חמשת הרוקיס הטובים ביותר בסמול פורוורד

אני מעתיק מעצמי ("עונה חלומית", הוצאת כנרת, 1993): דרוש סמול פורוורד. תכונות חובה: 1. אתלט עליון, 2. קלעי טהור מרחוק, 3. קלעי טהור מחצי מרחק, 4. חודר ומסיים מעלה מקרוב, 5. ריבאונדר התקפי, 6. מוסר מעולה, 7. כדרור מעולה וקרוס-אובר בימין ובשמאל, 8. שומר אישי מעולה, 9. משחק פוסט-אפ, 10. יודע ועושה הכל בכדורסל.

זהו מספר 3. הכל יכול. השחקן עם תכונות פוינט גארד, שוטינג גארד, פאור פורוורד, וסנטר. עליו להיות בעל תכונות של ביג-מן וסמול-מן. עליו להיות התשלובת המקסימלית של כוח, מהירות, קואורדינציה, זריזות, דיוק, אומץ לב, קור רוח, ושכל. ברוב הקבוצות הסמול פורוורד הוא גם הקלעי הראשי יחד עם השוטינג גארד, אבל סמול פורוורדים עושים את הנקודות שלהם בדרכים שונות: לארי בירד היה לוקח את יריבו לבית המטבחיים עם קליעה ממאירה מחוץ לקשת, או שהיה לוקח אותו בכדרור אחורי עד לפוסט-אפ הנוח לו, ואז בפיידאוויי, בדחיפת היריב אחורה וג'אמפ בסיבוב עם הקרש (או אפילו מין חצי הוק) היה מסיים את השחיטה. האציל – כששיחק מס' 3 – פשוט ניכנס כבולדוזר, דחף את שומרו לשורה השמינית ביציע, וכך סיים בערך 20 מ-25 הנודות שלו. דומיניק וילקינס או ד"ר ג'יי התעופפו, השתחלו, הסתובבו, ואז הבריגו לדאנק מהממם שתהודתו הורגשה 'דאון-אנדר'. כריס מאלין סתם ירה פרבולות ממרחקים אסורים שראו רק רשת.

הסמול פורוורד הוא משחק השחמט הגדול של הכדורסל. כאן מנצחים ומפסידים משחקים עם חכמה, ערמומיות, טכניקה, וטקטיקה אולי יותר מבכל תפקיד אחר כי הסמול פורוורד הוא גם המתכנן וגם המבצע של הקבוצה. היו סמול פורדוורדים נפלאים. הדרוג קשה, אבל הוא די נראה כך: 1. לארי בירד. 2. ד"ר ג'יי, 3. ג'ון הבליצ'ק, 4. ריק ברי, 5. ג'ורג' גרווין, 6. ג'יימס וורת'י, 7. כריס מאלין, 8. אדריאן דנטלי, 9. צ'אט וולקר, 10. ביל בראדלי. אני לא בטוח היכן להכניס את צ'ארלס בארקלי – לסמול פורוורד או פרוור פורוורד, אז אשאיר אותו לפאור פורוורד בינתיים.

(סוף ההעתקה מהספר)

האם היה מ-1993 סמול פורוורד שמגיע לו להיכנס לרשימה הזאת? כמובן! קווין דוראנט ייכנס גבוה ברשימה אם ייקח אליפות או שתיים. כמובן שלברון, אם הוא ייכנס להסטוריה כסמול פורוורד כי הוא למעשה יותר שוטינג גארד מוביל כדור, ואני בעצמי לא יודע להיכן לשייכו. אותה בעייה ישנה לי עם סקוטי פיפן מהשנים ההן כי אם הבולס שיחקו עם פוינט גארד, אז מייקל היה השוטינג גארד, וסקוטי פיפן הסמול פורוורד, ואז יש לו מקום גבוה ברשימה, אולי בין חמשת הראשונים.

ומה עם חמשת הרוקיס? אם תתאזרו בסבלנות, בעוד שעתיים יבוא המשך למאמר זה!

אז זהו, הנה המאמר:

1. מיקאל קיד-גילכריסט – שרלוט בובקטס

כמה הוא טוב? הוא טוב להיות פרנצ'ייז פלייר, ואולי סוף-סוף להוציא את הבובקטס מהבוץ בו הם נמצאים. מייקל ג'ורדן עשה בחכמה כשנתן למנהלי הקבוצה לנהל את העניינים בלעדיו, וכבר רואים שיפור. למייקל אין SKILL אחד מיוחד בו הוא עליון, אבל הוא טוב בכל האספקטים של המשחק, מה שעושה ממנו את הסמול פורוורד מס' 1 של הדראפט.

יש לו גוף מושלם לסמול פורוורד, זירוקס קופי ממש למייקל ג'ורדן – 2.01 מ', 99 ק"ג, הכל שרירים. בן ה-19 הזה הנראה מבוגר מגילו נולד בקמדן, ניו ג'רסי, ואת התיכון למד במבצר הכדורסל סנט פטריק היי באליזבט, ניו ג'רסי, שם ניבחר לשחקן התיכונים מס' 1 במדינה ע"י "RIVAL.COM", ושלישי ע"י ESPN. ב-2010 הוא ניבחר לשחקן המצטיין של אליפות העולם לבני 17 ומטה בהמבורג, גרמניה, שם לקח את מדליית הזהב עם חברו לקבוצה מרקיז טיג שנה אח"כ באוניברסיטת קנטקי, איתו לקח את אליפות המכללות.

החולשה היחידה במשחקו היא זריקת ה-3 (25.7%), אך שחקן החודר כבולדוזר כמוהו, קולע מצויין מחצי מרחק, וטורף סלים לריבאונדים התקפיים לא צריך לזרוק מה-3.

2. הריסון בארנס – גולדן סטייט

אם בעוד מש שנים יתברר שהריסון בארנס הוא שחקן טוב יותר מקיד-גילכריסט אני כלל לא אתפלא. שרלוט יכולה היתה לבחור בו שני ללא כל בעייה, אבל כשהיא לא בחרה בו, הוא נפל עד הבחירה השביעית של הווריורס. גניבה, גניבה של ממש. עבורו? זו מציאה מהשמיים. הוא מגיע לסיטואציה שבה אנדרו בוגוט הוא הסנטר, הבק-קורט הוא סטפן קרי וקליי תומפסון, והפאור שלו הוא דייויד לי. הריסון – 2.03 מ' ו-97 ק"ג ייכנס למשבצת השלישית, יהיה בחמישיית הרוקיס, וימשיך את הקריירה הנפלאה שהיתה לו באיובה ("מיסטר איובה בסקטבול") כשהוא בחמישיית התיכונים של מקדונלד, ואז שנתיים מצויינות בצפון קרולינה עם ממוצעים של 16 ו-17 נק' לשנה הראשונה והשנייה, עם 5.8 ריב'. בחירה A+ לווריורס!

. מוריס "מו" הארקס – אורלנדו מג'יק

אני אף פעם לא הייתי מתערב נגד בן העיר ניו יורק המכונה "מו", שקלע בשנת הסניור שלו בתיכון קנט היי – עוד בי"ס לכדורסל מהמעולים ביותר – 27.2 נק' עם 13.6 ריב', ו-4.2 אס', באחת מליגות הכדורסל הקשות. למה הוא דורג מס' 42 בתיכונים עם מספרים כאלה הוא דבר נעלה מבינתי. בואו נגיד 'פאשלה' גדולה. בגלל מיקומו הנמוך בתיכונים, הילדות הגדולות כמו צפון קרולינה ודוק לא היו מעוניינות בו, אבל אוניברסיטת סנט ג'ונס שהוא גדל ושיחק 5 מייל ממנה ידעה מי הוא. בשנת הפרשמן הוא היה 15.8 נק' עם 7.6 ריב', והחלו זימזומים על "רון ארטסט חדש". פילדלפיה בחרה בו מס' 15 בדראפט, ולפני שפרק את המזוודות כבר הועבר בטרייד של דווייט האוארד ואנדרו ביינום לאורלנדו. אורלנדו דגה דג זהב: הוא המהיר בין כל מספרי ה-3 והגבוה ביותר (2.04 מ'). יש לו אופי של התפוח הגדול, הווה אומר אומץ ומלחמה של רון ארטסט. הוא רחוק זריקת ג'אמפ אחת מלהיות גניבת דראפט אדירה: אם ישפר את הפרימטר שוט שלו.

4. רויס ווייט – יוסטון רוקטס

לרויס היה קיץ לא טוב במיוחד עם סטטיסטיקה של 8.4 נק' ו-7.2 ריב' למשחק. אני אפילו לא יודע אם לדרגו כסמול פורוורד או פאור פורוורד. כתבתי עליו כאן פעמיים באריכות. הוא השחקן החזק ביותר מכל שחקני הדראפט, מין קרל מלון בגובה 2.04 שהוא אחד מהמוכשרים ביותר. כתבתי על בעיות ה-ADD שלו, ועל הבעיות שהיו לו בגלל שהדיאגנוזה לא היתה נכונה. מהרגע שהחל עם תרופות, הוא אזרח למופת. מה יהיה ממנו? מה ייצא ממנו? או מין צ'ארלס בארקלי, או אכזבה. לכן אני לא ממקמו גבוה יותר, וכן, אני לא בטוח אם הוא ישחק סמול או פאוור ביוסטון.

5. ג'יי קראודר – דאלאס מבריקס

כל קבוצה צריכה מין אלמוני כזה שלא שמים אליו לב ולא בונים עליו מגדלים. ככה שחקנים מסוגו קוברים אותך. הוא מין העתק של קנת' פאריד מדנבר, אך קראודר יותר POLISHED מאשר פאריד היה, לפני השיפור האדיר במשחקו. בווגאס, בוגר מרקט זה קלע 16.6 נק' עם 5.4 ריב' והפך לאחד השחקנים הפופולריים. בעונתו השנייה במרקט הוא היה מצויין עם 17.5 נק' למשחק ב-49% ו-41% מה-3. הוא יהhה אחד הנמוכים בין הסמול פורוורדים.