מדוע שחקנים לא נשארים במכבי חיפה?

אולי הנושא הכואב ביותר בגזרת מכבי חיפה הוא השחקנים שעברו אצלה בשנים האחרונות. זאת מערכת שלא יודעת להשאיר את מעט השחקנים הטובים שכן הצליחה להנחית אצלה, ועוד יותר לא יודעת לבחור אילו שחקנים כן ימשיכו לשחק עבורה.

אז מה קרה לקבוצה שכולם רצו להגיע אליה והנחיתה את הזרים הכי טובים שהיו כאן מעולם? רוסו, פץ, קנדאורוב, פראליה, ז'אוטאוטאס, צ'אנוב, יעקובו, בוקולי, מסיללה… מה קרה לקבוצה שבאופן קבוע חצי נבחרת ישראל התבססה עליה?

אפתיע אתכם ואומר ששום דבר מיוחד באמת. אימפריות נופלות לאט, לאט ומצירוף של נסיבות שכל אחת מהן לא ממש חשובה אבל החיבור ביניהן קטלני.

אני תמיד חוזר לאותה עונת ליגת אלופות שניה. אומנם חיפה לקחה אליפות אבל משהו "מת" שם כאשר היתה החלטה עקרונית לא להביא שם או שמות שבאמת יוכלו לקחת את חיפה צעד אחד קדימה ולתת לה את התנופה להמשיך להיאבק על האליפויות הבאות. במקביל קרו כמה דברים בליגה: הצטרפותו של מיץ גולדהאר למכבי ת"א וירידת השפעתו של סוכן העל פיני זהבי במכבי חיפה.

התהליך בחיפה לא שונה מהתהליך שעבר באופן כללי על הליגה הישראלית, והוא ירידת ברמה של הזרים שמגיעים לישראל. שתי סיבות עיקריות:

1. הכסף הופך לגדול יותר ויותר. אם פעם הליגות המזרח אירופאיות לא יכלו לשלם כסף גדול, אז בימינו  – בעיקר ברוסיה – שחקנים מקבלים שכר גדול יותר מאשר יכלו לקבל בכל ליגה אחרת. פעם הליגה בישראל היתה נחשבת מקפצה מבחינת איכות חיים, והיום המצב שונה לחלוטין.
2. איתור כישרונות על פני כל העולם ומגיל צעיר: עם השנים והקדמה הטכנולוגית העולם הפך להיות קטן יותר. קל מאוד לאתר כישרונות מסין, קולומביה, ארמניה, פרו, פינלנד, בוסניה.. אין צורך לטוס במיוחד למקומות נידחים כדי לאתר את הכוכב הבא. דבר נוסף הוא שלא מסתפקים רק באיתור הכישרון אלא בעיתוי.

במירוץ החימוש המטורף הזה, מועדונים עוקבים אחרי שחקנים כבר מגיל 12 ובהיותם קרובים לגילאי הנוער מחתימים אותם במועדונים שלהם כדי שיוכלו לשחק בקבוצה הבוגרת כבר בגיל 17-18. סיפור כמו יעקובו כבר לא יחזור על עצמו.

ישראל ממש לא שייכת לשם. אין לה כסף גדול, אין מערך סקאוטינג ויכולת איתור שחקנים שאפילו מתקרב להיות סביר. הסיכוי שמועדון ישראלי יאתר שחקן שלא עלו עליו קודם, שואף לאפס – במיוחד בצורת העבודה של היום. בזמן בו איכות הזרים שהגיעו לישראל ולחיפה יורדת עם השנים, הצטרפו עוד שתי  שחקניות חזקות לשוק – מכבי ת"א והפועל ב"ש – עם גישה חדשה: להחתים כמה שיותר שחקנים ישראלים טובים ובכסף גדול.

הם לא פחדו לשלם סכומים גדולים שהיו מיועדים "לזרים" לערן זהבי, אלירן עטר, גילי ורמוט, מליקסון, ברדה ובן סהר , והיוו גישה הפוכה שבה שחקנים זרים משלימים באופן נקודתי את הסגל הישראלי: למשל אניימה, גרסיה, פריצה, אוגו או ווקאמה..

מה חיפה עשתה בזמן הזה? חיפשה את הרוסו/ז'אוטאוטאס הבא והסתפקה בשאריות הישראלים שאפילו לא הסניפו את סגל הנבחרת.

לא משנה מה יגידו לכם ואיך יציגו לכם את זה, חיפה – כמו כל הליגה הישראלית – היא קבוצה הנשנעת על סוכנים ולא על סקאוטרים. מחלקת הסקאוטינג בקבוצה עוקבת רק אחרי שחקנים שכבר הומלצו ע"י אינטרסנטים וסוכנים, ולא מחפשת באופן אקטיבי שחקנים. יותר מזה, היא כפופה כל קיץ למאגר מאוד ספציפי: בתקופת קרלסן הגיעו רק שחקנים ששיחקו בסקנדינביה, בתקופת אלאך מגיעים/מומלצים בעיקר שחקנים שהיו בליגה ההולנדית.

(מה שנקרא: פיגורה אירופאית אבל ביצוע ישראלי…)

מילא מאגר מאוד ספציפי אבל הכיוון לא נכון: אם היה מדובר בסלובקיה, סרביה, בוסניה או ליגה שניה בצרפת/גרמניה, הייתי יכול להבין. ואולם, לכוון לליגה השבדית/הולנדית/צרפתית זה מתכון לאסון. מאחר וחיפה מחשיבה את עצמה כקבוצה גדולה, היא רואה בליגות האלה מעין מאגר טבעי של שחקנים שירצו לשחק אצלה. הכיוון אמור להיות הפוך: חיפה, (וכל קבוצה ישראלית אחרת), אמורה לחפש שחקנים מליגות דומות או רמה אחת מתחת. ישראל אמורה להיות המקפצה לליגה בכירה יותר בהמשך, או ביסוס חיים טובים יותר.

אך חיפה נופלת בפח הזה שוב ושוב: מחפשת שחקנים בליגות לא לה.

בואו נצייר את פרופיל השחקן שיסכים לבוא לשחק בחיפה:  בן 29-30, לאחר שיא הקריירה שלא ממש מצא את מקומו בליגה שרצה, ואחד שירצה לקבל כחצי מיליון דולר לעונה כדי לרדת ברמה ולשחק בישראל. על מי אני מדבר: קאיו/קלאוס/קראמר/אוברניאק.

(גם ב"ש חטפה את תסמין מכבי חיפה בשנתיים האחרונות שבהן סטתה מדרך החשיבה של "קבוצה קטנה" ועברה לחשוב בגדול. והתוצאות הן אותן תוצאות: אנסטיס היווני, סטו הצרפתי, קואנקה הספרדי. אותם גילאים אותן משכורות אותן כישלונות..)

הסיכוי ששחקן כזה יצליח בישראל שואף לאפס. לא רק מבחינה היכולת הפיזית שלו אלא גם המנטלית.

תחשבו על שחקן שהיה רגיל לשחק ברמת כדורגל יחסית גבוהה, שמגיע לישראל עם קוף של לפחות חצי מיליון על הגב. כשאחד שהיה לא יותר משחקן משלים בקבוצה קצת יותר חזקה, אמור להיות זה שסוחב את הקבוצה על הגב, ולכל הסיפור הזה גם אמורה להתחבר ההתאמה בינו לבין נחיצות הכישורים הספציפיים בקבוצה.

השחקן האחרון שחיפה היתה צריכה בעונה שעברה הוא קשר כמו קאיו: שחקן לא מהיר שבורח לקו. חיפה היתה חייבת בעל-בית בשטח שבין החצי שלה לרחבת היריב.

בעונה הנוכחית, מבחינת סגנון משחק,  החלוץ האחרון שחיפה צריכה הוא חלוץ גבוה ואיטי שניזון רק מכדורי גובה כמו קראמר.

באמת שלא צריך להיות גאון כדורגל כדי להבין מי יכול להצליח בישראל:

מאבוקה (סלובקיה)

מנז'ק (צ'כיה)

סטויאקוביץ (סרביה)

ומי לא:

קאיו (שוויץ)

קלאוס (יוון)

קראמר (הולנד)

כמו שהזכרתי קודם, אם נוסיף את הגיל, את גרף השחקן ואת השכר, נגלה שבדר"כ מדובר בכישלון ידוע מראש. מה לגבי סיידובה סומא הזר החדש של חיפה?

עשיתי עליו בדיקת רקע כמו שמערכת הסקאוט של חיפה היתה אמורה לעשות, ואני בספק אם עשתה.

שחקן בן 27.

נמוך ביותר (1.61).

הגיע לפרטיזן בלגרד אחרי עונת שיא בסלובקיה.

לא הסתדר על המגרש וחברתית.

כבש רק 3 שערים ב 26 משחקים.

הגיע לאחר התלבטויות רבות בצוות המקצועי של חיפה ונרה שחתם לאחר שלא היו ברירות אחרות בשוק.

בדר"כ כשקבוצה מוותרת על שחקן שנרכש בסכום שיא לא מדובר בסימן טוב.

אני מאוד חושש מהגובה שלו, ולדעתי הוא לא יסתדר בליגה שלנו שנחשבת ליגה פיזית ומהירה באופן יחסי.

צפיתי בהרבה קטעי וידיאו עליו ומדובר בשחקן שהוא קודם כל דריבליסט. מנסה לעבור המון את השחקן שלפניו ולרוב נכשל. מעדיף לעשות את הפעולה האחרונה לבד כאשר בקרבת הרחבה הוא כמעט ולא מוסר לשחקן בקבוצה.

מסוג הפעולות שנראות טוב בקליפים קצרים אבל בפועל לא יעילות.

מה שהכי מטריד אותי הוא שאפילו במקבץ הקטעים הטובים שלו רואים המון שגיאות, וזה אוסף שאמור להיות ההיילייטס.

כלומר, מבחינת הגיל, מוצא השחקן והליגה שבה שיחק – הכיוון טוב. משאר הבחינות אני בספק.

לכן הוא הגיע רק בהשאלה עד סוף העונה. הייתי נותן לו 25% סיכוי הצלחה בחיפה.

מה חיפה צריכה לעשות כבר העונה?

חכו למאמר הבא!