השכינה שורה עליך בארץ הקודש מנחם,
יופי של פוסט, תהנה מהחופשה!

מנחם, אני זוכר כילד זאטוט את חיפה ואת הדר בשנות השבעים, 
הדר פרחה כמו בלון ורוד בשמיים תכולים":

בתחילת רחוב-החלוץ היה את האשנב המסורג בסורגי פלדה שבו ישב  קבוע קופאי של "אגד"שמכר לעוברים ולשבים כרטיסי נסיעה (35 אגורות)לבת-גלים בקווי:40,42 ו 41, היה לידו כמובן את חנויות הפלאפל שהציגו לראווה קעריות עמוסות בסלטים, סלטי כרוב  בכל צבעי הקשת, מיכלי טחינה ועמבה, והמופע הקבוע שלהם:
זריקה של קציצת פלאפל חמה ותפיסתה במלקחיים למול  עיניי הנדהמות,
 קצת שמאלה משם על רחוב הנביאים היה את פלאפל "ארמון", ממול כמובן היה את בית הקולנוע הענקי והמפורסם בזכות הגג הנפתח , על הברזלים ישבו  "הבחורים הטובים"של חיפה עם ג'לי משוח בשיער ומכנסי בדלאופון,
לא רחוק מאותו הפסא'ז בנביאים היה את אספרנסה, אספרנסה היה רוכל שמכר צעצועים לילדי חיפה, פעם זה היה מין יו יו כזה שנדבק לתחתית באמצעות קפיץ  ומגנט, פעם הוא מכר לנו ציפורי פלסטיק ששורקות, משום מה תמיד הצעצועים שלו התקלקלו אצלי לאחר שבוע:)
 
בתחילת רחוב הרצל סמוך לבית הקפה של בונדי היה את אולם החתונות שקראו לו..וואלה שכחתי..או אולמי חיפה או אולמי הרצל, האולם היה בבניין ישן וענק עם מעלית מגושמת, מעלית מהסוג שרואים בסרטים של איב מונטאן, מעלית עם מין ברזלים גסים,  תמיד שהצטרפתי להוריי לארוע משפחתי באולם  הידוע חלפנו בקומת הכניסה במועדון לילה סליזי, מועדון שמבחוץ יכלת להביט ברגליים של רקדניות על עמוד, אשכרה לאס וגאס בחיפה ועוד בהדר, היום רק אפשר לחלום על כך

בכלל שכונת הדר-הכרמל בלילה עמוסה בארתריאים ובסודנים  ואולי אף כאלה מג'יבוטי, ברחוב  שמריהו לוין למשל יש להם מספר חנויות לממכר בירות ומשחקי מחשב, אני לא אשקר אם אגיד שכואב לי לראות את השכונה הזו הדר הכרמל הולכת ומאבדת את הזהות לטובת מהגרי עבודה, עצם הנוכחות הרבה שלהם בשכונה גורמת לאנשים ובעיקר לנשים להדיר רגליהם מן השכונה,

קצת על רחוב קיבוץ גלויות בחיפה:

קיבוץ גלויות64-"בורקס העגלה"-פתוח נון סטופ בלילה, בימי החורף תענוג לחסות שם ולהתחמם ולהתבסם מניחוח הבצקים שמרודדים שם ויוצאים החוצה כלאחר כבוד, הסניף שם משמש מין מסעף של רשת בורקס העגלה
118-בית המאפה של אמא:
למרות  שרק לפני מספר שבועות נורו בפתחו של המקום הזה שני צעירים מקומיים אני ממליץ עליו כאחלה מקום לנשנוש של לילה, בעיקר נשנוש פחמימתי:
מומלץ להגיע ב0045-0400, בשעות הללו עגלות עגלות שחורות מפיח  נעות החוצה לציבור הקונים על גלגלי גומי מחורצים ונעצרות בפינה אחורית של המקום הזה, באגטים  לוהטים, חצאי באגטים, בייגלה עם שומשום, עוגיות מכל הסוגים, עוגות לקחת הביתה, במקום ניצב מקרר עם כל מיני הפתעות:
שמנת-חמוצה,חמאה בנייר, לאבנה מטמרה, שוקו בשקיות, שוקו בקופסא , שתייה -קלה ועוד ועוד, במקום שרות נפלא ומקסים, ניתן לקבל ביציאה מזלג, כפית או סכין מפלסטיק לבצוע את הבגט ולמרוח בנדיבות בחמאה מלוחה, אולי זה לא הכי בריא ,אבל וואלה זה מה זה טעים, הולך טוב עם שוקו קר קר.
בקצה השני של אותו הרחוב יש את השוק הסיטונאי, השוק שוקק חיים בלילות, תנועה ערה של מלגזות שנעות שמאלה וימינה ופורקות משטחי ירקות ופירות מכל המשאיות היישר לדוכנים הענקיים שבעצמם משווקים את הסחורה שזה עתה קנו לסוחרים אחרים  קטנים יותר, במקום פועל פונדק ליודעי סוד, הבעיה בעצם שאני חושב על זה שלא בטוח כל עובר אורח רשאי להיכנס, בכל אופן מכינים שם חביתות ירק חלומיות, בגטים טריים שנרכשו בבית המאפה של אמא שהוזכר לעיל, בגט טעים עם טונה ולימון ובכלל תענוג לאכול שם, המראה של מבחר הירקות הטריים וצרור הירק רק מביא לך וואחד תיאבון בריא.
 
קצת מתחת לשוק הסיטונאי יש את הברנש ממוצא ערבי שמגיע כל לילה ויושב מחוץ לתחנת הדלק העם ערכת הקפה המיוחדת שלו ולפעמים יש שרפרף פלסטיק פנוי לצידו, מגיש קפה ערבי בלאדי ואפשר להעביר איתו שיחה קלה על ענייני דיומא.
כאמור זה רק על קצה המזלג ורק רחוב אחד בחיפה, בעקרון  אוכל ולילה זה בעיקר עבור עכברי הלילה:
שוטרי-סיור, נהגי-מוניות, זונות מזדקנות, מהמרים שיוצאים ממאורות הטקסס הולדם, ציבור הבליינים הלום האלכוהול וסתם אנשים מעושנים שיש להם דודא למשו טעים.
 פעם ממש מזמן קיבוץ גלויות היה עורק החיים המרכזי של העיר התחתית בחיפה, היו שם בתי קולנוע, בתי  קפה עמוסים בציבור לקוחות, גלנטריות, רפדיות  ועסקי מזון  ופיצוחים, הרחוב הולך ונעלם, בימי שוק הרוכלים הרחוב שקק חיים כל שעות היממה.

ושוב קפיצה להדר הסליזית:
חיפה כיום היאהיפהפייה נרדמת, עיר אפורה ודהויה שתמהיל התושבים בה השתנה ולא לטובה, קשה לי לראות את חיפה אהובתי בקו של נסיגה מתמדת, מן הסתם  גם חיי-הלילה שלה ספגו מכה ניצחת, הקש ששבר את גב הסוס באופן סופי ומוחלט היה בשנת 1991 שנפתח קניון לב המפרץ לא לפני שהקניון ממש טרם חניכתו ספג טיל סקאד מהרודן העירקי, ברגע ש"לב -המפרץ"נפתח עשרות בתי-עסק בהדר טחנו מים והפרנסה ברחה להם מהידיים.
כאחד שנולד, גדל, התחנך(אם להבריז לים זה חינוך, נו ניחא) השתכר , התהולל ורקד יצא לי לראות את חיפה ואת שכונת הדר בימי הזוהר שלה:
בתור ילד לא אשכח את קולנוע "ארמון" שבו ממש חזיתי בפאר היצירה:גג הקולנוע נפתח באמצעות מסילה ויכלת ממש לראות את נצנוץ הכוכבים ברקיע, מזכור לי שבסרט האסונות בשנות השבעים : רעידת אדמה" הכניסו לאולם מין גנרטורים כאלו שממש רעדו והוצבו בפינות האולם והצופים ממש חשו הזדהות עם רעידת האדמה,
מחוץ לארמון היו כמובן את "הבחורים הטובים"שישבו עם מכנסי בדלאפון ומסרק בכיס האחורי וקופסת מרלבורו אדום שהוכנסה כלאחר כבוד בין קיבורת הזרוע לחולצת הטריקו הצמודה, ממש סמוך לשם מכר אדון מצחיק בשם:אספרנסה" מין משחקי ילדים מוזרים ויו יו עם מגנט,
ממול פלאפל ארמון ספר מליונים של לירות:)
על אותו הרחוב היה את קולנוע פאר , בחזית הקולנוע היו שתי פיצוציות שמכרו הכל מהכל, בעיקר זכור לי משם ממתק הקוקוס  עם השבבים.
אם כבר אנו בבתי קולנוע של פעם אי אפשר להתעלם מקולנוע "אורה" קולנוע מהודר ומפואר עם תאים (קבינות) ונברשות שנדליירים ענקיות ונוצצות, ברחוב מתחת כשירדת במדרגות היה את קולנוע "אמפי"הפושטי יותר.
בתור חולה סרטים יצא לי כילד ונער לבקר וגם להתגנב לכל בתי הקולנוע החיפאיים באותה התקופה, כשאתה מתגנב אפילו סרט של יהודה ברקן נראה לך כמו יצירת מופת של ויטוריו דה סיקה, אומרים מים גנובים  ימתקו? כנראה שגם פילם גנוב  בא טוב יותר לעין.
בתי הקפה של אז לא היו  קיטשיים כמו אלו של היום ללא נשמה, בהדר היו פעילים וחלקם עדיין פעילים 3 בתי קפה אלמותיים, בתי קפה שגם מכרו קוניאק, בתי קפה שכמו ונלקחו מהסיפורים של דיימון ראניון עיין ערך המזללה של מינדי, באותם מקומות שכבר אציין  יכלת לפגוש שלל טיפוסים: זה מתחיל בשוטר המקוף, בפושע מקומי ובמהמר  או בשתיין שמתחנן שתלווה לו כמה לירות לעוד כוסית.
 המקומות הללו הם:
קפה מכסיקו-על רחוב הנביאים מול פינת רחוב דניאל, תענוג היה לי לשבת שם, זה היה מפגש של  פושעים גדולים , פושעים  קטנים, סוחרים ואפילו מקום המפגש של חבורה של חירשים אילמים, בעל הבית היה נדיב ואדיב ו..שמן.
 המזנון של בובי:
יושב בתחילת רחוב החלוץ מול  השאוורמות, בחזית יש מכונת קפה, חטיפים לממתינים  שנוסעים במוניות השרות תל-אביבה ושאר דברים כמו סיגריות ועיתונים, אלא מה?
באותו מזנון יש חלל פנימי ואחורי עם עולם נסתר, שולחנות פורמייקה בהירה שעליהם משחקים שש-בש   ולפעמים משחקי מזל אחרים, היתה תקופה שהיה שם גם מכונות מזל אוטומטיות שזה ממש לא כוס התה שלי, שם נפגשת עם פרקליטים ונאשמים בו זמנית
 
קפה ניצה:
המקום מנוהל ומופעל כיום על ידי בחור  צעיר, בימים ההם בונדי ניהל את המקום ביד רמה, היה לו ממיקום מנצח בפינת הרצל והנביאים, מקום טוב לשתיינים ולכאלו שאוהבים עוגות טובות לצד הקפה.
קצת יותר למעלה  בהדר בתקופה שמדרחוב נורדאו נפתח ונחנך והחלו להגיע גלי ההגירה מחבר העמים בדיוק אז גרתי שם ישתבח שמו לעד,
מצא מין את מינו
היה תפור עלי הרחוב הזה:
פאב העולם הזה, מסעדת וואלה של מישל השמנמן והסימפטי, מסעדת פרגו האיטלקית, פאב מסעדה" לחם" לקהל זרוק וגנוב, בסוף הרחוב היו שתי פיצוציות כאלו שגם מכרו בירות קרות והיוו נקודת תצפית אסטרטגית על העוברים והשוות.