1. כמה מילים על בוסטון נגד פילדלפיה
כמעט בא לי לומר על פילדלפיה "אותו סיפור עצוב", ואולי לא אטעה בהרבה אם אומר זאת.
בוסטון שיחקה טוב, אבל פילי שיחקה כמו קבוצת תחתית כשמלבד קצת בן סימונס וג'יי ג'יי רדיק (למעשה הרבה רדיק), לא ראיתי דבר אחד טוב שגרם לי לחשוב שחל שינוי משמעותי בקבוצה. אמנם זה משחק ראשון, אבל כבר במשחק הראשון שקבוצה התכוננה לו זמן רב בכוונה לתת הצגה ולהכניס את כולם – שחקנים, מאמנים, אוהדים, מדיה – לכיוון הנכון של תקווה והתלהבות, היא הראתה את כל חולשות העבר, והשאירה – אותי לפחות – עם הרגשה של Déjà vu .
ברור לחלוטין שמרקל פולץ קיבל את מקומו של ג'יי ג'יי רדיק כגארד רק בגלל התקווה שהוא יתעלה לרמה שקיוו ממנו ולא בגלל יכולת עליונה על רדיק, כי יכולתו היא לא. ג'ואל אמביד בילה יותר מדי זמן הקיץ ביצירת טוויטרים מצחיקים ואולי אחרי הכל הוא יישאר מה שהיה – סנטר טוב שיכול לגרום נזק, אבל לא סנטר כשאקיל או האקים שיכול לשאת קבוצה על כתפיו למרומים. בן סימונס? יעיל ואתלטי בכניסות לסל אך לא מסוגל לקלוע.
עבורי הסיקסרס היוותה אכזבה קולוסאלית. אתם יכולים לומר 'קאם און, מל, זה רק משחק ראשון!' כמה שאתם רוצים, ואני יכול לומר 'אכזבה גדולה' כמה שאני רוצה.
בוסטון?
אולי אפילו הפתעה חיובית כי היא שיחקה טוב מאד כשקיירי אירוינג וגורדון הייוארד שיחקו רע מאד. לבוסטון המשחק היה יותר מכל חינגה ואירוע של 'יום טוב' שהקבוצה סוף-סוף בריאה, וזאת היתה המטרה הראשית. אז כצ'ופר, האוהדים קיבלו ניצחון בהפרש של 18 נק' (87-105) על הקבוצה שאמורה להיות היריבה הגדולה שלהם במזרח, כשג'ייסון טואום ממשיך היכן שעצר בעונה שעברה; אל הורפורד ממשיך עם משחקו הוורסטילי, שחקן ALL AROUND מהטובים בביזנס, מרכוס מוריס היה טוב מאד עם 7 מ-12 ל-16 נק', וטרי רוזייר הוכיח שוב שעליו לא מוותרים כל כל מהר עם 11 נק' ב-5 מ-9.
אבל ההנאה הגדולה שלי היתה ארון ביינס הצנוע ונחבא אל הכלים שבשקט וצנעה חיסל את ג'ואל אמביד, ואז קבר שתי שלשות לתפארת.
אני יודע שהיה זה משחק ראשון, אבל מוטב להיראות כמו בוסטון מאשר פילדלפיה במשחק הראשון, ואני הסקתי כמה מסקנות שלדעתי תישארנה איתי משך כל העונה.
2. הדאנק הזה של ג'יילן נגד אמביד הראה את ההבדל הרוחני והמנטלי בין שתי הקבוצות אמש:
Jaylen Brown rises up and gets it to fall! #CUsRise #KiaTipOff18 on @NBAonTNT pic.twitter.com/jWOGt0Ql2n
— NBA (@NBA) October 17, 2018
טבעות אליפות שאתה זקוק למריצה כדי לשאתה!
מעריכים את ערכה (לא כאייטם בעל ערך היסטורי אלא ערכה האמיתי – נטו) – ב- 37,000 דולארים והיא גדולה מדי וכבדה מדי מכדי שיענדו אותה.
First reversible championship ring ever! Jason of Beverly Hills coming through with some innovative work in the championship hardware department. 🏆💍 #DubNation pic.twitter.com/wlxCXZQuQw
— Golden State Warriors (@warriors) October 17, 2018
3. למה אני לא אוהב לראות משחקים של הווריורס
המשחק אמש נגד הת'אנדר הוא דוגמה מצויינת: הווריורס הובילה מההתחלה בהפרש שמיד קפץ לסביבות 15. הת'אנדר הקטינה כמה פעמים ל-10 (נגמר 100-108), אבל למרות שהווריורס לא ברחה ליתרון-מבטיח-ניצחון, ניצחונה לא היה מוטל בספק אפילו לרגע ללא ווסטברוק.
אבל הווריורס נראית כקבוצה המשחקת כדי לצאת חובה. כאילו היא עושה טובה שהיא משחקת.
הצרה של משחקיה? "CLOSE GAMES THAT ARE NEVER IN DOUBT" אבל קרובים מספיק לספק הפתעה. אלה המשחקים המגדירים "אנטי-דראמה", אבל עם מספיק צ'אנס להפתעה. אז אתה נשאר כמו אהבל עד 1 בלילה לחזות בזבל הזה כי אתה גר במזרח ארה"ב, המקום בו גרים התושבים הנאורים של ארה"ב, ולא רק ה'נאורים' – גם ה'רבים'. 3/4 מארה"ב גרה באזורי השעון של ניו יורק או שיקגו, וסן פרנציסקו נמצאת שעתיים או שלוש מאחור.
היום כבר תשחק עוד מערבית שתגזול שינה: הלייקרס, ואם הווריורס מחורבנת כי אין לה חשק, הלייקרס מחורבנת כי היא לא יכולה טוב יותר, אבל – האמת חייבת להיאמר – בגלל סיבות שהן מעל האינטיליגנציה שלי, השתיים האלה מעוררות יותר עניין מכל אחת אחרת.
זה מה יש. TAKE IT OR LEAVE IT.
4. לשחקני לוטרי שנכשלו, לרוב יש SECOND CHANCE
מי שחזה במשחק הפרה-סיסון בין הניקס והפליקנס ראה שחקן מצויין שהיה הטוב על הפארקט.
רגע, זה לא נואה וולנה, בחירת הלוטרי של פורטלנד המנסה עתה לעשות קמבק מהביצה אליה שקע עם הניקס?
בוודאי שזה הוא.
כל מה שהוא מנסה עתה לעשות זה את הרוסטר של ה-15 של הניקס, אפילו ללא חוזה מובטח. כל מה שהוא מחפש זה צ'אנס לשחק, ולפי המשחק נגד הפליקנס, כל זמן שקריספאס פורז'ינגיס אינו מתלבש, וולנה יכול להיות האדם שיעזור להם.
הוא השחקן הסימפטומטי להרבה שחקני לוטרי שבהצגה הראשונה ב-NBA נכשלו (כי ציפו מהם יותר מדי?) אבל אם קיבלו צ'אנס שני – הוכיחו את ערכם.
אלה הם גם השחקנים שדי קל ללקט אותם בקיץ, כי בד"כ הם משוחררים מכל עול או כבלים – פשוט שחקנים שבגלל סיבה זו או אחרת נפלו בין הכסאות, השנים עברו, אבל השחקן שבהם נשאר, והוא עתה חופשי למצוא את דרכו.
האמינו או לא, בחירת הדראפט התשיעית מ-2014 הוא רק בן 23. שחקן השייך לעשרת הנבחרים הראשונים לא יכול לא להיות טוב אלא במקרים מיוחדים כמו אדם מוריסון, מרווין ויליאמס או שלדון ויליאמס שבכל מקרה ישנו להם הסבר. במקרים אחרים, שחקן הלוטרי משתפר עם הזמן (מרווין ויליאמס, ריקי רוביו), והמקרים השכיחים ביותר של טעויות נעשים עם שחקנים זרים (Ekpe Udoh, שלא הכירו טוב).
במשחק במדיסון סקוור גארדן וולנה העלה את הקהל על רגליו כשהם בטירוף מהשילוב שלו עם טריי בורק, שהביא לשני דאנקים להיילייט.
אני זוכר כמה התלהבתי מוולנה. אבל הוא נפצע. חזר מפציעה. שחקן ברמתו לא מאבד את יכולתו סתם ככה בגלל פציעה, אלא אם כן הפציעה עצמה מהווה בעייה כרונית. אחרת הוא היה – והוא עדיין – מוכשר מדי מכדי לא להצליח בליגה.
אחרי המשחק הוא אמר:
“I feel like in college I had a mid-range game down,” Vonleh said after the game, standing in front of his locker. “I had some three-pointers, I didn’t shoot too many, but the ones I did shoot in college, I knocked them down. I’m just trying to do it with more consistency, that’s the main thing with my shooting.”
מי שזוכר את ה-2.07 מ' הזה מאונ' אוף אינדיאנה חייב לזכור ביג מן עם שליטה עילאית בכדור כאילו היה פוינט גארד; את הפוסט-אפ שלו, היכולת שנשכחה, ואת המיקום המצויין שלו שהירשה לו לקטוף ריבאונדים למרות האנדר סייז שלו.
מה הוא צריך עתה כדי לחזור לליגה, ולמעשה לתרום כשחקן טוב?
הוא רק צריך לחזור לעצמו, לרגיעה של פעם, ולשפר את קליעתו מרחוק כי בזמנו הביג-מן הקולע מרחוק היה רק תחילתו של רעיון.
אני היללתי אותו לפני הדראפט של 2014. אולי הוא עוד יוכיח את צדקתי בניקס. אני רק מתאר לי אותו עם פרוז'ינגיס, פרנק טיליקינה, וקווין נוקס.
דובי, תאמין לי שאני יודע על מה אני מדבר: יש כאן גרעין רציני לעשות עמו דברים טובים מאד.
(רק להזכיר לכם שגם מריו הזוניה, עמנואל מודיי, אלפריד פייטון, ג'היל אוקפור וג'וליוס רנדל הם דוגמאות של SECOND CHANCE).
כריסי אוליבר היא עוזרת המאמן החדשה, השלישית מבנות מינה (האחרות בקי האמון וג'ני באוצ'ק) לזכות במשרת עוזר (עוזרת?) המאמן. היא היתה (עד העונה האחרונה) שחקנית של הוושינגטון מיסטיקס (3 פעמים 'אול-סטאר') ולפני כן 'אול אמריקן' באונ' מרילנד.
6. כמה סרטונים קצרצרים ממשחקי הלילה
א.הסל הראשון של דונקיץ' ב-NBA:
ב .קוואי לינארד שופך 24 על ראשי הקאבס
ג. גורדון קובר סווישש ב-STEP-BACK JUMPER
ד. דאנק מזעזע (את הטבעת וכל הסל וכל האולם וכל העולם) של הניקס החדשה
ה. דרוזן כבר החזיר קבלה עם GO AHEAD סל
ו.אלן אומר 'לא' לבלייק, אבל בלייק עוזר לקייסי לנצח ראשון בדטרויט:
</div
אם וולנה ימשיך לשחק כך, בסוף יאייתו את השם שלו נכון.
וולנה נשמע כמו כמו ייקה טוב. וונליי נשמע צרפתי מתנשא 🙂
בחייך דוקטור.. תענוג לראות את קארי משחק, מוסר לכל שחקן שפנוי ולא משנה שמו תאווה לעיניים.
כל הקבוצה מוסרת. נפלא פשוט כיף.
הסיבה היחידה שירדו מ30 אסיסטים זה רק יום מזעזע משלוש פרט לקארי.
בסלטיקס יש איזה 8-9 שחקנים שיכולים לסיים ערב נתון עם 20+, כלומר כל יריב יצטרך לבחור את הרעל שלו.
אין מה לצפות שהייוורד יהיה אותו השחקן של יוטה, או קיירי של הקאבס, יש חלוקה ורוטציה של חמישייה שכל אחד יכול לשים סל.
מאמין שיסיימו שנקלע המוביל שלהם, בממוצע עונתי, לא עובד את ה-20.
הייוורד נותן עוד רכז מעמדת הכנף, כמו הורפורד כגבוה. ונותן מלא אופציות שסטיבנס ישתמש בהם.
לצפות ממנו לשים 25 בכל ערב (כמו שעשה ביוטה) זאת חוסר הבנה בסיסי.
לגמרי מסכים אתך!
מספרים יפים היו לניקס הלילה, רק חבל שזה נגד הקבוצה החלשה בליגה, מה יקרה בעוד שני משחקים נגד בוסטון בבית זו השאלה
אחלה מעורב. מסכים לגמרי לגבי הצפייה בג"ס.
תודה על המעורב דוק. אני חושב שמוקדם מדי לדעת בקשר לפילדלפיה – השילוב של פולץ בחמישייה יקח זמן. דונובן מיטשל גם היה מזעזע בחמשת המשחקים הראשונים שלו לפני שהפך לאחד הטובים בליגה.
יש משהו משעשע בזה שגולדן הכינה טבעת אליפות שקשה מדי לשים על האצבע. מראה כמה זה טריוויאלי אצלם…
אתה מודע לזה שכל טבעת אליפות היא כזו?
בהחלט לא
זהו עיצוב חדש שלא היה כמותו עד כה
מעורב מעולה מנחם
ב NBA בנוסף לכישרון צריך גם מבנה אישיות ומזל ליפול במקום הנכון.
יש שחקנים שהם בכללי לייט-בלומרז.
אני אוהב לראות שחקנים כמו וולנה שבאים אחרי שהתחזקו הברגים בראש כדי לנסות שוב.
שיבוא לחולוניה. אולי יהיה פי ג'יי טאקר כשיהיה גדול 🙂
כספי קיבל טבעת?
כספי יקבל טבעת שממפיס תתארח אצל הלוחמים.
אפרופו הטבעת מעניין האם כספי מחזיק בשיא של שחקן שיש לו ברזומה אליפות(לפחות טבעת אליפות) ללא משחק אחד לרפואה בפליאוף ?
כן…
https://www.basketball-reference.com/friv/most_g_no_playoffs.html
תודה אבל לא הצלחתי לראות שם למי יש אליפות?
אגב אין לו ברזומה אליפות גולדן סטייט גם יכולים להחליט לא לתת לו טבעת (לא נהוג לעשות את זה אבל הם יכולים לא לתת לו).
קראתי איפשהו שהם כן יתנו לו ובתכלס מגיע לו,אמנם ניפו אותו לפני תחילת הפליאוף אבל הוא בהחלט היה חלק מהקבוצה במשך כל העונה
ככל הידוע לי יש מספר מינימום של משחקים ע"מ להיות זכאי לטבעת.
זה החלטה של הקבוצה.
מעורב נפלא.
רק הערה לגבי ההזדמנות שנייה אז רנדל לא שייך לשם,הוא כל הזמן קיבל הזדמנות(וניצל אותה)הוא פשוט נפצע בתחילת המשחק הראשון שלו בליגה והפסיד את כל העונה
אחלה פתיחת עונה.רנדל זה חתיכת סטיל לא מבין למה הלייקרס ויתרו עלי6
חחח 'אדם מסוג נקבה'. אישה מנחם 🙂
למרות שזה נשמע מוזר למי שמדבר אנגלית 50 שנה, אבל זה המינוח בעברית.
אחלה מעורב.
מה רע בסתם 'נקבה'?
(57 שנה…)
כספי יקבל את הטבעת שלו מדיוויד ווסט. הוא קיבל אותה מאבא שלו ושמר עליה עבורו כל המלחמה.
זה בערך כמה שהיא שווה. אפילו גל פרידמן לא ימצא לה קונה.
קרעת אותי מצחוק!
בוקר טוב ופתיחת עונה משמחת (תלוי למי…)
1. בוסטון – פילדלפיה – מה שבולט לי לעין עם מרקל בתור אחד שצופה בו אדוקות מאז וושינגטון הוא איבוד הזריזות. הוא עדיין מהיר עם הכדור ועדיין יכול להתרומם גבוה אך הוא הוסיף הרבה משקל מאז ואיבד לא מעט את היכולת לשנות מהירויות וכיוונים. בעיני זה משמעותי מהקליעה שלו ומקווה שזה חלודה של תחילת עונה ובגלל שכל הקיץ רק זרק מבחוץ ולא עבד על קרדיו. יחסי הכוחות בין בוסטון לפילי כרגע נראים ברורים. אבל…צריך לקחת בחשבון שמייק מוסקלה שאמור לתפקד כגבוה קולע (בתפקיד אילייסובה) פצוע. ווילסון צ'נדלר גם. וזה לפני שמדברים על זהיר סמית' שלא ברור מתי יחזור. אני קצת מופתע ממה שכתבת על אמביד. למשחק ראשון של העונה הוא נתן משחק טוב סה"כ. הוא שיחק מול הגנה עילאית ונתן הרבה אנרגיה וכוח. לא פשוט להוריד כדור לקרקע עם כל הידיים הארוכות שנשלחות מכל עבר מהעזרה. וזה המטרה העיקרית שלו השנה בעיני. היכולת לשחרר כדורים בזמן שהעזרה בדרך ולא כשהיא כבר מגיעה (כי אז העזרה של העזרה כבר מכסה את השחקן שקל למסור לו והוא צריך לשחרר מסירות קשות תחת לחץ). לגבי חמישייה פותחת וכו' זה בעיני פחות חשוב כי רדיק וסימונס עדיין משחקים מספיק זמן משותף ורדיק מחזק את פילי בנק' בדיוק בדקות שהתקשו בהן שנה שעברה (חמישייה שנייה).
2. הדאנק הזה מראה לי שג'יילן לא מוכן שבוסטון תברבר על טייטום יומם ולילה. המלחמה הגדולה שלו תהיה על נרטיב השנה. הוא בעונת חוזה ונראה לי שהוא הולך להיות סופר אגרסיבי השנה בלי קשר לכמה דקות יקבל.
3. ווריורס – "הווריורס נראית כקבוצה המשחקת כדי לצאת חובה. כאילו היא עושה טובה שהיא משחקת". יכול להיות שמי שלוקח אותם כמובן מעליהם ומשתעמם זה אנחנו הצופים? הם שיחקו עם התלהבות גדולה ואפילו הקהל היה פחות יבש מרגיל. אני חושב שמשהו בראש חישב שאם הם בקושי ניצחו את הת'נדר בלי ווסטברוק למרות משחקים טובים של קארי ודוראנט אז זה היה קשור לזלזול. העניין הוא שהווריורס חייבת ספסל יותר אקטיבי. מי שלא פגע אתמול זה תומפסון וגרין (היו מזעזעים יחד). יחד עם כמות איבודים והיסוס של השניים אך הווריורס נתנו גוף ונשמע ושוב כמו בכל שנה נאבקו עם קבוצה שהבליטה גבוהים אקטיבים בריב' התקפה. דמיון ג'ונס בהגנה עוד גבולי ולוני מוגבל התקפית אך שניהם לא בעלי מסה חזקה להתמודד מול היוקיצ'ים והאדמסים של הליגה. חולשה שאגב אולי תעלם עם קאזינס אם יכנס לכושר. דבר נוסף הוא שהשופטים במודע או שלא מחפשים אותם על קטנות. החסימות הנעות שלהם כבר פופולאריות בכל הליגה אבל השופטים מקפידים איתם כרגע בצורה יוצאת דופן
4. לשחקני לוטרי שנכשלו – לצערי נואה וונליי הטעה לא מעט סקאוטים. משהו באישיות שלו פאסיבית ולא יציבה. היו כמה משחקים בפורטלנד שפתאום הבליטו את כל סט הכישורים שלו ומייד אחר כך דעיכה לפאסיביות. לגביו אצטרך ללכת למנטרה fool me once shame on you fool me twice shame on me. אני מת שנראה יותר ממנו…מריו הזוניה לעומתו ממשיך את סוף השנה שעברה ונראה אגרסיבי ותחרותי. אני לעולם יטען שאת שנותיו החשובות בזבז בקבוצה שמוחצת כישרונות כמו משחתת רכב פיראטית. ג'וליוס הוא שחקן נהדר בתקופה שבה בונים קבוצות אחרת. הוא משתלב בליגה כרגע כסוג של דריימונד על סטרואידים. וזה מצויין. עשתה בשכל ניו אורלינס שהעלתה אותו מהספסל וזרקה סביבו את דיוויס, מור, הולידיי ופייטון ופתאום הכדור טס מצד לצד במהירות האור. כשמירוטיץ ומילר נכנסו (במקום דיוויס ולא זוכר מי) הקצב אפילו גבר כי רנדל בדומה ליחידי סגולה מכתיב סגנון משחק וקצב. קשה לסמוך על הקליעה מבחוץ אך רק על בסיס אתמול הפליקנס שיחקו אותה בענק עם ההחתמה הזו.
5. אדם מסוג נקבה. ענק! מעכשיו במקום המילה אישה אני אשתמש במושג. אשאל את אשתי איך בתור אדם מסוג נקבה היא מסוגלת לסבול אותי…
ג'ון, הגם אתה מתתחיל עכשיו עם נרטיבים ומלחמות אגו? בראון פשוט שיחק.
חחח… מכל המלל על זה נתפסת? אולי שימוש לעוס שלי במושג שהפך פופלוסטי משהו. ברור שהוא שחקן של אנרגיה ואתלטיות שלא מפחד ממגע. אולי זה היה אינטנסיביות של משחק פתיחה אבל האגרסיביות שלו הייתה אקסטרה. אני מאמין שהוא מודע לזה שזה שנת חוזה ושעונה תחת הראדר של 13-14 נקודות פלוס הגנה עלולים לייצר סימני שאלה. אני לא חושב שזה ממלחמות של אגו כמו מלחמה על בולטות וערך מול ההנהלה. ברור לך שאני כותב מנקודת מבט אישית ואני מרשה לעצמי בתגובות קצת לחיות ברגע. אחרת אגיב רק פעמיים בשנה ומה כיף בזה😀
זה טרנד שאני לא מחבב…
מנחם בחייאת – שבע פעמים חשבת על איך לקרוא לאישה אבל לפחות תרשום את השם שלה נכון. עם כל הכבוד יש לה אליפויות בכל מקום שהיא הולכת (חוץ מישראל☹️).
קריסטי טוליבר
(איזה בור אני חופר לעצמי)
מנחם, ידוע שאתה אוהב להשתמש במילה הזו ונכון שהיא לגיטימית ברמת העיקרון אך האמת היא שיש לה קונוטציות שליליות, אז אתה יכול פשוט לכתוב אישה ולהימנע מהכאב ראש הזה….
מישהי שעבדה איתי ניסתה להיות PC כשתארה לי אדם שחור שדיברה איתו בארה"ב. אז היא אמרה 'פגשתי איש שחור' 'לא, בעצם כושי אמריקאי".
תיקון קטן נואה נבחר על ידי מייקל ג'ורדן (שרלוט) ולא על ידי פורטלנד
נפלא תודה
מעורב מצויין, תודה
אחלה מעורב, תודה
נ.ב
את הדאנק אמביד לגמרי חסם, בפוקס הכדור פגע בקרש ונכנס
לא קשור למעורב אבל אירוע היסטורי שבהחלט ראוי להיזכר בו:
היום לפני חמישים שנה קבע בוב בימון את שיאו המדהים בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מקסיקו. 8.90 מ'.
ועוד פרט קטן לגביו: ב-1972 הוא סיים תואר בסוציולוגיה באוניברסיטת אדלפי.
וכמובן הקישור ב-youtube לקפיצה המדהימה הזו:
https://www.youtube.com/watch?v=DEt_Xgg8dzc
למד אצל מנחם…
ולקח ממני 2 קורסי בחירה – קינזיולוגיה, ו-אספקטים מדעיים בספורט
נפלא
איזה כבוד