“מכלול הדברים שקורים לך במהלך חייך הופכים לגוף העבודה שלך",ג'וליוס ארווינג מסביר לקבוצת תקשורת,"ושיאם של כל אותם הדברים, בין אם קרה משהו בשנות ה -20, 30, 40 ,50, 60, 70, כל הדברים האלה הולכים ומהווים את המסלול בין היום שנולדת והיום שאתה מת. "

 

לחצתי את ידו של Dr. J אחר כך, וזה גרם לי להרגיש כמו ילד קטן שוב. בטח, חלק מהתחושה שבאה בגלל שלחצתי את ידו של DOC היה החלום של כל ילד שגדל בסביבת הספקטרום (האולם הישן של פילדלפיה) לראות את הסיקסרס משחקים, אבל יותר בגלל שלאיש יש ידיים ענקיות. זה היה יותר כמו טפריי דוב המרעידים עלה של עץ.

 

אם הדוב היה בן 63 ועדיין יכול להטביע. (הוא עדיין יכול..קישור ל BLEACHER REPORT

 

 http://bleacherreport.com/articles/1668980-this-video-of-julius-erving-dunking-at-the-age-of-63-is-life-changing 

 

ביום שני, 10 ביוני, ב NBATV יוצג 'הדוקטור', מבט ביוגראפי על חייו והקריירה של ג'וליוס ארווינג. לפני שחרורו של הסרט, ערכה ה NBATV הקרנה מוקדמת בפילדלפיה ביום רביעי בלילה.

 

קשה להסביר למי שלא גדל בפילדלפיה מה סימל Dr. J ועדיין מסמל לעיר הזאת. הוא היה יותר מסתם אייקון תרבותי בתקופתו. ד"ר J עשה עניין מכדורסל מקצועני בעיר הזאת במשך דור שלם.

 

עברו 30 שנים מאז שהסיקסרס זכו באליפות, והקבוצה מעולם לא היתה פחות רלוונטית בנוף הספורטיבי של העיר. ללילה, זה היה מדהים לחיות מחדש את הזמנים ששווה לזכור.

 

 

אני הייתי  בן חמש כשהסיקסרס זכה בתואר בשנת 1983. אין לי שום זיכרון טבעי של האליפות, וגם לא של שלושת העליות לגמר ה-NBA בארבע עונות. אני לא זוכר את הקרבות עם מג'יק ג'ונסון ולארי בירד הצעירים כמו שאני רוצה. אני עדיין אוהב לשמוע את הסיפורים.

 

אני זוכר את ההתרגשות ללכת לראות את הסיקסרס בתור ילד, ארבע שנים אחרי שהם זכו בתואר, לפני ש Dr. J פרש לגמלאות. תמיד ידעתי ש Dr. J היה נהדר, אבל אף פעם לא היה לי ההזדמנות לראות באמת עד כמה גדול הוא היה בשיא פריחתו. הסרט התיעודי הזה מראה נפלא אתDOC , מילד צעיר במגרשי המשחקים של LONG ISLAND לקולג', משם ל ABA ודרך קריירת ה-NBA שלו. זה בהחלט שווה את הזמן שלך.

 

הדוקטור התיישב עם התקשורת לפני ההקרנה של 'הדוקטור' כדי להתרפק על הקריירה שלו ולחלוק את מחשבותיו על ה-NBA של היום. שאלות נשאלו על ידי מספר העיתונאים במקום (והתנצלותי על שלא נתתי קרדיט לתשובות לשאילתות של עיתונאים ספציפיים). הציטוטים הבאים מכסים שורה של נושאים, כולל מבט על המשחק של היום וכמה קשה לזכות באליפות ה-NBA.

 

"אני לא אחד שאומר שצריך להיות סדר (סדר דברים שהחברה מכתיבה) מסוים ביחס למסלול החיים", ארווינג המשיך במחשבה שלו על גוף העבודה של האדם," כי היה לי בני משפחה שהיו צעירים ממני שהלכו לפניי. היו לי מצבים שהיו מחוץ לסדר החברתי המקובל שהחברה גורמת לך לחשוב שהם צריכים להיות. "

 

הסרט התיעודי מכסה את האירועים סביב חייו של ארווינג, כולל הקרב של אחיו עם מחלה כנער והאובדן הטרגי של בנו גם לאחר פרישתו.

 

"מבחינה רגשית, זה היה מאוד מתיש, מפרך מאוד לנסות ולהיזכר ולספר דברים בחיים שלך שאתה פשוט לא צריך להתמודד איתם על בסיס יום יומי. הם (מפיקי הסרט)עשו את שיעורי הבית שלהם …. אני כנראה אמרתי את זה לכמה חברים: "אתה מכיר את הדברים שאתה אומר, אני אקח אל הקבר? הם מצאו דרך למצוא אותם ולהציג אותם לסרט התיעודי '. אני בסדר עם זה עכשיו. "

 

"כל הדברים שבסופו של דבר הובילו למצעד לפני 30 שנים, תופסים מקום מיוחד מאוד בלבי ובראשי. מורשתי האישית, ההכרה בי בכך שיש לי פסל, שיש ציור, האהבה בכל פעם שאני חוזר אל העיר.

 

"אני מניח שאני מודע שזה לא צריך להיות (לי). זה לא חייב להיות. יש כל כך הרבה אנשים שעשו הרבה מאותם הדברים שעשיתי בספורט, בכדורסל במיוחד, ואתה לא מתייחס אליהם אותו הדבר. אז (האהבה) לא צריכה להיות, אבל היא כן. אני מוצנע HUMBLE ממנה, ולכבוד הוא לי ממנה. "

 

דוק נשאל אם צוות אליפות ה-NBA של 1983 היה, אולי, הקבוצה הכי טובה בהיסטוריה. איך הייתם משווים אתכם למיאמי היט של היום, או הקבוצות הגדולות האחרות של הדורות הקודמים?

 

"אני בקשרים עם ביל ראסל, קלייד דרקסלר, מייקל ג'ורדן. ואנחנו הולכים לאירועים ציבוריים שונים,  והחבר'ה נאספים שם בפינה, ואתה שומע את הרעש הזה … ואתה הולך לשם, וזה דיון כדורסל. "האם הקבוצה הזו יכולה לנצח את הקבוצה ההיא? האם הבחור הזה יכל לשמור על הבחור הזה? '

 

"אני פשוט מסתכל עליהם ואומר, 'טוב, מי הולך להגן על מוזס (מאלון)?" תשכח אותי ואנדרו (Toney) ומוריס (צ'יקס) ו( מארק) Iavaroni ושחקני משנה … בובי ג'ונס. אתה חושב שאם קרים לא יכול היה להגן על מוזס, והוא היה השחקן הכי טוב בהיסטוריה של ה-NBA, אף אחד מאותם בחורים אחרים לא היה מסוגל.

 

"אולי שאק, לזרוק מרפק, לדפוק כמה שיניים החוצה או משהו כזה, אבל זה לא הולך להוציא את מוזס מהמשחק. הוא הולך לחזור למשחק ולהכות אותו בחזרה."

 

"זה קשה להיות ה ALPHA DOG, להיות האחרון שעומד. יש מנטליות מסוימת, יש גישה ATTITUDEמסויימת, יש גישת SINK OR SWIM-מסוימת לכך. לפעמים זה לוקח לחוות אובדן (אליפות) להבין את זה לפני שאתה יכול להיות מוצלח.

 

"זה שום דבר שאתה יכול להניח או לוקח כמובן מאליו."

 

Dr. J  הפנה את זה לעונה הזו כדי לדבר על מיאמי היט, והוא מתאר מה שהם עושים פרספקטיבה היסטורית.

 

"אני מסתכל על מיאמי השנה. זוהי השנה השלישית ברציפות שהם משחקים על האליפות. אף אחד לא מדבר על גורם העייפות רק מזה שיש להם את העונה הארוכה ביותר, עונה ארוכה יותר מכל אחד אחר, בתוספת שהיו להם את האולימפיאדה, ושלושה מהחבר'ה נסעו למשחקים האולימפיים.

 

"אז הבלאי הפיזי הוא בהחלט גורם, וזה כנראה יבוא בחשבון בגמר.

 

"שמונה ברצף כמו הסלטיקס של ביל ראסל, או כל דבר אחר, לא יכול לקרות היום. ובכן, מיאמי רוצה לעשות את זה ועל זה הוא מדברת, אבל אני לא חושב שזה הולך לקרות. יש יותר מדי תחרות . האפשרות הפיסית של קבוצה להישאר ללא שינוי ולעשות את זה במשך שמונה שנים ברציפות לא הולכת לקרות. זה לא ריאלי ".

 

" אף אחד לא זרק לשלוש נקודות, אלא אם כן הם היו למטה וזה היה מתוך ייאוש. הקו היה שם, אבל את המשחק שיחקו בתוך הקו הזה. המשחק שוחק בצבע, מבפנים החוצה. אתה רואה עכשיו הרבה יצירתיות, בניגוד לPLAY CALLING שהיה אז (לשחק תרגילים שמתרגלים ומביאים מהאימון).

 

"כשקבוצות הגיעו למטה, אם לא הייתה מתפרצת או אפשרות לקלוע או להגיע למצב קליעה בהתקפת המעבר, היית עולה (מעל לקו ה-3) כדי לשחק תרגיל. ואתה יכול לעשות את זה ב -24 שניות."

 

הוא הודה כי הוא לא רואה את זה הרבה במשחק של היום, ונותן קרדיט לסטיב נאש בשבירת השבלונה, ויצירת סגנון "נוזלי" יותר של משחק לרכזים הנוכחיים. מה שמעניין הוא שהוא כמעט האשים את נאש בסגנון זה, באופן מוזר, במקום זיכוי נאש. אפילו המילה "אחראי" נשמעת קצת מלגלגת כאשר אתה קורא את זה, שזה מרתק כשחושבים על כך שDr. J הגיע מה-ABA  שבו הם בקושי הריצו/ רצו תרגילים בכלל.

 

רק כשהגיע Dr. J לסיקסרס הוא היה צריך להתרגל לשחק HALF COURT SYSTEM, אז אולי כשהוא דבר על נאשנאש הטון היה קנאה יותר מאשר כל דבר אחר.

 

 

הוא נשאל על איך בזכות אנשים כמותו, מג'יק, בירד, ג'ורדן וברון-השתנתה הליגה לאיטה על פני 30 השנים האחרונות, מליגת מוכוונת קבוצות  בה אוהדים מושרשים לקבוצה בעירם, לליגת מונחת- שחקן, שבה אוהדים מריעים לכוכבים האהובים האישיים שלהם, לא משנה היכן הם משחקים.

 

אין ספק, אומר לנוכחים, שיש יותר אוהדים ללברון ג'יימס ברחבי פילדלפיה מאוהדי הסיקסרס.

 

"אני חושב שגם מבחינה דורית (אם זאת מילה) GENERATION, לאנשים עכשיו אין נאמנות לקבוצות כמו שהייתה להם. הסיבה לכך היא כי שחקנים הם קצת יותר שכירי חרב, הם פשוט לא נשארים עם קבוצות מתחילת הקריירה שלהם עד לסוף הקריירה שלהם.

 

"זה פשוט זמן אחר. אני חושב שלכל אוהד יש את השחקנים האהובים עליו. יש לי בן אחד שהשחקן האהוב עליו הוא לברון ועוד בן שהשחקן האהוב עליו הוא דריק רוז. אני יודע שאם דריק רוז יעבור בטרייד לפילדלפיה 76 ' , דריק עדיין יהיה השחקן האהוב עליו, אבל פילדלפיה עכשיו תהפוך הקבוצה האהובה עליו, כי דריק משחק בפילדלפיה.

 

"אני חושב שהרבה מהילדים והאוהדים היום חושבים כמו הבנים שלי. הם עוקבים אחר השחקנים יותר ממה שהם עוקבים אחרי הקבוצות ".

 

 

כמובן, חלק מזה קשור לעובדה שקבוצות כמו, נניח, הסיקסרס לא היו תחרותיות במשך שנים. אדישות נוצרת מבינוניות. דוק נשאל על המנכ"ל החדש של הסיקסרס סם Hinkie ואם גישתו האנליטית יכולה לעבוד ב-NBA.

 

"אנליטית … אתה רוצה להסביר? האם זה כמו קטגוריה חדשה או משהו? סטטיסטיקות וניתוח של שחקנים, אופי והדברים שתמיד היו קיימים, אבל עכשיו יש שם לזה?"

 

STOP. לפני שנמשיך לתשובה האמיתית שלו, זה קשה להמחיש בציטוטים שלו בדיוק כמה שהוא היה סרקסטי. הוא איש חכם מאוד ועדיין מוח כדורסל גדול (ועדיין? זאת סתירה J?), אבל זה נראה שהוא קצת הטיל ספק ברעיון שסטטיסטיקות מתקדמות יכולות להמציא מחדש את הדרך בה אנו מסתכלים על המשחק.

 

"אני חושב שאם קבוצה עושה את זה והם מנצחים, אז כולם הולכים לעשות את זה. אם קבוצה היא 'שוכנת מרתף' להגדרתו, הם יכולים לנתח את כל מה שהם רוצים, אף אחד לא הולך אחריהם. זה תלוי בהצלחה. אם זה פורסם, כי "זה איך עשינו את זה ', אז אנשים ילכו בעקבותם.

 

"במיוחד בשלב 'חדר מלחמה', זוהי פיסה נוספת לדיון. כאשר אתה מתחיל לבחור ב DRAFT ואתה מתחיל ללכת אחרי FREE AGENTS ואתה מתחיל להחליט שאתה לא הולך לRE- SIGNוכל העניין של ה SALARY CAP. כן, הייתי חסיד של זה ".

 

 

אפילו לגדולים יש יריבים, ובזמן שדוק רב עם בירד ומג'יק בחלק גדול מזמנו עם הסיקסרס, הוא הודה שהוא אוהב כמעט את כולם בליגה. לכן, כאשר הם עשו את הסרט התיעודי, הוא היה בטוח שכל השחקנים שרואיינו אמרו דברים נחמדים עליו.

 

" שחקנים תמיד יגידו דברים יפים על שחקנים אחרים, אלא אם כן יש לך יריבות כזו שבו אתה פשוט שונא את הבחור. היו רק שני החבר'ה שאני שונא בכל הקריירה שלי.

 

"אני אלך ON THE RECORD. מעולם לא אהבתי את אדריאן דנטלי, ואני אף פעם לא אהבתי את ברנרד קינג. אלה היו שני הבחורים שלי. אך אף פעם לא אהבתי במיוחד לשחק נגדם."

 

יש לי הרגשה שגם אדריאן דנטלי וברנרד לא אהבו במיוחד לשחק נגד Dr. J. למעשה, לאחר שצפיתי ב'דוקטור', זה די ברור שאף אחד לא אהב לשחק נגדו. זה היה ריגוש גדול לשבת ולהקשיב לו מדבר לפני צפייה בHIGHLIGHTשל הקריירה שלו. אני רק מצטער שאינני מבוגר מספיק כדי לזכור את זה.