NO LAND FOR CLOSE GAMES/ דור בלוך

אז מה אפשר להגיד על הסדרה הזאת שעוברת למיאמי במצב הדרמה הקלאסי של סידרת 7 משחקים – יתרון של 3-2 לקבוצה שמגיעה לשני משחקי חוץ?

היא לא סידרה של משחקים דרמטיים וצמודים כמו דאלאס מיאמי של 2006 ו-2011. לא סדרה עמוסת כישרון כמו הסדרות של הבולס עם פיניקס או של הלייקרס ובוסטון בשנות ה-80, לא יריבות היסטורית ומדממת כמו הסלטיקס והלייקרס או הניקס ואינדיאנה.

אבל זאת הסדרה הכי עשירה ולא צפויה שזכורה לי.

לא צפויה גם במובן שאין שום המשכיות במומנטום ממשחק למשחק, וגם במובן שאתה אף פעם לא יודע איך תקבל את הכוכבים הראשיים שלך. לברון יכול להגיע למשחק אחד ולהיות לברון ובמשחק שאחריו להיות פאסיבי לגמרי. ג'ינובלי יכול להיות 4 משחקים נון-פקטור, אבל להכריע את משחק 5. הדבר היחיד שעקבי בסידרה הזאת זה הקליעה של גרין מבחוץ.

עשירה כי אנחנו מקבלים את כל הטוב שיש לכדורסל להציע בסדרה אחת ולפעמים במשחק אחד: התקפת מעבר והתקפה עומדת, תרגילים ומהלכים של יכולת אישית נטו, אתלטיות ואינטיליגנציה, התעלות של שחקנים גדולים והתעלות של שחקנים משלימים הכל מכל בכל. חוץ מדרמות בדקות האחרונות.

אז מה היה לנו הלילה:

רבע 1 – מאנו:

הרבע הראשון במשחק 5, הוא הראשון שבו סן אנטוניו קלעה מעל 30 נקודות, והוא נתן את הטון לכל הערב. חזרנו מספיק פעמים על העובדה שכשסן אנטוניו שומרת על הכדור והולכת חזק פנימה למיאמי אין מספיק תשובות בהתקפה המסודרת או בהגנה על החדירות נכון לעכשיו.

אז ברבע הזה סן אנטוניו עשתה בדיוק את מה שהיא הייתה צריכה לעשות, איך היא עשתה את זה?

כדי לענות על צריך לחזור לרגע למשחק 4, ולהתעקשות של פופ לתת לג'ינובלי את הדקות, הדקות האלה היו חלק ממסר, ואם אתם חושבים שזה לא היה מתוכנן אתם לא נותנים לפופ מספיק קרדיט. המסר אמר לג'ינובלי – בלעדיך אנחנו לא יכולים לנצח, ואנחנו לא מתכוונים לנסות, תרצה או לא תרצה, יכול או לא יכול, אנחנו ניתן את הכדור בידיים שלך, ואנחנו נלך רחוק ככל שאתה יכול לקחת אותנו. לא מעניין אותנו שאתה בן 36. לא מעניין אותנו שאתה בממוצע חד ספרתי של נקודות. הסדרה הזאת היא שלך כדי לנצח אותה.

וכדי להשלים את המסר, פופ פתח עם ג'ינובלי בחמישייה, חמוש באמונה עצמית מחודשת ובתחושה חזקה של רצון גם להוכיח, וגם להחזיר לקבוצה שהפכה אותו להול אוף פיימר.

וככה זה היה נראה. ג'ינובלי פתח עם זריקה מבחוץ (שהתבררה כ-2 אחרי בדיקה של השופטים, הספרס הפסידו 2 נקודות על הבדיקות האלה ובצדק), אסיסט, עוד שלשה ועוד אסיסט.

כך ג'ינובלי לבד לגמרי עיצב את תבנית המשחק הזה. איך? הוא קלע מבחוץ והכריח את ההגנה של מיאמי לתת פוקוס על עוד קלע מבחוץ מלבד ניל וגרין, וזה כבר יותר מדי. הוא הכניס כדורים לדנקן פנימה בתזמון שחייב את מיאמי להיות מוכנה כל הזמן לדאבל טים עליו. ויותר מהכל, הוא ופרקר חדרו לסל, דחפו את האיש שלהם פנימה והוכיחו שהם גם מסוגלים לסיים, כך שלמיאמי נשאר רק לבחור את הרעל שלהם – לייאפים וטיר דרופים של ג'ינובלי ודנקן (הלייאפים של פרקר הם מהדברים היפים ביותר בכדורסל היום), מהכלים של דנקן בפוסט או שלשות של גרין (שיא שלא ישבר בקרוב ומבטיח לגרין חוזה מופרז בעתיד הקרוב לעין, מישהו הולך לשלם עליו יותר מדי כסף).

אז זה היה מאנו. דנקן היה נפלא, אפקטיבי כתמיד, אבל במקום מבט ה"צבי שנתקע במסלול של רכב" היה לו מבט של רצח בעיניים כל פעם שהוא קיבל את העמדה שלו על בוש.

הנקודה הזאת מוכיחה משהו מעניין, שכדי לנצל יתרון גובה לא צריך תמיד לשחק עם שני גבוהים, לפעמים דווקא גבוה אחד אפקטיבי, שכולם משחקים בשבילו יכול לנצל יותר טוב את היתרון כי הוא מונע מהיריבה לשחק עם שני גבוהים. כמו שבהתקפה המתפרצת יותר קל לקלוע סל באחד על אחד מאשר בשניים על שניים, זה גם נכון במידה מסוימת בפוסט.

בנקודה זאת ראוי להזכיר את העובדה שזועקת מצפייה בשני המשחקים האחרונים – למה אנדרסן לא משחק?!?!

ואם בטעויות של ספולסטרה עסקינן, מה נוריס קול עשה על המגרש כל כך הרבה דקות כשהתרומה שלו בהתקפה הייתה בדיוק אפס, כשצ'למארס היה מצוין בהגנה וכשכל חדירה על קול הסתיימה בסל קל? צ'למרס שיחק רק 26 דקות והיה יכול לשחק יותר במיוחד ברגעים שבהם פרקר פשוט תפר את ההגנה של מיאמי (26 נקודות, 10-14, קריאת תגר על דני גרין ל-MVP).

רבע 2 – הכנת הקרקע:

הרבע ה-2 התנהל בקצב יותר רגוע, והמשחק הפך פחות אינטנסיבי מהרבע הראשון שהיה לטעמי הרבע הכי איכותי בסידרה. המשחק גם הפך לצמוד יותר, הייתה התרככות מסוימת במשחק של הספרס ולפתע האיבודים הצטברו למתפרצות ונקודות קלות במיאמי.

בדקות האלה הוכנה הקרקע לחיסול של מיאמי בסוף השלישי ותחילת הרביעי.

פרקר ודנקן קיבלו המון דקות מנוחה, ודיאו עלה כדי לתת דקות איכותיות של הגנה, גוף ומשחק אחרי (חוץ משתי עבירות טיפשיות שבעקותיהן פתיחת פה שעוד תפרנס לא מעט ממים ברשת). העובדה שבדקות האלה סן אנטוניו הצליחה לשמור על יתרון, ולקראת סוף המחצית גם הגדילה את הפער עם חדירה נהדרת של פרקר נתנה לה את האמונה שיהיה מה שיהיה היום, המשחק יהיה שלהם בסופו של דבר.

עוד דבר שבלט היום לטעמי הוא ניהול הדקות לאורך הסידרה של פופ. דנקן שיחק היום 37, ג'ינובלי 33 ופרקר 35, הסיבה שפופ היה יכול לאפשר את זה היא המנוחה שהוא נתן להם במשחקים הקודמים.

ונקודה אחרונה בנושא הזה ששווה לשים לב אליה: פופ נותן את המנוחה לשחקני המפתח, כמעט תמיד, מסוף רבע ועד תחילת רבע וגם מצמיד איזה פסק סמן לפני ו/או אחרי, וכך הוא מרוויח מנוחה רצופה לשחקנים שלו שהיא אפקטיבית יותר.

רבע 3- איפה לברון:

אחרי רבע ראשון טוב, לא נגיד מצוין, אבל בהחלט טוב, לברון פשוט נעלם.

ופה צריך להגיד שהנקודה עם לברון היא לא הסטטיסטיקה, החשיבות שלו למיאמי לא באה לידי ביטוי בכמה נקודות הוא עושה אלא באגרסיביות שלו. בשאלה האם הוא מנהל את המשחק כמו במשחק 4 או זז הצידה, האם הוא חודר לסל מכווץ את ההגנה ומאפשר למילר וריי אלן שלשות חופשיות, או מסתפק בזריקה מבחוץ. לנקודה הזאת יש השפעה על כל המשחק של ההיט ובשלושת הרבעים האחרונים הוא פשוט לא היה שם.

זה היה המשחק של ווייד והוא נכון להיום, במצבו הבריאותי, ומול סן אנטוניו שמגיעה עם כל השלישייה, לא מסוגל למשוך לבד.

הסיבה היחידה לחזרה של מיאמי לנקודה והאשליה (וגם תוך כדי משחק הייתה תחושה שזאת אשליה) שהם במשחק הזה, הייתה הטירוף של ריי אלן. מתי פעם אחרונה ראיתם שחקן קולע שתי שלשות עם עבירה (שתיהן שריקות נכונות). 4-4 מהשלוש זה כבר לא סיפור בסידרה הזאת אבל 21 מאלן הן בונוס חשוב להיט.

תהייה על ההיררכיה של מיאמי – למה בטייה שיחק 17 דקות ולואיס עדיין לא מקבל הזדמנות ואם הוא כבר משחק, למה לא משתמשים בו כשחקן משלים למשימות הגנתיות ונותנים לו לזרוק 6 (!!!) שלשות כשאלן זורק רק 4?  איך מילר משחק במשחק כזה יותר מאלן? לספולסטרה הפיתרונים.

ראוי לציין גם את העבירה הרביעית של צ'למארס ברבע השלישי, שיחד עם החולשה של קול חייבה את ההרכב החסר רכז איתו שיחק ספולסטרה רוב הרביעי.

רבע רביעי – אשלייה של קמבאק

ברבע הרביעי פופ קצר את פירות הרוטציה, פרקר ג'ינובלי ודנקן כמעט לא נחו, וסן אנטוניו יכלה להמשיך לעשות את מה שהיא עושה כל המשחק, עם חדירות של פרקר וג'ינובלי שמפנקים את גרין ומנצלים את החולשה של לברון בהתקפה ואת ההתאיידות של כל הצוות המסייע של מיאמי להוציא אלן.

לקראת סוף המשחק הייתה תחושה של קמבאק שעבירת תוקף מטופשת של מילר חיסלה סופית.

סיכום:

יותר מכל דבר אחר אנחנו נשארים בסוף משחק 5 עם התחושה שמלווה אותנו כל הסדרה: אי אפשר לדעת כלום.

אי אפשר לדעת איך לברון יגיע למשחק 6, ואי אפשר לדעת מה מצב הרגליים של פרקר ווייד. אי אפשר לדעת באיזה מצב רוח מאנו יבוא למשחק הזה, ואצל מאנו זה הכל מצב רוח, ואי אפשר לדעת האם מיאמי תקבל תרומה כלשהי ממילר צ'אלמרס והאסלם.

אי אפשר לדעת האם באיזשהו שלב הסוס של לנארד, גרין וניל משלוש יסתיים, ואי אפשר לדעת האם מישהו מהמאמנים עוד ישלוף איזה שפן אחרי שבאטייה ודיאו נכנסו לרוטציה בשלב מאוחר מאוד ובמפתיע לרוטציה, כשלמיאמי יש עוד את לואיס בו היא לא עשתה שימוש כלל ולסן אנטוניו יש עוד את ג'וזף שהוקפא במשחק הזה ואת בלייר שהוקפא כל הסידרה, ועוד לא דיברנו על אנדרסן בצד אחד ועל ספליטר שהמשחק חסר היציבות שלו מקשה מאוד על הספרס.

בתחילת הסידרה הימרתי שהיא תיגמר 4-2 לספרס, אני לא יודע האם לקוות שההימור יהיה נכון או שנהנה ממשחק שביעי ביום חמישי שלאחריו אין עבודה, כך שאפשר להינות בלי רגשות אשמה. מה שבטוח זה, שלמי שאוהב כדורסל קבוצתי, מהיר, שמשלב אתלטיות ואינטיליגנציה, למי שאוהב שחקנים שמפתיעים ברגעים הכי גדולים ושחקנים גדולים שנעלמים ברגעים הכי מפתיעים, למי שאוהב סדרות לא צפויות, נשאר רק ליהנות מכל רגע.

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  3. ברבור שחור

    17 יונ 2013 09:10:54

    אחלה פוסט דור …אני גם הימרתי שהספארס ייקחו את הסדרה ב 4:2 גם בגלל שאני אוהד מושבע אבל גם בגלל שהספארס פשוט בכושר יותר טוב ממיאמי..וכושר משחק זה משהו שלא יכול להשתנות בסדרה . ה-2 סוויפים של סן אנטוניו מול הסדרות המגומגמות של מיאמי מדברים בעד עצמן.

    השטף במשחק של הספארס הוא פשוט בית ספר לכדורסל…עוד אחת בשביל טימי בבקשה..שיימחק החיוך הדבילי של קובי (יש לי אחת יותר משאק)

  5. גל אל-איי

    17 יונ 2013 10:16:21

    פוסט מצויין. חזרתי מאירופה וזה משחק סדרת הגמר הראשון שראיתי לייב.

    אפילו ג'ף ואן גנדי הנודניק סתם את הפה כשצריך ופירשן כהלכה. והלב היה ונשאר עם סן אנטוניו, מה דם שסקר דעת קהל אחרון הראה שרוה האמריקאים רוצים שהם יזכו ושונאים את מיאמי.

    יום שלישי מלחמה – איזה תענוג. ושוב תודה דרור – סיקור מעולה!

  8. דור

    17 יונ 2013 10:54:51

    קטע שאני מצאתי מאוד מעניין, ברבע הרביעי מיאמי צימקה ל-8 ואז מילר חטף אופנסיב שגמר את המשחק, וחלק מהאוהדים של מיאמי, גם פה, התמרמרו על השריקה.

    בהתחלה גם לי זה היה מוזר, זה היה נראה כמו חסימה חוקית לגמרי של מילר, אלא מה, שלפי חוקי ה-NBA אסור להציב חסימה כשאתה או חלק מהגוף שלך מחוץ למגרש, אני לא היכרתי את החוק הזה, וזה חידש לי. ואן גנדי אמר את זה בשידור אבל שמתי לב שחלק פספסו, אז הנה ציטוט שמסביר את החוק:

    Out of Bounds

    Often, during an inbound pass or a play that passes under the basket, an offensive player will set a screen on a defender while wholly or partially out of bounds. That is a violation of both the NBA and NCAA rules.

    1. etayle

      17 יונ 2013 11:33:03

      תודה באמת לא שמתי לב.
      ספול אידיוט שבא עם תוכניות מהבית ולא יודע להעלות תשחקן הנכון.המזל של מיאמי שאלן היה אחרת זה היה נגמר +30

  9. ברבור שחור

    17 יונ 2013 12:08:47

    מה שהכי נהניתי לראות זה שפתאום כל אוהבי מיאמי מתבכיינים על השיפוט …שוכחים שלהברון עם כל השמירה "המעולה" שלו לא מגיע אפילו לחמש עבירות…ופתאום פארקר דוחף בכניסה לסל…מה שבקליעה האלמותית של ג'ורדן נגד יוטה אף אחד לא צייץ..
    זה גם מתאים לפרופיל של הקבוצה – בכיינים !!!

    1. נתן גולד

      17 יונ 2013 18:59:28

      מנחם יש מצב שאתה לומד מלברון, נעלם ברגעים החשובים של הסדרה? חסרה לי הכתבה של אחרי המשחק. אולי תסביר לנו מה קורה שם עם כריס אנדרסון? ואיך יכול להיות שהשחקן היחידי שיציב במיאמי מעבר לשלישייה זה ריי אלן? בכלל נראה שמיאמי לוקים במאניה דיפרסיה. רגע אחד הם משחקים כמו הקבוצה הטובה בעולם ובין הטובות בהיסטוריה לדעתי, ורגע אחר הם משחקים כאילו הם עשו את שלהם באליפות הראשונה.

  12. אהרון שדה

    17 יונ 2013 14:20:02

    אני מקווה שתראה את סופם .
    אין קבוצת ספורט ששנאתי יותר ממיאמי .(למעט נבחרות/קבוצות גרמניות )
    הקבוצה השנואה ביותר בתבל.קרובה כפסע מהתרסקות.
    אני מתרגש אך בד בבד מפוחד.
    אך ס"א באמת מרגיעה אותי כי יש תחושה שיש להם את מה שצריך בכדי למגר את המפלצת הקטלנית בכל הזמנים הנקראית מיאמי.

    1. מנחם לס

      18 יונ 2013 04:31:27

      אני לא מאמין שאתה, לובש כיפה, לא מתבייש להתבטא ככה. אני מתבייש שאתה כתב באתר שלי. הקונוטציה של רמת השנאה שלך למיאמי היט עם השוואה לגרמנים מובנת. יש כאן דבר חולני, בלשון המעטה!

  13. Abe

    17 יונ 2013 15:09:12

    AHARON!
    MA BE'DIUK HA'BEAYA SHELCHA? EIFO LIMDU OTCHA LISNO KACHA?
    Aharon, what is your problem? Who taught you to hate like that? You are a religious man. Which YESHIVA they teach to hate like this?

  15. דדי

    17 יונ 2013 17:23:57

    לא צפויה ?
    אולי.

    "עשירה" ?
    ממש לא מסכים.

    אפשר רק להשוות אותה לסדרות גמר אחרות, ובהשוואה הזו אני לא רואה שום דבר "עשיר", או אפילו שום קבוצה שיכולה להיות אלופה מרשימה שתחרט בזכרון.

  16. ניב

    17 יונ 2013 18:50:48

    אחלה פוסט ואיזה כייף שסאנן אנטוניו ניצחו וגינובילי התעורר , כנראה שהוא חוגג עכשיו אחלה אסדו על האש ורק שלא יהיה כבד מדי למשחק הבא . למרות שהסאן היו ביתרון כל המשחק אני הייתי כל הזמן בחרדה שמא מאימי יחזרו , לשמחתי זה לא קרה אבל משהו חורק (אולי ספליטר) ואיני רגוע לגבי המשחק הבא !

  18. Mbk

    17 יונ 2013 20:08:15

    בעייני אחת הסדרות החלשות אי פעם
    לא כדורסל גדול , ולהוציא המשחק הראשון והסל של פארקר
    האליפויות של סן אנטוניו משעמעמות ( להוציא 2005 ) את מיאמי קל לא לאהוב , מאז הסדרה מול אינדיאנה נמצאים בנסיגה אדירה במשחקם
    איפה חלטורה שצריכים אותו ?

  19. נתן

    17 יונ 2013 22:06:46

    אחת ההגדרות לסופרסטאר (לפחות לפי בארקלי) זה שחקן שאי אפשר לשמור עליו עם שחקן אחד. היום ראיתי כמה פעמים שבוריס דיאו (!?) שמר על לברון בלי הרבה עזרה. אז למיאמי אין אף אחד שהוא סופרסטאר.

    אין בכלל ספק עכשיו שהספרס משחקים התקפה טובה יותר ממיאמי: יותר מאומנים, הנעת כדור טובה יותר, הרבה יותר טריקים שמביאים שלשות פנויות והכנסת כדור אפקטיבית. כשהם הולכים אחד על אחד זה תמיד בצורה יעילה ונכונה. קבוצה מאומנת טוב.

    כמו שאמרת, אם אף שחקן של מיאמי לא יתעורר חוץ מאלן מיאמי בצרות כי אם זה לא ניל, אז זה גרין ואם לא הוא זה ג'ינובילי, לספרס יש צוות מסייע מעורב וטוב. למיאמי אין וזה לחובת המאמן.
    אגב, ניל גרין וליאונרד כן מכריעים את הסדרה עד עכשיו ולא כמו שמנחם טוען.

    לדעתי רמת הכדורסל בסדרה לא גבוהה, מה ז"א? הקבוצות לא יציבות בקליעה, חדירות וכו'. יכולת אישית של שחקנים משתנה, אין תחושה של שליטה במשחק. לא של המאמנים ולא של המנהיגים של הקבוצות. מצד שני אני לא זוכר בכל שנות ה 2000 סדרות יותר איכותיות. אולי האליפות של בוסטון או של דאלאס.

    אם דאנקן לוקח אליפות הוא הופך לגדול ביותר בדורו לדעתי.

  21. שאול

    18 יונ 2013 00:17:32

    מצטרף למחמאות. פוסט מעולה.

    ההתקפה של סן אנטוניו ממש טובה השנה. כף לראות אותם. מישהו זוכר שלפני כמה עונות הם היו מסיימים הרבה משחקים עם 80 נקודות ?!

  22. שמואל

    18 יונ 2013 01:42:29

    אני התפללתי היום בבית הכנסת שמיאמי יפסידו. אני התפללתי גם שלברון ג'יימס ווייד דוויין ישברו את רגליהם בנפילה בירידה מהמטוס. לברון ג'יימס הוא הטיפוס המגעיל ביותר המוביל את הקבוצה המגעילה ביותר בעולם. שרק יפסידו על 30 מחר בבוקר ואוכל לישון בשקט. הם מגעילים אותי בעצם שמם. אני שונא אותם יותר מאשר מכבי ת"א וזה מגדיר את רמת הגועל שאני ניגעל מהם.

    1. שלום עולמי

      18 יונ 2013 02:30:40

      אשכרה שמת כיפה ומילמלת תפילה ששני אנשים שמעולם לא פגשת יישברו את הרגליים שלהם? ועוד הכרזת על זה בגאון?

  23. מנחם לס

    18 יונ 2013 04:28:38

    תגיד לי, אתה חולה מושלם? הלכת להתפלל שמיאמי יפסידו וששחקנים יישברו את רגליהם? אתה לא שייך לעולם הספורט ולאתר הזה. עוף מכאן ואל תחזור!

    1. רועי ויינברג

      19 יונ 2013 05:39:04

      מל, אני בטוח שחלק מהטוקבקיסטים כותבים את זה רק כדי לעצבן אותך. אדם שפוי לא יתפלל לגרימת נזק לאדם אחר

כתיבת תגובה

סגירת תפריט