ליגת המכללות: הטריו של דיוק – בארט, וויליאמסון ורדיש / ערן שור

אז כמו שכתבתי בפוסט הקודם, דיוק אולי לא תהיה הקבוצה הכי טובה במכללות, אבל השדים הכחולים בהחלט אמורים להיות ההצגה הכי טובה בעיר בשנה הבאה. הסיבה לכך היא שלישיית הרוקים—אר ג'יי בארט, זאיון וויליאמסון, וקמרון רדיש—שלכולם יש פוטנציאל להפוך לשחקני נבא טובים עד מצויינים. חשבתי לכתוב עליהם עם כל שאר הפרוספקטים המבטיחים, אבל נראה לי שהם שווים פוסט נפרד.

אם אני לא טועה, מעולם לא היה מצב שבו שלושת הפרוספקטים המדורגים ראשונים (בדירוג של ESPN בזמן ההתחייבות שלהם לקולג') הולכים לאותה מכללה. רדיש, התחייב ראשון, בארט שני, ולבסוף זאיון, בניגוד לציפיות, החליט גם הוא להצטרף אליהם. לא בטוח בכלל שהם ילכו בסופו של דבר 1, 2, 3 גם בדראפט (סביר להניח שלא), אבל עדיין יש כאן הצטברות די חסרת תקדים של פרשמנים עם כישרון עילית במכללה אחת. אישית, אני מקווה שזה משהו חד פעמי ולא מבשר על טרנד דומה למה שקורה ב-נבא של ניסיונות להקמת סופר קבוצות.

 

אר ג'יי בארט

על בארט, בן האצולה של הכדורסל הקנדי (הבן של רואן, ששיחק בישראל ומנהל כיום את הנבחרת הקנדית, וצעיר שסטיב נאש הוא הסנדק הרשמי שלו מילדות), כבר כתבתי כאן בעבר. למרות ההייפ, בארט רחוק מלהיות פרוספקט נבא "מושלם". קודם כל, מבחינה פיזית, הוא גבוה (2.00 מטר), אבל זה לא גובה חריג עבור גארד/סמול פורוורד בימינו. גם מוטת הכנפיים (2.06) היא לא משהו יוצא דופן. יש לו מבנה גוף טוב, שעוד יכול להוסיף משקל, אבל הוא לא חזק באופן מיוחד והרגליים קצת רזות. אתלטיות? ניתור ומהירות טובים מאוד, אבל שוב יש טובים ממנו. לא מדובר כאן על עילוי אתלטי סטייל וויגינס, לברון, או החבר לקבוצה מלמטה. גם מבחינת המשחק שלו, אפשר כרגע להבחין בלא מעט חורים. הכדרור שלו בהתקפה המסודרת לא רע, אבל קצת גבוה ובהחלט לא מדהים עבור גארד. יד שמאל דומיננטית באופן משמעותי, והוא לא מסיים הרבה מהלכים בימין. לא פעם יש לו גם נטייה להיכנס קצת עם הראש בקיר ולשחרר זריקות לא טובות. ואם זה לא מספיק, כרגע הקליעה מבחוץ בעייתית (סביב ה-30% משלוש בקריירה), עם שחרור די מהיר, אבל קצת נמוך, שקל יחסית לאתגר. היד הלא תמיד יציבה מהעונשין מרמזת שזה אולי לא מקרי ויכול להיות שפוטנציאל השיפור בתחום הזה מוגבל משהו.

אז איך זה שלמרות כל זה, כמעט כל אתר שמכבד את עצמו מדרג את בארט במקום הראשון בכיתה שלו וחוזה לו בחירה ראשונה בדראפט הבא? ולמה שג'י אם שפוי (בהנחה שעוד יש כמה כאלו ב-נבא) יהמר שוב על שחקן קנדי עם כמה חסרונות ידועים בבחירה הראשונה של הדראפט אחרי שרק לפני 4 ו-5 שנים נבחרו בק-טו-בק אנתוני בנט, כנראה בחירת הדראפט הראשונה הגרועה אי פעם, ומיד בשנה שלאחר מכן אנדרו וויגינס, שגם הוא הולך ומתברר כבחירה די נוראית?

ובכן, חלק מזה קשור לעובדה שאת מה שבארט כן יודע לעשות, הוא עושה ברמה הגבוהה ביותר. לבארט יש חמקמקות נדירה וכישרון למצוא פרצות בהגנה, לתקוף אותן, ולסיים במגוון דרכים שמזכירות לא מעט את אלו של ג'יימס הארדן. או שאולי השוואה שאני יותר אוהב מבחינת מבנה גוף, כישרון, ואופי משחק היא למאנו ג'ינובילי. שניהם שחקנים שאתה יודע שיילכו לשמאל שלהם, ועדיין לא מוצא דרך לעצור אותם. שניהם שכללו את השימוש ביורוסטפ, שינויי מהירות, יצירתיות, והטעיות גוף לדרגת אומנות. אפשר להסכים נראה לי שלא נתנגד לראות את הביאה השנייה של מאנו ב-נבא.

אבל מעבר לסגנון המשחק, מה שבאמת מייחד את בארט (שוב, כמו את ג'ינובילי) הוא האופי שלו. מדובר כאן על אלפא דוג מהסוג של גדולי המשחק. נחמד מחוץ למגרש, אבל כשהמשחק מתחיל הוא ממוקד מטרה ומחפש כל הזמן את הסל – תוקף, מסיים, יוצר לאחרים, ואסרטיבי. וכאן היתרון העצום שלו על בנט וויגינס האנמיים, שמבטיח לדעתי שלכל הפחות נקבל כאן שחקן נבא טוב ותורם (מה שאי אפשר להגיד כרגע על וויגינס) ובמקרה הטוב שחקן פרנצ'ייז ואחד השחקנים הטובים בליגה. בארט פשוט לא ישלים עם בינוניות ויהפוך כל אבן כדי להפוך לגרסה הכי טובה שלו שהוא יכול להיות.

מעבר לאופי והעבודה הקשה, בארט מביא איתו גם קבלות של מישהו שכמעט תמיד מופיע למשחקים הגדולים ולא נותן למעמד וליריבים שממול להפחיד אותו, גם אם כשהוא צעיר משמעותית מהתחרות. אם לא ראיתם עדיין את המשחק שלו מהקיץ שעבר (2017) מול נבחרת ארה"ב בחצי גמר באליפות העולם עד גיל 19 (לבארט רק מלאו אז 17), רוצו לחפש תקציר באינטרנט. הוא הגיע ממוקד, השתלט לחלוטין על המשחק, וסיים עם 38 נקודות, 13 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, כשאף אחד בנבחרת האמריקאית לא מצליח להאט אותו, עד שיצא בחמש עבירות ארבע דקות לסיום.

אבל בארט ממש לא נח על זרי הדפנה של המשחק ההוא, הזכייה באליפות העולם, תואר ה-MVP, והפרסום שקיבל כתוצאה מכך. בשנה החולפת, הוא המשיך את הדומיננטיות שלו בכדורסל התיכונים, כשהוא מוביל את התיכון היוקרתי מונטוורד (שממנו יצאו בשנים האחרונות גם בן סימונס וג'ואל אמביד) למאזן עונתי מושלם של 0-35 וגם לזכייה בטורניר אליפות התיכונים. הוא גם נבחר לשחקן השנה על ידי כל מי שנחשב: נייסמית', גייטורייד, מיסטר בסקטבול, יו אס איי טודיי, ועוד. האחרון לעשות את זה? לברון ב-2003. על זה הוא הוסיף גם את תואר ה-MVP של משחק הנייק הופ סאמיט, שבו הוביל את הנבחרת הבינלאומית לעוד ניצחון על הנבחרת האמריקאית.

הקיץ הוא כבר קיבל זימון לנבחרת הקנדית הבוגרת. בכמה משחקי אימון ומשחקים רשמיים הוא פתח בחמישייה לצד שחקני נבא ותיקים כמו קלי אוליניק, טריסטן תומפסון, קורי ג'וזף, ודילון ברוקס. והוא גם נראה לגמרי שייך, עם משהו כמו 15 נקודות למשחק, בנוסף לתרומה יפה בהגנה, בריבאונד, ובאסיסטים, כמו למשל זה לקלי אוליניק:

אם צריך להתנבא, נראה לי שגם בשנה הקרובה ב-דיוק, כשלצידו שני הפרוספקטים הפנטסטיים שלמטה, בארט ימצא את הדרך להתבלט, להפוך לאלפא דוג של הקבוצה, ולהוביל אותה בנקודות. רק עכשיו מלאו לו 18, ועד עכשיו הוא הראה גרף שיפור מתמיד, שלאור מוסר העבודה, ההתחזקות הגופנית הצפוייה, והאופי התחרותי אין סיבה להניח שייעצר בקרוב. אולי לא השחקן עם התקרה הכי גבוהה בדראפט הזה, אבל לדעתי בלי ספק השחקן עם הרצפה הכי גבוהה והמנייה הכי בטוחה להמר עליה. גם אם לא יהפוך לסופר סטאר סטייל הארדן, מדובר כאן לכל הפחות על סקורר מוכשר שתורם גם בקטגוריות אחרות, מנהיג על המגרש, ושחקן הגנה טוב.

 

זאיון וויליאמסון

אחרי כל מה שכתבתי למעלה, ועם כל הכבוד לבארט (ויש הרבה), האיש שימשוך הכי הרבה תשומת לב במכללות בשנה הבאה הוא השכן של מנחם (גדל והתחנך בגרינוויל, דרום קרוליינה), זאיון וויליאמסון. דבר כזה עוד לא ראינו. והפעם באמת. שחקני נבא בגובה שני מטר (במקרה הטוב) שוקלים בדרך כלל באיזור ה-90 או 100 קילו. אולי 110 אם הם ממש בנויים לתלפיות. מפלצת השרירים שהיא לברון ג'יימס שקל בערך 120 קילו בשיאו, בימי מיאמי (כיום קרוב יותר ל-110, וכשהיה בן 18 אולי 100 קילו). שיי גילג'ס-אלכסנדר, הרוקי של הקליפרס, שגובהו 1.98, שוקל 80 קילו. ומה עם זאיון? בגובה של שני מטר עם נעליים, הוא שוקל 130 קילו! בערך המשקל של גלן "ביג בייבי" דייויס, רק שדייויס הוא 2.06. אם יגיע מחר ל-נבא, זאיון יהיה השחקן השני הכי כבד בליגה, בפער מזערי מהענק הלוחש בובאן מריאנוביץ', שגובהו 2.21.

העניין הוא ששחקנים עם יחס כזה בין גובה למשקל נראים בדרך כלל כבדים ומתקשים לנוע על המגרש ולנתר. זאיון? כמו שבטח כבר ראיתם באיזה סרטון היילטים, הוא מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה. לא חושב שראיתי שחקן שעבורו הטבעה מקו העונשין נראית כמו עניין קל וטריוויאלי כל כך. גם לא הגדול מכולם.

גם מגוון ההטבעות שלו והיצירתיות שלהן די חסרי תקדים. הוא לוקח מחר את תחרות ההטבעות של האול-סטאר בלי למצמץ. אבל לא מדובר כאן רק על פריק הטבעות בסגנון של זאק לווין. לוויליאמסון יש שילוב נדיר של כוח מתפרץ עם קלילות וגמישות בתנועה ופינס סטייל לברון. השילוב של ניתור מדהים, גם מהמקום, עם כוח מתפרץ ושליטה נהדרת בגוף, גם באוויר, הפכו אותו לבלתי עציר ברמת התיכונים, אבל לדעתי גם ב-נבא יכול להיות שלא מעט הגנות לא ממש יידעו איך לאכול אותו.

דיוק החליטה השנה, כנראה כמחווה לבארט, לעשות מסע משחקים בקנדה כהכנה לעונה. בין השאר, הם שיחקו כאן במונטריאול מול נבחרת האוניברסיטה שלי, מקגיל. כמובן שזה לא היה כוחות, אבל האולם התמלא בקלות בעשרת אלפים צופים, לא מעט מהם מצבא הנאמנים הכחול שמלווה את הקבוצה שלו ברחבי צפון אמריקה. ישבתי בשורה הראשונה ומשם ראיתי את זאיון דורס בקלילות כל מה שזז עם 36 נקודות באחוזים מצויינים, ריבאונדים, חסימות, וכמה הטבעות מעולם אחר. הוא היה השחקן המצטיין של המשחק הזה ונראה טוב יותר מבארט. למען האמת, מקרוב, לא נראה שיש עליו משקל מיותר. פשוט גוש של שרירים שמתעופף באוויר לכאורה ללא מאמץ בניגוד לחוקי הפיזיקה. בהחלט התרשמתי. הדבר הכי קרוב שאני יכול לזכור לזה הוא צ'ארלס בארקלי, שהיה נמוך אפילו יותר והיה גם הוא אתלט מצויין כשהגיע לליגה. אבל לא ברמה של וויליאמסון.

אוקיי, אתם שואלים, אז איפה הקאץ'? איך יכול להיות שכישרון נדיר כזה לא ייבחר ראשון בדראפט ויהפוך לפנים של הליגה בשנות בעשור השלישי של האלף? אז קודם כל, בהחלט יכול להיות שהוא כן ייבחר ראשון. אם אני ג'נרל מנג'ר, זו לגמרי החלטה לא פשוטה לוותר על תופעת טבע כזו, שחקן שמהפנט אותך כמעט בכל מהלך ומכונת היילטים בלתי נגמרת. גם בקבוצה חלשה, זאיון אמור למשוך אוהדים לאולם, להעסיק את התקשורת, ובאופן כללי להשפיע באופן חיובי מאוד על תזרים המזומנים של אחת מנמושות הליגה (אלא אם כן הסלטיקס או פילי יהיו אלו שיזכו בו בסופו של דבר, עם הבחירה של סקרמנטו). מעבר לזה, יש גם סיכוי סביר שזאיון יהיה בסופו של דבר השחקן הכי טוב מהמחזור הזה, כזה ששולט בליגה עם דומיננטיות פיזית סטייל שאקיל או לברון, בעיקר אם יצליח לפתח קליעה סבירה מהשלוש.

ובכל זאת, על כל מאמין יש גם הרבה ספקנים. מבחינת היכולות כשחקן, זאיון הוא לא לברון, למרות הדמיון הפיזי (כאמור, מבחינות מסויימות זאיון אפילו יותר מרשים). בעיקר, אין לו את ראיית המשחק הנדירה של לברון, למרות שהוא דווקא מוסר טוב שמראה נכונות לוותר על הכדור כשצריך. גם הקליעה מבחוץ מוטלת בספק. הוא לא קלעי עונשין טוב במיוחד וכרגע גם הזריקות משלוש לא נכנסות בתדירות גבוהה (הוא גם לא לוקח הרבה מהן). לא בטוח עד כמה יוכל לשפר את העניין הזה. ולכן, רוב הפרשנים מייעדים לו את עמדה מספר 4 או אפילו 5 בכדורסל המודרני. מכיוון שגם אין לו מוטת ידיים חריגה (בסביבות 2.08), הוא נחשב אנדר-סייזד לעמדות הפנים. בעיני, אלו דאגות שוליות. שחקן עם שילוב כזה של אתלטיות, כוח וניידות לא אמור להתקשות בהגנה, ובטח שלא בהתקפה.

דאגה יותר לגיטימית בעיני נוגעת לעמידות שלו. משקל כמו שלו צפוי בהחלט ליצור עומס לא קטן על הברכיים. לא כולם הם נס רפואי כמו לברון, ויכול להיות שבעוד כמה שנים הגוף של זאיון לא יעמוד במעמסה והוא יתחיל להיפצע (כבר בשנה האחרונה שלו בתיכון הוא החסיר לא מעט משחקים). הוא יצטרך להיות זהיר מאוד, לשמור על המשקל, עניין שהיה לו בעיות איתו בעבר, ואפילו לנסות להוריד קצת. וגם מזל לא יזיק כאן. אם חושבים על הטווח הארוך, צריך לשקול את הפוטנציאל המלהיב והסגנון האטרקטיבי אל מול הסיכון הגבוה יחסית לשחקן עם עמידות נמוכה.

 

קמרון רדיש (סמול פורוורד בגובה 2.03)

הצלע הפחות מוכרת מבין השלושה הוא השחקן היותר קונבנציואלי ואולי הכי שלם מביניהם. ראיתי את רדיש לראשונה במשחקים שלמים באליפות העולם עד גיל 19 בקהיר, לפני שנה וחצי. הוא היה צעיר מחבריו לנבחרת האמריקאית בשנה, אבל היה ברור כבר אז שמדובר בשחקן הכי טוב ומוכשר בנבחרת. אני זוכר שחשבתי לעצמי: וואוו, הבחור הזה יותר מוכשר מבארט והולך להיות משהו מיוחד. עד שהגיע משחק חצי הגמר, שבו בארט הראה עליונות מנטאלית מוחלטת. ועדיין, רדיש הוא פשוט כישרון טבעי, שיש לו הכל מהכל: שליטה טובה בכדור, יכולת חדירה, קליעה טובה, יכולת מסירה והיעדר אנוכיות, הבנת משחק יפה, והגנה. הוא גבוה יותר, ארוך יותר, חזק יותר, וקולע משמעותית טוב יותר מבארט. כשנחה עליו הרוח, הוא מספק משחקי סקורינג מרשימים, תוקף את הסל, יוצר לאחרים, ונראה כמו נבא אול-סטאר (מזכיר לי קצת את פול ג'ורג'). לא פריק אתלטי, אבל מספיק טוב כדי להיות שחקן נבא מצויין עם תקרה גבוהה מאוד.

אז למה הוא בכל זאת מדורג מאחורי בארט (וגם וויליאמסון) על ידי רוב הסקאוטים? קודם כל, גם זה עוד יכול להשתנות בתלות בעונה שהוא הולך לתת השנה בדיוק. אבל הסיבה העיקרית לדעתי היא התשוקה למשחק, המנוע והאסרטיביות. בעוד בארט (ובמידה מסויימת גם וויליאמסון) בא לכל משחק כאילו זו מלחמת עולם ורוצה לאכול לכולם את הראש, רדיש לא פעם נבלע אל תוך הקבוצה, לא יוזם מספיק, ולא נראה כמו מי שרוצה את זה יותר מאחרים. הוא נוטה קצת להוריד את הראש ולהפסיק לנסות אחרי כמה מהלכים כושלים או טעויות. אם יום אחד הוא יעשה את המהפך המנטאלי, הוא יכול להיות השחקן הכי טוב במחזור הזה. עד אז, ימשיכו לשאול לגביו שאלות ולתהות על האופי. על זה אפשר להוסיף גם שהוא כבר בן 19, מבוגר מזאיון ואר ג'יי בכמעט שנה, עוד עניין שסקאוטים נוטים לשים אליו לב.

 

לסיכום, גם אם דיוק לא תזכה השנה באליפות המכללות, מדובר כאן על שלושה שחקנים שייבחרו נראה לי בטופ-5 ולכל השלושה פוטנציאל להיות דיפרנס מייקרז ב-נבא.

לפוסט הזה יש 53 תגובות

  1. שמעון

    29 אוק 2018 06:19:41

    מעולה טוב לדעת אני לא זוכר קולג שהוציא 3 אולסטארים באותו מחזור אז קשה להאמין ששלושתם יגיעו לאולסטאר. בארט בהחלט נאאה הדבר האמיתי

    1. John

      29 אוק 2018 17:17:20

      3 אולסטארים זה מטורף! גם אם יבחרו 1-2-3 רוב הסיכויים שרק אחד או אולי 2 יהיו. היו לא מעט עם 2 וחלק כמעט עם 3:

      קנטקי 2010 – ג'ון וול, דמרקוס קאזינס, אריק בלדסו, פטריק פטרסון

      פלורידה 2004 – הורפורד, נואה ודוייד לי

      הפאב פייב 92 – כריס וובר, ג'ואן הווארד וג'יילן רוז

      צפון קרוליינה שנות ה90 – אנטואן ג'יימסון ווינס קארטר

      UCLA 2008 – קווין לאב וראסל ווסטברוק

      1982 – קליד דרקסלר והאקים אולג'ואן

      1983 – ג'ורדן וורת'י

    1. ערן

      29 אוק 2018 14:07:04

      נראה לי שהוא יקנה קריירה כמו של טרייסי (מינוס הפציעות) בשתי ידיים. מקגריידי בשיאו היה הסקורר המוביל בליגה, ברמה אחת עם קובי. רדיש לא קלעי ברמה הזאת וכנראה שגם לא יהיה, וכאמור לא נראה שיש לו גם את ה"רוע" הנחוץ להיות סקורר חסר מצפון.

  3. zivovivo

    29 אוק 2018 06:30:30

    כתוב נהדר.
    אני איתך לגבי רדיש.
    לדעתי צריך ללכת ראשון ובעל האפסייד הכי גבוהה מבין השלושה.
    באמת שחקן שלם ועם אפסייד מטורף.

    1. ערן

      29 אוק 2018 14:10:39

      מסכים לגבי האפסייד, אבל לא הייתי לוקח אותו ראשון. מנטאליות של כלב (כמו שאומרים באנגלית) היא אחד הדברים הכי פחות מדוברים כשמעריכים כישרון צעיר, כנראה כי קשה לכמת את זה. אבל בסופו של דבר זה מה שיש לרוב השחקנים הגדולים וזה משהו שקשה מאוד ללמד או לרכוש אם אין לך את זה בדם. אז אני עדיין הולך עם בארט.

      1. Avri

        29 אוק 2018 14:23:14

        מצד שני יש לך דוגמאות כמו טיילר היינסברו עם מנטליות של כלב טורף מול בן סימונס שבקולג׳ הראה מנטליות של חתול סיאמי. מדובר בילדים וקשה להסיק משהו לגבי המנטליות שלהם או הדרך בה הם יתפתחו/יתבגרו.

        1. ערן

          29 אוק 2018 15:53:38

          כן כמובן שמנטאליות בלבד זה לא מספיק. היינסברו למשל עם מגבלות פיזיות ברורות וגם כישרון מוגבל שהיו ברורים במכללות. חשבתי שיצליח קצת יותר, אבל ב-נבא זה פשוט לא עבד. אצל סימונס, השילוב של נתונים פיזיים וכישרון הוא פשוט ברמה אחרת — יותר גבוה מכל מי שבדראפט השנה. ועדיין, אפשר לראות לדעתי קצת סימנים של מנטאליות "אני כבר הכי טוב ולא חייב לעבוד קשה מדי". אחרת, מה קורה שם עם היעדר הקליעה?

          יש כמובן מי שמצליח לעשות מהפך מנטאלי. אבל כמו שאמרתי, לדעתי זה אחד הדברים שהכי קשה לשנות.

          1. Avri

            29 אוק 2018 17:41:44

            תקרא לזה מהפך מנטלי, אני אקרא לזה ׳התבגרות׳, שהיא הליך טבעי שעובר על רוב האוכלוסיה. אבל אני מסכים איתך שאפשר כבר להבין לאן העסק הולך בגילאים האלו.

  5. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    29 אוק 2018 06:48:34

    תודה רבה ערן, אחלה סקירה, עשית לי חשק לעונת טנקינג (וקצת מזל בהגרלה). אחד מאנו, אחד ברקלי ואחד מחליף קוואי, נשמח לכל אחד מהשלושה. נשאר רק לשכנע את פופ….

  6. Smiley

    29 אוק 2018 08:01:39

    דיוק הולכת לשבור השנה שיאים של טירוף סביבם (לדעתי יהיה יותר הייפ מאשר קנטקי עם הקבוצה של דיוויס).
    שלושה כישרונות גדולים וייחודיים. בסופו של דבר, בטורניר של ניצחון-או-הביתה הכל יכול לקרות ונראה מה יקרה להם שם שיגיעו עם כל כך הרבה ציפיות על הכתפיים

  7. ניר

    29 אוק 2018 08:01:51

    טוב להכיר אותם, תודה רבה על הסקירה.
    אני מאוד אהבתי את ווילאמסון , הבעיה איתו היא כמו שאמרת לגבי המשקל שלו , אני חושב שאם הוא יוריד שומן ואולי קצת שריר וישקול בסביבות ה-120 ק"ג הוא יכול להיות שחקן נהדר. כרגע עם המשקל שלו זה קצת סיכון

  9. יניב

    29 אוק 2018 09:57:05

    מעולה.אז לפי הניתוח שלך זאיון ובארט למעשה דפקו את ראדיש,כי הוא הראשון שהתחייב ומה שאתה אומר זה שכנראה האופי שלו יגרור אותו אחרי השניים האלה.
    לגבי זאיון אמנם ראיתי רק את ההילייטס שלו לדעתי מאז שהוא בן 15 ולא יודע זה תמיד נראה לי שכל ההתלהבות שהיא בגלל שיש לו גוף של גבר שמשחק מול ילדים ,אני לא יודע עד כמה זה יבוא לידי ביטוי שהוא יגיע לNBA.

    1. השרת

      29 אוק 2018 13:03:29

      זה גם מה שאני חשבתי, אבל בא ערן שור ומציין בפנינו שאם היה נכנס היום לליגה היה השני במשקלו אחרי בובאן הענק, ככה שעושה הרושם שגם בליגה של הגדולים הוא יוכל אולי להתנהל כגבר בליגה של ילדים.

      130 קילו של שריר ואתלטיות זה לא דבר מבוטל בכלל. אם קצת מיומנות של מהלכים עם הגב לסל, עם המשקל, הזריזות והניטור שלו, אני מדמיין אותו מצליח בקלות גם הליגה של הגדולים.

      לגבי הפציעות, אני חושב שהיכולת שהאתלטית שלו, ומסת השריר שלו בדומה ללברון ישמרו לו על מפרקי הברך והקרסוליים. כמובן שנחיתה אחת לא טובה בזוית עקומה יכולה לגמור עליו, אבל סך הכל הוא גוש של שרירים מהלך וזה ישחק לטובתו מבחינת עמידות הגוף לפציעות.

      1. ערן

        29 אוק 2018 14:17:59

        מסכים. גם ב-נבא שילוב כזה של מסה, אתלטיות וזריזות הוא נדיר (למעשה, לא קיים). זה לא אומר שהוא לא יתקשה, אבל מעבר לנתונים הפיזיים, יש שם גם לא מעט כישרון, כוח רצון ואופי נוח. אני בעדו.

    2. ערן

      29 אוק 2018 14:15:17

      לא יודע אם רדיש רואה את זה ככה. בלי השניים הללו הוא כנראה היה מתבלט יותר, אבל דיוק הייתה קבוצה חלשה שלא הרבה היו מסתכלים לכיוונה. בכל מקרה, סקאוטים לא מחפשים סקוררים שיקלעו 20 פלוס במשחק מול יריבים חלשים. הם מנסים להעריך פוטנציאל השתלבות ב-נבא. אם רדיש יראה את יכולות המסירה הנהדרות שלו כשלצידו שני מסיימים מצויינים, וגם יצליח להראות יותר יציבות ותשוקה למשחק, הוא אולי לא ייבחר ראשון, אבל הפוטנציאל לגמרי שווה טופ-5.

  10. שחר

    29 אוק 2018 11:22:32

    תודה! תמיד נחמד לקרוא על הכשרונות הבאים.
    זאיון נראה כמו גרסה יותר כבדה ואתלטית של לארי ג'ונסון. האחרון התחיל להפצע ולדעוך בגיל ממש צעיר.

  13. ד"ר רזי הופמן

    29 אוק 2018 12:49:29

    יופי של פוסט.
    ציון הוא חלום של רבים מאוהדי הסלטיקס אבל בתכלס צריכים הרבה מאד מזל בשביל לבחור בו. קודם כל שלא ייבחר בבחירה ראשונה כי אז בשום מקרה לא ילבש ירוק, אחרי כן שסקרמנטו יסיימו במקום גרוע מאד וייזכו בבחירה השנייה. בקיצור לבוסטון הוא כנראה לא יגיע. אולי לקליבלנד בשביל לתפוש את מקומו של לברון?
    וכן, לעכברונים, אני יודע שהליגה שינתה חוקים בדרפט כדי למנוע תופעת תנקינג. תרגיעו!!

    1. Avri

      29 אוק 2018 14:34:02

      סטטיסטית, הסיכוי של בוסטון לקבל את הבחירה השניה או השלישית דווקא בכלל לא רע. וכמו שערן כתב, יש סיכוי לא רע בכלל שזאיון – שאתה ואני מפנטזים עליו – לא יבחר ראשון. אבל עזוב אותך, אתה יודע איך זה יגמר. איינג׳ יקבל את הבחירה השניה, יטריד אותה למטה עבור בחירה 5 ושלוש בחירות עתידיות, וידוג לנו שם איזה שחקן שאף אחד לא שמע עליו שיהפוך לכוכב הבא.

      אגב, ראית את וויליאמס שלנו נגד דטרויט!? איזה מטריה הבנאדם! הלוואי שבראד יתן לו לשחק יותר.

      1. ד"ר רזי הופמן

        29 אוק 2018 15:29:07

        אברי
        אם היית עוקב אחרי הפוסט באותו הלילה היית רואה איך התלהבתי מהיכולת ההגנתית שלו במהלך 7 הדקות שקיבל ואפילו הזכרתי את ביל ראסל עם הדאבלים של ריבאונדים וחסימות.
        העניין הוא שהוא חסר קואורדינציה וחוץ מדאנקים וקרש סל אין לו הרבה, ואני מדגיש, בינתיים. מניח שיעבדו אתו על שיפור הקליעה השנה.
        ציון יהיה כוכב באן בי איי בגלל המשקל שלו והנפח שדוחק את כל הגדולים החוצה ובעיקר את דריימונד גרין וגם עושה חסימות שאף אחד לא יכול לעבור, טוב חוץ משאק 🙂 . הוא הפאוור האולטימטיבי בעוד 3, 4 שנים. יוכל להעיף את הפאוורים והסנטרים החוצה כשוויליאמס על תקן של מטרייה.
        האם ידוע לך להיכן נעלם יונתן S שהיה אף הוא אוהד סלטיקס וכתב לא פעם עבור הופס? קצת חסר לי הבחור.

        1. Avri

          29 אוק 2018 17:38:56

          יונתן באמת נעלם באותה מהירות בה הוא הגיע וחבל. אני מתגעגע למניפסטים שלו. הוא גם ידע המון על מה שקורה אצלנו בקבוצה.
          לגבי וויליאמס, ברור, אם היתה לו קואורדינציה הוא לא היה נופל לבחירה שלנו. אבל חייבים לתת לו הרבה יותר דקות משחק, בעיקר כשאין שום סיבה שאל הורפורד ישחק 30 דקות לערב בעונה הסדירה. אולי עוד יצא ממנו איזה דיאנדרה ג׳ורדן. הייתי נותן לו לשחק בעיקר עם מוריס וסמארט וחבורת הבנץ׳ וויד אטיטיוד, כי בהחלט לא חסר לו אטיטיוד. ה׳צרה׳ היא שיש גם את ביינס שחייבים להריץ אז אין יותר מידי דקות לחלק.

    1. ערן

      29 אוק 2018 15:58:51

      תודה גלעד. ג'ורג'טאון עם המאמן פטריק יואינג לא נראים כמי שהולכים לעשות רעש בקרוב, גם לא בביג איסט החלש. למרות העבר המפואר, הם לא מצליחים לגייס שמות גדולים.ההגנה שלהם די חלשה ולמרות שנראה לי שישתפרו השנה, לא רואה אותם מגיעים לריקוד הגדול.

  15. סכין בגב האומה

    29 אוק 2018 13:28:57

    קראתי ֶהוא שבר את השיא בקפיצה אנכית לגובה בדיוק. לא יודע עם כמה אחוזי שומן הוא עשה את זה אבל אם הוא יוריד קצת הוא יוכל להפוך את מייקל ג'ורדן לוינס קרטר

  16. ינון יבור

    29 אוק 2018 13:38:03

    עכשיו רק קראתי את הפוסט הקודם ואת התגובות לזה שלפניו. שוב תודה. הכי אהבתי את השם עמנואל קוויקלי. מעניין כמה מהיר הוא באמת…

    1. עידו גילרי

      29 אוק 2018 13:45:57

      הוא מסתדר מצויין עד שהוא נתקל בשמירה של ג'יילן הנדס…
      בתכלס אבל הוא נחשב דווקא רכז קלאסי עם ראיית משחק טובה ופחות סגנון ווסטברוקי.

  17. ינון יבור

    29 אוק 2018 13:52:49

    ותודה על הפוסט הנוכחי. עקבתי וקראתי את הבוקס סקור וזה באמת לא היה כוחות במקגיל – אבל אני בטוח שהחוויה היתה נהדרת. תהנה מהסתיו היפה – ראיתי שגם זה כבר כמעט נגמר…

  18. מנחם לס

    29 אוק 2018 14:33:00

    ,תודה ערן. חידשת לי המון על בארט. ההרגשה שלי היא שציון ייבחר בדראפט לפני שניהם (אבל כמובן לא בהכרח בחירה ראשונה!) כי ב-NBA טיפוסים ושחקנים עם מבנה גוף ואופי כמו של ציון הם מתכונת לסופר-סטריות. לא הייתי אומר שגינובלי היה קוריוז, אבל הוא בוודאי היה מקרה מיוחד שהצליח במקום מיוחד, עם מאמן מיוחד

    1. סיוו

      29 אוק 2018 14:49:25

      קשה לי לחשוב על סנריו ששלושתם לא נבחרים בחמשת המקומות הראשונים. יש מעט עומק בדראפט הזה, אולי בול בול ונסיר ליטל. לא זוכר שחקן בסגנון של ציון. אתה זוכר בן 18 דומה?

      1. ערן

        29 אוק 2018 16:03:07

        למרות החיבה שלי אליו, לא מאמין שבול בול יגיע לאיזור הזה. אסביר למה בפוסט אחר. נאסיר ליטל נראה נהדר בסוף השנה שעברה, אבל נראה אם הוא יכול לשמור על יציבות. בהחלט הסוס השחור במירוץ הזה ולדעתי היחיד חוץ מהשלישייה שיכול לאיים על המקום הראשון.

  19. שחר דלאל

    29 אוק 2018 15:33:58

    נהדר ערן.

    לדעתי דירגת אותם נכון מאוד מבחינת הכישרון ופוטנציאל ה-NBA, לבארט באמת יש סיכוי להפוך לשחקן שיופיע מספר פעמים בחמישיית העונה.

    לגבי וויליאמסון – לדעתי ההשוואה שהכי מתאימה לו היא צ'ארלס בארקלי, ולא רק בגלל היחס בין המשקל-גובה-אתלטיות. השאלה אם בכדורסל המודרני מאמנים עדיין יידעו לנצל את היתרונות שלו ולהסתיר את החסרונות.

  20. John

    29 אוק 2018 20:06:42

    אין עליך!
    מסכים עם כל מילה. אחרי שבועיים מפתיחת עונת ה-nba ואחרי שצברתי לא מעט זמן עם השלישייה אני מאוד מתרשם מקאם רדיש. הוא קלע טוב מהאחרים, הוא מוסר מצויין לגובהו ותפקידו והוא מריץ מתפרצות במהירות מרשימה. הגוף שלו לעומת חבריו בפיגור (עד עונת הרוקי יהיה סוס למרות שראיתי אותו תופס את רגליו כמה פעמים אחרי נחיתות. קיצר חייב להתחזק). לליגה של היום הוא יושב בול ללא מעט קבוצות. יהיה מעניין כשטריי יחזור לבריאות ויקח את המושכות של הובלת הכדור. אם בדראפט הגבוהים הקודם נראה שלא מעט תותחים יאבקו ברוטציות גבוהים קצרות הפעם בדראפט הזה הליגה תקבל אינפוזיה של ווינגים רבי עמדות. בארט, רדיש זאיון נסיר ליטל רומיו לנגפורד וסופמורים כמו האנטר והאצ'ימורה שחזרו השנה ונראים פרוספקטים מעניינים.

    1. ערן

      29 אוק 2018 20:56:28

      לא מופרך. אם הסלטיקס מצליחים להוציא בחירות 2-4 מהבחירה של סקרמנטו, הם יכולים לקבל עוד שחקן נהדר מהדראפט הזה, אולי זאיון.

  22. שחר דלאל

    29 אוק 2018 22:11:21

    אגב ערן, רק עכשיו נפל לי האסימון בנושא מק'גיל.

    אשמח אם תכתוב איזה פוסט על ההיסטוריה של האוניברסיטה, שניתן לטעון שהיתה המקום בו התחילו ההוקי, הפוטבול האמריקאי והכדורסל (אם כבר נכתב כזה, אז עמך הסליחה).

    1. ערן

      30 אוק 2018 00:09:56

      כן, בהחלט יש טענה כזו. אבל אני חושב שהיא עושה קצת "סטרצ'ינג" למציאות. נייסמית' הקנדי, למשל, אכן היה סטודנט במקגיל, אבל את הכדורסל המציא כידוע אחרי שעבר ללמד בספרינגפילד מסצ'וסטס. הוקי אולי אכן שוחק לראשונה במונטריאל, בשטח שבו ממוקמת היום האוניברסיטה, ולאנשי מקגיל היה אכן חלק חשוב בפיתוח של כללי המשחק. הפוטבול לא הומצא במקגיל, אבל משחק הפוטבול הראשון היה בקיימברידג' בין מקגיל להארוורד. בכל מקרה, בהחלט אוניברסיטה עם היסטוריה וגם לא מעט ראשי ממשלה עברו כאן. אבל אישית, בוגר מקגיל שאני הכי גאה בו הוא בכלל זמר ומשורר — לאונרד כהן.

      2. ינון יבור

        30 אוק 2018 20:22:21

        גם כהן וגם ג'רלד בול, מומחה הארטילריה העולמי שמצא את מותו ב"מיסתוריות" אחרי שעבד על סופר-תותח עבור סדאם חוסיין בסוף שנות השמונים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט