בשנת אלפיים ועוד שלוש, הגיעו ארבעה:
אחד בוש, קמל בשל קריש דם ונשר.
אחד מלו, לא שינה עורו והונשר.
אחד, קינג, ינסה עוד לשבור את ג'באר.
והאחרון, וויד. האהוב עליי מכולם, אך גם הוא יודע שהכל נגמר.
בטניס, עוד ספורט חביב עליי, יש משמעות עמוקה מאד ל-Head to Head – יחס הנצחונות וההפסדים בין שני שחקנים, ואכן כך הגיוני למשחק אינדבדואלי.
בכדורסל, זה מעולם לא היה המצב. אחרי הכל, מדובר במשחק קבוצתי ועל כן אין משמעות של ממש למצ' אפ האינדבדואלי. ועם זאת, פה ושם יש כמה דוגמאות למאבקים אישיים של ממש. בירד מול מג'יק כמובן כדוגמה הבולטת אי פעם. ראסל מול ווילט כדוגמה מתקופת השחור לבן, וגם מייקל ג'ורדן (מול אייזיאה, מול רג'י, מול אייברסון), וינס מול אייברסון, האקים מול האדמירל, ואולי במידה מסוימת גם לברון מול דוראנט.
אבל לעניינו, לברון מול וויד, ואתם לא תאמינו כמה שזה קרוב. זה התיקו בין השניים לפני המשחק. תיקו אותו לברון הצליח לשבור רק במשחקו האחרון מול חברו הטוב והפנומן.
Player | G | W | L | MP | FG% | 3P% | TRB | AST | STL | BLK | PTS |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
LeBron James | 30 | 15 | 15 | 40.1 | 0.491 | 0.333 | 5.6 | 7.3 | 1.1 | 0.5 | 28.5 |
Dwyane Wade | 30 | 15 | 15 | 35.7 | 0.468 | 0.356 | 4.9 | 5.8 | 2.3 | 0.9 | 25.8 |
עיניכם הרואות, 30 משחקים שיחקו חברי הקבוצה לשעבר ביניהם עד היום. ורק היום סוף סוף נשבר התיקו. כן, לברון הוא הקינג, מלך העולם, והשחקן הגדול של דורו. אבל וויד היה במשך שנים רבות הסגן הבלתי מעורער, עד אשר הפציעות גמרו לו את הסיפור כסופרסטאר של ממש, והותירו אותו שוב ורצוף, אבל עדיין שחקן כדורסל נהדר, בגלל האינטליגנציה והאלגנטיות. לוויד בשיאו היה שילוב באמת בלתי אפשרי בין יכולת החדירה של ג'ורדן הצעיר והדרים שייק של אולג'ואן (כן, כן, ממרומי ה 1.90 וקצת שלו).
ואם כבר וויד כגבוה. האיש הוא לדעתי, ס"מ לס"מ, אחד החוסמים הגדולים בכל הזמנים, עם שש עונות מעל חסימה למשחק. הנה למשל, שניים רלוונטיים במיוחד.
כאילו וויד אומר לכולנו – ספרו לי עוד על פדרר ונדאל. כאן זה המשחק של הילדים הגדולים.
אחד על אחד בין שני הסופרסטארים האדירים, וויד מוביל במספר לא מבוטל של קטגוריות, גם אם לברון מוביל ביותר. אין שום ספק שבראי ההיסטורי לברון נמצא הרבה לפני וויד. אבל באותה מידה יש מעט מאד שחקנים שנמצאים לפני וויד.
במשחק היום, לפחות ברמת הקרב ברור שזה לא כוחות, למרות שברבע השלישי וויד פתאום קלע 8 נקודות, ונראה כמעט כמו וויד של פעם (גם הודות להגנה רופפת יחסית של הלייקרס בדקות האלה). לברון, הקינג, איירון מן, בכל זאת קצת יותר טוב, גדול, בריא וחזק, ועדיין אולי השחקן הטוב בעולם. וויד הוא איש מבוגר, שמדבר כמו איש מבוגר וכבר מחכה לפרישה הבלתי נמנעת בסוף השנה.
אבל בניגוד להרבה כוכבים מזדקנים אחרים שהגיעו לקבוצות על תקן המבוגר האחראי ולא תמיד היו כאלה, או לחילופין לא נתנו תרומה של ממש, הרי שוויד ממש לא כזה. מיאמי רדפה אחרי הזקן וביקשה ממנו להמשיך שנה נוספת דווקא כדי לתת השראה, ווינריות ויכולת לחבורת הצעירים שלהם. ואכן, מיאמי, אחת הקבוצות האפורות בנ.ב.א ללא שום ספק, היא גם אחת הקבוצות הממושמעות בה. מעט כשרון אבל הרבה יכולת, כששחקני האסל והגנה מפתחים כישורים התקפיים והופכים לשחקנים שלמים למדי. כזה הוא ג'וש ריצ'רדסון, וכזה הוא גם שחקנה הטוב ביותר במשחקה של מיאמי היום – ג'סטיס ווינסלו במה שאולי היה משחק חייו עד היום.
אין למיאמי שחקנים מבריקים באמת, אבל נדמה לי שהסיבה שגם אין בה שחקן שלצד כמה מהלכים היי לייט עצומים, גם עושה שטויות בקצב (כן, לונזו, אני מדבר עליך), יכולה להיות תלויה גם בוויד, לצד ספולסטרה כמובן.
ואם כבר ספולסטרה, המאמן הבאמת מצוין הזה התייחס לוויד ומעמדו כשהוא אומר שהסיבה בגללה הוא מעלה את וויד מהספסל, היא כדי לשמור על ספולסטרה מעצמו – וכדי שהוא לא ייתן לוויד לשחק 40 דקות במשחק. כי כך, יש לו "פור" של 6-7 דקות.
וכמובן, בין שאלות על קוזמה ועל לברון, גם וולטון שנבחר באותו דראפט עם שני הפנומנים, נדרש לשאלת ווייד, לברון והמיתולוגיה שאופפת את הנושא. כשהוא אפילו מביע רגשות מעורבים מעט על כך שוויד פספס את השלשה האחרונה. אחרי הכל, הסיפור פוספס, אבל לפחות הניצחון הושג.
ההעלאה שלו מהספסל בהחלט מבליטה שחקנים חביבים אחרים במיאמי. הקבוצה עם הכי הרבה סווינגמנים טובים בליגה, ובעיקר את ג'סטיס ווינסלו ואת ג'וש ריצ'רדסון, גם אם השני לא היה טוב במיוחד היום. מבחינתי, העובדה שוויד בגילו שווה כל כך הרבה לקבוצה, מדהימה אם זוכרים שפרט לשניים שכבר הזכרתי, יש גם את מקגרודר, ואפילו שניים – טיילר ג'ונסון ומומחה השלשות ווין אלינגטון שלא שיחקו היום כלל. אולי כדי להעצים את הנרטיב של וויד.
אך למרות שלברון מול וויד היה הסיפור המרכזי היום, האמת היא שהמשחק עצמו הבליט שני כוכבי עתיד.
מהצד האחד, בספסל של לברון – קייל קוזמה ומוסר העבודה שלו. אתוודה, אני לא כל כך האמנתי בו בתחילת העונה הקודמת, והיה נדמה לי שהוא עוד שחקן עם יכולת התקפית מדהימה אבל מישהו שייעלם ברגע שיקלטו שאין לו יותר מזה. אבל היום? שלשות, חדירות, 33 נקודות ומנהיגות של ממש. האיש הוא לא הכי אתלטי בעולם (בחימום, הוא ניסה לעשות כמה תרגילי דאנקים כולל העברה בין הידיים וכאלה… נגיד רק שזה היה קצת שאפתני מדי בשביל היכולות שלו). במשחקים קודמים הוא גם הוכיח את עצמו כמוסר עצום, אם כי וולטון דיבר על כך שלדעתו היום יתכן שהוא לקח על עצמו קצת יותר מדי. ועדיין – לאיש יש סט כלים שלם, והגנה משופרת.
על הספסל של וויד, הופיע ג'סטיס ווינסלו. בחור גדול מימדים וחזק שהגיע לנ.ב.א על תקן שחקן הגנה עצום שהוא לכאורה גם קצת נגמר. תחשבו מייקל קיד גילכריסט. ועם זאת, השיפור של מדי שנה, ולמרות פציעות בעבר, מדהים. בשלושת המשחקים האחרים הוא לא יורד מ – 20 נקודות, והיום הוא הגדיל לעשות עם שלשות נפלאות, חדירות, והגנה טובה, גם על לברון. אם מדברים על מוסר עבודה של שחקנים שהכשרון שלהם לא נמצא בהכרח בסקאלה של לברון (או נניח, אינגרם) – הרי שהן ווינסלו והן קוזמה מוכיחים שאולי לברון ווויד הם העבר+הווה. אבל הם עצמם העתיד.
אבל לקוזמה היה את לברון בשיאו, ולווינסלו היה את וויד בשנת פרישה, ולמרות שהמשחק היה צמוד לכל אורכו ובדקות רבות אף מיאמי הובילה, היתה זו הלייקרס שניצחה בשיניים 105-08 לאחר שתיים וחצי דקות סיום מאד לוחצות ולחוצות. אך לברון (שפספס ט"ד בגלל ריבאונד אחד, וסיים עם 28 נק' ו 12 אס') קלע את נקודות העונשין הנחוצות, ואילו וויד וווינסלו בצד השני החטיאו שלשות קריטיות.
ו-ווייד?
וויד עצמו הבין את גודל המעמד, ונדמה לי שלכן הוא לקח על עצמו יותר משהוא לוקח בדרך כלל. 7-0 מהשלוש הוא מספר נדיר עבור שחקן שבמשך שנים לא אהב לזרוק משם, ורק בשנה או שנתיים האחרונות עושה את זה מעט. הוא אמנם התחיל את המשחק חלש ואנמי, אך לקח על עצמו יותר ויותר ככל שהמשחק הגיע לשלבי ההכרעה. בסופו של דבר הוא סיים עם 15 נקודות, כולן במחצית השניה. החטאת השלשה הכמעט בלתי אפשרית האחרונה, עם כמה שניות לסיום המשחק הייתה שוברת לב במיוחד. אבל לא תמיד לסיפורים יש סוף טוב.
וברקוויאם, וויד מדבר על הכל. על ג'סטיס ועל לברון ("I am a regular athlete, he's a super duper athlete") ועל עצמו בראיון שהוא גם סוג של הגות פילוסופית. ובכלל, וויד הוא אחד המרואיינים היותר אינטליגנטיים ומשעשעים שיצא לי לשמוע עד היום בנ.ב.א.
ריספקט!
צביקה
11 דצמ 2018 11:10:27מת עליו. ההופעה שלו בגמר 2006 בלתי נשכחת. ממש. ראיתי את זה בלייף בשעות הגיוניות (בדיוק הייתי בביקור בארה"ב) ופשוט היה תענוג צרוף.
הציפור הנדירה
11 דצמ 2018 11:25:04וייד אצלי הוא השלישי בכל הזמנים אחרי מייקל ווסט ולפני קובי ודרקסלר. הוא הוכיל את עצמו כמנהיג ווינר מהגדולים ביותר ושחקן מגוון ביותר.
וייד, מייקל ווסט הם הגארדים החוסמים הטובים בכל הזמנים (בזמנו של וסט למעט עונתו האחרונה, 73/4', עדיין לא חישבו רשמית חטיפות וחסימות אך היו רישומים בלתי רשמיים ובמשחק מסוים וסט השיג קוואדרופל דאבל אם חסימות אך הוא לא יכול להיחשב בין משיגי הק"ד באופן רשמי וכך גם וילט. לגבי חישוב רשמי, איבודים החלו להיות מחושבים רשמית רק 4 עונות מאוחר יותר, מעונת 77/8').
הציפור הנדירה
11 דצמ 2018 11:26:19*השלישי בכל הזמנים בעמדה 2.
הציפור הנדירה
11 דצמ 2018 11:28:30לגבי וסט, הוא היה גם חוטף נפלא ובעונתו האחרונה השיג 2.5 חט' למשחק.
C webb
11 דצמ 2018 12:47:20קשה לי מאוד לדרג שחקנים שלא ראיתי בלייב. לכן את ווסט אני מוריד מהמשוואה.
אבל עם כמה שאני אוהב את וויד, ולמרות שלא אהבתי מעולם את קובי, אין מצב מבחינתי שוויד מדורג מעליו.
קובי היה הפנים של הליגה לאורך עשור, תמיד טופ 3. שחקן שמילא אולמות, שבדיוק כמו לברון היום, תמיד עורר אמוציות בקרב הצופים.
עם כמה שוייד עצום, אני הולך עם קובי
הציפור הנדירה
11 דצמ 2018 16:20:21אך קובי יותר מדי פעמים בשביל כוכב על הכריח זריקות רעות ופגע במשחק קבוצתו, יותר מווייד, שלא לדבר על וסט וגם הרבה יותר מג'ורדן.
עידו גילרי
11 דצמ 2018 11:26:53מעולה אבי, אני רואה שנפתרה לך הדילמה די בקלות..
מדהים איך יש לווייד סבלנות אחרי כל כך הרבה שנים להמשיך לדבר , להקשיב ולענות לא בלקוניות אלא בצורה עניינית.
יוסל'ה שוחמכר
11 דצמ 2018 11:42:27+אינסוף הן לטור והן לתגובות עד כה.
אחד האהובים עלי אי פעם.
המשגיח
11 דצמ 2018 12:12:24תודה רבה אבי. אחלה פוסט
הציפור הנדירה
11 דצמ 2018 12:31:12זה חמשיר ולא פואמה.
ד
11 דצמ 2018 12:51:42שחקן מדהים, ובוחן בסיסי לכל חובב NBA –
איך מאייתים את השם הפרטי?
1. Duane
2. Dwayne
3. Dwaine
4. Dwyane
5. Duayne
6. Duaine
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
11 דצמ 2018 13:28:38שתיים, לדעתי
7even
11 דצמ 2018 15:15:25Dwyane
ההורים טעו באיות השם בלידה.
והוא נשאר ה Dwyane כנראה היחיד בעולם
ולדי קוגן
11 דצמ 2018 13:10:00איזה סיקור אדיר, אבי נתת יום גדול היום. זכרון לכל החיים
Ori88
11 דצמ 2018 13:26:58יופי של פואמה ומאמר.
לדעתי, המופע שנתן וויד בסדרת הגמר של 2006 הוא נדיר.
שימו כאן את המספרים שלו בסדרת הגמר הזו.
7even
11 דצמ 2018 16:44:0534.7 נק'
7.8 ריב
3.8 אס'
2.7 חט'
1.0 ח
הבא בתור אחריו במיאמי – אנטואן ווקר – פחות מ 14 נק'.
ב-4 המשחקים האחרונים ווייד קלע – 36,42,36,42
Ori88
11 דצמ 2018 17:19:34זה בלתי נתפס. תודה 7even
חסימה – אחת הפעולות המרהיבות/חשובות במשחק. והגמד הזה היה עם חסימה למשחק. מספרים ג'ורדניים לגמרי.
הטעיות הגוף שלו הם עדיין מאסטר פיס
7even
11 דצמ 2018 17:59:24אתה תסלח לי נכון? 🙂
כי זה 36,43,36,42
דינגו
11 דצמ 2018 13:29:09סיקר מעולה, עשיר ומקיף, כיאה למשחק מסקרן.
אגב, בסרטון עם ההטעייה על דאנקן, לדעתי זה צעדים (הילוך איטי משניה 0:15)
אור
11 דצמ 2018 14:22:46מה זה צעדים?
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
11 דצמ 2018 13:31:29שיר אהבה של ממש, ובמקרה הזה האהבה אינה עיוורת כלל וכלל.
שחקן שהיה סיוט לשחק נגדו, או כמו שפופ ניסח את זה אחרי המשחק השביעי של 2013 כששאלו אותו מה גרם להפסד – "וייד היה וייד וג'יימס היה ג'יימס". יש אנשים ששמם הולך לפניהם ושני החברים שהתעמתו הלילה לגמרי ברשימה הזו.
Ljos
11 דצמ 2018 13:37:07קשה להאמין שזו השנה האחרונה שלו, בעוד זאזא עדיין מסתובב חופשי.
סיקור מעולה. הראש בראש עובר ליתרון ללברון. עד הפעם הבאה.
https://media.giphy.com/media/hrRdgkLO9mMN2/giphy.gif
D-Wade
11 דצמ 2018 13:47:13אחד הגדולים אי פעם. הכי גדול של מיאמי אי פעם. נותר רק להתענג על ההופעות האחרונות שלו.
Berch
11 דצמ 2018 15:23:32וחשוב לציין שוויד (לא לבלבל עם גיל שוויד) הוא היחיד מבין השנים שלקח אליפות עם שאקיל האליל 🙂
7even
11 דצמ 2018 16:40:20בשיא שלו…לא זוכר שזכיתי לראות שחקן עם יותר ארסנל מהלכים מווייד. גם לא ג'ורדן.
חלילה לא אומר שיש מה להשוות ביניהם, אני מדבר נטו מבחינת היכולת להמציא את עצמך בכל התקפה מחדש.
משחק עם הגב לסל (כשהוא רק 1.93 כן ?) הוא פיתח מתחילת הקריירה ולא רק אחרי "אמרו לו שהוא צריך" או כש "לא היתה לו כבר האתלטיות".
עוד ועוד דרכים יצירתיות מאין כמותן להכניס את הכדור לסל. זו המטרה בעצם לא?
ג'ורדן בעצמו, ב 2008/9 הודה (יש ביוטיוב) שווייד היה צריך להיות ה MVP של העונה הסדירה אבל זה כבר water under the bridge.
השחקן שבוודאות הכי נהנתי לראות עד היום.
ועל מה שהוא עשה בגמר 2006 כשכל הקבוצה קיבלה בלאק אאוט ידובר עוד שנים רבות.
הייט אשברי
11 דצמ 2018 16:54:04וייד שחקן נהדר , ואהוב עלי מאוד . חבל שחבר לשיקוץ .
באשר לעימות הלילה , לא חוכמה. וייד כבר נוגע ב-37 . נראה איך השיקוץ ייראה בעוד 3 שנים .
Ori88
11 דצמ 2018 17:36:55לברון תעלומה ביולוגית/פסיולוגית. 16 שנה בשיא האינטנסיביות ללא פציעות. זה פלא בעיני.
Tomer G
11 דצמ 2018 18:06:35כמובן גם עלי ווייד הוא אחד האהובים בכל הזמנים. אני חושב שהסיבה שכל כך הרבה אנשים אוהבים אותו (מעבר לאישיות המדהימה), היא שבדומה לג׳ינובילי, יש למשחקו חתימה ייחודית. הוא רואה את המשחק ומשחק אותו באופן ייחודי, וזה יוצר מהלכים מרהיבים. סוג של אומן. גם בהגנה.
פינקי
11 דצמ 2018 21:03:30מעולה.
אגדה מודרנית.
גמר 2006, אחת מהופעות הגמר הכי טובות שראיתי משחקן יחיד.
חבל שהפציעות עצרו אותו ושהפיק לא נמשך יותר זמן.
Benjo
11 דצמ 2018 22:20:37כתוב מעולה. מאוד אמוציונאלי ועבר חזק באמצעות המילים ומה שכתבת.
לא מכיר הרבה שיגידו מילים רעות על וויד ודוקא הדרך המכובדת שהוא מסיים את הקריירה, עולה מהספסל של מיאמי , ועושה את מסע הפרידה שלו מהליגה בצורה חסרת ראוותנות (עיין ערך קובי.. ) מספרת את הסיפור של מי היה השחקן הזה ולמה כולם פחות או יותר אוהבים ומעריכים אותו.
אני איכשהוא מתקשה שלא להתחבר דוקא ללברון בסיפור הזה… כולם פרשו/פורשים מהמחזור שלו אם מפציעות ואם מעייפות והוא עדין כאן בעיצומה של המלחמה ובסערת הקרב. בשיא אונו וכוחו. סוג של גיבור מיתולוגי. אי אפשר שלא להעריץ אותו לפחות על זה.
Benjo
11 דצמ 2018 22:29:12עידו אני מודע לזה שהוא התחיל צעיר יותר מכולם ולכן עדין כוחו במותניו (כן הוא בן אדם) וצעיר יחסית לבני המחזור שלו ובכל זאת ….
דניאל
11 דצמ 2018 23:08:25עוד 3 עונות ג'ימס עובר את מג'יק באסיסטים, אם יעבור בסוף את קארים בנקודות ונניח יוביל את הליקרס לאליפות
(יחד עם אולסטאר נוסף (קוזמה?)), נראה שניתן יהיה כבר להגדירו כ-GOAT ללא תחושת כפירה
Benjo
12 דצמ 2018 03:17:33אם . ואם ? אני בכל מקרה חושב שמייקל גדול ממנו ראיתי את שניהם. ואין זה אומר כלל ועיקר שיש כוונה להפחית מגדולתו של לברון שהוא ענק בפני עצמו ללא כל ספק. אבל מייקל? לא. ממש לא . ורק אציין פה לא 6 אליפויות אלה את הדברים האחרים: 10 פעמים!!! (שמעת?? 10 פעמים!!) מלך הסלים של הליגה. עונה עם 37 נק' ממוצע למשחק (אתה קולט את המספר הזה? 37 נק' ממוצע למשחק וזה לפני עידן השלשות? מדהים לא? וזה בימים שההגנות היו מכסחות לך את הצורה) . עונה עם 32 נק' למשחק. חבר קבוע בחמישיית ההגנה של הליגה. אחרי כן כל האליפויות שני טריפיט וכריזמה מטורפת. לא. גדול ככל שיהיה לברון הוא לא ה GOAT. אבל הוא ענק.
Benjo
12 דצמ 2018 03:25:45דרך אגב זו דעתי הצנועה . מה שיפה בעניין זה שזכותך לחשוב אחרת. אתה יכול כבר עכשיו לחשוב שלברון הוא ה GOAT אם בא לך. אני דרך אגב בתחושה ש AD קרוב לחבירה אליו. ואז מה זה אומר ? נראה
שלהבת
12 דצמ 2018 04:08:40סחטיין שיצא לך להיות שם. וייד ממש לא פגע אבל אתמול, חבל.
קרע במינסחוס
12 דצמ 2018 23:08:37יופי של סיקור. עשיר ומרתק.
תודה רבה