בעוד 50 שנה, הם עוד ידברו על הסאגה של משחק 6, הם יקרינו אותו בערוץ גולד או פלטינה או מה שלא יהיה וידברו על הגדולה של פופוביץ' דנקאן פרקר ומאנו, על בחור צעיר ונשכח ששבר שיא בסידרה הזאת בשם דניאל גרין, על ההתמודדות של השחקן הכי מוכשר בדורו עם השדים שלו ועל משחק ענק שסירב להסתיים.
זה היה משחק שבדומה לכל הסידרה הזאת ,סירב להיכנס לאיזשהי תבנית מוכרת, עיקבית או הגיונית. אנחנו, שכותבים כדורסל, מדברים כדורסל ובתקופה הזאת של השנה חיים כדורסל, תמיד מנסים להכניס את ההתרחשויות במשחק לתבנית, מחפשים היגיון ב-200 פוזשנים שבסופם תוצאה ומקווים להסיק מהן באינדוקציה את העתיד, או במילים אחרות: איך בונים קבוצה מנצחת.
בסדרה הזאת אפילו יותר מהרגיל ,זה פשוט בלתי אפשרי, אבל באותה מידה זה גם מרתק ונפלא ולא צפוי כמו סרט הדרמה האסתטי ביותר, המפתיע ביותר והמרתק ביותר שאפשר להעלות על הדעת, עם גיבורים גדולים מהחיים ושחקני משנה שבסופו של דבר מכריעים את גורל העלילה ונחקקים בדברי הימים.
זאת הסאגה של משחק 6 בגמר 2013.
הטוב:
טוני פרקר: לא משחק מופתי של פרקר, אבל את החשיבות שלו היה אפשר לראות בדקות בהן הוא לא היה על המגרש בתחילת הרביעי. הוא מכניס סדר למשחק של הספרס ולצד זה הוא גם מהיחידים בקבוצה שמסוגלים לעשות נקודות מחוץ לסדר הזה (ולכן הוא וג'ינובלי כל כך חשובים). 19 נקודות 8 אסיסטים ואולי חשוב מהכל 0 איבודים בסידרה שבה הניצחונות של מיאמי נובעים באופן ישיר מהאיבודים של ס"א. שלשה שלו ברבע הרביעי השאירה את ס"א בחיים. אם בהתקפה האחרונה של 48 הדקות הכדור הולך אליו ולא ללנארד ס"א אלופה (לנארד כזכור החטיא 1 מ-2 מה שאפשר את הקמבאק של מיאמי, בין היתר).
טים דנקאן: אולי המחצית הגדולה ביותר של שחקן בגילו בגמר NBA בהיסטוריה, ולשם שינוי במקרה הזה הסטטיסטיקה כן מספרת את הסיפור. 30 נקודות ו-17 ריבאונדים. עם זאת, נעצר לחלוטין ברבע הרביעי ובהארכה לא עשה נקודה ולקח רק 2 ריבאונדים. ועדיין הפלוס מינוס שלו הוא +16 במשחק הזה, מה שאומר הרבה. הוא שיחק 44 דקות בלתי נתפסות לשחקן בגילו. אם אפשר לסמן נקודה שלילית היא העובדה שהוא גמר עם 0 אסיסטים כלומר לא הוציא בכלל כדורים החוצה לקלעים, מה שטרם למשחק החלש של גרין וניל מבחינת קליעה.
מריו צ'למארס: סופר מריו חזר. 20 נקודות באחוזים פנטסטים כולל 4 מ-5 מהשלוש, וגם 4 ריבאונדים בהגנה והגנה טובה מאוד. ראוי לציין, מבלי להתבכיין יותר מדי על שיפוט שבסה"כ היה לטעמי מאוזן, שהייתה עבירה שלו על ג'ינובלי בהתקפה הלפני אחרונה של הספרס בהארכה שלא נשרקה. זאת טעות, אבל טעות שהיא בגבולות הנסלח במשחק חוץ בגמר ה-NBA. חוץ מזה עלתה טענה של צעדים שאני לא יכול לפסול על הסף אז יכול להיות שהעבירה לא רלבנטית.
בוריס דיאו: וואו. שחקן שפשוט לא היה פקטור בתחילת הסדרה חזר להיות השומר הנפלא וספק האנרגיה, כולל כניסות לסל 7 נקודות ו-4 ריבאונדים, אבל במקרה שלו, הסיפור לא נכתב בסטטיסטיקה. הסיפור הוא סיפורו של שחקן שכבר מעבר לשיא, שהאיטיות שלו בולטת עד כדי כאב, ושהנכס העיקרי שלו הוא כוח ומסת גוף. ופה מסתתר לקח חשוב לגבי לברון ג'יימס, בשלב הזה, מספיק לשים עליו שחקן הגנה גדול ומיומן שנותן לו שני מטר, כדי להאט אותו ברמה מספקת. מי שמחפש סיבות למה ליד שמו של לברון ג'יימס יש עדיין סימן שאלה ולא סימן קריאה, יכול למצוא אותה במשפט הבא: בוריס דיאו מסוגל לשמור עליו בצורה אפקטיבית.
קאוואי לנארד: בחור בן 21, שפשוט עושה הכל, שלשות וחדירות, שמירה על שחקנים גבוהים ונמוכים, ריבאונדים (11) ואסיסטים (3) 22 נקודות ו-0 איבודים. כן הוא החטיא זריקת עונשין אחת מכריעה, אבל אף אחד לא בא אליו בטענות על זה, והוא לטעמי היחיד בסגל הנוכחי של סן אנטוניו שיכול להיות אבן פינה לשלישייה גדולה חדשה, ניל וגרין הם שחקנים משלימים.
דוויין וייד: הוא לא בטוב בגלל היכולת שלו, והכניסה שלו ברבע הרביעי כמעט חיסלה למיאמי את הקמבאק, אבל אחרי שהוא נפגע בברך שמאל מג'ינובלי במחצית הראשונה הייתי בטוח שזהו, הוא נגמר, ומיאמי נגמרה איתו, במקום זה קיבלנו את אותו וייד חסר פחד ועם 14 נקודות, אומנם באחוזים לא טובים, אבל הוא תרם לניצחון שהקבוצה שלו לא יכלה בשום פנים ואופן להשיג בלעדיו.
מייק מילר: וואללה הוא לא היה ממש טוב, אבל הייתי חייב להכניס את זה בשביל ה- One shoe shot, רגע גדול.
כריס בוש: השחקן הכי מושמץ במיאמי בפלייאוף הזה, באתר כאן ובכלל, בצדק גמור. אבל היום עם 11 ריבאונדים ובעיקר סוף סוף מלחמת חסרת פחד בצבע ברבע האחרון, לרבות שתי חסימות גדולות בחוץ שהצילו למיאמי את המשחק, הוא היה חלק חשוב בניצחון הזה והוא גילה קשיחות מנטלית שהייתה הבסיס להרבה מהביקורות עליו. אז נכון שכל זה הושג בדקות שדנקאן באמת היה גמור לגמרי, אבל לעומת מה שראינו ממנו ביתר הסדרה, גם את זה מיאמי תקנה ביום חמישי.
ריי אלן: אני חולה על ריי אלן. אני יודע שהוא עשה את מה שאני שונא שלברון עשה, והוא עשה את זה פעמיים(!), אבל אני פשוט אוהב אותו, אני לא יודע אם זה שארית מימיו בקונטיקט עם דורון, או שאני פשוט חובב קלעים טהורים, אבל אני שמח בשביל אלן כשהוא מצליח. אלן היה היום 41 (!) דקות על המגרש, וקלע רק 9, אבל כמו שנכתב על גבי תמונה שפורסמה היום ברשתות החברתיות: דני גרין, אתה אולי מתקרב ל-30 שלשות בסידרה, אבל אני קלעתי את השלשה החשובה ביותר.
הרע:
לברון ג'יימס: הרבע האחרון לא שינה את דעתי. לברון ג'יימס הוא נכון להיום שחקן שלא ממצה את הפוטנציאל שלו, שמשחק לא נכון למול היכולות שלו, ושלפרקים עושה לקבוצה שלו יותר נזק מתועלת. אני ארחיב על זה בסוף, אבל להוציא 8 דקות ברבע הרביעי לברון היה איום ונורא, רוצים את זה בנתונים? 11 מ-26 מהשדה, 1 מ-5 מה-3 והכי מדהים מינוס 1 (!!!!!!!!!!!!!!!!) למיאמי כשהוא על המגרש. למה? הסברים בהמשך.
מאנו ג'ינובלי: זוועה, אין מה להגיד יותר מזה. אני רוצה להגן על פופ פה, פשוט אין לו ברירה. ג'וזף הוא לא לרמות האלה, שני המאמנים קיצרו את הרוטציה הלילה וזה לא סתם. גרין וניל פשוט נעלמו. פרקר לא מסוגל לשחק יותר ממה שהוא שיחק היום וגם כמות הדקות שלו היא נזק עצום. סן אנטוניו תחיה או תמות עם ג'ינובלי, היום היא כמעט שרדה, ואם שורקים עבירה של צ'למארס עליו, אז יכול להיות שהוא גומר את הסידרה הזאת כגיבור, ואולי זה גם יקרה ביום ה', אבל נכון להיות מאנו ג'ינובלי הוא דמות טראגית עבור ס"א בסידרה הזאת.
ספליטר: טעיתי, הוא לא לרמות האלה. מצטרף לאמירות של הד"ר על הצורף לשתף את בלייר, אולי זה השפן שפופ שומר לסוף.
גרין: 1 מ-7 מהשדה, 1 מ-5 מהשלוש, זה אומר הכל, אני חושב שזה פשוט היה יותר מדי בשביל גרין, חלק מהשלשות האלה היו חופשיות, הן לא היו קשות בהרבה מבמשחקים הקודמים,ומה שהכי גרוע הוא שבדקות מסוימות הוא פשוט לא ניסה להגיע לזריקות. היו לו כמה מהלכים טובים מאוד בהגנה, חלקם כמעט מכריעים כמו החטיפה מלברון במתפרצת לקראת הסיום, אבל בשורה התחתונה זה פשוט לא זה. מתחבר לדעתי על גרין באופן כללי – ההייפ סביבו מוגזם.
והשיטה:
או במילים אחרות פופ. ס"א הציבה עצמה בעמדת ניצחון במשחק הזה בזכות ניהול הדקות של פופ לאורך כל הסידרה שהביאה את השחקנים רעננים מספיק לרגע הזה, בזכות העובדה שהוא מעניק להם ביטחון – וזה בולט מאוד מול מיאמי שבה ברגע שמילר או בטייה מחטיאים שלשה הם מפסיקים לנסות לרבע ומשהו – אבל יותר מהכל בזכות השיטה.
השיטה היא פשוטה למדי, בניגוד לאינסטינקט, סן אנטוניו חייבת לשחק מהר כדי לנצל את היתרונות שלה – דנקן בצבע והשמירה הלקויה על הקלעים. במשחק עומד מיאמי מסתדרת איתם בין היתר בזכות ההתאמות שספולסטרה עשה –ג'יימס על פרקר למשל.
בהגנה השיטה היא לתת לוייד וג'יימס שני מטר ולהכריח את מיאמי לנצח את המשחק עם הג'אמפ שוט, רגע כמעט מעליב במשחק היום: ג'יימס עומד על קשת
השלוש, דיאו ניגש אליו ואפילו לא קופץ לעברו אלא צועד באדישות כשהמלך מחטיא שלשה חופשית. מביך.
עוד פנינה של פופ הערב, הערעור על השלשה של אלן שבבירור הייתה מאחורי ה-3 כדי לתדרך את השחקנים שלו למהלך אחרון. זה ניסיון וחוכמה יוצאת מן הכלל.
כל זה לא בשביל להגיד שפופ לא עשה טעויות, הוא עשה. בעיקר לשכוח את דנקן על הספסל בדקות האחרונות מה שאפשר שני ריבאונדים בהתקפה שהכריעו לבסוף את המשחק. הרציונל מן הסתם היה רצון להחזיק כמה שיותר שחקנים ניידים על המגרש כדי שיצאו לקלעים, אבל הריבאונד היה צריך להיות שיקול מרכזי יותר.
ספיישל רבע רביעי – כך (כמעט) מפסידים משחק אליפות:
החלק הכי מרתק במשחק, היה הרבע הרביעי, והוא התחלק לשני קטעים מהם היה אפשר ללמוד המון:
8 דקות ראשונות: מיאמי חוזרת מפיגור גדול ליתרון, איך היא עשתה את זה? פשוט מאוד, לברון התחיל לשחק כמו שלברון צריך לשחק, כניסות חסרות רגשות אשמה לצבע, הטבעות, ליי-אפים, והפסקת ההסתמכות על הג'אמפ שפשוט גמר את המשחק הקבוצתי של מיאמי. במקביל פרקר נאלץ לקבל דקות מנוחה וג'ינובלי חירב בשיטתיות את משחק ההתקפה של ס"א. משחק ההתקפה של מיאמי באותן דקות התבסס על 3 קלעים ולברון, הימצאות 3 קלעים על המגרש הקשתה על העזרה על לברון ואפשרה לו לשחק כמו שהוא צריך לשחק כדי שמיאמי תמצה את הפוטנציאל שלה. ואז, ספולסטרה קרה.
4 דקות אחרונות: אחרי דקות מנוחה ארוכות וייד חזר, למה? איזו בחירה פחדנית זאת. הרכב 3 הקלעים עבד בשבילך נפלא, למה לכל הרוחות לקלקל את זה? וזה אכן קלקל. מיאמי נראתה כמו שהיא נראתה במשחק ו-3 רבעים האחרונים, לברון נתן רצף פשוט קטסטרופלי של 2 איבודים (מתוך ה-6 שלו) 3 החטאות לרבות אייר-בול, וחורבן מוחלט של משחק ההתקפה המסודר של מיאמי, אפילו במתפרצת מול גרין הוא לא הצליח לסיים בטבעת או עם עבירה. כל זה הוביל את הספרס ליתרון חצי דקה לסיום, מכאן אתם כבר יודעים איך זה נגמר.
ביום חמישי משחק 7, הסדרה הזאת הייתה ראויה למשחק 7, והיא תסתיים באחד.
אם סן אנטוניו תתאושש מהמכה המורלית הבלתי נתפסת שהיא חטפה במשחק 6 היא תהיה אחת האלופות הגדולות בכל הזמנים, הספרס של ה-15 שנים האחרונות אינה שושלת, אבל היא תהפוך לאלופה מדהימה.
ניצחון של מיאמי יבטיח אליפות שנייה רצופה לג'יימס ויתן חמצן לרעיון שג'יימס יהפוך להיות אחד מ-3 השחקנים הגדולים בהיסטוריה, באופן אישי אני לא אתרשם מאליפות של מיאמי שהושגה מול קבוצות פגומות, שכל אחת ואחת מהן מוכשרת הרבה פחות ממנה, ובכל זאת שתיים מהן הצליחו לקחת אותה ל-7 משחקים.
אבל זה כבר עניין לדיון אחר, ביום חמישי אני מקווה למשחק צמוד ואיכותי, שבו השחקנים הגדולים יתעלו ויקחו את המשחק עליהם, שנראה פעם אחת את שתי השלישיות בכושר שיא אחת מול השניה לקרב אפי בין שני הפרנצייז שמתחרים על שליטה בנראטיב של הליגה (וכידוע ההיסטוריה נכתבת ע"י המנצחים), ומי יתן והטוב ביותר ינצח.
לעזזאל, מי יתן וסן אנטוניו תנצח, גו ספרס!
עופר
19 יונ 2013 15:47:21כתבה מעולה, אני מסכים עם רוב מה שאמרת כאן.
בסופו של דבר, אני נגד מיאמי בגלל לברון. אני רוצה (…משתוקק) לראות אותו מציג ווינריות ופרסונה של כוכב גדול באמת, אבל בינתיים זה לא קורה. יש לו מבנה פיזי עילאי ואישיות שעדיין לא בנויה לרמות האלו- מקרה קלאסי של נוכחות אגוזים והיעדרות שיניים. הרגע שהבליט את זה במשחק של אתמול הוא האחד על אחד מול גרין- היה אמור להגמר בדאנק שמעיף את התקרה ולא בפלופ המביך הזה.
יש במיאמי כמה שחקנים שאני באמת מסמפט- מייק מילר, ריי אלן ושיין באטייה (למרות תרגיל ההיעלמות הסצסציוני שהוא הרים בסדרה הזו), אבל העניין הנרטיבי שציינת בסוף הפוסט יושב בבסיס האהדה שלי לספרס.
לצערי, מיאמי תפסה כאן מומנטום לא נורמלי, ולדעתי היא תנצח את הסדרה. בדקות הסיום הספרס נראו שחוקים והשיגו מעט נקודות דרך מהלכי כדורסל טהורים, והרבה דרך עונשין וזריקות שיצאו מתוך בלאגן. אם אני פופ, הייתי שולח את כולם לישון 48 שעות, שיגיעו רעננים למשחק 7.
מנחם לס
19 יונ 2013 16:34:46באופן כללי די קרוב למה שאני כתבתי, מלבד הביקורת העדינה מדי על פופ שמאמן לפעמים כמו שחקן עקשן הניכנס עם הראש בקיר. לספארס ישנם מספיק שחקנים שיכולים היו לשחק במקום ג'ינובלי שפופ עשה איתו את "הדווקא" הסרבי הידוע שלו.
ואם כבר דברת על הפאול שהיה או לא היה על מאנו, הרבה לפניו הוא עשה לפחות 3, ואולי 4 צעדים.
נתן גולד
19 יונ 2013 20:39:05מי בדיוק יכל לנהל משחק במקום ג'ינו כאשר פארקר צריך לנוח גם בגלל ההמסטרינג? היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא ניל ולו היה משחק גרוע יותר שלא לדבר על זה שהוא שחקן פחות טוב ופחות יצירתי. וניל כשלא הולך מוותר. אז תן שם אל סתם תזרוק סיסמאות. מי יכל לרכז במקום מאנו?
מנחם לס
19 יונ 2013 21:25:23מאנו לא רכז. גם מיאמי משחקים הרבה עם דוויין ולברון ללא רכז. אפילו מאט בונר עם ה-2.08 מ' שלו יכול לרכז טוב יותר ממאנו, ובטוח לקלוע טוב ממנו. ומה עם האוסטראלי? ומה עם הצרפתי? יש להם אבל פופ הוא פחדן.
אלעד רבין
19 יונ 2013 17:11:45לגבי לברון אני מסכים איתך לגמרי, אתה לא יכול להיות השחקן הכי טוב בליגה ואחד מחמשת הגדולים אי פעם ולא לעשות שום פעולה נכונה כשהכסף על השולחן, כמות הטעויות שלו בשתי הדקות האחרונות היא בלתי נסבלת!!! לא מעניין אותי שהוא הביא את מיאמי לבדו אל השוקת, כי הוא פשוט בעט בה ושפך את המים . מזלו שריילי הביא את ריי אלן אחרת מיאמי היו היום משתזפים בסאות ביץ
יובל
19 יונ 2013 17:42:35אני חושב שיש כאן החמצה של 2 נקודות ענקיות :
1. 2 העבירות האחרונות של אלן היו FLAGRANT 1 – בכל סיטואציה אחרת זה מה שהיה נשרק, בשתיהן הוא היה תחנה אחרונה ובלי שום נסיון ללכת לכדור. אפילו אם רק אחת מהן היתה נשרקת האליפות היתה מוכרעת.
2. הקבעון המחשבתי של מאמני ה NBA או "הוראה מלמעלה" ? – 5 הפרש וגם ב-3 הפרש פוזשן אחד אחר כך, היה ברור שמיאמי צריכה שלשות בשתיהן – למה לא לעשות פאול ????!!!!!
למה לעזאזל פאול שעוצר מתפרצת זה "חכם" ופאול שמונע שלשות שמשוות משחק זה טאבו ???!!! – היום לצערי SA הפסידו אליפות על הגועל נפש הזה , פשוט מרגיז אותי שיש לך אפשרות לעשות משהו יותר טוב חכם ליעיל, שמוריד את רמת הסיכון ל-0 ואתה לא עושה אותו ??? – איפה WINNING IS NOT EVERYTHING – ITS THE ONLY THING ??? –
יופי פופ ו SA – אתם ספורטאים למופת. באמת. אהה. כן. ובלי אליפות. קיץ שמח לכם.
מנחם לס
19 יונ 2013 18:53:10כנראה שלא יעזור דבר ואני מבזבז את זמני, אבל אנסה פעם אחרונה:
כשברור שמיאמי תנסה שלשה בסוף השמירה על הקלעים אקסטרה חזקה. אנשים קולעים סלי נצחון (או השוואה) במקרים כאלה ב-16.9% הצלחה. היו על זה מחקרים ללא סוף מהמכללות, מה-NBA ומה לא.
מלבד זאת, אחרי סל כזה בד"כ יש עוד 4-5 שניות, זמן מספיק לטיים אאוט והוצאת כדור בצד של היריב, עם סכוי לסל או פאול.
במקרה של פאול מכוון, קולעים את הראשון. השני דופקים בחישוק חזק, והשחקנים מתאמנים בלעשות זאת. הכדור המקפץ הוא במקרה כזה ב-40+ אחוזים של הקבוצה הזורקת את הפאול (נדמה לי ש-43% אבל אני לא בטוח במאה אחוזים). ואז זה עם הריבאונד קרוב לסל לסל, ואולי אפילו סל ופאול.
לך לספריות של האוניברסיטאות ותחפש "BASKETBALL – END OF GAME STRATEGIES" ותקבל עשרות עבודות מאסטר ואחרות על הנושא.
אתה חושב שהאמריקאים מטומטמים? אתה, יובל, יודע משהו שפופ לא יודע? באירופה לא עשו מעולם חקר סטטיסטי על כך, אז עושים פאולים מכוונים כי באירופה אין שום דבר מדעי. אין MONEYBALL. יש רק מאמנים כמו סטוייביץ' ומסינה ואברקוביץ' ומולי קצורין שלא קראו עבודת מחקר אחת בחייהם, והולכים רק לפי האינטואיציה השגוייה שלהם, בדיוק לפי הלך המחשבה שלך, יובל.
תאר לך מה היה קורה היום לפופ אילו עשה פאול על ריי. ריי קלע ראשונה. פגע חזק בחישוק בזריקה השנייה, (דבר שהוא מתאמן בו כל יום) וכריס אנדרסן או בוש היו יורדים עם הכדור שני מטרים מהסל, וקולעים לשוויון (ואולי אפילו סל ופאול!). יש לזה סכוי גדול בהרבה להצליח לפי מחקרים שנעשו, וכאן בארה"ב הולכים על סטטיסטיקה.
אם זה היה קורה, היום היו שוחטים את פופ המדיה.
ואם אלן היה מחמיץ את הזריקה, הרי איש לא היה מזכיר את זה בכלל. אז שבמכבי חיפה ובהפועל חולון יעשו פאול מכוון. לא כאן. END OF STORY.
אני לא מתכונן לדבר על כך יותר.
אליוש
19 יונ 2013 19:54:29נראה לי שרבים באתר ,בייחוד חובבי SA ביניהם סובלים בכל הקשור ללברון מפיצול אישיות. מצד אחד הם מסבירים כמה הוא רע חלש ,לא ממצה פוטנציאל ,מלא אגו ושאר סופרלטיבים ומצד שני הם מבינים שהוא הגורם העיקרי למניעת האליפות החמישית. ובתת הכרתם רועדים מפחד ממנו
ובכן ,הכל אולי נכון אבל בטח לא רלבנטי , להברון אינו ג'ורדן וגם לא יהיה , ג'ורדן היה רק אחד , אבל מה לעשות שעליו תקום או תיפול מיאמי ,ונכון להבוקר וזה הדבר הרלבנטי היחיד -תקום….
אז קדימה מיסטר MVP , אנא השלם את המלאכה ביום שישי בבוקר
ןסכור אחת ולתמיד את פי כל מלעיזיך באתר
Iceman
19 יונ 2013 20:32:55אין מצב שמיאמי מפסידים את גיים 7. זה היה בידיים של ס״א but they dropped the ball. לדעתי הם לא יקבלו עוד הזדמנות כזו.
etayle
19 יונ 2013 22:25:42+1
גאזה
19 יונ 2013 20:58:51"מלבד שמונה דקות ברבע הרביעי".הצחקת אותי.אלה שמונה הדקות החשובות של העונה ואת הכסף סופרים במדרגות.להגיד על לברון "הרע" זו הגזמה פראית.מצטער
דור
20 יונ 2013 11:07:34ראה תגובה למטה
חסר שם, חסר בית, חסר כיוון
19 יונ 2013 21:27:00פשוט סקירת משחק מעולה. איפה היית עד עכשיו?
שתי הערות/תוספות קטנות
1. בקשר לגרין, לדעתי אתה מחמיר איתו מדי. שחקן צעיר ולא מנוסה שפתאום רואה את התואר במרחק נגיעה יש לשפוט בנסיבות מקלות. יותר קל לראות את זה בטניס או בענפי ספורט אישיים אחרים כי זה יותר בולט לעין: אחוז ניצול המצ' פוינט הוא נמוך בהרבה מאחוז היעילות הממוצע של טניסאים צעירים
(גם ותיקים אבל פחות).
גרין צריך בראש ובראשונה להישפט לפי משחק ההגנה שלו מרגע שהספרס עלו ל-3 ניצחונות. במיוחד ביום שכמו שצוין דאנקן מסיים עם 0 אסיסטים.
2. ההכנסה של ווייד למשחק ב-4 דקות אחרונות בהחלט הייתה בעוכריו של ספולסטרה אבל היא מעידה על כשל מערכתי שגדול ממנו, והכשל הזה הוא חרב הפיפיות של הסופר פריינדס: במאני טיים צריך מישהו ברור ומוסכם על כולם שיתעלה. הווינריות מיסודה אומרת שהרצון לנצח גדול מהפחד להפסיד. אני טוען שהפחד, לפחות אצל לברון, מזה שיבואו אליו בטענות שהוא לא מסר או החטיא זריקה גורלית, עולה על הרצון שלו לנצח כשיש לידו שחקן דומיננטי כמו ווייד בסטראץ'
חסר שם, חסר בית, חסר כיוון
19 יונ 2013 21:29:43אגב, בהמשך לנקודה השנייה שלי, לפי דעתי אם משחק 7 יהיה צמוד עד סופו (ואני מהמר שכן) ולספולסטרה לא יהיה אומץ להושיב את ווייד (ואני מהמר שלא) בסטראץ', מיאמי יחקו את הספרס של גיים 6 ויתנו להם את האליפות מתנה.
etayle
19 יונ 2013 22:28:10ל,ברון שחקן ענק! ווינר הוא לא. אולי הציפיות של כולם גדולות מידי?
חסר שם, חסר בית, חסר כיוון (וחסר יומרות)
20 יונ 2013 00:47:45לפי דעתי אתה שוכח את הפלייאוף שלו בתקופה בקליבלנד ובשנה שעברה במיאמי. אתה צודק שמאז שהוא הגיע למיאמי הוא הרבה פחות ווינר אבל זו דוגמא מובהקת לפסיכולוגיה בספורט ואלא אם קוראים לך אסף רביץ, באמת קשה להסביר את הלמה והאיך במילים בלי להישמע לא קשור לעולם.
נתן
20 יונ 2013 07:54:51צודק, אני מכיר את משפחת ווינר ולברון אף פעם לא היה אצלם.
לבקן
19 יונ 2013 23:01:29להגיד שלברון היה רע זו חוסר הבנה או שנאה טהורה.
נכון, לא הלך לו ברבע השני והשלישי אבל הוא המשיך לנסות, לא נעלם, לא קפא אלא זרק וגם החטיא.
ברבע האחרון הוא היה ענק. כל הכדורים עברו דרכו וגם בהגנה הוא היה אדיר עם שמירה על פרקר
בסוף המשחק, העייפות גרמה לו לעשות טעויות. הוא שיחק כ 50 דקות מהם כמעט 40 רצוף ברמת אינטנסיביות שאף אחד אחר לא התקרב אליה בהתקפה ובהגנה. אז נכון, כדורים ברחו לו מהידיים, אבל הוא קלע שלשה גדולה שצמצמה ל 3 בלבד (אחרי שהוא לקח אחת והחטיא). זו לא בריחה מאחריות ולא צ'וקריות.
הסיבה שכולם מדברים עליו והכל סובבב סביבו היא בגלל העובדה שהוא פשוט שחקן ענק. יחיד בדור. אתה עוד תספר לנכדים שלך שזכית לראות אותו משחק בלייב
דור
20 יונ 2013 11:06:53אני מסכים מאוד עם הסיפא שלך, אכן הכולל סובב סביבו ואני אכן אספר לנכדים שלי עליו, בין אם יצליח או יכשל הוא הסיפור הגדול ביותר ב-NBA היום.
אני לא הייתי מייחס את הטעויות שלו לעייפות, יותר לכשל מנטלי.
אי אפשר לשפוט את לברון על יכולותיו באותו אופן ששופטים למשל את טוני פרקר שלא נהנה מאותם יתרונות פיזיים, אני שופט את לברון לפי מיצוי הפוטנציאל שלו, והשאלה האם הוא עושה את המקסימום האפשרי כדי לגרום לקבוצה שלו לנצח.
לאורך 80% מהמשחק הזה ואחוז דומה בסדרה הזאת הוא לא עושה את זה לדעתי ולכן הוא מסווג כאן כרע.
לא אמרתי שהוא בורח מאחריות, לא שהוא צ'וקר, ולא שהוא לוזר כי אני לא חושב כך.
אני חושב שהוא שחקן שלא ממצא את היתרונות הפיזיים המוחלטים שלו ולא משחק באופן הנכון כדי לתרום בצורה המקסימלית לקבוצה שלו בצורה עקבית.
נתן
19 יונ 2013 23:14:00הטורים שלך עד עכשיו היו מעולים ודווקא כאן יש דברים שאני לא מסכים איתם, בעיקר הביקורת על לברון שנתן משחק מצויין כולל שלשת קלאצ' חשובה ביותר לפני סיום ההארכה. לברון שמר בצורה מעולה על פארקר, חסם, חטף ותרם הרבה בצד ההתקפי. הסה"כ שלו במשחק הזה מעולה. זה נכון שהוא לא מספיק טוב יחסית לעצמו התקפית אך כשהיה צריך לקלוע מצא איך והוביל את המהפך של ההיט.
לכל מי שרואה עם הליג פאס אפשר לראות בעיקביות שואן גאנדי נוטה לכיוון הספרס בפרשנות שלו, והוא אומן של מילים. סה"כ היה אפשר לשרוק פאול של ג'ינובילי כמו שאפשר היה לשרוק פאול של גרין על ג'יימס במתפרצת וטוב שבשניהם לא שרקו.
היה משחק מעולה של שתי הקבוצות, עוד אחד ולברון ייכנס לליגה של הגדולים ביותר.
אגב, אם ברשימת הגדולים ביותר במשחק שלך אתה מכניס את מייקל וקובי כשניים הראשונים זה מתחיל להישמע לא טוב מבחינתך…..
דור
20 יונ 2013 11:02:23תודה רבה נתן, הויכוח הוא כמובן לגיטימי והויכוח על לברון הוא אחד המענינים ב-NBA היום לטעמי ולו רק בשביל הסיבה הזאת טוב שיש את לברון.
לא מצאתי איפה כתבתי שמייק וקובי הם השניי הראשונים בהיסטוריה מבחינתי, אני מאמץ פחות או יותר את הרשימה של ביל סימונס לגדולים בכל הזמנים, אני חושב שהליגה הראשונה של השחקנים הם ג'ורדן וראסל (בדומה לפלה ומראדונה בכדורגל) כאשר אין מחלוקת אמיתית על זה שג'ורדן היה גדול יותר.
קובי ודנקאן נמצאים איפשהו בין הדרג השני (בירד, מג'יק, קרים, ווילט) לשלישי (ווסט, רוברטסון, האקים, שאק), ומכאן גם החשיבות של זכייה של דנקן בתואר הזה עבורי, אני רוצה לראות אותו עובר את קובי בחשיבה ההיסטורית.
לברון אגב, לצורך התרגיל המחשבתי, אם מפסיד את משחק 7 ואחריו פורש לפוטבול (היה יכול בלי בעיה אגב),מסיים עדיין כאחד מ-20 השחקנים הגדולים בהיסטוריה, אבל לא מפצח את הדרג השלישי לטעמי.
מנחם לס
19 יונ 2013 23:26:34ואן גנדי מפרשן כאילו שהוא עוזר מאמן בספארס.
ניב
19 יונ 2013 23:38:27אהבתי את הסקירה ובעיקר את הפסקה האחרונה והכי אהבתי את המשפט האחרון לצערי לא יצא לי {עבודה} לראות את המשחק ודיי ציפיתי שמיאמי ינצחו אפילו יביסו , מצער אותי שסאן היו כל-כך קרובים לבאר ולא שתו ממנה , עכשיו לצערי הם יכולים לשכוח מזה אבל כולי תקווה שהם דווקא יעשו זאת וייקחו אליפות .
חסר שם, חסר בית, חסר כיוון (וחסר מושג?)
20 יונ 2013 00:52:46דרך אגב, אם כבר ציינתם את ואן גאנדי, אני חייב להודות שבאופן חריג מאוד נהניתי מהשידור של ערוץ 5.
מקווה לטוב גם בגיים 7.
שחר
20 יונ 2013 01:36:27אני חושב שדור בלוך כותב נהדר ומתנסח היטב, ובכל זאת – הוא אינו אוהד לברון מושבע, הייתי אומר
אילון
20 יונ 2013 02:35:48למנחם, בנוגע לאחוזים של שלשת ניצחון, רק חשוב לציין את האופציה שמנגד:
נניח ונאלצים לעשות פאול על קלע עונשין ממש ממש מצויין – הוא יקלע את הראשונה ב-85%. אחר כך הוא צריך כמובן להחטיא את השניה למקום הנכון. נניח וזה קל לו בדיוק כמו לקלוע את הכדור לכן הוא יחטיא ב-85% את הכדור השני. כעת נניח ובאמת ב-40% מהמקרים הכדור מגיע לשחקן מהקבוצה המתקיפה, ושוב נגיד שהוא קולע מהצבע באחוז נפלא של 70%.
כעת נערוך את החישוב הסופי עבור סיכויי הקליעה של 3 נק' בצורה כזו. לשם כך יש לכפול את כל האחוזים אחד בשני מכיוון שכל התנאים צריכים להתקיים.
התוצאה היא שעבור נתוני הקליעה האלה ב-20% מהמקרים יתקיימו כל התנאים. זה לא כ"כ רחוק מה-17% של השלשה, וזה כמובן רק עבור אחוזי קליעה נפלאים כפי שציינתי.
סתם בשביל ההמחשה אם נניח ואחוזי הקליעה הם 80% מהקו ו-60% מהשדה (עדיין נפלא, בטח בשלב הזה של המשחק) – זה כבר 15%,
אז לפחות יש לנו קייס האירופאים..
ינון יבור
20 יונ 2013 03:45:30מנחם אתה לא מגבה את הטיעונים בכלום.
אין מצב שמישהו, באיזושהי קבוצה, מתאמן על להחטיא פאולים לכיוון מסוים. זה הזוי. ואין מצב, כשיש לקבוצה המגנה ריבאונדרים טובים שיודעים מה הולך לקרות, שהם לוקחים פחות מ-85% מהריבאונד הזה – הרי כל מה שהם צריכים זה לסגור את השחקן שלהם.
וגם – לאסט באט נוט ליסט – במקרה המדובר כבר לא היו למיאמי פסקי זמן, כך שאחרי פאול וקליעות בצד השני הם לא יכולים לקדם את הכדור.
בקיצור – אתה מגן על הפרדיגמה האמריקאית מתוך אמונה שלמה, אך ללא טיעונים ברי תוקף.
מנחם לס
20 יונ 2013 04:52:44ינון, אפילו לא אשפיל את עצמי להגיב על התגובה שלך. למה? כי אתה למעשה מאשים אותי בשקר, כשאני כותב שראיתי זאת, וראיתי זאת כמה פעמים גם באימוני הניקס וגם באימוני מיאמי.