העונה מתחממת וזאת הזדמנות להתחיל לדבר על כל קבוצה. מוקדם מדי למסקנות, לכן הפוסט הבא יעלה בעיקר שאלות ויהיה בסיס לדיון. מתחילים מהבית הצפון מזרחי.

טורונטו – מה החמישייה?

הראפטורס נראים ממש ממש טוב. קוואי לנארד אדיר – למרות שלא מעורב בניהול המשחק יותר מדי הקליעה שלו (51% מהשדה, 47% מהשלוש, 28 נקודות למשחק) שווה את זה. דני גרין משלים את קייל לאורי נהדר ושניהם נראים טוב כמו שלא נראו הרבה זמן.

השאלה היא מה קורה מקדימה. טורונטו פתחו בשני המשחקים האחרונים ובמשחק השני של העונה עם סרג' איבקה ופסקל סיאקם, אבל פתחו במשחקים האחרים עם יונאס ולאניוצ'אס לצד סיאקם או או ג'י אנונבי בלי פציעות.

כעקרון די הגיוני שמדובר בשיקולים טקטיים. איבקה וסיאקם יכולים להחליף כמעט על כל שחקן ופתחו מול קבוצות עם ביג-מנים שיודעים לכדרר כמו אל הורפורד וקארל אנטוני טאונס. ואלניוצ'אס מאסיבי יותר ושימושי כסקורר מהספסל, בצורה די דומה לאנס קנטר בשנים באוקלהומה. הוא כן פתח מול קליבלנד (לה יש את קווין לאב שמסוכן בפוסט) ומול וושינגטון, שם שיחק כגבוה יחיד לצד שלושה שחקנים במימדים די דומים. מה ההרכב שימשיך עד סוף העונה? לא ברור. המעבר בין ההרכבים מאפשר לראפטורס להיות מוכנים, לפחות על הנייר, לפלייאוף. זה לא דבר רע למרות שאנחנו יודעים מה מערכת היחסים בין טורונטו ואותו נייר.

בוסטון – מה עם העונשין של ג'יילן בראון?

יש הרבה נקודות ששוות דיון בקשר לסלטיקס. החזרה ההדרגתית של גורדון היווארד מהפציעה או המאזן הלא מרשים שלהם. אין יותר מדי סיבות לדאגה – בשנה שעברה ולפני שנתיים היה להם מאזן זהה בנקודת הזמן הזאת. האחוזים של קיירי אירוינג וג'ייסון טייטום, 21.4% ו-27.3% בהתאמה מחוץ לקשת, יחזרו למספרים הרגילים. אין סיבה שלא.

אני מאמין שנראה אותו דבר אצל ג'יילן בראון, אשתקד עם 39% מעולים מדאון טאון והשנה עם 29%. השאלה אצלו היא העונשין – העונה הוא קולע ב-61.4%. בעונה הקודמת זה היה 64% בסדירה ובפלייאוף.

זה לא רע ברמה אנדרה רוברסונית, אבל זה רע. קבוצות יוכלו לשלוח את בראון לקו הרבה פעמים במשחק. זה הגיע למצב שעדיף להן הליכה שלו לעונשין על זריקת שלשה, דבר מאוד נדיר. זה יכול להיות עקב אכילס עתידי של בוסטון אף על פי שתופעת ההאק-א-שאק נעלמת מהליגה.

פילדלפיה – מתי תגמר הסבלנות?

כרגע החמישייה של ה-76' עם מרקל פולץ לא עובדת. פילדלפיה נראית טוב בהרבה בדקות של אמביד וסימונס על המגרש בלעדיו ויכול להיות שג'יי ג'יי רדיק, יריבו על המקום בחמישייה הפותחת, הוא השחקן בכושר השני הכי טוב כרגע בקבוצה.

למה פותחים עם פולץ? הוא מעשית רוקי (למרות 14 משחקים בשנה שעברה) שנבחר ראשון בדראפט. הוא אחד הפוטנציאלים הכי גדולים שלהם וככזה צריך להוציא ממנו את המקסימום. השאלה כמה זמן הוא יפתח. הם כבר במאזן שלילי אחרי הפסדים לאורלנדו ודאלאס החלשות והתהליך מת מזמן, אנשים רוצים ניצחונות.

אני עדיין חושב שהוא עדיף כשחקן שישי, אולי בהרכבים ניסיוניים יותר בהם סימונס מתפקד כגבוה השני לצד אמביד, רדיק וקובינגטון. הזריקות שלו מהשלוש נכנסו, אבל הוא חייב לזרוק יותר בשביל לפתוח. אחרת הוא יזרק מהחמישייה.

ברוקלין – האם כריס לברט סטאר?

מועדון המעריצים הישראלי של הנטס (אני ועידן עופר) מתלהב כבר כמה שנים מכריס לברט והמשחק המגוון שהוא מציג. זה לא השתנה גם השנה.

הקליעה שלו השתפרה והוא עם 21 נקודות למשחק לצד 5 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. כרגע אחד המועמדים החזקים לשחקן המשתפר של העונה. השאלה היא כמה זה ימשיך, בהתחשב בכך שעברו 4 משחקים ושניים מהם היו נגד קבוצות תחתית.

הדבר החשוב זה הגישה של הנטס. לברט מקבל כבר מעכשיו זמן משחק מכובד ומחזיר תפוקה טובה, כך גם ג'ארט אלן. אני לא חושב שזה יחזיק 82 משחקים, אבל ככה בונים בסיס לקבוצה עם שני שחקנים שיהיו צוות מסייע נהדר לכל כוכב.

ניקס – מהן המציאות?

הניקס גרועים. זה לא אמור להפתיע אף אחד, במיוחד השנה כשפורזינגיס בחוץ. הם נותנים צ'אנס להרבה שחקנים ויש כמה שנראים טוב, במיוחד דמיאן דוטסון ואלונזו טרייר. פרנק ניליקינה פסיבי מדי ומוקדם לדעת בקשר לשאר. אם זה נגמר בבחירה גבוהה ועוד 2-3 שחקנים טובים להמשך זאת אחלה עונה לניקס.