף לראיון.

שעה וחצי לפני הישמע הגונג ביקשו מכל המדיה להתפנות ופילסתי את מקומי ליציע הציפורים, שורה שישית מתוך עשר.

מדהים ככל שזה נשמע במהלך ההמנון כל הצד המערבי התחתון של האולם כמעט ריק מאדם. במהלך המשחק התפוסה תגיע ל-80% בערך.

נבחרת העולם עולה לקול שריקות בוז, פרט לסימונס שמשום מה מקבל טיפול הפוך ונכנס כאילו הוא מינימום גלן רייס. נוביצקי מוצג כחבר בצוות האימון ומקבל גם הוא תשואות רמות.

נבחרת ארה"ב עולה לקול תשואות כולם פרט לקוזמה שמקבל מקלחת קרה של שריקות בוז צורמות.

על המחצית הראשונה אדלג כי היא היתה כל כך משעממת ששקלתי ללכת לישון בחדר המדיה.

למזלי בחצי השני וביתר שאט ברבע הרביעי יצר התחרות גבר וזה לפרקים דמה למשחק כדורסל. היו כמה מהלכים שומטי לסת כמו אלי של טריי לקולינס שהספיק גם לעשות 360 לפני שהטביע, פוט בק דאנק של אייטון פלוס סיבוב לאחור מזריקה של ג'די וטריי יאנג מכדרר במתפרצת בין הרגלים ואז מוסר בין הרגליים ומבלבל את כולם חוץ מעצמו. לקינוח באגלי הטביע לאחר סיבוב 360 באוויר.

קוזמה שהיה הקלע המוביל עם 35 לקח את ה-MVP לקול שריקות בוז. טייטום סיים עם 30 ויאנג עם 25. למפסידים, סימונס קלע 28 ומרקנן 21.