***********************

זהו המאמר השלישי של איתם בן ה-18 עבורנו.

***********************

1 לנובמבר, 1986. המשחק הראשון של העונה. היריבה היא הניו יורק ניקס ואנחנו עם שיקגו בולס של אחד, מייקל ג'ורדן. הוא מתחיל את עונתו השלישית בליגה אחרי ששיחק 18 משחקים בשנייה בגלל פציעה (ושותף בסדרת פלייאוף מול הסלטיקס). הוא סיים את המשחק הזה עם 50 נקודות בדרך לעונה של 37.1 נקודות למשחק (!) ובבחירה ראשונה לחמישיית הליגה הראשונה מתוך 10. השנה השלישית היא קפיצת מדרגה – שחקנים כמו דוראנט ולאב עשו בה קפיצת מדרגה ולברון הוביל באותה עונה קבוצה לגמר. זאת שנה של אול-סטארים אמיתיים.

בואו נדבר על דראפט 2016. העונה הראשונה שלהם בליגה הייתה גרועה. מאוד. ההופעה של לוריס קריוס בגמר האלופות האחרון נראית טוב לידה. כמה גרועה היא הייתה? רק 4 שחקנים סיימו את העונה עם כמות נקודות דו ספרתית (לפחות 50 משחקים), לעומת 8 ב-2015 ו-14 השנה. מדובר ביוגי פרל, מלקולם ברוגדון, דריו שאריץ' ובאדי הילד. מתוכם רק הילד נבחר בסיבוב הראשון של אותו דראפט – שאריץ' נבחר ב-2014, ברוגדון, שחקן שלא שווה חמישייה שנייה במחזור של השנה, בבחירה ה-36 ופרל לא נבחר בדראפט.

מה עם הפרוספקטים המבטיחים? ברנדון אינגרם וג'יילן בראון, בחירות 2-3, לא הרשימו בעונות הראשונות שלהם. טאורן פרינס מההוקס היה מאוד אפור וכל קשר בין בחירות 4-5 (דראגן בנדר וקריס דאן) לכדורסל נראה מקרי בהחלט. הבחירה הראשונה, בן סימונס, לא שיחק באותה עונה. בשנה השנייה הייתה קפיצת מדרגה – בראון הפך לחלק חשוב בחמישיה נהדרת, עשרה שחקנים קלעו בדאבל פיגרס והדראפט נראה לגיטימי לחלוטין. בכניסה לשנה השלישית הגיע זמן המבחן. הדראפט יזכר כטוב או לא? זה עכשיו או לעולם לא.

(הערה: הדירוג לא כולל את בן סימונס, שלא נכנס לליגה באותה שנה).

כוכבי המחזור – הכל או כלום:

ברנדון אינגרם (בחירה שנייה, לייקרס) – "דוראנט הבא". אינגרם של 2017/18 נראה כמו אול-סטאר עם יכולת קליעה טובה (40% מהשלוש ב-1.8 שלשות למשחק. תזרוק יותר!) ויכולת מסירה סבירה עם 4 אסיסטים ואפשרות לניהול משחק. יהיה מעניין לראות אותו ליד לברון ככינור שני והאם יפרח או ינבול. בעונה האחרונה – 16.1 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים ב-59 משחקים.

ג'יילן בראון (בחירה שלישית, בוסטון). לא הרשים יותר מדי בעונת הרוקי כמחליף של ג'יי קראודר, עד לקצת ניצוצות בפלייאוף מול לברון ג'יימס וקליבלנד. קפיצת המדרגה הגיעה העונה אחרי שגורדון היווארד נפצע והוא היה צריך להתעלות. בהחלט סיפק את הסחורה עם קליעה (39.5% מהשלוש לצד 64.4% מביכים מהעונשין), חדירה והגנה מדהימה כשהדיפנסיב רייטינג שלו הוא 100, אבל יש לקחת זאת בערבון מוגבל בהתחשב בכך שהוא משחק באחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, כמו שג'ורדן בל עם האופנסיב רייטינג השני בטיבו בליגה. התעלה בפלייאוף עם 18 נקודות למשחק והוביל את הסלטיקס למשחק 7 בגמר המזרח ללא היווארד וקיירי אירווינג. העתיד נראה ורוד ונקווה שהחזרה של היווארד לא תעצור את ההתקדמות.

ג'מאל מארי (בחירה שביעית, דנבר). אם כדורסל היה קיים רק בצד אחד של המגרש, הוא היה הראשון בליגה. 17 נקודות לערב באחוזים נהדרים (45.1% מהשדה, 37.8% מהשלוש, 90.5% מהעונשין), יכולת כדרור מרשימה ושיתוף פעולה מעולה עם יוקיץ', מה שמסביר את 3.4 האסיסטים שלו לערב. הבעיה היא בצד השני של המגרש -דירוג הגנתי של 113 וקלעו עליו ב-50.6% מהשדה, הנתון הגרוע ביותר בין הגארדים ששמרו על מספר דו ספרתי של זריקות העונה. אם ישתפר שם יהפוך לכוכב של ממש, למרות שבדנבר ההגנה היא רק בונוס.

קריס דאן (בחירה חמישית, מינסוטה; הועבר לבולס עונה לאחר מכן). העונה הראשונה שלו הייתה מביכה עם 3.8 נקודות, 2.4 אסיסטים ו-2.1 ריבאונדים למשחק (גל מקל בעונת הרוקי: 2.4 נקודות ו-2 אסיסטים בכמחצית מכמות הדקות). הוא נראה כמו פלופ בהתחשב בכך שנבחר חמישי ואז הגיע הטרייד הגואל שלו לבולס, שם נראה כמו שחקן אחר לגמרי עם 13.4 נקודות, 6 אסיסטים ו-2 חטיפות למשחק. דאן בן 24 ולא ברור כמה עוד יוכל לקפוץ, אבל אם יתן עוד עונת קפיצה כזאת השמיים הם הגבול מבחינתו.

מלקולם ברוגדון (בחירה 36, מילווקי). רוקי העונה של 2017. לא היה שחקן שנבחר כזה נמוך וזכה בתואר רוקי העונה מאז 1958. זה יותר מעיד על כיתת הדראפט החלשה מעל היכולת של ברוגדון. הוא היה פצוע חצי עונה השנה והחמיץ 34 משחקים. עוד שנייה בן 26 ולא ברור אם יהיה פותח במילווקי של השנה הבאה, אבל סביר שיהפוך לשחקן חמישייה לגיטימי ולא ליותר מזה.

סימנים של חולשה – שחקנים טובים ששווים התייחסות, אבל לא בהכרח כוכבים בגלל חסרונות בסגנון משחקם.

דומנאטס סאבוניס (בחירה 11, אורלנדו; הועבר לאוקלהומה תמורת סרג' איבקה לפני ששיחק בשורות המג'יק ולאחר מכן הועבר לאינדיאנה בטרייד של פול ג'ורג' עונה לאחר מכן). בעונה השנייה שבר שיאים אישיים בכל קטגוריה ונתן פלייאוף טוב מאוד. לא צפוי לעקוף את ארבידאס, האבא, אבל העתיד נראה ורוד אחרי כמה משחקים נהדרים מול קליבלנד בסיבוב הראשון השנה.

דראגן בנדר (בחירה 4, פניקס). הסאנס בונים עליו והוא משתפר עם הזמן. "הנציג הישראלי" ינסה למצוא מקום בחמישייה בקבוצה עם עתיד מאוד ורוד.

דז'ונטה מארי (בחירה 29, סן אנטוניו). בן טיפוחיו של פופ. היתרונות שלו מאוד בולטים (לדעתי הגארד השומר הטוב בליגה, ריבאונדר מצויין) אבל גם החסרונות (מסירה, קליעה). העתיד של הספרס יקום ויפול על בחירת סוף הסיבוב הראשון שלהם.

טוריאן פרינס (בחירה 12, אטלנטה). השחקן השני בקבוצתו. בעונה האחרונה קלע 14.1 נקודות עם 4.6 ריבאונדים, חטיפה ו-2 אסיסטים למשחק. נשמע לא רע, נכון? לא באטלנטה. ימשיך לזרוק ונקווה שיהפוך לשחקן רציני. לפחות רגע אחד מרשים כבר יש לו.

נגיעות – שחקנים נוספים הראויים לציון:

באדי הילד (בחירה 6, ניו אורלינס; הועבר לסקרמנטו בטרייד של קאזינס). קלע מצויין. לא מעבר. אולי מתישהו תגיע הגאולה לו ולקינגס.

מרקיז כריס (בחירה 8, סקרמנטו; הועבר לפניקס תמורת הבחירות ה-13 וה-28 והועבר מהסאנס כעבור שנתיים ליוסטון). עונה ראשונה טובה ונסיגה בשנייה. בהצלחה ביוסטון!

פטריק מקאו. (בחירה 38, גולדן סטייט). בייבי ג"ס. ימשיך לקבל דקות. הגיע הזמן להוכיח שהיה שווה לשחרר את כספי בעבורו.

נציין גם את כריס לברט מברוקלין, דנזל ולנטיין משיקגו ויוגי פרל שעבר לקינגס וימשיכו לקבל צ'אנס בקבוצות החלשות בליגה. הם יסיימו בתור חוזי מקסימום, או מקסימום בתור מחממי ספסל. שנת מפתח. יאללה, שיתחיל כבר.