מיאמי ניצחה עם לברון 'מוזר' (ותוספת 'מה קרה' של דור בלוך) / מנחם לס

 

 

נצחון מיאמי במשחק השני היה נצחון שאת חשיבותו נגלה רק בסיום הסידרה. מה הניצחון עשה? הניצחון עצמו הישווה את תוצאת המשחקים ל-1-1, אבל הרבה יותר מכך, הוא החזיר את מיאמי לראשונה מתחילת הפלייאוף – ולא רק בסידרה הזאת – לדרך המלך. מי שזוכר את מיאמי מלפני 3 חודשים בשעה שהיא צברה 27 נצחונות רצופים, זוכר קבוצה שעבדה על כל הצילינדרים. קבוצה ששיחקה כמעט ללא חולשה.

ואז  קרה משהו שקשה להסבירו: הקבוצה ירדה מהמסלול הקבוע שלי ולא הצליחה לחזור אילו כמה שניסתה. עד שסאן אנטוניו הובילה 64-61 ברבע השלישי, ואז מיאמי פתחה בריצה ראשונה שנסתיימה ב-3-23 ללא הפסקה אחת, ושנסתיימה בריצת 5-35 שההפכה את יתרון סאן אנטוניו של 3, להפרש חיובי של 27, כשמיאמי משחקת כדורסל כמעט מושלם, וסאן אנטוניו מושפלת ממש כאילו היתה קבוצת סוף הטבלה.

כמה חכמולוגים בבלוג החי מיד קפצו על הרעיון שהפלח "נתן למיאמי לברוח כדי שהשתן ייכנס להם לראש לקראת המשך הסידרה!". אם הוא באמת עשה זאת בכוונה (אגב, כיצד? הוא אמר לטוני פרקר לפשל בכניסות לסל ולדאנקן להחטיא את רוב זריקותיו? אני אוהב שחכמולוגים באים עם רעיונות, אבל תשאל אותם כיצד הם ברי ביצוע, ולא תקבל תשובה!), אז הוא עדשה את הטובה הגדולה ביותר שיכולה היתה להיות עבור מיאמי. למה? הוא הזכיר לה כיצד היא משחקת במיטבה. עכשיו שהיא ניזכרה, היא תדע בדיוק כיצד להמשיך.

אבל הפלח לא עשה שום דבר בכוונה. הוא סתם ישב על הספסל ונתן "למשפחה" שלו להיקבר כשהוא אפילו לא לוקח טיים-אאוט אחד לעצור את ה-BARRAGE של היריות. הוא הזכיר לי בכך את פיל ג'קסון שהיה לפעמים מתנהג ככה: בכוונה לא לוקח טיים-אאוט ברגעי משבר כדי "להעניש" את השחקנים על הפארקט הגורמים למשבר. טוב, הנה כמה נקודות חשובות לדיון, ואני מתחייב להיות אובייקטיבי לחלוטין בכל אחת מהנקודות הבאות שאני מכניס ללא סדר הגיוני. סתם כמו שבא לראש:

1. מיאמי היא קבוצת כדורסל טובה יותר מסאן אנטוניו. אם תשווה אחד לאחד את עשרת השחקנים שמיאמי משתמשת בהם לעשרת שחקני הספארס, אני לא יכול לחשוב על יותר משני שחקני הספארס – טוני פרקר וקים דנאנקן – שהם טובים יותר משחקני מיאמי. אל תשכחו שהאסלם הוא העולה כסנטר ושומרו של דאנקן, וזה מדשאיר את כריס בוש נגד ספליטר.

הצורה היחידה שסאן אנטוניו מסוגלת לנצח את מיאמי היא ביום מטורף של שלשות מגרין, לנארד, ג'ינובלי, ניל, ובונר – והספארס היא קבוצת השלשות הטובה בליגה – ויום גדול של טוני פרקר. בכל מקרה אחר מיאמי תנצח.

2. אריק ספואלסטרה שינה את כל הגנת מיאמי נגד טוני פרקר. ברגע שהוא מכדרר, שומרו עומד מולו, אבל עם נטייה לצד אחד. ז"א שהערב טוני 'הוזמן' לפרוץ מימין – או משמאל – מהצד ששומרו "נתן" לו. אבל…שחקן שני עמד מוכן לסגור את פתח הכניסה ברגע שטוני החל את השטיק שלו להיכנס. מה שקרה שוב ושוב היה שטוני ראה שני שחקנים לפניו כשאין לו קו חדירה. בפעמים שהוא התעקש לחדור, הוא הגיע רחוק מהצד של הסל, ורוב זריקותיו היו קלינגרים. זה לא DOUBLE TEAM המאפשר לו למסור לשחקן פנוי; זה MODIFIED DOUBLE TEAM שהוא הולך ל-DOUBLE TEAM כשהוא כבר פורץ, ומאוחר מדי למסור.

3. אני מצטער להודיע לכל אוהדי הספארס ושונאי ההיט שלמאנו ג'ינובלי ניגמר הסוס. הוא לוחם גדול ויתעקש עד הסוף לקלוע מרחוק ולנסות להיכנס, אך הוא הפך לתוצרת שבורה. יותר מדי פציעות. הוא בקושי עמד על רגליו ברגעים שהוא שיחק, ולדעתי ה-17 דקות שלו הן יותר מדי דקות. אילו אני הפלח – אני מכניס אותו רק ברגעים מסויימים בסוף המשחק, אם התוצאה שווה והספארס זקוקה לאיזה מג'יק.

4. למה לברון הוא גיבור המשחק שלי? הפלח תיכנן הגנה מצויינת נגדו. קאווי לנארד שמר עליו מצויין, ותמיד היתה לו עזרה מחבר. אז לברון קלע 2 נקודות כל החצי. למה אהבתי אותו? כי הוא לא השתולל, לא הכריח דבר, ופשוט הפך לפוינט גארד ונקברניט של ההיט. הוא תמיד מושך תשומת לב, וזה כבר יתרון. אז בשלווה ומבלי לאבד עשתונותיו הוא עשה את כל הדברים האחרים: מסר, לקח ריבאונדים, שיחק משחק הגנה מצויין (לרוב הוא לא שומר אישי טוב במיוחד, אבל הערב הוא חיסל את לנארד, את טוני, את מאנו, או כל מי שהוא שמר. ואז באו שתי החסימות מעולם אחר, אחת על ספליטר ואחת על דאנקן. כל חסימה כזאת שווה עשר נקודות: היא מזריקה טון של אדרנלין בשחקני הקבוצה, והיא מבאסת, מביישת, ומשפילה את הנחסם. ובמיוחד כשהוא בעשרה או 12 סנטימטר גבוהים ממנו. ואז בחצי השני הוא גם מצא כמה פתחים לסיים, אחרי העל, עם 17. זה היה "היום הגדול ביותר של לברון" שקרה "ביום האפל ביותר של לברון". רק שחקנים כמייקל היו יכולים לתרום כל כך ביום שהתוצרת מהם היא מינימלית.

חכו וראו מה יקרה ביום שלישי: לברון יטרוף את הסל בהתקפה.

5. למיאמי היט יש נכס עם מריו צ'אלמרס. הוא טחד הגיימרים הגדולים של המשחק, וגדולתו היא להתעלות תמיד כשחייבים אותו. ככל שהמשחק על הקו הוא מופיע גדול יותר. הפעם כשהוא הרגיש שהגאולה לא תבוא מלברון, הוא לקח את עצמו בידיים והחליט לעשות זאת בעצמו. לצעיר הזה ישנם ביצים של שור, ואת זאת ראינו כבר במשחק הגמר במכללות. הערב הפיק-אנד-רול שלו עם לברון (מכל האנשים!) תיקתק מצויין וה-19 שלו (כולל 2 מ-4 מה-3) היו חשובים ביותר והובילו את ההיט.

6. היתה דקה במשחק שההיט הובילה ב-27 נקודות במשחק גמר של ה-NBA. וזה לא נגד איזה אוקלהומה-סיטי ת'אנדר בביקורה הראשון בגמר. זה נגד סאן אנטוניו הגדולה, המפוארת, עם המסורת והאליפויות, והמאמן שכמה מכם מחזיקים ברמה כגדול מאמני ה-NBA. אז להוביל ב-27 נגד קבוצה כזאת? זה רק מראה את גדולת ההיט, ולי זה מראה שגרג פופוביץ' הוא מאמן כמו כל המאמנים: כשהולך לקבוצתו הוא גאון. כשלא הולך לה – הוא סנילי. מה שהרגיז אותי מאד היתה העובדה שמשך 7-8 דקות כשמיאמי משפילה ממש את שחקניו על הפארקט, הוא ישה על כסאו, לא התרומם בכלל, ולא טרח לעצור את המפולת עם טיים-אאוט.

7. אין מאמן בליגה שיש עליו יותר פרשר מאריק ספואלסטרה. עם כל הפרשר הזה הוא נראה רגוע, מיושב בדעתו, לוקח טיים-אאוטים בזמן, ולא מחליט החלטות פזוזות. הוא ראה במשחק הקודם שריי אלן ומייק מילר מצאו את זריקתם. הוא הכניסם למשחק מוקדם, נתן לאלן 25 דקות משחק ולמילר 16 דקות, והם החזירו לו דיבידנטים חשובים ביותר. הדבר היחיד שלדעתי היה צריך לעשות ולא עשה, היה לתת לשיין בטייה הזדמנות להיכנס בשעה שההפרש גדל ל-15, 17, כדי שגם הוא יוכל להשתתף בקטילה, ואולי גם ליעתו תחזור.

8. כריס בוש ולברון ג'יימס לא שיחקו מספיק תחת הסל לדעתי. אבל כשאני מגלה שההיט קלעו 46 נקודות בצבע נגד רק 28 של הספארס, אני נרגע. כנראה שנעשה מספיק נזק שם.

9. הספארס שלטו הפעם בריבאונד עם 44 נגד ה-36 של ההיט. אבל לדעתי הפלח עשה שגיאה חמורה כשהוא לא הכניס את דחואן בלייר ומאט בונר למשחק. הגוף והאתלטיות של בלייר הם אוויר לנשימה של הספארס. כיצד הפלח לא מבין זאת? ובונר? הוא קולע שלשות מצויין, וריבאונדר טוב. תן לו את הדקות של ג'ינובלי, ותראה איזה שיפור קורה מיד בקבוצה. גם בלייר וגם בונר לא ניכנסו עד שהמשחק היה סגור. כל אלה המהללים את פופ המאמן, דעו לכם שהוא מפשל כאן בגדול. אם הוא לא יתחיל להשתמש בהם זה עלול לעלות לו – לפופ – באליפות.

10. מיאמי – כקבוצה – היא החזקה והאתלטית מכולן. הספארס לא יכולים לאבד 17 כדורים (שהפכו ל-23 נק' להיט). כיצד הכדורים אבדו להם? 5 ע"י טוני פרקר שהתעקש ללכת נגד דאבל-טים ואיבד כדורים. השאר במסירות מיותרות שלא מביאות הרבה תועלת.

11. כל הסיפורים על "המשחק הקבוצתי" של הספארס הם אגדות. סיפורי פנטזיות שהתחילו לפני כמה שנים וכולם חוזרים על אותו זמר שיקרי. הספארס לא משחקת כדורסל יותר קבוצתי מכל קבוצה אחרת. ברוב הזמן זה טוני פרקר המחפש את הכניסה, או מאנו ג'ינובלי המחפש את הכניסה, או טים דנקן המסתובב עם הגב ומתחיל לזוז אחורה עד שהוא מרגיש שהגיע הזמן לג'אמפ בסיבוב.

12. ההגנה הקבוצתית של מיאמי היא מסטר פיס. ההחלפות נעשות בדיוק בזמן, והכל נעשה שוטף וללא מאמץ. כל אלה המבטלים את המאמן ספואלסטרה לא מבינים איזו הגנת בטון הוא הקים בקבוצה. היו רגעים כששחקני הספארס פשוט לא ידעו מה עוד אפשר לעשות.

13. גדולת קבוצה נימדדת בכיצד היא מגיבה על אסון. ההפסד במשחק הראשון היה אסון להיט כי ברוב המשחק היא היתה זאת ששלטה והספארס רדפה אחריה. עד שתפשה אותה, וניצחה עם הסל הלא יאומן של טוני פרקר. עתה הגיע הזמן של הספארס להגיב במשחק השלישי. זה משחק חשוב ביותר לשתי הקבוצות, אבל אולי יותר למיאמי כי דוויין וויין ממשיך לשחק פצוע, ויהיה רק יום מנוחה אחד (שלישי – חמישי) בין שני המשחקים. לדעתי סכויי מיאמי הם גדולים יותר לנצח ביום שלישי מאשר ביום חמישי.

14. כיצד נמדדת גדולה של סופרסטארים? בצורה שהם משחקים במשחקי חוץ. שמעתי אחרי המשחק שדוויין ווייד ניכנס לחדר הטריינר מיד בסיום המשחק, והטריינר מחזיר את פיקת הברך שלו למקומה. הבנאדם פצוע. לדעתי הוא יוכל לתרום ביום שלישי, אבל הרבה פחות ביום חמישי.

15. למיאמי היו 7 כניסות לסל שאני ספרתי שהיו UNCONTESTED לחלוטין. הם פשוט ניכנסו לתוך גוב האריות של הספארס חופשי-חופשי וקלעו. הפלח חייב למצוא לזה תשובה. נראה מה תהיה תשובתו לכך ביום שלישי.

16. למיאמי ישנם הרבה יותר שחקנים מאשר לספארס שהם "BIG GAME GUYS". כאלה שמתעלים עם חשיבות המשחק. הזכרתי את צ'אלמרס. נוסיף את מייק מילר. דוויין. לברון. ריי אלן. כל אחד מהם מסוגל לקחת את המשחק על עצמו. בספארס רק פרקר, ואולי לנארד יכולים היום לעשות זאת.

17. זוהי נקודה יותר כללית אבל שייכת לדיון כאן: ישנם כמה גולשים שעושים צחוק מעצמם. משך כל המחצית הראשונה הם שולחים תגובות כמה הפלח חכם וכמה ספואלטרה מטומטם. אם חס וחלילה הספארס היו מנצחים על 20, המסכן ספואלסטרה היה הולך לדרק של העולם, וגרג פופוביץ' לגאון מאמני העולם. אחרי הרבע השלישי רובם נעלמו. אני כמעט בטוח שהיום הם יכתבו שנצחון מיאמי הוא בגלל שיש להם שחקנים טובים וזה נעשה למרות ספואלסטרה. אבל כשהספארס  מנצחים זה הכל פופ. אני לא יודע אם הם קולטים כמה הם מגוחכים!

אשמח להתדיין אתכם על כל אחת מהנקודות כשאתעורר בבוקר!

*****************************************

תוספת של דור בלוך

*****************************************

 

אז בינתיים, בין כל הדברים הטובים שאפשר להגיד על הסידרה של מיאמי וסן אנטוניו (ויש הרבה) דבר אחד שאי אפשר להגיד הוא שהיא סידרה מפתיעה.
אחרי שסן אנטוניו לקחה את משחק מספר 1, והראתה שהיא מסוגלת להשתוות למיאמי, ושבמשחק שהולך לדקות אחרונות צמודות אפילו יש לה יתרון, מיאמי הגיעה למשחק מספר 2 עם הגב לקיר וכמו שקורה לרוב ב-NBA הקבוצה שצריכה יותר לנצח אכן עושה זאת.
מה אפשר ללמוד ממספר מס' 2 לקראת המשך הסידרה?
לא הרבה במובן של מי תנצח בסופו של דבר, כאמור התסריט היה דיי צפוי, אבל לא ראינו שבירה של שום תבנית שהצטיירה במשחק מספר 1, לברון הפעם היה לא רק פאסיבי אלא גם חלש, החטיא הרבה זריקות שהיה צריך לקלוע, קיבל החלטות לא טובות לעיתים, למזלו זה לא בא לידי ביטוי בגלל ה-blow out. ווייד שוב הראה שיש לו מה למכור אבל לו למשך 48 דקות, והיו אפילו רגעים שהוא משך את הרגל. בוש שוב הראה קליעה יציבה מחצי מרחק, אבל לא נכונות ללכת פנימה ולהוציא מדנקאן עבירות ואנרגיה. הבירד מן היה בירד מן, וגם הסתבך בעבירות, ריי אלן ומייק מילר היו בזון וזה חשוב, אבל לא משהו שאפשר לבנות עליו (לפחות בכל הנוגע למילר, ריי אלן מ-3 זאת המניה הכי בטוחה בליגה כבר למעלה מעשור). ה-X פקטור היה כמובן סופר מריו צ'למרס, אבל לכל מי שממהר להתלהב אני רוצה להזכיר את ההייפ סביב האסלם אחרי משחק 5 נגד אינדיאנה שנעלם כלא היה.
מהעבר השני, הביג טריו של סן אנטוניו ניקלע ליום חושך, זה עוד לא זמן לקבור את מנו שיתן עוד לפחות משחק גדול אחד בפלייאוף הזה, ולבטח לא זמן לקבור את טימי או פרקר. ספליטר הראה ניצוצות טובים מאוד ואני מאמין שהספרס ישתמשו בו יותר כדי לגוון את משחק הצבע שלהם בהמשך הסידרה. הקלעים היו נפלאים ובראשם כמובן גרין, אבל ברור לגמרי שהם יכולים להיות רק משלימים ולא למשוך את הקבוצה בעצמם קדימה.
אז מה ניצח למיאמי את המשחק:
ההתאמות של ספולסטרה:
כתבתי כאן כבר על פופ וספולסטרה, תפקידם של המאמנים ופרמטרים שונים לניצחון של פופ על ספולסטרה בגיים 1. כתבתי גם על כך שספולסטרה הוכיח שמיומנות אחת שיש לו היא ביצוע התאמות בין משחקים, ככה זה כשאתה מתחיל את הקריירה בחדר הוידאו.
אז ספולסטרה עשה את ההתאמות שלו בצורה מושלמת, הוא קיבל את הפאסיביות של לברון כנתון (או שלברון החליט על זה בעצמו את זה אין לנו דרך לדעת), והשתמש בו כסקרינר לכל האחרים וכסוג של רכז (עבד במשחק הזה, לא בטוח שיעבוד בהמשך). הוא הבין שיש שני כלים עיקריים של הספרס שצריך לעצור – החדירות של פרקר ומאנו ומשחק הגב לסל של דנקאן. אז הוא הציב דאבל טים אינטיליגנטי על דנקאן, ושמירה כפולה מדורגת על החודר (שומר אחד סוגר צד מלפנים שומר שני סוגר את הצד השני מאחור).
מעבר לזה צריך להגיד גם מילה טובה על השימוש הנכון בגבוהים ומתן הדקות המוגבר לקלעים שהיו חמים בערב נתון.
אגב, כל זה לא סותר את החסרונות של ספולסטרה כמאמן, אבל לא מדובר בדמות גרוטסקית, יש לו חוזקות ויש לו חולשות, ומעניין מאוד לעקוב איך כל אחת מהן באה לידי ביטוי בסידרה הזאת כשספולסטרה הופך מבחינתי לאחת המרתקות בה.
איבודים וריבאונדים:
שתי הסטטיסטיקות הכי חשובות בסידרה הזאת נקודה. למה? איבודים כי מיאמי תנצח את הסדרה הזאת רק אם תצליח לייצר מספיק נקודות במעבר, ולשבור את המבנה של סן אנטוניו, את המשחק המסודר שלה של חדירות סלאש אנד קיק וקליעות מבחוץ. ריבאונדים כי אם סן אנטוניו תשלוט בצבע למיאמי אין סיכוי, מיאמי צריכה בעזרת אינטנסיביות ושימוש נבון בגבוהים שלה להגביל את היתרון של סן אנטוניו בריבאונד. הלילה היא עשתה זאת היטב ולקחה את הדיבידינדים ב-8 דקות של ריצה שלסן אנטוניו פשוט לא הייתה תשובה אליהם.
הריצה של מיאמי הושגה בעיקרה בהגנה ובהתקפות המעבר, כשהמומנטום זלג להתקפות המסודרות ולסידרה של פעולות נכונות של כל חמשת השחקנים על המגרש, במשחק הזה, מול הקהל הביתי, עם הגב לקיר, וכשסן אנטוניו יודעת שהיא יכולה להרשות לעצמה להפסיד, זה הספיק.
הגנת הצבע והתקפת המעבר:
הקבוצות החזקות ב-NBA כל כך טובות שאתה לא יכול לעצור אותן לחלוטין, השמיכה תמיד תהיה קצרה מדי לכן אתה צריך לבחור את הרעל שלך.
מה שברור מאוד אחרי שני משחקים בסידרה הזאת, שהרעל ששתי הקבוצות יכולות לחיות איתו הוא הקליעה מבחוץ, לכן מיאמי יכולה לחיות ולנצח עם השלשות של ניל גרין ולנארד וסן אנטוניו יכולה לנצח עם הזריקה מחצי מרחק של לברון ווייד ובוש. לעומת זאת ברגע שמיאמי מצליח להיכנס בלא מפריע לצבע ווייד לברון ואנדרסון גומרים בליי אפים ודנקים מהדהדים אחרי התקפת מעבר או בהתקפה מסודרת לסן אנטוניו אין סיכוי. כאשר פרקר מצליח לחדור לסבסב את השומר שלו ולגמור בטבעת, או כשדנקאן מצליח להגיע לנקודה שלו ולגמור עם הקרש, מיאמי בחיסרון מובנה.
במשחק הזה אנדרסון והאסלם, ובמידה מסויימת גם בוש נתנו הגנת צבע נפלאה, ומיאמי הצליח לנצל את ההגנה שלה לריצות טובות שעזרו לה לפתוח פער.
סיכום- הפורמט בשירות מיאמי:
עכשיו הסידרה עוברת ל-3 משחקים בטקסס, זה כמובן יתרון גדול למיאמי כי ניצחון אחד והיא חוזרת הביתה לשני משחקים מכריעים, קשה מאוד לנצח 3 משחקים רצוף ברמות האלה וסן אנטוניו תצטרך להתעלות כדי לנצח לפחות 2 ולהשאיר לעצמי סיכוי ריאלי. אני מאמין שהיא תעשה זאת.
המפתחות עליהם צריך לשים לב – ריבאונד, חטיפות, הגנת צבע ומתפרצות. הכלים שלובים, והם שיכריעו כאן ככל שהדינמיקה של הסידרה לא תשתנה בצורה משמעותית.
ועוד הערה אחת על המאמנים: ברגע שסן אנטוניו התחילה להישבר פופ הוריד את דנקאן ופרקר לספסל ונתן להם לנוח, ניהול דקות המנוחה של השחקנים היא אומנות והיא אחד הפרמטרים החשובים לניצחון בסידרת הטוב מ-7. ספולסטרה השאיר את ווייד  ולברון על המגרש דקות רבות אחרי שהמשחק כבר היה גמור.
האם הוא ישלם מחיר?
נחכה ונראה!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 69 תגובות

  1. ינון יבור

    10 יונ 2013 08:21:42

    מנחם
    מה שניצח להיט את המשחק נבע בעיקר מעבודת אימון טובה של ספו.
    חלק מהדברים הזכרת, וההגנה היא החשובה שבהם, אבל שכחת משהו חשוב:
    הדרך להאט או לעצור את פארקר עברה דרך החלטה מודעת וחכמה לגרום לו לעבוד, ולעבוד קשה, בהגנה. בין אם זה אלן, קול, אך בעיקר מריו – הוא תוזז הלוך וחזור בפיק אנד רולים וחסימות מדורגות, כשהשחקן שלו שורף שטחים משל היה צ'אבי או לפחות אינייסטה. אסור לזלזל בזה – חלק גדול מהאיבודים וההחטאות שלו נבעו ישירות מעייפות שגרמה ההחלטה הזו של צוות האימון ההיטי.
    אני מסכים איתך לגבי בלייר ופחות לגבי בונר, וכבר כתבתי על זה. לבונר ודיאו (ובמידה מסוימת, גם לג'ינובילי) אין שחרור מספיק מהיר של זריקה, בדר"כ שלשה. מול הגנות אחרות זה לא קריטי, אבל מול האתלטים האדירים של ההיט זה מספיק כדי להפוך את הנשק העיקרי של שחקנים אלו (דיאו ובונר) – הזריקה לשלוש – ללא רלוונטית. מוטב יהיה לו לפופ אם יפנים זאת מהר, ולפחות ייתן את דקותיהם לריבאונדר מוכח כמו בלייר, שיש לו יתרון רוחב על כל גבוהי מיאמי.

    2. נתן

      10 יונ 2013 16:30:35

      עוד שינוי שמיאמי עשו ואמרו את זה בשידור הוא שלברון מתחיל מהלכים כחוסם למוביל כדור ואז הולך לאמצע או יוצא. במקום לסיים הוא חילק מסירות היום וזה עבד מצויין. זה נראה כאילו ספולסטרה לומד מפופ רק שלמיאמי יש הרבה יותר כישרון. באופן כללי עם כל השינויים משחק מצויין של ספוסטרה ומעניין יהיה להיות איך הספרס יעצרו את זה. בכל מקרה אני מאמין שכשהקלעים של ההיט בכושר טוב אי אפשר לעצור אותם. צריך לזכור שהם הקבוצה שמשחקת הכי טוב בליגה מחוץ לבית.

  2. ברבור שחור

    10 יונ 2013 08:32:37

    האמת שלפני שקראתי את הטור שלך לא ידעתי שאתה אוהד של מיאמי..(או לפחות בעדם בסדרת גמר הזאת)…אבל בנאדם קצת אוביקטיביות…ומה זה הקטע הזה שסן אנטוניו לא משחקת באופן קבוצתי ???…סן אנטוניו ?? הלו ??…
    ברור שסן אנטוניו ויתרו על המשחק ברבע האחרון…זאת סדרה ומיאמי שרפו מנועים בשתי המשחקים…הייתי שמח להתדיין אתך על הרבה נקודות שהעלית אבל מניסיון שלי להתווכח עם אוהד זה חסר תוחלת.
    מיאמי לא בכושר של אמצע עונה ובגלל זה הא תפסיד את הסדרה !!
    נ.ב.
    נא להכין את הכובעים

    1. מנחם לס

      10 יונ 2013 08:36:46

      קבוצתי?
      טוני פרקר מקבל כדור ומכדרר ומכדרר עד שהוא מנסה להיכנס. או כדור מגיע לדאנקן והוא לבדו מנסה ומנסה עד שהוא קולע. מה פה יותר קבוצתי מהלייקרס עם קובי ועם דווייט האוארד? אתה כנראה עוד אחד שקונה את מה שכולם מדקלמים מבלי שתהיה לך יכולת חשיבה עצמאית! הספארס לא יותר 'קבוצתית' ולא פחות 'קבוצתית' מכל קבוצת ליגה אחרת.

    1. ברבור שחור

      10 יונ 2013 09:15:59

      חח..אוהד לייקרס זה מסביר כמה דברים. למה שלפני הטור לא תתן גילוי נאות שאתה בעד מיאמי בסדרה ? אבל בא נהיה קונקרטים

      1. אני לא ממש קורא טורים כמו שאתה מבין ולאתר הזה נחשפתי לפני יומיים.אחלה אתר דרך אגב.
      2. טוני פרקר בניגוד להרבה מאוד רכזים חושב על המסירה והנסיון של להאשים אותו בכדררת מגוחך (צא מזה לא תורם לך) הוא מכדרר כדי לחפש מסירה פנויה.
      3. למיאמי אין רכז
      4. לברון היה בינוני ב -2 המשחקים וכנראה שהוא ישתפר במהלך הסדרה וזה טוב לסן אנטוניו כי לבד מול קבוצה הוא יתרסק שוב.
      5. במשחק מס' 1 היו לספארס 4 איבודים אז איפה ואני מצטט "ההגנה הקבוצתית של מיאמי היא מסטר פיס" …איפה ?
      6. מהמשחק הזה די קשה להסיק מסקנות בגלל המחצית השנייה שלו..וזו האמת
      7. רעיון לטור על שינוי מומנטומים בסדרה – משחק מס' 5 חצי גמר המערב ספרס נגד הלייקרס 2004.

      1. מנחם לס

        10 יונ 2013 16:18:13

        לברבור הוורוד: זהו אתר של מתנדבים. למה שלא צנסה כוחך הכתיבה וכתוב טור על הצעתך על שינוי מומנטום, ואם אין לך יותר מדי שגיאות כתיב ודקדוק, אכניס אותו באהבה.

        שלח ל:
        sefersheli@hotmail.com

        הכי נוח בקובץ וורד, אבל אפשר גם באימייל.

          1. אבי.

            10 יונ 2013 21:55:27

            ברבור יקר – כמו שאמרת שנחשפת לאתר לפני יומיים – כולם פה מכירים את מנחם ויודעים בעד מיהו. זה לא סוד. זה נראה שלא התייחסו אליך אז אני עושה זאת – אל תתרגש מהסגנון של מנחם, אין לו שום דבר נגדך. זה הסגנון שלו. תבקר, תקרא, תהנה, תגיב ותהיה חלק מהמקום הנפלא הזה..
            ואל תקח ללב תגובות של מנחם – סיבוב בפוסטים ותגובות ישנות תבין בדיוק מה הסגנון ואיך זה לא קשור ליחס אליך..

  4. איתן

    10 יונ 2013 08:48:56

    אני לא אוהד מיאמי בכלל, אבל מנחם צודק לחלוטין בזה שנותנים לפופ את כל הקרדיט בנצחונות, ואת ספואלטרה מאשימים רק בהפסדים. אבל כשהוא מנצח בגדול, והרבה בגלל השינויים שערך בהגנה, יש כאן כמה שלעולם לא יתנו לו את הקרדיט. המאמן הוא פעם שלישית ברציפות בגמר ה-NBA. אנשים לא מבינים כמה שזה קשה.

  5. נריה

    10 יונ 2013 08:51:06

    דבר ראשון, קני סמית׳ תיאר את המשחק של לברון היום בצורה הכי נכונה. ללברון יש 5 דרכים לבלוט במשחק. קליעה, מסירה, ריבאונד, הגנה (ועוד משהו שמשום מה ברח לי עכשיו..) אז היום הוא היה 4 מ-5 הדברים. כשבקליעה לא הלך לא. לזה לא קוראים יום חלש! הצורה שהוא קרא את המהלך בחסימה על דאנקן, זה לראות וללמד את השחקנים. הוא קורא את המגרש בצורה נכונה, והרוטציה שלו בהגנה ראויה לשבח. (אם כי הוא אחראי על שלשה או שתיים של דני גרין…)

    דבר שני, מנחם. אריק ספולסטרה אמר אחרי המשחק שהוא לא יודע בדיוק למה פארקר לא פגע היום. זה ברור שיצאו אליו ביותר אגרסיביות, ונתת פה נקודה מעניינת שלא שמתי לב במשחק.

    דבר שלישי. מאנו ג׳ינובילי עדיין שחקן מעולה. הוא מרכז את המשחק כשפארקר לא על המגרש וגם יחד איתו. היום באמת הוא היה נראה מוזר, שפשוט לא הצליח להשתלט על הכידרור שלו, אבל בשביל 15-20 דק׳ זה עדיין מאנו..

    דבר רביעי, לספארס כן יש משחק קבוצתי שמתבטא במסירה הנוספת, שבדרך כלל מפנה שחקן חופשי לשלו. אבל באמת אין להם את ׳המשחק הקבוצתי׳ של קבוצת יורוליג שאנשים חושבים.
    הפיק אנד רול בין פארקר לדאנקן (או ספליטר) זה ׳ה׳מהלך שלהם, והחסימות שדאנקן מסדר (והמשחק ראינו גם מלברון) הוא צריך לקבל על זה קרדיט. לא הרבה קבוצות יודעות לעשות חסימות טובות!!!
    ולחשוב שזה המהלך הכי פשוט בכדורסל…

    לסיכום: אי אפשר ללמוד מהמשחק הזה הרבה. זה לא שמיאמי שלטה במשחק, זה הריצה שהם עשו הביאה לתוצאה, ומעניין מה כל קבוצה תיקח מהמחצית השניה.
    סאן אנטוניו הולכים מרוצים הביתה אם השיוויון ויתרון הביתיות. ואם גרג פופוביץ׳ המאמן. (מנחם די, הוא מאמן גדול. ואחד הגדולים בהיסטוריה!)

      1. נריה

        10 יונ 2013 10:44:33

        מה שאני מתכוון, זה שההפרש הגדול לא מעיד על הפער בין הקבוצות. היה לה את המומנטום באותו רגע, עם סטופים בהגנה ואחוזים גבוהים בריצה (12-15 מהשדה). זה לא שמיאמי הובילה לאורך כל המשחק.
        מנחם, ממך ציפתי להבין..

    2. מנחם לס

      10 יונ 2013 08:58:27

      הסברתי אלף פעמים שביורוליג אין שחקנים שיכולים ליצור לעצמם זריקה כמו ב-NBA אז הם צריכים אלף תרגילים ומאה מסירות. כמה עוד פעמים עלי להסביר זאת?

      1. etayle

        10 יונ 2013 12:05:02

        200 אחוז .כשרואים יורוליג וNBA מבינים כמה חוסר יכולת יש ביורוליג(לך תסביר את זה למושבעי יורוליג} קליעות מחצי מרחק -אין .יכולת אישית די דלה!!!

        1. ניק

          10 יונ 2013 12:32:21

          זה לא שאין, יש פחות מבNBA זה הכל.
          דיאמנטידיס, ספאנוליס, נבארו וכדומה. יש מספיק קלעים ביורוליג והאירופאים לא בהכרח נופלים מהאמריקאים. נבחרות כמו ספרד, יוון וליטא הוכיחו את זה לארה"ב שהייתה עם לברון, בראיינט, וויד, כרמלו וחברים.
          להגיד לך שיש שני לקובי בראיינט או לברון ג'יימס, אין. אבל מפה ועד להצהרות שאין יכולת קליעה ביורוליג, זלזול מיותר, או חוסר הבנה בכדורסל, אתה תבחר בעצמך.

          1. מנחם לס

            10 יונ 2013 16:20:30

            יש הבדל של 28 נק' ממוצע ב-40 דקות ולפי חוקים בינלאומיים, והבדל של 40-45 נק' ב-48 דקות לפי חוקי NBA. זה הכל. זה כל הפער.

  6. מנחם לס

    10 יונ 2013 08:55:54

    אנש שמעתי את כל מסיבת העתונאים, והוא הגיב לקליעה מרחוק של פרקר, לא לכניסות שלו שנעצרו במין דאבל-טים. אני לא אומר שפופ לא מאמן גדול. אבל ישנם כאן כמה מעצבנים שלא מבינים איזה מאמן ספואלסטרה צריך להיות להביא את הקבוצה שלוש פעמים רצופות לגמר.

    אי אפשר ללמוד מהמשחק הזה הרבה? אני למדתי המון! (וכתבתי 15 או 16 נקודות על כך)

  8. אהרון שדה

    10 יונ 2013 09:16:41

    מיאמי ניצחה וזה היה צפוי לחלוטין.
    עכשיו הסדרה עוברת לטקסס לשלושה משחקים.
    לא יהיה נוקאאוט קרי 0-3..
    אך מי שתנצח את המיני סדרה בטקסס 1-2 תיקח אליפות.
    אם מיאמי תגיע הביתה ביתרון 3-2 הסיפור גמור ואין צורך בהסבר.
    אם גם אם ס.א תגיע ביתרון 2-3. היא תמצא את הדרך לגנוב משחק כשהלחץ על מיאמי .
    לכן למעשה היתרון ביתיות הוא של ס.א

  9. נריה

    10 יונ 2013 10:55:22

    דרך אגב, לפני המשחק של היום הראו את הסל המנצח של פארקר מהמשחק הראשון. והוא עשה דאבל פעמיים (!!!)
    במהלך של הסל. הוא כידרר לפני שנפל וזה נגע לו בשתי הידיים. נפל, נגע בשתי הידיים (!!!) כדרר ואז קלע…

    ואיפה כל המתלוננים על השיפוט נעלמו פה!?
    תבדקו ביוטיוב את המהלך, זה כל כך ברור שזה אבסורד!
    אבל מה שהיה, היה. זה שייך לעבר.
    בא נחיה את ההווה…

  10. שים לי ריגר

    10 יונ 2013 11:43:27

    גם מייק בראון, עם לברון, היה בגמר הNBA וארבע פעמים בגמר המזרח…ולא היו לו 3 סופרסטארים….אז כנראה שההישג של ספולסטרה לא כל כך גדול בהתחשב בחיזוק שיש לו יחסית לקליבלנד בתקופת לברון.

    1. k_700

      10 יונ 2013 12:42:09

      נו באמת???

      קשה להעריך באמת מאמן צעיר שמגיע 3 פעמים רצו לגמר הNBA???

      כל הכבוד למייק בראון הוא הגיע פעם אחת לגמר הNBA במקרה שלו אפשר להגיד שההגעה לגמר הייתה למרות היותו נוכח על הקווים ולא בזכותו.

      ספולסטרה הגיב מצוין למשחק הזה וזה נדמה לי בדיוק כמו שמנחם כתב לפני המשחק, מיאמי היא קבוצה שמתחילה לשחק את המשחק שלה בצורה הכי טובה כשהיא עם הגב לקיר.

      אני לא רוצה לדמיין מה היה נכתב פה אם מיאמי היא זאת שהייתה מפסידה ב-19 הפרש במשחק בית בגמר הNBA.
      לא רוצה לחשוב מה היו כותבים פה על ספולסטרה, לברון וחבריו(וזה רק מעצים את הניצחון).

      ניצחון גדול של ההיט , הסדרה הזאת שלהם כמו שכבר כתבתי מזמן.

  12. הגיון בריא

    10 יונ 2013 12:55:32

    הדבר המגוחך היחידי זה שאתה שוב מצהיר שאתה הולך להיות אוביקטיבי ואז פולט את הגבב של המילים שלך כמה מיאמי נהדרים וכמה סן אנוטןניו גרועים.
    הרי מיאמי שלא הולך להם לדעתך זה מקרי וזמני
    שלסן אנטוניו הולך- זה בפוקס ורגעי ורק כי מיאמי לא הייתה טובה מספיק.

    אתה כלכך מוטה.

    משפט שני שלך- לאוהדי סן אנטוניו ושונאי מיאמי.

    אתה מכניס את השפה הבוטה המזלזלת הילדותית
    ואז שזה מופנה אלייך אין לך שום מושג איך להתמודד עם זה.
    פתטי דוקטור. כל כך פתטי.

  15. דרור

    10 יונ 2013 13:47:04

    אוקי, דוקטור, אתה כרגיל קצת עיוור.
    א: אי אפשר להכניס שחקן (מאנו) רק ל-5 דקות אחרונות של משחק צמוד. צריך להכניס אותו קודם כדי שיהיה חם ובסינק למשחק. בטח ובטח כשאותו שחקן בן 35. כל תינוק יודע זאת.
    ב: מאנו הוא הרכז המחליף של פארקר. גם אתמול, ביום חלש, הוא עדיין סיפק ניהול משחק שרק הוא מסוגל לו בליגה (כן, כן, ככה זה, מה לעשות?). האם ראית את המסירה שהוא נתן לדאנקן לדאנק מקדמת השומר שלו תוך כדי ריצה קדימה מהפינה? ואן גנדי מיד אמר שיש מעט מאוד שחקנים שמסוגלים למסירה כזו. מאנו הוא גאון. לפחות כמו ספולסטרה. המנוחה שמאנו נותן לפארקר כשהוא לוקח על עצמו את ניהול ההתקפה (אפילו כפארקר על המגרש) היא חשובה ביותר.
    ג: "בספרס רק לאנרד ופארקר הם "ביג גיים גייז""? אתה רוצה לקחת פסק זמן ולחזור אלינו עם תובנות לגבי המשפט הזה? האם נשמע אותך פעם ראשונה מודה בטעות? כי אני יכול לחשוב לפחות על עוד שניים שהם ביג ביג גיים גייז בספרס. נסה למצוא אותם בבקשה, מר אובייקטיביות.
    ד: ספולסטרה לא פראייר, גם לא לברון. הספרס הפסידו כי דאנקן וג'ינובילי היו ביום חלש, וכי הם לא שלטו בריבאונד הגנה שלהם.
    ה: מאמן וקבוצה נמדדים גם בקונסיסטנטיות של משחקם והתנהלותם ומיאמי חלשים בזה. בספרס זאת אפילו לא שאלה, השאלה היא אם יתעלו שוב למרות גילם המופלג. בסופה של סדרה מיאמי תיקח כי כדורסל זה רגליים (אתלטיות) ומיאמי קרובה יותר לשיאה. גם חסרונם של סטיבן ג'קסון ודה קולו פוגע בספרס.
    ו: אתה יודע כמו כולנו שפופ לא לקח טייםאאוט כי הוא ויתר על המשחק, לא כי הוא רוצה להיות מיוחד. ראבאק, הוא מספיק מיוחד, תאמין לי. ספולסטרה עושה הרבה דברים יפים, אבל הוא עדיין לא ברמה שהקבוצה שלו משחקת נכון ובפול גז מתוך טבע שני. לזכותו יאמר גם שיותר קשה לו כי החומר האנושי במיאמי קשה יותר מבספרס. ("כוכבים").
    ז: אין באמת מקום לבונר בסמול בול שהתפתח אתמול במגרש, בטח לא כשמיאמי עושים נקודות קלות מריבאונד התקפה, כי בונר איננו ריבאונדר טוב כמו שכתבת, הוא רך מידי. ופופ רוצה את דיאו על המגרש ולא את בלייר כי כך יש לו עוד רכז על המגרש. את הנקודות הוא כבר יקבל מהשלשות שדיאו יסדר לחברים או מחיתוכים, דיאו לא אמור בכלל לזרוק משלוש. רק שיתחיל לשמור ויהיה בסדר.

  16. אמיר ל.

    10 יונ 2013 14:00:06

    לברון היה חלש ולא מרוכז בצורה נוראית רוב המשחק ומיאמי ניצחו למרות לברון ובטח שלא בזכותו.

    זה היה חשוב בשבילו ובשביל מיאמי שהוא חזר לעניינים (חשוב למשחקים הבאים ולא ממש למשחק הזה).

  17. יודה

    10 יונ 2013 14:09:57

    כמה בעיות שיש להבין בטורך:
    כמה חכמולוגים: נתן למיאמי לברוח כדי שהשתן ייכנס להם לראש לקראת המשך הסידרה! פיל ג'קסון היה עושה: בכוונה לא לוקח טיים-אאוט ברגעי משבר כדי "להעניש" את השחקנים על הפארקט הגורמים למשבר.
    מה שאומר שספארס ינצחו את המשחק הבא מאחת הסיבות או שמיאמי יבואו עם השתן בראש או שסן אנטוניו קיבלו את העונש
    (זה לא נשמע נעים לאוהדי מיאמי ואני בתוכם)
    ואז יש נקודה שאתה מסביר למה מיאמי תנצח ביום שלישי יותר מאשר יום חמישי

  18. אפלטון

    10 יונ 2013 15:09:37

    א. הבעייה של גאוני כדורסל כאשך היא שהם מסתכלים על ההתקפה בצורה חד מימדית כאילו רק מי שמחזיק בכדור אחראי להתקפה, וזה הרי 20% בלבד מההתקפה.
    ב. פופ זרק את המשחק ב10 הפרש, כשהוא הוריד את פארקר ודאנקן לספסל. אני כן חושב שזו חלק מתכנית העל של ד״ר איוול. הוא, בניגוד לספולטורה (שכל פעם שאני יורד עליו מקבל את ההתאמות שמנחם שולח לו ומשנה בחצי) חושב על הסדרה כולה ולא על משחק אחד בכל פעם. הוד מגעילותו הוא מספר אחד בלוחמה פסיכולוגית. זה היה שלב ראשון בהורדת הכפפות.
    ג. כבר כתבתי לפני הסדרה שאף קבוצה לא תנצח פעמיים רצוף ומיאמי תנצח בשביעי. מישהו העיר לי על הכשל הלוגי ואני משנה. זה כך עד משחק 7 שהוא עומד בפני עצמו, יחיד ומיוחד, ובו מיאמי לוקחת.

  19. אפלטון

    10 יונ 2013 15:19:24

    ועוד משהו על לברון. תפסיקו להשוות אותו לג׳ורדן. הוא שחקן שיכול להשתוות לו ברמה אבל הם על קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו. כל תפישת המשחק שלהם שונה. לברון חושב בצורה יעילה- מה יגרום לקבוצה שלי לנצח, גם אם זה אומר להוריד מעצמו. תפישה שהוא פיתח כשעבר למיאמי ולקח לו זמן להסתגל אליה. ג׳ורדן תיאר פעם את תפישת עולמו במשפט אחד: ״ מה הבעייה לקלוע 32 נקודות למשחק? פשוט דואגים לקלוע 8 נקודות ברבע״.
    קובי הוא הקרוב ביותר לג׳ורדן בתפישת המשחק. לברון עומד בפני עצמו כשאולי אוסקר רוברטסון דומה לו בצורת המשחק (וזה רק משמועות לא ראיתי את רוברטסון משחק)

    1. יניב

      10 יונ 2013 16:43:47

      אפלטון לא מתאים לך לכתוב שטויות,אין פה שום דבר של לחשוב יעילות,לברון לטוב או לרע לא רוצח על המגרש אין לו את זה,הוא לא ג'ורדן או אפילו קובי שהם מחליטים שהם מנצחים את המשחק ויהיה מה,לברון יותר יזרום מה יהיה יהיה,כל הדיבורים האלה שטויות במיץ עגבניות כי עם צ'למארס לא דופק משחק ענק ואם בתחילת הבריחה של מיאמי השלשות של מילר ואלן לא היו נכנסות אז שוב היינו מדברים על כמה שהוא פאסיבי,לא יעזור זה לברון יש לו את החבילה המושלמת ללא ספק אבל חסר לו הקילר אינסטיקט וזה לא ישתנה אף פעם ובגלל זה הוא חייב כוכבים לידו,זה כל התורה

      1. יניב

        10 יונ 2013 16:46:20

        עוד נקודה שהתחלתי לחשוב עליה בעקבות דבריו של רודמן,זה שכמה שהוא משוגע הרודמן הזה הוא לא רחוק מהאמת,בשנות ה90 לברון לא היה מקבל 80% מסך השריקות שהוא מקבל שהוא נכנס לסל,כי אז זה לא היה נחשב פאוול,ובעיקר הדברים שרודמן אמר לגבי המנטליות,גו'רדן,מילר,רודמן,בארקלי ועוד היו נכנסים לו מתחת לעור והיו מוציאים אותו משיווי המשקל

      2. אפלטון

        10 יונ 2013 17:09:30

        שוב זה רק מראה על חוסר הבנה בסיסית או סירוב לראות את המשחק בצורה אובייקטיבית. ברגעי משבר קובי לוקח את העניינים על עצמו עד הסוף המר תוך גערות וצעקות על החברים. לברון קלט בפתיחת המשחק שסן אנטוניו באו לשבש לו את המשחק (בדאבל טים וטריפל טים "מדורג" כמו שקראו לזה פה) ובמקום לחרב להיט את המשחק עבר להיות הסדרן תנועה. חיתוכים, חסימות ואפילו התרחקות מהכדור כדי לרווח את המשחק (כן, גם להתרחק מהכדור יכול לתרום להתקפה הקבוצתית).
        לא אומר שהוא לא צריך ויכול לפרק את הצבע של סן אנטוניו, שוב מי יבוא אליו? ספליטר? דאנקן? הוא מפרק אותם עם כתף אחת.
        כך או כך- שחקן ענק, אחד מהגדולים והחכמים במשחק, חבל שאתם לא מצליחים להנות ממנו. באמת. הפסד שלכם.

        1. יניב

          10 יונ 2013 17:31:54

          שוב אנחנו חלוקים,אתה טוען שזה גדולה שלו לברוח מהכדור ו"לעזור" לחברים שלו להיכנס למשחק,אני אומר שאתה יכול לכתוב ר\את זה רק בגלל שצלמארס הגיע לשחק ומילר ואלן איפסו את היד,אחרת לא היינו מנהלים את הדיון הזה,כל מה שאני אומר זה שאתה לא רואה את הרצח בעיינים של אני לא הולך להפסיד את המשחק ויהיה מה,זה לא אומר ללכת לסל כל התקפה או לשחק לבד אבל משהו בשפת גוף שלו,בהתנהלות שלו יותר מראה סוג של איזה מזל שהחברים שלי באו למשחק כי אני לא יכול להוביל אותם,זה מזכיר לי את משחק 7 בין בוסטון ללייקרס שקובי היה גרוע והחטיא כמו מטורף אבל ראית בעיינים שלו שלא משנה מה יקרה הוא לא מפסיד את המשחק וללברון אין את זה,וזה דרך אגב לא מונע ממני להנות ממנו אבל אני חושב שהיתרון הפיסי האדיר שלו על כל שחקן בליד\גה (כולל כמעט כל הסנטרים שיש היום) עוזר לו ולא ראיתי ממנו משהו אחר,זה מאוד מזכיר לי את שאקיל(רק תחשוב מה היה קורה עם שאקיל היה קולע מהעונשין כמו לברון)

          1. אפלטון

            10 יונ 2013 18:54:56

            אני לא מנסה להוכיח את צדקתי עכשיו כי באמת שאין טעם, כל אחד יראה ויפרש את המשחק כראות עיניו ואין "טועה" או "צודק" (ואני צודק 😉 )
            אבל היה פה פעם דיון מעניין על הגדרת ה"מנהיג". מנהיג זה לא תמיד זה שצועק הכי חזק או זה שילך קדימה בצעקת "אחרי" אל מול האוייב. זה שייך ללחימה של פעם. (באלף אלפי הבדלות לחימה אל מול משחק כדורסל).
            בלחימה המודרנית, לחימה בשטח בנוי ובעצימות נמוכה המפקד הוא זה שעומד על מפתן הדלת ושולח את הצוות אחד אחד, מחלק אותם לעמדות ומנהל את הקרב מבלי להיות זה שיפתח ראשון בירי. כמי שהיה מפקד בלחימה, זה הדבר הקשה ביותר לעשות. לסמוך על החיילים שיעשו את העבודה שאתה יודע שאתה יכול לעשות יותר טוב, אבל צריכים אותך לדברים אחרים כעת, וברגע המתאים לעשות את הכניסה שתגמור את הסיפור.
            זה לברון בעיני, מפקד בעצימות נמוכה.

  20. אשך טמיר המקורי

    10 יונ 2013 15:19:42

    המשחק הזה היה עבור מיאמי משחק של לחיות או לחדול.
    מיאמי כקבוצה בחרו לחיות; לברון בחר להיחנק.
    למזלו הם הותירו אותו בחיים כשהם סוחבים אותו על גבם כנטל שאין לו הופכין.

    הספרס היו במשחק שלושה וחצי רבעים וויתרו בקלות רבה מדי.
    לפופ יש דרישות גבוהות משחקניו (כמו גם מעיתונאים) והוא גרם להם להבין שעליהם לעצור מפולות בעצמם ולא להמתין לחסדים.
    לא סתם הוא הפך אותם לקבוצה בעלת האופי החזק ביותר.

    לנארד עושה עבודה הגנתית מצוינת, אבל התקפית עוד לא הופיע לסדרה, והוא יופיע.
    מאנו הגיע הפוך לגמרי מההתחלה.
    פארקר וטים היו מתחת ליכולתם וההתאמות המהוללות של הפיליפיני כנראה באמת הקשו עליהם. לא עוד.
    זוהי התחזית שלי למשחק הבא ולהמשך הסדרה (זהירות, ספוילר!)

    – מאנו יראה לכולם מי הגבר האחרון שנשאר לעמוד.
    – פארקר יעשה להם פארקור.
    – דנקן יהיה דנקן.
    – בונר יתקע את הבונר שלו חזק בישבנה של הגנת מיאמי.
    – ספליטר יחצה את ההגנה כים סוף ויטביע על פרצופו של לברון, ובכך יכער אותו עוד קצת (כאילו שהדבר אפשרי).
    – קוואי יפסיק להיות חמוד ויתחיל לצלוף, בנוסף לעבודת ההגנה שלו.
    – הפלח יקצור את אשר זרע בשלהי המשחק הקודם ויקבל שחקנים נחושים אפילו עוד יותר. ותוך שכך יקצור את ראשו של הפיליפיני, יעמידו על מוט ויציג אותו בחוצות העיר כדי שכל הברחשים והג'וקים יחגגו עליו.

    מעתה ואילך זה רק ספרס, ואם אני טועה תורידו לי את האשך היחיד שנותר לי!

  22. סוסמעץ

    10 יונ 2013 17:20:31

    מקווה שאתה צודק, אשך, אבל קשה לי להאמין
    מיאמי נראית טוב.
    כמו קבוצה שניצחה לא מזמן 27 משחקים ברצף.
    ופופ?
    לא מבין היכן גדולתו, כיצד זה לא עשה דבר
    לעצור את הסחף ולהפסיד בכזה בלו-אאוט שבונה מומנטום.

    1. דור

      10 יונ 2013 18:19:31

      אני חושב שב-10 הפרש עמדה בפניו האפשרות האם להמשיך בכל הכוח כאשר התחושה הייתה שהסיכוי לקמבאק הו אפסי (לאור הכושר של הטריו במשחק הזה, הכושר של מיאמי במשחק הזה, המומנטום שנבנה וכו'), או לוותר כשהוויתור היה כפול – אחד לא לקחת פסק זמן ושתיים להכניס את שחקני המשנה.

      מה פופ הפסיד – יצירת מומנטום למיאמי, ופער גדול שיכול לייאש את סן אנטוניו.

      מה הוא הרוויח – השחקנים שלו למדו שיעור והתחסנו מנטלית, השחקנים המובילים שלו נחו, ושחקנים שלרוב לא מקבלים דקות קיבלו דקות. ברווחים משניים אולי אפשר לדבר על שאננות של מיאמי אבל זה נראה לי מפוקפק.

      בסה"כ נראה לי שהוא עשה דיל טוב.

  23. דור

    10 יונ 2013 18:53:02

    עוד נקודה, זה היה ההפסד השני הכי גודל של הספרס במשחק גמר.

    הראשון?

    31 הפרש לדרויט ב-2005.

    צריך להזכיר איך זה נגמר?

    הנמשל: תבוסה במשחק נתון בסידרה לא בהכרח מצביע על המשך הסידרה.

    1. מנחם לס

      10 יונ 2013 19:42:23

      זה ידוע. התבוסה הגדולה ביותר היתה של הלייקרס לסלטיקס בבוסטון (42 נק' או משהו כזה) שאחריו הם חזרו לנצח את האליפות.

  24. אלעד רבין

    10 יונ 2013 19:24:39

    הכל יקבע במשחק מספר שש במיאמי. הם יגיעו לשם כהספארס מוליכים 3-2 ויכולים לסגור את הסדרה. אם הם לא ישכילו לעשות את זה, אז במשחק השביעי אין להם שום סיכוי מול השופטים.
    לכן ….. 4-2 ספארס

    1. מנחם לס

      10 יונ 2013 19:40:34

      אלעד,
      עצרתי מבעדי להגיב לך עד עכשיו. אבל עתה אתה מתחיל לדבר על השיפוט. השיפוט היה ממש עשר אמש. אתה הפכת מכתב לא רע באתר למין טרחן שלא מפסיק ליבב ולזיין את המוח. אתה לא מבין שהפכת לדבר מגוחך ממש כאן?
      אילו הייתי אתה, הייתי נעלם לזמן מה (ולא משנה אם מיאמי או הספארס ינצחו את האליפות), וחוזר מחדש עוד חודשיים-שלושה לקראת העונה החדשה. את העונה הזאת הרסת לעצמך עם "הניקס היו מנצחים את ההיט" וזה לא מפסיק להטריד אותך.
      אז שמע לי: היעלם מכאן לזמן מה, ואם יתחשק לך לחזור, תחזור עם אג'נדה חדשה.
      זוהי התגובה האחרונה שלי למה שאתה כותב עד העונה הבאה.

      2. אלעד רבין

        10 יונ 2013 20:21:25

        מנחם, כרגיל אתה משנה את המציאות וכל עדר המעריצים בני החמש שלך (קי 700 הדביל ועוד כל מיני חסרי אישיות ) אומרים אמן. תקרא את חמשת הפוסטים האחרונים שלך ותראה מי היה היחיד שהתלונן על שיפוט ? קוראים לו מנחם לס . אוופס, בגיל שלך השכחה משתלטת על הזיכרון.
        אבל מה אכפת לך מהאמת, מעולם לא התייחסת אליה. אתה דווקא איש נחמד אבל משום מה יש לך בעית יחסי אנוש קשה (בניגוד לכל האפסונים שמעריצים אותך, אני מכיר את הסיפור האמיתי בדה באזר, אתה יודע איך? אתה סיפרת לי. מפאת כבודך אני לא אספר אותו פה , אבל גם בעניין הזה המציאות שלך הפליגה רחוק מהחוף….). אני מבטיח לך לא להגיב יותר באתר,אבל מה זה משנה , הרי תוך יום יומיים תמצא מישהו אחר (שכנראה גם כתב לך בהתנדבות , ולי לפחות יצא מזה לראות כמה משחקים, לו בטח לא יצא כלום) להשתלח בו .

        1. איתי

          10 יונ 2013 22:26:12

          הבעייה שלך אלעד היא דאין לך הרבה מושג או הגיון. במשחק השביעי השופטים ישפטו לטובה מיאמי? אתה סתום לחלוטין אם אתה אומר זאת. לדייויד סטרן לא יכול להיות דבר טוב מנצחון הספארס. הספארס הם הילדים הטובים שלא עושים גלים ולא משנים את החוקים. פשוט הולכים לפי הספר של סטרן.
          מיאמי היא הקבוצה שדפקה את כל "השוויון" שהוא חיפש בליגה לפני פרישתו. אז הוא ושאר מנהלי הליגה יירצו שהשופטים ידפקו את הספארס? היכן אתה חי בכלל? קצת, רק קצת הגיון.

        2. שחר

          11 יונ 2013 01:18:01

          ובכל מקרה איני יודע איך רבין יתחמק מהאשמותיו על השיפוט שחירבנו לגמרי [סו'סורי] כמה פוסטים כאן, אולי יטען ל'אי שפיות זמנית'

  26. k_700

    10 יונ 2013 20:00:49

    סוף סוף גיבור ששולח את אלעד רבין לגלות, יאללה חאלאס צא לאיזה הפלגה, לך תראה כוסיות לטיניות בביקני, לך תצמד לאיזה כוסית בתור למשחק ותעלה לאינסטגרם רק בבקשה עזוב אותנו לנפשנו כבר.

    כל התחזיות שלך התנפצו, 0 ידע, 100 אחוז התבכיינות וטרחנות. לך תעשה סטאז' בדה באזר ותחזור.

  27. k_700

    10 יונ 2013 21:31:39

    אני לא זוכר שהימרתי פה על הלייקרס כאלופים (או שקישרת את זה מעצם היותי אוהד לייקרס או שבאמת הלכת יותר מחצי שנה פוסטים אחורה כדי לבדוק את העניין ועל חסר חיים כמוך לא הייתי מתפלא אם זה מה שעשית).

    ANYWAY יותר מחצי מהאתר הזה הימר על הלייקרס, לא בבטחון גמור אומנם כי לאף אחד לא היה מושג כל כך איזו קבוצה נראה על המגרש לפני העונה.

    הליצן הראשי באתר היה אתה שטענת, הבטחת וספרת את הימים(אפילו ניבאת לנו תוצאות) עד לניצחון של הניקס על מיאמי ואחר כך גם בגמר.

    מילא להמר על הלייקרס זה אומר שב-11 השנים האחרונות יש לי אחוז פגיעה לא רע.

    אבל אתה? 30 שנה מהמר על הניקס, מה הרווחת מזה?
    אולי אתה המזל נאחס שלהם?? חשבת על זה??

    בקיצור גלות לדה באזר נמאסת עלינו.

    1. אלעד רבין

      10 יונ 2013 22:30:32

      הייתי מנסה להסביר לך שההימור שלי על הניקס היה בעיקר בכדי ליצור עניין (יומן הניקס לסיבוב השני בפלייאוף לא היה מושך הרבה) , אבל אני באמת חושב שאי לך מספיק שכל בקדקד בשביל להבין את זה. אולי זה חומרי הריסוס וכל הגוקים שאתה מתעסק איתם כל היום, אני לא יודע, אבל הרמה השכלת שנשקפת מההבנה שלך את הפוסטים והתגובות היא לא משהו לרוץ לספר עליו .
      הבטחתי לדוקטור ההזוי להפסיק להגיב אז מפה תמשיך לבד (כשאתה מדבר בלשון רבים אני מניח שזה אתה והמקקים שאתה מרסס)

      1. Mbk

        10 יונ 2013 22:40:54

        תשאר תשאר תשאר

        אני ממש נהנה מהוויכוחים בינך למנחם , שינוי הכיוון שלך עשה לך רק טוב
        מזכיר לי פיודים מה wwf
        מחכה לרגע שמנחם יוריד לך כסא לראש , ותוריד קלוזליין ל k700

        טייק איט איזי , אל תגלשו לפסים אישיים , תמשיכו לגלוש באתר
        🙂

        1. k_700

          10 יונ 2013 23:04:37

          עזבו את חוסר המושג של אלעד רבין בזה גם ילדים בני 13 מצליחים להבחין בכל פוסט 2 בערך.

          הדבר הכי פלסטי ומעצבן בתגובות שלו זה עצם ההתגרות והעובדה שהוא כאילו מנסה לחקות את מנחם ולענות לו "באותו מטבע" שמנחם עונה.

          כשמנחם עושה את זה אז יש את אלה שאוהבים, שונאים ואלה שלמדו להכיר.
          כשאיזה חננה, קיבוצניק שגילה את ניו יורק עושה את זה אז זה נראה כמו כל ההודעות הטרחניות שלו, כלומר כמו החננה של הכתה שגילה את כוח המקלדת ומנסה בעיקר לבדר את עצמו.

          עכשיו אני יודע שרבין לא באמת הולך להתנתק מפה, הטרחנות והקונטרות לעצצמו זה כמו האוויר שהוא נושם. הוא באמת חושב שהוא מבדר אחרים כמו שהוא מבדר את עצמו מהתגובות הטיפשיות שלו.

          בקיצור רבין רק אל תכתוב לי בתגובה הבאה שלך שזו התגובה האחרונה שלך והופ הינה אתה הולך זה ירגיש לי קצת כמו ההבטחה שלך שהניקס הולכת לשחוט את הליגה(וכמה טוב לתרץ את זה עכשיו שבעצם זה היה ניסיון ציני ליצור עניין).

          1. הגיון בריא

            10 יונ 2013 23:44:17

            וואו. K700 גם אתה אדיוט לא קטן כמו הדוקטור.
            כל מי שסוגד בהערצה עיוורת זה מגוחך.

            הוא יורד על אנשים ומתגרה ומתסיס, אבל שעונים לו בחזרה פתאום הקדוש המעונה אומר שזה לא יפה ושהוא יתעלם.

            פתטי.

          2. שחר

            11 יונ 2013 01:15:50

            כן, תרגיעו!, לא יודע מה קרה לרבין שנהיה טרול-של-הארי-פוטר, קצת יותר ברוגע – קצת פחות עומס על אבי העורקים, ויותר הנאה לגולשים

      2. אשך טמיר המקורי

        11 יונ 2013 08:13:45

        חבל שתפסיק להגיב. אתה מגיב חשוב פה ואין לך דין וחשבון לתת לאף אחד.
        תעשה מה שמתאים לך.

        אגב לכל מי שטיפה עם מוח ברור לגמרי שיומן האליפות של הניקס היה כדי ליצור עניין, וקצת תקווה לאמונה שמגשימה את עצמה!

  28. א.ב

    10 יונ 2013 21:43:12

    אתם לא נותנים קצת יותר מדי חשיבות לניחוש של תוצאות ספורט? לא מתכוון להיכנס ל״דיון״ שלכם ממעבר להודעה הזאת, אבל אני ממליץ לכם על השיטה הבאה: תנסו שבכל תגובה שלכם יהיה לפחות משפט אחד שקשור לכדורסל, עדיף עם נתון או דעה אישית. למשל – ״הניקס כמעט לקחו אליפות, לדעתי רק הגיל הכריע אותם מוקדם מהצפוי, וחוץ מזה אמארה לא היה מרוכז, הוא היה עסוק ברכישה של הפועל ירושלים״ או לחילופין, ״הלייקרס כמעט לקחו אליפות, דווקא לפני הפציעה של בריאנט גאסול נתן מספרים יפים והווארד נראה כאילו הוא מבין שהוא באמצע משחק כדורסל״

  29. ישי אוהד קאבס

    10 יונ 2013 22:00:45

    לגבי לברון, לפעמים הגנה חשובה ויעילה עולה על ההתקפה.

    חטיפות זמן נכון, גגות שמרתיעות פסיכולוגית.

    ולגבי התקפה יש עוד דרכים לתרום חוץ מלקלוע נקודות(מסירה חכמה, חסימה כעזרה או משיכת האש כדי לפנות שחקנים חופשים לקליעה נוחה או תזוזה למקום נוח יותר.

    יש שחקנים שעצם הנוכחות שלהם על המגרש מרגיעה את השחקנים(להפך משחקנים "דורשי כדור" או עושי פרצופים של "מה אתה עושה??"
    כשיש לחץ ומתח על המגרש כל שחקן רוצה שחקנים כאלה לידו(שחקנים שאתה מרגיש שהכל יהיה בסדר כל עוד הם שם, ואתה לא מפחד לעשות מהלך זה או אחר)

    אני לא אוהד מיאמי או סן אנטוניו.

    אבל מרגיז אותי כל הביקורות האלה על לברון, חלק מנותני הביקורת לא רואה את כל התמונה ומתמקד בעיקר בכמות נקודות שלברון קלע או באיך לברון בגלל כישרונו חייב "לנצח" לבד את המשחק כמו שקובי או ג'ורדן היו עושים…
    לברון הוא מסוג אחר לגמרי ולכן לא פיר להשאוות אותו אליהם.

    הוא אף פעם לא יהיה קובי או ג'ורדן והוא גם לא מתימר להיות כמוהם אלא רק להיות הכי טוב כלברון.

    אני הימרתי בתחילת הסידרה על 7 משחקים ומיאמי לוקחים ואני עדין נשאר איתן בדעותי.

  30. ברבור שחור

    11 יונ 2013 00:48:20

    אני אש …לא יכול לחכות כבר למשחק…מסקרן אותי איך הספרס יגיבו .התסריט של אוקלהומה בשנה שעברה יושב לי עדיין חזק בראש….הוטרנים של סן אנטוניו פתחו נהדר ואז..נמעכו בארבעה משחקים רצופים…לטעמי זה המשחק שיכריע את הסדרה מי שתנצח בו תלך עד הסוף….אולי הפעם

    משום מה מכנים פה את פופ פלח (דומה יותר לנהג אוטובוס) אז אם זה כך הוא כנראה ישתול את אריק (ובנץ הכוכב שלו) עמוק באדמה….טוב טוב

    1. אשך טמיר המקורי

      11 יונ 2013 08:46:13

      ברוכים הבאים!
      אתה תוספת מבורכת לאתר וקול שפוי.

      הפלח מכונה כאן כך בזכות הדוק מנחם לס. הוא סבור שמראהו וסגנונו מתאים יותר לערבות סיביר הקפואה.

  31. שחר

    11 יונ 2013 01:19:32

    איני יודע איך רבין יתחמק מהאשמותיו על השיפוט שחירבנו לגמרי [סו'סורי] כמה פוסטים כאן, אולי יטען ל'אי שפיות זמנית'

כתיבת תגובה

סגירת תפריט