הסיבה שלוקח לי כל כך הרבה זמן להוציא עוד פרק בסדרה, היא שאני מעוניין לשמר את הרמה בין הכתבות במקום להוציא אחת כל מגבלת זמן כלשהי. מעדיף להיות כמו "רוקי" (רובם) או "אבא גנוב", לא "ספיד" או "קארטה קיד" (ובטח שלא "שארקנאדו"). כפי שאמר קרמבו מ"מבצע סבתא": "אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר". —————————————————————————————————————–

גם הפעם נסעתי לפסיכולוג בהרגשה מוזרה, אני עצוב על כך שאינני מרגיש עצב, זעום על כך שאינני מרגיש זעם. אני מתחיל לחשוב שאני מזוכיסט, אך המחשבה הזו עפה מהחלון מהר, אני הרי לא שש שיכאב, אני פשוט רוצה להרגיש… משהו. "אז למה הגעת לפה בכלל? היית יכול להעביר את לי את הכסף בהעברה בנקאית מהבית ולחסוך לעצמך את הדלק" הוא אמר לי שסיפרתי לו על כך. התקשיתי בלהסתיר את חיוכי, אך גם בלעתי אותו במהרה.

"העובדה הזו מלחיצה אותי מאוד, לכן אני זקוק לך עכשיו"

"ולמה היא מלחיצה אותך?"

"אתה בטח מכיר את כל הסיפורים הללו על אנשים ממדינות עולם שלישי שלא יכולים להרגיש כאב? הודים שאוכלים זכוכית, בנגלדשים שעושים סקי חול יחפים בדיונה מעופשת? אני חושש שאני לא מרגיש כאב, אני גם לא ארגיש את הדברים הטובים שאמורים להתלוות אליו לאחר מכן לפי פילוסופיית החיים שלי".

"אני חש לפי הטון שלך שהבעיה קיימת כבר כמה זמן, למה הגעת רק עכשיו?"

"ובכן, הטריגר לכך היה דווקא אחד מהרגעים היפים בחיים שלי. ביום ראשון האחרון, הדולפינס ניצחו את הפטריוטס במהלך האחרון של המשחק. גם אני התפללתי למרי שהמהלך הזה יצליח, למרות שלא הייתה בי הרבה אמונה גדולה. נשמתי כמו אבי ביטר במרומי ההימלאיה ובכיתי דמעות אושר אמיתיות. רק יום לאחר מכן, הבנתי שלא הרגשתי ככה לגבי ההיט כבר זמן מה. אני זוכר את תחושת האופוריה הדומה שהרגשתי לאחר השלשה של ריי אלן במשחק 6 של גמר 2013, תחושה של אושר עילאי בדומה לזו שהרגשתי בראשון. אני לא מבקש תחושה כזו כל הזמן, אמנם הייתי רוצה לחוש קצת יותר מההיט השנה. אתה יודע כמה אני מעריך את הטוויטר, ראיתי לא מזמן ציוץ שהסביר בדיוק את תחושותיי לגבי העונה הזאת, ונזכרתי בשיר הפנטסטי של הפוג'יז משנות ה-90': Killing" me softly with his song".

לאורין היל האגדית פותחת עם ה"הוק" הראשוני שחקוק לי במוח מאז הפעם הראשונה ששמעתי את השיר. בקצרה, היא מדברת על סיטואציה בו אדם מרגיש כל כך מחובר לשיר שהוא שומע מבחינת מצב החיים שלו, שנגן הגיטרה פורט את כאבו עם אצבעותיו, שר את חייו עם מילותיו, הורג אותו ברכות עם שירו. הצייצן אמר כי הוא נהנה יותר בעונת הטנקינג הידועה לשמצה של 07/08, עונה בה וייד הפציץ אך כל השאר החזירו לו עם קבוקים. עונה בו בלייק אייהרן היה מהשחקנים הזכורים ביותר, ולא בגלל הופעותיו על המגרש, אלא בשל העובדה שהוא היה האדם הלבן ביותר על הפלנטה. אני חש הזדהות מלאה. הרגשתי את האנחה הכואבת שלו מזיזה לו קצת משערות הראש. שמעתי את ההקלדה העצובה על מקשי המקלדת. חשתי את כאבו בורידיי." לאחר שתיקה קלה, נאלצתי שוב לשאול אם הוא מקשיב לי בכלל או שעדיף לי באמת לחסוך את הנסיעה ולהעביר לו את הכסף דרך הטלפון.

"למה אתה מחכה?" שאלתי, בניסיון נואש להפיג את השתיקה. "אני מחכה שרופא השיניים העשירי ייכנע ואז כולם ימליצו על "טריידנט"." גיחכתי אך הפסקתי את עצמי במהירות. אסור לתת לעובדה שהוא מכיר חוש ההומור שלי כל כך טוב לגרום לכך שהאגו שלו יתפוצץ.

"כמובן שאני מקשיב, תמשיך בבקשה. מה עם חסן וייטסייד, אני זוכר לטובה את השיחה שלנו עליו בפגישה הקודמת".

"הוא דווקא חזר לסורו. כלומר, הוא עדיין מפציץ בשורות הסטטיסטיות, אך הנוכחות שלו בקבוצה חזרה להיות רעילה. אין שום ספק שאנחנו יעילים יותר שבאם על המגרש, אך אני מבין מה אנחנו מנסים לעשות. אנחנו וחסן חייבים להיפרד ואנחנו רוצים משהו בתמורה, ספולסטרה וריילי מנסים לאזן בין מספר הדקות שלו לשל באם שיהיה כמה שיותר אופטימלי להתפתחות של אדאבאיו אך עם כמות דקות מספקת לוייטסייד כדי שישים מספרי ווסטברוק, דברים שנראים יפה מבחוץ, אולם אי אפשר להגיע איתם לשום דבר"

"אני חש שבאם ממשיך במגמת השיפור שלו" "תחושה מדויקת. הוא לא עושה הרבה דברים מיוחדים או שונים ממה שחלקתי איתך פעם שעברה, אמנם כל פעם אני שם לב לאספקט מינורי שהוא משפר במשחק שלו. בונה את הבניין לבנה אחרי לבנה במקום לזרוק כמויות של מלט ולקוות שיתגבשו." "כמו מה למשל?" "יש קונספט שהרבה קבוצות אוהבות להריץ במשחק הפיק אנד רול ההתקפי כיום שנקרא "הרונס פלייר" (Horns Flair). הוא נגזר מתת-סכמה שנקראה "הורנס" אך שם טוויסט שנועד ליצור בלבול בהגנה. "הורנס" באופן כללי היא תת-סכמה של חסימה כפולה משני ביגמנים, כאשר בפירוק של שתי החסימות, אחד מהחוסמים מתגלגל לסל ומתפנה לזריקה מרחוק. כאשר מריצים מהלך "פלייר" מתוך כך, זה אומר כי הביגמן שאמור להתפנות לזריקה מבחוץ חוסם פעם שנייה, הפעם לשומר של הגבוה שמתגלגל לסל. זה בדרך כלל יוצר בלבול/זריקה פנויה יחסית בצבע. בזמן האחרון, באם הפך להיות חוסם עילית במהלכים כזה." "אתה מאמין שהוא יכול להפוך לאולסטאר בהמשך?"

"אני מאמין שיש לו את הפוטנציאל לכך. באתר "538" שמתמחה בסטטיסטיקות מתקדמות (לא בהכרח בקשר לספורט, גם לנושאים אחרים כגון פוליטיקה) יש תחזית לכל שחקן לאיך ייראה בשנים הקרובות שלו. הם לוקחים סטטיסטיקות מתקדמות ומשווים בין שחקנים דומים לשחקן עצמו ועל מדד ההתפתחות שלהם לאורך השנים. הם חוזים כי בעתיד הקרוב, הגבוה המוכשר יציג יכולת שצריכה לספק לו יותר מ-20 מיליון דולר לשנה. שזה מרשים מאוד גם בהתחשב בקצב עליית תקרת השכר. לו ולספולסטרה יש מערכת יחסים מאוד טובה ויציבה שתסייע לו גם בהמשך".

"איך קאוץ' ספו באמת? המאזן שלכם לא משקף את מה שהוא יכול לעשות." "הוא בסדר גמור, הוא תמיד מתחיל לאט. לפני כשמונה שנים, שלברון רק הגיע למיאמי, גם התחלנו לאט מאוד. זכור לי משפט מאוד מסוים ששומש כביקורת עליו: "יש לו פרארי, אז למה הוא מפחד לנסוע איתה?". התשובה היא פשוטה מאוד, הוא כל עונה מחדש לומד ועושה התאמות כמו שצריך.

כזכור הגענו לגמר באותה עונה אך לדאבונו של אריק, את ההיימליך ללברון הוא לא היה יכול לעשות בעצמו. עכשיו, אין לו פרארי, יש לו יונדאי. לא מדהימה אבל עושה את העבודה, פשוט לוקח לו קצת זמן להתניע, זה הכל." "מקובל, מה עם הסוסיתא שלכם שלא מצליחה להתניע עוד מאז שנבחרה בדראפט, ג'סטיס ווינסלו?" "באופן מפתיע, רואים שיפור משמעותי אצלו מאז הפגישה האחרונה שלנו. עד ה-18 לנובמבר, ווינסלו היה 67- ב-12 המשחקים הראשונים שלנו. בעשרת המשחקים שהתקיימו לאחר מכן, הוא הוביל את הקבוצה עם 110+. כמובן שצריך לקחת בעירבון מוגבל את מדד הפלוס מינוס, אך זה עדיין נתון מרשים ביותר. בנוסף לכך, במסע משחקי החוץ האחרון שלנו, שכלל משחקים קשוחים ביותר בל.א ולאחר מכן בממפיס, היינו ביתרון של 19.4 נק' פר 100 פוזשנים כשהוא היה על המגרש".

"וואו, אולי הוא קרא את הכתבה הקודמת בסדרה והחליט לעבוד קשה." "היי, אני מבקש בלי שבירת הקיר הרביעי, אני מטופל ואתה פסיכולוג, זה מה שאנחנו יודעים." "בסדר גמור, לא יקרה שוב. בכל מקרה, מה עם פט ריילי? אתה מרגיש פספוס שהוא לא ניסה ללכת על אחד מהכוכבים של וושינגטון?" "דווקא לא, עד העונה הזאת ממש אהבתי את ג'ון וול, התמונה שלו במועדון עם חולצת הרטרו של אלונזו מורנינג שיושבת אצלי בארון חיממה לי את הלב. השנה אני חש שהוא באמת חשף את פרצופו המכוער. ואני לא רואה את בראדלי ביל עושה את השינוי שיהיה שווה לגעת בכימיה הקבוצות שתפגע מהשחקנים שיעזבו".

"בסדר גמור, עוד משהו שאתה רוצה לחלוק?" "משהו קטן אחרון: דרק ג'ונס ג'וניור מוכיח שאתלטיות לא רק עוזרת בלעשות עוד דאנק מרשים שילהיב את הקהל. בשנים האחרונות יש מין אפליה מתקנת, ספולסטרה יודע הגנה, אבל "איירפליין מוד" עושה דברים בצד ההגנתי שאי אפשר ללמד. זה כמעט מהנה כמו הדאנקים שלו." "ולסיכום, אתה עדיין חושב שתגיעו לפלייאוף בסוף?" "מאמין שכן, כמו שאמרתי קודם, לספולסטרה לוקח זמן כל עונה והראנו ניצוצות מרשימים. אף על פי שהיינו צריכים לעשות יותר מהלו"ז הקל שקיבלנו בתחילה (הלו"ז שני הכי קל עד כה לפי ESPN), שכבר נהיה הרבה יותר קשה (הלו"ז השני הכי קשה במזרח עד סוף העונה, רק מאחורי הניקס האומללים. גם בעונת ה"30-11", החמישייה הפותחת בחצי השני הקסום של העונה ניצחה חמישיות יריבות רק ב-2.4 נקודות פר 100 פוזשנים, המפתח הוא בעומק שלנו, שייראה את עצמו בהמשך העונה ובפלייאוף."