השלשה שהצילה (בינתיים) ללברון קריירה שלמה / מנחם לס

במצב 94-89 לטובת הספארס,20 שניות לסיום, לברון זרק כדור שעלול היה לקבור לו LEGACY של חיים שלמים. זה קרה 3 שניות אחרי שהוא זרק כדור אחר מאחורי הקשת, כדור נוסף שהיה הדבר האווילי והטיפשי ביותר שיכול היה לעשות. על הפארקט היו איתו שניים מקולעי השלשות הטובים ביקום – ריי אלן ומייק מילר – ולברון ברוב כסלותו (האמת? אני מאמין שהוא היה ב-OUT מחלט באותן שניות!!!) החליט לזרוק בעצמו.

תנו לייק להופס בפייסבוק (תלחצו על הקישור)

אם כריס בוש לא היה יורד עם הריבאונד ההתקפי הגדול ביותר בקריירה שלו, היום לברון היה הטיפוס הטרגי והאומלל ביותר בעולם כולו. מיאמי היתה מפסידה את האליפות, והאצבע המאשימה היתה מופנית לאדם שהבטיח "לא שתיים. לא שלוש. אלא 4, 5, 6…(אליפויות!)". ההפסד היה מפרק את 'השלישייה הגדולה' (שאני בטוח שתתפרק בכל מקרה), ומי יודע לאן לברון היה מתגלגל. אילו היה מסיים בלייקרס, אז הוא היה מסיים קריירה ארוכה עם אליפות בודדת אחת – זאת שכבר ישנה לו. בניקס או בשיקגו – לך תדע, אולי היה זוכה באליפות ב-7-8 השנים הבאות.

אבל הסטיגמה של לוזר, טיפש, פחדן, אגואיסט, ומגה-מניאק היתה דובקת בו לעולמים.  הוא היה היום האתלט המיוסר והמושפל ביותר מכולם, כשאות קלון מודבק על מצחו לעולמים. תארו לכם: ריבאונד אחד מעולם אחר של בוש (ואולי בגלל שטים דנקן לא היה על הפארקט!) נתן לו נשימה אחרונה לפני המוות הסופי. בוש איך שהוא מצא את לברון עם 21 שניות, ועם 20 טיקים לברון זרק כדור נוסף.

הכדור צלל ועכשיו מיאמי מפגרת רק בשתי נקודות.

מספר דקות לפני זה הוא שיחק כמטורף אחרי שטים דנקן קרע לו את סרט הזיעה מראשו וזה כאילו הכניס את לברון לקריזה. הוא החל לשחק כמטורף. כדוב שכול. אלה היו הדקות הטובות היחידות שלו בכל המשחק. ארבע דקות לפני הסיום מיאמי היט מובילה 84-87. פתאום בא לו לזרוק ג'אמפ מששה מטרים. קלינג. הוא איבד עוד POSSESSION עם 3:17 לסיום כשעשה פאול תוקף נגד טוני פרקר. עכשיו ההיט מפגרת 91-89 ולברון מאבד עוד כדור עם כניסה מוזרה לסל עם 39 שניות לסיום. הספארס קולעת. 93-89. הכדור שוב אצל לברון, והוא שוב מאבדו כמו טירון עם 28 שניות לסיום, איבוד כדור שגרם למג'יק לומר לג'לן רוז וביל סימונס, "זה היה איבוד הכדור הגרוע ביותר שראיתי בכל הקריירה שלי ב-NBA".

בטיים-אאוט המצלמה התרכזה בלברון. פניו נראו מאובנות. הוא נראה לי חיוור וחסר כל הבעה. מומיה ממש. האתלט האדיר הזה נראה חנוט מהלם. משותק. הוא ידע שהוא הפסיד את המשחק ועולמו חרב עליו. זאת היתה בוודאי אותה הרגשה כפי שהרגישו תושבי אוקלהומה כשרגע אחד הם בביתם, ורגע שני טורנדו מגלח את ביתם לחלוטין ולא נשאר כלום. מין הלם של ריקנות, כשגודל השואה מגיע למוח אבל עדיין לא מובן בדיוק. גודל השואה מובן ולא מובן. ספואלסטרה דיבר ולברון אפילו לא הסתכל. היה היה ממש מאובן. כל ההגעה למיאמי, כל תקוות האליפות, כל הנבואות – הכל נהרס. והוא, לברון, עם החטאת הג'אמפ ואז שני איבודי כדור כשידיו רועדות הפסידו את המשחק. הוא לברון האשם. הוא מרגיש את משקל העולם רובץ על כתפיו.

ואז, כתגובת ילד שגרם למפולת, ותגובתו היחידה היא להמשיך עם ההרס ולהגדיל את המפולת כי הוא לא יודע כיצד להגיב אחרת, לברון לקח את השלשה המטומטמת אחרי שתי איבודי הכדור האיומים. מין מזוכיזם, אולי אפילו להכות את עצמו ולהגדיל את הכאב.  זוהי תופעה ידועה בפסיכולוגיה קלינית. מין פוביה של 'להוסיף מלח על הפצעים, ושימות העולם'. אחרת אינני יודע כיצד להסביר את השלשה האומללה שלקח!

שוב החמצה. הוא יודע שזה END OF GAME. אבל עכשיו מה זה משנה אם מפסידים ב-5 או ב-7?

פתאום מגיע כדור מבוש. לברון משחרר אותו ו…שומו שמיים!!! הכדור בפנים!!! הוא קבר דאונטאון!!!!!! רק 2 הפרש, ויש 20 שניות בשעון…

אני משוכנע שלברון לא זוכר ולו דבר אחד מהחמצת הפאול של לנארד, ואז השלשה לשוויון של ריי אלן.

אף פעם, בכל תולדות משחקי הגמר, אף קבוצה לא חזרה ככה מהקבר.

מיאמי ניצחה בהארכה. לא יאומן. לברון לא יודע את מי לחבק קודם בסיום המשחק. חיבוקו עם פט ריילי ארך דקה ארוכה שלמה כשהוא לא מוכן להיפרד מהבוס.

יכול מאד להיות שב-39 השניות האחרונות הללו גורלו ניכתב. הוא היה מחוסל לעולמים מלהגיע אי-פעם לרמה שחשבו שיגיע אליה, עם חותם "LOSER" שמי יודע אם היה מצליח להסיר ממנו. פתאום הכל התהפך עם הזריקה השנייה לשלוש. הוא ניצל מאובדן גדול וחותמת שלילה על מצחו. מיליוני שונאיו בכל העולם היו חוגגים משך ימים שלמים. הוא היה הופך לבדיחה. חולצות טי מעליבות היו נמכרות בכיף בכל העולם, כשכמה וכמה גולשים מהאתר רצים תוך שבוע לשוק הכרמל לקנות "לברון השפיפון" או "מאט למלך". הוא היה מחוסל נפשית לזמן רב.

אבל מיאמי ניצחה. לא רצים לשוק הכרמל.

כמובן שזה לא ניגמר. אם מיאמי מנצחת הערב והוא יהיה טוב, כולם ישכחו את יום שלישי, ה-LEGACY שלו יפרח למרומים, והוא בוודאי גם יזכה בתואר ה-MVP. אם מיאמי יפסידו, ויהיה לו משחק גדול, אולי הוא לא ייקבר כפי שהיה ניקבר לו מיאמי הפסידה את המשחק הששי, אבל זה יהיה כתם גדול בכל מקרה.

אבל מאומה לא ישווה למה שיכול היה לקרות ביום שלישי בערב כשללברון היו שלושה רבעים גרועים ביותר, רבע רביעי מצויין, ואז 39 שניות שיכלו להביא לדראון עולם.

הוא ניצל.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 89 תגובות

  1. נריה

    20 יונ 2013 06:15:25

    אני אהבתי את זה שהוא זרק גם את השניה בלי לשהות בכלל. הוא החטיא את הראשונה כי הוא לא קלעי. ולמרות ההחטאה לפני ושני האיבודים, ועוד החטאה משלוש, עדיין זרק והפעם פגע. שוב נסיון לשלשה, החטאה ואז…. ריי אלן.

    לדעתי הרבע האחרון של לברון, והמחצית השניה ההיא במשחק 2, רק מראים מה לברון יכול כשהוא רוצה! יש לו את הבעיה שאפשר להוציא אותו מריכוז מאוד מהר יחסית לשחקן גדול. אם וכאשר יקח אליפות שניה, אני מקווה שהוא יוסיף גם את זה לרפטואר שלו.

    לברון הוא לא מייקל ג׳ורדן, והוא גם לא יהיה. אבל הוא צריך לשאוף להיות הלברון ג׳יימס הכי טוב שהוא יכול להיות. זה הציפיות שלי ממנו. זהו!!!

    1. מנחם לס

      20 יונ 2013 14:41:15

      אני מאמין שמשך כל הדקה האחרונה של המשחק לברון היה OUT והכל נעשה אצלו אוטומטי, כאילו היה רובוט – כולל הזריקה השנייה ל-3.

  2. דרור

    20 יונ 2013 07:33:40

    בסדרה הזאת אני בעד סן אנטוניו – הוותק, המורשת, הקבוצתיות (עם כל מה שיש לך להגיד עליה, מנחם…). וכן, גם אני כעסתי מאוד לפני שלוש שנים על לברון והאגו טריפ שהוא היה בו. אבל בכל זאת – אם הסדרה הזאת היתה נגמרת עת תצוגת לוזריות כזו של לברון, גם לי היתה צביטה בלב. יכול להיות שאני יורה לעצמי ברגל, אבל באיזשהו מקום טוב שלא ככה זה נגמר אתמול.

    1. נתן גולד

      20 יונ 2013 07:51:40

      אבל אתה יודע שעכשיו אחרי משחק 6 המתיש הסיכוי של סן אנטוניו לא גבוה? אני מאמין שיכולה להיות התעלות אחרונה ש השלישייה (ואולי אחרונה בכלל). אבל עדיין הסיכויים קלושים

      1. מנחם לס

        20 יונ 2013 14:47:15

        נתן, קרא את התגובה הארוכה שלי למטה. אתה מדבר כאן על ספורטאים מקצוענים. גלדיאטורים. מה שקרה ביום שלישי – קרה. היום יום חדש ומשחק חדש. הקבוצה הטובה יותר תנצח. למשחק יום שלישי אין כל השפעה על משחק הערב, מלבד אולי הפציעה של דוויין כי הבוקר ברכו היתה נפוחה כאילו הדביקו לה כדור טניס. יכול להיות שעם שאיבת הנוזלים וזריקות הוא יוכל לעלות לשחק, אבל זה לא יהיה אותו דוויין.

    2. מנחם לס

      20 יונ 2013 14:44:16

      האמת (אבל באמת!) היא שבתוך תוכי אני יודע שהפלח הוא המאמן מס' 1 בכדורסל, וסאן אנטוניו היא דוגמא ומופת לכיצד לנהל קלוב של ספורט. לא לחינם הם ניבחרו לקלוב הספורט מס' 1 בין כל הספורטים המקצועניים בארה"ב. אין בי כל שנאה ממשית לספארס. השנאה היחידה (שארד איתה לקבר) היא הלייקרס!

  3. הארכיון

    20 יונ 2013 09:09:35

    אוהדי מיאמי באולם= אוהדי מכבי ת"א בכדורסל.
    וזה החשש הגדול שאם מיאמי תיקח 3 אליפויות ברצף כל אוהדי ההצלחות (לייקרס, ברצלונה, מכבי ת"א) יתחילו לאהוד אותה ואז יירד כל הקסם.

    אגב, תחושת ההפסד כבר חלחלה לגוף שלי בצורה כה ברורה שאחרי השלשה של אלן דפקתי קפיצה קטנה ולא נרגעתי עד שראיתי באתר הnba שהשעון נגמר (ראיתי את המשחק בדיליי של 20 שניות) ופארקר החטיא באמת.
    במקום לצפות בהארכה הלכתי להתקלח וחזרתי 3 דקות לסיום ההארכה שהיה כל כולו מאבק הגנות בלתי מתפשר ולא לבעלי לב חלש במיוחד.
    בהארכה המשחק לא עניין- רק השעון ולוח התוצאות שלא זז- ביחוד כשבכניסה של מנו הייתי בטוח שהתוגה חוזרת והשופטים יתנו לו 2 זריקות.אם הוא לא היה זוכה ב3 אוסקר של ה"פלופרס" הם היו שורקים בלי חשש. חרדה- חרדה- חרדה.
    אגב, כשראג'ה בל קלע במשחק 5 את השלשה מול הקליפרס הייתי בטוח שפיניקס תתפוצץ בהארכה. מיאמי לא נותנת את ההרגשה המזורגגת הזו- חזרה למשחק שלה לא מבטיחה שום דבר.
    גם אחרי הניצחון לא היתה הרגשת הניצחון אלא יותר נסיון להשתחרר מהמעבר הקיצוני בין יגון לשמחה, מאבל ליום טוב, מאיגרא רמה לבירה מיאמי וכו'…

    1. מנחם לס

      20 יונ 2013 14:48:25

      את מיאמי לעולם לא יהפכו לקבוצה לאהוד, כי כפי שכתבתי למטה, לדעתי היא מתפרקת אחרי הערב – בנצחון או הפסד.

  4. דור

    20 יונ 2013 09:14:09

    סיכום מצוין של אחד הסיקוונסים הכי דרמטיים בהיסטוריה, אחד שבתלות במה שיקרה הלילה עשוי להכתיב איך נזכור את שני העשורים הראשונים של המלניום

  5. הארכיון

    20 יונ 2013 09:14:40

    מנחם מנחם- חברי לנפש- מחייה נפש הבריות
    ממך אני מצפה שתביא לקוראים את סיפור הוורלד סירייס לפני שנתיים בין טקסס לסנט לואיס!!!

    פעמיים עמדת ניצחון ברורה לטקסס (שווה ערך ליתרון 3 בכדורסל) הפכה לניצחון מדהים של סנט לואיס (דיוויד פריז) ולהתמוטטות קולוסאלית של טקסס במשחק 7 שזה בדיוק המקרה שמובא לפנינו בגמר הnba

    1. מנחם לס

      20 יונ 2013 14:52:55

      הייתי אז אוהד הריינג'רס נגד הקרדינלס…(לא אוהד שלהם, אני אוהד היאנקיס, אבל בוורלד סרייס אני תמיד אוהד קבוצת האמריקן ליג) והסידרה הרגה אותי. אל תזכיר לי!

  6. אבי.

    20 יונ 2013 09:43:01

    כתבת ממש |(וכמובן שהרבה יותר טוב..) מה שהרגשתי וחשבתי בדקות האלה של המשחק. נכון אני לא אוהב את הסגנון משחק של לברון, אבל כשהטעויות שלו הובילו להפרש 5 לסן אנטוניו אני ממש ממש ריחמתי עליו. זה דבר שיכול לקבור אותו לא רק כשחקן אלא גם כבן אדם. ברגע שהבנתי שזה מה שקורה ממש ריחמתי עליו.
    אתה ממש צודק שזה הציל אותו, ואני חושב שזה קודם הציל אותו כבן אדם. זה יכול להביא להתמוטטות מטורפת. אבל כשחקן – אני מאמין שעם ההבנה שלו (ויש לו, לא משנה אם אני מאוהביו או אלו שלא) ייתכן מאוד שהוא יירגע וילמד איפה המקום האמיתי שלו. ולא – לא שם למעלה. לא 1,2,3,4 ועוד שטויות. אלא מלחמה, כבוד ליריב, הכרת החולשות הלא מעטות, ואופי שצריך ללמוד הרבה מווינרים אמיתיים.

    אני עדיין מקווה שסן אנטוניו יקחו, אבל מאוד מתקשה להאמין, ולכן אני מאמין שהרבה מאוד ינסו להאדיר את שמו ויכולותיו (כמו שניסו לעשות מהחסימה הנחמדה על ספליטר – יפה ונחמדה אבל לא קרובה למימדים שניפחו אותה), אבל זהו כתם שמי שאינו עיתונאי יודע שהמשחק והסדרה הזו אינם רק כתם, אלא כבר קיבלו הוכחה על אופי. חשבנו שזה רק קוף אחד שיורד ומשם הכל חלק – אז לא. יש פה משהו אחר.

    ושלא יובן לא נכון – אני באמת מאחל לו המון הצלחה! אבל מאחל לו יותר שיצליח מהמקום האמיתי שלו, ושכולנו סביבו נדע מה המקום האמיתי שלו.

    1. מנחם לס

      20 יונ 2013 14:58:37

      המבע פנים שלו בטיים אאוט הראה אדם מדוכא עד עפר. כמובן שאני אוהד מיאמי, אבל במבינתשחקנים אני לא מרגיש אליהם את האהבה שהרגשתי לסלטיקס וכל שחקן שבה, או הניקס וכל שחקן שבה עד האחרון (כולל פיל ג'קסון…). במיאמי אני לא מרגיש "קירבה" כזאת לשחקנים, מלבד דוויין ווייד שהייתי איתו ועם מיאמי משך כל 2006, ומייק מילר ואדוניס האסלם מהימים שהייתי נוסע לאוניברסיטת פלורידה לחזות בהם. ללברון איני מרגיש כל "קירבה נפשית" אם כי לימדתי עברית באקרון, אוהיו, קרוב מאד לבית ששנים אח"כ הוא נולד בו.
      בכ"ז הלה ממש כאב לי כשהסתכלתי עליו בטיים אאוט – פנים של אדם מוכה עד מוות ממש – והמחשבה היחידה היתה "מה יהיה איתו? כיצד הוא ייצא מזה?".

  7. ברבור שחור

    20 יונ 2013 10:08:13

    טור נפלא שלך מנחם….אהבתי. את המבט של לברון בפסק הזמן (הוא הסתכל על וויד שבקושי החזיר לו מבט ) אני לא אשכח…התחלתי לחגוג בפסק הזמן הזה,אפילו כתבתי לך פוסט (תבדוק..) שתתחיל לאכול את הכובע..את השניות שבאו אחר כך אני כבר לא זוכר.
    יממה וחצי אני מסתובב עם לב שבור….
    ממש כמו אחרי ההפסד של פדרר לג'וקוביץ בחצי גמר ה USOPEN,היו לו לפדרר 3 נקודות משחק והגשות שלו ..את ההמשך כולם יודעים

    לא נראה לי שאני יכול לראות את גיים 7 זה קשה..לטים כבר אין רגליים לפארקר נגמר הדלק במנוע ומאנו כבר לא אותו שחקן…
    אני לא מאחל למיאמי מזל טוב כי הגברת הזקנה עוד לא שרה אבל המיקרופון כבר אצלה ביד והלהקה כבר מוכנה.
    אין מה לעשות זה הספורט ובגלל זה אנחנו אוהבים את המשחק..אז בשביל זה פעם נוספת GO SPURS

  8. Caulfield

    20 יונ 2013 10:12:03

    הערב באולמה הקטן יחסית של מיאמי באמריקן איירליינס ארנה מיאמי תחגוג, לא הרחק משם אוניות הנופש של משפחת אריסון יעגנו או לחלופין יצאו מהמזח להפלגה נוספת לכיוון הקריביים.

    השחפים ילקטו פירורי -מזון מהרציפים, הדייגים ימשיכו ללגום בירה צוננת, הקובניות האקזוטיות במועדוני מיאמי ימשיכו בשלהן ויענטזו בברים הפתוחים, בקיצור עולם כמנהגו נוהג וממשיך להתקיים.

    הערב קינג-ג'יימס יקח אליפות נוספת דהיינו שנייה שלו.

    לצערי הטקסנים איבדו את הסדרה במשחק מספר 6

    לא מאמין שיהיה להם הכח הפיזי , הכח הנפשי והרגליים בכדי לגמור בכבוד את הסדרה, יותר מזה, אני משוכנע שלא יהיה מתח אפילו בדקות-הסיום.
    הלוואי. הלוואי ואני טועה באבחנתי זו.
    סאן-אנטוניו ראויים לאליפות, קשה לעכל איך הם פיספסו אותה,
    הם מזכירים לי נער צעיר וביישן שניסה במשך שנה שלמה לכבוש לב של נערה, הנה בעודם ישובים באולם קולנוע חשוך וידיו מגששות באפלה, בדיוק ברגע שהנשימות של השניים מואצות, בדיוק אז האור נדלק והסרט נגמר.
    כמה חבל, כמה לא צודק,מיאמי תנצח לצערי.
    אולי זה לא צדק מוחלט, אבל זו תהיה אמת מבחינה משפטית

    הטקסנים יתנחמו בטקסס
    בטקסס יש נערות בלונדיות,
    בטקסס יש המון נפט,
    בטקסס יש המון המבורגרים מעולים עם ביצת-עין וטוגנים
    ובטקסס יש עדיין הוצאות להורג
    אבל
    בטקסס לא יהיה הלילה מצעד נצחון

  9. ניב

    20 יונ 2013 10:22:40

    ברבור אני יכול להבין את הרגשתך אבל בוא נקווה שלסאן יש את המזל, האופי ,הרצון , כישרון והניסיון להיות האלופים כי יסלחו לי אוהדי מיאמי זה לא נראה שלקבוצה שלכם יש את הדברים שציינתי אולי מלבד הכישרון .
    מנחם נתת כמה תרחישים לגבי משחק 7 אבל לתרחיש אחד לא התייחסת שהוא ניצחון ואליפות לסאן ולברון נותן משחק עלוב ( הלוואי ) ואז אני טס לקנות חולצה בשוק הכרמל של IM LEBRON AND IM A LOSER !

    1. מנחם לס

      20 יונ 2013 15:03:25

      אתה טועה לחלוטין. מיאמי היא קבוצה שלמה של גיימרים: צקאלמרס, דוויין, האסלם, בטייה, מילר, וכן – גם לברון ובוש – הם שחקנים שלא יוותרו לעולם. למעשה לדעתי הם יותר נחושים מצעירי הספארס אפילו, ואף פעם לא הייתי בטוח בנחישות של דנקן וטוני. אבל למעשה אולי אני טועה: היום הכל יהיה שווה מלבד דבר אחד: יכולת משחק. הקבוצה שיילך לה יותר הערב, תנצח. לא אופי ולא בטיח. כולם יופיעו כאריות.

  10. נתן

    20 יונ 2013 11:48:50

    לא מבין למה יש כאן כאלה שחושבים שהסיכויים של ס"א פחתו. קבוצה עם ניסיון וחוסן מנטאלי, הכל עובד שם כמו שצריך והם תמיד יהיו במשחק וישמרו על ריכוז. מההתחלה הסידרה הזו היתה בידיים של מיאמי לקחת או לאבד וכך יהיה גם מחר. אם מיאמי יביאו אנרגיות ולא יאבדו ריכוז הם יזכו. אם מיאמי לא ישחקו הכי טוב שהם יכולים ס"א תנצח.
    מעניין איך אפשר לקרוא למישהו לוזר כשהוא מרוויח למשחק יותר ממה שאנחנו מרוויחים בשנה..

  11. יניב

    20 יונ 2013 11:49:24

    רק עכשיו הצלחתי להתאושש קצת ממשחק מספר 6,שברון לב כזה לא היה לי מאז שהלייקרס הפסידו את האליפות לבוסטון,אנימ ירחיק ויומר אפילו עד ההפסד של ביתר להפועל ת"א בגמר(נדמה לי שב2001) בפנדלים.לספרס אין שום סיכוי שבעולם לנצח ויהיה מעל 20 הפרש למאימיףוניב לברון לא ייתן משחק גדול כי הוא לא יזדקק,כולם יתפוצצו זה יהיה דומה למשחק מספר 5 שנה שעברה בגמר.
    האמת שנותר רק לומר שאפו למיאמי,אחרי הכל מה שחשוב זה השורה התחתונה ו2 אליפויות+גמר זה יותר ממכובד וכל הכבוד להם,נקודה נוספת לזכות לברון מבחינתי זה שבזכותו המעורבות הרגשית שלי היא ממש גבוהה,ברמות שכאילו הלייקרס משחקים עכשיו וזה כיף(למרות שהשנה זה נגרם בשברון לב)אני מסכים עם מנחם שמיאמי תהיה חייבת להשתנות אחרת אני לא רואה אותה שנה הבאה מגיעה לגמר בסגל הנוכחי,ואני מסכים עם נריה,לברון בחיים לא יהיה מייקל והוא גם לא יהיה השחקן הטוב ביותר ששיחק(וזה באמת הכי אובייקטיבי שאני יכול להיות)

      1. יניב

        20 יונ 2013 13:42:27

        הלוואי והייתי עושה זאת בשביל המנחוס אבל באמת ובתמים אני לא רואה שום סיכוי לספרס שינצחו משחק 7 במיאמי ועוד אחרי איך שהם הפסידו את המשחק הקודם

  12. ברבור שחור

    20 יונ 2013 12:47:14

    אחרי בדיקה חוזרת של הזריקת עונשין של ג'ינובילי אני יכול לומר בוודאות..אלוהים נגע בכדור והזיז אותו מהטבעת – פשוט אין הסבר אחר !!

    1. מנחם לס

      20 יונ 2013 15:06:45

      אתה ממש צודק. הכדור הסתובב עם נטייה למטה, ופתאום קיבל נטייה למעלה. הכוח הצנטריפוגלי עבד ממש בניגוד לחוקי הביומכניקה!

  14. מנחם לס

    20 יונ 2013 14:39:43

    ההפסד ביום שלישי היתה מכה קשה לספארס כי האליפות היתה כבר בידיים והם יכלו לטעום אותה ממש. זה היה מהפך יוצא דופן לחלוטין וקשה מאד לצאת ממנו.

    אבל…הספארס הם כולם מקצוענים. היה להם אתמול יום חופש. אילו המשחק היה אתמול הייתי אומר שהשפעת יום שלישי היתה בלתי אפשרית כמעט להתגבר עליה. אבל הם הלכו לישון, התעוררו, התאמנו מעט, הלכו לבריכה, ראו חתיכות לטיניות עם ביקיני, אכלו ארוחת ערב טובה, הלכו לישון, והיום זה יום חדש. השפעת יום שלישי היא לא יותר מזכרון מר של העבר.

    משחק חדש לחלוטין, ולדוויין ווייד ישנה נפיחות בפיקת הברך, ולא ידוע כיצד יוכל לשחק.

    למרות הכל אני מאמין שמיאמי ינצחו.

    אחרי הנצחון יבוא הפרוק של מיאמי.

    דוויין? אולי ניתוח מסובך יכול לחבר את פיקת הברך לעצמות הירך והשוק ברצועות ו-'פאשה' מלאכותית שתאפשר לו לחזור ב-100%. אחרת אני מאמין שהוא יפרוש. פט ריילי יודע שההיט צריכה גובה ומסה תחת הסל. מייק מילר, ריי אלן, שיין בטייה…אני כמעט בטוח שינסו להיפרד מהם יפה (אני אפילו לא יודע איזדה מין חוזים יש להם) ולהביא צעירים במקומם. יכול מאד להיות שאם דוויין עוזב, לברון ובוש נשארים בהיט רק עוד עונה אחת.

    מצד שני הם אוהבים מאד לגור במיאמי. לשניהם וילות יפהפיות על המים ממש, ילדים שאוהבים להיות היכן שהם (דוויין בטוח נשאר לגור במיאמי), אז לך תדע.

    אבל הערב הוא המשחק האחרון של מיאמי כפי שאנחנו מכירים אותה.
    אני עוד עוד מעט לאשוויל, צפון קרולינה, להרי הסמוק'יס. אחזה במשחק עם חברים. אשתתף בבלוג החי אבל אולי לא באינטנסיביות הרגילה, ולשמחתי זה לא התור שלי לכתוב.

    אני מקווה שמיאמי תנצח, אבל אם לא, זה לא סוף העולם. אני מקווה שדווייט האוארד וכריס פול יחתמו באטלנטה, ואז לאט לאט, תוך עונה, אשכח ממיאמי ותהיה לי קבוצה חדשה, רביעית, לאהוד אחרי בוסטון סלטיקס (הברוינס הפסידו אמש בהארכה לבלקהאוקס בהוקי קרח וזה 2-2 בין בוסטון ושיקגו!), ניו יורק ניקס, מיאמי היט, ועכשיו (אני מקווה!) קבוצת הבית החדשה אטלנטה האוקס, שעה וחצי נסיעה, 20 דקות מהוילה של בתי אפרת ובעלה ג'ייסון, עורך הספורט של CNN.

    החיים טובים!

  15. א.ב

    20 יונ 2013 15:51:42

    מנחם, איזו סיבה בעולם יש למי שיכול לחתום בכל מקום בו ירצה, בערים כמו ל.א, יוסטון או דאלאס שגם יכולות להציע יותר כסף (זכויות בלייקרס, מס נמוך בטקסס), לחתום באטלנטה, בירת טיסות הפנים של ארה"ב?

  16. א.ב

    20 יונ 2013 16:00:41

    ועוד דבר, לגבי לברון, מה שהסדרה הזו הוכיחה, הוא שכנראה הוא כבר אף פעם לא יגיע למדרגה של הגדולים באמת מבחינת ווינריות.
    בלי קשר למה שיעשה, השנאה וסימני השאלה יצופו ויטעו ספקות, קונצנזוס לא יהיה.
    ואני מדגיש, בלי קשר הכרחי למציאות. הרי אם בריאנט היה נותן אותו משחק בדיוק, היו אומרים שהתעורר אחרי כמה רבעים חלשים, לקח את המשחק עליו והיו לו ביצים לזרוק עוד שלשה אחרי החטאה, היו אומרים שבטיים אאוט הוא ישב בפרצוף חמוץ ולא ספר את המאמן כי עניין אותו רק לנצח והוא סומך רק על עצמו, שלא לדבר על ההלל אם הוא היה נותן את ההגנה שלברון נתן ואת המלחמה בריבאונד (לברון נראה כאילו הוא פקטור במלחמה על כל ריבאונד במשחק).
    זה היה משחק עם רגעי התעלות ורגעי מפלה שאפשר לשפוט לכל כיוון (למרות שבניצחון, הכיוון לדעתי ברור).
    אצל קובי היו אומרים ווינר בגלל הילת הווינר שהוא בנה בעמל רב כשלקח אליפויות על הגב של שאק.
    אצל לברון אומרים חלק ווינר וחלק לוזר וחלק לא מחליטים.
    הכל עניין של תדמית ותפיסה.
    ובקשר לאיבוד השני שלו באותן 39 שניות, לי היה נדמה שזו הייתה מסירה לבוש להאלי הופ, ובוש לא קרא אותה ולא זז מהמקום (האשמה כמובן גם על המוסר).

    1. אבי.

      20 יונ 2013 16:31:01

      אני חושב שיש הבדל גדול ביחס לדברים ולמה קורה תוך כדי משחק. גם לברייאנט היו משחקים כאלה. אבל היחס במהלך המשחק הוא שונה. ומשם נבנית התדמית לדעתי. לברון יותר מידי נוצן למשחק לזרום ולראות איך הוא משתלב. קובי גם כשהמשחק אצלו וגם כשלא הוא לא נותן לשום דבר לקרות בלעדיו. אני חושב שפה זה חלק מההבדל ביניהם, וחלק מהאופי של לברון שמגדיר שהוא לא שם.

    2. יניב

      20 יונ 2013 16:33:09

      אין מה לעשות,ברגע שהוא החליט לעבבור למיאמי הוא חרץ את גורלו,דווקא אני חושב שהמשחק הזה הפך את החשיבה שלו,הוא ניסה והחטיא ועוד פעם ניסה,לא פחד לקחת אחריות וזה האמת מה שציפו ממנו כל הזמן,גם אם אתה מחטיא תמשיך לנסות ואל תפחד מהאחריות

      1. א.ב

        20 יונ 2013 17:24:50

        אני איתך לגבי השינוי בחשיבה, אני לא יודע אם זה יוביל לשינוי ארוך טווח, אבל לברון כל הזמן משתפר. יכול להיות שיעבוד הקיץ על כלים של אחד נגד כולם ונראה אותו חוזר לעונה הבאה עם פיידאווי ברמת ג'ורדן/נוביצקי.

  17. צביקה

    20 יונ 2013 16:19:08

    איפה אני רואה ריפליי של רבע רביעי וההארכה? ראיצתי את כל המשחק ונהנתי, ואז הייתי חייב לצאת להסעה לעבודה, ועקבתי אחרי התוצאות דרך הטלפון וכ"כ התבאסתי שאני לא רואה את זה…אח"כ ראיתי רק היילייטס אבל לא את כל הרבע הזה. יש אותו איפהשהוא?

  18. סתם אחד

    20 יונ 2013 18:10:22

    אני חושב שהתחושות לפני המשחק הערב מלמדות יותר מכל דבר אחר על התופעה המוזרה שעוברת על לברון ועל מיאמי בפלייאוף. אם היה מדובר על כל קבוצה אחרת, היה לי ברור שהקבוצה הביתית תיקח הלילה את האליפות בהליכה. המומנטום, הביתיות, ההלם המנטאלי של הקבוצה השניה. יש המון סיפורים כאלו.
    אבל התחושות לפני המשחק הלילה הן שהכל לגמרי פתוח. שבמובנים רבים סן אנטוניו עדיין פייבוריטית. בגלל שאף אחד לא מסוגל לנחש איזו מיאמי נראה הלילה על הפרקט.

    אני מודה שהייתי מאלו שאמרו שאחרי הזכיה באליפות בשנה שעברה לברון ייהפך למפלצת גדולה עוד יותר, אחרי שהקוף ירד לו סוף סוף מהגב.
    וזה באמת קרה.
    בחלקים גדולים בעונה הסדירה מיאמי, ובייחוד לברון פשוט השתעשעו. לפעמים זה כבר היה נראה ממש לא נעים. כמו מתארגף ענק שנותן ליריב הקטנצ'יק שלו להתאמץ ולהזיע במשך שלשה סיבובים, ואז קצת לפני הסוף קם, מתמתח ומעיף אותו לריצפה בסנוקרת אדירה, ככה מיאמי התחילו לשחק ברבע האחרון וניצחו משחק אחרי משחק.

    ואז הגיע הפליאוף.

    הסידרה נגד מילווקי לא נחשבת, אבל נגד שיקגו פתאום מיאמי התחילה להיראות אחרת. ואז הגיעה הסדרה מגד אינדיאנה, והפינאלה נגד סן אנטוניו.

    הדבר המוזר יותר מהכל הוא שבמקום שמיאמי תשתפר עם הזמן היא רק נסוגה. מסדרה לסדרה מיאמי הופכת לקבוצה יותר מבוהלת וחסרת ביטחון. וזה לא בגלל שהיריבות שלה פתאום הופכות למשהו אחר, אלא בגלל שהם מאבדים את הביטחון ביכולת שלהם לעשות את מה שהם עשו כל כך טוב עד עכשיו. כמו אתלט מבוגר שמתחיל לבצע תנועות מדודות יותר כי הוא לא סומך על הגוף שלו שיצליח לעשות יותר מזה (אתם יודעים מה, כמו ווייד והברך…)

    וזה מה שהופך את המשחק הערב לכל כך מסקרן.

    מבחינת כישרון ויכולת, אין בכלל ספק שמיאמי עולה על כל קבוצה אחרת בNBA בכמה רמות. כולנו ראינו את זה העונה. אבל ככל שהפליאוף מתקדם מיאמי משחקת בצורה פחות צפויה ואתה פשוט לא יכול לדעת מה היא תביא איתה למשחק.

    וכמובן שכשאומרים מיאמי מתכוונים קודם כל ללברון (למרות שלא רק. סטיות התקן ביכולות של ווייד, בוש ואפילו ריי אלן במהלך הפליאוף פשוט לא נתפסות).

    אין ספק שמבחינת פוטנציאל לברון קרוב לשלמות. כנראה שבאמת אין דבר שהוא לא מסוגל לעשות בכדורסל. בכל העמדות, בהגנה ובהתקפה. וכשאני אומר לעשות אני מתכוון לעשיה ברמות הכי גבוהות. וכמובן שדווקא בגלל זה הלחץ הורג אותו. אני חושב שזו תופעה פסיכולוגית מרתקת. לדעתי הוא לא בלחץ בגלל שהוא צריך להוכיח למישהו שהוא הכי טוב. כי הוא הכי טוב. ביי פר. והוא יודע את זה וכולם יודעים את זה. הוא בלחץ פשוט כי הוא חייב לממש את הפוטנציאל הזה בכל ערב מחדש, בביצוע קרוב לשלמות, וגם אז לא בטוח שזה יספיק.

    המשאלה הסודית שלי היא שהערב זה ישתחרר לו באמת סוף סוף. לא בגלל שאני מעריץ עיוור שלו.

    אלא בגלל שאני באמת מת לראות איך זה נראה כשזה קורה.

    איך נראית מכונת הכדורסל האולטימטיבית כשהיא נכנסת למצב טורבו ומסתערת על המגרש.

    אבל כמו שפתחתי – אין לאף אחד שום מושג מה באמת יקרה… ולכן זה כל כך מעניין.

    מצטער שחפרתי 🙂

  19. Ori88

    20 יונ 2013 18:29:25

    הבעיה של לברון, כפי שאני רואה אותה, היא איבוד הבטחון בקליעה מחצי מרחק. הוא אמור לקבור קליעות כאלו בהצלחה של 50-60% והוא לא עושה את זה. וכשהוא נכנס כמו משאית הם מחכים לו שם והטעויות מגיעות.
    לא מבין איפה הקליעה והבטחון בה נעלמו.

  20. ניב

    20 יונ 2013 19:39:25

    סתם אחד אל תצטער על חפירות שכאלו ! חוץ מהמשאלה שלך שלברון יתפוס יום משוגע כזה ( המשאלה שלי היא הפוכה ) , אני מסכים עם הרוב וגם עם אורי בעניין הקליעה מבחוץ שפתאום נעלמה !

  21. צביקה

    20 יונ 2013 20:54:06

    ראיתי עכשיו במשך כשעה וחצי נהדרות את הרבע האחרון וההארכה. איזה דבר אדיר זה. אני הרי כבר ידעתי את התוצאה ועקבתי אחריה בסקורבורד לייב, ובכל זאת זו הייתה בשבילי דרמה ומתח וההצגה הכי טובה בעיר. באמת משחק לפנתיאון. כמה שזה היה אצל ס"א בידיים. איזו מלחמת עולם של מיאמי. חייב לציין שהם פשוט רוצים את זה יותר.

  22. אוהד ותיק

    20 יונ 2013 23:27:13

    ממש חייב להגיד כמה דברים לגבי לברון. בתור אחד שרואה כדורסל כבר הרבה שנים לברון הוא תופעה מדהימה ואולי מכונת הכדורסל( ללא החלק המנטלי ) הטובה ביותר שהיתה עד היום. כל הסיפורים על זה שהוא מוגבל התקפית ?? לא קלע טבעי ?? ללא יכולת חדירה ?? מאיפה זה הגיע ?? מדובר בשחקן עם יותר מ55 אחוז מהשדה יותר מארבעים משלוש העונה ,וזה עוד בניוטרל כאשר הוא מחלק המון אסיסטים. אחד הדברים ההזויים ששמעתי פה זה שמכוון שהוא מכונת סטטיסטיקה ותמיד יש לו נתונים טובים אין להתייחס לנתונים שלו ,למשל המשחק האחרון הראה כמה הוא פוטנציאל גדול אבל וזה אבל גדול , לא כל בני האדם מגיבים אותו דבר ללחץ ,אין לו את זה ,כמו בן אדם שקופא במלחמה תחת סכנת מוות, כמו בנאדם שקופא על במה מול קהל ,לברון קופא ברגעים האחרונים וזה כנראה לא ישתנה. צריך אופי מאוד חזק וגם להיות טיפוס ששם זין על כל העולם סטייל מייקל,קובי או מראדונה כדי לעמוד בלחצים המטורפים האלה ולברון בחור טוב סך הכל.
    אז לכל שונאיי לברון ובמיוחד מר רובין ,אין סיבה לשנוא אותו,זה מה יש פוטנציאל לא ממומש לשחקן הכי טוב בכל הזמנים ,רק פוטנציאל אבל עדיין הכי טוב עד הרגעים האחרונים וזן לא מעט…

    1. שחר

      21 יונ 2013 02:46:43

      פשוט מאוד, ללברון ישנה בעיה פסיכולוגית שבגדול נקרא לה שהוא 'סופר' יותר מידי, ובניגוד למה שכתב סתMאחד, ברור שהוא מפחד שהפונטציאל לא יצליח להתממש – אין הסבר אחר, אפשר לעבוד על זה עם פסיכולוג, אבל בדרך כלל זה רק מקל על הבעיה – לא משנה את האופי [אין דבר כזה לשנות, יש להשתפר], אז חבר'ה, זה מה יש, הכל נמצא במקום ובגודל המתאים חוץ מכמה חומרים במוח, זה גורם לי להתחבר אליו יותר, כי הוא בן אדם כמו רובנו
      בהצלחה הלילה, לברון!

  23. אוהד ותיק

    20 יונ 2013 23:37:22

    רק להביע את עמדתי,בניגוד לשיאה התהומית שיש פה ללברון ,אני דווקא רוצה שינצח היום,רק כדי שחלק מהפוטנציאל האדיר הזה יתממש, רק בגלל שהוא פגיע וכן דופק חשבון גם כשזה נראה שלא. כמו שילד שמתרגש בהצגה וכולם עומדים מהמצד ומחכים שיעשה את התפקיד שלו כמו שצריך ורצים לעודד אותו אחרי . עד כדי כך לברון נראה לא שייך ומחוץ לסיפור שזה ממש מדהים איך הוא מצליח להעמיד שורה סטטיסטית כל כך טובה….

    1. שחר

      21 יונ 2013 02:51:17

      ותיק אני איתך ! כפי שוודאי ראית, אוהדי מיאמי [או לברון] נמצאים כאן במיעוט בתגובות, והואיל וברור שהבלוג החי הלילה יוצף בהערות מלוכלכות בנוגע לכיעור של לברון ולשוחד שקיבלו השופטים [יש אחד שאם לא ששמו רבין הייתי חותם ששמו רביב, אבישי רביב] כל עזרה חשובה

  24. מנחם לס

    21 יונ 2013 02:44:56

    היי לכולם!
    אני נמצא בבאר ספורט באשוויל, צפון קרולינה (על הרי בסמוקי'ס כשלושת רבעי שעה מהבית) עם כמה חברים אמריקאים שכמעט ללא יוצא מין הכלל שונאים את מיאמי. אני אהיה בבלוג החי לכל אורך הדרך אבל אולי אכתוב בתדירות יותר קטנה.
    אני מקווה למשחק טוב, שיפוט הוגן, ותוצאה קרובה שאף קבוצה לא תיברח חס וחלילה.
    שמואל מוניץ יכתוב על המשחק במשבצת הזאת ואני אכתוב על המשחק מזווית כללית במשבצת אחרת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט