יום משחקים נהדר אתמול סוגר שבוע עמוס. עם כל היריבויות והמשחקים קצת קשה להחליט במה להתמקד. יש המון סיפורים מעניינים, אבל ננסה לעשות קצת סדר כשאנחנו פחות מחודש לסיום העונה הרגילה.

משחק השבוע: דיוק 81 – וירג'יניה 71. משחק העונה טייק 2. המדורגת במקום השני (שתעלה כנראה למקום הראשון עכשיו) נגד המדורגת שלישית. תקציר המשחק הראשון: דיוק אירחה את וירג'יניה לפני שלושה שבועות למשחק שהיה צמוד לכל אורכו ונגמר בניצחון של הבלו דבילס בשתי נקודות. אז אתמול וירג'יניה חיפשה נקמה בבית, לעיני לברון ועוד שחקני נבא בקהל ומיליוני צופים בבית. זה לא הצליח לה. דיוק שלטה כל המשחק, הובילה די בבטחה וגם כשוירג'יניה הצליחה לצמצם את ההפרש זהות המנצחת לא ממש הייתה בספק.

מה שמעניין זה שתכנית המשחק של וירג'יניה דווקא עבדה בכלל לא רע. הקאבלירס לא איבדו יותר מדי, הגבילו את התקפת המעבר של דיוק, ובהתקפה העומדת צופפו והצליחו לא רע במשימה המרכזית של כל קבוצה שמשחקת מול דיוק – להפוך את זאיון לאנושי. היא סגרה את נתיבי המסירה אליו, גרמה לו להרבה איבודים, והגבילה אותו ל-8 זריקות מהשדה. זה עדיין זאיון, אז הוא בכל זאת גמר עם 18 נקודות ותרם באספקטים אחרים עם 5 אסיסטים, 5 ריבאונדים, 3 חטיפות ו-3 חסימות (אחת מהן בהתעופפות מרשימה במיוחד לקראת סיום המשחק כדי לחסום שלשה של האנטר). אבל לא קבוצה שרוצה לנצח את דיוק יכולה להיות די מרוצה מנתונים כאלו. בנוסף, הרכז טיי ג'רום היה מצויין כרגיל וגם קייל גאי ודאנדרה האנטר נתנו את שלהם. ובכלל, וירגי'ניה ביום קליעה טוב ומשחק התקפי והגנתי די מוצלחים.

ובכל זאת דיוק ניצחה בקלות. איך? כי היא התחפשה ליום אחד לקבוצה אחרת. כתבתי לפני שבועיים על כמה שדיוק היא קבוצת שלשות רעה. משהו כמו 20% מהשלוש בחודש האחרון ובאיזור ה-30% העונה. במשחק הראשון בין השתיים, הבלו דבילז קלעו 2 מ-14 משלוש ובארט וויליאמסון נאלצו לחפור קשות בצבע כדי לגרד ניצחון. אתמול? 13 מ-21 מהשלוש (62%!). בארט עם 6 שלשות, רדיש הוסיף חמש, ואפילו זאיון תרם אחת משלו. כשדיוק קולעת ככה, באמת שאין מה לעשות מולה. בארט סיים עם 26, 7 ו-3. רדיש המשתפר לאחרונה עם 17, 3 אסיסטים ו-3 חטיפות. וטרה ג'ונס היעיל עם 13 נקודות ו-7 אסיסטים השלים יום מצויין לארבעת הרוקים.

רק כדי לשים את ההישג של דיוק בפרספקטיבה, וירג'יניה במשחקים השנה נגד כל קבוצה שלא קוראים לה דיוק עם מאזן של 0-20 והפרש ממוצע של משהו כמו 25 נקודות.

תקציר המשחק:

שחקן השבוע:לא קל לבחור השבוע. מרקוס האוורד שוב נתן משחק גדול (38 נקודות) בניצחון החשוב של מרקט על וילאנובה, ששומר את המאבק על מנצחת העונה הסדירה של ליגת הביג-איסט פתוח. אבל משחק לפני זה הוא היה בינוני בהפסד לסיינט ג'ון. גם לאר ג'יי בארט היה כאמור שבוע מצויין. בשני המשחקים מול וירג'יניה הוא עומד על 28 נקודות

אבל שחקן השבוע שלי הפעם הוא הרוקי קובי ווייט מצפון קרוליינה, שלמען האמת נמצא על הכוונת שלי כבר לא מעט זמן. פוינט גארד די גדול (1.96), אתלטי ואגרסיבי, שמחפש את הסל ולא מתבייש לקחת על עצמו את המשחק. אתמול צפון קרוליינה פגשה את מיאמי עם הסופומור המיניאטורי והנהדר כריס לייקס (רק 1.70), שנתן משחק לפנתיאון עם 27 נקודות ושלשות קשות על הפרצוף של שומרים. מיאמי הובילה רוב החצי השני וכבר נראתה בדרך לניצחון. אבל ווייט החזיר בזאג אל כל זיג של לייקס, עם 33 נקודות ו-7 מ-10 מהשלוש. הוא הוסיף גם 6 אסיסטים, כולל לשלשה של שון מיי שהשוותה את המשחק ושלחה אותו להארכה. ככל שהעונה מתקדמת, אני הולך ומתחמם לוייט. המשחק שלו קצת פרוע ולפעמים גם קצת אנוכי, אבל יש לו גאטס ונתונים פיזיים שיכולים לעבוד ב-נבא והאפסייד נראה בכלל לא רע. עד עכשיו הוא בהחלט יותר מרשים מהרוקי המדובר הרבה יותר של הטאר הילס, נאסיר ליטל. הנה וויט מול מיאמי:

סיפור השבוע: הנפילה של קנזס ממשיכה: לפני תחילת העונה כתבתי כאן שקנזס היא המועמדת הבכירה שלי לאליפות (נדמה לי שלא רק שלי). בחודש הראשון של העונה זה בהחלט נראה ריאלי כשהקבוצה של ביל סלף ניצחה יריבות חזקות גם בלי להרשים יותר מדי ונראתה מנוסה ובטוחה. אבל לאט לאט העניינים החלו להיפרם. זה התחיל עם האכזבה מהרוקי המבטיח קוונטין גריימס, שנראה לפני תחילת העונה כמו בחירת טופ-10 וכרגע לא נראה בכלל כמו בחירת דראפט השנה (8 נקודות ופחות משני אסיסטים למשחק). אחר כך הסנטר אודוקה אזבוייקה, שהחזיק להם את ההגנה נפצע וגמר את העונה. והשבוע הגיעה עוד מכה. כתבתי לא מזמן על לאג'רלד ויק, הגארד האספלוסיבי אבל  מאוד לא יציב של הג'ייהוקס. למרות חוסר היציבות הוא ספק הנקודות השני בטיבו של הקבוצה השנה וגם קולע ב-45% משלוש. אז השבוע ויק החליט לקחת חל"ת מהקבוצה עד להודעה חדשה ולנסוע הביתה לאמא בעקבות מה שהוגדר "עניינים אישיים." לא ברור מתי יחזור. בלי אזבוייקה ואולי גם ויק, הג'ייהוקס, שגם ככה לא נראו טוב במיוחד לאחרונה, יתקשו מאוד לשמור על הרצץ הנדיר שלהם: 14 אליפויות ביג-12 רצופות. זה עדיין יכול לקרות לאור העובדה שהיריבות העיקריות על התואר, אייווה סטייט וטקסס טק מראות חוסר יציבות, אבל הכיסא מתנדנד. בכל מקרה, קשה להאמין שהם עדיין יכולים לאיים על התואר הארצי השנה. נקודות האור של קנזס הן העונה הנהדרת של הסיניור שהגיע השנה, דדריק לוסון (אחד המועמדים לשחקן השנה) והעובדה שהרוקי המבטיח הרוקי אוצ'אי אגבאג'י הולך לקבל הרבה יותר דקות. יש לו פוטנציאל נבא.

חובבי מייפל: עוד שבוע נהדר עבור לא מעט קנדים. על בארט כבר דיברתי, אבל הנה כמה אחרים.

בראנדון קלארק לא נבחר השבוע לרשימת המועמדים לשחקן השנה במכללות. יש ברשימה הזו 20 שחקנים. אם תשאלו אותי, קלארק בשלישייה המובילה (אבל לא שואלים אותי). בכל מקרה, לקלארק זה לא משנה והוא ממשיך ביעילות המשוגעת שלו (כאמור, שני רק לזאיון במכללות במדדים המתקדמים). השבוע היו לו 22 נקודות, 11 ריבאונדים, 4 חסימות, ו-2 חטיפות ב-27 דקות למשחק, באחוזים נהדרים כרגיל. הוא אפילו קלע משלוש. והוא שבר את שיא החסימות לעונה של גונזאגה כשנשארו עוד לא מעט משחקים עד לסיום העונה. גונזאגה ממשיכה לדרוס את היריבות שלה ונראית מוכנה לריקוד הגדול, למרות שקיליאן טילי נפצע השבוע ואולי גמר את העונה.

לו דורט נראה כאילו הוא מתחיל להתאושש מהחודש החלש שלו ולחזור ליכולת מתחילת העונה. השבוע היו לו 19 נקודות למשחק, שאליהן הוסיף 5 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים, ו-3.5 חטיפות. הוא עדיין מאבד יותר מדי, אבל שיפר את בחירת הזריקות שלו ונראה שוב כמו פרוספקט דראפט מעניין למרות שלפניו עוד הרבה עבודה. אריזונה סטייט מצידה ממשיכה בחוסר יציבות מחריד. בתחילת השבוע היא הובסה בבית מול וושינגטון סטייט החלשה. אתמול היא ניצחה די בקלות את וושינגטון, הקבוצה החזקה בפאק-12 השנה, שעבורה זה היה הפסד ראשון לקבוצה מהפאק-12.

על מפיונדה קאבנגלה, האחיין של דיקמבה מוטומבו, כתבתי כבר לפני כחודש, אבל בשבועות האחרונים הוא העלה עוד את הרמה. השבוע פלורידה סטייט עם שני נצחונות, אחד מהם בהפרש גדול בחוץ מול סירקיוז הלא יציבה והשני מול לואיוויל הבכלל לא רעה. קאבנגלה הוביל את הקבוצה בשני הנצחונות עם 20 נקודות למשחק באחוזים נהדרים (64% מהשדה), 8 ריבאונדים, 2 חטיפות, 2 חסימות, וגולת הכותרת – 6 שלשות מ-10 נסיונות. בכלל, בשמונת המשחקים האחרונים, כולם מול יריבות ACC חזקות, יש לו 18 נקודות, 6 ריבאונדים, 1.5 חסימות ו-11 שלשות ב-55%. וכל זה בפחות מ-25 דקות למשחק. בתחילת השנה חשבתי על קאבנגלה כפוטנציאל מעניין לטווח הרחוק. אבל עם יכולת כזו, אם תהיה לה המשכיות, יכול להיות שנראה אותו מגיע כבר לדראפט הקרוב.

אחרון ששווה להזכיר הוא איי ג'יי לוסון, הרוקי של דרום קרוליינה המפתיעה (מאזן של 7 נצחונות מול 3 הפסדים עד עכשיו בקונפרנס ה-SEC החזק, אחרי פתיחת עונה חלשה). לוסון מראה השנה חוסר יציבות שבהחלט לא מפתיעה את מי שמכיר אותו. כשהוא החליט להקדים את סיום התיכון שלו וללכת למכללות שנה מוקדם יותר (reclassify) כתבתי שלדעתי הוא עוד לא מוכן ועוד שנה בתיכון יכלה לשרת אותו היטב. אז כאמור, הוא בהחלט לא יציב (בעיקר הקליעה), לא מוכן עדיין ל-נבא (הגוף עדיין רזה מדי), מאבד לא מעט, ונראה קצת אבוד בחלק מהמשחקים. אבל הוא גם מראה כישרון מעניין וברוב המשחקים מתמודד יפה. אתמול בניצחון של דרום קרוליינה על ארקנסו והסנטר שלה דניאל גאפורד (בחירת סיבוב ראשון בדראפט הקרוב) הוא נתן את משחק השיא שלו העונה עם 24 נקודות באחוזים מצויינים (4 מ-5 מהשלוש) והחזיר את הגיימקוקס למשחק כמעט בכוחות עצמו אחרי פיגור מוקדם גדול. זה היה המשחק העשירי העונה של לוסון עם 18 נקודות או יותר ואם ימשיך בקו ההתקדמות, בשנה הבאה הוא כבר בהחלט יכול להיכנס לסיבוב הראשון של הדראפט.