הסדרה ממשיכה כשהיום אנחנו מדברים על שאר המזרח: מיאמי, שרלוט, אורלנדו, וושינגטון ואטלנטה.

שרלוט – עד מתי קמבה ילך לבד?

ידידי הלל שנהב שאל אותי פעם מה אני עושה כשאני קמבה ווקר. אני מצחצח שיניים ומתגלח, אבל הוא (קמבה) שם 31.7 נקודות למשחק באחוזים נהדרים לצד 4.1 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים למשחק.

הבעיה שאין עוד מלבדו. שלושת הסקוררים המובילים אחריו של ההורנטס קולעים ביחד 31.8 נקודות למשחק. ג'רמי לאמב פוגע מרחוק אבל לא זורק מספיק, מאליק מונק וניקולס באטום לא פוגעים באופן כללי.

הקבוצה מתבססת על הפיק-נ'-רול שלו ובצדק אבל אין לה עוד כלים. מיילס ברידג'ס פתח את העונה די טוב ומתפקד ככוח אש מהספסל, אבל יכול להיות שעדיף לפתוח איתו במקום עם מרווין וויליאמס האנמי.

רעיון מעניין נוסף היא השימוש במייקל קיד-גילטריסט כסנטר או בתפקיד די דומה לדריימונד גרין בהתחשב בעונה הטובה שלו. חמישייה עם מונק, באטום, ברידג'ס ומק"ג צריכה להיות זאת שסוגרת משחקים בשרלוט אם הם רוצים להגיע לפלייאוף. ווקר לא יתן 30 למשחק בעונה שלמה, אבל הוא אחד הרכזים הטובים בליגה. בקצב הזה שנה הבאה הוא יהיה במקום אחר.

מיאמי – איך משלבים את וויטסייד?

ההיט לא מפתיעים עד עכשיו. ההגנה טובה מאוד, ההתקפה מגיעה למצבים סבירים אבל לא פוגעת. הם המשיכו את הקו של השנה שעברה, בעיקר כי הם אותה קבוצה בדיוק כמו בשנה שעברה.

גוראן דראגיץ' מוביל, ג'וש ריצ'רדסון ממשיך את העונה שעברה ורודני מקגורדר הוא אחת ההפתעות הנעימות של העונה עד עכשיו עם הגנה, קליעה וריבאונד.

הקו הקדמי עדיין לא שם. זה קשור לפציעה של ג'יימס ג'ונסון, אבל לא רק – ספולסטרה ניסה כל מיני הרכבים בקו הקדמי, מדריק ג'ונס ג'וניור עד לקלי אוליניק ליד הוויטסייד.

במשחק הערב אוליניק פתח ליד חסן וזה עבד לא רע – 120 נקודות על פורטלנד באחוזים די טובים. וויטסייד שחקן של עונה סדירה, אבל הוא אולי השחקן השני הכי טוב של מיאמי. הוא לא מסר אסיסט אחד ב-149 דקות של כדורסל, מה שמשקף את הניתוק שלו משטף המשחק.

יכול להיות שעדיף למיאמי בלעדיו בכלל – אוליניק כסנטר לצד ג'ונסון או כל אחד אחר לידו. אוליניק שחקן קבוצתי בהרבה ולא חי על פוסט-אפ כמו הצד הלבן. זה אולי מה שיוציא את המועדון מבינוניותו, אבל אל תבנו על כך.

וושינגטון – האם המאזן משקף?

הוויזארדס במאזן של ניצחון מחמישה משחקים, אבל הם לא היו קלים: מיאמי, טורונטו, פורטלנד, גולדן סטייט וסקרמנטו שעושה לא מעט צרות עד עכשיו. הם ניצחו רק את הבלייזרס.

בהתחשב בפציעתו של דוויט הווארד שעדיין לא שיחק העונה, המכשפים ניסו להעלות את הקצב (105.5, הרביעי בליגה נכון לכתיבת שורות אלה). רוב הזמן הם משחקים בלי סנטר ונהנים מכושר טוב של ג'ון וול ובראדלי ביל, אבל זה לא משתלם להם בצד השני של המגרש. הוויזארדס אסופת שחקנים מאוד מוכשרת, אבל לא קבוצה.

למרות שהם לא פגשו קבוצות עם גבוהים דומיננטיים במיוחד הם סופגים המון נקודות, 123 למשחק. הדקות של ג'ף גרין עולות בהדרגה כדי לנסות לשפר את ההגנה, אבל זה לא עוזר יותר מדי – הם לא מחליפים מספיק טוב. יכול להיות שהשחקנים החדשים לא מחוברים מספיק או שהם חייבים מגן טבעת, אבל כרגע יש לנו קבוצה עם נטייה לריבים שמתחננת לחזרה של דוויט הווארד. בהצלחה עם זה.

אטלנטה – רק כאבי גדילה?

כשהתחלתי את הפרויקט היה ברור שנגיע לרגע הזה. הבית הדרום מזרחי הוא אולי החלש בליגה והרבה פחות מעניין מזה שבא אחריו. אפשר לדבר על העונה הנהדרת של טאורן פרינס עד עכשיו, על זה שוינס קרטר בן 41 ושחקן חמישייה, אבל הדבר המעניין זה טריי יאנג.

קודם כל התשובה היא כן. עברו 5 משחקים ולרכזים לוקח זמן להכנס לליגה. המאזן של ההוקס משקר – הם פגשו את הניקס, הגריזליס, הבולס, הקאבלירס והמאבריקס, קבוצות שצפויות לסיים עם בחירות דראפט גבוהות מאוד. עדיין שווה לדבר עליו.

בחירת הזריקות קצת בעייתית והאחוזים לא טובים, אבל יותר טובים משל דונובן מיטשל למשל בחמשת משחקיו הראשונים בליגה. יחס האסיסטים-איבודים שלו נפלא לרוקי (6.8 אסיסטים על 3.6 איבודים) והוא מכריח הגנות, כבר עכשיו, להתמודד איתו. ההגנה חלשה וקבוצות תוקפות אותו אבל הוא לא נבחר כזה גבוה בגלל ההגנה. בשורה התחתונה אפשר להיות אופטימיים.

אורלנדו – את מי זה מעניין?

חיפשתי מה לכתוב על אורלנדו. ארון גורדון לא מרשים יותר מדי העונה, ניקולה ווצ'ביץ' פתח טוב אבל זה קרה גם בשנה שעברה ושאר הסגל לא כזה בולט. אין טביעת עין של סטיב קליפורד עד עכשיו.

ג'ונתון אייזק סביר, מו במבה בוסרי ואין שם משהו מעניין יותר מדי. הם אחת הקבוצות ההכי פחות מלהיבות בליגה, למרות שהמאזן לא רע. חסר שם סיפור כרגע.