משחק הראווה המסורתי של האן.בי.איי, 67 במספר, יערך הערב בין הקבוצות שבחרו יאניס אנדטקומפו ממילווקי באקס ולברון ג'יימס מלוס אנג'לס לייקרס. זה לא הולך להיות פריוויו רגיל כי זה לא משחק רגיל עם השלכות להמשך העונה, אבל שווה לכם לקרוא בכל זאת כדי לדעת את הדברים החשובים לקראת המשחק הזה שמסכם לנו סוף שבוע נהדר.

נתחיל מהסגלים:

טים לברון:

מאמן: מייק מלון, דנבר נאגטס (פעם ראשונה).

טים יאניס:

מאמן: מייק בודנהולצר, מילווקי באקס (פעם שנייה, אימן את המזרח והפסיד ב-2015).

* מחליף את ויקטור אולדיפו הפצוע מאינדיאנה.

עכשיו בואו נתייחס לדברים החשובים במשחק:

הדבר הראשון זה הייליטס. היו כאלה בתחרות ההטבעות (והסקילז), אבל יהיו גם הערב. ההגנה במשחקים השתפרה מאז ששינו את הבחירה לקבוצות של קפטנים ולא לקונפרנסים – התוצאה במשחק האחרון הייתה הנמוכה ביותר מאז 2013. קלעו רק 293 נקודות. זה אומר הרבה על המשחק שיהיה: הרבה דאנקים, הרבה שואו ולא מעט מהלכים בלי חשיבות שיהיה כיף לראות מחר בבוקר, או אם אתם קמים למשחק. תראו איך זה הלך בשנה שעברה, בה המשחק היה צמוד באופן מפתיע – לא היה משחק כזה צמוד מאז 2010. זה היה שינוי מרענן לפורמט ומעניין לראות אם היה מדובר במשהו חד-פעמי, או שהרעיון הזה הפיח חיים באול-סטאר אשר הפך לסתם הסחת דעת בקרב חלק ניכר מאוהדי הליגה.

עכשיו בואו נדבר על שיאים מיותרים. רצף הטריפל-דאבל של ווסטברוק ורצף 30 הנקודות של ג'יימס הארדן לא נספרים כאן, ככה שגם אם הם לא יגיעו זה לא ישנה כלום, אבל יש לא מעט שיאי אול-סטאר. למשל, לברון הצטרף לקארים (19 הופעות), קובי (18), קווין גארנט וטים דאנקן בתור היחיד עם 15 הופעות אול-סטאר לפחות. אם הוא יזכה באמ.וי.פי הוא ישתווה לקובי ולבוב פטיט בכמות הזכיות הגדולה ביותר.

דירק נוביצקי לו 13 הופעות יהיה האול-סטאר השני המבוגר ביותר בהיסטוריה אחרי קארים עבדול ג'באר שנכנס לאול-סטאר של 1989 בגיל 42. אם נוביצקי בין ה-40 או דווין וויד בן ה-37 יזכו בשחקן המצטיין הם יהפכו לשחקן המצטיין המבוגר ביותר. המחזיק הנוכחי בתואר זה שאקיל אוניל שזכה ב-2009 בגיל 36 לצידו של קובי בראיינט.

מבחינת השיאים למשחק בודד, שיא הנקודות בהחלט סביר – 52 נקודות של אנטוני דיוויס מ-2017. ג'יימס הארדן עבר את רף ה-52 לא פחות מ-4 פעמים השנה, אבל אף אחת לא הייתה עם לברון בקבוצה. השיאים למחצית (33) ורבע (20) סבירים גם הם וכך גם שיא השלשות למשחק – 9 של פול ג'ורג' מ-2016. שיאי הריבאונד (19 של דיקמבה מוטומבו מ-2001), האסיסטים (19 של מג'יק מ-1992), החטיפות (8 של ריק בארי) או החסימות (6 של קארים) פחות סבירים.

הדבר המעניין ביותר במשחק הזה מבחינת כדורסל יהיה הניסויים השונים של המאמנים. השאלה המסורתית של מי יהיה השחקן החמישי שישחק ליד ארבעת האול-סטארים של הווריורס לא תזכה לתשובה השנה: דריימונד גרין לא נבחר ושלושת האחרים שנבחרו לא באותה קבוצה. אל תדאגו, יש להם אול-סטאר חמישי בסגל. הבעיה הזאת מאחורינו. הרכבים מעניינים יהיו חמישיות חדי קרן: אפשר לראות את הקבוצה של יאניס מנסה לשחק עם יאניס לצד יוקיץ', אמביד, ווצ'ביץ' ובלייק גריפין. חמישה שחקנים, גריפין הנמוך שבהם בגובה 2.08 מ', שקלעו ביחד 354 שלשות העונה.

ניסוי אחר והפוך לגמרי מהחמישיה הזאת יכול להיות קרי, קמבה, ווסטברוק, לאורי ודיאנג'לו ראסל – קווינטט של רכזים, הגבוה שבהם זה ראסל עם 1.96 מ' ושניים לא מגיעים ל-1.90. הם יכולים להסתדר עם הריבאונד, בכל זאת ווסטברוק לוקח מעל 10 במשחק, אבל יכול להיות נחמד לראות כמה דקות שלהם. ניסוי מסקרן לא פחות יהיה חמישייה של בן סימונס, ג'יימס הארדן, דמיאן לילארד, לברון ג'יימס וקארל אנטוני-טאונס עם כדור אחד. האווירה השיתופית של האול-סטאר תמנע קרבות אגו, כנראה, אבל זה יכול להיות משעשע.

מבחינת הסגלים, אני חושב שזה של לברון בנוי יותר טוב. יש לו את שחקן ההתקפה הכי טוב בליגה כרגע בדמות הארדן וקו קדמי בלתי ניתן לעצירה. אולי מדובר בשלושת השחקנים הכי טובים בליגה מבחינת מידת ההתאמה שלהם ב-3 על 3 (אפילו אי פעם) וכל אחד, באופן יחסי, בשיא שלו. אין להם מגבלות ברורות בחמישייה כמו הקליעה מרחוק של אמביד או קמבה ווקר שהוא שחקן טוב אבל חלש משמעותית מהשאר, ובספסל יש להם את קליי תומפסון, קארל טאונס ודמיאן לילארד האיכותיים. זה משחק בלי הגנות וככזה אתה צריך שחקני בידודים טובים כי לא יהיו פה הרבה מהלכים מורכבים מדי. אירווינג, הארדן, דוראנט והשאר הם בדיוק כאלה ויותר ממה שיש ביריבה. בנוסף, יש להם שחקנים שמופיעים למשחקים האלה – השחקנים של לברון חולקים 7 פרסי מצטיין באול-סטאר לעומת 2 של הקבוצה של יאניס, שניהם של ווסטברוק. לכן נראה כאן בלואו-אאוט לטובת קבוצת לברון. מי יהיה ה-MVP? קשה לדעת, אבל יש לי הרגשה שזה של הארדן הפעם.