"שתי קבוצות שלא הולכות לשום מקום. הן יודעות את זה, היריבות שלהן יודעות את זה, כל אוהדי הכדורסל באשר הם, יודעים את זה". כן, זה המשפט שקידם את המשחק בין הניקס לבולס כאן באתר. לא היה קשה להסכים עם גיא, בכל זאת מדובר בקבוצות שהעבר שלהן מפואר הרבה יותר מהעתיד. אבל משחק בין הבולס לניקס זה משחק בין הבולס לניקס.
בגארדן היתה הערב תכונה מיוחדת. על פניו סתם משחק ביתי לפני היציאה לסדרת משחקי חוץ ארוכה (האולם יארח את שבוע הקומדיה וטורניר פתיחת עונה של המכללות), אבל ההתרגשות היתה בשיאה. אוהדים שהשתתפו במרתון ניו יורק הגיעו מצוידים במדליות שקיבלו ודאו להבהיר לאוהדי החוץ מי כאן בעל הבית.
צדק מי שאמר שאין ניצחונות מוראליים, שחקני הניקס בטח יסכימו איתו, אבל במועדון בהחלט יכולים לסמן כוכבית ליד ההפסד הזה.
למרות ההפסד רק "קבוצה" אחת היתה על המגרש. הניקס הראו הלילה (שני) הרבה מאוד אופי ונראה שלאחר שנים של דשדוש הם סוף סוף מצאו את המאמן שיחזיר אותם לדרך המלך. למרות שלרגע אחד קצר החמישייה של ניו יורק כללה חמישה שחקנים שנבחרו בעשירייה הראשונה בדראפט, אסור היה לטעות בזהות שלהם.
דייויד פיזדייל, שכנראה למד דבר או שניים על האופי של העיר מפט ריילי, בנה לעצמו קבוצה לוחמת שיודעת ששום דבר לא יבוא לה בקלות. ממש כמו זאת שבנה המנטור בשנות ה-90. האוהדים בעיר יכולים להיות מרוצים מהמועדון שלהם, כאשר השחקנים הראו מחויבות ומשמעת ולראשונה זה זמן רב גם הקהל הצטרף למאמץ.
את ההפסד אפשר לרשום לעייפות של השחקנים, שהגיעו אחרי פחות מ-24 שעות לאחר ההפסד בוושינגטון וללא טים הרדוואי ג'וניור. "אין ספק שנתתי להם לשחק יותר משהם היו צריכים", אמר פיזדייל בסיום. "זה תרם לטעויות שלהם בשתי הארכות, לאחר שלא עשו כאלה עד סיום הזמן החוקי. אבל הם שיחקו טוב, רציתי לראות למה הם מסוגלים".
המספרים שמופיעים בטופס מספרים מצוין את סיפורה של הקבוצה, כאשר שישה שחקנים סיימו את המשחק בדאבל פיגרס. מעל כולם היה אלונזו טרייר, שעדיין משחק תחת החוזה הכפול, אך היה השחקן החשוב ביותר של הניקס בדקות הסיום וקיבל את ההזדמנות (פעמיים) לנצח להם את המשחק.
"אני חושב שכל השחקנים סמכו עליו בסיטואציות האלה", הסביר המאמן למה הלך דווקא עם השחקן הצעיר בקבוצה, "הוא לא מפחד מהסיטואציות האלה, הוא רוצה את הכדור אצלו ביד ולא משנה מה היתה התוצאה הוא יוכל ללמוד מזה. אין ספק שזה משהו שאנחנו הולכים לראות בהמשך העונה. ברור שכשטים יחזור הוא גם יקבל את הכדור במצבים האלה, אבל 'זו' יקבל הרבה הזדמנויות לנצח לנו משחקים".
על טרייר המציאו את הביטוי שחקן נשמה, כזה שאתה רוצה שיהיה בקבוצה שלך, וכזה שמסמן יותר מכל את הקבוצה שאנחנו הולכים לראות בשנים הקרובות בגארדן. שחקנים שנזרקו מכל מקום אחר, שחקנים שלא האמינו בהם או סתם כאלה שהיו פחות טובים מאחרים. אבל זאת בדיוק הסיבה שהם יילחמו – בשביל עצמם – אך גם אחד עבור השני, כדי להוכיח שיש להם מקום בליגה. זה היה הפסד קשה, אבל אלה בדיוק המשחקים שבונים קבוצה מנצחת.
*
בצד השני של המגרש ראינו קבוצה שהיתה ההפך הגמור. שחקנים כבויים שמשחקים בשביל הסטטיסטיקה האישית ללא מחויבות או רצון לתת משהו לחברים, למאמן או סתם לאוהדים.
לא אחת הגדרתי העונה את המבט של פרד הויברג כ"אובד עצות", ונראה שהעונה הזאת היא הוויה דלורוזה הפרטית שלו לפני שיסיים את דרכו בליגה. המאמן, שסומן כבר בימיו כשחקן כמאמן העתיד של הבולס, מזכיר יותר נביא שקר מאשר את בעל הבשורה שהיה אמור להביא את הישועה לאוהדי השוורים.
השחקנים שלו נראים לא מחויבים, לא מרוצים וסתם לא מאומנים, כאשר הם עשו הכל כדי להפסיד במשחק, אבל נכשלו גם בזה. בפוקר אתה צריך לדעת מתי לחתוך את ההפסדים שלך לפני שתאבד את הכל. כנראה שבשיקאגו הזמן הזה הגיע.
מעולה שחר.
שמח שהפעם תפסת חתיכת משחק ענק
תודה שחר. טרייר בהחלט הפתעה. הרוקי הכי טוב של הניקס עד עכשיו.
אני אוהב את מה שפיזדייל מנסה לעשות שם מבחינת לחימה וגאווה, אם יש קהל שיכול להעריך את זה, זה הקהל של הניקס.
רק לתת ללאבין לקלוע עליך 41 נק'? ניליקינה עם 0 נק' ב16 דקות בלבד? זה נראה יותר כמו נסיגה מאשר עלייה.
שיחק עם מי שהיה טוב וזרם עם המשחק. אהבתי את זה שלא הביא את החילופים מהבית, אך מצד שני הפסיד את המשחק בגלל הרוטציה הקצרה.
לגבי לאבין (היחיד שעשה משהו בשיקאגו) – הבחור בזון מטורף, החטיא אולי זריקה אחת בחימום. אגב, לדעתי המספר הזה אומר דברים לא טובים על שיקאגו יותר משזה אומר על הניקס…
לא חושב.
תחשוב שהם משחקים עם רוסטר סופר חסר.
בלי דאן, בלי מרקנן, בלי פורטיס.
לאבין לוקח עליו את המשחק ועושה את זה מצוין. וונדל קרטר הופך טוב יותר בהגנה עם כל משחק שעובר ותכלס לשיקגו לדעתי יש הרבה מה להיות אופטימיים.
בתור אוהד ניקס זה מגניב לראות שחקן כמו טרייר מבליח, כמו לאנס תומאס כזה. מן אנדרדוג שנלחם ושורט זה תמיד כיף לראות בתור אוהד, אבל כדי לנצח משחקים, הם יצטרכו לראות את בחירות הלוטרי שלהם מצליחות, לא את הלוחמים האפורים. ניליקינה רק נסוג, וזה מדאיג, וצריך לראות איך נוקס יכול לשחק לצד הרדוואי.
יותר סימני שאלה בניקס מאשר בשיקגו לדעתי.
נוקס שיחק היום 5 דקות רק להסיר חלודה (ונראה שיש הרבה), אז לגביו אני עוד לא יכול להגיב. לגבי ניליקינה אני לא אופטימי, לא אוהב את מה שאני רואה ממנו. פיזדייל נותן לו הרבה קרדיט, אבל הוא לא באמת מספק סחורה.
היעד של הניקס הוא שנה הבאה, בינתיים יש לכם מאמן שבונה את היסודות.
אני חייב לציין משהו – אני בתור אוהד שיקאגו מעדיף את הסגל שלנו (מרקנן, דאן, לאבין וקרטר) אבל אין שם קבוצה, רק אוסף של שחקנים שלא עושים כלום. זה הזכיר לי בעיקר את השנים של טים פלויד ואין אדם על הפלנטה שרוצה לחזור לשם…
לא לכם, לא לכם. אני אוהד דובי, לא ניקס 😉
היתרון בלאבין זה שהוא קלע קאצ' אנד שוט מצוין וגם יכוללשחק אוף דה בול, גם אם כרגע זה לא נראה ככה.
בסך הכל דעתי היא שכדורסל מנצחים עם כישרון. מרקנן, לאבין, דאן (היחיד שיש לי ספק קטן לגביו) וקרטר זה אחלה בסיס לבנות עליו.
לא יודע אם הויברגר זה הבן אדם להצעיד אתכם קדימה, אבל בינתיים לפחות בגזרת טיפוח כשרונות, צוות האימון עושה יופי של עבודה.
עכשיו שלאבין ומרקנן ילמדו להגן ואז כבר יהיה אפשר לדבר על קבוצה.
הויברגר לפחות היה מעלה חמישיה קאמרית.
אם כבר מדברים על כישרון מנצח.
וה בלי להזכיר את מוטי בננה בציריך.
בתחילת שנות ה-2000 הבולס, בראשותו של ג'רי קראוס המושמץ (שלא בצדק), בנו קבוצה מצוינת עם שחקנים כמו אלטון ברנד, רון ארטסט, ג'מאל קרופורד ובראד מילר (וגם אחד, פרד הויברג) – כולם בשיא היכולת שלהם בקריירה.
סגל כזה היה אמור להצעיד אותם בקלות לפלייאוף של אותם שנים, אך מאמן אנמי כמו פלויד פשוט לא הצליח להוציא מהם כלום והם התנדפו לכל עבר – אותו הדבר קורה לצערי גם עכשיו.
ולגבי ההנהלה – זה דבר אחד להביא שחקנים טובים, זה דבר אחר לגמרי להתאים אותם ליתר החברים שלהם בקבוצה או לסגנון של המאמן (ע"ע מכבי ת"א). אם הכרזתם שהויברג הוא המשיח תתנו לו את השחקנים הרלוונטיים בשבילו, תפסיקו להקיף אותו בג'אברי פארקרים…
אחלה סיקור שחר ! אני מקווה שהניקס ימשיכו לתת לשחקנים הצעירים לשחק יש להם רק להרוויח מזה .
תודה שחר ! משחק ענק, טרייר פשוט עצום וללא ספק אחת מגניבות האוף סיזן..איך לא בחרו אותו בדראפט 🤦♂️
כי אין שום דבר שהוא יודע חוץ מנקודות. לניקס לא אכפת להחזיק כזה דבר בזול על הספסל כי הם צריכים סוציומט עיוור על הפרקט בכל רגע ולפעמים פתטימי צריך לנוח.
דווקא עושה את הדברים הקטנים והחכמים מסביב, מאוד התרשמתי ממנו השנה. אם יש נקודה שדרושה שיפור היא ההגנה (לא שמר על לאבין), אבל הוא נראה כמו מישהו שיעשה את האקסטרא מייל כדי להגיע לשם.
לאילו דברים חכמים מסביב אתה מתכוון שאדע לעקוב בשידור החוזר ביום שישי באחת?
איזה משחק. ניו יורק ובולס קבוצות כיפיות בסופו של דבר.
אם כבר קבוצות ללא הווה, זה היה דווקא אחלה משחק להיות בו. תודה רבה
אחלה סיקור. תודה.
ראיתי את הסיום של המשחק, ויותר מדי אין מה לקחת ממנו.
רוב השחקנים שהיו על הפרקט, הם לא השחקנים שהקבוצות בונות עליהם את עתידן.
היחידים שהם בעלי משמעות, וגם אכן נתנו את התפוקה המצופה, אלו לאבין וקארטר משיקגו.
האבחנה שלך לגבי ההבדלים בין המאמנים, לטעמי, מדויקת.
ומילה אחרונה, על שחקן שרץ מסל לסל מתחת לרדאר של כולנו,
קנטר.
לצערו, הוא תקוע בניו יורק.
כאשר הוא עולה לשחק, למרות שלל המגבלות שלו, הוא שחקן יוצא מן הכלל.
הוא עדיין מניה בטוחה כאשר הוא מקבל את הכדור בצבע,
הוא ריבאונדר בחסד, ולרב' ההתקפה שלו יש חלק לא קטן בעובדה שהמשחק בכלל הגיע להארכה.
מעניין אם יש אי שם קבוצת פלייאוף שחושבת מחוץ לקופסה, ומוכנה להמר על טרייד עבור קנטר.
הוא מרוויח לא מעט (18 מיליון), אבל זו העונה האחרונה של החוזה שלו,
וכאמור –
הוא מסוגל לתת המון נק' ורב' במעט זמן, כשחקן ספסל.
להזכיר לך למה קנטר בניו-יורק?
זה קשור למשהו שאמורים לעשות בצד השני של המגרש…
ע"ע המשפט "למרות שלל המגבלות שלו".
אני לא הייתי מציע לו חוזה ארוך.
אבל כחוזה נגמר בשביל לעלות מהספסל?
זה בהחלט יכול להיות הימור משתלם.
קנטר סנטר התקפי מצוין. להתבסס עליו כסנטר פותח בלתי אפשרי כי הגנה הוא לא עושה בכלל.
ע"ע התגובה לעידו.
ע"ע המשפט –
"הוא מסוגל לתת המון נק' ורב' במעט זמן, כשחקן ספסל".
אך אחד לא האשים אף פעם את קנטר ביכולתו להגן על משהו או מישהו.
אני מפנה אותך ל-רט"א. הוא חושב אחרת…
?
רציתי לרגע להרגיש מתן גילור….
http://4.bp.blogspot.com/-Hie78pHr8Y8/UrsojYAcc0I/AAAAAAAAHxg/PJPLTqcVr6Y/s1600/ErdoganAngry.jpg
ארדואן בשמחה היה תולה את קנטר על עץ גבוה משוח בדבש ליד כוורת דבורים עצבניות, ועוד היה דופק בעיטה לעץ כדי להיות בטוח.
אני לעומתו מחבב את הטורקי, השחקן. כל רגע שלו על המגרש הוא כיף, חוץ כמובן מהחצי ההוא…
אני דווקא חושב שהוא במקום המושלם בשבילו. הוא מנהיג מטבעו והוא בהחלט נראה ככה כשמסביבו יש חבורה של שחקנים צעירים. פיזדייל מאוד מעריך אותו ונותן לו הרבה קרדיט, לדעתי הוא ימשיך שם גם אחרי העונה הנוכחית.
שאלת קנטר קשורה יותר למרדף אחר שחקנים חופשיים בכירים, מאשר להתאמה שלו (ואין ספק ש- א. הוא מתאים לניקס. ב. הוא מוערך על ידי צוות האימון).
בקיץ לניקס יהיו חוזים חתומים + חוזים מתים בסך של 57.5 מיליון.
תקרת השכר הצפויה (אם אני זוכר נכון) תהיה משהו כמו 109 מליון.
אחרי שלוקחים בחשבון את הקאפ הולד של פורזינגיס (7.5 מיליון),
נשארים לניקס משהו כמו 44 מיליון להחתמות בשוק החופשי.
זה נכון רק אם הניקס מוותרים על הזכויות של קנטר. הקאפ הולד של קנטר הוא 28 מיליון.
אז נכון, קנטר לא שווה 28 מיליון. גם לא 18.
אבל הוא שווה יותר מהמעט שיישאר אחרי שהניקס יוותרו על הזכויות שלו.
לכן, עבור קבוצה שלא הולכת לשום מקום, למצוא לו בית חדש, גם אם זה רק תמורת חוזה נגמר אחר + בחירת סיבוב שני מאוחרת,
זה עדיף על כלום.
כנראה שאתה צודק.
עם זאת, לדעתי השוק לא יהיה חיובי במיוחד לקנטר בקיץ – גם בגלל שכמות הכסף הנשפכת בשנתיים האחרונות ירדה וגם כי הוא לא כוס התה של כולם (בלשון המעטה).
ההימור שלי הוא שהניקס ישמחו לגלות שהוא שווה פחות משחשבו…
טרייר שחקן שכונה, שמתאים לקבוצה שכונה.
הארדוויי אותו דבר בשמונים מיליון.
ניליקינה יתאים כמחליף לרכז ברמה אם וכאשר יגיע, רובינסון יתפתח למשהו טוב אם ימשיך ככה ויתקדם, קנטר נהדר, וונלה מפתיע לטובה וטרייר אמנם שכונה אבל נותן נקודות מהירות מהספסל.
בקיצור, בסוף העונה רוב הקבוצה חייב להתפנות.
תענוג של משחק יצא לך. וואו
משחק בלי ציפיות שענה על כל הציפיות.תפסת חגיגה ואחלה סיקור. בעיקר חבל שכל הצעירים המבטיחים פצועים
תודה רבה שחר
הי שחר. שמח ש/הגעת 'לבית שלי'.\ללא הארדאוויי ג'וניור הניקס הם קבוצה שונה. אני מאמין שאם ייתנו לפיטזדייל צ'אנס ותהיה סבלנות הוא יביא את הניקס בסופו של דבר לחוף מבטחים.
גם אני בדיעה שהוא צריך בינתיים לתת לקאנטר יותר דקות למרות חולשת ההגנה שלו.
בדבר אחד אני לא מסכים אתך,
למרות שרוב אנשי הכדורסל בדעתך: אני כן מאמין בהויברג, ואני מאמין בו כמאמן. אני זוכר אותו כמאמן מצויין באיובה סטייט ומאמנים לא סתם 'שוכחים לאמן'. כמובן ש-NBA זה לא מכללות, אבל יש לי רושם שהשחקנים כן בטוחים בו. הצרה שלו היא דומה לצרה של הניקס (לפחות עד העונה הזאת): כל עונה יש להם קבוצה חדשה וצריך להתחיל הכל מחדש. אין כל שקט תעשייתי. גם פיזדייל וגם הויברג זקוקים לשקט הזה יותר מכל.
אבל עם כל מה שקורה ב-NBA היום הוא מאד גורלי בבחירות לארה"ב כי הבחירות – למרות שהן לא לנשיאות – הן מין YAY או NAY לנשיא.. גייל שונאת את טראמפ שנאת מוות. גם אני שונא אותו ואת אישיותו, אבל אוהב את תמיכתו האבסולוטית בישראל, הסנקציות לאירן, והמיסים שהטיל על הסינים. אבל הוא טיפוס מגעיל, שאני חייב להצביע עבורו כשיבוא היום כי ישראל היא תמיד בראש מעייני.
המאמר בדרך ל-NBA!
תודה מל.
אין מעריך גדול ממני של היכולות של הויברג (חיכיתי שנים שיחזור בתור מאמן). אני חושב שהוא מאמן מצוין והסגנון שלו מתאים כמו כפפה ליד של הכדורסל המודרני.
הבעיה היא לא אצלו, אלא אצל ההנהלה שלא בנתה לו קבוצה שיכולה לשחק בסגנון המשחק שלו. קשה מאוד לבקש להריץ את השיטה שלו ולנצח עם שחקנים כמו ווייד, רונדו או ג'בארי פארקר (שלא לדבר על שחקנים כמו פליסיו שמוחתמים על חוזים גבוהים). עם זאת, כשאתה נמצא בשנה הרביעית שלך בקבוצה והתוצאות והיכולת לא משתנה, אז גם שחקנים כמו לאבין שכן מתאימים לשיטה מתחילים לזלזל וזה מחלחל למטה (מזכיר את השנה האחרונה של ת'יבס). לצערי אין תקנה למצב של הויברג בבולס, זה לא אומר שהוא לא יצליח במקום אחר.
סיקור מצויין שחר.
הויברג הוא פלופ.
תודה שחר. מעריך מאוד את הסיקרים, ההתמדה והתרומה לאתר