עונת המכללות ממשיכה בקצב מהיר, עם משחקים מרתקים בתוך הקונפרנסים. בשישי בערב היו עדיין שתי קבוצות בלתי מנוצחות, אבל אחרי שבת כבר אין אף אחת כזו. מישיגן הפסידה את משחק המוקש שלה בוויסקונסין. ועל וירג'יניה ואיך היא איבדה את המאזן המושלם שלה אכתוב בהמשך.

משחק השבוע: באמת שלא התכוונתי להפוך את הטור הזה לטור מעקב שבועי אחרי דיוק. אבל מה לעשות, הבלו דווילס ממשיכים להיות במרכז העניינים וקשה להתעלם מהם. אז גם השבוע, שני המשחקים הכי מעניינים היו, מה לעשות, אלו של דיוק. במקום להתעלם מזה, אני אנסה פשוט להתמקד ביריבות.

סירקיוז 95 – דיוק 91 (בהארכה; שני, 14 בינואר). סירקיוז היא לדעתי אחת הקבוצות הכי פחות מהנות לצפייה במכללות. וזה לא בגלל היעדר כישרון. אין אמנם בקבוצה הזו אף כוכב נבא עתידי, אבל יש לה שלושה או ארבעה שחקנים שיכולים בסיטואציה מסויימת להגיע לליגה. בשנה שעברה, לאחר עונה סדירה די חלשה, סירקיוז הצליחה איכשהו להשתחל לטורניר סוף השנה (בהחלטה שגררה לא מעט ביקורת) ושם דווקא הצליחה יפה, עם הדחה של מישיגן סטייט החזקה, הגעה לסוויט 16 והפסד דחוק ל…דיוק. השנה היו מסירקיוז ציפיות גדולות (נדמה לי שהיא הייתה בין 15 הראשונות בסקר פתיחת העונה), אבל היכולת שלה עד עכשיו חלשה ומאכזבת, עם תבוסות בית לקבוצות כמו אולד דומיניון, ג'ורג'יה טק, ובאפאלו (רק האחרונה קבוצה טובה).

וכאמור, אלו לא רק התוצאות. סירקיוז פשוט משחקת כדורסל מכוער וחסר השראה. בהתקפה היא אחת הקבוצות הכי אנוכיות וחסרות איי קיו שיצא לי לראות. משחק סתמי וצפוי, מלא בבידודים, בלי תנועה ובלי יצירתיות. בנוסף, זו אחת הקבוצות הגרועות במכללות (לא בדקתי מיקום, אבל לא אתפלא אם מדובר על העשירייה האחרונה) בקליעה מבחוץ. כמה הם רעים? מתוך 7 הקלעים המובילים של הקבוצה, רק אחד (הגארד אלייז'ה יוז) קולע במעל ל-30% מהשלוש… אפשר גם להסתכל על טור האסיסטים ולראות שרק שחקן אחד מוסר יותר משני אסיסטים למשחק (הרכז פרנק האוורד עם 3.8) והקבוצה כולה עם 12 אסיסטים עלובים למשחק.

ומה עם ההגנה המפורסמת? פחות או יותר מאז ימי הביניים, סירקיוז משחקת כל משחק 40 דקות של האזורית 3-2 המפורסמת מבית המדרש של ג'ים בוהיים בן ה-75. היא אמנם עושה את זה במיומנות, אבל זו הגנה שאפשר לסכם אותה כך: אנחנו נשים את הראש בתוך הלולאה של החבל ונאתגר אתכם להדק לנו אותו על הצאוור. קבוצות עם קליעה סבירה עד טובה משלוש חוגגות על ההגנה הזו (למשל באפאלו השנה). אבל לפעמים, בעיקר כשהקלפים על השולחן, זה עובד לסירקיוז והלחץ הפסיכולוגי לקלוע שלשות חפשיות בתחילת שעון מגיע לחלק מהקבוצות, כמו שקרה למשל בטורניר המכללות במרץ האחרון, כשסירקיוז ניצחה בדוחק את מישיגן סטייט העדיפה בהרבה (עם קלעי שלשות מצויינים כמו טריפל J, מיילס ברידג'ס וקסיוס ווינסטון), כשהאחרונה נלחצת מהמעמד ומפציצה את עצמה לדעת משלוש (37 זריקות, שאותן קלעה ב-22%).

אז מה קרה פה הפעם? איך דיוק עם כל הכוכבים שלה מפסידה לקבוצה בינונית/גרועה כזו? ועוד בבית?

צירוף של נסיבות. קודם כל, קמרון רדיש, יומיים אחרי משחק השיא שלו העונה, היה חולה ולא שיחק. אבל אפילו יותר חשוב, אחרי שדיוק פתחה עם 0:12 קליל, טרה ג'ונס, הרכז הנהדר שלה, נפצע בכתף חמש דקות מתחילת המשחק. לפני שהוא נפצע, דיוק נראתה בדרך לטיול קליל, עם סלים קלילים במשחק המעבר, כשטרה עם לחץ מתמיד על מובילי הכדור וארבע חטיפות. ואז טרה נפצע והכל נתקע. בהגנה, בלעדיו ובלי רדיש, דיוק נראתה פתאום כמו קבוצה רגילה (רק עוד 4 חטיפות עד סוף המשחק ובהארכה). סירקיוז ממול עם משחק השיא שלה בהתקפה השנה (44% משלוש), כשטיוס באטל עם 32 נקודות וסלים קשים עם יד בפנים (החיסרון של רדיש בהגנה הורגש במיחד כאן). אם זה לא מספיק, דיוק הצליחה איכשהו "להתעלות" על משחק הבלהות של מישיגן סטייט שדיברתי עליו למעלה: דיוק לקחה 43 זריקות משלוש, שאותן היא קלעה ב-21% נוראיים. הקטין לעשות ג'ק ווייט האוסטרלי, שחקן חביב ביותר בימים כתיקונם וקלעי שלשות לא רע (באיזור ה-40%), שקלע 0 נקודות ב-42 דקות, כולל 0 מ-10 משלוש. גם אר ג'יי בארט לא פגע מבחוץ (4 מ-17 משלוש) וסיים משחק חלש עם כמעט טריפל דאבל (23 נקודות, 16 ריבאונדים ו-9 אסיסטים).

ובכל זאת, המשחק היה צמוד בערך מהדקה העשירית, כשזאיון המצויין חופר בצבע עם שיא קריירה של 35 נקודות. 17 שניות לסיום זאיון על הקו בפיגור נקודה עם שתי זריקות. הוא קולע אחת והולכים להארכה, שבה הסנטר הבינוני של סירקיוז, פסקאל צ'וקו קולע את הנקודות המכריעות ודיוק ממשיכה להחטיא את השלשות הפנויות שלה עד לסוף המר.

דיוק 72 – וירג'יניה 70 (שבת, 19 בינואר). אחרי שמישיגן הפסידה מוקדם יותר בשבת, וירג'יניה הגיעה לדיוק כבלתי מנוצחת היחידה בדיוויז'ן 1. זה היה מפגש נדיר שבו מספר 1 על פי אנשי התקשורת פוגשת את מספר 1 על פי המאמנים (כמעט תמיד יש הסכמה על מי היא הראשונה בין שני הסקרים הללו). את דיוק כבר כולם מכירים, אבל על וירג'יניה שווה להרחיב. בשנה שעברה היא הגיעה לטורניר המכללות כמדורגת ראשונה והובסה על ידי המדורגת 16 באיזור שלה (לא זוכר אפילו מי הייתה המנצחת, אבל זו הייתה הפעם היחידה אי פעם שהמדורגת ראשונה הפסידה ל-16 בטורניר סוף השנה). אבל וירג'יניה היא קבוצת מכללות נפלאה, שנראית אפילו יותר טוב השנה. הגנה נהדרת והתקפה חכמה ומתואמת. הכוכב הוא דאנדרה האנטר, סמול פורוורד אתלטי וחזק שהולך להיבחר השנה בסיבוב הראשון בדראפט, אולי אפילו בלוטרי. אבל בעיני השחקנים שהכי כיף לראות בקבוצה הזו הם שני לבנים שספק אם יש להם עתיד ב-נבא, הג'וניורים טיי ג'רום וקייל גאי. המון חוכמת משחק, קבוצתיות, קליעה נהדרת, וגם הגנה מצויינת. הלוואי על נבחרת ישראל כמה שחקנים צעירים כאלו.

וירג'יניה הגיעה למשחק הזה אחרי שבתחילת השבוע היא הביסה בדרבי של וירג'יניה את וירג'יניה טק, קבוצה מצויינת בפני עצמה, שהגיעה למפגש עם הפסד אחד בלבד. גם במשחק הנוכחי השלושה שהזכרתי למעלה (האנטר, ג'רום וגאי) היו מצויינים והובילו את וירגי'ניה למשחק שהיה צמוד לכל אורכו, כשהיתרון מחליף ידיים לאורך כל המחצית השנייה. החיסרון של טרה ג'ונס יחד עם רדיש שחזר לסורו (9 נקודות, 7 מהן בשלוש הדקות הראשונות והשתיים האחרות מהעונשין; 3 מ-12 מהשדה, ו-4 איבודים, שקרו בערך כל פעם שהוא ניסה לקחת את הכדור ולהיכנס לצבע) לא בישרו טובות בצד של דיוק, כמו גם הצוות המסייע החלש (6 נקודות משותפות לארבעת השחקנים שקיבלו דקות מלבד שלושת הרוקים). אבל לדיוק יש את הבחירות 1 ו-2 בדראפט הבא, והפעם שניהם היו מצויינים, מה שהספיק לניצחון. זאיון עם 27 נקודות, 9 ריבאונדים, ו-2 חטיפות ב-10 מ-16 מהשדה (אבל גם 7 מ-14 מהעונשין). ובארט עם 30 נקודות, 5 ריבאונדים ו-3 אסיסטים ב-11 מ-19 מהשדה. השניים הללו העמיסו את דיוק על הגב (בעיקר בארט בדקות הסיום) ופשוט לא נתנו לה להפסיד משחק שני השבוע.

שחקן השבוע: טיוס באטל (סירקיוז). האמת שזה די עולה לי בבריאות לבחור כאן את באטל. אין ספק שמדובר כאן בשחקן עם כישרון נבא. גארד בגובה שני מטר שיש לו הכל: אתלטיות טובה, אורך, מהירות, כדרור טוב, ומנטאליות של סקורר. הוא גם שחקן הגנה בכלל לא רע ובדראפט של שנה שעברה חזו לו בחירת סוף סיבוב ראשון, אבל הוא החליט, קצת במפתיע, לחזור לעוד שנה במדי האורנג'. מצד שני, הוא גם אחד מהשחקנים הפחות אהובים עלי במכללות, בעיקר בגלל שהוא משחק כדורסל אנוכי ולא אינטלגנטי. אז יכול להיות שחלק מזה נובע מהשיטה ההתקפית הקלוקלת של סירקיוז שדיברתי עליה למעלה. אבל פחות משני אסיסטים לגארד שנמצא על המגרש כמעט 40 דקות למשחק זה לא משהו להתפאר בו, בעיקר כשמוסיפים לזה 28% משלוש. ובכל זאת כשמגיע מגיע. באטל התחיל כאמור את השבוע עם 32 נקודות בניצחון המפתיע של סירקיוז על דיוק והמשיך אותו עם 22 נקודות בניצחון הביתי על פיטסבורג. בשני המשחקים הוא הראה שוב את הפוטנציאל להיות סקורר מהספסל ב-נבא, עם מנטאליות התקפית טובה, פיזיות, ויכולת גבוהה לייצר נקודות בבידודים.

חובבי ציון: אם לא ההפסד מול סירקיוז, זאיון היה שוב שחקן השבוע שלי. 31 נקודות, 10 ריבאונדים וכמה חטיפות וחסימות למשחק. זאיון כמעט לא ירד מהמגרש ונראה שהוא לומד לחלק כוחות טוב יותר, למרות שבשני המשחקים הוא נראה פחות דומיננטי בדקות האחרונות. הוא משחק לא מעט בולי בול בצבע, ואף אחד לא ממש מצליח לעצור אותו. האמת היא שגם ב-נבא אין שחקנים עם שילוב כזה של אתלטיות וכח, כך שיכול להיות שזה יעבוד לו בלא מעט מהמקרים. ובכל זאת, כדי להיות שחקן דורי כמו שהפוטנציאל שלו מרמז, הוא יצטרך יותר מזה. עוד קצת קליעה מבחוץ, עוד שיוף של הכדרור בחדירות (לא מעט איבודים כשצפוף) בהחלט יעזרו. אבל גם בלי זה, איזה שחקן! היה מהלך במשחק מול וירג'יניה שבו הוא חטף כדור מתחת לסל של דיוק, שעט את כל המגרש ועלה להטבעה. השחקן היריב הלך על היד ונתן לו עליה מכה. אז איך זה הסתיים? עם דאנק של זאיון! כן, הוא פשוט התעלם מהמכה הקלה בכנף והמשיך להטבעה כאילו כלום לא קרה. הכח שלו פשוט לא מהעולם הזה. תראו בעצמכם.

Zion.
On.
The.
Break.
😮😮😮

(via @CBSSports)pic.twitter.com/FxtMwdVFPf

— Sports Illustrated (@SInow) January 19, 2019

<script async src="https://platform.twitter.com/widgets.js" charset="utf-8"></script>

חובבי דראפט: עושה רושם שג'א מוראנט רק הולך ומשתבח משבוע לשבוע. העובדה שהוא משחק מול תחרות נחותה מקשה קצת לבחור בו שוב לשחקן השבוע, אבל שימו לב למספרים שלו השבוע: 34 נקודות, 10 אסיסטים ו-3 חטיפות למשחק, מול 3 איבודים "בלבד" (הממוצע שלו הוא מעל ל-5 איבודים למשחק). אבל מה שאולי יותר חשוב, הוא קלע השבוע 7 שלשות ב-50%, ו(שימו לב) 22 מ-23 מהעונשין (21 מ-21 במשחק בשבת). אחת הדאגות שעדיין נשארו לגביו עד לפני כמה שבועות הייתה הקליעה מבחוץ. אז נראה לי שלשחקן שקולע ככה מהעונשין אין מה לדאוג. אה, והיו שם גם כמה התעופפויות מעל שחקנים להטבעות שבקלות היו נכנסות לטופ-10 של השבוע ב-נבא. הוא עדיין נח בהגנה, אבל עם דומיננטיות כמו שלו, זו נראית כמו אסטרטגיה נכונה.

JA MORANT CAN FLY ✈️ #SCtop10 pic.twitter.com/4Fhg12PKfl

— SportsCenter (@SportsCenter) January 18, 2019

חובבי מייפל: לאר ג'יי בארט היה שבוע מצויין עם 27 נקודות, 11 ריבאונדים ו-6 אסיסטים למשחק. גם לניקיל אלכסנדר ווקר מוירג'יניה טק היה שבוע סולידי, עם 22 נקודות, 6 ריבאונדים ו-4 אסיסטים למשחק. ובראנדון קלארק ממשיך להיראות כמו הכלאה של שון מריון ופול מילסאפ. שלשתם ייבחרו כנראה בסיבוב הראשון של הדראפט הקרוב.

אבל בואו נדבר על אחד שבכלל לא בטוח שיצליח להיבחר, למרות שלדעתי שווה צ'אנס, לפחות בסיבוב השני. מריאל שאיוק, הגארד של אייווה סטייט מגיע מאוטווה (כן, גם מחוץ לטורונטו גדלים שחקנים) הוא גארד/פורוורד בגובה 1.98, עם מוטת ידיים מרשימה של משהו כמו 2.15 לפי מה שידעו לי. הוא שיחק שנתיים בוירג'יניה, אבל לא ממש הצליח לבלוט. ועכשיו הוא באייווה סטייט, אחת המכללות הפחות יציבות אבל גם היותר מעניינות. לסייקלונז יש פוטנציאל נהדר, עם לא פחות מ-3 שחקנים שכנראה יגיעו יום אחד ל-נבא (שימו לב להורטון-טאקר הייחודי), כולל קנדי אחר, לינדל וויגינטון. אבל בינתיים שאיוק הוא זה שמוביל את הקבוצה ולמעשה את כל קונפרנס ה-SEC בנקודות, עם כמעט 20 למשחק.

אין במשחק שלו שום דבר נוצץ. הוא לא אתלט גדול, לא משחק מעל לטבעת, ולא עושה מהלכים ספקטקולריים. אבל הוא יעיל ויציב באופן חריג. כמה יציב? מלבד שני משחקים, הוא קלע בכל המשחקים שלו השנה לפחות 17 נקודות ובאף אחד מהם לא קלע מעל ל-25. והוא מופיע גם למשחקים הגדולים. בשבועיים האחרונים היו לאייווה סטייט צמד הפסדים לא טובים, אבל היו לה גם שני נצחונות גדולים: על קנזס ובחוץ על טקסס טק המצויינת. ובשניהם שאיוק היה הקלע המוביל עם 24 ו-20 בהתאמה. שאיוק הוא גם מגן טוב ומוסר לא רע. ובכלל, אין שום דבר שהוא עושה טוב באופן חריג, אבל הוא אחלה של אול-אראונד פלייר. והוא יכול בסיטואציה המתאימה למצוא מקום גם על הספסל של איזו קבוצת נבא.