בשלב הזה בעונה הקודמת קוואי ישב לו בטקסס, ערב פתיחת העונה כנראה היה סתוי אבל חמים, בעונה הנוכחית המשפחה שלו כאן, בטורונטו. הטמפרטורה כבר נושקת לאפס (3 מעלות) ועוד לא מושלג אבל אותו שחקן שבאולסטאר בטורונטו לא יצא מהחדר מוצא את עצמו משחק באחד הפרנצ'ייזים הקרים ביותר בליגה.

רק לא מזמן שתי הקבוצות שיחקו אחת נגד השנייה בפלייאוף ולכאורה אמור להיות כאן דם רע בין הקבוצות.
העניין הוא שהעזיבה של לברון הוציאה את העוקץ מהמפגש הזה ואם זה לא הספיק התהפוכות שעברו על הרפטורס הפכו את הפלייאוף של העונה שעברה למשהו לא רלוונטי כמעט.
מורגשת התרגשות גדולה בקהל לקראת ערב הפתיחה אבל שום דבר מיוחד כלפי קליבלנד, הם רק עוד קבוצה שתדשדש במזרח.

קצת מוזרה החוויה בה היום בבוקר אני כותב על הלוח מול התלמידים שאלות בתנ"ך ובערב אני מציג שאלות לפרד ואן וליט ולדייויד נואבה. מה אתם מופתעים? חשבתם שאת קוואי ישאירו רגע לבד או שאת קייל לאורי מעניין לענות לי? ממש לא. אבל אולי עוד כמה משחקים אחרי שנתחבר ונזמין אותם לצ'ולנט בשבת נספק לכם גם תובנות מהם.

יש משהו ממש מגניב בלראות אירוע חדשות בטלויזיה כשאתה נמצא במקום בו הוא משודר, חוויה של לראות את מאחורי הקלעים. אני נכנס לחדר ההלבשה של טורנטו, ברקע רצה הקלטה ממשחק קדם העונה של קליבלנד בבוסטון עם מהלכים של שחקנים מסויימים שמודגשים. ולנצ'ונאס עובר ליד ומעיר שהוא כבר מכיר את המהלכים של קווין לאב בעל פה. את המהלכים של סקסטון שיגיע הבא אחריו בוידאו הוא כנראה מכיר קצת פחות.

אף אחד לא נמצא בחדר ההלבשה, השחקנים כנראה יודעים מתי להתחבא. אני פוגש את  גו'רדן לויד אקס הפועל אילת ומספר לו שגם אני הגעתי מהארץ.

הוא מתלהב ממש ומספר על הבדלי הטמפרטורות מתחילת העונה הקודמת. "כל המלתחה שלי הייתה רק גופיות ומכנסים קצרים", הוא מספר, "מאיפה אתה?" הוא שואל. אני מספר לו שאני מרעננה והוא משתף מהמשחקים בהרצליה ומהנסיעות צפונה.
אני שואל את לויד אם השנה בארץ השפיעה עליו והוא מרגיש שזה סייע לו בהגעה לליגה הטובה בעולם. "חד משמעית, העובדה שמשחקים פעם בשבוע ויכולתי לעבוד על המשחק שלי, היכולת לשחק בליגה עם חבר'ה בוגרים וקשוחים ובעיקר החוויה של להיות מחוץ לבית ומעבר לים ולהתבגר הם גורם מפתח בתהליך". כשאני שואל אותו מי הדמות שלו לחיקוי הוא מספר שקובי בראיינט הוא האליל. קשה שלא להתחבר לתשובה כזו. אני שואל אותו מה המטרות שלו לעונה והוא דווקא נשמע מפוכח: "בעיקר ללמוד, לעבוד על הגוף שלי והמשחק שלי. זו עונה ארוכה וזו קבוצה טובה וצריך לעבוד קשה".

במעבר לחדר ההלבשה של קליבלנד אני פוגש את דייויד נואבה שנראה קצת בדאוון. הוא מספר שהוא כבר עבר כמה קבוצות ונתן עוד כמה תשובות כלליות שממש לא היו מעניינות והיו נשמעות כלקוחות מספר הציטוטים של : "איך להתראיין מבלי לעניין בגרוש את הזולת". אני מחייך אליו ומספר לו שזה אחד הראיונות הראשונים שלי ומודה לו על הזמן.
הפנים שלו נדלקות והוא מחייך. "מגניב ממש אחי, בהצלחה"., אני מאחל לו בהצלחה בעונה החדשה ומספר לו שעונת פריצה תהיה מגניבה ומשמחת ממש. "תודה אחי, זה משמעותי שאכפת לך". מסתבר שגם שחקני NBA הם בני אדם.

המדיה בטוח מאוכזבת מהפירוק של קייל ודמאר שהיו הצמד הכי מבדר בליגה. בואו נגיד שקוואי הוא לא תחליף בידורי הולם התשובות הלקוניות שלו מתחרות בשל או ג'י אננובי ובגדול אלא אם כן הוא יתחיל לצחוק במפתיע וכל התינוקות יתחילו לבכות בחדר לא צפויה איזו התרגשות סביב החבר'ה שמראיינים אותו.

הצגת השחקנים מתחילה, בשחקני הספסל נרשמת התרגשות בעיקר כשהכרוז מכריז על פרד ואן וליט. הקהל מתעורר בהצגת החמישייה אבל את הטוב ביותר שומרים לסוף. קוואי מוצג אחרון והקהל משתגע. נדמה שכל אחד שנוכח באולם מוכן להקריב את הקול והאנרגיה שלו בשביל שהפרוייקט של קוואי יצליח. כולם מצטרפים וזו נהיית כמעט משימה לאומית.

משחק פתיחה הוא חיה מיוחדת. בעיקר לפני השריקה הראשונה. תדמיינו את בוסטון של עונה קודמת לפני שריקת הפתיחה וכמה דקות במשחק אחרי שהיוורד נפצע. לפני שריקת הפתיחה העונה היא קצת כמו בחירת דראפט היא יכולה בפוטנציאל להפוך לאינסוף דברים. ואת התקווה הזו אפשר להרגיש באוויר. יש משהו מרתק בפוטנציאל הגלום הזה שעוד לא הייתה זריקה. אחת וגם הקהל מרגיש את זה.

עד כמה הוא מרגיש את זה? הכדור הראשון הולך לקליבלנד והם מחטיאים. בצד השני קוואי עולה לזריקה ומחטיא. רוב הסיכויים ששמעתם בחייכם פנדלים בגמר האלופות שהוחטאו שנשמע אחריהם פחות רעש. הקהל נאנח באכזבה כאילו הם מינימום ציפו שקוואי נותן עונה עם 100% מהשדה.

בקליבלנד זה נראה כאילו לאב יודע שזו הקבוצה שלו והוא לוקח את המשחק על עצמו. הוא מצליח להגיע לקו במהלך המשחק וגם לקלוע אבל לא בצורה אפקטיבית מדי ודי ברור שקליבלנד של העונה מעבר להיותה מוצלחת או לא לא תהיה מהנה מדי לצפייה. גם סקסטון הצעיר נראה כמו גרסה נוספת של קלרקסון על המגרש.

לאורי קולע את הנקודות הראשונות לעונה של טורונטו.  הוא גם דואג לסל הראשון של קוואי בטורןנטו. למה אני אומר "דואג" ולא פשוט שהוא מסר אסיסט? כי בריצה על פני מגרש ריק במקום לקלוע לייאפ קל הוא מסתבך עם למסור לקוואי שמאחוריו רק כדי שקוואי יקלע. זו בערך המקבילה של למסור בכדורגל סתם לשחקן שלידך כשהשער ריק כדי להכניס אותו לעניינים.

במהלך קדם העונה לאורי לא קלע כמו שצריך ולא שיחק כל כך הרבה. במהלך המשחק הוא נראה כאילו הוא לא מסוגל להחטיא ויהיה אחד הגורמים המרכזיים אם לא המרכזי ביותר בנצחון של טורונטו. המאמן החדש ניק נורת' יספר במסיבת העיתונאים שהוא ידע שקשה לשחקנים ותיקים בליגה להתייחס ברצינות למשחקי קדם העונה ולכן הוא האמין שכשהמסך יעלה והאורות האמיתיים יידלקו קייל יהיה שם בשביל הקבוצה. לאורי הוא קלע שלשות מעולה וגם סי ג'יי מיילס שכבר היה בקבוצה נוא קלע מחונן. הצירוף של דני גרין לחבר'ה האלה יחד עם איבאקה שתאורתית ייודע לקלוע משלוש ושחקנים כמו פאוול, סיאקם ופרד ואן וליט נותנים לרפטורס פוטנציאל קליעה מרחוק לא רע בכלל.

קוואי מגיע אל הקו וברקע נשמעות קריאות M-V-P לא נסחפתם בכלל טורונטו. כששאלתי כתב מקומי מה פירוש המילה MVP הוא אמר שהפירוש של זה בקנדית הוא- אמן תישאר ואל תבאס אותנו. (זה לא קרה באמת….) שנייה אחר כך JV עם אסיסט גדול לאננובי על הבייסליין וקוואי עם סל מחצי מרחק מעלים ל13 נקודות הפרש שתי דקות וחצי למחצית כשקוואי כבר עם 12 נקודות

במחצית אני פוגש את ספנסר שעובד ב NBAtv של קנדה.
הוא מספר שהוא אוהד סיטי והוא מסקוטלנד במקור. כנראה שהמבטא שלי הסגיר אותי במקצת כבריטי. הוא גר בטורונטו ועובד כאחראי על סאונד במשחקי הקבוצה. הוא מספר שבזמנו הפנוי הוא אוהד שרוף של הרפטורס ומודה שלנבחרת ישראל באמת הגיע לנצח את סקוטלנד במפגש ביניהם.

הוא משתף שבראיונות של נורת' מורגש שהשינוי העיקרי הוא בגישה שלו אל השחקנים. קייסי חיפש להגיד להם מה לעשות ואילו נורת' מחפש לעבוד יחד איתם אל עבר נוסחה שגם מתאימה להם. הוא מציין שבהתקפה זה נראה טוב אבל בהגנה יש עוד הרבה תיאום לעשות והרבה כדורים בורחים בריבאונד ההגנה.

במהלך המחצית יש משחק "הרצל אמר" על הפרקט. לא ייאמן כמה אחורה בזמן צריך ללכת כדי להיות מקוריים. המנצחים הגדולים הם מארק ובחורה בשם שטייגן ולי רק נותר לחשוב בראש מה מארק אנדר טה שטגן היה אומר על זה.

במהלך ההפסקה אני גם פוגש בחור בשם אדוארדו שמסקר את הליגה וליגות שונות בצפון אמריקה עבור מספר גופים דוברי ספרדית. הוא מספר לי שהוא גר 4 שנים במעגן מיכאל ומתחיל לשוחח איתי בעברית. גם במשחק NBA הקשר הישראלי לא מאכזב. אולי גם הכיפה על הראש סייעה לבחור לזהות את המוצא שלי…

הרבע השלישי מתנהל בעצלתיים יחסית וסיאקם עם נקודות ואסיסט לשלשה של קוואי מעלה את הרפטורס ל19 נקודות הפרש. סיאקם נראה אגרסיבי ויעיל ואם הוא ימשיך לשחק ככה ולהראות התקדמות הרפטורס ישמחו שהם שמרו אותו בטרייד. גם אחרי המשחק הוא מקבל לא מעט בקשות לראיונות והכתבים בהחלט שמים לב אליו.

שתי דקות לתוך הרבע הרביעי OG חוטף מכה ויורד לחדר ההלבשה לא לפני שניק נורת' מוודא שהוא בסדר. "אתה רואה איך שנורת' קם ובדק מה שלומו", אומר לי ספנסר, "דוויין לא היה מגיב ככה לשחקן". הקאבס מצמצים מעט את ההפרש אבל ואן וליט עם 7 נקודות רצופות משאיר את היתרון בקנדה.

ארבע דקות לסיום קליבלנד מורידים את היתרון לחד ספרתי. לאורי חודר לסל סוחט עבירה וטכנית מלאב המתוסכל. לאב נראה עצבני ומצוברח. הוא מעמיד את הנתונים הסטטיסטיים המצופים אבל לא נראה שהוא נהנה מדי

המשחק מתנהל אל תוך טראש טיים של הסוף כשאני מוצא את עצמי במעליות האחרויות עובר את האוטובוסים ואת התיקים של קליבלנד דרך כל מיני מטבחים וחצאי דלתות כדי להגיע לאיזור של מסיבת העיתונאים. לא כל פעם יוצא לך לשבת במסיבת העיתונאים של מאמן עם מאזן מושלם בNBA. המשחק נגמר עם 116-104 לטורונטו כאשר קייל וקוואי נותנים משחק מצויין.

במסיבת העיתונאים נורת' נשאל מה יש ללמוד מהערב. הוא עונה שהמשחק היה מאוד איטי ועם הרבה שריקות. כמצופה הוא עונה בכמה קלישאות של משחק ראשון ושיש עוד הרבה מה לשפר. הוא נראה אותנטי רק כשהוא נשאל על התחושה של לנצח משחק ראשון ואז הוא עונה בחיוך שהוא שמח שזה מאחוריו בעיקר כדי להתרכז עכשיו בשאלות על הקבוצה שלו ולא עליו.

נורת' מוסיף שתמיד יש לחץ של תחילת העונה, יש מעט דקות להרבה מהשחקנים בפתיחת עונה, יש זמן עד שליינאפים יתגבשו וקצת קשה להבין מה זה אומר לגבי ההמשך. הוא משבח את המשחק של הגבוהים ומספר שהיכולת של איבאקה ושל JV לעבוד קשה כשהקבוצה השנייה עוברת לליינאפ נמוך זה שינוי שהם עובדים עליו רבות.

אני מסיים את הראיון עם נורת' וצועד לחדר ההלבשה של השחקנים. קוואי עוד נראה כמו נטע זר אבל דני גרין נראה כאילו הוא מרגיש לגמרי בבית. השחקנים אומרים את כל הדברים המשעממים והבנאליים שהייתם מצפים ולי נותר רק לסמפט את השחקנים שמתעכבים עוד חצי שעה רק כדי להשמיע לנו את אותם קלישאות שברור לנו שנשמע.

בדרך החוצה אני עובר ליד הפרקט. הכל כבר חשוך יותר. הרבה מהכסאות הוזזו מהמקום וכל האווירה הקוסמית קצת נשאבת החוצה. מצד שני זה בדיוק הקסם שהרגשתי הערב. את השחקנים האמיתיים שמשחקים על מגרש אמיתי, את העובדה שהמאמץ שלהם, השמחה שלהם והתסכול שלהם אמיתיים לגמרי ושאנחנו חווים את זה בפריים טיים על המסך וזוכים גם לשאול אותם שאלות לגבי זה.

אז זהו זה עד לפעם הבאה. ד"ש מג'ורדן לויד שגם הוא וגם אני מתגעגעים לשמש הישראלית שלנו.